הדפסה

בית משפט השלום בנתניה ת"פ 11484-11-15

בפני
כבוד ה שופט עודד מורנו

המאשימה:
מדינת ישראל/ האוצר – רשות המיסים בישראל

נ ג ד

הנאשמים:

  1. צבי סלוצ'ק (סלע)
  2. תשרי הנדסה 1102 בע"מ
  3. צבי סלע בניה ותשתיות בע"מ
  4. ס. צבי הנדסה בע"מ
  5. ס.ג.ל. גיל בניה בע"מ
  6. בתים הנדסה 1102 בע"מ

ב"כ המאשימה: עו"ד חוסאם ג'ואמיס
ב"כ הנאשמים: עו"ד ד"ר גיל עשת
הנאשם 1 בעצמו

גזר דין

מבוא

1. ביום 8.11.18 ובמסגרת הסדר דיוני, הוגש כתב אישום מתוקן (סומן במ/1) החובק שני אישומים וזאת כנגד: הנאשם 1, צבי סלו צ'ק (סלע), (להלן: "הנאשם"), הנאשמת 2, תשרי הנדסה 1102 בע"מ, הנאש מת 3, צבי סלע בניה ותשתיות בע"מ, הנאשמת 4, ס. צבי הנדסה בע"מ, הנאשמת 5, ס.ג.ל. גיל בניה בע"מ והנאשמת 6, בתים הנדסה 1102 בע"מ (להלן : "הנאשמות" וביחד "הנאשמים"). באישום הראשון ייחס כתב האישום המתוקן לנאשמים 1-4 עבירות של מסירת ידיעת כוזבת או דו"ח או מסמך הכוללים ידיעה כאמור (17 עבירות) לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מע"מ (להלן: "חוק מע"מ") ; ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 – עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ; שימוש בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהם או עשה מעשה אחר – עבירה לפי סעיף 117
(ב)(8) לחוק מע"מ. באישום השני, בעניין ה נאשמים 1,2,3,5,6 יוחסו עבירות של ניכוי מס תשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 (72 עבירות) לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק מע"מ; השתמשו בכל מרמה או תחבולה או שהרשה לאחר להשתמש בהן או עשה בהן מעשה אחר – עבירה לפי סעיף 11(ב)(8) לחוק מע"מ .

2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, באישום הראשון, בתקופה שבין ינואר 2011 לבין א וקטובר 2011 דרשו הנאשמים 1-4 תשומות שלא כדין ב-17 דו "חות התקופתיים אשר הגישו למנהל מע"מ בלי שהיה להם לגבם מסמכים ובניגוד לאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, וזאת במטרה להגדיל את הוצאותיהם ולהתחמק או להשתמט מתשלום מס, סך הכל – 3,321,739 ₪. באישום שני, לנאשמים 1,2,3,5,6 – בתקופה שבין שנת 2011 לבין שנת 2014, ניכו הנאשמים מס תשומות שלא כדין ובניגוד לאמור בסעיף 38 לחוק המע"מ בהסתמך על 72 חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של 60,797,151 ₪ שהמס בגינן הינו 8,833,558 ₪.

השתלשלות האירועים

3. ביום 8.11.18 הודה הנאשם במסגרת ההסדר הדיוני בשמו ובשם החברות בכתב האישום המתוקן. ב"כ המאשימה ציין כי אין הסכמות לעניין העונש, וכי כל צד יטען לפי מיטב הבנתו. כמו כן התנגד ב"כ המאשימה כי הנאשם ישלח לתסקיר שרות המבחן טרם מתן גזר הדין. עוד הוסכם עם ב"כ הנאשם ומבלי לפגוע בהודאה, כי הנאשם שימש כמתווך עבור הוצאות חשבוניות כוזבות על מנת לסייע לאחרים ונהנה מעמלה שולית ביחס למחזור, וזאת כאשר היה ידוע לו כי בוצעה עבודה בשטח. ב"כ הנאשם ביקש לקבל תסקיר לאור חלוף הזמן, והמצב הבריאותי של הנאשם.

4. בית המשפט הרשיע את הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום המתוקן ובעבירות המפורטות בסעיף 1 לעיל והפנה את הנאשם לשרות המבחן על מנת שיוגש בעניינו תסקיר לעניין העונש.

תסקיר שרות המבחן

5. תסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם התקבל ביום 7.2.19. בתסקיר, סקרה קצינת המבחן, הגברת הילה עמוס, את אורחות חייו ונסיבותיו האישיות של הנאשם ומתוכן עולה כי מדובר בגבר כבן 70, גרוש, אב לארבעה ילדים בגילאים 33-44. כיום, אינו בקשר כלל עם גרושתו וילדיו, ואינו מכיר את נכדיו. הנאשם מתגורר בגפו בנתניה ותאר כי מתמודד עם בדידות גדולה ונטישה של בני משפחתו. הנאשם סיפר כי לאחר כארבעים שנות נישואים התגרש כשברקע בין היתר מחלוקות רבות שהתגלו בינו ובין גרושתו באופן התנהלותו הכלכלית. ציין כי מזה כשנתיים עובד בחברה להשכרת רכבים בעיר נתניה.

