הדפסה

בית משפט השלום בעכו רער"צ 49886-08-20

בפני
כבוד ה שופטת דנה עופר

המבקשת

תמר ממן

נגד

המשיב
מיכאל ספיר

החלטה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, כב' הרשמת מ' ברטהולץ, מיום 18.8.20, וכן לפניי תגובת המשיב.

2. עסקינן בהחלטה אשר במסגרתה נקבע, כי עד להכרעה בטענת "פרעתי" שהגישה המבקשת יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל כפוף להפקדת סך 150,000 ₪ בקופת ההוצאה לפועל.

עיקרה של הבקשה בטענת "פרעתי" בטענת המבקשת, כי לאחר שנים רבות שבהן מתנהל תיק ההוצאה לפועל, מבלי שיינקטו הליכים כמעט, הצליחה ליצור קשר עם המשיב, שמתגורר בחו"ל ואינו מיוצג עוד ע"י עו"ד גאנם , ולהגיע עמו להסכמה, כי החוב העומד על למעלה מ-500,000 ₪ יסולק בתשלום של 50,000 ₪.

הבקשה בטענת "פרעתי" טרם הוכרעה; ואילו עניינה של בקשת הרשות לערער, כאמור, בהחלטת כב' הרשמת, כי תנאי לעיכוב ההליכים עד להכרעה בבקשה העיקרית יהא הפקדת סך 150,000 ₪.

לטענת המבקשת, הסכום גבוה ואינו מידתי. כן לטענתה, היא משלמת מדי חודש סכום של 500 ש"ח , על פי צו תשלומים משנת 2010. עוד היא מעלה טענות לעניין הריבית שנצברה בתיק ההוצאה לפועל לאורך שנות קיומו, מאז 1998, כאשר מדובר בתיק שנפתח לביצוע שטר בסך של 70,000 ₪ בלבד. לטענת המבקשת, לא ננקטו כמעט הליכי גבייה לאורך השנים.

לאור הטענות השונות שהעלתה המבקשת, הרי שלטענתה כב' הרשמת לא שקלה את מכלול השיקולים הנחוצים בטרם קבעה את סכום ההפקדה.

3. ב"כ המשיב הגיב, בהתאם להחלטתי. בתגובתו הוא טוען, כי בניגוד לטענות המבקשת, עודנו מייצג את המשיב, שאכן מתגורר בחו"ל, ואשר בשיחה עמו הכחיש כי הגיע להסכמה כל שהיא עם מי מטעם המבקשת.

כן ציין המשיב בתגובתו, כי הגיש בקשה לנקוט הליכי גבייה לאחר שהמבקשת הפסיקה לעמוד בצו התשלומים, וכן עתר להעלאת צו התשלומים החודשי. לטענת המשיב, המבקשת היא בעלת יכולת ובעלת נכסים, אשר בקשתה בטענת "פרעתי" הסתמכה על תצהיר שקרי, ודינה להידחות.

4. המבקשת הגישה תשובה מטעמה. בתשובתה היא מפנה לתקנה 126 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, וטוענת, כי דינו של תיק ההוצאה לפועל להיסגר, לאחר שהמשיב עזב את הארץ לפני כעשור, ולמעשה זנח את התיק ואת הליכי ההוצאה לפועל.

לטענת המבקשת, נגרם לה עוול בכך שהתיק ממשיך לצבור הפרשי הצמדה וריבית פיגורים, בנסיבות שבהן המשיב זנח, למעשה, את התיק.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הבקשה להידחות.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים, הנוגעת לטענת הפירעון לגופה, תוכרע בבוא העת על ידי רשמת ההוצאה לפועל.

השאלה הנחוצה להכרעה כעת היא אך ורק – האם קביעת כב' הרשמת, כי הליכי ההוצאה לפועל יעוכבו כנגד הפקדת סך 150,000 ₪ אינה סבירה ואינה מידתית, כטענת המבקשת. לעניין זה אני דוחה את טענות המבקשת, שכן אין חולק כי סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל עולה על 500,000 ₪, ולפיכך סכום ההפקדה אינו מגיע אפילו לשליש מהחוב .

סכום זה הוא מידתי וסביר לצורך החלטת ביניים שתעכב הליכים כנגד הפקדה, כאשר ביסוד טענת הפירעון עומדת טענה להסכם בין הצדדים שאינה נסמכת על הסכם כתוב (אלא על תצהיר של צד שלישי), ובמיוחד – כאשר המשיב, לעת עתה, מכחיש מכל ומכל קיומו של הסכם כזה .

לא למותר להזכיר, כי במקביל לבירור המחלוקת האמורה רשאית המבקשת להמשיך בתשלום על פי צו התשלומים העדכני (ככל שאין ביכולתה להפקיד את הסכום שנדרש), ובכך להימנע מנקיטת הליכים מכבידים במיוחד, דוגמת עיקול משכורת או עיקול כספים בחשבון עובר ושב.

לא מצאתי כי יש באיזו משלל טענותיה של המבקשת כדי להצדיק התערבות בקביעתה הנ"ל של כב' הרשמת, שאינה אלא החלטה זמנית המתייחסת לפרק הזמן שיחלוף מעת הגשת הבקשה בטענת "פרעתי" ועד שתוכרע זו לגופה.

לעניין זה אעיר, כי לכאורה העובדה שהמשיב אינו מתגורר בישראל אינה מלמדת, כשלעצמה, על זניחת החוב, ואינה מהווה עילה לסגירת התיק על פי התקנה שהוזכרה לעיל, כאשר מדובר בתיק פעיל שננקטים בו הליכים גבייה (אף כטענת המבקשת עצמה).

העובדה שהחוב צבר ריבית גבוהה נובעת, לכאורה, מכך שהמבקשת לא פרעה אותו בסמוך למועד שבו נפתח התיק, ואין בה כשלעצמה להעיד כי נפל פגם בהליך. מכל מקום, הטענה כי יש להפחית מהחוב בשל חלוף השנים מבלי שננקטו הליכים בידי המשיב היא טענה לגוף טענת הפירעון, אשר תוכרע על ידי כב' הרשמת במסגרת ההליך העיקרי, והיא אינה נוגעת להחלטת הביניים בדבר גובה ההפקדה אשר תביא לעיכוב ההליכים עד להכרעה בכלל הטענות.

6. לאור האמור, אני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.
המבקשת תישא בהוצאות המשיב בגין הגשת תגובתו, בסכום כולל של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ' תשרי תשפ"א, 08 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.