הדפסה

בית משפט השלום בעכו בב"נ 17373-02-18

בפני
כבוד השופטת שושנה פיינסוד-כהן

מבקש

אחמד אבו דבוס
ע"י ב"כ עוה"ד צביקה גרולד אייזנברג

נגד

משיבה
ועדה מקומית לתכנון עכו
באמצעות הלשכה המשפטית עירית עכו

החלטה

1. לפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי.
עניינה של הבקשה צו הריסה מנהלי אשר הוצא על ידי מהנדסת המשיבה ביום 1.2.18. על פי הצו הורתה המשיבה להרוס את הבניה המתוארת להלן-
"א. קומה 3 (מפלס רביעי): תוספת קומה מבלוקים וגג עץ, מרפסת מקורה ופיר מעלית ומדרגות (המשך מקומת הקרקע) בשטח של כ- 87 מ"ר.
ב. קומה 4 (מפלס חמישי): תוספת קומה בנויה מחלונות זכוכית וגג קל, פיר עלית ומדרגות (המשך מקומת קרקע) בשטח של כ- 87 מ"ר"

2. המדובר במבנה בעיר העתקיה בעכו כאשר אין מחלוקת כי מדובר במבנה לשימור. כמו כן אין מחלוקת כי לא מדובר בעבודות הראשונות אשר ביצע המבקש במבנה וכי בוצעו על ידו עבודות עוד משנת 2015. אין מחלוקת כי לא הוצא היתר בניה לעבודות הבניה המתוארות בצו.

3. בצו ההריסה צוין על ידי המבקשת כי "... ביום הגשת התצהיר טרם הסתיימה העבודה האסורה והמבנה טרם אוכלס...". על קביעות עובדתיות אלו חולק המבקש. לטענת המבקש את קומה 3 (מפלס 4) (להלן: "קומה 3") סיים כבר במהלך שנת 2016 ומאז מתגוררים בה שני דיירים. את קומה 4 (מפלס 5) (להלן: "קומה 4") לרבות פיר המעלית וגרם המדרגות המובילים אליה סיים גם כן במהלך שנת 2017. במהלך החודשים ספטמבר אוקטובר 2017 הקים על גג המבנה את הסככה אתה סגר עם חלונות זכוכית. עבודה זו הסתיימה ביום 18.10.17.
המבקש טוען כי על מקרה זה חל חוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 טרם תיקונו בתיקון 116, שכן לשיטתו הבניה הסתיימה והמקום אוכלס טרם כניסתו של תיקון החוק לתוקף.

4. המשיבה טוענת לעומתו כי תיקון 116 לחוק חל במקרה זה לאור הוראות המעבר, גם אם תתקבל טענתו העובדתית של המבקש, שאין המשיבה מסכימה לה. המשיבה טוענת כי הבניה טרם הסתיימה וכי המבנה טרם אוכלס. המשיבה טוענת כי המבקש המשיך בבניה על אף צו הפסקה שיפוטי. עוד טוענת המשיבה כי המבקש כלל אינו בעל מעמד להגיש את הבקשה.

5. מטעם המבקש הוגש תצהירו והוא נחקר אודותיו בחקירה נגדית. מטעם המשיבה הוגשו תצהיריהם של הגב' מיכל סופר, מהנדסת הועדה המקומית בעכו ושל מר אלישע לוגסי וכן מר אלכסנדר צירלין, כולם נחקרו בחקירה נגדית. הצדדים סיכומו טענותיהם בעל פה.

