הדפסה

בית משפט השלום בעכו בב"נ 39380-06-17

בפני
כבוד ה שופטת אביגיל זכריה

מבקש:

ישראל בן עזרא
ע"י ב"כ עו"ד מיכאלי

נגד

משיבה:
ועדה מקומית לתכנון ובנייה עכו
ע"י ב"כ עו"ד אלהרר

החלטה

מבוא
בפניי בקשת המבקש מיום 26.11.17 כי אפסול עצמי מלהמשיך ולדון בעניין תיק זה.
לבקשה שהועלתה על ידי ב"כ המבקש בעל פה בדיון מיום 26.11.17 נלוותה מספר ימים לאחר מכן השלמה בכתב.
ההשלמה הנ"ל הועברה לתגובת המשיבה וזו הוגשה לתיק.
משלא הוגשה עד היום תשובה לתגובה מטעם המבקש - בשלה העת למתן החלטה.
ייאמר מיד: דין הבקשה להידחות בהעדר כל עילה שבדין או תשתית אחרת לבקשתו של המבקש לפסילת המותב, שאף נגועה בשיהוי ניכר ביחס לכל טעמיה.

הרקע להגשת הבקשה
הכרעה בבקשה דורשת תיאור קצר של השתלשלות האירועים בתיק זה:
תחילתו של תיק זה בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוגשה על ידי המבקש ביום 13.6.17.
צו ההריסה המינהלי הוצא כנגד המבקש ביחס לתיקון גג מבנה ופרגולה מעץ שעל פי הטענה ניזוקו עקב שריפה שפרצה בבית עסק המצוי בבעלותו בתחומי העיר עכו ותוקנו על ידי המבקש.
לעמדת המשיבה הפעולות שבוצעו לכאורה על ידי המבקש נעשו ללא היתר כדין ועל כן הוצא צו הריסה מינהלי ביחס לשני הפריטים הנ"ל שלביטולו עתר המבקש.
הואיל ולא עלה בידי הצדדים להגיע לכדי הסכמה על אף אופי ההליך, לא היה מנוס משמיעת מלוא הראיות בתיק לרבות במסגרת פגרת הקיץ.
מהפרוטוקולים השונים ניתן להתרשם מהיקף העדויות, המסמכים והמוצגים הרבים שהוגשו במסגרת בירור ההליך והתיק נקבע להגשת סיכומים במהלך פגרת הקיץ.
במסגרת המועד שהיה קצוב להגשת סיכומי המבקש עמדה ב"כ המבקש על כך שנפלה תקלה בסריקת חלק מהמוצגים שהוגשו על ידה במהלך הדיונים. בהיעדרם של אלה (באותה עת) בתיק בית המשפט, ומשלא היו בידי מי מהצדדים עותקים מלאים נוספים של אותם מוצגים באופן שהיה מאפשר הגשתם מחדש באופן מסודר - נקבע דיון מיוחד לצורך שחזור המוצגים האמורים.

לאחר דחיות שונות שהתבקשו על ידי מי מהצדדים מנימוקים שונים, התקיים הדיון לצורך שחזור המוצגים ביום 16.10.17. לקראת אותו דיון הוריתי לב"כ הצדדים להתייצב עם העתקי כל המוצגים המצויים בידם על מנת שניתן יהיה לבחון שחזור המוצגים הנדרשים באופן יעיל. השחזור מטבע הדברים נעשה על בסיס רישומי הפרוטוקול הרלבנטי לאותם מוצגים, זיכרון בית המשפט וזיכרון ב"כ הצדדים בדומה לבקשות לתיקון פרוטוקול דיון.