6. בנוסף, תיארה קצינת המבחן כי מעיון בגיליון רישומו הפלילי של הנאשם עולה כי אין לחובתו הרשעות קודמות ולמעט עבירות נשואות דיון זה, לא עומדים כנגדו תיקי מב"ד נוספים. בהתייחס לעבירות נשואות תיק זה, מקבל הנאשם אחריות מסוימת על ביצוען אולם נוטה לצמצם ולהשתמש במונחים הקשורים לתחום המיסוי והכלכלה כדרך להימנע ממגע ישיר עם התנהגותו העבריינית תוך שהוא ממזער את מעורבותו בעבירות ומחזיק בעמדה קורבנית ביחס למצבו, כמו כן משליך הנאשם את התנהגותו כמתואר על קבלני משנה אשר לא נתנו לו חשבוניות או לחלופין סיפקו לו חשבוניות מזויפות.

7. קצינת המבחן סקרה את מצבו הבריאותי הרעוע של הנאשם, כשהוא סובל ממגוון בעיות בריאותיות משמעותיות והתרשמותה כי במצבו המתואר אינו פנוי ומסוגל להשתלב בטיפול בו יוכל לבחון ולהעמיק בדפוסיו, קצינת המבחן סבורה כי ההליך המשפטי הנוכחי הרתיעו את הנאשם באופן מסוים, כשהוא חרד מגזר הדין הצפוי לו, וכי ניכר כי כיום עסוק בהישרדותו האישית ומכאן שלהערכתה יצטמצם הסיכון להישנות התנהגות עבריינית דומה, אשר על כן אין בידה לבוא בהמלצה שיקומית בעניינו. בית המשפט מתבקש בבואו לגזור את דינו של הנאשם, לתת משקל לנסיבותיו האישיות ומצבו הבריאותי.

טיעוני הצדדים

8. ביום 26.3.19 נשמעו בפני הטיעונים לעונש והוגשו אסמכתאות באמצעות ב"כ הצדדים, אסמכתאות התומכות בטיעוני כל צד וצד.

9. ב"כ המאשימה הגיש את הטיעונים לעונש בכתב, וטען ביחס לנאשם 1 מתחם ענישה הנע בין 48 ועד 66 חודשים של מאסר בפועל, כאשר טען לעונש ברף העליון. בנוסף טען למאסר על תנאי שינוע בין 8 עד 12 חודשים למשך 3 שנים. לצד זאת, טען לקנס שינוע בין 5% עד 10% מגובה המחדל – כאשר המאשימה תטען לקנס ברף התחתון. ובאשר לעניין הנאשמות 2 עד 6, בהיותן חברות לא פעילות, קנס סמלי.

10. ב"כ המאשימה הפנה לכך כי הנאשם פעל לכל אורך התקופה הרלוונטית להקטין את תשלומי המס החייב באמצעות כך שהשתמש בחשבוניות פיקטיביות על מנת להגדיל את הוצאותיו באופן לא חוקי, וכי הנאשם היה זה שדאג להביא את החשבוניות הפיקטיביות למיצגיו ואף דאג לכך שהן ירשמו בספרים, וכל זה מתוך בצע כסף גרידא, וכי הדבר נעשה באמצעות חברות שונות וכן על שמות אחרים ולאורך תקופה ארוכה והכל על מנת להמשיך ולבצע את העבירות בלי שיתגלה.

11. ב"כ המאשימה הפנה לכך כי המדובר הוא בעבירת מס שהקורבן הוא הציבור בכללותו, וכי הנאשמים גזלו מקופת המדינה סכום של 13,113,281 ₪ וכי עד ליום זה לא הוסר המחדל בכללותו או בחלקו- דבר המצביע על כך שהנאשם אינו נוטל אחריות על מעשיו. ועוד שהנאשם פעל לאורך תקופה ארוכה ובשיטתיות, וכי לא עצר לרגע לחשוב על הנזק שגורם, ואילולי העבירות היו מתגלות, יתכן והיו ממשיכות להתבצע עד עצם היום הזה.

12. ב"כ המאשימה הוסיף וטען כי אין לראות בהודאתו המאוחרת של הנאשם כקבלת אחריות, והפנה לפרוטוקול הדיון מיום 6.6.17 שבה נרשמה כפירת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המקורי.

