הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 15495-04-13

בפני
כבוד ה שופטת ג'ני טנוס

תובע

מאהל שבאט
ע"י עו"ד ג'מאל פטום

נגד

נתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד וסים אבו חאטום ועו"ד דודי בכר

פסק דין

1. עסקינן בתביעה בגין נזק גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

התובע הינו תושב כפר נחף, יליד 30.6.1974.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתאריך 19.9.2010 נפגע התובע בתאונת דרכים בזמן שנהג ברכב אשר היה מבוטח אצל הנתבעת (להלן "התאונה"). יחד עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלת הנזק, לרבות בשאלת שיעור הנכות כתוצאה מהתאונה.

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ואשתו.

הטיפולים הרפואיים:
2. ממקום התאונה הובהל התובע לבית חולים לגליל בנהריה, שם נבדק בחדר המיון והתלונן על כאבים בצוואר ובגב. צילומי רנטגן שנערכו לתובע לא העלו ממצאים חריפים והוא שוחרר לביתו עם המלצה לשוב לחדר המיון אם כאביו יתגברו.

לאחר מכן המשיך התובע להיות בטיפול ובמעקב במסגרת קופת חולים, שם התלונן כל כאבים והגבלות בגב ובצוואר, וקבל מספר טיפולים פיזיותראפיים.

שיעור הנכות:
3. בתחילת ההליך הסכימו הצדדים ביניהם על מינוי ד"ר מאג'ד גנאים כמומחה רפואי מוסכם. ד"ר גנאים בדק את התובע והגיש חוות דעת, לפיה לא נותרה אצל התובע נכות בגב או ברגליים כתוצאה מהתאונה. ד"ר גנאים הוסיף גם שהתובע סבל מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים עוד קודם לתאונה (החל משנת 2001) . יחד עם זאת, ד"ר גנאים אישר לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% למשך חודשיים מיום התאונה.

4. התובע לא השלים עם ממצאי חוות הדעת של ד"ר גנאים וביקש לחקור אותו בבית המשפט, ומחקירתו התברר כי הוא לא בדק אפשרות קיומה של נכות בצוואר משום שהתובע לא התלונן בפניו על כאבים או מגבלות בצוואר.

בעקבות כך נעתרתי לבקשת התובע והוריתי על מינוי מומחה רפואי נוסף, ד"ר סן שפיגלמן, על מנת שיבדוק את התובע וייתן חוות דעתו בנוגע לנכות בצוואר, ובתחום זה בלבד ומבלי שיש בדבר כדי לגרוע ממצאי חוות הדעת של ד"ר גנאים בנוגע לגב ולרגליים.

לאחר שבקשת רשות ערעור מטעם הנתבעת על החלטתי הנ"ל נדחתה, ד"ר שפיגלמן הגיש חוות דעתו ובה קבע לתובע נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר.

5. הנתבעת חולקת בסיכומיה על קביעתו של ד"ר שפיגלמן לגבי הנכות בצוואר וטוענת כי שגה המומחה בקביעתו לאור זאת שהתובע לא התלונן משך זמן רב לאחר התאונה על כאבים בצוואר, ולאור העובדה כי שנה לאחר התאונה שבנדון נחבל התובע בתאונה אחרת שבה נפגע גם בצוואר, ולכן אם קיימת אצלו כיום נכות בצוואר הרי שהיא תולדה של פגיעתו בתאונה המאוחרת.

טענה זו דינה להידחות. ראשית כל יצוין, כי הנתבעת לא ביקשה לחקור את ד"ר שפיגלמן על חוות דעתו. שנית, ד"ר שפיגלמן היה מודע לעובדה כי משך זמן ארוך יחסית לאחר התאונה התובע לא התלונן על כאבים בצוואר וכי שנה לאחר מכן נפגע בתאונה נוספת, ועל אף זאת מצא כי הנכות בצוואר קשורה לתאונה נשוא התיק דנן, ולא מצאתי סיבה משכנעת לסטות מקביעתו המקצועית בעניין זה.

