הדפסה

בית משפט השלום בעכו ת"א 15358-07-18

בפני
כב' השופט ג'מיל נאסר, שופט בכיר

תובע/ת/ים

א. חשמל כרמיאל בע"מ

נגד

נתבע/ת/ים

גלובל ישראל - טקניון, צרעה, מגנלי בע"מ

פסק דין

התביעה והסעד
המדובר בתביעה כספית על סך 167,850 ₪ בגין סחורה שסיפקה התובעת לנתבעת ביום 18.9.17.

הממכר מתייחס ל- 416 יח' של מוצר חשמל המכונה "פוקוס" (צבע נבחר לבן) שהינו אביזר קצה הכולל: שני שקעים, זוג תופסנים וכבל עם תקע לחיבור לשקע החשמל בקיר (להלן: "הסחורה" או "הפוקוסים").

בעלי הדין
התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בשיווק מוצרי חשמל. הנתבעת הינה חברה בע"מ, העוסקת, בין היתר, בייצור ואספקה של ריהוט משרדי, ומבצעת פרויקטים רחבי היקף בתחומה ללקוחות מוסדיים ופרטיים.

טענות התובעת
כעולה מכתב התביעה, בחודש 06/2017 שלחה הנתבעת לתובעת הזמנת רכש במסגרתה הזמינה 426 יח' שקעי חשמל מיוחדים בסך כולל של 171,456 ₪ (כולל מע"מ), בתנאי תשלום שוטף + 60 ימים (נספח 1 לכתב התביעה).

לאחר ביצוע ההזמנה, הציגה הנתבעת דרישות נוספות בקשר למוצר, דבר שעיכב את משלוח ההזמנה לייצור אצל הספק בחו"ל (גרמניה), וכי היא חתמה על אישור ההזמנה הסופית רק לאחר קבלת תשובות מהנתבעת בקשר לשינויים המבוקשים על ידה, והכל "אחרי תאריך 25/7/2017".

מנהל התובעת הביא לידיעת הנתבעת, כי עודכן ע"י הספק בחו"ל שחודש אוגוסט הינו חודש של חגים וייתכנו עיכובים לא צפויים (בשל אי אספקת חלקים מספקים מקומיים בגרמניה), ואף הודיע לנתבעת שהסחורה תהיה מוכנה אצל הספק בחו"ל בתאריך 5.9.17, ואז תשלח לישראל במשלוח אווירי באופן מידי.

לאחר שהתקבלה ההזמנה הסופית בחודש 08/2017 אצל היצרן בחו"ל הוא החל לייצר את המוצר שהוזמן, ולאחר מכן נשלחה ההזמנה בהובלה אווירית לישראל וסופקה מידית על ידה לנתבעת ביום 18.9.17, וזאת בהתאם לסיכום האחרון עם הנתבעת, וכאשר האחרונה מקבלת את הסחורה מהתובעת מבלי שהעלתה טענה כלשהי בקשר לסחורה (אשר תמורתה שולמה לספק בחו"ל ע"י התובעת).

מוסיפה התובעת וטוענת כי רק לאחר אספקת הסחורה לנתבעת נזכרה הנתבעת להודיע לה כי לקוח הנתבעת אינו מוכן לקבל את הסחורה, ולפיכך הנתבעת מבקשת להחזיר לתובעת את כל הסחורה, בקשה לה סירבה התובעת בתוקף שכן מדובר במוצר מיוחד שיוצר בחו"ל לפי הזמנה מיוחדת של הנתבעת, וכי לגרסתה הסחורה סופקה על ידה במועד המוסכם.
בנוסף, טוענת התובעת כי אינה יכולה למכור את המוצר לאף אחד זולת הנתבעת מאחר ואין מדובר במוצר סטנדרטי אלא במוצר ייחודי שיוצר והותאם לפי דרישות הנתבעת.

לאור האמור לעיל, טוענת התובעת כי עמדה בכל התחייבויותיה עת סיפקה את הסחורה לנתבעת, ולפיכך היא זכאית מהנתבעת למלוא סכום התביעה התואם את גובה יתרת החוב בכרטסת הנה"ח שצורפה לכתב התביעה (נספח 6).

התובעת מבקשת להדגיש כי ההזמנה לא בוטלה כלל וכלל ע"י הנתבעת. נהפוך הוא, הנתבעת הסכימה לקבל את הסחורה כאשר לפני מועד האספקה ציינה בתכתובת דוא"ל כי ככל הנראה יידרש פיצוי ללקוח שלה, והתובעת אף הייתה מוכנה (על אף שאינה חייבת) לתת פיצוי על מנת לשמור על יחסי עבודה טובים מול הנתבעת.

הגנת הנתבעת
הנתבעת כפרה בקיומה של עילת תביעה נגדה ועתרה לדחיית התביעה.

הנתבעת מודה כי במסגרת הזמנה לביצוע פרויקט רחב היקף עבור אחד מלקוחותיה, הזמינה 426 יח' פוקוסים מאת התובעת, וזאת במסגרת הזמנת רכש מיום 15.6.17.

לטענת הנתבעת במועד ביצוע הזמנת הרכש לא היה באפשרות התובעת להציג בפניה את המוצר שהוזמן על ידה, אלא רק דוגמא שאינה זהה למוצר הסופי. התובעת שטענה כי מדובר במוצר סטנדרטי שניתן לאספקה ללא קושי התחייבה לספק לה את המוצר תוך 30 ימים ממועד אישור תכניות ייצור המוצר ע"י הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי ביום 25.7.17 אישרה לתובעת לבצע את ההזמנה, לאחר שתכניות הייצור של המוצר הוצגו לה ע"י התובעת ואושרו על ידה.
לטענת הנתבעת היא הסתמכה על התחייבותה של התובעת ובהתאם לה התחייבה כלפי הלקוח שלה לסיום ההתקנה בכל יחידות המוצר במשרדיו החדשים, עד לתחילת חודש 09/17.

