הדפסה

בית משפט השלום בנתניה תא"מ 20305-12-17

מספר בקשה:12
בפני
כבוד ה שופט אלי ברנד

מבקש
עו"ד יצחק טאוסי

נגד

משיבה
מלכה שאנאבה

ב"כ המבקש: עו"ד שושנה גלס
ב"כ המשיבה: עו"ד הלן אריש

החלטה

לפני בקשת המבקש-הנתבע בהליך העיקרי ליתן צו המורה לבנק המזרחי ולבנק לאומי להמציא לידיו דפי חשבון של המשיבה הנוגעים לתאריכים מסויימים אשר פורטו בבקשה.
ברקע הדברים תובענה שהגישה המשיבה נגד המבקש להשיב לה כספים שאמור היה להעביר לידי בעלה המנוח ואשר נגבו במסגרת תיקי הוצל"פ שניהל עבורו ולא העביר לו במלואם, לטענתה.
המבקש טוען בבקשה כי בשל חלוף השנים הרבות מאז המועדים הרלוונטיים, בהם אמור היה להעביר את הכספים לידי בעלה המנוח של המשיבה ולטענתה לא עשה כן, אין בידיו יכולת להוכיח כי העביר את הכספים וכי דפי החשבון האמורים מכילים מידע רלוונטי על אודות כספים שהתקבלו לידי המנוח וייתכן כי יש בהם כדי לאפשר לו להוכיח את הגנתו, הכוללת גם טענה בדבר העברת כספים לידי המנוח.
המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה להעדר רלוונטיות וכן כי המסמכים אינם מצויים בשליטתה כך שלמעשה מדובר בבקשה לגילוי מסמכים מאת צד ג', כי לא היו לה ולבעלה המנוח חשבונות בבנקים האמורים וחשבונה מתנהל בבנק דיסקונט, כי אם העביר המבקש שיקים מחשבונו אל המנוח היה אמור להשאר תיעוד גם בדפי החשבון שלו וכי מבלי לפגוע בטעות הקודמות – מבדיקה שערכה עם הבנק הוברר כי קיים תיעוד רק 7 שנים אחורה בעוד שהמסמכים המבוקשים מתייחסים לתאריכים מוקדמים יותר.
תחילה יש לציין כי מקום בו אחת מטענות ההגנה של הנתבע היא כי הועברו כספים למנוח במועדים שונים וכי תיעוד אודותיהם עשוי ל המצא בדפי חשבון הבנק שלו לא ברור כלל כיצד יכולה לעלות טענת העדר רלוונטיות ביחס ל מסמכים נושא הבקשה.
בהקשר זה אפנה אל הבהרת כב' השופט יצחק עמית בהחלטתו בת"א (מחוזי חיפה) 688/02 החסוי משה בן הרואה נ' טארק בדיר (10.12.2002, ההדגשה במקור) כי –
"מקום בו מתבקש צו גילוי מסמכים, השאלה הראשונה שעל בית המשפט לשים נגד עיניו, היא, אם המסמך שגילויו מתבקש, רלוונטי לנשוא הדיון ."
יוזכר כי אין מדובר בבקשה גורפת אלא בבקשה המתייחסת אל עשרה מועדים ספציפיים.
עוד יש לזכור כי מדובר בתובענה אשר הוגשה בחלוף זמן רב מאוד מאז פתיחת תיקי ההוצאה לפועל בהם נטען כי המבקש טיפל עבור בעלה המנוח של המשיבה, כך שבהחלט סביר כי אין בידי המבקש את מלוא הראיות שהיו יכולות להמצא בידיו לו הוגשה התובענה בסמיכות לאירועים – מועד שלא נקבע על ידו או בהשפעתו – ויש מקום לאפשר לו לאתר לו את הראיות הרלוונטיות להוכחת הגנתו.
המשיבה טענה כי מבירור עם הבנק נמסר לה כי אין בידי הבנק תיעוד של דפי החשבון אלא למשך 7 שנים לאחור וכי לפיכך לא ניתן לקבל מסמכים אלה אולם טענתה זו לא נתמכה בתצהיר בניגוד להוראת תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי (לענין חשיבותו המהותית של תצהיר כאמור ראה ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר (11.4.2013)) ואף לא באסמכתא כלשהי מן הבנק .
לפיכך, אינני נדרש לטענה זו.
עם זאת, מובן כי ככל שינתן צו כמבוקש ברי כי אין הצו יכול לאכוף המצאת מסמכים שאינם בנמצא.
טענת המשיבה כי לא היו לה ולבעלה חשבונות בנק בבנקים הנזכרים בבקשה לא נתמכה בתצהיר, כאשר המבקש צירף לתגובתה לתשובת המשיבה עותק דף חשבון המשקף לכאורה קיומו של חשבון בבנק המזרחי על שם המשיבה.