תיקון 116
6. הוראות המעבר לתחולתו של תיקון 116 לחוק התכנון והבניה נקבעו בסעיף 16 לחוק התכנון והבניה (תיקון 116), התשע"ז- 2017.
16. (א) תחילתו של חוק זה, למעט סימן ג' בפרק י' לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 לחוק זה, שישה חודשים מיום פרסומו (להלן – יום התחילה).
(ב) תחילתו של סימן ג' בפרק י' לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 לחוק זה, שנה מיום פרסומו של חוק זה, והסמכויות כאמור באותו סימן יופעלו על עבודה שבוצעה החל ביום ז' בניסן התשס"ט (1 באפריל 2009) ואילך ועל שימוש שנעשה החל באותו מועד ואילך.
(ג) הוראות סימנים ד', ה', ז' ו-ח' בפרק י' לחוק העיקרי, כנוסחם בסעיף 4 לחוק זה, יחולו על צווים שניתנו מכוח הסימנים האמורים ביום התחילה ואילך.
(ד) על אף האמור בסעיף קטן (ג), על עבודה אסורה שבוצעה לפני יום התחילה במקרקעין שאינם מנויים בסעיף 243(א) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 לחוק זה, או במקרקעין שאינם בשטח המיועד בתכנית למבני ציבור, לא יחולו הוראות סעיף 239 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 לחוק זה, לעניין צו הריסה בלא הליך פלילי, וכן לא יחולו עליה שאר הוראות פרק י' לחוק העיקרי, כנוסחן בסעיף 4 לחוק זה, הנוגעות לצו כאמור, ובכלל זה הוראות סעיפים 240, 241, 254ז, 254ח, 254ט ו-254יא, ויוסיפו לחול על עבודה אסורה כאמור הוראות סעיף 212 לחוק העיקרי, כנוסחו ערב יום התחילה, לעניין צו הריסה בלא הרשעה, ושאר הוראות פרק י' לחוק העיקרי, כנוסחן ערב יום התחילה, הנוגעות לצו כאמור, ובכלל זה הוראות סעיפים 213 ו-250.
(ה) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ג), בתקופה שמיום התחילה ועד תום שנתיים מהמועד האמור, על שימוש אסור שהוא שימוש למגורים, אשר החל לפני יום כ"ג באדר התשע"ז (21 במרס 2017) ונעשה בעבודה אסורה שהיא בניין שבנייתו הסתיימה שנתיים לפני יום פרסומו של חוק זה, לא יחולו הוראות פרק י' לחוק העיקרי, כנוסחן בסעיף 4 לחוק זה, ויוסיפו לחול על שימוש אסור כאמור הוראות פרק י' לחוק העיקרי, כנוסחן ערב יום התחילה.
(ו) בסעיף זה, "עבודה אסורה" ו"שימוש אסור" – כהגדרתם בסעיף 203 לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 לחוק זה.

7. צו ההריסה המנהלי הוצא על פי הוראות סעיף 221 לחוק המתוקן, המצוי בפרק י סימן ד לחוק. לפיכך חלים עליו הוראות סעיף 16(ג) להוראות המעבר על פיהם חל על הוצאתו החוק המתוקן על פי תיקון 116.

8. יש לבחון האם לא חל הסייג אשר בסעיף 16(ה), הקובע כי כאשר מדובר בשימוש אסור שהוא שימוש למגורים, כאשר השימוש החל לפני יום 21.3.17, ונעשה בעבודה אסורה כאשר בנית הבניין הסתימה שנתיים לפני פרסומו של התיקון לחוק, יחול החוק טרם תיקונו.
מבלי לבחון את כל דרישות ס"ק (ה) האמור, אזי ברי הוא מנוסחו של הסעיף כי חל הוא על בניה למגורים. במקרה אשר לפניה קיימת שאלה האם מדובר בבניה למגורים. אולם, כך או אחרת מחייב ס"ק (ה) האמור כי השימוש למגורים החל כבר לפני 21.3.17 וכי בניית המבנה הסתיימה שנתיים לפני פרסומו של החוק. החוק פורסם בספר החוקים ביום 25.4.17, ואילו המבקש עצמו טוען כי הבניה הסתיימה במהלך שנת 2016 ושנת 2017. מועדים אלו אינם עולים על שנתיים טרם פרסומו של התיקון לחוק.
נמצא כי, כך או אחרת, חל על המקרה החוק המתוקן. המשיבה רשאית לעשות שימוש בהוצאת צו הריסה מנהלי כל עוד עומד הוא בתנאים הנדרשים בחוק לאחר תיקון 116.

