הדפסה

בית משפט השלום בנתניה 26

בפני
כב' השופטת הבכירה סמדר קולנדר-אברמוביץ

תובעים

1.בסאם אבראהים
2.דאליה אבראהים

נגד

נתבעים

1.לילך גפני
2.הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "מעלה חרמון"
3.מדינת ישראל
4.מועצה מקומית מג'דל שמס

החלטה

1. בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת בשל הריסת מבנה שלד אותו בנו התובעים על אדמתם.

3. בבקשה שבפני טוענת הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף הן לאור העובדה כי התובעים ידעו על צו ההריסה ועל ההארכה שניתנה על ידי בית המשפט ואף הגיעו לוועדה על מנת להביע את מורת רוחם ביחס לכך, הן לאור העובדה כי לא נפל כל פגם מהותי או פרוצדורלי בצו ההריסה שהוצא. הנתבעת טוענת כי התובעים ביצעו עבירות בניה בכך שהשתלטו על מקרקעין מחוץ לתב"ע של הישוב, פינו באופן פיראטי את המוקשים שהיו בשטח והתעלמו לחלוטין מהחוק ומהוועדה ומבית המשפט.
כן טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה מחוסר סמכות עניינית שכן מדובר בתביעה שהיא מנהלית בתוכנה ובמהותה ועליה להתברר בפני הערכאה המתאימה.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף הן בשל השתק, מניעות ומעשה בית דין שכן ביום 20.7.16 ניתנה החלטת בית משפט המאריכה את תוקפו של צו ההריסה המנהלי והחלטה זו הודבקה על קיר המבנה והתובעים נמנעו מלערער עליה במועד.
כן טוענת הנתבעת כי במידה ורצו התובעים לתקוף את שיקול דעתה המקצועי של הוועדה בנוגע לצו ההריסה היה עליהם לפנות לערכאה המתאימה במועד אולם התובעים לא מיצו את ההליכים המקדמיים ולא פנו לרשויות המוסמכות ומטעם זה גם כן יש לדחות התביעה על הסף.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי טעם נוסף לדחיית התביעה על הסף הוא כי מעילה בת עוולה לא תצמח עילת תביעה. לא ייתכן כי התובעים הם עברייני בניה, מתעלמים מדרישות הוועדה ומצווי הפסקה שהוצאו להם ותחת זאת פונים בתביעה לבית המשפט בחוסר תום לב.
לסיום טוענת הנתבעת כי יש לדחות התביעה בשל העדר עילה שכן התובעים לא טוענים כל טענה מהותית כנגד עצם ההריסה.

4. התובעים טוענים בתגובה כי התביעה הוגשה מכוח סעיף 238א(יג) לחוק התכנון והבניה.
כן טוענים התובעים כי ההחלטה בדבר הארכת תוקפו של הצו ניתנה ללא כל הוראה להמצאת ההחלטה לצדדים ואי ההמצאה מנעה מהם הגשת ערעור במועד.
התובעים מוסיפים וטוענים ארוכות בתגובתם לעניין החלטת בית משפט השלום בקריית שמונה להארכת תוקפו של צו ההריסה.

5. בתשובה לתגובה טוענת הנתבעת כי סעיף 238א(יג) לחוק בוטל במסגרת תיקון 116 שנכנס לתקוף בחודש מאי 2017 כאשר התביעה הוגשה בדצמבר 2017.
כמן כן, גם סעיף זה אינו מאפשר הגשת תביעה נזיקית כי אם המרצת פתיחה בלבד.

דיון
6. מספר טענות בפי הנתבעת בבקשתה לסילוק התביעה על הסף: חוסר סמכות עניינית; השתק, מניעות ומעשה בית דין; חוסר תום לב ומעילה בת עוולה לא תצמח תביעה ; העדר עילה; אי מיצוי הליכים.

7. חוסר סמכות עניינית
התביעה בפני היא תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לתובעים בשל הריסת המבנה על ידי הנתבעת.
איני סבורה כי יש ממש בטענת הנתבעת לעניין חוסר סמכות עניינית, מאחר וחוק בתי משפט לעניינים מנהליים מפרט את העניינים בהם הוא ידון, כאשר תביעה נזיקית כספית אינה מנויה שם, אף אם היא נובעת ממעשה או מחדל של רשות כלשהי.

8. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים קובע:
5. בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה –
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);מיום 8.8.2005
תיקון מס' 15
ס"ח תשס"ה מס' 2020 מיום 8.8.2005 עמ' 738 ( ה"ח 77)
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);
(2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מינהלי);
(3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית);
(4) ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק.

אמנם במסגרת התביעה הכספית תוקפים התובעים את צו ההריסה שהוצא על ידי הנתבעת (ונכון יותר לומר שהתובעים תוקפים את החלטת בית המשפט בקריית שמונה שאישרה הארכת תוקפו של הצו, כפי שיוסבר בהמשך) אולם לא יכולה להיות מחלוקת כי הסעד העיקרי בתביעה הוא סעד כספי ומשכך הסמכות לדון בתביעה היא לבית המשפט כאן.