בהמשך לאמור נטען כי ביום 8.8.17 פנתה מנהלת הרכש בנתבעת לתובעת על מנת לקבל עדכון בנוגע לזמני אספקת המוצר, וכי רק ביום 15.8.17 השיבה התובעת כי מועד האספקה יהיה ארוך יותר מהצפוי וכי ההזמנה לא תהיה מוכנה לפני יום 5.9.17.

לטענת הנתבעת מאחר ולא ניתן היה לבצע את ההזמנה של המוצר אצל ספק אחר, במסגרת לוח הזמנים הקצר שנותר עד לביצוע העבודה, היא נאלצה להתאים את עצמה לשינוי בלוחות הזמנים לאספקת המוצר, ויידעה בהתאם את הלקוח בדבר העיכוב באספקת המוצר.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי למרות התחייבות התובעת לספק את הסחורה עד ליום 25.8.17, בפועל הסחורה סופקה לה רק ביום 18.9.17. זאת עוד, נטען כי לאחר שהמוצר התקבל אצל הנתבעת התברר כי סופק באופן לקוי וללא אפשרות חיבור המוצר למערכת החשמל, שלא בהתאם לפרטי ההזמנה (המוצר סופק ללא כבל חיווט וללא שהוצג לנתבעת תו תקן).

לאור האמור טוענת הנתבעת כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם בין הצדדים באופן יסודי, ובכך גרמה לה נזק רב (הן כלכלי והן תדמיתי), לאחר שלא עלה בידי הנתבעת לקיים את התחייבותה ללקוחה, אשר התבססו על מצגים והתחייבויות של התובעת שהופרו על ידה.

בנסיבות שתוארו לעיל, נטען כי ביום 26.9.17 שלחה מנהלת הרכש בנתבעת הודעה לנציגת התובעת ובה הודיעה לה כי הלקוח אינו מעוניין לקבל את הסחורה עקב האיחור, ולפיכך מוזמנת התובעת לבוא ולאסוף את המוצרים מהנתבעת, אולם התובעת סירבה לעשות כן.

ראיות הצדדים
בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העיד עד יחידי, מנהל התובעת בעצמו, מר מורן עוקשי, אשר נחקר על תצהיר עדותו הראשית מיום 7/2/19. מטעם ההגנה העידה עדה יחידה, גב' לילך פדידה, מנהלת פרויקטים בנתבעת, אשר נחקרה על תצהיר עדותה הראשית מיום 25/3/19. הוגשו סיכומים בכתב.

שתי הערות מקדמיות
הערה ראשונה
במסגרת סיכומיה (ס' 13) העלתה הנתבעת טענה לפיה כבר במועד ביצוע ההזמנה היא הוטעתה ע"י התובעת לחשוב כי התובעת תבצע את ההזמנה ישירות מול יצרן המוצר בחו"ל, בעוד שמחקירתו הנגדית של מנהל התובעת בביהמ"ש התברר כי הסחורה שסופקה לה נרכשה ע"י התובעת מחברה ישראלית בשם " אמבל הנדסת חשמל בע"מ", אשר היא זו שהזמינה את ייצור המוצר ישירות מהספק בחו"ל, ולאחר מכן סיפקה אותו לתובעת.

בחנתי טענה זו ואני מחליט לדחותה. אומנם גרסת התובעת בכתב התביעה כי פעלה ישירות מול הספק בחו"ל ו/או כי שילמה את התמורה בגין הסחורה לספק בחו"ל, התבררה לאחר שמיעת הראיות כבלתי נכונה, ולמעשה התברר כי הסחורה נשוא התביעה סופקה לתובעת מחב' "אמבל הנדסת חשמל בע"מ" אשר היא זו אשר הזמינה את ייצורה באופן ישיר מול הספק בחו"ל, בהתאם למפרט ההזמנה הסופית שהועבר לה ע"י התובעת (ראו: הזמנת רכש מס' 252209 של התובעת מחברת אמבל מיום 20.6.17 ורשימון על יבוא טובין לארץ (נספחים 1 ו- 3 "לרשימת מסמכים" שהגישה התובעת לתיק ביהמ"ש בהמשך להחלטה מיום 1.4.19).

חרף האמור, לא מצאתי כל בסיס ראייתי לטענת הנתבעת (כגון התניה בטופס הזמנת הרכש ו/או ראיה אובייקטיבית אחרת המצויה בתיק ביהמ"ש), כי התובעת התחייבה כלפיה להזמין אישית את ייצור הפוקוסים אך ורק ישירות מהספק בחו"ל. גם אם נניח שעובר למועד ביצוע הזמנת הרכש יידעה התובעת את הנתבעת כי המוצר נשוא הזמנת הרכש עתיד להיות מוזמן מיצרן בחו"ל (מפעל גרמני), אין בנתון זה, כשלעצמו, כדי למנוע מהתובעת להזמין את ייצור המוצר באופן עקיף באמצעות גורם מתווך מקומי המצוי בקשר עסקי ישיר עם הספק בחו"ל, ובלבד שתעמוד בתנאי ההתקשרות עם הנתבעת. זאת ועוד, לא מצאתי אינדיקציות מספקות בחומר הראיות לנכונות גרסת הנתבעת כי הוטעתה ע"י התובעת בעניין זה עובר למו"מ שהתנהל בין הצדדים, באופן שניתן להסיק כי לו ידעה הנתבעת בזמן אמת כי לנתבעת לא יהיה כל קשר ישיר מול היצרן בחו"ל בנוגע למוצר המוזמן (אלא באמצעות גורם שלישי), הייתה מבכרת שלא להתקשר עם התובעת בעסקה נשוא התביעה.

הערה שניה
הנתבעת טוענת בסיכומיה (סעיף 39) כי התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק עקב ביטול ההזמנה ע"י הנתבעת, שכן התובעת לא הוכיחה כי שילמה עבור הסחורה לספק בחו"ל כנטען בכתב התביעה, וגם לא הוכיחה כי שילמה עבור הסחורה לגורם המתווך הישראלי (חב' אמבל).