זאת ועוד, במהלך הדיון התברר כי התובע נבדק על ידי מומחה רפואי אחר בעקבות תאונה מאוחרת אשר קבע לו בגינה נכות בברך בלבד. אילו נותרה אצל התובע נכות בצוואר עקב התאונה המאוחרת, סביר להניח כי המומחה היה קובע זאת בחוות דעתו, ומשלא עשה כן, המסקנה המתבקשת היא כי הנכות בצוואר אינה תולדה של התאונה המאוחרת, אלא של התאונה נשוא תיק זה – כפי שקבע ד"ר שפיגלמן.

6. גם התובע חלק בסיכומיו על שיעור הנכות, אם כי בנוגע למסקנתו של ד"ר גנאים לפיה התאונה לא הותירה אצלו נכות בגב תחתון או בעמוד שדרה מותני. השגותיו של התובע דינן להידחות. ד"ר גנאים נחקר בבית המשפט, ובהסתמך על הממצאים הקליניים המפורטים בחוות דעתו ומהתרשמותי מעדותו המפורטת והמשכנעת, לא מצאתי מקום להתערב במסקנותיו המקצועיות. בגדר זאת יצוין, כי התובע סבל שנים רבות לפני התאונה והחל משנת 2001 מכאבי גב שמקרינים לרגליים, וכי תוצאות בדיקת ה- C.T. של עמוד שדרה מותני הצביעו על ממצאים ניווניים שאינם נובעים מחבלה. בנוסף לכך, התובע התלונן בפני המומחה על כאבים, נימול וחוסר תחושה ברגליים באופן שאינו מתיישב עם הפיזור העצבי או הממצאים הרנטגניים. כל אלה תומכים בממצאיו של ד"ר גנאים בכל הנוגע להעדר נכות בגב כתוצאה מהתאונה.

מעבר לכך, חקירתו של ד"ר גנאים לא הביאה להשמטת הבסיס מתחת לחוות דעתו , ומסקנותיו המקצועיות לא נסתרו.

7. אשר על כן, אני קובעת כי כתוצאה מהתאונה נותרה אצל התובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% עקב הגבלה קלה בתנועות הצוואר, ופרט לכך לא נותרה אצלו נכות אחרת .

הנכות התפקודית:
8. התובע טען כי נכותו התפקודית בגין ההגבלה בתנועות הצוואר עומדת על 15%, וזאת נוכח המגבלות בצוואר מהן הוא סובל מאז התאונה, בנוסף להגבלות ולכאבים בגב, אשר השפיעו אף על עבודתו. לעומת זאת, הנתבעת ט וענת כי לנכות של התובע אין משמעות תפקודית, שכן מדובר בשיעור נכות נמוך שאינו נובע מהתאונה.

9. כידוע, לא אחת משמשת דרגת הנכות הרפואית כמדד סביר בהערכת הנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות שייגרם לנפגע. אולם, אין המדובר במדד יחיד ולצורך קביעת הנכות התפקודית ניתן להיעזר במדדים נוספים, כגון: מהות הנכות, גילו של הנפגע, מקצועו, השפעתה של הנכות על התנהלותו היומיומית, על העבודה בה עסק טרם התאונה, וכן ההשלכות העתידיות שלה על בריאותו או עיסוקו של הנפגע.

הנכות האורטופדית בצוואר היא על פי מהותה בעלת היבטים תפקודיים מסוימים נוכח ההשפעה שלה על כושר התנועה של איבר זה.

10. והשאלה שנשאלת כעת היא, הכיצד השפיעה הנכות במקרה דנן על עבודתו של התובע והתנהלותו היומיומית? ובכן, התובע הינו הנדסאי בניין בהשכלתו ובעל תעודת מנהל עבודה מטעם משרד העבודה והרווחה . התובע עובד משך שנים רבות ומאז שנות התשעים של המאה הקודמת יחד עם אביו ואחיו כפועל בניין וכטפסן בעסק המשפחתי שעוסק בתחום עבודות הבניה. העסק המשפחתי התאגד כחברה בע"מ תחת שמות שונים ובשליטה משתנה של בני המשפחה, לרבות של התובע עצמו.

