הדפסה

בית משפט השלום בעכו ה"פ 52411-09-19

מספר בקשה:1
בפני
כבוד ה שופט עמית רוזינס

המבקש

מאזן אבו טריף

נגד

המשיבה
מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל

החלטה

בפני בקשה למתן צו מניעה זמני לעכב ביצוע הליכי הוצל"פ לפינוי מקרקעין והריסת מחוברים, על פי פסק דין שניתן בהסכמה .

העובדות הרלוונטיות

מקרקעין בשטח של 5,467 מ"ר, הידועים כחלקה 57 בגוש 18888, הנמצאים בכפר ירכא (להלן: "המקרקעין") , הם בבעלות משותפת של המשיבה, חב' הימנותא בע"מ ומר שאים אבו ריש. בבעלות המדינה 12/32 חלקים בלתי מסוימים מהחלקה , בבעלות חברת הימנות א 15/32 ובבעלות מר אבו ריש 5/32.

במהלך שנת 2016, לאחר שנמצא שהמבקש מבצע עבודות בנייה של בית מגורים במקרקעין (להלן: "העבודות") , הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקש למתן סעדים של צו קבוע למניעת העבודות , צו הריסה של העבודות שבוצעו וסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין ( בתיק ת"א 35472-05-16 בבית משפט השלום בקריות). ביחד עם התביעה הגישה המשיבה בקשה לצו זמני למניעת המשך ביצוע העבודות.

בדיון שהתקיים בבית המשפט בקריות בתיק הנ"ל ביום 25/5/16, הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין סופי (להלן: "פסק הדין"). על פי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין ניתנו, בין השאר, צו מניעה קבוע כנגד ביצוע העבודות ו/או שימוש כלשהו במקרקעין וכן צווים לסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין והריסת כל העבודות שביצע .

בנוסף, על פי ההסכם שאושר בפסק הדין נקבע, כי הסעדים של פינוי המקרקעין והריסת העבודות יעוכב ו למשך שנה מיום פסק הדין , כדי לאפשר למבקש להשלים עסקת חליפין בינו לבין חב' הימנותא , וכי אם יהיה המבקש זכאי להירשם כבעלים של חלק מהמקרקעין, ואם ייערך הסכם שיתוף לגבי המקרקעין בהסכמת המשיבה, במהלך תקופה זו, לא תבוצע ההריסה והמבקש לא יהיה חייב לפנות את המקרקעין.

זמן לא רב לאחר מתן פסק הדין, ביום 27/8/16, הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת בזיון בי ת משפט כנגד המבקש, בגין המשך ביצוע המשך עבודות בניה במקרקעין. בדיון שהתקיים בבקשה זו ביום 5/10/16, נקבע על ידי בית המשפט, בהסכמת הצדדים, כי המבקש הפר את צו המניעה והושתה כנגדו סנקציה של קנס יומי בסך 3,000 ₪ , בגין כל יום נוסף של הפרת פסק הדין.

לאחר מכן, ולאחר שהמבקש לא הגיע להסכם לרכישת הזכויות בקרקע מאת חב' הימנותא ולא פינה את המקרקעין, בחודש אפריל 2018, פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין.

בהמשך, שוב הפר המב קש את פסק הדין והמשיך בביצוע עבודות הבניה במקרקעין, שוב הוגשה נגדו בקשה לפי פקודת בזיון בי ת משפט, ושוב נקבע ע"י ביהמ"ש, בהחלטה מיום 8/9/19 , כי המבקש הפר את צו המניעה פעם נוספת והושתו עליו סנקציות נוספות.

טענות המבקש

ביום 22/9/19 הגיש המבקש את התובענה דנן במסגרתה הוא עותר לבטל את פסק הדין. לטענתו, הוא בנה את בית המגורים במקרקעין מתוך אמונה שהבניה בוצעה בשטח השייך לחב' הימנותא , בעקבות היותו קורבן למעשה מרמה והונאה של אדם אחר בשם סימון, אשר הציג בפניו מצגי שווא שבאפשרותו להסדיר עסקת רכישה של זכויות במקרקעין מאת חב' הימנותא ואף לקח ממנו סכומי כסף ניכרים על חשבון העסקה.

בדיעבד התברר למבקש כי אותו סימון הינו נוכל, אשר רימה אותו באמצעות זיוף מסמכים.