במהלך הדיון הנ"ל ומתוך ניסיון לצמ צם את המחלוקות לעניין המוצגים, חלק מהמוצגים הוגשו בהסכמת הצדדים (הגם שבדיעבד הסתבר כי גם ביחס למוצגים אלה לא הייתה התאמה מלאה למוצגים כפי שהוגשו במקור).
באשר למוצגים שנותרו במחלוקת - נדרשתי לשורה של החלטות ביחס למוצגים אלה בשים לב לטיעוני הצדדים, זכרוני - שלי ביחס למוצגים המקוריים והתיאור המופיע בפרוטוקול המקורי ביחס למוצג ותוכנו.
ביחס למספר פריטים לגביהם לא ניתן היה לקבוע באופן חד משמעי הרי שהמוצג נדחה או התקבל בתנאים שונים תוך הבהרה כי ככל שיימצאו המוצגים המקוריים ויימצא כי נפלה טעות בשחזור הרי שהיא תתוקן בהתאם לכאן או לכאן (ר' פרוטוקול מיום 16.10.17).
כך למשל במקרה בו המבקש עמד על כך שמוצג, שאמור היה לכלול שתי תמונות על פי הפרוטוקול , כלל שלוש תמונות הרי שקבעתי הן על בסיס הפרוטוקול הרלבנטי והן על בסיס זכרוני כי אחת התמונות לא הוגשה כמוצג במועד הדיון הרלבנטי. כך נקבע גם ביחס לתמונות נוספות שהמבקש עתר להגישן כ"שחזור מוצגים" דוגמת כאלה מערב השריפה לאחר שקבעתי כי למיטב זכרוני תמונות אלה לא היו חלק מהמוצגים החסרים ובשים לב לאמור בפרוטוקול הרלבנטי בשים לב לזהות העד ולאחר שעיינתי בתמונות .
כמו כן, המבקש אישר כי חלק מהכיתובים על גבי התמונות שהוגשו במסגרת השחזור בוצעו על ידו לקראת דיון השחזור באופן שעורר מחלוקת בין הצדדים לגבי הסוגיה אילו כיתובים הופיעו במקור ואילו לא, או מה היה היקף הכיתוב, הוריתי כי אלה יוגשו ללא כיתוב. עוד נקבע בהחלטה מאותו יום כי ככל שהתמונות המקוריות יימצאו ויתברר אחרת, הרי שהדברים יתוקנו בהתאם.

מיד לאחר סיומו של הדיון - ועקב פעילות נמרצת שנעשתה באותו יום על ידי אישית, על ידי מזכירות בית המשפט וצוות הלשכה על מנת לאתר את המוצגים החסרים - נמצאו המוצגים המקוריים.
על מנת להעמיד את הדברים על דיוקם מיד ולא לגרום לב"כ הצדדים טרחה וטרדה נוספת על אלו שכבר נגרמו - זומנו הצדדים לשוב בו במקום לדיון בתיק והוא התחדש.
בהחלטה נוספת שניתנה באותו מעמד ציינתי כי לאחר מאמץ נוסף נמצאו המוצגים החסרים, שנסרקו בטעות לתיק אחר שהתנהל באותו יום דיונים בו הוגשו הם.
עוד ציינתי בהחלטה, לאחר עיון במוצגים המקוריים ועמידה על הבדלים שונים בינם ובין המוצגים "המשוחזרים" כי :
"מעיון במוצגים הנכונים כפי שנסרקו עולה כי היום הוגשו תמונות נוספות על אלה שנכללו במוצגים המקוריים לרבות כאלה שבמעמד הדיון הועלו תהיות לגבי עצם היותם כלולים במוצגים המקוריים. כל ההחלטות הנוגעות למוצגים המקוריים כפי שניתנו בדיון היום מבוטלות".

משתמה סוגיית שחזור המוצגים ונוכח עתירה משותפת של הצדדים לשמיעת חוקר השריפות לה נעתרתי - (הגם ששמיעת הראיות כבר הסתיימה) - התיק נקבע להמשך דיון ושמיעת העד המבוקש ליום 26.11.17.
רק בפתח הדיון מיום 26.11.17 - בטרם עלה העד לדוכן העדים - ביקשה ב"כ המבקש להעלות טענת פסלות, מהנימוקים הבאים:
" בסוף הדיון הקודם משנמצאו סוף סוף המוצגים שנסרקו לתיק אחר בטעות הייתה מין האשמה של המבקש ו/או הדוברת כאן (ב"כ המבקש, א.ז.) ניסו להטעות...ככל שביהמ"ש יש בו צל של חשד שמישהו ניסה להטעות אותו או מישהו ניסה להציג מוצגים במכוון עם רישומים או מסמכים נוספים באותו ניסיון שחזור אני מבקשת שיפסול את עצמו". זהו הנימוק היחיד שהועלה באותה עת.

