הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 22111-04-19

בפני
כבוד ה שופט וויליאם חאמד

המבקש - התובע

טאהא חוסיני דיאב
ע"י בא כוחו עו"ד גסאן המאם
נגד

המשיב - הנתבע
דיאב סובחי
ע"י בא כוחו עו"ד יאסר אנוואר

ה ח ל ט ה

מבוא

1. בקשה למתן צו מניעה זמני.

בד בבד עם הגשת הבקשה, הגיש המבקש את כתב התביעה מטעמו.

המשיב הגיש תגובה בכתב לבקשה, ודיון במעמד הצדדים התקיים ביום 21/4/19.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב, בהמשך.

טיעוני המבקש

2. לטענת המבקש, שהינו אחד הבעלים של הזכויות בחלקה 9 גוש 18584 מאדמות טמרה ( להלן – "המקרקעין" ) , בהיותו היורש של זכויות אביו המנוח, חוסני דיאב ז"ל, בחלקה הנ"ל, ומי שמחזיק ומשתמש ביחד עם משפחתו בבית המגורים הקיים שם, ואשר הוקם לפי היתר בניה על שמו, שניתן בשנת 1995 . לטענת המבקש , בשנת 1964 רכש אביו המנוח מסבו של המבקש קרקע בשטח של 600 מ"ר , בחלקה 9 הנ"ל, וכעבור שנים, ירש אביו של המבקש מסבו של המבקש חלק נוסף בחלקה הנ"ל, בשטח של 410 מ"ר. חרף זאת, בלשכת רישום מקרקעין רשומות זכויותיו של אביו של המבקש אך בחלק שירש מסבו של המבקש, כאמור לעיל, ולא רשומה זכותו של אבי המבקש בחלק שרכש מסבו של המבקש. לטענת המבקש, לאחר מות אביו בחודש ספטמבר 2018, הוא איתר העתק של הסכם הרכישה משנת 1964 של החלק בשטח של 600 מ"ר. עוד הוסיף כי רכישת הזכויות בשטח של 600 מ"ר מוכח גם בתשריט חלוקה וגרמושקה שהינם חלק בלתי נפרד מהיתרי הבניה שניתנו לאבי המבקש ולמבקש עצמו, אשר עליהם חתום אביו, ובהם שורטטו גבולות החלק שרכש אביו מאת סבו של המבקש, יחד עם זכות המעבר שמגיעה מהכביש הראשי ועוברת בחלקה 9 עד לביתו של המבקש. עוד טוען המבקש כי תשריט החלוקה היחיד שבידי המשיב הינו משנת 2002, והוא אינו חתום על ידי המבקש ואביו, והוא לא לצורכי רישום ואינו נסמך על החלטה שיפוטית מחייבת. המבקש מכחיש כי קיבל היתר בניה על סמך תשריט החלוקה שברשות המשיב, וטוען כי היתר הבניה שהוצא על שמו בשנת 1995 נסמך על תשריט חלוקה משנת 1995, המ צורף לסיכומיו. עוד טוען המבקש כי לאחר שאביו לא הסכים לתשריט מטעם המשיב, הגיש האחרון תביעה לפירוק שיתוף , בתיק ת"א 4599/04, אשר נמחקה על ידי בית המשפט. לטענתו, המשיב מבקש לבצע עבודות בניה במקרקעין כאשר ברשותו היתר בניה פג תוקף, ו העבודות שמתבצעות פוגעות בזכויות בני משפחתו של המבקש, כאשר המשיב עושה לבנות גדר בתוך מגרשו של המבקש, אשר תחסום את הגישה והיציאה מביתו של המבקש אל הרחוב, ולאור כל אלה יש לאסור עליו לעשות כן, עד לבירור התביעה.