9. סעיף 221 לחוק לאחר תיקון 116 קובע כדלהלן-

.221 (א) ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מינהלי), ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס; צו הריסה מינהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור.
(ב) לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא אם כן מפקח הגיש, למי שמוסמך לתת את הצו, תצהיר חתום בידו שבו ציין את פרטי העבודה האסורה, ואם הצו כולל הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור – גם את פרטי השימוש האסור, וכן כי לפי בדיקתו במועד הגשת התצהיר לא חלפו המועדים כאמור בסעיף קטן (א).

10. תנאי להוצאת צו ההריסה המנהלי הוא כי העבודה לא הסתיימה או שלא חלפו יותר מששה חודשים מאז שהסתיימה. תנאי זה חל הן ביחס לבית מגורים והן ביחס למבנה אשר אינו מיועד למגורים. לפיכך אתחיל מבדיקת התקיימותו.

11. אבחן תחילה את גרסת המבקש עצמו. המבקש תומך בתצהירו בכל הנטען בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי. כמו כן נחקר בחקירה נגדית בישיבת בית המשפט מיום 14.2.18. שאלות רבות מצויות במחלוקת בין הצדדים באשר להתקדמות הבניה. איני מוצאת כי עלי להכריע בכולן, די בהכרעה בכמה מהן, לאור גרסתו של המבקש עצמו.

12. פיר המעלית
המבקש מעיד כי קיים פיר מעלית המצולם בתמונה מש/5. על מצב פיר המעלית מעיד המבקש "זה פיר המעלית. צילמו אותו מלמעלה בקומה הראשונה. זה משמש שצריך לעשות מעלית. יש מעלית עכשיו כדי להרים חומר." (פרוטוקול עמ' 12 ש' 4-5). כלומר, במקום אמרוה להיות מעלית. כרגע משמש להרמת חומר. המעלית המיועדת עדין לא קיימת. וכפי שהשיב לשאלה "הצגתי את התמונה של הפיר מעלית. אם אני משוטיה את הרגל שלי קדימה אני ברצפה למטה בקומה אפס?" והע\מבקש משיב "אם את באה לבד אולי כן." (פרוטוקול עמ' 11 ש' 12-14).
יש לקבוע כי הקמת המעלית טרם הסתיימה.

13. תקרה אקוסטית בקומה הרביעית
המבקש עצמו מעיד כי הוא מתכנן הקמת תקרה אקוסטית וכי הקמת התקרה עוד נחוצה לצורך השלמת הקומה הרביעית "...רק התקרה לא סיימתי. צריך הנמכה אקוסטית כמו בבית המשפט, אמרו לי לא לעשות. אמרתי בסדר. את הזכוכיות שמתי ב9.10." (פרוטוקול עמ' 12 ש' 7-9). ולאחר מכן "מה נותר בקומה הרביעית? ת. הכל גמור רק התקרה האקוסטית." (פרוטוקול עמ' 12 ש' 21-22).
לפיכך יש לקבוע כי בניית התקרה האקוסטית אף טרם החלה.

13. הקומה הרביעית (האחרונה), מצולמת בתמונות מש/4 אין מחלוקת כי היא בנויה מחלונות זכוכית וגג. המבקש מעיד כי מלאכת התקנת חלונות הזכוכית הסתיימה בחודש אוקטובר 2017 "בקומה הרביעית כל הזכוכיות הקונסטרוקציה גמור. הרכבתי אתה חלונות ב-9 וב-10." (פרוטוקול עמ' 12 ש' 19-20). מניין ששת החודשים שקדמו להוצאת צו ההריסה מביא ליום 1.8.17.
קל לקבוע גם ללא צורך בדיון האם סיום פיר המעלית והתקרה האקוסטית נחוץ על מנת להגדיר את סיום הבניה, כי בניית הקומה הרביעית לא הסתיימה במהלך ששת החודשים אשר קדמו למועד הוצאת צו ההריסה המנהלי.

