הדפסה

בית משפט השלום בנתניה תא"ק 25714-06-17

בפני
כבוד ה שופטת מרי יפעתי

תובע / משיב

בנק הפועלים בע"מ

נגד

נתבעים / מבקשים

  1. סי.בי.איי.טי. טכנולוגיות בע"מ
  2. ע.מ.י.ת. טכנולוגיות איי. טי. בע"מ
  3. אשר לוי

החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה כספית בסך 1,841,520 ₪ שהגיש המשיב (להלן הבנק) בסדר דין מקוצר.

התביעה הוגשה כנגד המבקשת 1 בגין יתרת חוב בחשבון שניהלה אצל הבנק המשיב (להלן החשבון) וכנגד המבקשים 2 ו-3 כמי שערבו בערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להתחייבויותיה של המבקשת 1 לבנק.

נטען בכתב התביעה כי על פי הבקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול חשבון ועל פי כתב הערבות התחייבו הנתבעים לכסות מיד, עם דרישת התובע, כל יתרת חוב בחשבון הנתבעת 1, שלא אושרה על ידי התובע או שהועמדה לפירעון מיידי.
נטען כי לפי ספרי הבנק יתרת החובה בחשבון הנתבעת 1 עמדה ביום 11.6.17 על סך 1,795,120 ₪ לא כולל ריבית מתחילת הרבעון הקלנדרי בסך 46,400 ₪. התובע פנה לנתבעת 1 ולערבים, הנתבעים 2-3, לרבות במכתב התראה ואולם, החוב לא שולם. הנתבעים התחייבו מספר רב של פעמים להסדיר את החוב אך לא עשו כן.
לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים: העתק בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כלליים לניהול החשבון, כתב תיקון לבקשה לפתיחת חשבון, העתק בקשה להעברת חשבון לסניף אחר, כתב התחייבות לקבלת מסגרת אשראי חוזר מיום 13.3.16, העתק מספרי הבנק בדבר יתרת החובה בחשבון העו"ש, העתקי כתבי ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום של הנתבעת 2 והנתבע 3, ומכתב ההתראה.

המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן נתמכת בתצהיר המבקש 3, בעל המניות במבקשת 2 המחזיקה במלוא הון המניות המונפק והנפרע של המבקשת 1.

בבקשה ובתצהיר טענו המבקשים מספר טענות הגנה. כטענה מקדמית נטען בבקשה כי יש לסלק התביעה על הסף מאחר והבנק נמנע מהמצאת מסמכים נדרשים לצורכי הגנת המבקשים ונמנע מחשיפת מסמכים מהותיים מכתב התביעה ומצירוף ראיה לכאורה לקיומו של החוב. נטען כי סכום החוב הנתבע בכתב התביעה הוא מופרך ומנופח והבנק מבסס את סכום החוב הנתבע על דף חשבון חלקי וסתמי ללא פירוט כלשהו. עוד נטען כי עובדות כתב התביעה אינן מגלות עילת תביעה כנגד המבקשים כך שגם אם העובדות הנטענות יתגלו כנכונות אין בהן כדי להקים עילת תביעה.
המבקשים עמדו בהסכמי האשראי עם הבנק , אין כל פיגור בביצוע התשלומים וממילא לא קמה לבנק הזכות לדרוש כספו ו/או להעמידו לפירעון מיידי.
עוד טענו המבקשים כי הבנק מתנהל בחוסר תום לב מאחר ואינו מגלה בתביעתו כי הוא נוקט בהליכי מימוש בהוצל"פ.

לטענת המבקשים, ביום 28.12.15 נכרת בינם לבין חברת מלם מערכות בע"מ וחברת מרטנס הופמן שירותי מחשוב בע"מ ( להלן הצדדים השלישיים) הסכם למכירת פעילות המבקשת 1.
לטענתם, ההתקשרות בהסכם למכר הפעילות נעשתה תחת אילוץ מצד הבנק לאחר שזה הפר הסכם להעמדת אשראי ודרש מידית פירעון האשראי תוך שינוי מדיניות האשראי כלפי המבקשות 1-2 באופן סביר ולא ענייני. הבנק אילץ את שתי החברות לצמצם פעילות ולעמוד בהחזרי הלוואה וסירב להקפיא החזרי ההלוואה. הבנק למעשה חייב את המבקשים למכור תוך זמן קצר את הפעילות לצד ג' במחיר מופחת ת ו בתוך כך שחרר את השעבודים אשר היו רשומים לטובתו וששימשו להבטחת החוב הנערב.