גם טענה זו דינה להידחות. מבלי להאריך בכתובים אציין כי הגנת הנתבעת בכתב ההגנה הינה במהותה טענה מסוג 'הודאה והדחה'. קרי, הנתבעת מודה הלכה למעשה כי הסחורה שהוזמנה על ידה סופקה לה בפועל ע"י התובעת, בכמות ובעלות המוסכמת, אולם טוענת כי בשל הפרות יסודיות של תנאי ההתקשרות מצד התובעת כאמור, היא זכאית לביטול העסקה ולהשיב את הסחורה לתובעת. בהינתן האמור, אין מחובת התובעת להוכיח כי שילמה בפועל בגין הסחורה לגורם ממנו רכשה את הסחורה ואת גובה התשלום (חב' אמבל).

למעלה מן הדרוש אוסיף ואציין כי במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש העיד מנהל התובעת כי הזמין את הסחורה מחב' אמבל מאחר ו- "הם היבואנים שיש להם בלעדיות מהמפעל הגרמני" (פ' עמ' 3 ש' 26-27). בהמשך חקירתו העיד מנהל התובעת, ביחס לשאלה בדבר גובה התמורה ששילמה התובעת לאמבל בגין הסחורה: "לא זוכר בעל פה. נתתי לו שני תשלומים. שני שיקים ע"ס 60,000 ₪ כל אחד" (פ' עמ' 6 ש' 18-19).
יצוין כי מנהל התובעת אומנם אישר בחקירתו הנגדית בביהמ"ש כי התובעת קיבלה חשבונית מס מארבל בגין הסחורה אולם הוא "לא יודע למה" לא צורף העתק מחשבונית המס לתצהירו (פ' עמ' 6 ש' 20-23). מכל מקום, ניתן למצוא תימוכין לגרסת מנהל התובעת בביהמ"ש כי התובעת שילמה לאמבל בגין הסחורה סך כולל של 120,000 ₪ באמצעות משיכת 2 שיקים בסך 60,000 ₪ כ"א, ראו: ש' 22-23 לכרטסת הנה"ח של אמבל אצל התובעת, והעתק " קבלה 6170860" שהנפיקה אמבל לתובעת בגין קבלת שני השיקים הנ"ל (נספח 4 "רשימת המסמכים").

דיון והכרעה
מחומר הראיות עולה כי הצדדים אינם חלוקים כי בתאריך 15.6.17 הזמינה הנתבעת מהתובעת (באמצעות הנפקת הזמנת רכש מס' (KP173026 , 426 יח' פוקוסים (בצבע נבחר לבן כולו), בעלות של 337 ₪ ליח' (בתוספת מע"מ) + 426 זוגות תופסנים לפי 7 ₪ ליח' (בתוספת מע"מ), סה"כ 171,456 ₪, כולל מע"מ (בעיגול), ראו: נספח 1 לתצהיר מורן).

אין חולק כי כ- 3 חודשים מאוחר יותר, ביום 18.9.17 סיפקה התובעת לנתבעת 416 יח' פוקוסים (כמות בפועל לפי ספירה ראשונית בעת קבלת הסחורה), וכן 450 יח' של זוגות תופסנים, ראו: העתקי תעודות משלוח מס' 174466 ו- 174467, צורפו כנספחים 4-5 לתצהיר מורן). ראו גם: העתק חשבונית מס שצורף כנספח 5 לתצהיר מורן לפיו התובעת הנפיקה לנתבעת ביום 22.10.17 חשבונית מס שמספרה 1711059 בגין אספקת הסחורה מיום 18.9.17 בסך כולל של 167,710 ₪ (כולל מע"מ).

יצוין כי אין טענה מפי הנתבעת להפרת תנאי ההתקשרות מצד התובעת בגין אספקת 10 יח' מוצר פחות מהכמות הנקובה בהזמנת הרכש מיום 15.6.17.

הינה כי כן, התובעת הציגה ראיות לפיהן הינה זכאית לכאורה לפירעון סכום חשבונית המס 1711059 מיום 22.10.17 בסך כולל של 167,710 ₪, ולפיכך נטל הראיה עובר לנתבעת להוכיח כי התובעת היא זו שהפרה באופן יסודי את תנאי ההתקשרות שבין הצדדים (איחור ניכר במועד האספקה, ואספקת הסחורה במצב לא שמיש/ ללא תו תקן), וכי הפרות אלה הביאו לביטול הזמנת הסחורה ע"י לקוח הנתבעת, בנסיבות המאפשרות לנתבעת להימנע לחלוטין מלשלם לתובעת בגין הסחורה שסופקה לה (תוך הזמנת התובעת בכל עת להגיע לחצרי הנתבעת לאיסוף הסחורה חזרה לרשותה).

אגדיר להלן את הסוגיות העומדות להכרעה
ואלה הן:
האם התובעת סיפקה לנתבעת, באיחור, את הסחורה?
האם המוצר שסופק לנתבעת ע"י התובעת היה בלתי שמיש/ לא תו תקן מחייב?
ככל והתשובה לשאלות א' ו/או ב' חיוביות: האם הנתבעת הפרה בכך את תנאי ההתקשרות באופן המקנה לה את הזכות לבטל את העסקה?