אז התברר למבקש גם, כי חב' הימנותא איננה מעוניינת למכור חלקים מזכויותיה במקרקעין , אך תהיה מעוניינת לבצע החלפה מול קרקע במקום אחר, בכפוף לפירוק השיתוף במקרקעין וסימון מגרש במקום בו המבקש בנה את ביתו. הליך משפטי לפירוק שיתוף במקרקעין שהחל הופסק, לאחר שהתברר שתוכנית סטטוטורית לשינוי יעוד המקרקעין, הכשרתם לבניה וחלוקה למגרשים , נמצאת בהכנה. על כן, בשלב זה, לא יכול המבקש להסדיר רכישה של זכויות במקרקעין , שלא באשמתו.

לטענתו של המבקש, בעת שהסכים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין, לא ידע שנפל קורבן ל מרמה וסבר בתום לב, שיוכל להשלים את העסק עם חב' הימנותא, בתוך שנה. לכן, הסכים למתן פסק דין פינוי נגדו בתוך שנה. לו היה יודע שהוא קורבן למרמה כאמור, לא היה מסכים למתן פסק הדין.

לכן, הגיש המבקש תביעה לביטול פסק הדין, ו את הבקשה דנן ליתן צו זמני לעיכוב הליכי הוצל"פ לביצוע הסעדים של הריסת המחוברים ופינוי המקרקעין על פי פסק דין .

טענות המשיבה

לטענת המשיבה הגשת התביעה דנן ביום 22/9/19 לוקה בשיהוי ניכר, כשלוש שנים לאחר שניתן פסק הדין, לאחר שנפתח תיק הוצל"פ בחודש אפריל 2018, ואף לאחר שבחודש אוקטובר 2018 הסביר בי ת המשפט בקריות למבקש שאם ברצונו לבטל את פסק הדין עליו להגיש תביעה נפרדת בנושא. למרות הנ"ל, המבקש השתהה בהגשת התביעה והבקשה עד לרגע האחרון, במטרה "לתקוע" את הליכי ההצל"פ.

עוד מתייחסת המשיבה לחוסר תום הלב של המבקש, אשר מלכתחילה, ביצע את העבודות במקרקעין ללא הסכמה וללא היתר בניה, והמשיך לבצע את העבודות בניגוד לצו מניעה שניתן בפסק הדין, בנוכחות המבקש, שהיה מיוצג.

המשיבה מדגישה כי אין למבקש כל זכויות במקרקעין, ואין כל הגיון שזכויות הקניין שלה יקופחו בשל טענתו של המבקש לגבי תרמית שביצע כלפיו אדם אחר.

לשיטתה, המבקש לא הביא כל ראיה לכך שנפל פגם בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק הדין.

דיון והכרעה

בעא 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (6/6/06) התייחס כבוד השופט א' גרוניס (כתוארו אז) לתנאים למתן סעדים זמניים, כדלקמן:

"תובע המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בראש ובראשונה בשני תנאים מצטברים. תנאי ראשון הוא קיומה של זכות לכאורה, היינו סיכוי של ממש לזכות בתביעה. תנאי שני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני והוא יזכה בבוא היום בתביעה, יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה תידחה בסופו של דבר. שני התנאים אינם נבחנים במנותק, אלא נשקלים תוך שימת לב לזיקת הגומלין ביניהם, על בסיס מה שמכונה לעתים – מקבילית כוחות. ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכויי מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, כך יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות. וכן גם להיפך, ככל שיעלה בידי מבקש הסעד להצביע על כך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן חד, כך יקפיד פחות בית המשפט על עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראו, רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו (1) 529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (לא פורסם)). כמובן, שהן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות חייבים לעמוד ברף מינימאלי על מנת שבית המשפט (או הרשם) ייעתר לבקשה למתן סעד זמני." (ההדגשה שלי – ע.ר.).

למבקש אין כל זכות במקרקעין, אף לא הערת אזהרה ולא זכות חוזית לגביהם. הוא השתלט על המקרקעין, תפס בהם חזקה וביצע בהם עבודות של בניית בית מגורים, ללא הסכמה של הבעלים, וללא היתר בניה.

אין צורך בשמיעת ראיות כדי לקבוע ממצאים אלה, שאינם במחלוקת.

כלומר, גם אם יבוטל פסק הדין, אין לתובע זכות לקבל את הסעד המבוקש.

