הדפסה

בית משפט השלום בנתניה תא"מ 39811-01-15

בפני
כבוד ה שופט אלי ברנד

תובעת
אקספדיטור מאיץ עסקים בע"מ

נגד

נתבעת
ג'ראדו ב.ה. שיווק והפצה בע"מ

ב"כ התובעת: עו"ד הדר קליגר
ב"כ הנתבעת: עו"ד מיכאל מלכה

פסק דין

מבוא, עובדות וטענות הצדדים
בפני תביעה שטרית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין שני שיקים, כל אחד על סך 4,516 ₪ שמועדי פרעונם 1.9.12 ו-1.10.12 (להלן: "השיקים") , אשר הצדדים אינם חלוקים כי הנתבעת מסרה לתובעת במסגרת הסכם להסדרת שירותי יעוץ שהעניקה לה התובעת.
עוד מסכימים הצדדים כי מדובר בשיקים האחרונים מתוך סדרת שיקים בסכום כולל של 45,153 ₪ אשר נמסרו לתובעת על פי הסכם בין הצדדים מיום 31.1.12 (נספח ב' לתצהיר העדות ראשית מטעם התובעת) כאשר יתר השיקים בסדרה נפרעו.
על פי הרישום על גבי השיקים, השיק שמועד פרעונו 1.9.12 חולל בשל כך שעבר זמנו והשיק שמועד פרעונו 1.10.12 חולל בשל קבלת הוראת ביטול לגביו בבנק.
התובעת הגישה את השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחדרה במסגרת תיק הוצל"פ 12-09314-14-7, בעקבות התנגדות שהגישה הנתבעת נפתח תיק זה וביום 9.6.15 נתנה כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז ) יפעת אונגר ביטון לנתבעת רשות להתגונן כנגד התביעה.
בהחלטתה מיום 19.7.16 הגבילה כב' הרשמת הבכירה את טענות ההגנה כך שלא תוכלנה לכלול טענות לפגם בכריתת החוזה מאחר שאלו לא הועלו בהתנגדות שהפכה לכתב הגנה.
הצדדים הגישו תצהירים, ערוכים וחתומים על ידי מנהליהן, וביום 9.3.17 התקיימה ישיבת ההוכחות בפני בה נחקרו המנהלים על תצהיריהם ונשמעו הסיכומים .
עיקרי טענות הנתבעת, שהינה חברה שעסקה בשיווק והפצת מוצרים לבתי קפה, הן כי מנהלה פנה אל התובעת על פי המלצת לקוח שגם הוא בסופו של דבר סגר את עסקו לאחר היעוץ שקבל ממנה (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 16), לצורך סיוע ויעוץ לשם הגדלת פעילותה העסקית .
מנהל הנתבעת טען כי עבר מסע שכנועים ולחצים תוך שכנוע שלא להיוועץ אף באשתו טרם חתימה והתחייבות להצלחה כלכלית גדולה על בסיס תורת הסיינטולוגיה שלטענת התובעת אינה נכשלת אחרת יושב לנתבעת כספה , ובעקבותיו ועל סמך ההתחייבות חתם עימה על החוזה שבנספח ב' לתצהירה.
לאחר החתימה התקיימו פגישות רבות עם עובד הנתבעת – אשר פוטר בהמשך – בהן עסקו בפסקאות מספר סיינטולוגיה והנחיה לפעול על פיהן אולם הדבר לא הניב הגדלה של פעילות הנתבעת ומכאן ואילך טופלה הנתבעת על ידי מנהל התובעת באופן אישי.
גם לאחר שינוי זה לא הת פתחה פעילות הנתבעת ולהפך, חלה בה ירידה, וכשהתלונן מנהל הנתבעת בפני מנהל התובעת על כך הופנה לתובנות מתורת הסיינטולוגיה בנושא התמודדות ומניעת יאוש, כאשר ההמלצות העסקיות של מנהל התובעת התמקדו רק בלקיחת הלוואות.
בהמשך טענה הנתבעת כי נגרמו לה בעיות תזרים והפעילות עליה המליצה התובעת נחלה כשלון עד הגעתה לסף קריסה כלכלית, ולבסוף נותר מנהלה ללא חסכונות וכיום עובד הוא כשכיר על מנת להתקיים ולנסות לשקם את הנתבעת.
לטענת מנהל הנתבעת טרם הקשר עם התובעת עמד מחזור פעילותה של הנתבעת על סך של 780,000 ₪ בעוד שבתום קשר זה עמד המחזור על סך 250,000 ₪.
לאור מכלול האמור לעיל טוענת הנתבעת כי התובעת החתימה אותה על מסמך שלא כלל את עיקרי ההתחייבות שניתנה לה בעל פה להצלחת התהליך אחרת יושב כספה וכי בפועל לא נתנה לה תמורה עבור כספה ולא העניקה לה יעוץ ממשי ומשמעותי אשר יכול היה לשפר את פעילותה ותוצאת הקשר היתה הפוכה מן המובטח , על כן פטורה היא מתשלום בשל כשלון תמורה .
לסיכום, טענות הנתבעת נוגעות להתחייבות התובעת להשבת כספה במקרה של אי השגת הצלחה עסקית ולכשלון תמורה במובן של אי אספקת השירות.
התובעת מצידה אינה חולקת על התוצאה אליה נקלעה הנתבעת לאחר היעוץ שקבלה ממנה אך טוענת כי כאוחזת בשיקים נטל ההוכחה להוכיח את כשלון התמורה מוטל על הנתבעת וכי זו לא הביאה כל ראיה ממשית לטענותיה.
לטענת התובעת חתמה הנתבעת על הסכם בו נקבע במפורש כי (סעיף 11) – "הלקוח מבין שקבוצת היעוץ אינה ערבה לתוצאות מפורטות ומסויימות כלשהן עקב שליטתו המוחלטת של הלקוח בעסק הלקוח, וכן בשל כך שתוצאות היעוץ יכולות להשתנות מעסק לעסק" ועל כן גם אם נכונות הטענות כי העסק קרס לאחר הקשר עם התובעת אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת מהתחייבותה הכספית.