האם הסחורה סופקה לנתבעת באיחור?
כעולה מתצהיר עדות ראשית מנהל התובעת (ס' 3-10), הזמנת הרכש של הנתבעת התקבלה אצל התובעת במהלך חודש 06/17, אולם הוסכם על ביצוע שינויים והתאמות במוצר ע"י הנתבעת והם אושרו רק לאחר תאריך 25.7.17. כמו כן, התובעת הודיעה לנתבעת כי הובהר ע"י הספק בחו"ל שחודש 08/17 הוא "חודש של חגים" ולפיכך ייתכנו עיכובים, וכי עפ"י עדכון הספק בחו"ל הסחורה תהיה מוכנה ב- 5.9.17. ההזמנה הסופית הודפסה ביום 2.8.17, והועברה לספק בחו"ל בחודש 08/17. עפ"י סיכום עם הנתבעת הובא לידיעת האחרונה כי סיום אריזת המשלוח ואיסופו יתבצע ביום 11.9.17 ומועד האספקה אצל הנתבעת יהיה ביום 18.9.17 (כפי שאכן אירע בפועל), כך שלגרסת התובעת היא עמדה במועד האספקה החוזי לפי הסיכום האחרון עם הנתבעת.
מנגד הנתבעת מודה כי ביום 25.7.17 היא הסדירה מול התובעת את השינויים והדרישות הספציפיים בנוגע לסחורה שהוזמנה על ידה ביום 15.6.17, ולגרסתה התובעת התחייבה כי זמן הייצור ואספקת הסחורה לנתבעת הינו חודש ימים (קרי, 25.8.17). לגרסת הנתבעת היא עודכנה בהמשך ע"י מנהל התובעת כי בשל עיכובים הקשורים בספק בחו"ל, מועד האספקה יהיה 4-5 לחודש 09/17, והיא עדכנה בהתאם את הלקוח שלה לגבי האיחור באספקת הסחורה, אלא שבפועל, חרף התחייבות התובעת לספק את הסחורה לכל המאוחר עד ליום 5.9.17, הסחורה סופקה לה רק ביום 18.9.17 (מועד אספקה שהיה מאוחר מדי מבחינתה).

עיון בטופס הזמנת רכש מיום 15.6.17 מעלה כי אין בו כל התייחסות למועד ספציפי לאספקת הסחורה בחצרי המזמינה. בטופס הזמנת הרכש צוין כי "ההזמנה מותנית בהצגת ואישור דגם ראשון לפני יצור המשך ההזמנה ...", דבר המלמד לכאורה על כך שכל עוד לא הוכן והוצג דגם ראשון של המוצר ואושר ע"י המזמינה, לא ניתן להתחייב מצד התובעת למועד אספקה כלשהו של הסחורה. ואכן הצדדים אינם חלוקים כי כל עוד לא הוסדרו השינויים וההתאמות לבקשת הנתבעת באופן שניתן להסכים על מפרט הזמנה סופי, אין להתחיל למנות את משך התקופה החוזית עליו התחייבה התובעת בנוגע לאספקת הסחורה.

הנתבעת טוענת כי סוכם על מועד אספקה בן חודש ימים מיום אישור ההזמנה הסופית, אך מנהל התובעת העיד במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש כי לוח הזמנים עליו התחייב הוא "חודש ימי עבודה", וכי כשמדובר במפעל ייצור "זה לא זמנים מדויקים לכל עת ועונה" (פ' עמ' 4 ש' 18-19).

בהמשך עדותו אישר מנהל התובעת כי "...היו שיחות בטווח חודש ימים אך ההזמנה המאושרת לביצוע בתחילת חודש אוגוסט..." (פ'' עמ' 4 ש' 22-23).

הכרעה בסוגיה א'
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו, שוכנעתי בנכונות טענת הנתבעת כי התובעת סיפקה לה את הסחורה באיחור ובניגוד להתחייבותה החוזית כלפיה (עד 30 ימים ממועד אישור מפרט המוצר הסופי).

ראשית, גרסת מנהל התובעת כי הוסכם בין הצדדים על זמן אספקה של הסחורה תוך "חודש ימי עבודה" לא גובתה בראיה כלשהי.

שנית, גם אם על מסמך ההזמנה מיום 15.6.17 (נספח 1 לתצהיר מנהל התובעת) צוין כי הודפס ביום 2.8.17 אין הדבר, כשלעצמו, עומד בסתירה לנתון העולה מחומר הראיות לפיו התובעת חתמה על אישור ההזמנה הסופי לאחר שקיבלה את כל התשובות בנוגע לשינויים שביקשה הנתבעת לבצע במוצר המוזמן ביום 25.7.17, כך שזהו המועד שבו יש להתחיל למנות את התקופה עליה הוסכם לאספקת הסחורה (עד חודש ימים) אצל המזמינה (ראו: תכתובת מייל מיום 15.8.17 בין מנהל התובעת לגב' אורנית שוורץ, מנהלת רכש בנתבעת, לפיה מנהל התובעת מאשר כי התובעת חתמה על אישור הזמנה סופי לאחר קבלת תשובות מהנתבעת בנוגע לשינויים במוצר ביום 25.7.17).

שלישית, טענת התובעת כי עדכנה בזמן אמת את הנתבעת על צפי לעיכוב באספקת הסחורה, בשל השפעת "חודש החגים" על מועדי ייצור ואספקת הסחורה ע"י הספק בחו"ל, אין בה לטעמי כדי להביא לדחייה אוטומטית של תחילת מניין תקופת האספקה המקורית בת חודש ימים, באופן חד צדדי ע"י התובעת (ללא הסכמה מפורשת של הנתבעת), הן מאחר והדבר לא הוכח במישור העובדתי ע"י התובעת, והן מאחר ו- "חודש חגים" (ככל שחל מדי שנה בחודש אוגוסט בגרמניה), הוא דבר צפוי והיה על התובעת להביא זאת בחשבון כולל פרק הזמן שאורך למשלוח הסחורה לארץ מארץ המקור לרבות הליך שחרורה במכס (גם אם גורמים אלה אינם בשליטת התובעת), וזאת במסגרת התחייבותה החוזית לספק לנתבעת את הסחורה עד לא יאוחר ממועד נתון מראש, שתחילת מניינו במועד אישור התכניות הסופיות של המוצר ע"י הצדדים.

רביעית, גם אם הנתבעת עודכנה בזמן אמת ע"י התובעת כי הספק בחו"ל ישלים את ייצור הסחורה וייערך למשלוח שלה לארץ עד לא יאוחר מיום 4-5 לחודש 09/17 והיא תסופק מיד עם הגעתה לארץ לנתבעת ביום 18.9.17 (כפי שאירע בפועל), אין בכך כדי לשנות מההתחייבות החוזית שנטלה על עצמה התובעת כלפי הנתבעת, בכל בקשור למועד החוזי שנקבע לאספקת הסחורה בחצרי הנתבעת.