13. ב"כ המאשימה טען בנוגע לרכיב חלוף הזמן הרי שאין לקבל את טענת השיהוי, היות והגשת כתב האישום הייתה סמוכה לסוף החקירה שכשלעצמה ארכה לא מספר מועט ש ל שנים מיום תחילת ביצוע העבירות. לצד זאת, הנאשם יצא מהארץ ימים ספורים לפני הגשת כתב אישום, מה שהקשה על קיום ההקראה ובהמשך גרם להתליית ההליכים וכי הוא זה שאחראי בלעדית להתמשכות ההליך והשיהוי שנגרם.

14. ב"כ המאשימה טען לעניין חוות הדעת הרפואית כי ברור שאי שליחת הנאשם לכלא אינה עולה בקנה אחד עם שיקולי ההרתעה העומדת בראש שיקולי הענישה בעבירות פיסקליות כדוגמת העבירות שהורשע בהן הנאשם, ולכן מתנגד הוא לקביעה שהנאשם אינו יכול לבצע מאסר בפועל, וכי רשות בתי הסוהר מיומנת לקלוט את הנאשם ולסייע לו בכל דרך בה הנאשם יצטרך במסגרת המרכז הרפואי. כנגזרת מטיעון זה, התנגד ב"כ המאשימה לשליחת הנאשם לעבודות שירות ולעצם הפנייתו לממונה על עבודות השירות. לסיכום, עתר ב"כ המאשימה לקביעת מתחם ענישה אחד לאירוע פלילי אחד בהתייחס למכלול העבירות נשוא כתב האישום המתוקן . כמו כן, בעניין הקנס עתר למתחם הנע בין 650,000 ₪ ל- 1,350,000 ₪.

15. מנגד, הגיש הסנגור כראיות את המסמכים הבאים: חוות דעת רפואית מלאה מאת פרופסור אורן פרוכטר, מומחה למחלות ריאה ולרפואה פנימית מנהל מחלקת ריאות וטיפול נמרץ נשימתי בביה"ח וולפסון (להלן: "חוות הדעת הרפואית " או "חוות הדעת" ו -"פרופ' פרוכטר" בהתאמה) הכוללת מאמרים שהמומחה הפנה אליהם כולל אסופת מאמרים – נ/1א עד נ/1ד; דו"ח מרוכז של חובות מהוצל"פ בעניינו של הנאשם שלפיו חובותיו בסך הכל כ-145,000 ₪ - נ/2; תלושי משכורת של הנאשם מעבודתו הנוכחית כנהג בחברה להשכרת רכב – נ/3 ; אישור של המוסד לביטוח לאומי על זכאות לקצבה – נ/4; דו"ח סיכום אשפוז מספטמבר 2016 – נ/5; דו"ח על אשפוז בפברואר 2019 – נ/6; מסמך רפואי בגין התייחסות לבעיית עיניים – נ/7;

16. הסנגור טען למתחם ענישה הנע בין 9 חודשים למספר שנים, וכי יש למקם את הנאשם בתחתית המתחם ומבקש להסתפק בעונש של מאסר עד 9 חודשים שניתן לרצותו החל מיום 1.4.19 בדרך של עבודות שירות. לחלופין, טען הסנגור כי ככל ובית המשפט סבור שהרף התחתון של המתחם צריך להתחיל ברף גבוה יותר, אזי, יש להחריג את הנאשם משיקולי צדק בגין מצב ו הרפואי הקשה, כמתואר בחוות הדעת הרפואית של פרופ' פרוכטר, ולמקם את הנאשם מחוץ למתחם כך שניתן יהא לג זור עליו עונש בדמות עבודות שירות. הסנגור טען כי אי אפשר לטעון שיש למקם את הנאשם ברף העליון של המתחם כאשר מדובר באדם שחסך בזמן שיפוטי יקר, ובחר שלא לנהל הליך הוכחות ובהקשר זה ניתן לראות כי טיעון ב"כ המאשימה אינו סביר .

17. הסנגור עתר גם לקנס מידתי וזאת בשל מצבו הבריאותי הירוד של הנאשם כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהגיש. הסנגור הוסיף וטען כי המאשימה לא חלקה על חוות הדעת הרפואית, לא זימנה את המומחה לחקירה נגדית, וכן לא ביקשה חוות דעת מומחה מטעם המדינה ולא בכדי, ולכן המדינה יכולה רק לטעון שבשל שיקולים אחרים של הרתעה, המשקל שצריך לתת לחוות הדעת הרפואית הוא נמוך ולא יכול ה לטעון שאינה מקבלת אותה. הסנגור טען, בהתבסס על חוות הדעת הרפואית המאבחנת את הנאשם כאדם הסובל, בין השאר, משתי מחלות מרכזיות מסכנות חיים והן אי ספיקה נשימתית (מחובר כל היממה לבלון חמצן) ומחלת לב איסכמית , כי שהות ו מאחורי סורג ובריח עלולה לגרום לכך שיסיים את חייו בבית סוהר, וכי החיים בכלא אינם אותם תנאים כמו מחוץ למאסר. כמו כן , טען הסנגור שלא לגזור מאסר חלף קנס על מנת שלא להביא את הנאשם לריצוי בפועל אם לא יעמוד בתשלום הקנס.