טוענים המבקשים כי חובה של המבקשת 1 לבנק, ובתוך כך חובם של הערבים המבקשים 2-3, סולק או פקע ביום 29.2.16 בהתאם להסכם מכר הפעילות.
לטענתם, ההסכם למכר הפעילות היה כפוף ומותנה בהסכמות ישירות אליהם הגיע הבנק עם הצדדים השלישיים. הבנק הסכים באופן מפורש או משתמע כי תקופת העמדת האשראי תוארך בהתאם למועדים שבהסכמים בד בבד עם שלבי העסקה. הסכם מכר הפעילות הופר על ידי הצדדים השלישיים הפרה בוטה ויסודית. מאחר והתקבולים שעל הצדדים השלישיים לשלם על פי הסכר מכר הפעילות נועדו לשרת את יתרת החוב של המבקשים לבנק, הרי שהבנק אינו זכאי לקבלת כספים במנותק מהתקבולים המתקבלים על פי הסכם מכר הפעילות.

עוד נטען כי הבנק התחייב שלא להיפרע מערבותו האישית של המבקש 3 שלא בכפוף להסכם מכר הפעילות למועדי העברת התקבולים מהצדדים השלישיים ולמיצוי כספי הפיקדון שהועברו על ידי הצדדים השלישיים לנאמן. לפיכך, הבנק אינו יכול להיפרע מערבותו האישית של המבקש 3 מבלי למצות ההליכים לקבלת הכספים המופקדים בקופת הנאמן.
ערבות המבקשת 2 שנחתמה ביום 22.9.2008 פקעה או הסתיימה עם כריתת הסכם מכר הפעילות וסילוק יתרת החוב בחשבון הבנק והבנק מנוע מלתבוע מכח ערבות זו.

עוד טוענים המבקשים כי עומדת להם טענת הגנה מסוג קיזוז כנגד החוב הנתבע וזאת בשל הנזק שנגרם להם עת אולצו על ידי הבנק למכור את פעילות המבקשת 1 במחיר מופחת לצדדים השלישיים.

עוד מוסיפים וטוענים המבקשים כי יש ליתן רשות להתגונן גם על מנת לאפשר להם לממש את זכותם להגשת הודעת צד ג' לצדדים השלישיים בשל הפרתם את הסכם מכר הפעילות.

בדיון בפני נחקר המבקש 3 על תצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובסיכומי הצדדים ולאחר ששמעתי חקירת המצהיר בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי אין למבקשים כל הגנה כנגד התביעה ומשכך, דין בקשת הרשות להתגונן להידחות. להלן טעמיי.

בבקשה טענו המבקשים כי לא צורפה לתביעה ראשית ראיה לחוב הנתבע, כי הבנק מבסס את יתרת החוב הנטענת על דף חשבון חלקי וסתמי, וכי לא צורפו מסמכים והסכמים מהותיים לתביעה.
יוער כי המבקשים הגישו בקשה להורות לבנק להמציא מסמכים. ביום 12.3.18 החלטתי להיעתר באופן חלקי בלבד לבקשה והוריתי על המצאת דפי חשבון הבנק לתקופה מיום 1.1.2014 ועד למועד הגשת התביעה. יתר דרישות המבקשים להמצאת מסמכים נדחתה מאחר ונעדרה פירוט נדרש ובכלל זה לא פורטה הרלבנטיות של המסמכים הנדרשים לטענות ההגנה.

כפי שנקבע בהחלטה מיום 12.3.18 עיון בכתב התביעה על נספחיו מעלה כי צורפו המסמכים הנדרשים ובוודאי שיש במסמכים אלו כדי להוות ראשית ראיה נדרשת לחוב. לעניין סכום החוב הנתבע די בצירוף דף החשבון ובו היתרה הסופית. אמנם, הנתבע זכאי לבקש המצאת מסמכים כדי שיוכל להבין את דרך חישוב סכום התביעה ומסמכים אחרים הרלבנטיים להגנתו.
הגם שדפי החשבון משנת 2014 ועד למועד הגשת התביעה הומצאו למבקשים עוד בטרם הוגשה בקשת הרשות להתגונן, לא ניתנה כל התייחסות ספציפית בבקשה ובתצהיר לדפי החשבון ונטען באופן כללי וסתמי כי "סכום החוב הנתבע מופרך ומנופח" וכי התובע מבסס את יתרת החוב על דף חשבון חלקי וסתמי ללא פירוט. גם כאשר נשאל המבקש 3 בחקירתו על סכום החוב הנתבע השיב : " לגבי הסכום אין לי וודאות שזה הסכום ולתחושתי הוא נופח". יתרה מכך, טענה זו להעדר ראיה והעדר פירוט לחוב הנתבע תוך התעלמות מדפי החשבון שהומצאו למבקשים חזרה ונטענה גם בסיכומי המבקשים.