חמישית, בהינתן שהגורם שהזמין בפועל את הסחורה מהספק הגרמני היא חב' אמבל שהינה יבואנית המוצר (ולא התובעת), לא ניתן כל הסבר מפי התובעת לגבי הימנעותה מלהמציא ראיה אובייקטיבית ו/או מלזמן את הגורם הרלבנטי בחב' אמבל, בכל הקשור למועד המדויק של משלוח ההזמנה הסופית/תכניות הביצוע הסופיות של המוצר על ידה ליצרן הגרמני, לרבות פרק הזמן שארך בפועל בין מועד קבלת ההזמנה הסופית אצל היצרן הגרמני ועד מועד ייצורו ואריזתו למשלוח לישראל בשער המפעל בחו"ל, ולרבות משכי הזמן שארכו ממועד בו היה מוכן משלוח הסחורה בשער מפעל היצרן הגרמני ועד איסופו והטענתו במטוס והגעתו לישראל.

האם המוצר שסופק היה בלתי שמיש/ללא תו תקן?
בכתב הגנתה (ס' 11.7-11.8) טענה הנתבעת כי התובעת הפרה באופן יסודי את תנאי ההתקשרות בין הצדדים לא רק בשל האיחור המשמעותי באספקת ההזמנה, אלא גם בכך שהתובעת סיפקה לה מוצר ללא אפשרות לחברו למערכת החשמל, וללא שהוצג בפניה תו תקן.

עיון בסיכומי הנתבעת (ס' 40), מעלה כי הנתבעת זנחה את טענתה בכל הקשור לאי הצגת אישור כי המוצר שסופק לה ע"י התובעת עומד בדרישות התקן המחייב, והתמקדה בטענה כי המוצר שסופק לה ע"י התובעת אינו מאפשר חיבור למערכת החשמל הישראלית (לגרסתה המוצר שסופק כלל כבל חשמל עם תקע שאינו מתאים לשקע הישראלי, ראו סעיף 15 לתצהיר עדות ראשית מנהלת הפרויקטים בנתבעת).

הכרעה בסוגיה ב'
בחנתי היטב את הטענה לעניין טיב המוצר שסופק ואני מחליט לדחות טענה זו.

ראשית, עולה כי המוצר שהוזמן ע"י הנתבעת נעשה על בסיס תכניות סופיות לאחר שינויים והתאמות שאושרו לבקשת הנתבעת, אולם אלה לא הוגשו ע"י הנתבעת לתיק ביהמ"ש.

שנית, אין חולק כי הסחורה סופקה לנתבעת ע"י הנתבעת ביום 18.9.17, ללא שהנתבעת העלתה טענה כלשהי בזמן אמת בפני התובעת לגבי אי עמידת המוצר שסופק לה במפרט המוצר הסופי.

שלישית, גם כאשר שלחה התובעת באמצעות ב"כ לנתבעת התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים נושאת תאריך 23.1.18 לגבי אי סילוק החוב נשוא התביעה, לא העלתה הנתבעת כל טענה לגבי אי התאמת התקע של המוצר שסופק לשקע הישראלי, במסגרת תגובתה מיום 4.2.18 לפנייה זו באמצעות ב"כ (ראו: נספחים 8-9 לכתב התביעה). למעשה עולה מתגובת הנתבעת כי סירוב לקוח הנתבעת לקבל את המוצר "..נבע אך ורק מהפרת ההתחייבות שלכם למועד האספקה והאיחור הבלתי סביר במועד אספקת השקעים " (ראו: סעיף 6 לתגובת הנתבעת למכתב התראת התובעת).

רביעית, בנסיבות העניין, גם אם הטענה הנ"ל הייתה מוכחת, לטעמי, אין הדבר מהווה הפרה יסודית של תנאי ההתקשרות, ולכל היותר, הייתה זכאית הנתבעת לקזז מהחוב הנטען את עלות העבודה של פירוק התקע שסופק והתקנת תקע במקומו המתאים לרשת החשמל הישראלית (כולל עלות התקע הישראלי עצמו).
האם האיחור באספקת הסחורה מקנה לנתבעת זכות לביטול העסקה?
אפתח בהערה מקדימה לעניין מהות הממכר נשוא התביעה. עולה מחומר הראיות כי מדובר במוצר שאינו בבחינת 'מוצר מדף' שניתן למכור אותו AS-IS לקהל הלקוחות של התובעת, אלא מוצר ייחודי שעוצב והותאם לפי דרישות הנתבעת (המזמינה), אשר רק לאחר אישור התכניות הסופיות של המוצר, נשלחה ההזמנה לייצורו במפעל בחו"ל לשם אספקתו לפרויקט ספציפי. ראו: עדות גב' פדידה במהלך חקירתה הנגדית בביהמ"ש, פ' עמ' 10 ש' 25: " אלו לא מוצרים שקונים לבית ומוצאים בחנויות. זו הזמנה ספציפית לפרויקט".

אין ספק שהצדדים לעסקה נשוא התביעה היו מודעים להיות המוצר ייחודי, ומוגבל מבחינה שיווקית, על כל המשתמע בכך, בכל הקשור ליכולתם לבטל את העסקה באורח חד-צדדי, במועד המצוי על ציר הזמן שתחילתו מועד שיגור הזמנת הרכש לתובעת וסיומו במועד התשלום בגין הסחורה לתובעת. קרי, התובעת הייתה מודעת (או צריכה הייתה להיות מודעת) כי המוצר המוזמן ממנה עוצב לפי דרישת הנתבעת והותאם לפי צרכיו של לקוח ספציפי (גם אם לא עודכנה לגבי זהותו ע"י הנתבעת), וכי במקרה של ביטול עסקה מצד התובעת, עלולה הנתבעת, אשר הסתמכה על כך שהמוצר יסופק לה ע"י התובעת בהתאם לתנאי ההתקשרות, להיקלע למצב של הפרת הסכם כלפי אותו לקוח ספציפי.