8. השתק, מניעות ומעשה בית דין
אכן צו ההריסה המנהלי הוארך על ידי בית משפט השלום בקריית שמונה והמבנה נהרס בהתאם לצו שקיבל תוקף של בית המשפט, ואף ערעור התובעים נמחק בשל היותו תיאורטי.
התובעים טוענים רבות הן בכתב התביעה והן בתגובתם לבקשה זו לגבי תקפותו של צו ההריסה וחוקיותו. כך טוענים התובעים כי הצו הוארך שלא כדין לאחר שהארכתו ניתנה במועד בו הצו כבר לא היה בתוקף, כן טוענים התובעים כי גם לאחר שבקשת הנתבעת להארכת המועד הוגשה באיחור, הסתכמה החלטתו של בית המשפט במילה אחת – "כמבוקש" – מבלי להורות המצאת ההחלטה לצדדים וזאת בניגוד לתקנה 5 לתקנות התכנון והבניה. אי ההמצאה מנעה מהתובעים, כך לטענתם, הגשת הערעור בזמן אמת, דבר שהוביל להריסת ביתם באופן לא חוקי.

9. טענות התובעים הן בכתב התביעה והן בתגובתם לבקשה זו הן טענות העולות כנגד החלטת בית משפט השלום בקריית שמונה שאישר בהחלטתו את הארכת המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי.
טענות אלה לא יכולות לעמוד לתובעים במסגרת ההליך שבפני , שכן בית המשפט כאן אינו משמש כערכאת ערעור על בית משפט השלום בקריית שמונה. משניתנה ההחלטה בדבר הארכת המועד על ידי בית המשפט שם, היה על התובעים לפנות בערעור על החלטה זו לערכאה המתאימה. אכן, נכון כי התובעים עשו כן ואולם שעה שבהסכמתם נמחק הערעור, אין כל מקום לדון בטענותיהם אלה כעת במסגרת תביעה שאמנם הוגדרה כתביעה כספית אך לצורך הכרעה בה יש לבחון את החלטת בית משפט השלום בכל הנוגע לתקפותו של צו ההריסה המנהלי – וזאת אין בידי בית המשפט כאן לעשות.

10. מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה והעדר עילה
הנתבעת טוענת כי התובעים עשו דין לעצמם והשתלטו על המקרקעין, ביצעו את עבודות הבניה ללא היתר בהיקף נרחב של כמה מאות מ"ר, מחוץ לתב"ע של היישוב ובניגוד לייעוד המקרקעין שהיה מיועד למעבר כבישים וכיום מוגדר כשטח חקלאי. והכל כאשר התובע הינו מהנדס במקצועו ותוך סיכון חיי אדם שכן השטח הוא שטח צבאי ומכיל מוקשים בקרקע אותם הוציאו התובעים באופן עצמאי וזרקו לאזור אחר. כן טוענת הנתבעת כי התובעים התעלמו מדרישות וצווי הועדה לרבות צו הפסקה מנהלי שנמסר להם והמשיכו בבניה. בנסיבות אלה בהן זלזול התובעים וחוסר המוסריות כה גבוה, טוענת הנתבעת כי יש להחיל את הכלל של מעילת עוולה לא תצמח עילה ולדחות את תביעתם.
התובעים בתגובתם אינם מתמודדים עם טענה זו של הנתבעת וכל תגובתם עוסקת בהחלטתו השגויה לטענתם של בית המשפט בקריית שמונה.
מקורו של העיקרון "מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה" הינו בהשקפה שטובת הציבור מחייבת שבתי המשפט לא יתנו ידם לאכיפת זכויות שמקורן בפעולות אסורות, המנוגדות לחוק. העיקרון לא נועד ביסודו לעשות צדק בין הצדדים, אלא הוא עוצב למען "תיקון עולם" ותכליתו למנוע שימוש בבתי משפט כאמצעי למימוש מעשים בלתי כשרים (ראה לעניין זה ע""א 373/54 אהרונסט נ' נוימן, פ"ד י 1121; ע"א 4079/05 הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון נ' מעונה חברה לבניין בע"מ (פורסם בנבו, 11.11.2010)).
אי התמודדתם של התובעים עם טענות הנתבעת בעניין זה, הן בתגובתם לבקשה והן בכתב התביעה אומרות דרשני.
לכתב התביעה לא צרפו התובעים כל ראיה בדבר בעלותם במקרקעין נושא התביעה, התובעים אינם מכחישים את הטענות שהועלו על ידי הנתבעת באשר להשתלטותם על שטח צבאי והוצאת מוקשים ממנו, התובעים לא נותנים בכתבי הטענות שלהם כל הסבר בדבר התעלמותם מצווי ההפסקה שהוצאו כנגדם.
כן לא הוצגה כל ראיה כי התובעים לא ידעו על צו ההריסה שהוצא וזאת בעוד שהנתבעת צרפה לכתב ההגנה והן לתשובתה לתגובת התובעים תמונות מהן עולה ברורות כי החלטת בית המשפט בדבר הארכת הצו הודבקה על המבנה ובנסיבות אלה לא יכולה להיות כל מחלוקת כי התובעים ידעו או לפחות היה עליהם לדעת אודות הוצאת צו ההריסה.

11. בנסיבות אלה אין לי אלא להורות על דחיית התביעה על ה סף, הן בשל מעשה בית דין, והן בשל העדר עילה ודוקטרינת "מעילה בת עוולה לא תצמח תביעה" וזאת לאור התנהלות התובעים כפי שפורט .

12. התובעים ישאו בהוצאות בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.