עוד טענה התובעת כי העניקה לנתבעת יעוץ משמעותי בעקבותיו חתמה עימה זו על חוזה נוסף ביום 4.9.12 (נספח ג' לתצהיר התובעת) ואף כי הוטמעו בעסקה של הנתבעת שינויים במדיניות הוצאת שיקים ושליטה בהוצאות ותחת הנחייתה כתבו מנהל הנתבעת ואשתו תוכנית עסקית המתאימה לעסק הנתבעת.

דיון והכרעה
טענת ההתחייבות להשבת הכסף אם לא יצליח העסק –
תחלה אפנה לדון בטענת הנתבעת כי החוזה עליו חתמה אינו משקף נאמנה את ההתחייבויות אשר ניתנו לה בעל פה הכוללות הצלחה מובטחת או השבת כספה .
בלשון מנהל הנתבעת מדובר בהבטחות כדלקמן (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 6-7) –
"הוא לחץ לי את היד ואמר שאם זה לא יצליח הוא יחזיר לי את הכסף זו היתה הבטחה. הלכתי הביתה, ישבנו של (הטעות במקור – א.ב.) 30 – 40 דקות, בסוף חתמתי הוא הצליח לשכנע אותי לחתום" ,
וכן (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 25-26) –
"נכון שהיה מצופה שאבקש שיכתב במפורש כי העסקה מותנת בהצלחה, אבל אני לפחות ישבתי איתו כ – 45 דקות ואמרתי לו שהסכום גבוה, אמרתי לו שאני צריך להתייעץ עם אשתי, אבל הוא הצליח לשכנע אותי קודם כל לחתום שזה כן יצליח ואם לא אני אקבל את הכסף חזרה".
אין ספק כי מדובר בטענה הנוגדת את האמור בסעיף 11 לחוזה בין הצדדים, והשאלה הנשאלת הינה האם עלה בידי הנתבעת להוכיח כי אין הדברים משקפים את שהובטח לה בעל פה וכי חתמה על ההסכם בסיטואציה של מצוקה אובייקטיבי ת עקב מצבה בשילוב עם לחץ אינטנסיבי מצד מנהל הת ובעת, בעטים לא בחנה את הכתוב בו לאשורו ולמעשה הוטעתה .
ככלל, טענה מסוג זה הינה טענה בעל פה העומדת כנגד מסמך בכתב וככזו לא ניתן הלעלותה על פי הוראות סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני הקובע כי –
"טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים (הכוללים התחייבויות וחוזים – א.ב. ) … צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע"
אולם גם לכלל זה ישנם חריגים שאחד מהם הוא במקרה של העלאת טענת תרמית או הטעיה (ראה יעקב קדמי, על הראיות, התש"ע – 2009, חלק שלישי עמ' 1526), כאשר הרציונל של חריג זה הינו כי (ע"א 5143/90 יצחק עובד נ. נתן שלוש (31.12.1990) ) –
"שצד שהסכים להתקשר בחוזה עקב תרמית למעשה לא הסכים..."
חשוב להדגיש כי ידועה עמדת הפסיקה עוד מקדמת דנא כי דרך כלל (ע"א 467/64 אולגה אסתר שוויץ נ. סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117 (18.6.1965)) –
"אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא"
הלכה זו חזרה בפסיקה פעמים רבות (לדוגמה, ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591 (17.8.2000); ע"א 16/80 אליהו לולו נ' סלומון סלומון, פ"ד ל"ז(4) 70 (18.9.1983) ועוד דוגמאות רבות מספור) ואף הודגשה כאשר המדובר בחתימה על מסמכים מהותיים.
אולם, עדיין בחזקה עסקינן ובמישור העקרוני בת סתירה היא ויש לבחון האם נסתרה בנידון דידן .
בהקשר זה יש לציין תחילה כי הצדדים אינם חלוקים על העובדה שההסכם נחתם כאשר הנתבעת היתה במצב קשה וברור כי בנסיבות של יאוש ומצוקה גדולה ניתן להניח כי אדם יעשה גם מעשים שקולים פחות כאשר בעטים מבטיח לו מי שעליו הוא סומך הצלחה.
יתרה מכך, ב"כ הנתבעת העלה מספר תמיהות המעוררות ספק של ממש ביחס למידת ההגיון שבחתימתה על ההסכם בין הצדדים בתנאיו וביחס לשאלה מה באמת הובטח לנתבעת בעל פה עובר לחתימה על ההסכם .
מדובר בסיטואציה בה הנתבעת המצויה במצוקה כלכלית לוקחת על עצמה התחייבות כספית בסכום של עשרות אלפי ₪ והשאלה הנשאלת הינה – האם סביר כי התחייבות נוספת ניכרת שכזו תקח על עצמה חברה העומדת כבר בפני מצוקה אם מנגד לא הובטחה לה אופק בהיר יותר – אחרת יושב לה כספה , אף אם ההתחייבות ניתנה לה ללא בטחונות.
שאלות אלה הוצגו גם למנהל התובעת בחקירתו במספר וריאציות ותשוב ותיו היו כדלקמן (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון שורה 24 – עמ' 4 שורה 19. ההדגש ות להלן ובכל ציטוט בפסק הדין הינן שלי ואינה במקור, אלא אם יאמר אחרת במפורש – א.ב.) –
"ש. ניגשת לעסק, אומר לו אני אייעץ לך, אוביל אותך, אני לא ערב לתוצאות העסקאות ולא מתחייב וזה עולה לך 45,000 ₪ הנתבע לוחץ לך יד ואומר לך מבורך. אתה לא מתחייב לשום דבר?
ת. אכן זה הגיוני, המטרה של הייעוץ היא ברורה ומטרתה היא להביא את האדם שנכנס למצב שהוא נכנס אליו, המטרה לקחת את האדם בעל העסק שנכנס למצב שהוא מצב ולא לפתור לו את הבעיות, זה כמו לתת דג לרעב. אנו לא רק נותנים חכה, אלא מלמדים ומלווים ביישום של הדייג. לראיה, ההסכם נחתם אחרי שמר זיראד היה בשרות מבוא אצלנו ויצא ממנו נלהב. שרות מבוא זה סמינר שהוא שילם עליו, יצא מבסוט והגיע לעוד פגישה בה היתה פגישת המכירה. ...
ש. ישבת עם בן אדם ואמרת שאתה לא מתחייב לשום דבר, הקראת לו את הסעיף. מקריא מסעיף 11. זה נשמע לך הגיוני? או שהיתה שיחת שכנוע מעבר?