בו בעת, גם הנתבעת הייתה מודעת (או צריכה הייתה לדעת), כי המוצר המוזמן על ידה מהתובעת הינו מוצר ייחודי שיוצר ו-'נתפר לפי מידותיה' וכי במקרה של ביטול עסקה מצד הנתבעת, עלולה התובעת, אשר הסתמכה על כך שהמוצר המסופק על ידה לנתבעת כבר "מכור מראש", להיקלע למצב שבו, מחד גיסא, לא תוכל להשיב את הסחורה ליבואנית ו/או למפעל היצרן בחו"ל, ומאידך גיסא, תתקשה עד מאד (אם בכלל) לאתר רוכש חלופי לסחורה (תחת הנתבעת) אשר יאות להזמין ממנה את המוצר הספציפי נשוא התביעה, התואם באופן מדויק את המפרט הסופי של המוצר, כפי שהוזמן ע"י הנתבעת.

על רקע ההערה המקדימה הנ"ל, אבחן את טענת הנתבעת כי בעקבות האיחור המשמעותי במועד אספקת הסחורה מצד התובעת הודיעה לה חב' מג'יק ליפ (הלקוח הסופי), על ביטול ההזמנה של הפוקוסים מהנתבעת, דבר שלטענת הנתבעת הקנה לה זכות לבטל את העסקה עם התובעת, בעילה של הפרה יסודית של תנאי ההתקשרות שבין הצדדים.

איחור באספקה: האם מדובר בהפרה יסודית?
אין חולק כי במסמך הזמנת הרכש ששלחה הנתבעת לתובעת מיום 15.6.17 לא צוינו מועדי אספקה מחייבים. עוד אין חולק כי חרף היקף הכספי של ההזמנה וההתחייבות לספקה במועד נתון מראש במישור היחסים החוזיים שבין הנתבעת לצד ג' (חב' תדהר), וכן נחיצותה לשם שימוש חב' מג'יק ליפ במשרדיה החדשים בת"א, לא מצאו התובעת והנתבעת לנכון לחתום על הסכם לרכישת טובין בכתב המגדיר את ההתחייבות ההדדיות של הצדדים בצורה מסודרת, שלבי ביצוע ההזמנה, אופן אישור המוצר הסופי, לרבות מועד האספקה המחייב (קרי, מה קורה במקרה של אי עמידת הספק במועד האספקה החוזי, האם מהווה הפרה יסודית של ההסכם, ומה הסעדים העומדים למזמין במקרה של הפרת התחייבות זו מצד הספק).

לא הובאו ראיות מצד הנתבעת לפיהן היא יידעה בזמן אמת את התובעת לגבי זהות צדדי ג' התלויים באספקת הסחורה (חב' תדהר/חב' מג'יק ליפ), ובעיקר לגבי המועד החוזי האחרון עליו התחייבה הנתבעת לספק את הסחורה לקבלן הראשי של הפרויקט (חב' תדהר בניה בע"מ), המיועדים לשימושה של חב' מג'יק ליפ.

לגרסת הנתבעת, לאחר אישור התכניות הסופיות של המוצר על ידה ביום 25.7.17, ולאור התחייבות התובעת לספק את המוצר תוך 30 ימים ממועד אישור התכניות הסופיות, היא ציפתה לקבל את הסחורה מהתובעת עד ליום 25.8.17, קרי טרם חלוף המועד החוזי עליו התחייבה הנתבעת כלפי חב' תדהר (עד ליום 4.9.17).
יצוין כי הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות בביהמ"ש את מנהלת הרכש גב' אורנית שוורץ (אשר היא זו אשר הייתה בקשר ישיר עם מנהל התובעת במועד הרלבנטי לתביעה בנוגע להזמנה נשוא התביעה), אולם עיון בתכתובות דוא"ל בין מנהל התובעת לגב' שוורץ, מעלה כי גם כאשר היה ברור לנתבעת כי התובעת לא תוכל לעמוד במועד האספקה החוזי עליו סוכם (עד לא יאוחר מיום 25.8.17), לא מצאה הנתבעת לנכון ליידע את התובעת בזמן אמת כי אי אספקת הסחורה ע"י התובעת עד לא יאוחר מיום 4.9.17 הוא קריטי מבחינתה של הנתבעת ומהווה הפרה יסודית של תנאי ההזמנה (בשל התחייבותהback to back מול חב' תדהר בניה), וכי האיחור באספקה עלול להביא עד כדי ביטול העסקה עם התובעת, על כל הנובע מכך (ראו: תכתובות מייל בין מנהל התובעת למנהלת הרכש בנתבעת מיום 15.8.17 שם מעדכן מנהל התובעת, בין השאר, כי "... ההזמנה תהיה מוכנה ב 4-5.9.17", ותגובת מנהלת הרכש בנתבעת בדוא"ל מיום 17.8.17:

"זה עידכון ממש לא טוב.
.......
מבקשת שתמשיך להתעקש איתם על הקדמה לפחות חלקית של מועד האספקה.
מתי המוצר יהיה אצלנו במפעל? כולל זמן הטסה ושחרור? "

עוד עולה כי גם לאחר שמועד האספקה החוזי עליו התחייבה הנתבעת כלפי תדהר חלף (4.9.17), והזמנה טרם סופקה ע"י התובעת בהתאם לעדכון בדוא"ל מיום 15.8.17 הנ"ל (4-5.9.17), ולאחר שהנתבעת מקבלת עדכון נוסף מהתובעת ביום 9.9.17 כי רק ביום 11.9.17 יסיימו לארוז את המשלוח בחו"ל, וכי ההזמנה תסופק לנתבעת ע"י התובעת רק ביום 18.9.17, בוחרת הנתבעת להמשיך בעסקה עם התובעת חרף העיכוב באספקת הסחורה מצד התובעת אולם מציינת כי "בשל דחיה זו באספקה אנו כנראה נידרש לפיצוי מול הלקוח. נכון לרגע זה איננו יודעים לאמוד את עלות הדחייה" (ראו: מכתב מנהלת הרכש בנתבעת למנהל התובעת מיום 12.9.17, צורף כנספח 3 לכתב התביעה).

