הדפסה

בית משפט השלום בנתניה 23

בפני
כב' השופטת הבכירה סמדר קולנדר-אברמוביץ

המבקש

עו"ד ישי בית-און
ע"י עו"ד רותם פורת; עו"ד עומר בן-אור

נגד

המשיב

בנק הבינלאומי רמת גן סניף אבני חן 31026
עו"ד גלית מיכאלי; עו"ד יהונתן סונדרס

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקש לערעור על החלטת הרשמת ורד רביב מיום 20.6.17 מסגרת הליכי הוצאה לפועל בתיק שמספרו 16-10084-10-4 (להלן: תיק ההוצאה לפועל) .
ביום 19.7.17 ניתנה החלטתי הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידי המערער. המערער הגיש בקשה לרשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי וכן בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 24.8.17 ניתנה החלטת כב' השופטת עירית כהן לפיה ניתן עיכוב ביצוע עד החלטה בבקשת רשות הערעור.

הרקע להגשת הערעור:

1. המשיב , הבנק הבינלאומי, הגיש תביעה כספית כנגד המערער, עו"ד ישי בית און בגין חובות בחשבונות בנק שניהל המבקש אצל המשיב במסגרת ת.א. 4997-04-10. המערער לא הגיש התנגדותו וביום 19.4.10 ניתן פסק דין כנגדו ונפתח תיק ההוצאה לפועל נשוא תיק זה.

2. עוד הגיש המשיב תביעה כספית לבית המשפט במסגרת ת.א. 1942-09-10 שם טען המשיב שעל המערער להשיב לו סכומים אותם גבה המערער בתפקידו ככונס נכסים מטעם הבנק, סכום התביעה לאחר תיקונה עמד על הסך של 1,660,541 ₪. המערער מצדו הגיש תביעה שכנגד הבנק על הסך של 4,638,923 ₪ במסגרתה טען שהבנק חב לו כספים.

3. בית משפט השלום בפני כב' השופטת ברוורמן בפסק דין מיום 21.2.16 (להלן: פסק הדין), קיבל את תביעתו של הבנק וחייב את המערער בסכום התביעה. מנגד בתביעה הנגדית קיבל בית המשפט חלקית את תביעתו הנגדית של המערער. בסופו של יום נקבע שהחוב שנפסק לטובת המשיב עמד בגובה 1,874,764 ₪ ואילו החוב לטובת המערער עמד בגובה 1,928,813 ₪.

4. קודם לכן במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו בהמשך לתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המערער, העלה המערער טענת "פרעתי" וטען טענות קיזוז, טענות דומות לאלה שהועלו על ידו גם במסגרת ההליך האזרחי שנוהל בפני כבוד השופטת ברוורמן.
טענה זו נדחתה על ידי הרשמת בתיק ההוצאה לפועל, ורד רביב, מהטעם שלא ניתן לדון במסגרת טענת הפרעתי בנושאים שנויים במחלוקת שהתרחשו טרם מתן פסק הדין.
המערער הגיש ערעור על החלטה זו שנדון בפני כב' השופטת קיציס במסגרת רע"צ 35016-08-12.
הדיון בטענת ה"פרעתי" הוחזר לרשמת ההוצאה לפועל על מנת שיתקיים דיון במעמד הצדדים.
ביום 15.1.13 ביקשה הרשמת את התייחסות הצדדים לאפשרות לפיה ימתינו למתן החלטה בתיק המתנהל בפני השופטת ברוורמן אשר ממילא תחייב גם בהליך ההוצאה לפועל.
לאחר שהמשיב הסכים לכך ניתנה החלטת הרשמת ביום 3.2.13 לפיה יש להמתין להכרעת בית משפט השלום .

5. לאחר שניתן פסק הדין בתביעה האזרחית במסגרת " תיק ברוורמן", טען המערער במסגרת תיק ההוצאה לפועל טענת "פרעתי" בהסתמך על הסכומים שנפסקו לטובתו במסגרת פסק הדין, וטען כי יש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

לטענת המערער יש מקום לבצע קיזוז של מלוא הסכום שנפסק לטובתו במסגרת פסק הדין וכפועל יוצא, לסגירת תיק ההוצאה לפועל נגדו.
המשיב טען מנגד שבפסק הדין נקבעו חיובים הדדים ועל כן עמדה לו הזכות לבצע קיזוז של חיוב אחד מהחיוב השני בפסק הדין ורק את היתרה לקזז מהחוב של המערער בתיק ההוצאה לפועל.

הרשמת לא קיבלה את טענות המערער ועל כן הוגש ערעור זה.