ת. השאלה שלך לא נכונה, היא מציבה מצב שאיך שאני לא אענה זה יהיה משהו לא הגיוני. אני נותן לך הזדמנות לתקן את השאלה.
ש. כיועץ עסקי שמלווה עסקים מקריסה לצמיחה, זה הגיוני להוציא סכום כזה בלי שום בטחון בהצלחה שמגיעים אליך במצב קשה.
ת. כן. כי תלוי מה הובטח, מה שהובטח זה מה שסופק. הובטח שלכל מצב שבו נתקלים את היידע יש לי כדי לתת, את הרצון והנכונות יש לי בשביל זה הוא חתם. מעבר לזה אם אשת הנתבע לא מתפקדת בתפקידה כמנהלת חשבונות כמו שצריך ולא דואגת שיהיה רישום של כל ההוצאות בבית או בעסק שמשפיעות על ההתנהלות אני לא יכול לצפות מראש אני צריך לטפל בזה."
עיון בתשובות מנהל הנתבעת לשאלות האמורות מלמד בהחלט על אדם רהוט היודע להתנסח היטב , אולם בחינתן מלמדת כי כמעט שלא נ יתנה בהן תשובה עניינית לתמיהה שעורר ב"כ הנתבעת.
במיוחד בולטת בעיני תשובת מנהל התובעת אותה הדגשתי לעיל המדגימה כי אפילו בהיותו תחת חקירה נגדית אין הוא מתקשה להוביל את השיחה ואינו משיב במישרין לשאלות שהוא נשאל אלא מלהטט במילותיו באופן שמוביל אפילו פרקליט מנוסה להגיב כך שיפעל כפי שרצה ויתקן את שאלתו, ואף ההתרשמות הבלתי אמצעית מאופן מתן עדותו של מנהל התובעת היתה כזו.
ויושם אל לב כי ההבטחה ש על פי עדות מנהל התובעת הצדיקה את ההתחייבות הכספית הנכבדה שלקחה על עצמה הנתבעת עת היתה כבר במצוקה היתה פלואידית לחלוטין, גם אם מנוסחת להפליא – " הובטח שלכל מצב שבו נתקלים את היידע יש לי כדי לתת, את הרצון והנכונות יש לי בשביל זה הוא חתם" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון שורות 16-17).
עצם הצגת אמירה כה בלתי מחייבת כהבטחה, כאשר אופן הצגת הדברים הוא בבטחה ברוגע ובשכנוע עמוק, כפי שראיתי באופן בלתי אמצעי, מצביעה בעיני על העובדה שמנהל התובעת יכול בנקל לשכנע צד שמנגד להניח כי הובטחה לו הצלחה ואף לא לעיין באופן מעמיק במסמך שהונח לפניו בהמשך לחת ימה, ובמיוחד מי שמצוי במצוקה ומשווע לתקוה ול"קרש הצלה".
עוד יש לשים לב כי בתשובתו לשאלה הסופית של ב"כ הנתבעת מתוך המצוטט לעיל, שעסקה שוב בהגיון של חתימה על חוזה כזה במצבה של הנתבע, השיב מנהל התובעת עצמו – " כן. כי תלוי מה הובטח", דהיינו, ברור גם לו כי החתימה על חוזה זה בנסיבות אלה הגיונית רק בתלות למה שהובטח כנגדה, וברור כי האמור בסעיף 11 להסכם אינו הבטחה כלשהי אלא ההפך.
בהמשך החקירה עורר ב"כ הנתבעת קושי נוסף הקשור לפער בין הבטחות התובעת להתחייבויות הנתבעת , ושוב ראוי לשים לב אל תשובות מנהל התובעת ( שם שורות 20-32) –
ש. ... בסעיף 12 להסכם, החתמת את הנתבע על הסעיף שהוא יודע ומבין שאסור לו לצרוך אלכוהול וסמים לפני הפגישות.
ת. נכון.
ש. שמת דגש רק על הסעיף הזה, אבל בסעיף המהותי נכנס כחלק משאר הסעיפים בלי להחתים באופן ספציפי עליו. יותר חשוב שלא יצרוך אלכוהול מאשר מחוייבות לתוצאות.
ת. איך הגעת למסקנה שזה יותר חשוב.
ש. סעיף 12 חתום, דהיינו הודגש והובהר והוא חתם אבל סעיף 11 הוא כמו כל הסעיפים. כך הגעתי למסקנה.
ת. בסעיף 11 אני מדבר על זה שאין ערבות לתוצאות, בסעיף 12 אני מנסה לפנות הפרעות מהתוצאה המבוקשת. זה נסיון של הרבה שנים עם בעלי עסקים. זה סעיף שברגע בעל העסק יש לו בעיה לחתום אני בסיכון ויכול לבטל את העסקה. אם לבן אדם יש בעיה עם זה הוא לא יכול לשלוט, כי אנשים במצב קשה יכולים להגרר לכל מיני פינות לא רצויות.
ש. יכול להיות שמבחינתך להפנות את אור הזרקורים לסעיף 11 נוגד את שיחת המכירה המקורית שלך.
ת. תסביר.
ש. יכול להיות שבמילים אמרת א' ובפועל החתמת על ב'.
ת. קראנו מילה במילה והוא חתום על זה.
ש. אבל לא בדבר המהותי, יכול להיות שבמילים אמרת שאתה מתחייב לא', ב' , ג' אז שלפת את ההסכם והחתמת אותו, או ששיחת המכירה שהקראת לו ואמרת לו כן , זה עולה 45,000 ₪ והוא נתן לך שיקים.
ת. מה שקורה בשיחת מכירה לפני שבן אדם מגיע לחתום חוזה של שני עמודים אני דואג לעבור איתו בשיחה ובהסבר על כל הסעיפים לפני שמגיעים לחוזה הכתוב. לכן כל הנקודות פה אחד לאחד הסברתי. זה נשמע כי עופר נכנס למשרד, תוך 7 דחות יצא אחרי שהשאיר לי התחייבות על סך 45,000 ₪ אבל זה לא נכון."