14. הקומה השלישית-
המבקש טוען כי בניית קומה זו הסתיימה עוד בשנת 2016 "קומה שלישית הסתיימה בשנת 2016 ומזמן, יש שם הכל, הכל גמור. חשמל, מים אינסטלציה, ג'קוזי, טלוויזיה, הכל יש." (פרוטוקול עמ' 12 ש' 18-19). התפתחו דיונים ארוכים ביחס לאביזרי האינסטלציה ולקיומם של ברזים ואסלות.
המבקש טען כי על אף התמונות אשר הוצגו על ידי המשיבה מהן מתקבלת תמונה של אתר בבניה, הרי שתמונות אלו אינן מייצגות את הנעשה שם ולא צולמו כל הדברים שהוא הזכיר.
המבקש מאשר כי תמונות מש/10 שייכות לקומה השלישית. במש/10 רואים צילום של חדר אשר על פניו ניכר שיש בו התקנה של ג'קוזי. מעבר לכך לא רואים דברים נוספים למעט חומרי בניין. על פניו אין בו עדות כי הוא מצוי בשימוש והוא נראה כאילו הוא עדין בהליך בניה. טוען המבקש כי אין זו תמונה ממצה של המצב הקיים באותו חדר. לדבריו "ג'קוזי, ויש אסלה מאחורי הקיר הזה ויש עוד כיור בצד שמאל של הדלת . בתמונה הדלת פתוחה." (פרוטוקול עמ' 11 ש' 22-23). המבקש מלין על כי אין תצלום מלא של כל הבית " ש. מה רצית שיצלמו? ת. למה צילמו איפה הכל גמור משנת 2016? המקלחת ושירותים לא צילמו, המקרר לא צילמו. למה לא צילמתם? " (פרוטוקול עמ' 9 ש' 10-12). לבקשה לביטול צו הריסה מנהלי צירף המבקש תמונות של הבית. בתמונות הקומה השלישית (נספח ב), התמונה השנייה והשלישית מתייחסות לחדר האמור. מצולם שם קצה הג'קוזי, כאשר אין לצדו את חומרי הבניין אשר נראו בתמונה מש/10. עוד ניתן לראות יציאות של אינסטלציה מן הקיר אשר לא מחוברים להם ברזים, לפחות אלו מן הסוג המוכר בציבור. ניכר על פניו כי מדובר בצינור ללא סיום נדרש. יש צילום של כיור עם ברז, לא צורף צילום של האסלה הנטענת.

15. המבקש טוען כי מדובר בברזים מיוחדים בג'קוזי כמוהם אין בארץ.
"ש. אמרת שיש ברז בג'קוזי. נכון?
ת. בקיר. בטח. יש מים .
ש. יש ברז?
ת. כן. יש ברז בתוך הקיר. זה הברז. אני אינסטלטור. זה אינטרפוץ בתוך הקיר. אינטרפוץ זה מים חמים וקרים ממלא את הג'קוזי ויש דוש למעלה. יש ברז בצד של הג'קוזי, יש את הדוש איפה הבטחון. "
(פרוטוקול עמ' 10 ש' 10-15)
ולאחר מכן-
"ש. זה כמו הברז שהראית בג'קוזי או כמו בבית רגיל?
ת. אין פה בארץ ברז כזה. ברז כמו שיש בבית.
ש. זה ברז עם ידית?
ת. כן.
ש. יש צינור שממנו יוצאים המים.
ת. כן."
(פרוטוקול עמ' 13 ש' 9-13)
מדברי המבקש עצמו עולה כי זה חדר הרחצה היחיד בבניין כולו על כל קומותיו (ראה עמ' 10 ש' 4-9). משמעות הדבר כי אם בניית הג'קוזי לא הסתיימה, אזי בניית הקומה השלישית ואולי אף כל הבית לא הסתיימה.