6. במסגרת דיון שהתקיים בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידי המערער קבעתי שאין כל מקום ליתן עיכוב ביצוע. על החלטה זו הוגש ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטת השופטת עירית כהן מיום 24.8.17 אשר קבעה שיינתן עיכוב ביצוע נקבע שקיימות למעשה שתי שאלות שיש לדון בהן. האחת האם ההכרעות שניתנו בפסק הדין של ברוורמן הינן נפרדות ולא יוצרות חיובים הדדים ועל כן האם היה מקום לבצע במסגרת הליכי הוצאה לפועל קיזוז של מלוא הסכום שנפסק לטובת המערער ולסגור את תיק ההוצאה לפועל.
השאלה השניה הינה האם כאשר הליכי ההוצאה לפועל עוכבו היה המקום להוסיף ריביות מרביות על החוב.

דיון והכרעה:

7. בכל הנוגע לשאלה הם היה מקום לבצע קיזוז מלוא הסכום שנפסק לטובת המערער בתיק ברוורמן סבורני שלא נפלה כל טעות בהחלטת הרשמת.
התביעה האזרחית הוכרעה כמקשה אחת ומשכך זכותו של הבנק היתה לבצע הקיזוז בין חיובו לבין חיוב המערער ואת היתרה להפחית מתיק ההוצאה לפועל.
לא ניתן לפרק את פסק הדין ולהוציא ממנו רק את החיוב הבנק ואז לבצע קיזוז בהוצאה לפועל בהתעלם מחיוב המערער כלפי הבנק שנקבע באותו פסק דין.
משנפסקו חיובים באותו פסק הדין עומדת למשיב זכות משפטית לבצע קיזוז כפי שעשה.

אין כל החלטה שיפוטית הקובעת שהסכום שנפסק לטובת המערער יקוזז במלואו מחובו נשוא תיק ההוצאה לפועל.
משבחר המערער לטעון טענותיו כטענות הגנה ותביעה שכנגד במסגרת התיק האזרחי, רשאי היה הבנק לבצע קיזוז כנגד חובו של המערער כלפיו בתיק האזרחי, ואת היתרה לקזז מהחוב בתיק ההוצאה לפועל. לא היתה כל חובה לפתוח תיק הוצאה לפועל לשם גביית הסכום שנפסק בפסק דין ברוורמן לטובת הבנק ובדין קבע גם הרשמת כך.

לאחר מתן פסק דין ברוורמן, לא היתה כל מניעה בה היה כדי למנוע מהבנק להחליט מאיזה חוב מקזז את החיוב שנפסק לחובתו, ובדין קיזז הבנק לאחר מתן פסק הדין את החיוב מכח פסק הדין מן הסכום בו חויב המערער לשלם לו באותו פסק דין.

פסק הדין האזרחי לא הכריע בטענת ה"פרעתי", אלא קבע חיובים של כל צד כלפי רעהו, משכך ניתן היה לבצע קיזוז חיובים אלה ולהפחית היתרה מתיק ההוצאה לפועל.
עוד אציין שכב' השופטת ברוורמן במסגרת החלטת הבהרה (מוצג ד' למוצגי המשיב) דחתה את טענת המערער לפיה במסגרת פסק דינה קבעה שדין תיק ההוצאה לפועל להיסגר.

8. טוען המערער בסיכומיו לקדימות הקיימת לו לקיזוז יתרת השכ"ט המגיעה לו. החוק אינו קובע כל קדימות לענין שכר טרחה המגיע לעורכי דין בתיקים המתנהלים על ידם. המערער עושה למעשה דין לעצמו בהחליטו כי שכר הטרחה קודם לקיזוזים הקיימים בין הצדדים. איני יכולה לקבל טענה זו.

9. בכל הנוגע לשאלה האם היה מקום להוסיף ריבית על החוב הפסוק – המשיב טוען שענין זה לא נטען כלל במסגרת הערעור ועל כן הינו בגדר הרחבת חזית אסורה שכן הרשמת לא דנה כלל בשאלה זו.

10. אכן עיון בהחלטת הרשמת אינו מעלה שהרשמת קבעה החלטה כלשהיא לענין הריבית אולם במסגרת הבקשה לעיכוב הליכים התייחסתי בהחלטתי גם לנושא הריבית. אף החלטת השופטת עירית כהן מתייחסת לנושא הריבית (ראה סעיף 19 להחלטתה). משכך סבורני שאין בכך הרחבת חזית אסורה.

11. לגופו של ענין, המערער לא התגונן בפני תביעת הבנק ועל כן ניתן פסק דין ונפתח תיק הוצאה לפועל כדין.
במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הגיש המבקש בקשה בטענת "פרעתי" כבר ביום 27.12.10. באותו יום ניתנה החלטת הרשמת לעכב את ההליכים בתיק זה בשלב זה.

12. לאחר שהמשיב הגיש התנגדותו לטענת ה"פרעתי" הרשמת קבעה בהחלטתה מיום 24.6.12 שבמסגרת טענת הפרעתי לא ניתן לדון בנושאים השנויים במחלוקת אשר התרחשו טרם למתן פסק הדין.
המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו ובמסגרת החלטת כב' השופטת קיציס בת.א. 35016-08-12 נקבע כי שהיה מקום לקיים דיון במעמד הצדדים טרם תינתן החלטה. עוד נקבע:

"לאור האמור, יוחזר הדיון בטענת הפרעתי לכב' רשמת ההוצאה לפועל על מנת שיתקיים דיון במעמד הצדדים תוך מתן אפשרות לחקירת המצהירים.