הדברים נוגעים לעובדה שבהסכם בין הצדדים קיים שדה המיועד לחתימה ספציפית ליד סעיפים שהתובעת סברה כי חשובה הוודאות כי לקוח החותם עימה על הסכם יאשר ם באופן פרטני, ובהם סעיף 12 העוסק בצריכת אלכוהול מצד מנהל הנתבעת .
לעומת זאת, לא טרחה התובעת להותיר שדה כזה לחתימה ליד הסעיף המהותי המשחרר אותה מכל מחוייבות להצלחת היעוץ שהיא נותנת, הגם שמדובר בסעיף מהותי ומרכזי בו מוותר הלקוח על זכות מהותית ביחס לתמורה שהוא אמור לקבל כנגד כספו .
הרושם הנוצר הוא כי בהתקשרות זו מנסה התובעת לשים את הדגש על העניינים שנוח היה לה להדגיש ולהסיט את הזרקור מסעיפים שהעדיפה לטשטש, אולי בשל העובדה שעמדו בסתירה או לפחות לא תאמו את רוח הדברים שהובטחו לנתבעת בעל פה.
ויוזכר, מנהל התובעת אישר בפה מלא כי עבר עם מנהל הנתבעת על החוזה בשיחה מקדימה והסביר לו את תוכנו ובשלב זה יכול היה בנקל להאיר את הדברים באור שונה, וכפי שהודגם באולם בית המשפט הוא בהחלט ניחן בכישורים הרטוריים המתאימים לכך.
אין מדובר במקרה בו הונח ההסכם בפני מנהל הנתבעת באופן בלתי אמצעי כך שיכול היה לקראו בנחת או אף לקחתו על מנת להיוועץ אודות תנאיו וסבירותם.
אדרבה, מנהל הנתבעת שעדותו נראתה לי אמינה – בין היתר מאחר שלא כיחד גם ביחס לטעויותיו שלו ואשר יכולת הביטוי שלו אינה משתווה לזו של מנהל התובעת, נחיתות שדווקא היא תורמת בעיני לאותנטיות של דברי ו, העיד במפורש כי – "כל הדרך זה מסע שכנועים שלו שהכל בסדר ויהיה בסדר" (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון שורה 5), גם אם בדברים אלה התייחס להסכם השני.
מנהל הנתבעת הוסיף והעיד ( עמ' 11 לפרוטוקול הדיון שורה 30 – עמ' 12 שורה 7) –
"ש. למה התקשרת בהסכם שלא מבטיחים לך שום דבר.
ת. הוא דיבר איתי בטלפון כמה פעמים ואמר לי לבוא. הגעתי לשם הצליח לשכנע אותי, הגעתי לשם ונתן לי למלא טופס של 30 – 40 שאלות תשובה של כן ולא ולא גבה על זה כסף, מילאתי את הטופס, הוא בא וישב אתי עם עוד בחורה, היו כל מיני שאלות ואז הוא ישב מולי ואמר לי לפי השאלות והתשובות הגענו למסקנה שאתה בחור רגיש וכל מיני דברים, זה כמו מגדת עתידות שאתה מסכים איתו אז הוא ישב איתי על ההסכם, מילה אחת הוא לא אמר על ההסכם, הוא אמר רק תשלם לי את זה ב – 3 תשלומים, אמרתי לו שאין לי, הוא אמר לי באשראי, אמרתי שאני לא יכול ואז ישבתי ואמרתי לו שאני מוכן לתת לו 10 שיקים, אמרתי שאני צריך להתייעץ עם אשתי. הוא אמר לי לחתום, שלא אתן את השיקים, הוא לחץ לי את היד ואמר שאם זה לא יצליח הוא יחזיר לי את הכסף זו היתה הבטחה. הלכתי הביתה, ישבנו של 30 – 40 דקות, בסוף חתמתי הוא הצליח לשכנע אותי לחתום."
עוד העיד מנהל הנתבעת (עמ' 11 לפרוטוקול הדיון שורות 24-25) –
"בגלל שכל כך רצינו שהעסק יצליח האמנתי לו וחתמתי על ההסכם"
וכן (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 28-30) –
"אשתי קודם אמרה לי למה חתמת. אני אמרתי לו את זה שאשתי לא רוצה, הוא אמר לי תביא את אשתך אלי, גם לה הוא נתן את השאלון ועשה לה טופס כמו שעשה לי בהתחלה, ישב איתה ואמר לה שגם היא במצב לא טוב והוא יוציא אותה מהבוץ וגם היא הסכימה לזה.".
הדברים מתיישבים בהחלט עם התרשמותי מיכולותיו הרטוריות המרשימות של מנהל התובעת וכושר השכנוע הנלווה אליהן.
להשלמת התמונה אציין כי עת חקר ב"כ הנתבעת את מנהל התובעת לא עלה בידיו לקבל תשובה פשוטה, חיובית או שלילית לשאלה האם הובטחה למנהל הנתבעת בעל פה הבטחה שונה מן ההסכם הכתוב, ויובאו הדברים כלשונם (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון שורות 4-12) –
"ש. יכול להיות שבמילים אמרת א' ובפועל החתמת על ב'.
ת. קראנו מילה במילה והוא חתום על זה.
ש. אבל לא בדבר המהותי, יכול להיות שבמילים אמרת שאתה מתחייב לא', ב' , ג' אז שלפת את ההסכם והחתמת אותו, או ששיחת המכירה שהקראת לו ואמרת לו כן , זה עולה 45,000 ₪ והוא נתן לך שיקים.
ת. מה שקורה בשיחת מכירה לפני שבן אדם מגיע לחתום חוזה של שני עמודים אני דואג לעבור איתו בשיחה ובהסבר על כל הסעיפים לפני שמגיעים לחוזה הכתוב. לכן כל הנקודות פה אחד לאחד הסברתי."
חוויה דומה נחוותה על ידי עת בתום חקירות הצדדים ועל מנת שהתמונה תתבהר בפני הפניתי מספר שאלות אל מנהלי הצדדים ובמהלכן ניסיתי, בין היתר, לקבל תשובה מפורשת ממנהל התובעת האם הובטחה למנהל הנתבעת בעל פה הצלחה או השבת הכספים .