16. המבקש מלין על כי המשיבה לא צילמה את הדברים שהוא טוען קליומם, ובכלל זה לא רק האסלה והכיור אלא גם מטבח- "..יש שולחן במטבח, ושני כיורים במטבח ובר מים חמים וקרים. יש מקרר וטלוויזיה, יש שולחן. יש הכל." (פרוטוקול עמ' 13 ש' 6-7). נשאלת השאלה, מדוע המבקש עצמו לא צילם? מדוע לא צילם טרם הגשת בקשתו, כפי שידע לצלם את אשר בחר הוא? ואם יטען כי לא ידע אולי צילומים יש בידי המשיבה בשעה בה הגיש את הבקשה- אזי מדוע לא הציג את הצילומים בחקירה הנגדית של עדי המשיבה, אשר נשמעו במועדים נדחים משמעותית יחסית למועד שמיעת עדותו?

17. תכלית צו ההריסה המנהלי להות כלי מנהלי יעיל ומהיר לסילוק בניה בלתי חוקית. ברע"פ 9242/16 כאמל מרזוק נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז צפון סעיף 12 מיום 8.5.18 מסכם זאת כב' השופט קרא-
"זה המקום להזכיר כי צו הריסה מינהלי נותן בידי הרשות סמכות להרוס בניה בלתי חוקית בהליך משפטי מהיר, והוא מהווה כלי מהיר ואפקטיבי במלחמה בבנייה הבלתי חוקית. תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא מניעה וסילוק של בנייה בלתי חוקית על אתר כדי שלא לאפשר קיבוע של "עובדות בשטח" (רע"פ 5584/03‏ פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577, 590 (2004); רע"פ 8720/09 אבו רנה נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הועדה המקומית [פורסם בנבו] (1.11.2009); עניין חג' יחיא, בפסקה 20). מטעמים אלה נובעת גם החשיבות שבאכיפה מיידית ומהירה של הצו, כאשר ביטול או דחייה של ביצועו תיעשה במקרים נדירים "שאם לא כן, נימצא מסכלים את מטרת האכיפה המנהלית.." (החלטתי ברע"פ 9801/17 ‏ ורדה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, [פורסם בנבו] בפסקה 13 (‏22.1.2018)). "

20. הליך הוצאת צו הריסה מנהלי הינו הליך מנהלי הנהנה מחזקת תקינות המעשה המנהלי. שם בעניין מרזוק בסעיף 13 -
"נפסק בעבר כי "צו הריסה מינהלי הינו אקט מינהלי, ולא אקט עונשי, ומשום כך עומדת למשיבה חזקת התקינות המינהלית, היינו, חזקה כי פעולתה המינהלית נעשתה כדין. המבקש לסתור חזקה זו – עליו הנטל להוכיח את הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המינהלית" (עניין אלראזק, בפסקה 17 והאסמכתאות שם; רע"פ 2958/13 ‏ סבאח נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 12 (‏8.5.2013))."

21. סעיף 229 לחוק התכנון והבניה קובע באילו מקרים יכול בית המשפט להורות על ביטולו של צו ההריסה המנהלי-
229. לא יבטל בית המשפט צו מינהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל הצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו.
כלומר- על מנת לבטל צו הריסה מנהלי על המבקש הנטל להוכיח כי העובדה או השימוש בוצעה כדין. במקרה זה אין מחלוקת- אין היתר בניה. זו נקודת הבפתיחה. מדובר בעבודת ובשימוש אשר נעשו בניגוד לחוק. הסעיף ממשיך ומסביר כי על המבקש הנטל הלוכיח עי לא התקיימו הדרישות למתן הצו או לשכנע כי נפל בו פגם חמור.