המשיבה התנגדה לבקשה הן בשים לב לתוכנה העמום ו0אין בו כדי להטיל דופי לשיטתה בבית המשפט והן בשים לב לשלב בו הועלתה.
בהחלטה מאותו יום קבעתי שעל אף שלא הונח שום הסבר מדוע הבקשה הועלתה רק בפתח הדיון באותו יום הרי שעל פי הוראות הדין לא ניתן להמשיך ולשמוע את ההליך בטרם תינתן החלטה בבקשת הפסלות והעד שזומן להעיד לא העיד באותו מעמד.
כיומיים לאחר הדיון הנ"ל הגיש המבקש מה שהוגדר על ידו "הודעת הבהרה" לטענת הפסלות כפי שהועלתה על ידו וזו הועברה לתגובת המשיבה שהגישה תגובתה.

תמצית טענות הצדדים
המבקש הגיש הודעת הבהרה שהינה למעשה בקשה מנומקת לפסילה וזאת בניגוד לאופן בו הוצגו הדברים במעמד הדיון אשר כללה פירוט רחב ורב יותר של טעמי הפסילה הנטענים ואף התמודדות עם טענת השיהוי עליה עמדתי כבר בהחלטת הביניים מיום 26.11.17 .
לעמדתו, במקרה וקיים אצל המותב צל של חשד כי המבקש ו/או באת כוחו ניסו להטעות אותו במסגרת ההליך של שחזור תיק המוצגים, אזי מתבקש כי יפסול את עצמו.
עוד הוסיף וטען שרק ערב הדיון שנקבע ל יום 26.11.17 - שנועד כזכור לשמיעת חוקר השריפות - התגבש אצל המבקש חשש ממשי כי הליך הביניים לשחזור המוצגים, שאליו נקלע בעל כורחו, יצר אצל בית המשפט רושם מוטעה בעניין אמינות המבקש, באופן שעלול לפגוע בסיכוייו בתיק ולגרום לו לעיוות דין. עוד נטען כי סוגיית האמינות הינה מהותית בהליך המדובר.
המבקש טען עוד, כי האמור התווסף על מה שהוגדר על ידו רקע קודם, לחששו של המבקש ותחושתו כי הוא מופלה לרעה הן מבחינת יכולתו להציג מוצגים לתמיכה בגרסתו והן מבחינת היחס של בית משפט זה אליו ואל באת כוחו לעומת היחס לב"כ המשיבה ועדיה (לרבות לעניין שאלה שהופנתה לטענתו רק לב"כ המבקש) . עוד ציין כי הוא עצמו התפרץ מספר פעמים במהלך הדיון מאחר ולא יכול היה לשלוט בעצמו, כהגדרתו.
עוד טען המבקש כי פעם שגובשו הסכמות חדשות בדיון ביום 16.10.17 לעניין המוצגים הרי שלא היה מקום להורות על ביטול ההחלטה ולהשיב את המוצגים המקוריים על כנם.
עוד ציין המבקש - ככל שירדתי לסוף דעתו - כי הוא סבר שבתגובה לבקשתו במעמד הדיון בית המשפט "יפיג" את חששו בהחלטה שתינתן בו במקום וכי לא כיוון לדחיית המועד.

המשיבה התנגדה לבקשה.
לטענתה, אין בסיס לטענותיו של המבקש ולתחושותיו ואין כל מקום לפסילה .
המשיבה טענה כי הודעת ההבהרה אינה משום הבהרה לטיעון שהועלה אלא מעין מקצה שיפורים לטענת הפסלות כפי שהועלתה בדיון ונרשמה לפרוטוקול.
לעניין זכרונו של המבקש אשר על פי הטענה התעורר רק בסמוך לדיון בו עתר לפסילת המותב – טענה המשיבה כי זיכרון זה הינו שגוי מעיקרו מאחר והשאלה הופנתה לב"כ שני הצדדים.
עוד עמדה המשיבה על השיהוי המשמעותי בהעלאת הטענה.
עוד נטען כי לעניין ההסדר הדיוני הרי שהפרוטוקול מיום 16.10.17 מדבר בעד עצמו לשיטתה בעניין זה וכי כל הסדר דיוני שהיה בין הצדדים היה תקף בכפוף לכך שהמוצגים המשוחזרים משקפים את המוצגים המקוריים ופעם שהסתבר כי הדבר אינו כך באופן מלא - הודיעה היא על כך שלא תסכים לצירוף מוצגים שלא נכללו במוצגים המקוריים. המשיבה הוסיפה עוד כי טרם תחילת הדיון ביום 16.10.17 חזרה וטענה בפני ב"כ המבקש כי המוצגים אשר הוצגו בפניה לצורך שחזור התיק אינם משקפים נכונה את המוצגים המקוריים שהוגשו לבית משפט.
לעניין עצם רצונו/נסיונו של המבקש להגיש מוצגים נוספים עמדת המשיבה היא כי מדובר בטיעון חסר שחר שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות סדר הדין .