שיהוי בביטול העסקה בעת שהנתבעת כבר מצויה בהפרת הסכם מול תדהר
עיון בהסכם שנכרת בין תדהר לבין הנתבעת מיום 8.6.17 בקשר להזמנת עבודות גמר נגרות –ריהוט משרדי בפרויקט מג'יק ליפ בת"א (צורף כנספח נ'1 לתצהיר גב' לילך פדידה), מעלה כי הנתבעת התחייבה כלפי תדהר להתחיל את העבודה נשוא ההסכם ביום 28.8.17 ולסיימה עד ליום 4.9.17 (כבר אציין כי לא הובאו ראיות לגבי מועד התחלת העבודות בפועל ע"י הנתבעת בפרויקט זה).

בהתאם לסעיף 1.3 להסכם בין תדהר לנתבעת הוסכם כי לוח הזמנים שנקבע כפוף לשינוים, כפי שיוסכמו בכתב בישיבות שבועיות שייערכו בין המזמין (תדהר) לבין הקבלן (הנתבעת). עוד הוסכם בסעיף 1.4 להסכם כי אי עמידה במועדים ו/או בלוח הזמנים כפי שיעודכנו מעת לעת תהווה הפרה יסודית של החוזה ויחולו הוראות סעיף "הפרת ההסכם וסילוק יד" כפי שמובאים בהסכם זה.

הנתבעת לא הציגה ראיות כלשהן לפיהן לוח הזמנים המקורי שנקבע בהסכם הנ"ל לסיום העבודות על ידה (עד ליום 4.9.17) הוארך בהסכמה עם תדהר למועד מאוחר יותר.

בנסיבות אלה, מתבקשת המסקנה כי לוח הזמנים המקורי הוא המחייב, וכי אי עמידה בו מצד הנתבעת מהווה הפרה יסודית של החוזה עם תדהר.

המסקנה שצוינה בפסקה הקודמת, אינה מתיישבת, או למצער יוצרת קושי, עם הסכמת הנתבעת "להבליג" לתובעת על האיחור במועד האספקה החוזי (25.7.17), עם מועד האספקה המעודכן (4-5.9.17), ועם הסכמתה של הנתבעת לקבל את הסחורה מהתובעת ביום 18.9.17 (איחור של כשבועיים מהמועד החוזי עליו התחייבה הנתבעת לסיים את העבודות כלפי תדהר), תחת להודיע לה על ביטול העסקה לאלתר.

הסיבה לביטול העסקה
לגרסת הנתבעת היא נאלצה לבטל את העסקה עם התובעת, לאור סירוב חב' מג'יק ליפ לקבל ממנה את הסחורה, אשר נבע מהאיחור של התובעת באספקת הסחורה.

מחומר הראיות עולה כי הנתבעת ניאותה לקבל את הסחורה מהתובעת ביום 18.9.17, חרף אי עמידתה של התובעת במועד האספקה החוזי המקורי (ואף לא במועד אספקה מוסכם מאוחר יותר (4-5.9.17), ולמרות היות הנתבעת לכאורה במצב של הפרה יסודית של ההסכם מול תדהר.

למקרא תוכן הודעת דוא"ל ששלחה גב' שוורץ אורנית למנהל התובעת ביום 26.9.17 (נספח 7 לכתב התביעה) עולה כי הנתבעת מודיעה לתובעת על רצונה להשיב לה את כל הסחורה שסופקה לה על ידה ולקבל חשבונית מס זיכוי, וזאת מאחר ולטענתה הלקוח שלה (לא ברור האם הכוונה לחב' מג'יק ליפ או לחברת תדהר), מסרב לקבל ממנה את הסחורה, בשל האיחור באספקת המוצרים.

כאמור לפי ההסכם בין תדהר לבין הנתבעת התחייבה האחרונה לבצע עבודות נגרות וריהוט כולל אספקת הפוקוסים לחב' תדהר עד לא יאוחר מיום 4.9.17. לא הוצג ע"י הנתבעת עותק מהסכם בין הנתבעת למג'יק ליפ לפיו התחייבה הנתבעת לספק את הסחורה ישירות לחב' מג'יק ליפ.

כמו כן, לא הוצג ע"י הנתבעת עותק מהסכם בין תדהר למג'יק ליפ בנוגע למסירת העבודות של המשרדים החדשים למג'יק ליפ ע"י תדהר ממנו ניתן ללמוד מהו המועד, לכל המאוחר, עליו התחייבה תדהר למסור למג'יק ליפ את העבודות נשוא הפרויקט).

כעולה מס' 11 לתצהיר עדות ראשית, גב' לילך פדידה, מנהלת פרויקטים בנתבעת, חב' מג'יק ליפ החלה בהעברת פעילותה ממשרדיה ברעננה למשרדים החדשים בת"א, בתחילת השבוע השני של חודש ספטמבר 2017 (מיום 10.9.17 ואילך), גרסה זו מעבר לכך שלא הוכחה במישור העובדתי ע"י הנתבעת, אין היא מתיישבת עם גרסתה (ס"ק 11.5 לכתב הגנתה) שם טענה הנתבעת כי בשלב מתן ההודעה לנתבעת ע"י מנהל התובעת (הודעת עדכון בדוא"ל מיום 15.8.17) כי ההזמנה לא תהיה מוכנה לפני 5.9.17, "...הלקוח כבר היה בתחילת הליך איכלוס המשרדים החדשים והיה זקוק ליחידות המוצר על מנת לאפשר הפעלת עמדות העבודה במשרדיו החדשים". גרסה זו גם אינה מתיישבת עם מועד סיום העבודות עליו התחייבה הנתבעת בהסכם מול תדהר (4.9.17).