עד שניתן היה לקבל ממנ הל התובעת תשובה מפורשת נשמעו מפיו בעיקר אמירות על הרגליו וכמעט מאומה על שנאמר במקרה ספציפי זה למנהל הנתבעת (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון שורות 18-20) –
"אני מלעולם (הטעות במקור – א.ב.) לא מבטיח מה שאני לא יכול לקיים לכן התשובה אחידה לכל הלקוחות. לא נאמר דבר כזה, כי בכל שנותי שעובד עם עסקים וארגונים אני מקפיד להמנע מהצהרות כי אני מתרחק מאנשים כאלה."
מנהל התובעת סיפר על הרגליו והקפדתו אך ממש התקשה להיישיר מבטו אל מנהל הנתבעת ואל בית המשפט ולומר באופן פשוט – מעולם לא הבטחתי לנתבעת הבטחה כזו.
הדברים מזכירים את התובנה של ימדו חכמי ישראל כל מי שאמור לבחון מהימנות עדים – "הרוצה לשקר ירחיק עדותו" ( מופיע במקורות רבים, כגון – רבי יהודה ליוואי, המהר"ל מפראג, תפארת ישראל, פרק נח, ב).
הרושם הנוצר בעיני לאור האמור הינו כי אכן מנהל התובעת הצליח להטעות את מנהל הנתבעת, במצב המצוקה בו היה, לחשוב כי בעסקה אליה הוא נכנס מובטחת לו הצלחה וכי יש בידיו הכלים המקצועיים לעמוד מאחורי הבטחה זו אחרת יושב לנתבעת כספה , עד כדי כך שחתם על ההסכם מבלי לעיין בו ולשים לב לכך שהוא כולל בתוכו תניה הפוכה.
ראיה תומכת משמעותית לכך שחתימה על הסכ ם זה תוך גיבוש הסכמות שונות בעל פה אינה אירוע יחיד אצל התובעת ומנהלה ניתן ללמוד מעדותו של מנהל הנתבעת אודות פרט שאינו שנוי במחלוקת ביחס להסכם השני בין הצדדים .
למרות שההסכם השני בין הצדדים הינו הסכם דומה לראשון וגם בו התחייבות של הנתבעת למסור לתובעת מראש שיקים אין הצדדים חלוקים על העובדה כי הנתבעת לא מסרה לתובעת שיקים על חשבון הסכם זה בהסכמה , הגם שההסכם שנחתם בכתב אינו כולל הסכמה זו.
כך העיד מנהל הנתבעת על הסכמות בעל פה בין הצדדים, השונות מן ה כתוב בהסכם השני (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 16-21) –
"ש. הסכם ג' האם נתת בגינו גם שיקים.
ת. לא. זה היה התנאי שעד שלא נקבל את ההלוואה אני לא אתן שיקים. התנאי היה בע"פ.
ש. תנאי של מי היה העניין של קבלת ההלוואה שאתה מתנה.
ת. שלו ושלי ביחד.
ש. למה זה לא מופיע בהסכם.
ת. אני לא יודע, כמו שזה לא הופיע גם בהסכם הראשון."
מאחר שאין הצדדים חלוקים ביחס לעובדה שלא נמסרו שיקים במסגרת ההסכם השני על אף הכתוב בו נמצא כי בפני הוכחה מובהקת לעובדה שביחסים בין הצדדים בתיק זה התקיימו הסכמות בעל פה השונות מן ההסכמות בכתב ביניהם.
יחד עם זאת, כפי שכבר ציינתי לעיל, עמדת הפסיקה הינה כי סתירת החזקה על פיה אדם החותם על מסמך מודע לתוכנו מצריכה שכנוע ברמה גבוהה במיוחד ועסקינן בחריג להוראות דבר בחקיקה ראשית .
כמו כן, בשים לב למגבלותיו האנושיות של כל שופט , ובודאי של י עצמי, ב יכולת להעריך מהימנות עדים מתוך התרשמות אינני ממהר להגיע לתוצאה של דחית תביעה רק בהסתמך על האמור לעיל ואבחן, איפוא, גם את טענת ההגנה הנוספת של הנתבעת .

טענת כשלון התמורה –
כפי שכבר צויין לעיל מתלווה לטענת ההגנה אודות הבטחת החזרת הכסף בהעדר הצלחה גם טענת כשלון תמורה.
לשם בחינת טענה זו יש לבחון תחילה מה התמורה שהתחייבה התובעת לספק לנתבעת בהסכם ביניהן והאם אכן סופקה תמורה זו בפועל.
בסעיף 1 להסכם בין הצדדים מופיעה ההתחייבות הבאה של התובעת – "לספק ללקוח תוכנית יעוץ למנהלים הכוללת אך אינה מוגבלת לסיוע בניהול העסק, שיווק, מכירות, שיפור אחריות ותפוקה של עובדים, הטמעה של נהלים לתכנון פיננסי וניהול זמן יעיל ...".
כן מתחייבת התובעת בסעיף 2 להסכם לספק לנתבעת – "זמן המושקע בכתיבת תוכניות ובבקרה שוטפת על יישום תוכניות העבודה " והשלב השלישי של תחילת התוכנית, על פי הגדרתה בסעיף 7.ג. להסכם, הינו – "כתיבת תוכנית צעדים לביצוע ויישומה בפועל".
נוסף על האמור מבהירה התובעת (סעיף 10 להסכם) כי היא – "מספקת ראיה כוללת של מאמצי הניהול של עסק הלקוח וכן מספקת עצות בנוגע לפעולות לטווח ארוך הנדרשות להרחבת העסק".
ניתוח של התחייבויות התובעת בהסכם מלמד כי לבד מהתחייבויות כלליות, שקשה מאוד לבחון בדיעבד האם ניתנו ובאיזו רמה מקצועית , קיימת התחייבות קונקרטית אחת שלה הניתנת לבחינה והוכחה ברורה, גם על פי ההסכם שניסחה המגן עליה כמעט באופן הרמטי, והיא – כתיבת תוכניות עסקיות (בלשון רבים, ראה סעיף 2 להסכם) לעסקו של לקוחה.
דא עקא, בחומר הראיות שהוצג בפני במסגרת תובענה זו לא הוצגה ולו תוכנית עסקית אחת שהכינה התובעת עבור הנתבעת ואף לא ראשית ראיה לכך שהוכנה תוכנית כזאת.
