הדפסה

בית משפט השלום בנתניה תא"מ 15176-07-17

בפני
כבוד ה שופט אלי ברנד

תובעים
פרח עזרן

נגד

נתבעים
1.רפי צרפתי
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
3.יוסף אביב
4.איילון חברה לביטוח בע"מ

ב"כ התובעת: עו"ד שלמה כהן
ב"כ הנתבעים 2-1: עו"ד אסף גולן
ב"כ הנתבעים 4-3: עו"ד אושרת שוכר

פסק דין

רקע וטענות הצדדים
לפני תביעת התובעת לפיצוי בסך 28,678 ₪ בגין נזק שנגרם לרכבה בתאונה בה היו מעורבים גם כלי הרכב בהם נהגו הנתבעים 1 ו-3, שהנתבעות 2 ו-4 הן המבטחות שלהם בהתאמה.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן כי התאונה התרחשה בצומת הרחובות הרצל ותש"ח בנס ציונה עת מר אלברט עזרן, בעלה של התובעת, נהג ברכבה ברחוב תש"ח ופנה ימינה לרחוב הרצל בנתיב פניה המופרד באמצעות אי תנועה מן הנתיבים הממשיכים ישר.
מאחורי רכב התובעת נהג הנתבע 1 ברכבו והתכוון לפנות לאותו כיוון אליו פנה רכב התובעת ואילו ברחוב הרצל נסע אוטובוס בו נהג הנתבע 3 אשר חצה אף הוא את הצומת האמור בניצב לכיוון הגעת כלי הרכב של התובעת והנתבע 1, כשמבחינתם הוא מגיע משמאל לרח' תש"ח ונוסע לימינם, דהיינו – ל אותו כיוון אליו נסע רכב התובעת לאחר שפנה.
במרחק של עשרות מטרים ספורים מן הפניה ימינה פגע רכב הנתבע 1 בפינה השמאלית-אחורית של רכב התובעת, אשר נסע בנתיב הימני, באמצעות הפינה השמאלית-קדמית שלו והמשיך לכיוון המדרכה שמימינם לאחר שהיתה התנגשות קודמת בינו לבין האוטובוס בו נהג הנתבע 3 .
אין הצדדים חלוקים על כך שהתובעת זכאית לפיצוי הנתבע וכל המחלוקת עוסקת בשאלה על מי מבין הנתבעים מוטלת האחריות לתאונה ולפיכך גם החבות לפצותה.
לטענת הנתבע 1, עת נהג הוא בנתיב הימני במהירות איטית היה זה האוטובוס בו נהג הנתבע 3 שהגיע משמאלו בנהיגה לא זהירה , סטה לנתיבו, פגע בו משמאל בפינה השמאלית-אחורית של רכב ו (ראה טופס ההודעה עליו חתם ותמונות הנזק שלו נ/1), והטיח אותו ברכב הנתבע 1 בעצמה שגרמה לנזק וגרמה לרכבו לעלות על המדרכה.
לטענת הנתבע 3 נהג הוא בזהירות בנתיב, הבא מצידו השני של רחוב הרצל, בעוד שרכב הנתבע 1 הגיע במהירות מופרזת מן הפניה מרחוב תש"ח וניסה "להשתחל" בין האוטובוס בו נהג לבין רכב התובעת ובדרך זו להשיג את האוטובוס ולעקוף במהירות את רכב התובעת.
בשל מהירות נהיגתו בסיבוב וחוסר זהירותו, כך הנתבע 3, לא עלה בידי הנתבע 1 להשלים את ה"השתחלות" והוא פגע עם החלק הקדמי של רכבו ב דלת הימנית הקדמית של האוטובוס , שהיה כל העת בנתיבו, בשל כך הוטח ימינה כשהוא מבצע מעין סיבוב פרסה ופגע ברכב התובעת באופן המתואר והמשיך לכיוון המדרכה.
הנתבע 3 הוסיף וטען כי לאחר התאונה התקרב אל הנתבע 1 אשר הדיף ריח אלכוהול ועימו שוטר בלבוש אזרחי שנסע באותה עת באוטובוס ולמראה האירוע הזדהה בפני הנתבע 1 וביקש ממנו להתעכב ולהתלוות אליו לשם ביצוע בדיקת אלכוהול ודרש ממנו להמנע משתיה או אכילה על מנת שלא לפגום בבדיקה, אולם הנתבע 1 פעל בניגוד לדרישה זו .
לטענת הנתבע 3 הגיעו למקום במהירות חברים של הנתבע 1 שהשקו אותו מים וניסו לסייע בידו להמלט מן המקום ורק בעזרת השוטר ובמאמץ ניכר עוכב הנתבע 1, ובהמשך נלקח בניידת לתחנת המשטרה שם עבר בדיקת אלכוהול אשר אין חולק כי לא גילתה ממצא אסור.
יש להעיר כי הנתבע 1 הכחיש הן את ריח האלכוהול שנטען כי נדף ממנו, הן את עובדת הטשטוש המכוון של סימני האלכוהול והן את העובדה שסרב לעיכוב וניסה לעזוב את המקום.
עם הנתבע 1 ברכב נסעה בחורה אלמונית אשר לא התייצבה למתן עדות.
עוד יש להעיר כי לבד משלושת הנהגים והתובעת העיד גם מר גיא נריה, השוטר שנסע באוטובוס והעד האובייקטיבי היחיד לחלק מן האירוע, ועדותו אמנם אינה שופכת אור ישירות על אירוע התאונה שכן הוא רק שמע את הפגיעה בין האוטובוס לרכב הנתבע 1 אך לא ראה כיצד התרחשה אולם יכול היה להעיד על נסיונות הנתבע 1 להמנע מן העיכוב ולעזוב את המקום וכן על העובדה שלעס מסטיק לשם הסתרת סימני האלכוהול.