18. הסנגור טען בדבר נושא אי הסרת מחדלים שגם רשויות המס מבינות שהנאשם "לא יותר" מדמות שולית בפ רשה הזו, לא נהנה מהרווחים, לא הוגשו כל הליכים אזרחיים כל השנים הללו כנגדו, ה ווי אומר שרשות המיסים מבינה שאין לו יכולת לשלם את הסכומים האלה. הנאשם לא גרף לכיסו מיליונים, והיה אך מתווך עבור קבלנים שהיו מעליו- טענה לה במידה רבה הסכימה המאשימה כך שבשלב בו נמסרה הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן, הוסיף הסנגור את ההסתייגות בדבר ה"דמות השולית" והרווח המינורי בהתאם לכך.

19. הסנגור הפנה לתסקיר שרות המבחן המציין את מצבו הבריאותי הירוד ועל כך שעוסק בהישרדות אישית, ולכן הסיכון להישנות התנהגות עבריינית מצטמצמת.

20. הסנגור הגיש אסופת פסיקה בעניין מתחם הענישה וחריגה ממנו שניתנו לשיטתו במצבים כגון דא וכן הפנה לפסיקה הקובעת שיש להתחשב בשיקולים בריאותיים חריגים כהקלה בעונש כמו כן הפנה הסנגור לפסיקת בי ת המשפט העליון בגין תנאי אסירים וכן טען כי העבירות בוצעו לפני שנים רבות, ש חלוף הזמן הוא שיקול בפני עצמו להקלה בעונש, וכן, חלוף הזמן מפחית מעוצמת הצורך להרתיע. הסנגור ציין גם את עינוי הדין שעבר הנאשם.

21. הנאשם בדברו האחרון, תיאר כי שילם מחיר כבד על התנהלותו, הכוללים גירושין וכן נתק מארבעת ילדיו. סיפר כי הוא מתגורר בחדר של 10 מ"ר, לבד. וכי הוא בודד וערירי ורוצה לחיות את השנים שנותרו לו עלי אדמות בשקט. ציין שביצע את העבירות ממצוקה כלכלית שהביאה לחוסר שיקול דעת, הביע צער על כל מה שעשה והבטיח שהמעשים לעולם לא יבוצעו שוב.

22. לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש וטרם מתן גזר הדין, ומבלי להביע את עמדת בית המשפט, נשלח הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות שיתייחס ליכולתו של הנאשם לבצע עבודות שירות לתקופה ממושכת. ביום 14.4.19 התקבלה חוות דעת הממונה מתוכה עולה כי הנאשם כשיר לביצוע עבודות שירות בכפוף למגבלות מסוימות.

קביעת מתחם העונש ההולם

אירוע אחד או מספר אירועים

23. כאמור, העבירות בהן הורשעו הנאש מים התפרסו על פני תקופה של 4 שנים, בין שנת 2011 לשנת 2014 . הצדדים מסכימים ביניהם כי בהתאם לסעיף 34 יג לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") יש לקבוע מתחם ענישה אחד, הגם שרחוקים הם כרחוק מזרח ממערב בעניין גבולותיו. לאור פסיקת בית המשפט העליון בע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 29.10.14), שם נקבע בדעת רוב כי עבירות שיש ביניהם קשר ענייני הדוק וניתן להשקיף עליהם כמסכת עבריינית אחת, יחשבו כאירוע פלילי אחד שגבולותיו רחבים יותר מהגדרת מעשה העבירה, יש לקבוע מתחם ענישה אחד למכלול העבירות בהן הורשע הנאשם ( ראו גם תזכיר חוק העונשין (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה- תיקונים שונים), תשע"ו- 2015).

גבולות מתחם העונש ההולם

24. במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין הציב המחוקק את עקרון ההלימה (סעיפים 40 ג ו- 40 ט לחוק העונשין), ובו מודל ענישה של "מידה כנגד מידה" ( ראו: יורם רבין ויניב ואקי, "דיני עונשין", מהדורה שלישית, כרך ג', עמ' 1464 (להלן: "רבין וואקי")) כך ש על בית המשפט לבחון את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו, מידת אשמו של הנאשם, סוג העונש הראוי ומידתו.