אם לא די בכך, המבקש גם לא ביסס קיומה של זכות או עילה לבטל את פסק הדין, אף לא לכא ורה.

הדין מכיר באפשרות לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בהתקיים פגמים בכריתת החוזה, בהתאם לעילות המנויות בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 [ראה ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פד נ"א(1) 577 (1977)].

המבקש לא טען שהסכים למתן פסק הדין עקב כפייה או עושק ולא שעשה זאת עקב הטעייה מצדה של המשיבה או מי מטעמה.

המבקש גם לא טען וממילא לא הביא כל ראיה שהמשיבה ידעה או שהיה עליה לדעת על התרמית שהמבקש נפל קורבן לה.

דהיינו, עילת הביטול הרלוונטית היחידה היא "טעות" לפי סעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) , שנוסחו כדלקמן:

" מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת..."

סעיף זה לא מקנה ל צד שטעה זכות לבטל את החוזה, אלא מקנה לבי ת המשפט רשות ל עשות כך, "אם ראה שמן הצדק לעשות זאת".

הפעלת שיקול דעת שיפוטי ושקילת שיקולים של צדק, בשלב זה של ההליכים, איננה עניין קל ואיננה נעשית כדבר שבשגרה. ביהמ"ש איננו אמור לקבוע ממצאים סופיים בשלב הדיון בבקשות לסעדים זמניים, לפני שמיעת ראיות כהלכתה וקביעת ממצאים בהתבסס עליהם. עם זאת, במקרים מסוימים, אין ברירה אלא להפעיל שיקול דעת בהסתמך על ממצאים עובדתיים לכאוריים, לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני. כך הדבר במקרה שבפני.

המבקש לא הציג תשתית עובדתית המצדיקה הפעלת שיקול דעת לטובת ביטול ההסכם שאושר בפסק הדין, מטעמים של צדק, וממילא לא ביסס זאת בראיות לכאורה.

יתר על כן, בהתחשב בביצוע בנייה של בית מגורים שלם במקרקעי הזולת , ללא זכות וללא רשות, תוך הפרה של פסק דין שניתן בהסכמה, חזור ושנה, אף לאחר שננקטו כנגד המבקש סנקציות עפ"י פקודת בזיון ביהמ"ש, אני בספק רב מאוד אם ניתן יהיה לקבוע שמוצדק לבטל את פסק הדין.
נוכח כל אלו, מצאתי כי המבקש לא הוכיח קיומה של זכות תביעה לכאורה ולא הציג סיכוי של ממש לזכות בתביעה , אף לא ברף המינימלי הנדרש .

די בכך כדי לדחות את הבקשה.

למעלה מן הצורך, בחנתי גם את סוגיית מאזן הנוחות.

אכן, הנזק שעשוי להיגרם למבקש מדחיית הבקשה הינו כבד והריסת הבית שבנה במקרקעין תיצור מצב בלתי הדיר, אך לא די בכך כדי לקבוע שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש רק מסיבה זאת.

עניין דומה נידון על ידי בית המשפט העליון בע"א 2082/12, אבו סיאם נ' א.ט.א.מ.א.ר ניהול ושיווק מקרקעין (2004) בע"מ (11/4/12) , שם עסק בית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע דיספוזיציה במקרקעין בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה, אשר נטען לגביה שהושגה עקב מעשה מרמה וזיוף. בית המשפט התייחס לסוגיית מאזן הנזקים בהקשר של העברת זכויות במקרקעין כדלקמן (בסע' 5 לפסק הדין) :

"לאחרונה נדרשתי לשאלת השיקולים הרלבנטיים לעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו זכויות במקרקעין, ולגישות השונות שהובעו בבית משפט זה בסוגיה:

"מבלי שאכריע בענייננו בין הגישות השונות אעיר, כי לטעמי ביצוע החלטה הכרוכה במכר מקרקעין עשוי ליצור מצב בלתי הדיר אף אם אין מדובר במקרקעין המשמשים למגורי המערער. בשונה מחיוב כספי המקרקעין הם לעולם מסוימים. לפיכך, דחיית בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בנוגע למימוש מקרקעין, תוך הנחה כי במידה וידחה הערעור המערער יפוצה בשווי המקרקעין, אינה בהכרח מאפשרת השבת המצב לקדמותו באופן מלא, שכן המערער לא יוכל בדרך כלל לקבל לידיו את אותם המקרקעין, כי אם את ערכם. לפיכך יתכן, כי בנסיבות מסוימות, אף שהמקרקעין אינם משמשים לצורכי מגורים, אך הם בעלי ערך מיוחד עבור המערער, או בעלי איכויות ייחודיות, תהא הצדקה לעיכוב ביצוע החלטה בדבר מימושם" (רע"א 1755/12 שפירא נ' בודה ואח' ([פורסם בנבו], 29.3.2011) ההדגשות במקור).