לגרסת הנתבעת (ס' 11 -12 לתצהיר גב' פדידה), עקב מחדלה של התובעת (האיחור באספקת הסחורה), לא עלה בידי הנתבעת לספק למג'יק ליפ את הסחורה עד לתחילת תאריך המעבר (10.9.17), ובדיעבד התברר לה כי מג'יק ליפ העבירה את יחידות הפוקוס הישנות מהמשרדים הישנים ברעננה למשרדים החדשים בת"א, והחלה את פעילותה תוך שימוש בפוקוסים הישנים שהיו ברשותה. לאחר אספקת הפוקוסים ע"י התובעת לנתבעת פנתה גב' פדידה למנהלי מג'יק ליפ בבקשה לאפשר לנתבעת לספק להם את הפוקוסים של התובעת, אולם פנייתה נדחתה על ידם עקב הפרת התחייבויות הנתבעת לספק למג'יק ליפ את יחידות הפוקוס במועד שנקבע בהסכם.

בחנתי היטב טענה זו ואני מחליט לדחותה.

ראשית, ההסכם היחיד שהציגה הנתבעת הינו בינה לבין חב' תדהר במסגרתו התחייבה הנתבעת כלפי תדהר בלבד, בין השאר, לספק את הפוקוסים המיועדים למשרדיה החדשים של חב' מג'יק ליפ בת"א, עד לא יאוחר מיום 4.9.17.

שנית, לא הוצגה ראיה מצד הנתבעת לפיה חב' תדהר הודיעה לה על ביטול הזמנת הפוקוסים בהתאם להסכם מיום 8.6.17, וזאת עקב איחור במועד אספקת הפוקוסים לנתבעת ע"י התובעת.

שלישית, לא הוצגה ראיות מספקות לפיהן בשל האיחור באספקת הפוקוסים לנתבעת ע"י התובעת, הוסכם בין חב' תדהר לבין חב' מג'יק ליפ על ביטול הזמנת הפוקוסים החדשים שהיו מתוכננים להיות מותקנים במשרדים החדשים, ועל התקנת הפוקוסים הישנים תחתם שהיו בשימוש במשרדי חב' מגי'ק ליפ במשרדיה הקודמים ברעננה.

רביעית, לא הוכח במישור העובדתי ע"י הנתבעת כי במסגרת הפרויקט שביצעה חב' תדהר עבור מג'יק ליפ הותקנו במשרדים החדשים בת"א פוקוסים ישנים שהיו בשימוש מג'יק ליפ במשרדיה הישנים.

חמישית, הנתבעת נמנעה מזימון גורמים שהינם רלבנטיים לבירור המחלוקת נשוא התביעה לעדות בביהמ"ש מטעם חב' מג'יק ליפ ו/או חב' תדהר, ללא שניתן לכך כל הסבר מניח את הדעת, ובכך הקשתה על ביהמ"ש ללבן לעומקם את נסיבות סירובה הנטען של חב' מג'יק ליפ לקבל את הפוקוסים של התובעת מהנתבעת בחודש 09/17.

שישית, מעיון בתכתובת מייל מיום 21.11.17 תחת הנושא "סיום פרויקט", בין מנהל הפרויקט בחב' תדהר, מר ליאור שטגר לבין נציג חב' מג'יק ליפ בשם אסי רובין (נספח נ'2 לתצהיר גב' פדידה), עולה לכאורה כי סופקו למג'יק ליפ יחידות פוקוס, אולם אלה "הוחזרו ולא חויבו", "...מכיוון שהבאת אביזרים של "אפרט" מהרצליה ..." אשר מתשובת נציג מג'יק ליפ לנציג תדהר בדוא"ל באותו יום, עולה לכאורה כי "...האביזרים שהבאנו מהרצליה..." סופקו למג'יק ליפ ע"י הנתבעת עצמה,

שביעית, מתכתובת מייל נוספת מיום 19.11.17 בין נציג חב' מג'יק ליפ, מר אסי רובין לבין מנהל הפרויקט בחב' תדהר, מר ליאור שטגר (ושני נמענים נוספים בשם אריק מריו), תחת הנושא "סיום פרויקט" (העתק מהתכתובת צורף כחלק מנספח נ'2 לתצהיר גב' פדידה), מעדכן נציג חב' מגיק ליפ את הנמענים הנ"ל, כי על מנת לסיים את הפרויקט חסרים לו דברים מהותיים, ובין השאר, אספקת 260 פוקוסים (לעומת 420 בהזמנה), נתון אשר אינו מתיישב (או יוצר קושי) עם גרסת הנתבעת לפיה ביקשה ביום 26.9.17 להחזיר את כל הפוקוסים שסיפקה לה התובעת ביום 18.9.17, בשל סירובה של חב' מגי'ק ליפ לקבל ממנה את הפוקוסים של התובעת, בשל האיחור במועד אספקתם לנתבעת.

הפחתת הסכום המגיע לתובעת
מכל האמור לעיל, עולה כי התובעת זכאית לקבל את התמורה בגין הסחורה שסיפקה.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם לחלוטין מהאיחור באספקה כפי שפורט לעיל. אינני רואה צורך לשוב ולציין את מכלול השיקולים שהביאוני להכרעה הסופית אך אוסיף ואומר כי יש הצדק להפחתת הפיצוי המגיע לתובעת עקב המחדל של אי אספקת הסחורה במועד. הפחתה זו בהתאם לשיקול דעת בית המשפט נראית מתבקשת בנסיבות. דומני כי קביעת שיעור הפחתה של 20% ייתן ביטוי סביר לכך. מכאן שהסכום המגיע לתובעת הנו: 134,169 ₪.

סוף דבר
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, באמצע ות ב"כ, את הסך 134, 168 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 5.7.18 ועד התשלו ם המלא בפועל.
כ"כ תשלם הנתבעת לתובעת החזר אגרות משפט (יחסית לסכום שנפסק) בצרוף הפרשים כחוק.
כ"כ תישא תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ נכון להיום.

ניתן היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהעדר הצדדים.