25. העבירות בהן הורשעו הנאש מים הינן עבירות מס אשר נקבע לא אחת בפסיקה כי הן מתאפיינות בחומרה יתרה שכן פוגעות הן במישרין בקופה הציבורית וחותרות תחת ערך השוויון בנשיאת נטל המס (רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 20.2.13) ; ע"פ 9788/03 טופז נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 25.2.04)) . פגיעה זו מוליכה לפגיעה בקופה הציבורית ויציבות המשק. דברים אלו נכונים ביתר שאת במקרה זה שכן אלה עבירות של ניכוי מס תשומות ללא כל מסמך כנדרש לפי סעיף 38 לחוק מע"מ והס תמכות על חשבונית מס כוזבת, עבירות המצויות במדרג החומרה הגבוה של עבירות המס.

26. יחד עם זאת, לא אוכל לקבל את מתחם הענישה אותו הציב ב"כ המאשימה לעניין המאסר בפועל כך שינוע בין 48 ועד 66 חודשי מאסר בפועל. דברים אלו נכונים במידת מה גם למתחם ה ענישה לו טען הסנגור ובהתייחס לרף התחתון של המתחם המתחיל, לשיטתו, ברף ענישה של 9 חודשי מאסר בפועל והכל כדלקמן.

27. הגרעון במס שנוצר כתוצאה מפעולות הנאשמים עומד על כ- 13,000,000 ₪ . אין ספק כי בהתייחס לחומרה המושגית זהו סכום משמעותי אשר גרם נזק לכלכלה הציבורית ולמשק בכללותו- הם ערכים חברתיים מוגנים עליהם בא לה גן בית המשפט. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות כגון דא אכן עומדת על טווח ענישה בדמות מאסר בפוע ל ולעיתים גם לתקופה ממושכת.

28. ודוק, בכל הנוגע לקביעת החומרה הקונקרטית (סעיף 40 ט לחוק העונשין), הרי שלצד העובדה לפיה הנאשם לא הסיר מחדל, יש ליתן משקל גם להסכמה לה הגיעו ב"כ הצדדים בפני ביום 8.11.18 ונרשמה בפרוטוקול הדיון (בעמ' 12, בשורות 1-4) טרם הודאת הנאשם בכתב האישום המתוקן, כי הנאשם שימש כמתווך עבור הוצאת חשבוניות כוזבות על מנת לסייע לאחרים ונהנה מעמלה שולית ביחס למחזור, כאשר היה ידוע לו שבוצעה עבודה בשטח. המדובר בנתון המשליך על חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה כקטן יותר בהתאם לסעיף 40 ט(א)(2) לחוק העונשין. משכך אפוא, מידת אשמו ומבלי לגרוע מחומרת המעשים בכללותם, פחותה. (רבין וואקי, בעמ' 1478 וההפניה להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו- 2006, ה"ח- הממשלה התשס"ו, בעמ' 241).

29. מדיניות הענישה הנהוגה במקרים הדומים לעניינינו מצביעים על פסיקה המביאה לידי ביטוי מוחשי מסר הרתעתי בדבר ענישה מחמירה של עונשי מאסר ממושכים בפועל (רע"פ 7487/18 אטיאס נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 4.11.18) ; רע"פ 6781/18 סלימאן בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים 1.11.18) ; רע"פ 372/17 מדינת ישראל נ' חורי (פורסם במאגרים, 18.1.17); רע"פ 6194/04 אלגזי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 3.8.04) ; רע"פ 6307/03 ויניב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 15.7.03) ; עפ"ג (י-ם) 64777-06-18 ג'ראדת נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 27.1.19) ; ת.פ 31610-06-16 (שלום -רחובות) מדינת ישראל נ' בן סלמון) (לא פורסם, 17.2.19) וזאת לצד עונשי מאסר מתונים יותר, גם בדרך של עבודות שירות, אך בדרך כלל במקרים בהם הנזק לקופה הציבורית קטן מעניינו של הנאשם שבפני (רע"פ 9004/18 יצחקי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 31.12.18) ; רע"פ 6721/14 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 7.10.14) ; רע"פ 7814/05 שוב נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 24.1.06); ע"פ 3829/13 שניידר נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 10.10.13) ; ע"פ 54708-12-12 (מחוזי- חיפה ) מט נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 9.5.13) ; ת.פ (שלום- רחובות) 42053-11-10 מדינת ישראל נ' ברקן (פורסם במאגרים, 26.10.11) ; ת.פ 11828-05-14 (שלום- רמלה) מדינת ישראל נ' אלעברה ואח' (לא פ ורסם, 2.5.19)).

30. לאור האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה בכל הנוגע לרכיב המאסר בפועל, בנסיבות העניין, נע בין תקופה של 14 חודשי מאסר בפועל ועד 36 חודשי מאסר בפועל.