טיעוני המשיב

3. לטענת המשיב, למבקש אין מעמד בתיק, מאחר שלא צ ירף צו ירושה. ועוד, קיים תשריט חלוקה בין כל בעלי הזכויות, אשר נערך בשנת 2002 ואושר על ידי הועדה לתכנון ובניה, ובהתאם לתשריט זה ( צורף כנספח לתגובה בכתב ) נקבע מיקום הגבולות בין המגרשים השונים בחלקה, בהתאם לרישום הזכויות בלשכת הטאבו. לטענתו, הוא מבצע עבודה של בני ית גדר על הגבול שמפריד בין מגרשו לבין מגרשו של המבקש, על פי תשריט החלוקה משנת 2002, המאושר על ידי הועדה לתכנון ובניה, וללא כל סטייה ממנו, והעובדה כי אביו המנוח של המבקש אינו חתום של התשריט, להבדיל מיתר הבעלים של הזכויות בחלקה, אינה מאיינת את תוקפו של תשריט זה , שכן, ועדת התכנון דחתה את התנגדותו של אבי המבקש לאישור תשריט זה, ואישרה את התשריט, מכוחו קיבל המשיב היתר בניה ( אם כי, תוקפו של זה פג ), ומכוחו גם המבקש קיבל היתר בניה להקמת שתי קומות נוספות לביתו. עוד טוען המשיב כי התכנית שהוגשה על ידי המבקש, וכונתה על ידו " תשריט", הינה למעשה בקשה להיתר בני ה, החתומה רק על ידי אביו, שהיה הבעלים המקוריים היחידי של החלקה, במטרה לקבל היתר בניה, ואין לראות בו תכנית חלוקה מחייבת, בהליך היום. עוד טוען המשיב כי הגדר שהוא מתכוון לבנות הוא למעשה הגבהה של גדר ישנה הקיימת על הגבול מזה שנים רבות, כפי שהדבר מתועד בתמונות שהוגשו. לטענתו, בקשה זו של המבקש הינה המשך של מעשה התנכלות כלפיו , וכראיה לכך, צירף החלטה מיום 15.10.2008, הדוחה את בקשת המבקש למתן סעד כנגד המשיב לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת.
דיון והכרעה

4. השאלה המרכזית שעומדת בפתחו של הליך למתן סעד זמני היא, אם מתן הצו לסעד זמני הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית משפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה לגופה ( רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פד"י מ"ז(1) 45).

מטרתו העיקרית של הסעד הזמני היא שמירה על מצב קיים ומניעת שינויו, בעוד ההליך העיקרי תלוי ועומד, או הפסקת פגיעה חמורה אשר מצדיקה בנסיבות העניין התערבות שיפוטית בשלב מקדמי. הנטל להוכיח הנסיבות הנ"ל מונח לפתחו של העותר למתן סעד זמני.

במסגרת הדיון בבקשה למתן סעד זמני, על בית משפט לברר דבר קיומן של ראיות לכאורה להוכיח את עילת התביעה, ומידת הנזק שעלול להיגרם למבקש, במידה והתביעה תתקבל, לעומת נזק שעלול להיגרם למשיב, במידה והתביעה תדחה.

מלבד שני הרכיבים הנ"ל של ראיות לכאורה ומאזן הנוחות, יביא בית משפט במניין שיקוליו דבר ניקיון כפיו של המבקש ותום ליבו, מידת השיהוי בהגשת הבקשה למתן סעד זמני, וזהות הסעד הזמני לסעד העיקרי, כאשר לפי ההלכה הנוהגת, זהות הסעד הזמני לסעד העיקרי אין בה, כשלעצמה, כדי להביא לדחיית הבקשה לסעד זמני, שעה שבית המשפט הגיע למסקנה בדבר קיו מן של ראיות לכאורה לבסס את עילת התביעה וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובע (רע"א
2059/98 וולטה ייצוב קרקע בע"מ נ' P.R.S מדיטרניין בע"מ, פד"י נ"ב(4) 721).