ברי כי אין ליתן רשות להתגונן בטענת הגנה אשר כל כולה הכחשה כללית, סתמית ונעדרת פירוט ביחס לחוב הנתבע.

גם הטענה כי עובדות כתב התביעה אינן מגלות עילת תביעה כנגד המבקשים, אין בה ממש ודינה להידחות. בכתב התביעה נטען כי בהתאם להסכמים בין הצדדים התחייבו המבקשים לכסות מיד עם דרישת התובע כל יתרת חוב בחשבון המבקשת 1 שלא אושרה על ידי התובע או שהועמדה לפירעון מיידי. בכתב התביעה פורטה יתרת החוב וכן פניה למבקשים לסילוק החוב. על אף שהמבקשים התחייבו מספר פעמים לסלק את יתרת החוב, החוב לא סולק. לכתב התביעה אף צורפו מסמכים התומכים בנטען ובכלל זה הבקשה לפתיחת חשבון והתנאים הכלליים לניהול החשבון, כתב ההתחייבות לקבלת מסגרת אשראי מיום 13.3.16, העתק כתבי הערבות ומכתב ההתראה בו נדרשו המבקשים לסלק יתרת החוב.
די בעובדות שצוינו ובמסמכים שצורפו כדי לדחות הטענה כי עובדות כתב התביעה אינן מגלות עילת תביעה כנגד המבקשים. יצוין כי טענת המבקשים לפיה על הבנק היה לגלות בכתב התביעה כי הוא נוקט בהליכי מימוש בהוצאה לפועל וכי אי הגילוי נגוע בחוסר תום לב, אין בה ממש. אין כל מניעה כל התובע יפעל הן בהגשת תביעה כספית והן בהליכי מימוש שעבוד ואין כל חובה לציין במסגרת התביעה הכספית את נקיטת הליכי המימוש.

לגוף העניין, טוענים המבקשים כי עמדו בהסכמי האשראי עם הבנק וכי אין כל פיגור בביצוע התשלומים. חובה של המבקשת 1 לבנק סולק או פקע ביום 29.2.16 וזאת בהתאם להסכם מכר הפעילות. כמפורט לעיל, העלו המבקשים טענות הנוגעות להסכם מכר הפעילות ונפקותו בכל הנוגע למערכת היחסים בין המבקשים לבנק.