לפיכך, אינני נדרש גם לטענה זו של המשיבה, ושוב – ככל שאין ולא היו למשיבה או לבעלה המנוח חשבונות בבנקים אלה ברי כי אין הצו יכול לאכוף המצאת מסמכים שאינם בנמצא , אולם על שאלה זו ישיבו הבנקים אליהם יופנה הצו, ככל שינתן.
מנגד טוענת המשיבה כי חשבון הבנק שלה מתנהל בבנק דיסקונט ובתגובה לתשובה עתר המבקש כי לאור מידע זה גם כלפי בנק דיסקונט ינתן צו דומה.
סבורני כי הצדק עם המבקש גם בענין זה.
הגם שצו להמצאת דפי חשבון מבנק זה לא נכלל בבקשה המקורית מדובר במידע שלא היה ברשות המבקש עד קבלת תשובת המשיבה, ומאחר שמטרת הליכי גילוי מסמכים היא הבאת כלל הראיות הרלוונטיות לידי הצדדים ולפני בית המשפט לצורך גילוי האמת – היא אחת ממטרותיו המהותיות והמרכזיות של ההליך השיפוטי – אין ליתן לפגם פרוצדוראלי שלא נבע ממחדל של המבקש להוות עילה לסיכול מטרה זו.
אשר לטענת המבקשת כי מדובר בבקשה לגילוי מסמכים מאת צד שלישי ולא ממנה, מדובר לכאורה בטענה שובת לב.
דא עקא, אמנם מדובר במסמכים המצויים בידי הבנקים אולם כאשר בוחנים סוגיה זו מבחינה מהותית ברי כי מדובר בענין טכני בלבד ולמעשה מדובר בתיעוד פעולותיהם הכספיות של המשיבה ושל בעלה המנוח – אשר מכח היותה יורשתו היא תובעת – כאשר הם בעלי הזכות לקבוע מי יוכל להחשף אל מסמכים כאלה והבנק משמש לענייננו רק כגורם השומר עבורם את התיעוד (גם אם אין הדבר נעשה אך ורק עבורם).
כך כתב כב' השופט יצחק עמית במאמרו המכונן "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" (ספר אורי קיטאי, 2007 , עמ' 286), גם אם בסוגיה מעט שונה –
"השורה התחתונה היא שהמידע ... יכול שיוחזק בידי צדדים שלישיים כמו רופא, בנק, פקיד שומה ... ועוד. העובדה שאותו מידע נדרש מבעל הדין, ולא מהצד השלישי, אינה שיקול כשלעצמו לצורך ההחלטה אם להורות על גילוי המידע ..."
חידוד זה יפה הן לענין טענות המועלות כנגד גילוי המסמכים, כגון טענות חיסיון וסודיות (בהן עוסק ספציפית ציטוט זה) והן לענין עצם השאלה האם מדובר בצו לגילוי מסמכים כלפי צד שלישי.
שונים פני הדברים כאשר מדובר במסמכים הנוגעים לצד שלישי ועלולים לפגוע באחת הזכויות המוקנות לו והמוגנות באמצעות כללי חסיון וסודיות, אולם לא בכך עסקינן.
בהמשך אותו מאמר (עמ' 287) הבהיר כב' השופט עמית –
"תקנות 113-112 לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבות גילוי מסמכים שנמצאים ברשותו או בשליטתו של בעל דין ועיון בהם. מה הדרך הדיונית שבאמצעותה ניתן להורות לצדדים שלישיים להמציא מסמך?
כאשר מדובר בחשבונות בנק ... יחול סעיף 39 לפקודת הראיות, שהוא "סעיף "נוחות" המאפשר לבנק להמציא את המסמכים הדרושים בלי להטריח את פקיד הבנק להתייצב לצורך הגשת דפי החשבון ומסמכי הבנק."
הפועל היוצא מן האמור לעיל במצטבר, לאחר שקבעתי כי מדובר במסמכים רלוונטיים ולאחר שלא מצאתי כי יש בסיס ליתר טענות המשיבה, הוא כי הבקשה מתקבלת, לרבות כלפי בנק דיסקונט.
המבקש יוכל להגיש לחתימתי פסיקתאות של צוים מתאימים, ויואיל לעשות זאת בהקדם על מנת לנסות ולהביא לכך שהמסמכים יהיו בידיו טרם הישיבה הבאה.
מובן כי ככל שכרוכה עלות בקבלת המסמכים תחול עלות זו על המבקש, בשלב הנוכחי.
בשים לב להכבדה המיותרת על קידום ההליך מצד המשיבה ולעובדה שעמדתה משקפת נסיון למנוע את חשיפתן של ראיות רלוונטיות תישא המשיבה בהוצאות המבקש בגין בקשה זו בסך 2,000 ₪ ללא קשר לתוצאתו הסופית של ההליך.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ח, 08 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.