סיכויי של התביעה להתקבל

5. נחה דעתי כי המבקש הוכיח, לצורך ההליך המקדמי בפניי, כי הוא בעל זכויות בחלקה הנ"ל, בהיותו היורש של הזכויות של אביו המנוח במקרקעין. טענתו של המבקש כי טרם ניתן צו ירושה, ומשכך, לא צורף צו כאמור לבקשה, נתמכת במסמך שעניינו בקשה למתן צו ירושה ( נספח א' לסיכומי המבקש ). כמו כן, המשיב לא חולק על טענת המבקש , לפיה, אביו המנוח של המבקש היה הבעלים של הזכויות בחלקה, וכי המבקש מתגורר כיום בחלקה זו, במרחק קצר מאוד מבית המשיב, והרי המשיב אף טוען, בתגובתו וסיכומיו, כי הגדר אותה הוא מבקש להקים, אמורה להפריד בין מגרשו לבין מגרשו וביתו של המבקש. על כן, טענתו של המשיב להעדר מעמד של המבקש בהליך מסוג זה, דינה לדחייה.

6. טענתו של המבקש, כי התוספת האחרונה לביתו נבנתה בשנת 1997 לפי היתר בניה שניתן ב שנת 1995, כי היתר זה ניתן למבקש על ידי ועדת התכנון והבניה בהסתמך על תשריט החתום על ידי אביו המנוח של המבקש ( נספח ב' לסיכומי המבקש ), לא נסתרה בראיה אחרת על ידי המשיב, שניתן לומר כי זה אף אישר אותה, אם כי טען כי המדובר בתשריט לצורכי מתן היתר בלבד, ולא לשם חלוקה של המקרקעין. גם טענתו של המבקש, לפיה, הקומה הראשונה של ביתו נבנתה על ידי סבו לפי תשריט מאושר משנת 1964 ( נספח ג' לסיכומי המבקש ), ו כי בשנת 1965 אביו בנה תוספת בניה נוספת לפי תשריט מאושר מאת הועדה ( נספח ד' לסיכומי המבקש ) , ובשנת 1997 המבקש בנה בניה נוספת למבנה, לפי היתר בניה ותשריט חלוקה משנת 1995, לא נסתרה על ידי המשיב.

7. יוצא כי, המבקש , ולפניו, גם סבו ואביו ז"ל, השתמשו ומשתמשים בשטח החלקה הנ"ל מזה עשרות שנים, כאשר עבודת הבניה מאז שנת 1964 ועד לשנת 1995 בוצעו לפי היתרי בניה, שניתנו בהסתמך על תשריטי חלוקה שאושרו על ידי רשויות התכנון.

8. זאת ועוד, עיון בתשריט שברשות המבקש, אשר אושר על ידי ועדת התכנון והבניה ושהינו חלק בלתי נפרד מההיתר שניתן למבקש בשנת 1995, ( לפיו בוצעו תוספות בניה לבית המבקש בשנת 1997 ), מלמד כי כל בעלי הזכויות בחלקה הנ"ל חתומים על תשריט זה, לרבות המשיב ( מר סובחי דיאב ). מכאן, המשיב לא התנגד, במועד הרלבנטי, לאישור התשריט הנ"ל על ידי רשות התכנון, לשם מתן היתר בניה למבקש, זאת, כשבע שנים לפני הגשת התשריט האחר על ידי המשיב לקבלת היתר בניה . לפי תשריט זה מאת המבקש, קיימת דרך גישה ברוחב של 3 מטרים, העוברת בצמוד לגבול מגרשו של המשיב והמגיעה עד למגרשו של המבקש. למעשה, מבקש המשיב כיום להקים גדר התוחמת את מגרשו, תוך סיפוח דרך המעבר הנ"ל למגרש זה, ובכך תיחסם הגישה אל בית המבקש מהכביש הראשי, וכן תישלל האפשרות של המבקש לעשות שימוש בשטח החלקה שבחזית ביתו.