לטענת התובע, גובה השכר שלו, כמו של יתר האחים ושאר עובדי החברה, נקבע על סמך היקף העבודה בפועל, כך שמי שאינו עובד אינו מקבל שכר. התובע הוסיף וטען, כי אלמלא רצונו לסייע בקידום העסק המשפחתי הוא היה משתכר שכר גבוה יותר ממה שקיבל בפועל אילו עבד כהנדסאי בניין או כמנהל עבודה במסגרת אחרת.

עוד טוען התובע, כי לפני התאונה עבד באופן מלא וללא מגבלות כלשהן, אולם לאחר התאונה מצבו הבריאותי התדרדר והוא המשיך להתדרדר לאחר שנפגע בשתי תאונות נוספות שאירעו בשנת 2011 ובשנת 2013 ובעטיין נקבעה לו נכות בשיעור של 5% עקב פגיעה בברך, ו נכות נוספת בשיעור של 19% עקב פגיעה ביד.

התובע הוסיף וטען, כי הפגיעה בצוואר מגבילה אותו בעבודתו ובהתנהלותו היומיומית. זאת משום שבעבודתו כטפסן הוא מחויב להזיז את הראש מעלה ומטה, ולכן מאז התאונה הוא עוסק בעבודה ניהולית נוחה שכוללת עבודה משרדית והסעת עובדים. אשר לחיי היומיום – התובע טען כי עקב הנכות בצוואר והכאבים בגב הוא מתקשה להתכופף כדי לגרוב גרביים או לנעול נעליים ומתקשה להרים משאות בידיו , ואשתו מסרה בתצהירה ובעדותה דברים דומים למדי ואישרה כי היא מסייעת לו בהלבשה, בהנעלה ובנשיאת חפצים .

11. על אף הנכות שנקבעה עקב הפגיעה בצוואר, איני נותנת אמון בגרסת התובע ואשתו בכל הקשור לתיאורים המופרזים שלהם אודות השפעת הנכות על תפקודו של התובע בעבודה ומחוצה לה. לעניין זה יש לזכור כי מדובר בשיעור נכות נמוך יחסית שבעטיה התובע סובל מהגבלה קלה בלבד בתנועות הצוואר (כפי שצוין בחוות דעתו של ד"ר שפיגלמן אשר שלל קשר בין הבעיות בידיים לתאונה ), באופן שאינו מתיישב עם התיאור הגורף שלהם לגבי המגבלות בתפקוד. בנוסף לכך, יש לזכור כי ד"ר גנאים מצא כי תלונותיו של התובע על כאבים ומגבלות בגב אינן קשורות לתאונה, ולכן גם אם יש בסיס לקשיים המתוארים על ידו בשל הקושי שלו להתכופף, הרי שקשיים אלה אינם נובעים מהתאונה.

12. זאת ועוד, בניגוד לטענת התובע כי עקב התאונה והנכות בצוואר נאלץ לשנות תפקיד ולעבוד בעבודה ניהולית קלה במקום עבודתו הפיזית כטפסן וכפועל בניין, מתברר כי טענה זו עלתה רק שנה לאחר התאונה נשוא הדיון, בעקבות התאונה משנת 2011, עת הצהיר התובע בבקשתו למל"ל לקביעת דרגת נכות וכן בפני הוועדה הרפואית שבדקה אותו, כי בעקבות התאונה משנת 2011 הוא חזר לאותו מקום עבודה, אם כי לעבודה ניהולית (מוצג נ/8). סתירת גרסת התובע מובילה למסקנה כי עם תום תקופת אי הכושר התובע חזר לעבודתו הרגילה בעסק המשפחתי, ואילו שינוי התפקיד, ככל שאכן היה, אינו קשור לתאונה.

מכל מקום, התובע לא טרח להביא מי מעובדי החברה או אפילו אחיו, שכזכור גם הם עובדים עמו בחברה, על מנת לתמוך בטענתו כי בעקבות התאונה לא יכול היה לבצע את תפקידו כטפסן וכפועל בניין או לעסוק בעבודה פיזית אחרת, ולכן גם מטעם זה יש לדחות את טענתו לגבי השפעת הנכות על יכולתו לעבוד באותו תפקיד בו עבד קודם לתאונה.