לא למותר לציין בענין זה כי המערער אינו יכול לטעון גם בהליך זה וגם בהליך הנוסף המתקיים בין הצדדים בבית משפט השלום בתל אביב כי הוא זכאי לקבל כספים מהמשיב מכח אותה החלטה, ועליו לתקן את כתב התביעה שכנגד שהוגש על ידו בהתאמה.

הצדדים ישקלו בהמשך את האפשרות כי תוצאות הדיון בטענות המערער באשר לכספים המגיעים לו מכוח החלטת כב' השופטת גינת אשר ממילא אמור להתברר בבית משפט השלום, יחייבו גם בהליך ההוצאה לפועל. "

13. עוד קבעה השופטת קיציס בהחלטתה מיום 10.10.12 שעיכוב ההליכים יימשך עד לדיון הקבוע ביום 24.12.

בהמשך וכאשר הוחזר התיק ללשכת ההוצאה לפועל ניתנה החלטת הרשמת רביב ביום 15.1.13 כי הצדדים ישקלו להמתין למתן החלטה בהליך האזרחי שתחייב גם כאן.
ביום 5.2.13 ניתנה החלטה נוספת על ידי הרשמת לפיה יש להמתין להכרעת בית המשפט השלום וזאת על מנת למנוע כפל התדיינויות באותן טענות וחשש לקיום הכרעות סותרות.

14. טוען המשיב בעקרי הטיעון שלא היה מסכים לעיכוב הליכים שמשמעו עצירת מירוץ הצטברות הריבית ההסכמית על חובו הפסוק והחלוט של המערער.
אם סבר המשיב שקיימת בעיתיות עם ההחלטה, ניתן היה להגיש לבקש הבהרה להחלטות אלה ולשאלה האם החוב ממשיך לצבור הריבית הנהוגה בתיקי הוצאה לפועל.
משקבעה הרשמת רביב שמן הראוי שטענות המערער יתבררו בבית המשפט ולא במסגרת הליך הפרעתי ובסופו של יום קיבל בית המשפט חלק מטענות אלה במסגרת פסק הדין, אזי מן הראוי הוא שלא לחייב המערער בריבית חריגה, שכן היה ממש בטענותיו.

15. טוען המשיב שהליכי ההוצאה לפועל עוכבו לפנים משורת הדין. איני סבורה כך. הליכי ההוצאה לפועל עוכבו כדין, שכן ברור הוא שמן הראוי לברר טענות המערער בבית המשפט ולא במסגרת טענת הפרעתי.
כל עוד עומדת בעינה החלטה שיפוטית המורה על עיכוב ביצוע תיק ההוצאה לפועל , אין פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל בר אכיפה ומועד ביצוע פסק הדין נדחה עד לאחר שיוסר עיכוב הביצוע.
בזמן זה סבורני שאין כל מקום לחייב החוב בריבית הנהוגה בלשכת ההוצאה לפועל שכן לא קמה חובה על החייב לשלם החוב בתקופה זו ואין כל מקום "להעניש" את החייב בחיובו בריביות גבוהות מאלה שנפסקו בפסק הדין רק בשל העובדה שפעל בהתאם להחלטה שיפוטית בדבר עיכוב ביצוע.
בע"א 1076-08 פרץ מאיר נ' ו. מק. לתכנון ובניה ירושלים (פורסם בנבו) נקבע כי:

"כל עוד עומדת בתוקפה ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין, לא ניתן להוציא מן הכוח אל הפועל את פסק הדין. מועד פירעונו של פסק הדין אינו עוד "המועד שבו ניתן פסק הדין" אלא הוא נדחה למועד אחר, עד לתום תקופת עיכוב הביצוע, לכשיינתן פסק הדין בערעור. למעשה, ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין נבלעת בפסק הדין קמא, בכך שהיא דוחה את "מועד הפירעון" למועד אחר. בתקופת עיכוב הביצוע לא מתקיימת התכלית לעודד ולתמרץ את החייב לשלם את החוב הפסוק, ומכאן שאין כל טעם והגיון בחיובו בריבית פיגורים על תשלום שלא היה עליו לשלם בתקופה זו. ודוק. מועד פירעונו של החוב נדחה על פי החלטת בית המשפט אשר הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין".

בית המשפט אינו קובע שאין לחייב החייב בריבית כלל אלא מסקנתו הינה שאין לחייבו בריבית פיגורים.

16. לאור האמור לעיל סבורני שמיום 27.12.10 אז ניתנה ההחלטה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל ועד היום יש לצרף לחובו הפסוק של המערער, כפי שהיה נכון לאותו מועד, ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק, ולא בהתאם לנהוג בלשכת ההוצאה לפועל. לאור החלטה זו סבורני שאין מקום לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.