31. באשר לרכיב הקנס הכספי, הרי כפי שכבר הפניתי בעבר (ת"פ 44491-10-16 (שלום- פ"ת) אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין – חקירות מרכז מדור תביעות נ' י. ארב ל יזום ובניה בע"מ ואח' (פורסם במאגרים, 30.4.19) הוגש ערעור על פסק הדין ) התכלית המרכזית של עונש בדמות קנס, הנה כי הקנס ישולם ולא יהווה לתוספת למאסר בפועל. בע"פ 1274/12 סלים אל דלחי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 4.7.13) שם הוחלט בדבר ביטול הקנס שהושת על הנאשם, צוין כי:

"אולם שונה הדבר ביחס לקנס שהוטל על המערער. ברי, כי תכליתו המרכזית של הקנס, היא שהוא ישולם, ולא שהנאשם ירצה עונש מאסר נוסף בשל אי יכולתו לשלם את הקנס. במסגרת זאת, אף ששני סוגי הענישה יוצרים הרתעה מפני ביצוע פעולות עברייניות, הקנס משקף הרתעה כלכלית, ותכליתו היא למנוע מהעבריין את האפשרות להפקת רווח מהעבירות. זאת, בעוד שעונש המאסר מרתיע מפני ביצוע העבירה כשלעצמה, ללא תלות בשאלת הפקת הרווח הכלכלי ממנה. בתוך כך, אף שיש חפיפה מסוימת בין התמריצים הנוצרים לאי ביצוע העבירה מכוח שני סוגי הענישה, ניסיון החיים מלמד שיש הבדל משמעותי באופן שבו נחווים העונשים השונים על ידי עבריינים. יתר על כן, בשונה מעונש המאסר, השולל באופן זהה את חירותם של נאשמים שונים, האפקט ההרתעתי הגלום בהטלת קנס תלוי ביכולת הכלכלית של הנאשם. כך, עבור נאשם שהפרוטה לא מצויה בכיסו, יהיה הנטל לתשלום הקנס כבד לאין שיעור מהנטל על נאשם בעל האמצעים".

ההדגשות בכל הציטוטים אינן במקור.

32. דברים אלו מתיישבים גם עם הוראות המחוקק בתיקון 113 לחוק העונשין בסעיף 40 ח המחייבים התחשבות ביכולתו הכלכלית של הנאשם בגזירת קנס כספי. ראו לעניין זה את ע"פ 4919/14 אזולאי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 6.3.17) שם נאמרו דברים דומים וכי יש להימנע מהטלת קנס שמאסר בצידו בזמן בו אין ביכולת הנאשם לשלמו, שכן הדבר פוגע בנאשם באופן בלתי מידתי , ומוביל למצב בו הנאשם מרצה עונש נוסף בשל חדלות פרעון- עונש שאינו מוכר בדיני העונשין (בעפ"ג 28376-10-13 (מחוזי י-ם) יחזקאל נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 18.12.13), אף נקבע כי אין להטיל קנס על אדם שהוכרז כפושט רגל).

33. לנוכח מסמכי ההגנה שהוגשו בטיעונים לעונש (נ/1-נ/7) לפיהם לנאשם חובות הנגבים במסגרת הוצאה לפועל בסך של כ- 145,000 ₪, והיום הוא עובד כשכיר בחברת השכרת רכב ומשתכר כ- 5,500 ₪ בחודש לצד קצבת הזקנה מביטוח לאומי והבעיות הבריאותיות הקשות בעניינן הוגשה גם חוות דעת מומחה רפואית, לה אתייחס בפירוט בהמשך - יש לקבוע לנאשם מתחם ענישה בנוגע לרכיב הקנס הכספי הנע בין 10,000 ₪ ועד 30,000 ₪ ולגבי הנאשמות בין 0 ₪ ועד 200 ₪ .

חריגה ממתחם העונש ההולם

34. בהתאם לסעיף 40 ד (א) לחוק העונשין הרי שלאחר שבית המשפט קבע את מתחם העונש ההולם, ניתן לבחון האם יש מקום לסטות ממתחם זה לקולא או לחומרא לאור הוראות סעיף 40 ד (ב). לכאורה ולנוכח הוראות החוק, סטייה לקולא תתאפשר אך ורק משיקולי שיקום:

"סעיף 40 ד (א): קבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה ומצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומ יו וכן להורות על נקיטת אמצעי שיקומי כלפי הנאשם, לרבות העמדתו למבחן לפי סעיפים 82 או 86 או לפי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט- 1969".