דיון והכרעה
לאחר עיון בעדויות העדים ובראיות שהונחו לפני מצאתי כי יש לקבל את גרסת הנתבע 3 לקרות התאונה ולדחות את גרסת הנתבע 1 ולפיכך להטיל עליו אחריות לקרותה.
תחילה תמונות הנזק – הנזקים העיקריים ב רכב הנתבע 1 הם בדופן השמאלית, בחלקה הקדמי ובחלקה האחורי (ראה נ/1).
נזקים אלה אינם מתיישבים עם תיאור התאונה על פי גרסת הנתבע 1, שכן אם היה רכבו בנתיב הפונה ימינה מרחוב תש"ח לרחוב הרצל מאחורי רכב התובעת והאוטובוס הנהוג על ידי הנתבע 3 היה פוגע בפינתו השמאלית-אחורית אמור היה לקרות אחד משניים – או שהרכב יסבוב על צירו שמאלה ויפגע ברכב התובעת באמצעות צידו הימני או האחורי, אם בכלל, או שהרכב יוטח כולו ימינה ויפגע ברכב התובע בפינתו הקדמית-ימנית או חלקו הימני-קדמי.
אין כל הגיון לכך שפגיעת אוטובוס בפינתו האחורית שמאלית של רכב הנתבע 1 תגרום לו לסובב את חרטומו ימינה כפי שהיה בפועל.
יש לציין כי במהלך עדותו הדגים הנתבע 12 את קרות התאונה באמצעות דגמי מכוניות (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 22-20) וגם בהדגמה זו היחס בין הסיבוב שביצע הרכב לבין הדגמת אופן הפגיעה נותר לא ברור ואופן הזזת דגמי כלי הרכב לא נראה מתיישב עם פיזיקה בסיסית שכל בר דעת מכיר, למרות התעקשותו המתמיהה של הנתבע 1 שלא לקבל זאת.
גם אם היתה כוונת הנתבע 1 לטעון כי האוטובוס פגע בחלקו הקדמי השמאלי קיימות בגרסתו תמיהות, כגון – מה מקור הנזק בפינה השמאלית-אחורית הכלול בחוות הדעת מטעמו? כיצד על פי טענתו כי הוא והאוטובוס נסעו נסיעה במקביל מבלי שניסה להכנס לנתיב שמשמאלו נגרמה הפגיעה שהביאה לסיבוב כה ניכר והטחה של רכבו אל המדרכה כשהאוטובוס לא סטה סטיה חדה ימינה, שאילו היה עושה כן כנראה שהיה פוגע ברכב התובעת אף הוא.
מנגד, תיאור התאונה על ידי הנתבע 3 מתיישב למשעי עם תמונות הנזק, שכן אם הגיע הנתבע 1 בנהיגה מהירה מנתיב הפניה ימינה, לא הצליח להשלים את הסיבוב ופגע בדלת הימנית-קדמית של האוטובוס עם פינתו השמאלית-קדמית במהירות, כש מנגד מדובר באוטובוס שבא משמאלו ומפעיל עליו כח חזק ומהיר לכיוון ימין, יש בהחלט הגיון שהפגיעה תגרום להרכב להסתחרר ימינה בחדות ולבצע כמעט סיבוב פרסה, באופן שיביא את רכב הנתבע 1 להתנגש ברכב התובעת מאחור באמצעות פינתו השמאלית-קדמית.
פגיעה מסוג זה מתיישבת גם עם מכה חזקה בפינה השמאלית-קדמית של רכב הנתבע 1 שהובילה לקריעת הצמי ג השמאלי-קדמי (ראה נ/1 ועדות הנתבע 1 בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 29-25) וגם עם הטחת רכב הנתבע 1 לכיוון המדרכה בשל פגיעתו קודם לכן ברכב הנתבע 3.
על כך יש להוסיף את העובדה שעדות העד האובייקטיבי מר גיא נריה אמנם לא שפכה אור באופן ישיר על התאונה אך הציגה את חוסר המהימנות בגרסת הנתבע 1 בענין ריח האלכוהול והנסיון לחמוק מן המקום ולטשטש סימני אלכוהול.
לעדותו של מר נריה יש להוסיף גם סרטון שהוצג לפני (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 26-25), התומך אף הוא בגרסת השוטר מר נריה , כאשר הנתבע 1 נראה בו בבירור מנסה לחמוק מן העיכוב, מתנהג באופן תמוה וכשהתנהגותו אינה יוצרת תחושה של שלווה ורוגע פנימיים.
לאור מכלול האמור לעיל אני מקבל את גרסת הנתבע 3 בדבר אופן קרות התאונה במלואו.
תיאור זה מוביל גם למסקנה כי לא רק שהנתבע 1 אשם בתאונה אלא גם כי אין אשם תורם של הנתבע 3 – קל וחומר לא של נהג רכב התובעת – בקרות התאונה והאחריות היא של הנתבע 1 באופן בלעדי.
מאחר שבמהלך הדיון לא נחקרו התובעת ובעלה על סוגית הנזק שנגרם להם אני רואה את התובעת כמי שהוכיחה את נזקה במלואו, על פי חוות דעת השמאי שהוגשה על ידה בהיותה אדם פרטי.