מנהל הנתבעת טען בעדותו (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 27-28) – " אני לא זוכר שישבנו על תוכנית עסקית כלשהי", וכן (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 8) – " לא היתה תוכנית שהוא אמר לי ללכת לפיה או שבנינו תוכנית".
אמנם, מנהל התובעת העיד בתשובה לשאלותי כי (עמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.17 שורה 3) – "היתה תוכנית פעולה להסכם הראשון", וכן (שם שורה 15) – "אחרי כמה חודשים כתבנו תוכנית ממוקדת לחודש הקרוב והתקדמנו מצעד לצעד", אולם תוכנית נטענת זו או ראיה כלשהי – ולו עקיפה – לקיומה , זולת עצם הגרסה בעל פה, לא הוצגה, שלא לדבר על יותר מתוכנית אחת.
בחלקים אחרים של עדותו הציג מנהל התובעת תמונה מעט שונה כאשר העיד כי דווקא מנהל הנתבעת – (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 8) "הוא בעצמו כתב, תחת הפיקוח שלי את הדברים שכן נכונים לו לטפל בהם" , (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.17 שורות 14-15) "הוא כתב החקירה במו ידיו בהנחייתי ובחקירה הוא בעצמו כותב שיש חוסר ידע בניהול ...", וכן (שם שורה 31) – "והוא בעצמו אמר שהם הכינו את התוכנית...".
מן האמור ניתן להבין כי למעשה, אפילו לגרסתה – או ליתר דיוק לאחת מגרסאותיה – לא סיפקה התובעת לנתבעת כל תוכנית משלה אלא מנהל התובעת הורה למנהל הנתבעת ואשתו לכתוב בעצמם חקירה ותוכנית אך תרומת התובעת למהלך זה, זולת עצם ההוראה, לא הוכחה.
בהקשר זה יוער כי מנהל התובעת העיד כי יש בידיו ראיות רבות הנוגעות לתיק (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 5-7) אך אף לא אחת מתוכן הוגש ה והנימוק לכך היה, בלשונו – "משיקולים שלא להעמיס את התיק בהתחלה, תיק שהוא פשוט ...", אך גם בהמשך לא הוצגו ראיות אלה.
תוך כדי חקירתו הנגדית הגיש מנהל התובעת את ת'1, שהינו גרף האמור לשקף לכאורה את הכנסות הנתבעת במשך חו דש יולי 2012 – במהלך תקופת היעוץ על פי ההסכם הראשון – בנסיון להוכיח כי הטמיע תהליכי בקרה בנתבעת .
אולם, בכל הכבוד – תיעוד תזרים ההכנסות ומעקב אחריו אינו שקול לייעוץ עסקי מקצועי ובודאי שלא למכלול ההתחייבויות של התובעת על פי ההסכם.
מדובר בענין בסיסי המובן לכל בר דעת, וגם כאן הודה מנהל התובעת כי אין מדובר בנתונים שאסף הוא או מי מטעמו אלא בנתונים שהזינה אשת מנהל הנתבעת (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 1), ובודאי ברור כי אין מדובר בתוכנית עסקית כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים.
יוער, כי משנשאל מדוע לא צורפו הנתונים העולים מן הגרף שבת'1 לתצהירו השיב מנהל התובעת, בדרכו המתחמקת (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 3) – "שאלה טובה. היו צריכים לשלם את השיקים ולא להגיע לדיון שלישי".
בהתייחס לעובדה שלטענת מנהל התובעת מצויות בידיו ראיות רבות שלא הוגשו חשוב להזכיר את הכלל הנקוט בפסיקה וחזר בה אין ספור פעמים (כאן מתוך ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.1980). להלן: "פס"ד פלונית") –
"כלל הנקוט [ על] ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".
כאן המקום להדגיש כי, ככלל , הנטל להוכחת טענת כשלון תמורה בתביעה שטרית מוטל על הנתבע הטוען טענה זו, אולם קיימת אבחנה ברורה בפסיקה בין נטל השכנוע לבין נטל הבאת הראיות, וכך קבע בית המשפט העליון (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נז(4) 891, 897 (1.7.2003)) –
""נטל השכנוע" הוא נטל ראייתי מהותי, והוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל-דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי-עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו. "נטל הבאת הראיות" הוא נטל דיוני, המטיל על בעל-דין להביא את ראיותיו כדי לעמוד בנטל השכנוע אם נטל זה מוטל עליו, או כדי לשמוט את הבסיס מתחת לכוחן של טענותיו וראיותיו של יריבו."
להבדיל מאספקת מוצר פיזי, ה"מוצר" שאמורה היתה התובעת לספק לנתבעת בנידון דידן הינו ייעוץ, דהיינו – קנין רוחני, ולמעשה הוכחת כשלון התמורה בסוג כזה של עסקה הינה הוכחת יסוד שלילי הקשה במיוחד להוכחה, ועל כן חשיבות הבאת ראיות זמינות המצויות בידי צד, לטענתו, מתעצמת באופן משמעותי.
בית המשפט העליון קבע בהקשר זה (ע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל נ. ג'רסי ניוקליאר – אבקו איזטופוס אינק., פ"ד מ(3) 281, 301 (27.5.1986)) –
"לעובדה בעלת אופי שלילי יש השפעה על הרמת הנטל המשני ­ הוא נטל הבאת הראיות. ... בית המשפט לא יתעלם מן העובדה, כי אם עוסקים אנו אמנם ביסוד עובדתי שלילי, קשה יותר על הטוען להוכיחו, ועל-כן יסתפק, בדרך כלל, בכמות פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד שכנגד (ע"א 414/66 [4] בעמ' 461-462). כמות זו יכול שתהיה אף זעירה למדיי (ע"פ 204/57 [5]) "
כפי שצוטט לעיל מפס"ד פלונית ברור כי צד שבשליטתו ראיות שומה עליו להביאן ואם נמנע מכך יפעל הדבר לחובתו, לא רק בתביעות אזרחיות אלא אף בהליכים פליליים, וכאשר עסקינן בהוכחת יסוד שלילי – כאמור לעיל – הדברים קל וחומר.