22. משמעות הדבר היא כי המבקש אינו יכול לשבת בנחת ורק לטעון כי המשיבה לא שמה ליבה לפרט זה או לפרט אחר. כל עוד המשיבה עומדת בדרישות סעיף 221 לחוק, כלומר קיים תצהיר של מפקח על פיו התקיימו התאנים, על המבקש להוכיח כי התצהיר שגוי והתנאים לא התקיימו. אכן, אם התצהיר ניתן ללא כל ביסוס אזי יש לדון גם בשאלה האם נפל פגם חמור בצו, אולם, אין זה המקרה שבפנינו. היה ביקור במקום, הוא תועד. הביקור אכן מעלה ממצאים כמפורט לעיל ואף יותר מכך. המבקש המבקש לטעון אחרת, נושא בנטל ההוכחה והשכנוע בפני בית המשפט כי לא התקיימוה דירושת להוצאת הצו.

23. במקרה זה, ודומני כי כך ברוב המקרים, נושא המבקש גם בנטל הבאת הראיה, שכן, המבקש הוא אשר טוען כי הוא מתגורר בבית וטוען כי בבית יש מרכיבים מסויימים אשר נעלמו או לא תועדו על ידי נציגי המשיבה. מה קל מאשר לצלמם? המבקש אינו נדרש לכל אישור על מנת להיכנס לנכס. הוא עושה כן לשיטתו מעשה יום ביומו.
משלא הובאה הראיה הכה זמינה וקלת השגה, אין לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך דברי המבקש בלבד. אי הבאת הראיה פועלת לחובתו.

24. לפיכך, לא אוכל לקבוע כי קיימת אסלה בקומה השלישית, לא אוכל לקבוע כי קיימים ברזים ניתנים לתפעול וכי קיים מטבח הניתן להפעלה והוא אף פעיל.
בר"ע 1/84, דוויק נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פד"י לח(1) 494, 496 נקבע כי "הפירוש שיש לתת לסיום בניה לפי סעיף 238א(ח) לחוק - הוא סיום כל השלבים של הבניה שיאפשרו את האיכלוס כמקובל על ידי בני אדם.". עם תיקון החוק אין לשנות פרוש זה.

25. על כן לא הוכח בפני כי הקומות השלישית והרביעת שהן הקומות אליהן מתייחס צו ההריסה המנהלי, הינן קומות אשר הבניה בהן הסתיימה.

26. שאלת האיכלוס. על פי סעיף 221 שאלת האיכלוס רלוונטית רק כאשר מדובר בבית למגורים "... ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס..." . קיימת מחלוקת בין הצדדים האם מדובר בבית למגורים. אציין כי המחלוקת אינה חסרת בסיס וטענות המבקשת נשענות על העובדה כי גם לשיטת המבקש מדובר בבנין בן ארבע קומות שיש בו שבעה חדרי שינה ו10-11 חדרי שירותים ומקלחת ולכל האמור מטבח אחד. המשיבה טעונת כי המבקש אף אמר למהנדסת המשיבה בתום הביקור במקום כי המקום מיועד לשמש כמלון. בעדותו בבית המשפט המבקש טען כי הוא מיועד לשמש למגוריו, אך הוסיף "אני גר לבד אבל גם המשפחה שלי צריכה לגור שם. אני רוצה לעשות ארמון מה זה הבעיה שלך? בא לי לעשות שלוש ארבע קומות. אולי בעתיד אני אעשה משהו ביזנס? אולי כן אולי לא. אולי הולך אולי לא הולך." (פרוטוקול עמ' 11 שש' 9-11). איני נדרשת להכרעה בסוגיה שכן לטעמי, לאור ממצאי עד כה ניתן לקבוע כי לא הוכח לפני כי המקום מאוכלס.