13. יתרה מכך, מתברר כי על אף הנכות בצוואר עקב התאונה נשוא הדיון ועל אף הנכויות האחרות בעקבות תאונות מאוחרות יותר, התובע המשיך להשתכר במומו ואף הגדיל את הכנסתו החודשית באופן מתמיד – ללמדנו, כי הנכות לא השפיעה על יכולת ההשתכרות שלו עד כה .

לצורך ההמחשה יצוין, כי עפ"י תלושי השכר לשנת 2010 של חודש ספטמבר (בו אירעה התאונה) ושלושת החודשים שקדמו לתאונה, ממוצע השכר עמד על כ-3,200 ₪, ואילו בשנת 2017 ממוצע השכר עמד על 8,000 ₪. מגמה זו של עליה בשכר מאז התאונה ועד לאחרונה מעוגנת גם בטופסי 106 מהם עולים הנתונים הבאים: ההכנסה לשנת 2010 בגין 10 חודשי עבודה עמדה על 61,500 ₪; ההכנסה לשנת 2011 בגין 8 חודשי עבודה עמדה על 55,200 ₪; ההכנסה לשנת 2012 בגין 9 חודשי עבודה עמדה על 67,320 ₪; ההכנסה לשנת 2013 בגין 6 חודשי עבודה עמדה על 42,900 ₪; וההכנסה לשנת 2016 בגין 9 חודשי עבודה עמדה על 69,300 ₪ (זה המקום להעיר כי התובע אישר כי בעקבות התאונות המאוחרות הוא נעדר ממקום עבודתו באופן שמסביר את מספר חודשי העבודה החלקיים).

14. על יסוד הנימוקים שהובאו לעיל, אני מוצאת כי לעת הזו לא הוכחה לפניי השפעה של הנכות בצוואר על יכולת התפקוד של התובע במסגרת עבודתו או מחוצה לה, למעט בתקופת הנכות הזמנית שכמעט תואמת את תקופת אי הכושר שלו. יחד עם זאת, אין להתעלם מהאפשרות כי נכות זו תשפיע במידה מה על יכולת ההשתכרות של התובע בעתיד אם יפרוש מהעסק המשפחתי, בין כפרישה מרצון ובין (חלילה) בשל קריסת העסק.

הנה כי כן, להבדיל מהנתונים הברורים שמתייחסים לתקופת העבר, התמונה לגבי עתידו התעסוקתי של התובע היא עמומה יותר, כאשר לא מן הנמנע כי התובע יוכל להשתלב בעבודות במסגרת השכלתו המקצועית (כהנדסאי בניין או כמנהל עבודה) שאין בהן מאמץ פיזי ניכר, ובד בבד יצליח לשפר את שכרו מעבר לשכר שהוא מקבל כיום . באותה מידה, התובע עלול להיתקל בקשיים בביצוע עבודות אחרות שמחייבות אימוץ משמעותי של שרירי הצוואר, באופן שיחסום בפניו אפשרויות ההשתלבות במעגל העבודה.

השילוב בין כלל השיקולים הנ"ל המתייחסים לתפקודיות הנכות, מצד אחד, ולעמימות הגלומה בהשפעת הנכות על כושר העבודה של התובע בעתיד, מצד שני, מצדיק לטעמי עריכת חישוב הפסד כושר ההשתכרות בעתיד באופן גלובאלי.

הפסדי שכר לעבר:
15. ד"ר גנאים אישר לתובע נכות זמנית מלאה בשיעור של 100% לתקופה של חודשיים לאחר התאונה , אלא שהתובע אישר כי חזר לעבודתו כחודש וחצי לאחר התאונה.

בנסיבות אלו, אני מאשרת לתובע פיצוי בגין תקופת אי כושר של חודש וחצי.