אין חולק כי על נכסיה של המבקשת 1 הוטלו שעבודים לטובת המשיב להבטחת חובות אשראי קודמים. המבקשים ביקשו להתקשר עם הצדדים השלישיים בהסכם מכר הפעילות וביקשו את הסכמת הבנק להסרת השעבודים לצורך ביצוע העסקה. אין חולק כי הבנק מסר מכתב כוונות בו נתן הסכמתו לביטול השעבודים בתנאי כי עד ליום 29.2.16, עת אמור להתקבל החלק הארי של התמורה מהמכירה, יפרע מלוא חובן של המבקשות 1-2 לבנק ויוטל שעבוד קבוע על כל הכספים שיגיעו למבקשת 1 בגין העסקה.
אלא, שגם אם נכונה טענת המבקשים כי עם החתימה על הסכם מכר הפעילות ולאחר התאריך 29.2.16 לא היה חוב לבנק, הרי שאין בכך כדי לשנות מאחר והאשראי שלא הוחזר לבנק הינו אשראי שניתן ביום 13.3.16 לאחר פירעון האשראי לפי מכתב הכוונות.
ביום 13.3.16 חתמה המבקשת 1 על הסכם לקבלת מסגרת אשראי חוזר בחשבון בסך של 1,000,000 ₪ (נספח 5 לכתב התביעה). על פי ההסכם מסגרת האשראי אינה ניתנת לחידוש ותהיה בתוקף מיום 13.3.16 ועד ליום 2.9.16. ה הסכם החיל את כל תנאי פתיחת החשבון כולל התחייבות המבקש 1 לנהל את החשבון ללא חריגות. המבקש 3 חתם ביום 13.3.16 על ערבות אישית להתחייבויות המבקשת 1 כלפי הבנק.
לפי מסמכי הבנק ודפי החשבון שצורפו עמד חשבון המבקשת 1 במועד הגשת התביעה על סך של 1,841,520 ₪.
המבקש 3 טען בחקירתו כי בקשת האשראי בחודש מרץ 2016 לא היתה בסיום העסקה עם הצדדים השלישיים אלא במהלך העסקה ולצורך ביצועה. המבקש 3 אישר כי הכספים שניתנו בהתאם להסכם לקבלת מסגרת האשראי בחודש מרץ 2016 לא הוחזרו לבנק.
לטענת המבקשים הבנק היה כפוף למועדי התשלום שנקבעו בהסכם מכר הפעילות ולתקבולים שיתקבלו מהצדדים השלישיים. המבקש 3 העיד כי הכספים היו אמורים להיות מוחזרים לפי אבן הדרך השניה בהסכם מכר הפעילות, ספטמבר 2016, וכי הוא סבר כי המבקשת 1 אינה צריכה לבקש קבלת האשראי ועל הבנק להמתין לסיום העסקה עם הצדדים השלישיים ולחכות לתקבול בחודש ספטמבר 2016.
ואולם, גם לו תתקבל טענת המבקשים כי על הבנק היה להמתין לקבלת הכספים מהתקבול שאמור היה להתקבל בחודש ספטמבר 2016 מהצדדים השלישיים, הרי שאין חולק כי הכספים לא הוחזרו בספטמבר 2016, מועד סיום תקופת מסגרת האשראי על פי ההסכם מיום 13.3.16, ועד היום. המבקש 3 העיד לעניין זה: "לא החזרנו את הכסף. הבנק דיבר איתנו ואני דיברתי עם ורד מהבנק, ואמרתי לה שכנראה לא היינו מספיק אינטליגנטים, כי היינו אמורים לקבל את הכסף על פי התחשבנות, מל"ם לא אמרו בהתחלה שהם לא משלמים אלא שהם בודקים את הנתונים, ואמרו שזה יקח להם כחודש וחצי לעבור על הנתונים, ובשנת 2017 הם החליטו שהם לא משלמים".

אין לקבל טענת המבקשים כי הבנק מנוע מלקבל את כספו ככל והצדדים השלישיים אינם משלמים למבקשים, כי עליו לגבות את חובו מתוך כספי הפיקדון שהופקדו אצל הנאמן, וכי למעשה לא נקבע מועד להשבת האשראי שניתן . טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו בהליך זה, ובעיקר הסכם מסגרת האשראי מיום 13.3.16 ועם מכתב בא כוח המבקשים לקבל האשראי הנוסף (מכתב מיום 7.3.16 מש/1) ואף אינו הגיוני וסביר בנסיבות העניין.
זאת ועוד, על פי ההסכם לקבלת מסגרת אשראי מיום 13.3.16 עמדה מסגרת האשראי על סך של 1,000,000 ₪. אין לקבל טענת המבקש 3 בעדותו כי מסגרת האשראי עמדה על סכום גבוה יותר. טענה זו נטענה בעלמא בלבד ומבלי שהונחה לה תשתית עובדתית מינימאלית.

הנה כי כן, למבקשים ניתן אשראי נוסף לאחר החתימה על הסכם מכר הפעילות. תוקף מסגרת האשראי הסתיים ביום 2.9.16. חשבון המבקשת 1 עמד בחריגה ממסגרת האשראי. הכספים לא הוחזרו לבנק עד היום. הטענה לפיה על הבנק להמתין לקבלת הכספים המצויים בנאמנות, עד שתוכרע המחלוקת בין המבקשים לצדדים השלישיים, נדחית.