35. בית המשפט העליון עמד על הפרמטרים אותם יש לבחון בעניין סיכוי השיקום של הנאשם המביאים למסקנה כי קיים פוטנציאל שיקומי גבוה ובהם : עברו הנקי, ניהול אורח חיים נורמטיבי עד להסתבכות נשוא כתב האישום, תסקיר שירות המבחן מגלה פוטנציאל שיקומי ממשי, סיכוי לביצוע עבירות נוספות בעתיד הנו נמוך (ע"פ 1903/13 עיאשה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 14.7.13) בסעיף 12 לפסק דינה של השופטת ע. ארבל). עוד ראו באותו עניין את דברי השופטת דפנה ברק ארז בע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים, 18.4.18) מת י יש לבכר את שיקולי השיקום.

36. לא למותר לציין כי לא נדרש סיכוי של קרוב לוודאי כי הנאשם ישתקם (ראו לעניין זה רבין וואקי, בעמ' 1495 וההפניה לפרוטוקול דיוני ועדת חוק חוקה ומשפט בכנסת ה- 18 מיום 15.6.10).

37. בעניינינו, הסנגור מבקש מבית המשפט לחרוג ממתחם הענישה ההולם אך משיקולי צדק שכן ברורה גם לו האפשרות, לפיה, כפי שקבעתי לעיל, כי תחתיתו של מתחם הענישה עדיין עומדת על עונש של מאסר בפועל אותו לא ניתן לבצע בדרך של עבודות שירות, 14 חודשי מאסר בפועל- גם לא בהתאם לתיקון 133 לחוק העונשין שהרחיב את טווח הענישה בהקשר של רף עליון של 9 חודשי מאסר בפועל.

38. בע"פ 4456/14 אביגדור קלנר ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 29.12.15) (להלן: "עניין לופוליאנסקי"), התמודד בית המשפט ה עליון עם סוגיה זו, הדומה לעניינינו, בה נקבע מתחם ענישה ש"ריצפתו" עדיין כוללת עונש מאסר בפועל ולא ניתן לחרוג משיקולי השיקום בהם הכיר המחוקק. תוך סקירת המשפט ההשוואתי בעניין וספרות המלומדים נקבע בעניין לופוליאנסקי כי ניתן לחרוג ממתחם העונש ההולם, במקרים חריגים, משיקולי צדק, שאינם חוסים תחת קורת הגג הנורמטיבית של שיקולי השיקום:

"216 ...להשקפתי, עקרון המידתיות בענישה, שעקבותיו ניכרים לא אחת באופן שבו הותווה שיקול הדעת השיפוטי בקביעת העונש במסגרת התיקון, על השלבים השונים הקבועים בו, צריך להנחותנו גם באותם מקרים חריגים וקיצוניים שבהם יהיה ראוי- בגדר הדין הקיים וכל עוד לא שונה- לחרוג ממתחם הענישה נוכח שיקולי צדק...
218. כך ראוי שנעשה, במקרים חריגים, גם לגבי חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם במצבים שאינם נופלים לחריג השיקום. להשקפתי, בסוג כזה של מקרים לא ניתן להלום מצב שלפיו ייכפה על בית המשפט לגזור עונש בלתי מידתי. עם זאת, יודגש ויודגש היטב: פתח זה שאנו פותחים כאן לטובת חריגה ממתחם העונש ההולם- פתח צר הוא. פתח זה ראוי לו להיות מוסדר בחקיקה ראשית".

39. זאת ועוד, יש להפנות בהקשר זה לכך כי המחוקק הכיר במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין לשקול שיקולים שאינם מנויים בחוק לגבי השלב בו נקבע מתחם הענישה או מיקום הנאשם בתוך המתחם וכי לא נערך כל דיון מפורש בשאלת חריגה ממתחם הענישה משיקולי צדק (יורם רבין ויניב ואקי, דיני עונשין, כרך א, בעמ' 460).

40. בהמשך לעניין לופוליאנסקי, המחוקק אף הוא לא נשאר אדיש להתפתחות שחלה בפסיקה ובמסגרת הצעת חוק העונשין (תיקון 128) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה) התשע"ו – 2016 (הצעות חוק הממשלה- 1052) ה ביא לידי ביטוי בחקיקה ראשית את הרחבת ארסנל הכלים של השופט בבואו לגזור את הדין עת סבור הוא שיש מקום לחריגה ממתחם העונש ההולם, ולא משיקולי שיקום, על ידי הוספת סעיף 40 יא 1 שכותרתו " נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן שאינן קשורות בביצוע העבירה":

"על אף האמור בסעיף 40 יא, רשאי בית המשפט לקבוע את עונשו של הנאשם בחריגה ממתחם העונש ההולם, אם מצא כי מתקיימת נסיבה מיוחדת ויוצאת דופן שאינה קשורה בביצוע העבירה, מהנסיבות כמפורט להלן, המצדיקה חריגה ממתחם העונש ההולם כדי למנוע עיוות דין:
(1) הפגיעה של העונש בנאשם עלולה להיות קשה במיוחד בשל מצבו הבריאותי החריג.
(2) כתוצאה מביצוע העבירה נגרמה לנאשם או לקרוב משפחתו פגיעה גופנית חמורה.
(3) התנהגות רשויות אכיפת החוק עמדה בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
(4) חלף פרק זמן ארוך במיוחד מעת ביצוע העבירה.