התובע טען כי הבסיס לצורך חישוב הפסדי השכר בעבר הינו השכר שהוא מקבל היום. טענה זו דינה להידחות. לא זו בלבד שהתובע לא טען כי תלושי השכר אינם משקפים את הכנסתו בפועל (להבדיל מטענתו כי ההכנסה אינה משקפת את פוטנציאל או יכולת ההשתכרות שלו לאור השכלתו), אלא שלטענתו הם משקפים נאמנה את התשלומים המשולמים לו וליתר העובדים, ולראיה, מי שאינו עובד אינו מקבל שכר. בנסיבות אלו אין מקום לפסוק לתובע פיצוי שלא בהתאם להכנסתו עובר לתאונה, שעמדה על 3,200 ₪.

לפי האמור, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין אובדן שכר בתקופת אי הכושר בסך של 5,500 ₪ (במעוגל) לפי החישוב הבא: 3,200 ₪ לחודש כפול חודש וחצי ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד היום.

16. לאחר תום תקופת אי הכושר התובע חזר לעבודתו בחודש 11/2010 והשתכר באותו חודש סך של 4,250 ₪, ואילו בחודש העוקב, קרי 12/2010, השתכר 5,000 ₪ (סכום זה אינו לוקח בחשבון פדיון חופשה בסך של 24,000 ₪). ומכאן, שהתובע החל בהגדלת הכנסתו מיד לאחר תום תקופת אי הכושר.

על יסוד האמור לעיל ויתר הנימוקים שפירטתי בפרק הקודם, ועיקרם חזרת התובע למקום עבודתו ללא מגבלות והגדלת היקף השתכרותו מדי שנה באופן שהכנסתו כיום כמעט ושילשה את עצמה לעומת הכנסתו עובר לתאונה , לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן שכר חלקי לתקופה שלאחר תום תקופת אי הכושר.

ויודגש, התובע טען אומנם כי בעקבות התאונה דנן והתאונות המאוחרות יותר הוא נעדר מעבודתו לסירוגין לתקופות שונות, וטופסי 106 אכן מלמדים על חודשי היעדרות מסוימים, ברם לא הוכח לפניי, כגון באמצעות תעודות אי כושר, כי היעדרויותיו של התובע קשורות ונובעות מהתאונה, ולכן טענתו בנדון דינה להידחות.

17. סיכומו של דבר, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסך של 5,500 ₪.

עזרה לעבר ולעתיד:
18. התובע עתר לפצות אותו בסך של 45,000 ₪ כפיצוי גלובאלי בגין עזרה בעבר ובעתיד וטען כי הוא מתקשה בנשיאת חפצים כבדים ובפעולות המצריכות התכופפות, כגון הלבשה והנעלה. התובע העיד את אשתו בתמיכה לטענותיו לגבי המגבלות מהן הוא סובל והצורך בסיוע ועזרה בביצוע הפעולות המתוארות לעיל.

לעומת זאת, הנתבעת התנגדה לפסיקת פיצוי כלשהו לתובע בגין ראש נזק זה , וטענה כי הפגיעה ממנה סבל התובע הייתה קלה, וגם אם קבל עזרה, הרי שזו אינה חורגת מעזרה המושטת דרך על ידי בני המשפחה.

19. בפרק קודם ציינתי את התרשמותי מההפרזה בתיאורי התובע ואשתו לגבי המגבלות המיוחסות לתאונה ולעזרה לה נזקק כביכול בעקבותיה. לעניין זה אשוב להדגיש, כי המומחה ד"ר שפיגלמן קבע בצורה ברורה כי המגבלות הקשורות לידיו של התובע אינן קשורות ואינן נובעות מהתאונה, ואילו המומחה ד"ר גנאים קבע כי כאבי הגב אינם קשורים ואינם נובעים מהתאונה (אלא ממצב קודם). ומכאן, שגם אם אניח כי יש ממש בטענות התובע לגבי קשיים בנשיאת חפצים או בהתכופפות, הרי שקשיים אלה אינם נובעים מהתאונה.

בהינתן הדעת לאמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי ומתון בסך של
7,000 ₪ בגין עזרה מוגברת החורגת מגדר הרגיל והמקובל בתוך המשפחה לתקופה של חודשיים לאחר התאונה (בהתאם לקביעתו של המומחה ד"ר גנאים שאישר נכות זמנית של 100% למשך חודשיים).