סיכום
לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים 2-1 לשלם לתובעת סכום של 28,678 ₪ וכן את אגרת בית המשפט בסך 374 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 6.7.17 – ועד הפרעון המלא, ואת שכר העד בסך 350 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה רובית כחוק מ היום ועד הפרעון המלא.
כן, ובשים לב לעובדה שקבעתי כי גרסתו של הנתבע 1 אינה אמת ואף להתנהלותו כפי שעלתה מבירור העובדות, אני מחייב את הנתבעים 2-1 לשלם לתובעת, אשר ניהלה את תביעתה כאדם פרטי, שכ"ט עו"ד בסך 5,735 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד הפרעון המלא.
במקביל אני דוחה את התובענה נגד הנתבעים 4-3.
יש לזכור כי בשל התעקשות הנתבע 1 על גרסתו נגררו גם הנתבעים 4-3 לתובענה זו ונגרמו להם הוצאות.
עם זאת, ברי כי התובעת לא יכולה היתה לדעת מי מן הנתבעים אחראי לתאונה ועל כן אין מקום לחייבה בהוצאותיהם.
לאור האמור, ישא הנתבע 1 בשכ"ט עו"ד ב"כ הנתבעים 4-3 בסך 3,000 ₪ וכן בשכר 2 עדיהם בסכום כולל של 600 ₪ כשסכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד הפרעון המלא.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תוך 45 יום.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ח, 24 יוני 2018, בהעדר הצדדים.