יש לדחות אף טענת המבקשים 2-3 הנוגעת לערבותם. אין חולק כי המבקשת 2 חתמה בשנת 2008 על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לכל התחייבויותיה של המבקשת 1. טענת המבקשים כי הסכם מכר הפעילות משמש בטוחה מלאה לסכום החוב ללא ערבות נוספת, אינו עולה בקנה אחד עם המסמכים בפני. אין כל קביעה בהסכם מכר הפעילות או במסמך נפרד כי יתר הערבויות שניתנו להבטחת התחייבויות המבקשת 1 לבנק מבוטלות. לא נטען כי הודע על ביטול ערבות המבקשת 2. למעלה מכך, המבקש 3 חתם ביום 13.3.16, לאחר החתימה על הסכם מכר הפעילות, על ערבות אישית להתחייבויות המבקשת 1. גם לו נועד הסכם מכר הפעילות לשמש בטוחה מלאה לסכום החוב כפי שעמד ביום חתימתו, כטענת המבקשים, ברי כי אין בו כדי לשמש בטוחה לאשראי הנוסף שניתן על פי ההסכם לקבלת מסגרת אשראי ביום 13.3.16. אף חתימת המבקש 3 על כתב ערבות אישית ביום 13.3.16 אינה עולה בקנה אחד עם הטענה.
אין גם ממש בטענת המבקשים כי הבנק רשאי להיפרע מערבותו האישית של המבקש 3 רק ככל ולא תיוותר יתרת כספים מספקת לסילוק החוב מתוך כספי הפיקדון. טענה זו כי הבנק מחויב במיצוי הליכים טרם פניה לערב אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהוגשו בהליך זה, הסכם מכר הפעילות וערבות אישית מיום 13.3.16. המבקש 3 אינו בגדר ערב מוגן שכן ערבותו אינה מוגבלת בסכום והוא אף בעל מניות במבקשת 1. מעבר לכך, המבקש 3 העיד כי עוד לפני החתימה על הסכם מכר הפעילות היה ערב אישית לחובות של החברות שלו כלפי הבנק.

טענה נוספת שהעלו המבקשים הינה טענת קיזוז בגין הנזקים שנגרמו להם בשל התנהלות הבנק כלפיהם טרם החתימה על הסכם מכר הפעילות. לטענתם, הבנק שינה את מדיניות האשראי באופן בלתי סביר ותוך הפרת התחייבויותיו, אילץ את המבקשת 1 לצמצם פעילות ולעמוד בהחזרי הלוואה וסירב להקפאת החזרי ההלוואה. הבנק דרש כי פעילות המבקשת 1 תימכר ואילץ את המבקשים להתקשר בהסכם למכר הפעילות במחיר הנמוך משמעותית ממחיר השוק. נטען כי הבנק בהתנהלותו גרם לנזק למבקשת 1 ופגע בשוויה. הנזק נאמד על ידי המבקשים בסך של 4 מיליון ₪.

איני סבורה כי יש ליתן רשות להתגונן בטענת הקיזוז. הלכה היא כי טענת קיזוז יש לפרט ולכמת כדרך שמפרטים ומכמתים כתב תביעה. טענות המבקשים לעניין שינוי מדיניות הבנק באופן בלתי סביר, הקטנת מסגרת האשראי ואילוץ המבקשת 1 למכירת הפעילות, נטענו ללא פירוט נדרש ומבלי שהונחה להן תשתית עובדתית וראייתית. כך למשל לא פורט מה היתה מדיניות הבנק קודם לכן, במה התבטא השינוי, סכום מסגרת האשראי טרם הקטנתה, בכמה הוקטנה, האם המבקשת 1 חרגה ממסגרת האשראי, בכמה חרגה ועוד. זאת ועוד, לא הונחה אף תשתית עובדתית וראייתית לפירוט וכימות סכום הקיזוז הנטען בסך של 4 מיליון ₪. כך למשל לא פורט על בסיס אלו נתונים נקבע כי המבקשת 1 מכרה את פעילותה במחיר הנמוך מ- 50% ממחיר השוק, מה היה מצבה של המבקשת 1 טרם המכירה ועוד. לא צורפו מסמכים כלשהם המעידים על הנטען ולא צורפה חוות דעת מומחה האומדת את שיעור הנזק כנטען. לאור האמור, אין טענת הקיזוז עומדת בדרישות הדין והפסיקה ומשכך, אין ליתן למבקשים רשות להתגונן בגין טענה זו.
גם טענת המבקשים כי יש ליתן להם רשות להתגונן על מנת לממש את זכותם להגשת הודעת צד ג' לצדדים השלישיים אשר הפרו את הסכם מכר הפעילות, אין בה ממש. רצונו של נתבע לשלוח הודעה לצד שלישי אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מספיק למתן רשות להתגונן מקום בו אין לנתבע הגנה טובה נגד התביעה שהוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר. במקרה כזה, על הנתבע לפעול כנגד הצד השלישי בהגשת תובענה נפרדת.

לאור כל האמור לעיל, בקשת הרשות להתגונן – נדחית. ניתן כנגד המבקשים פסק דין בהתאם לעתירה בכתב התביעה. ב"כ התובע רשאי להגיש פסיקתה לחתימתי. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בגין הליך זה בסך של 1,800 ₪.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.