הדפסה

בית משפט השלום בעכו עש"א 32290-07-18

בפני
כבוד ה שופטת ג'ני טנוס

מערערת

גבעה בניה והשקעות בע"מ ח.פ. 514843622
ע"י עו"ד ג'ורג' שחאדה

נגד

משיב

בנק הפועלים בע"מ - סניף עכו 713

פסק דין

עסקינן בערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981.

המערערת הינה חברה בע"מ שחשבון הבנק שלה מתנהל מזה שנים אצל המשיב ומספרו 291143.

הערעור הוגש תחילה בגין 10 שיקים שסרובו בחשבון בין החודשים 11/2017-7/2018 כאשר מסגרת האשראי המאושרת עמדה על 100,000 ₪.

בעקבות הבקשה שהוגשה מטעם המערערת הוריתי ביום 16.7.2018 על עיכוב החלת ההגבלה ועל הגשת תשובה מטעם המשיב.

בהתאם לתשובה שהוגשה מתברר כי בתקופה הנ"ל סורבו 11 שיקים (ולא 10 שיקים כפי שצוין בערעור), וכי גם קודם לכן סורבו 2 שיקים בחשבון בין החודשים 2-4/2017.

מאוחר יותר הגישה המערערת בקשה לתיקון הערעור על ידי הוספת 10 שיקים נוספים שסורבו בחשבון לאחר ההחלט ה הנ"ל בין החודשים 9-10/2018 , ובהחלטתי מיום 11.11.2018 נעתרתי לבקשה והוריתי שוב על עיכוב החלת ההגבלה.

בהתייחס לשיקים הנוספים שסורבו בחשבון טענה המערערת כי מתקיימים לגביהם אותם נימוקים שפורטו בערעור ביחס לשיקים שסורבו קודם לכן.

עיקר נימוקי המערערת כנגד סירוב השיקים מתמקד בטענה כי השיקים סורבו מחמת טעות וחוסר תיאום בין פקידי הבנק, שכן על פי ההסכם שהיה למערערת עם המשיב, האחרון נהג לכבד שיקים שהוצגו ל פירעון גם אם פירעונם היה מביא לחריגה ממסגרת האשראי ובלבד שהופקדו כנגדם שיקים באותו סכום ביום הפירעון או ביום שלמחרת (להלן – הסכם הפירעון).

המערערת הוסיפה, כי הסתמכה על הסכם הפירעון בהתנהלותה בחשבון, ולכן סירוב המשיב לפרוע את השיקים נשוא הערעור הוא בניגוד לדין ולהסכם וגרם לה נזק רב בהיותה חברה פעילה .

לעומת זאת, המשיב פירט בתשובותיו כי פעל כדין בהתנהלותו אל מול המערערת, וכי התריע לאורך כל הדרך בפניה שלא לחרוג ממסגרת האשראי, שאם לא כן ייאלץ להחזיר שיקים שעלולים להביא לחריגה מהמסגרת. המשיב הכחיש מכל וכל קיומו של הסכם הפירעון הנטען , והוסיף לשם ההמחשה כי גם למחרת יום הצגת השיקים המסורבים לפירעון, לא הייתה יתרה מספקת בחשבון לפירעונם.

בדיון אשר התקיים בפניי הצדדים חזרו על טענותיהם בערעור ובתשובה, וויתרו הדדית על הצורך בשמיעת העדויות.

אקדים לומר, כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והמסמכים המצורפים אליהם ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי לדחות את הערעור.

אפתח בכך, כי המערערת לא צירפה עותק מ'הסכם הפירעון' וממילא לא טענה כי מדובר ב הסכם בכתב. אם כך הוא הדבר, אזי נקודת ההנחה היא כי מדובר בהסכם בעל-פה.

והשאלה שנשאלת כעת היא, האם ישנה אינדיקציה לקיומו של הסכם הפירעון הנטען?