9. אכן, התשריט עליו נסמך המשיב כיום, והחתום על ידי מספר בעלים של הזכויות בחלקה, לא חתום על ידי אביו של המבקש , שהוא אחד הבעלים הרשומים של הזכויות בחלקה ( ראה סעיף 3 לתגובה בכתב של המשיב, המאשר זאת ). יחד עם זאת, גם תשריט זה, בדומה לתשריט עליו נסמך המבקש, אושר על ידי רשויות התכנון, והוא שימש בסיס למתן היתר בניה למשיב בשנת 2004, לבניית בית מגורים ( ראה סעיף 4 להודעתו בכתב של המבקש, במסגרתו אישר המבקש כי המשיב קיבל היתר בניה בשנת 2004, שתוקפו פג ) , כפי שהתשריט שברשות המבקש שימש בסיס למתן היתר בניה למבקש, לאביו ולסבו, להקמת בית מגורים בחלקה הנ"ל. העובדה כי המבקש אכן בנה את תוספות הבניה נשוא ההיתר שקיבל בשנת 1995, בעוד שהמשיב לא בנה את המבנה נשוא ההיתר שקיבל בשנת 2004, ו תוקפו של ההיתר שניתן לו פג מזה שנים רבות , לא מובילה למסקנה כי התשריט שבבסיס ההיתר, עליו נסמך המשיב כיום, נעדר תוקף שלא היה בתוקף כלל . תוקפו של ההיתר שניתן למשיב פג בשל אי ביצוע עבוד ות הבניה נשוא ההיתר במ הלך התקופה הקבועה בחוק ובהיתר, ולא מפני שהתשריט שעמד בבסיס הבקשה למתן היתר זה לא היה בתוקף.

10. המבקש הגיש לראיה מטעמו העתק של כתב תביעה, בתיק מס' 4599/04 ( נספח ו' לסיכומיו ), שהגיש המשיב למתן סעד של פירוק שיתוף במקרקעין הרלבנטיים. לטענת המבקש, המשיב פתח בהליך זה לאחר שאביו המנוח של המבקש לא הסכים לתשריט החלוקה שערך המשיב בחלקה הנ"ל, השונה מתשריט החלוקה שברשות המבקש והקיים מזה מאז שנת 1964. לטענתו, התביעה הנ"ל של המשיב נמחקה או נדחתה. המשיב לא חלק על כך תיאור זה של המבקש. יחד עם זאת, אין לראות בממצא זה מוכיח כי התשריט עליו נסמך המבקש כיום עדיף וגובר על התשריט שעומד בבסיס גרסת המשיב. שהרי, אותה תביעה לפירוק שיתוף לא הסתיימה בפסק דין הקובע ממצאים ומגדיר את זכויות הצדדים בחלקה ואופן פירוק השיתוף בין הבעלים השונים, אלא שזו נמחקה או נדחתה, ככל הנראה, עוד בשלביו הראשונים של ההליך, ללא קביעת ממצאים לגוף התביעה.

11. בפנינו, אם כן , שני תשריטי חלוקה שונים, כאשר האח ד תומך בגרסת המבקש, לפיה, המשיב החל לבצע בניה של גדר בשטח מגרשו של המבקש, ותשריט שני, עליו נסמך המשיב, ולפיו, הגדר שבכוונתו של זה להקים תיבנה על קו הגבול המפריד בין מגרשו לבין מגרשו של המבקש, וגדר זו אינה גולשת כלל לתוך שטחו הפרטי של המבקש.

בנסיבות הנ"ל יש לקבוע כי אף שסיכויי התביעה להתקבל אינם גבוהים במיוחד, הם אינם קלושים או נמוכים. נחה דעתי כי סיכויי הצלחתה של התביעה סבירים, עד שיש לקבוע כי מתקיימת הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת עילה התביעה, כנדרש בהליך מקדמי זה.