דיון
כאמור לעיל מצאתי כי דין הבקשה להידחות. להלן הנימוקים.

השיהוי בהעלאת הטענה -
"הלכה פסוקה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא" (ע"א 3214/12 דליה גורן נ' פריאל פאר, בפסק' 5 (פורסם בנבו, 3.6.12)).

אציין תחילה כי קיים קושי ממשי ביחס להעלאת טענת הפסלות בשלב מאוחר זה של הדיון בתיק, וזאת הן לגופה של הטענה ונימוקיה והן ביחס לשלב הדיוני בו מצוי ההליך לגופו. כך מאחר ולכאורה הסתיימה שמיעת הראיות מטעם הצדדים והתיק נקבע לשמיעת עד נוסף רק בשל העיכוב שממילא חל על רקע סוגיית המוצגים.
במקרה דנן, על אף שהמבקש ציין בהודעת ההבהרה כי רק לקראת הדיון מיום 26.11.17 התגבש אצלו חשש ממשי למשוא פנים כהגדרתו הרי שהוא הבהיר גם כי תחושותיו "הקשות" בעניין הפלייתו לרעה היו קודם, עובר אפילו לדיון מיום 16.10.17 וההחלטות שניתנו בו.

אם אכן המבקש סבר לאורך ההליך שיש חשש למשוא פנים, ושהוא מופלה לרעה ע"י בית משפט זה, אזי לא ברור מדוע הבקשה מוגשת בשיהוי בשלב זה של הדיון, ולא בהזדמנות הראשונה שעלה בלבו של המבקש אותו חשש. ואין בידי לקבל את הסברי המבקש , שאזכיר כי לא הועלו בבקשת הפסילה אלא רק לאחר הדיון במסגרת הודעת ההבהרה. נראה כי יש טעם מסוים בעמדת המשיבה כי יש בדבר משום "מקצה שיפורים" לטענת הפסילה כפי שהועלתה במקור , שממילא אין בה כדי לסייע לטענתו של המבקש אלא להפך.

גם ביחס לדיון מיום 16.10.17, ככל שלטענת המבקש הוא זה המקים את עילת הפסלות הנטענת, מתקיים שיהוי בשים לב לכך שהבקשה הועלתה רק ביום 26.11.17. ככל שלטענתו הדיון מיום 16.10.17 הוא שעורר את החשש הממשי הנטען הרי שהיה מצופה כי המבקש לא ימתין במשך כ - 40 יום עד פתח הדיון הבא בתיק ויעלה אז את עתירתו ובמיוחד באופן בו הועלתה.
כבר מטעם השיהוי ניתן היה לדחות את הבקשה על כל רכיביה.

בעניין זה אפנה להחלטתה של כב' השופטת סלע בת"א (חיפה) 22748-02-15 צחי יקיר נ' סער בן שמחון ( פרסם בנבו, החלטה מיום 26.11.17). באותו ענין עתר המבקש לפסילת המותב על רקע החלטה דיונית במהותה להתיר קבלת ראיות נוספות מטעם הצד שכנגד בשלב מתקדם של ההליך. באותו עניין דחתה כב' השופטת סלע את בקשת הפסילה וקבעה כי :
"לטענת הנתבע, כבר בראשית ההליך נאמרו מפי בית המשפט אמרות שונות, אשר לא תועדו בפרוטוקול, והיה בהן להקים עילת פסלות, לשיטתו. ככל שכך היו פני הדברים - ואין דעתי כדעת הנתבע - הרי שהיה עליו להגיש בקשת פסילה באופן מידי, כפי שמורה תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ולא "לצבור" עילות פסלות. (ראו בהקשר זה: ע"א 3036/16 עוז גדות נ' שלמה שושטרי מור (17/5/16); ע"א 5926/16 ‏ רבקה בוקובזה נ' רות ישוע (30/8/16), שניהם מפי כב' הנשיאה נאור). יודגש כי עובר למתן ההחלטה המקבלת את הראיות הנוספות, לא היתה לנתבע (לכאורה) טענה ממשית נגד בית המשפט, כעולה מתגובתו לבקשה להבאת ראיות נוספות. יפים בעניין זה דברי כב' הנשיאה ביניש בע"א 1484/08 ‏פלונית נ' פלוני (17/6/08) (להלן: עניין פלונית):
"לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם, 13.1.1998); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם, 10.3.2004)). אין ספק כי המערערת השתהתה בהעלאת טענת הפסלות. אמנם, טוענת היא, נוצרה אצלה תחושה סובייקטיבית של משוא פנים בשלב מוקדם יותר אך היא הביעה כוונתה לבקש מבית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין, בשלב מאוחר (כשנה לאחר שהוגשו התביעות לבית המשפט לענייני משפחה) ולאחר שבית המשפט נתן החלטות בבקשות שהוגשו ואף נתקיימו לפניו דיונים. לפיכך, נראה כי בקשתה לפסול את השופט לאחר פרק זמן ממושך בו נוהלו דיונים בפניו, הוגשה בשיהוי ניכר".