הנה כי כן, כאשר המקרקעין משמשים למגורי החייב, או אם בעל דין הראה זיקה מיוחדת למקרקעין המסוימים דווקא, כך שאין הם עבורו בגדר נכס גרידא, כשניתן לפצותו בכסף במקרה שהנכס לא יהא עוד בר החזרה בעין, מאזן הנוחות ייטה לטובת עיכוב הביצוע."

המבקש לא טען שיש לו זיקה מיוחדת למקרקעין הללו דווקא, לא נאמר בבקשה שהבניין שבנה המבקש במקרקעין משמש למגוריו ואף לא שבנייתו הסתיימה . יתר על כן, בדיון שהתקיים בפני ביום 5/11/19, עלה מדברי ב"כ המבקש שהמבקש לא בנה את הבניין לטובת מגוריו שלו אלא לטובת מגורי בנו שמתגורר אצלו, בצפיפות.

כלומר, הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש הינו כלכלי בעיקרו וניתן יהיה לפצות את המבקש בגינו בסופו של יום. המבקש לא העלה בבקשה טענה לפיה יקשה עליו להיפרע מן המשיבה אם יזכה בתביעה ונוכח זהות המשיבה נראה שאין מקום לטעון זאת.

זאת ועוד, בנסיבות מקרה זה – בניה שלא כדין במקרקעי הזולת, ללא הס כמה וללא היתר בניה, תוך הפרת צו שניתן על ידי בית המשפט - יש לראות במבקש כמי ששם את כספו על קרן הצבי ואין לו לבוא בטענות לעניין נזקיו אלא לעצמו בלבד.

מצד שני, מתן צו מניעה והשארת המצב על כנו פוגעת באופן קשה בזכויות המשיבה למשך זמן רב, ובאינטרס הציבורי למנוע מעשים מסוג זה, הן במישור המשפט האזרחי והן במישור של ביצוע עבירות בניה.

ראה לעניין זה למשל, רע"א 10559/06 דבוש נ' עיריית הרצליה, (25/12/2006):

"...בגדרי מאזן הנוחות יש לשקול את האינטרס הציבורי שעניינו שמירה על מקרקעי ציבור. לא אחת עמדתי על הקלות בה מניחים אנשים בישראל ידם על קרקעות הציבור, ועל הצורך במענה שיפוטי לקלות זו משמתעשתות הרשויות ... הדעת אינה סובלת, כי קרקעות הציבור יוחזקו, שלא כדין, בידי אנשים פרטיים. בשקלול הדברים, אף אינטרס זה מטה את מאזן הנוחות לטובתה של המשיבה. "

נוכח כל הנ"ל אני מוצא שגם מאזן הנוחות לא מצדיק את קבלת הבקשה.

זאת ועוד, נוכח התנהלו ת המבקש כפי שפורט לעיל - תפיסת המקרקעין והבניה בהם בנסיבות כאמור - שיקולי צדק ותום לב אף הם מטים את הכף כנגד מתן סעד כמבוקש.

למבקש טענות חמורות מאד כנגד אותו אדם בשם סימון שרימה אותו וכן טענות כבדות כנגד התנהלות חב' הימנותא , שלא מאפשרת את השלמת העברת הזכויות במקרקעין, אך אין בטענות אלו כדי להשליך על היחסים שבין המבקש למשיבה.

גם אם תהיה למבקש בעתיד אפשרות להסדיר זכויות במקרקעין ולחלק אותם באופן שיקבל חזקה ייחודית בחלק שבו נמצא ביתו, אין בכך צידוק לעכב ביצועו של פסק דין סופי שניתן כדין, כאשר אין בידו להציג זכות כלשהי להשאיר בידו מקרקעין השייכים לזולת בכלל, ולאורך תקופה כה ארוכה, בפרט.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ד חשוון תש"פ, 12 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.