את הדברים אמר גם בלשונו הבהירה והתמציתית שופט בית המשפט העליון כב' השופט יצחק עמית (רע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוד ויצמן (21.11.2010)) –
"על בעל דין הנטל להביא ראיות שהנגישות שלו אליהן גדולה מזו של הצד שכנגד"
בנסיון להסביר מה בכל זאת תרמה התובעת לנתבעת בייעוצה הנטען, אשר הוצג על ידי מנהלה במילים (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 3) – "אנחנו לא רק נותנים חכה, אלא מלמדים ומלווים ביישום של הדייג", אמר הלה את הדברים הבאים (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 10-12) –
"מדדים להצלחה הם לא בהכרח כמה כסף נכנס, יכול להיות דווקא שהמכירות בפועל היו, אבל גם אם היו עולות או לא, אבל כמות השיקים שהיו בחוץ הופחתו במשך 6 חודשים."
דהיינו, לטענתו, התובעת על פי תפיסתה העסקית לא התמקדה ביעוץ שנתנה לנתבעת במכירות והגדלת ההכנסות אלא בריסון ההוצאות ובשליטה עליהן .
אולם במקום אחר בעדותו אמר מנהל התובעת את הד ברים, השונים בתכלית, הבאים (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 4-7) –
"אנו מטפלים בשני דברים קודם כל מעל הכל. אחד זה קידום מסיבי החוצה ולא משנה כמה המצב גרוע וצריך להביא עוד עבודה. אם עופר ממשיך ללכת ולהתכנס במחשבות של עצמו כמו שהגיע אלי בלי יכולת לצאת למכור, אני לא נביא, אבל במצב כזה אפשר להתרסק בקלות. הדבר השני לבדוק על עצמו באיזה מצב הוא נמצא ביחס לתפקידו כמנהל."
נשאלת, איפוא, השאלה – במה התמקדה התובעת ביעוצה לנתבעת ומה המליצה לה ביחס לניהול הנכון של עסקה? – האם בעיקר התמקדות בריסון ההוצאות כגרסתו הראשונה של מנהלה או שמא ללא קידום מסיבי של המכירות עלול העסק להתרסק כגרסתו השניה ? או בלשון מנהל התובעת – מה מבין השניים ה וא התחום ב "ענף הדייג " בו מסרה התובעת לנתבעת חכה וליוותה אותה ?!
יש כמובן להעיר כי הנסיון להגדיל מכירות איננו חידוש של התובעת וכבר העיד מנהל הנתבעת , כ אשר נשאל אם הגדיל פניות ללקוחות פוטנציאליים בעקבות הקשר עם התובעת (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 4) – "זה תמיד היה. תמיד פניתי ללקוחות, זה עיקר העסק."
התובעת לא הראתה ואף לא טענה כי הציעה לנתבעת אסטרט גיה שיווקית ייחודית או רעיונות חדשניים או ייחודיים לקידום מכירותיה, וכאמור – מנהלה סתר את עצמו בעדותו האם בכלל עסקה התובעת בייעוצה לנתבעת בנושא המכירות, וברור כי ב תחום זה לא קידמה התובעת את עסקה של הנתבעת.
ענין נוסף שטענה התובעת כי הנחילה לנתבעת היה תוכנת מחשב ממנה הופק הגרף ת'1, ועל כן שאל ב"כ התובעת את מנהל הנתבעת בחקירתו (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 17) האם מאשר הוא כי הגרף הוכן על ידי "מערכת של התובעת".
אולם תשובת מנהל הנתבעת מבהירה כי אפילו אותה "מערכת של התובעת" לא היתה מוצר שספקה התובעת לנתבעת אלא (שם שורה 18) – "זה תוכנה ביקש ו שאני אשלם בדולרים לחברה אמריקאית כדי לרכוש אותה".
כאן המקום להבהיר, מנהל הנתבעת אישר בחקירתו כי התקיימו פגישות ייעוץ בינו לבין מנהל התובעת ואין בקביעותי דלעיל קביעה כי מנהל התובעת לא נפגש עימו ולא שוחח עימו, אולם ההסכם בין הצדדים אינו הסכם לתוכנית טיפול פסיכולוגי או תמיכה נפשית והעצמת הדימוי העצמי, אלא כולל התחייבויות מוגדר ות שצוטטו לעיל .
השירות העיקרי שסופק לנתבעת על פי עדות מנהל התובעת היה (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 8-11) –
"יש 12 מצבים שאדם יכול להיות בהם ביחס לתפקידו. למעלה הוא נמצא בעוצמה, ולמטה הוא נמצא בבלבול, בעוצמה הדברים זורמים קדימה בדפוס ידוע מראש, ובלבול, אדם לא יודע יש לו המון מצבים לא טובים, המון נסיבות שלא יודע איך לטפל בהם. עופר מצא את מקומו על הסולם הזה לפי איך שהוא כותב.".
בדומה לכך העיד גם מנהל הנתבעת (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 6-7) –
"כל פעם הייתי בא אליהם למשרד, היה מכניס אותי לחדר, מראה לי סרטונים על ייאוש, היינו הולכים לאכול צהריים, משהו שקשור לסנטולוגיה, אז חוזרים עוד פעם שיחה ותעשה ככה ותלך ותחזור, נגמר השעה שעתיים, לא היתה תוכנית שהוא אמר לי ללכת לפיה או שבנינו תוכנית חוץ מהתוכנה.".
התמורה שאמורה היתה להנתן על ידי התובעת על פי ההסכם הינה ייעוץ עסקי הכולל אלמנטים ספציפיים שצויינו בו במפורש, כגון תוכניות עבודה וכאמור לעיל, אך כפי שראינו לא הוכח כי אלמנטים אלה סופקו והראיות אף מצביעות באופן פוזיטיבי על ההפך.
עד כאן ראינו לכאורה קשיים ניכרים בגרסת התובעת אולם ב"כ התובעת הצביע בחקירת מנהל הנתבעת ובסיכומים מטעמו על נקודה חשובה שלא ניתן להתעלם ממנה, היא העובדה שהנתבעת חתמה עם התובעת הסכם שני (נספח ג' לתצהיר מטעם התובעת) כתשעה חודשים לאחר חתימת ההסכם הראשון אשר לטענתה לא קבלה את התמורה במסגרתו.
תשאל, כמובן, השאלה המוצדקת – כיצד זה חברה שלא קבלה תמורה כבר בהסכם הראשון מסכימה לחתום על הסכם שני זהה לאותו שירות עם אותה ספקית ?!