לעניין טענת הפסלות על רקע סוגיית שחזור המוצגים -
גם ביחס לעניין זה חל שיהוי משמעותי בעתירת המבקש שלא הונח לו כל הסבר ודין הבקשה היה להידחות מטעם זה.
לגופה של טענה הרי שלא ירדתי לסוף דעתו של המבקש לעניין אופי הטענה המועלית על ידו לפיה לעמדתו ככל שבית המשפט סבור כי נעשה ניסיון להטעותו הרי שבית המשפט צריך לפסול את עצמו. מדובר בטענה שאין בינה ובין הלכות הפסלות דבר וחצי דבר. לא המבקש הוא שצריך לקבוע את מידת ההשפעה של נתון כזה או אחר על בית המשפט. בית המשפט הוא שאמור לקבוע האם קם חשש ממשי למשוא פנים ומדובר בחשש אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, שברי כי במקרה זה אינו מתקיים שאחרת חזקה על בית המשפט שהיה מעלה זאת מיוזמתו. לגופה של החלטה מדובר בהחלטה דיונית גרידא, שנאמרה במתינות ובזהירות מירביים נוכח התנהלות הצדדים, החלטה שעלתה בקנה אחד עם כל ההחלטות הדיוניות שניתנו במסגרת שחזור המוצגים באותו מועד. פרוטוקול הדיון מדבר בעניין זה בעד עצמו.

כפי שציינתי במסגרת ההחלטה שניתנה ביום 16.10.17 (לאחר איתור המוצגים המקוריים) הרי שנושאים מסוימים לגביהם קבעתי כי אין בידי להתיר שחזור מוצג מאחר ולמיטב זכרוני הם לא היו חלק מהמוצגים המקוריים – אכן לא נכללו במוצגים המקודיים או התגלו אי התאמות מסוימות. על כן הוריתי כי כל ההחלטות שניתנו לעניין השחזור, שממילא התייתרו פעם שנמצאו המוצגים, מבוטלות. לא ברורה לי כלל טרוניית המבקש, שעמד לכל אורך שחזור המוצגים על כך שרצונו לשוב ולהביא את המוצגים המקוריים לידי בית המשפט על מנת שהתמונה שהוצגה בשלב הראיות תעמוד בפני בית המשפט - פעם שהמוצגים המקוריים אותרו והסדר הושב על כנו.
עוד הוריתי כי מאחר ואכן הסתבר כי בשחזור נפלו תקלות שונות הרי שכל ההחלטות הקודמות מבוטלות וההסדר הדיוני (אם היה כזה) התייתר גם הוא וזאת הייתה גם עמדת המשיבה.

ככל שהמבקש מעוניין לעשות במסגרת זו "מקצה שיפורים" לראיות שהובאו על ידו הרי שברי כי אין קשר בין הדברים ובין עילת הפסלות הנטענת . היה עליו לנקוט בצעדים הנדרשים על פי תקנות סדר הדין וככל שיש לו השגות לגבי ניהול ההליך בפן הדיוני הרי שהדברים הינם עניין לערעור ולא לפסלות.