מאזן הנוחות

12. עיון בתמונות שהגיש המבקש במצורף לבקשתו, ואשר מתעדות את המקרקעין במועד הגשת הבקשה, מלמד כי עבודות הבניה שהמשיב החל בביצוען, לשם הקמת גדר, מתבצעות בסמוך מאוד לפתח ביתו של המבקש , במרחק של כמטר מחזית הבית. המדובר בשינוי דרסתי של המצב הקיים, על ידי חסימה של דרך גישה אל הבי ת, תוך שיבוש שגרת החיים היומיומית, על ידי שלילת כל אפשרות של המבקש לעשות שימוש סביר בשטח החלקה שבכניסה לביתו, הנמצא במרח ק של מטרים בודדים מביתו של המשיב. חלק מהתמונות מתעד את מצב השטח לפני תחילת ביצוע עבודות הבניה הנ"ל , לעומת המצב המתהווה עתה.

13. הנסיבות הנ"ל מובילות למסקנה היח ידה, לפיה, נדרש סעד זמני מיידי, על מנת למנוע נזק בלתי מידתי ובלתי הפיך למבקש. נחה דעתי כי הנזק שעלול להיגרם למבקש, במידה והבקשה לסעד זמני תידחה ובסופו של יום התביעה תתקבל, עולה, לאין שיעור, על הנזק שעלול להיגרם למשיב, במידה ויינתן סעד זמני כאמור, והתביעה, בסופו של יום, תידחה . מתן הסעד הזמני המבוקש מבטיח, בשלב הביניים ועד לבירור התביעה , כי המבקש ימשיך לעשות שימוש בדרך המעבר המובילה לביתו, אשר משמשת אותו מ זה עשרות שנים, כאמור, וכן לעשות שימוש סביר בשטח הצר שבחזית ביתו הנ"ל, כפי שנהג לעשות בשנים הקודמות.

קל וחומר אמורים הדברים שעה שהוברר, ועל כך אין חולק, כי המשיב מבצע את העבודות הנ"ל של הקמת הגדר ללא היתר בניה, משפג תוקפו של ההיתר שניתן לו בעבר, וטרם ניתן לו היתר בניה חדש, לשם כך. שהרי, הגבלת תוקפו של היתר בניה, כמצוות החוק, נועדה להבטיח כי רשויות התכנון יבחנו את המצב התכנוני בשטח באופן תדיר ומדי תקופה סבירה, לאור השינויים שסביר כי מתפתחים בשטח במרוצת הזמן, דבר המחייב כי היתר בניה שניתן במועד מסוים ובהסתמך על חלוקה מסוימת של הקרקע ועל המצב בפועל הקיים בשטח בזמן נתון, לא יהא לצמיתות, ובהתעלם מהשינויים שייתכן והתרחשו במרוצת הזמן, הן בתכניות שבתוקף והן בזהות בעלי הזכויות במקרקעין.

סוף דבר

לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן:

א. ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיב לבצע כל עבודת בניה או פעולה אחרת בחלקה 9 הנ"ל, בחלק שלפי התשריט שברשות המבקש שייך למבקש, או לבצע כל פעולה שי ש בה כדי לחסום את דרך המעבר המחברת את מגרשו של המבקש לכביש הראשי, כפי שהיא מתועדת בתשריט הנ"ל.

ב. להבטחת הוצאות המשיב במידה והתביעה העיקרית תידחה, אני מחייב את המבקש להפקיד בקופת בית המשפט, עד יום 12.5.19, ערבון כספי או ערבות בנקאית בסכום של 10,000 ₪.

ג. אני מחייב את המשיב בתשלום הוצאות משפט, בגין בקשה זו, לטובת המבקש, בסכום של 3,000 ₪, אשר ישולמו בסוף ההליך העיקרי.

המזכירות תמציא החלטה זו לבאי כח הצדדים בדואר רשום ובפקס.

אני קובע ישיבת ק"מ ליום 18.7.19 שעה 09.00.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ט, 05 מאי 2019, בהעדר הצדדים.