הסברו של מנהל הנתבעת לכך הינו כדלקמן (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 22-25) –
"ש. לגבי ההסכם השני, למה חתמת עליו אתה רוצה לפרט.
ת. הוא בא אלי הביתה, ישב איתי ועם אשתי, אמר ניקח הלוואה של 500,000 ₪, אני אעבוד איתך כי השעות עומדות להסתיים של ההסכם הראשון. בגלל שכל כך רצינו שהעסק יצליח האמנתי לו וחתמתי על ההסכם כי הייתי בטוח שניקח את ההלוואה מקרן לעסקים קטנים."
גם בחקירתו הנגדית התייחס מנהל הנתבעת לנושא זה והעיד (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 5-15) –
"בהסכם השני כל הדרך זה מסע שכנועים שלו שהכל בסדר ויהיה בסדר. אפילו שרצינו להפסיק את ההתקשרות איתו. אחד התנאים היה שאני אחתום לו על ההסכם ,הוא יבוא עם תוכנית עסקית להלוואה לעסקים קטנים, קרן הלוואה לעסקים קטנים ואחרי שאני ואשתי עשינו את כל התוכנית לבד הגיעו אלי הביתה למשרד, הנציגים ופסלו את זה, הם אמרו לי שלא מגיעה לי הלוואה. אמרתי את זה לעופר והוא אמר שהוא יבוא איתי אליהם. ההלוואה היתה אמורה להיות 500,000 ₪ לפי המלצתו. הגשתי עוד בקשה לפגישה איתם והם אמרו שאני צריך להגיע לרעננה, אמרתי שאני מגיע עם היועץ העסקי שלי, כשהגענו לשם יחד איתו גם קיבלנו תשובה שלילית שלא מגיעה לי הלוואה ... אחרי זה לא קיבלנו את ההלוואה והפסקנו את ההתקשרות."
נמצא כי גם בשלב בו לא התרומם העסק ואף העמיק לשקוע נאחז מנהל הנתבעת במנהל התובעת כטובע האוחז בקש במטרה להציל את עסקה של הנתבעת, ונכון היה להתקשר עימו שנית ובלבד שייצור תקוה לעתיד חברתו, ולו בדמות הזרמת "חמצן" תזרימי לחברה בד רך של קבלת הלוואה .
אלא שבין שני ההסכמים קיים הבדל מהותי – כנגד ההסכם השני לא קבלה התובעת שיקים מן הנתבעת והסיבה לכך ברורה, מצבה של הנתבעת ונסיונה עם התובעת היו כ אלה שמנהלה לא יכול היה לתת עוד שיק אחד טרם שיהיה לו מקור לכיסויו, מקור שקיווה לקבל באמצעות ההלוואה הנוספת ששכנע אותו מנהל התובעת כי יסייע לו להשיג, שוב ללא הצלחה.
ביודעו כי לו יעמוד על קבלת שיקים מראש כפי שעשה בפעם הראשונה אין סיכוי כי מנהל הנתבעת יחתום על הסכם חדש, אפילו ביאושו כי רב, הסתפק מנהל התובעת בהחתמתו על הסכם נוסף על סמך ההבטחה המצומצמת יותר של סיוע בקבלת הלוואה, שגם אותה לא הצליח להגשים.
כאמור לעיל, בהקשר זה העיד מנהל הנתבעת על הסכמות בעל פה השונות מתוכן ההסכם בכתב וכך אמר (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 16-21) –
"ש. הסכם ג' האם נתת בגינו גם שיקים.
ת. לא. זה היה התנאי שעד שלא נקבל את ההלוואה אני לא אתן שיקים. התנאי היה בע"פ.
ש. תנאי של מי היה העניין של קבלת ההלוואה שאתה מתנה.
ת. שלו ושלי ביחד.
ש. למה זה לא מופיע בהסכם.
ת. אני לא יודע, כמו שזה לא הופיע גם בהסכם הראשון."
יוזכר כי אין הצדדים חלוקים על כך שאכן לא נמסרו שיקים במסגרת ההסכם השני.
הרשמתי כי בכריזמה וביכולת השכנוע שלו הצליח מנהל התובעת לשכנע את מנהל הנתבעת גם בשלב זה להתקשר עימו כשהפעם צמצם את הבטחתו כלפי הנתבעת לכזו שמנהל הנתבעת האמין כי יוכל לעמוד בה, אך גם הפעם הכזיב, וברור כי ההסכמות בעל פה היו שונות מן המסמך הכתוב.
לאור מכלול האמור לעיל, נוכח המנעות התובעת מהבאת ראיות רלוונטיות שאמורות להיות מצויות בשליטתה, נוכח הסתירות בעדות מנהלה, נוכח העובדה שהוא עצמו לא יכול היה להצביע באופן ממוקד על תרומה ממשית שהעניקה התובעת לנתבעת ומאידך נוכח המהימנות שאני מייחס לעדות מנהל הנתבעת סבור אני כי יש לקבל את טענת הנתבעת כי לא קבלה תמורה מאת התובעת אשר לא ספקה לה את המוצר שהתחייבה לספק – הלא הוא ייעוץ עסקי אפקטיבי בתנאים שנקבעו בהסכם בין הצדדים .

סיכום
שוכנעתי כי התובעת לא נתנה תמורה לנתבעת.
כן שוכנעתי כי עובר לחתימה על ההסכם ניצל מנהל התובעת את מצוקת הנתבעת אשר שיוועה לסיוע, הבטיח למנהלה כי אם לא יניב הייעוץ קידום עסקי לנתבעת יושב לה כספה אך שכנע אותו לחתום על הסכם הכולל סעיף שתוכנו הפוך מבלי לבדקו , וכעת מנסה התובעת לתבוע מכוחו.
על כן אני מקבל את הטענה כי תוכן ההסכם בין הצדדים שונה מזה העולה מתוך ההסכמים המהווים נספחים לתצהיר מנהל התובעת מטעמה וכלל התחייבות להשבת כספה אם לא יניב היעוץ הצלחה.
לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה.
בשים לב לטיב מסקנותי וממצאי והגם שעסקינן בתובענה ששוויה נמוך אך בשל העובדה שהושקעו בתביעה זמן ומאמצים לא מבוטלים יחסית לסכומה אני מחייב את התובעת לשל ם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ז, 06 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.