עם כל הכבוד למבקש ולחשש אותו הוא מביע הרי שבית המשפט הינו גורם מקצועי האמון על ניהול ההליך בפן הדיוני ובפן המהותי והחלטות בית המשפט הינן החלטות דיוניות ומקצועיות שאין בהן כדי להביע עמדה, ולו לכאורית, בשלב זה על מהימנות המבקש או מי מהעדים מטעם הצדדים. ברי כי לא החלטה דיונית מהסוג המתואר היא כזו שיש בה כדי להקים עילת פסלות ולהציג חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים.
בהקשר זה נקבע בפסיקה, כי:
"הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קיצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, ועולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצידו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדין בתיק" (ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (פורסם בנבו, 21.5.09)).
כמו כן, נפסק כי " אין בהחלטות דיוניות, ואף לא ברצף של החלטות כאלה, משום עילת פסלות" (ע"פ 4007/12 ליבוביץ נ' מדינת ישראל , בפסק' 2 (פורסם בנבו, 23.5.12)).

לסיכום, בענייננו, המבקש לא עמד בנטל להוכיח קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. הערותיו של המבקש כוונו לאופן ניהול ההליך בהיבט הדיוני והחשש שהעלה לא בוסס ברף הנדרש ואף לא בקירוב לכך. בית המשפט יכריע בתיק עד תום על פי הוראות הדין והן בלבד והחלטות הדיוניות שניתנו על ידי בכל שלבי ההליך ולא רק ביום 16.10.17 אין בהן כדי לבסס עילת פסלות.

בהתאם להלכה הפסוקה, פסילת שופט מלשבת בדין הינה צעד חריג ויוצא דופן :
" מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה, כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות, חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת הפסלות" (ע"א 10721/06 פלוני נ' פלוני, בפסק' 4 (פורסם בנבו, 27.3.07); ראה גם : בר"ע (ת"א) 1090/08 עדנה אדלה פלקסר-קטינה נ' אליעזר פלקסר (פורסם בנבו, 19.1.09) )). בהקשר זה נקבע, כי על המבקש לפסול שופט הדן בעניינו, מוטל הנטל להוכיח, מבחינה אובייקטיבית, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים, ואין די בתחושותיו הסובייקטיביות של אותו בעל דין ( ע"פ 2303/10 מוחמד אבו דבוס נ' מדינת ישראל, בפסק' 6 (פורסם בנבו, 25.4.10) ; ע"א 4108/15 קאסם סרחאן נ' חאלד סרחאן, בפסק' 5 (פורסם בנבו, 25.6.15)).

המבקש לא הניח במקרה דנן תשתית עובדתית ו/או משפטית המעלה חשש למשוא פנים. עצם הנתון שהחלטות שונות לא היו לרוחו של המבקש, כפי שניתן היה להתרשם מפרוטוקולים קודמים - אין בדבר כדי להקים חשש למשוא פנים כנגדו או לטובת המשיבה בתיק.
כמו כן, אין באותן החלטות כדי לפגוע בזכותו של המבקש להליך הוגן.
אותן החלטות עליהן מלין המבקש ניתנו ע"י בית משפט זה לאחר ששקל טענות הצדדים והביא בחשבון את האינטרסים של שניהם והמבקש לא השיג עליהן בזמן אמת. כך או כך, ההחלטות בעניין שחזור המוצגים בוטלו, לאחר שהטעות תוקנה ונמצאו המוצגים המקוריים.

עוד אציין, כי הקביעה שהוגשו תמונות נוספות על אלה שנכללו במוצגים המקוריים, מבטאת את המצב הדיוני שנוצר לאחר איתור המוצגים והצורך בביטול החלטות קודמות מאותו יום במישור הדיוני ואין בה כדי להעיד על גיבוש דעה קדומה ביחס למבקש ולאמינותו ו/או משום עמדה סופית היוצרת חשש למשוא פנים.