בשים לב לשיעור הנכות הנמוך יחסית, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עזרה לעתיד.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:
20. התובע טען בתצהירו ובסיכומיו כי יש לפצות אותו בראש נזק זה בסך של 45,000 ₪ באופן גלובאלי, ואילו הנתבעת התנגדה לפסיקת סכום כלשהו בראש נזק זה.
התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי נאלץ לקבל טיפולים רפואיים שאינם כלולים בסל הבריאות. די בכך כדי להביא לדחיית טענותיו בנוגע לראש הנזק של הוצאות רפואיות.

21. על אף שהתובע לא טרח לפרט את טענותיו בנוגע להוצאות הנסיעה, נכונה אני לאשר לו סכום גלובאלי מתון בגין נסיעות למוסדות הרפואיים בעבר שבגינן לא ניתן להציג קבלות (ומהחומר שצורף ניכר כי לתובע אכן היו נסיעות לשם קבלת טיפולים רפואיים), בסכום של 5,000 ₪.

בהעדר אינדיקציה לגבי הצורך בהמשך טיפול בעתיד, איני פוסקת פיצוי כלשהו לעתיד.

הפסד כושר השתכרות לעתיד:
22. מהטעמים שצוינו קודם, ואיני רואה צורך לחזור על הדברים, יש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סכום לפי חישוב גלובאלי.

באיזון הראוי, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד בסכום המבוסס על כמחצית מהחישוב האריתמטי. החישוב לוקח בחשבון בסיס שכר של 8,000 ₪ (קרוב מאוד לשכר שהתובע מקבל כיום), נכות של 10% וכן מקדם היוון עד הגיעו לגיל פרישה בגיל 67 שנים. בהתחשב בפרמטרים אלה, אני מעמידה את הסכום על 70,000 ₪ .

הפסדי פנסיה:
23. בהתייחס לבקשת התובע לפסיקת פיצוי בראש נזק זה בשיעור של 12% מהפסדי השכר, טענה הנתבעת כי עפ"י תלושי השכר מתברר כי בפועל לא הופרשו לתובע תשלומים בגין פנסיה.

מאחר שחובת ההפרשה לקרן פנסיה הפכה לכללית וחלה על כל עובדי המשק , ישנה הצדקה לפסיקת פיצוי בראש נזק זה גם אם בעבר לא הופרשו לטובת התובע תשלומים מסוג זה.

בשים לב לפיצוי שאושר לעתיד בגין אובדן כושר השתכרות, אני מאשרת לתובע פיצוי בגין הפסדי פנסיה בסך של 8,500 ₪ (במעוגל) .

כאב וסבל:
24. בהתחשב בשיעור הנכות וגילו של התובע, אני פוסקת לו פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 18,000 ₪ (במעוגל).

לפני סיום:
25. הנתבעת עתרה להקפאת חלק מסכום הפיצויים עד שהתובע יפעל למיצוי זכויותיו במל"ל בענף נכות כללית.

טענה זו דינה להידחות. מעבר לעובדה כי התובע לא עתר לקבלת גמלת נכות כללית בגין פגיעתו כתוצאה מהתאונה אף שעברו מאז קרוב לשבע שנים וחצי, מתברר כי התובע לא עתר לקבלת גמלה כאמור גם עקב נכויותיו המאוחרות יותר – נתון המצביע על העדר רצון מצד התובע לקבלת גמלה.

יתרה מזאת, לא מוטלת על התובע חובה בדין לפנות למל"ל למיצוי זכויותיו בענף נכות כללית, ובמאמר מוסגר אוסיף כי ספק בעיניי אם התובע היה מקבל גמלה כלשהי לאור נתוני השתכרותו הגבוהים יחסית .

אחרית דבר:
26. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:
בגין הפסדי שכר לעבר: 5,500 ₪
בגין עזרה לעבר: 7,000 ₪
בגין נסיעות לעבר: 5,000 ₪
בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד: 70,000 ₪
בגין הפסד פנסיה: 8,500 ₪
בגין כאב וסבל: 18,000 ₪
סה"כ: 114,000 ₪

27. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ והסכום ששולם בגין אגרה כשהיא משוערכת נכון להיום .

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ה' ניסן תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.