27. ראשית, לצורך האיכלוס יש להוכיח קיומם של שירותים בסיסים להם נדרש אדם דביר, אדם החי בתנאים המקובלים. כאמור, לא הוכח לפני כי קים מטבח לדוגמא. לא הוכח קיום של אמצעי רחיצה כמקלחת או אמבטיה או אף ג'קוזי עם מים זורמים וברזים ניתנים לשימוש. די בכך.

28. המונח "מאוכלס" מתפרש במלא מובן המילה, דהיינו ראוי למגורים של ממש. בהעדר ראיות בתמיכת טענת המבקש, ניתן לקבוע כי המבנה לא היה מאוכלס בתקופה המוגדרת בחוק. הפסיקה קבעה כי על מנת לקבוע כי מקום מאוכלס אין להסתפק בתנאי מגורים כ"מגורי שדה" אלא בתנאי "האדם הסביר" לדוגמא בע"פ 8164/04 אוחיון נ' יו"ר הוועדה המקומית נאמר-
"... האדם הסביר אינו מתגורר במבנה שאין בו משקופים וחלונות בפתחים חיצוניים במיוחד לא בתחילת החורף. ואין זה משנה אם בעליו בחר לחיות בו בצורה זו מחמת חיסרון כיס או סיבה אישית אחרת" .

24. העדות היחידה לכאורה לקיומו של אכלוס הינה התמונה או התמונות בהם רואים שטיח, עליו ספה, כלי מיטה סתורים ואדם עם בגדי עבודה יושב על אותה ספה. מש/12 מש/3. לצדו מונחים כמה בגדים ושעון מעורר. ניתן לקבוע כי הוכח במידה הנדרשת כי אדם ישן שם או ישן שם לעיתים. האם די בכך על מנת לקבוע אכלוס?

25. אין די ביקומו של מזרון, או ספה כלשהיא על מנת להעיד על אכלוס. אתרי בניה רבים נשמרים על ידי שומר הנדרש למזרון. קיומו של שומר או של מי שמתגורר במקום בתנאים ש"לא כמקובל על ידי בני האדם", אין בהם כדי לקיים את תנאי האכלוס. שאחרת ימצא תנאי זה ריק מתוכן.

26. המבקש טוען כיה וא מתגורר במקום בחדר נפרד משני עובדיו, העובדים בעסק לחומרי בניין, המתגוררים גם הם במקום. לא הובא ולו צילום אחד של חדר מגוריו, של מקום מגורי העובד הנוסף. יתרה מכך, הבמקש טוען כי הם מתגוררים אצלו כבר תקופה ארוכה של שנה וחצי. למרות זאת לא זו בלבד שלא צולם עלידו דבר המעיד על כך, אלא שהם גם לא הובאו לעדות בבית המשפט. המבקש יודע את פרטיהם, הרי הם עובדים אצלו וגרים אצלו שנה וחצי. אם נציגי המשיבה פיספסו בביקורם את העדויות למגורי המבק שעצמו והעובדה הנוסף, מה קל יותר מאשר למבקש להביא ראיות אלו לבית המשפט?

סיכומו של דבר
27. נמצא אם כן כי לא הסתיימה בניית המבנה ששה ומעלה חודשים טרם הוצאת הצו וכן לא אוכלס למעלה מ-30 יום טרם הוצאת הצו.

28. לפיכך הנני מורה על דחיית הבקשה.

29. הנני מורה על מתן ארכה של 60 יום למשיבה לביצוע צו ההריסה המנהלי וזאת החל מיום 1.7.18.
המשיבה לא תבצע את צו ההריסה המנהלי בשבעת הימים שלאחר פרסום החלטה זו, על מנת לאפשר למבקש לפנות לערכאת הערעור אם ימצא לנכון.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.
המזכירות תודיע לצדדים טלפונית דבר מתן ההחלטה.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ח, 30 יוני 2018, בהעדר הצדדים.