כאן המקום להזכיר שלא די בתחושותיו הסובייקטיביות של המבקש על מנת להביא לפסלות מותב זה:
"יתכן כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט, ביחוד לאור אופייה של התביעה, יוצרים... את התחושה כי המותב אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום, אינו צודק. ואולם, אין מדובר אלא בתחושתו הסובייקטיבית (הקשה) של המערער, וככזו אין בה כדי להקים עילת פסלות" (ע"א 10064/08 עו"ד יגאל גיל נ' נעמי גל, בפסק' 6 (פורסם בנבו, 18.12.08)).
למעלה מן הנדרש אציין עוד כי נקבע בהקשר זה :
"יש שהתבטאויות של שופט היושב לדין יביאו לכדי חשש ממשי למשוא פנים ויהוו ראיה לכך (ראו: ע"פ 655/77 מאירי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1), 27 (1977)). אולם ההלכה הפסוקה קובעת שמקרים אלו נדירים ביותר ומחייבים התבטאויות בעלות אופי מובהק ונחרץ" (ע"א (חי') 62261-01-17 ישראל בן עזרא נ' עירית עכו (פורסם בנבו, 3.7.17)).

גם לשיטת המבקש בעצמו , ובשים לב ללשון הרפה של העלאת הטענה על ידו, אין ולא היו בנמצא התבטאויות כאמור. לעניין הערות שונות שנאמרו במהלך הדיון למבקש ולב"כ לעניין התנהגות המבקש באולם בית המשפט הרי שהפרוטוקולים הרלבנטיים מדברים בעד עצמם והדברים תועדו באופן מלא וברור והאמור בהודעת ההבהרה של המבקש לעניין התפרצויותיו מחזק את הדברים.

משלא התגלה אף חשש למשוא פנים, ולא צל צלו של חשש כאמור, המקרה דנן אינו נופל בין אותם מקרים חריגים ונדירים. מיותר לציין כי לבית המשפט אין כל עניין בתוצאות המשפט. בית המשפט לא הביע ולא גיבש כל עמדה בעניינו של המבקש ולא ברור מדוע בית המשפט נדרש להפיג חשש שאין לו כל בסיס משפטי או עובדתי.

בשולי הדברים - לעניין הפנייה המתוארת לב"כ המבקש בשאלה לגבי נטילת המוצגים הרי שמדובר אכן בפנייה שנעשתה כלפי ב"כ שני הצדדים והייתה אינפורמטיבית בלבד בשים לב לניסיון איתור המוצגים המקוריים אשר לא הוגשו במספר העותקים הנדרש במועד הדיון מלכתחילה ונוכח הנתון כי ב"כ המבקש בעצמה אישרה גם בדיונים קודמים כי אין בידה את העותקים הדרושים והמקור בלבד הוגש לתיק.

כפי שהובהר גם לצדדים, וכפי שיכלו להיווכח גם במעמד הדיון מיום 16.10.17, נעשה מאמץ ניכר ומשולב של המותב, צוות הלשכה ומזכירות בית המשפט לרבות ראש המדור הפלילי על מנת לנסות ולאתר את המוצגים החסרים דווקא על מנת למנוע חילוקי דעות מיותרים בין הצדדים בתיק רווי מחלוקות זה ולהפוך כל אבן על מנת לנסות ולאתר את המוצגים החסרים.

לעניין אי קיום המשך הדיון ושמיעת העד ביום 26.11.17- הרי שהמבקש מיוצג וחזקה על באת כוחו שהעמידה אותו על נפקות עתירה לפסלות שופט המועלית במהלך הדיון, ועל המשתמע מכך. עוד מצאתי אי קוהרנטיות בטענה לעניין אי ידיעתו בדבר הצורך בהפסקת הדיון וסברתו כי בית המשפט "יפיג את חששו" בו במקום אל מול הנתון כי רק בהודעת ההבהרה העלה המבקש טיעונים נוספים וחדשים לפסלות המותב שזכרם לא נשמע בדיון מיום 26.11.17 וטענת הפסלות כפי שהועלתה בו .
מהמקובץ עולה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר
הבקשה לפסילת המותב - נדחית.
אין צו להוצאות הבקשה.
הוצאות ישיבת 26.11.17 יהיו חלק מהוצאות ההליך.

התיק נקבע להמשך דיון וחקירת חוקר השריפות ליום 25.12.17 שעה 12:30.
ב"כ המשיבה תראג לזימון העד למועד שנקבע.

בשים לב להתמשכות ההליך עד כה אני מורה כי ב"כ הצדדים תהיינה ערוכות לסיכומים בעל פה באותו מועד.
לדיון יוקצו שלוש שעות.

מטעמי יעילות אני מורה כי הדיון יתקיים בהקלטה .

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותזמין הקלטה למועד שנקבע .

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ח, 13 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.