התשובה לכך היא שלילית. ראשית, משום שהמערערת הסתפקה בהעלאת טענתה בדבר קיומו של הסכם הפירעון באופן כללי ולאקוני, ומבלי לפרט מתי או עם מי מפקידי הבנק נכרת ההסכם .

שנית, המערערת לא הפנתה למקרים קודמים ולא הצביעה על תאריכים קונקרטיים בדפי החשבון אשר מלמדים על התנהלות שתואמת את הסכם הפירעון הנטען, באופן שיכול היה אולי לבסס את טענתה בדבר קיומו של ההסכם ומתוקף כך את אינטרס ההסתמכות שלה עליו.

לכל אלה יש להוסיף, כי המשיב הכחיש מכל וכל קיומו של הסכם כזה, וטען כי בעבר אכן היו מקרים נקודתיים שלגביהם סוכם מראש על כיבוד שיקים אף אם פירעונם גרם לחריגה ממסגרת האשראי, אך זאת בשל נסיבות מיוחדות ולאחר שהדבר סוכם מראש ובמפורש בין הצדדים.

העובדה כי המשיב אישר שלעתים נפרעו שיקים גם בהעדר יתרה מספקת בחשבון, ואילו לגבי השיקים נשוא הערעור לא עשה כן, מבססת די הצורך את טענת המשיב כי לא היה כל הסכם פירעון בין הצדדים, וכי החריגה ממסגרת האשראי התאפשרה במקרים חריגים בלבד ולאחר תיאום מראש.

יתרה מזאת, דווקא סירוב חוזר של שיקים לאורך תקופה של חודשים רבים, שומט את הקרקע מתחת לטענת המערערת בדבר קיומו של הסכם הפירעון, ומפריך את טענתה בדבר הסתמכותה עליו בכל הנוגע ל התנהלותה בחשבון מול המשיב.

לעניין זה אשוב להזכיר, כי מספר חודשים לפני סירוב ראשון השיקים נשוא הערעור, המשיב החזיר שני שיקים בשל חריגה ממסגרת האשראי, ואילו 11 השיקים נשוא הערעור (המקורי) הם שיקים שסורבו על פני תקופה, ולא במועד אחד. נתון זה מצביע בבירור על כך כי המשיב לא הסכים ולא השלים עם דרך התנהלותה של המערערת בחשבון.

הנה כי כן, בהזדמנויות רבות ובמשך תקופה ארוכה של מעל לשנה וחצי (מחודש 2/2017 ועד לחודש 10/2018), המשיב סירב לכבד שיקים שפירעונם היה מביא לחריגה ממסגרת האשראי. לפיכך, אין לומר כי למערערת היה יסוד סביר, או אפילו פחות מכך, להניח כי המשיב יכבד את השיקים תוך חריגה ממסגרת האשראי .

ואם בכל אלה לא די, הרי שהעובדה כי גם לאחר הגשת הערעור בגין 11 שיקים סורבו עוד 10 שיקים במועדים שונים, כאשר המערערת מודעת כבר לטענותיו של המשיב בתשובה לרבות הטענה בדבר אי הסכמתו לפרוע שיקים בחריגה ממסגרת האשראי, מצביעה על התנהלותה הקלוקלת בחשבון ומפריכה באופן סופי את טענותיה בדבר הסתמכותה על הסכם הפירעון עם המשיב או על נוהג כלשהו או דפוס התנהלות לכבד שיקים בחריגה מהמסגרת.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

לאור כך, אני מבטלת את החלטותיי מיום 16.7.2018 ומיום 11.11.2018 בדבר עיכוב החלת ההגבלה.

כמו כן, אני מחייבת את המערערת בהוצאות המשיב בסכום של 1,500 ₪ אשר ישולמו מתוך הפיקדון שהופקד והיתרה תשולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים ותפעל להעברת הפיקדון למשיב.

ניתן היום, י' שבט תש"פ, 05 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.