(ב) בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם לפי הוראות סעיף קטן (א) יבחן בית המשפט, בין השאר, אם בשל נתוניו האישים החריגים של הנאשם כאמור באותו סעיף קטן, קביעת עונשו של הנאשם במסגרת מתחם העונש ההולם אינה עולה בקנה אחד עם העקרון המנחה".

41. בדברי הצעת החוק מפנה המחוקק לפסיקת בית המשפט העליון בעניין לופוליאנסקי, הקשר שבין קיצור תוחלת החיים באופן ניכר לעונש מאסר בפועל והזיקה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כמו כ ן, ולצד העובדה כי האפשרות של חריגה לקולא בשל נסיבות מיוחדות של הנאשם המהוות "נטל עונשי נוסף", מאפשרת הצעת החוק לחרוג ממתחם הענישה ההולם גם לנוכח תנאים חלופים אחרים ובהם חלוף הזמן , שכן קיים קושי אינהרנטי בענישתו של אדם בחלוף שנים רבות מיום ביצוע מעשיו ויעילותה של הענישה פוחתת (דברי ההסבר להצעת החוק, בעמ' 1079).

42. במקרה הקונקרטי שבפני נושא חלוף הזמן והשיהוי מקבל ממד מוגבל יותר לנוכח התנהלות הנאשם שהובילה להתליית ההליכים הגם שלפרק זמן חלקי, הרי שיש ליתן משקל מוגבר לחוות הדעת הרפואית של פרופ' פרוכטר. חוות דעת לא נסתרה על ידי המאשימה והוסכם על הגשתה ואף בהמשך לכך לא זומן פרופ' פרוכטר לחקירה נגדית- נתון המחזק את כוחה הראייתי של חוות הדעת כך שלמרות שאינה הופכת לקונקלוסיבית ומחייבת את בית המשפט, אפשר ובית המשפט יראה בכך אות ל"אימוצה" על ידי היריב (ראו: י. קדמי, "על הראיות" חלק שני, עמ' 964, תש"ע 2009; רע"פ 6989/98 כהן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 6.12.98) ). בהתאם לחוות הדעת במצבו הרפואי של הנאשם, בו מתקיימת אי ספיקה נשימתית כרונית בשל שיתוק סרעפת ימין כך שלמעשה הריאה הימנית, היא הריאה הגדולה, כמעט ואינה משתתפת עם תהליך הנשימה ומחלת לב איסכמית, הוא נמצא בסיכון בריאותי גבוה ביותר- בו גם סיכון חיים, באם יאלץ לשהות בתנאי מאסר (עמ' 5 לחוות הדעת).

43. אכן, פרופ' פרוכטר, אשר בדק את הנאשם וקיבל חומר רפואי בעניינו, לא קבע בחוות הדעת הרפואית כי הנאשם אינו יכול מלכתחילה להתייצב ולרצות עונש מאסר בפועל. יחד עם זאת, ח וות הדעת הרפואית סוקרת את מצבו בריאותו של הנאשם הלקוי ממנו הוא סובל ושלל הבעיות ומתמק דת במחלת הלב האיסכמית שהובילה למספר צנתורים וניתוח מעקפים בשנת 2016 בשל אירוע של אוטם חריף עם ממצא של מחלה תלת כלית בצנתור דחוף. פרופ' פרוכטר מנתח את מצבו הבריאותי של הנאשם ולכך שהוא נמצא במצב של אי ספיקה נשימ תית המחייבת אותו להיות תלוי בבלון חמצן 24 שעות ביממה וקובע:

"המטופל מוגבל בכל פעילות גופנית כולל פעולות פשוטות בכללן לבישת חולצה או שריכת שרוכים, קוצר נשימה בעליית קומה אחת, תלוי חמצן 24 שעות". (שם, בעמ' 5 לחוות הדעת הרפואית).

44. פרופ' פרוכטר מציין כי השילוב בין אי ספיקה נשימתית כרונית ואירועים לבבים, ידוע כאחד הטריגרים למצבים רפואים אפשריים הגורמים למוות פתאומי. כך הוא מפנה למחקרים (המאמרים עליהם הסתמך הוגשו גם הם במסגרת הטיעונים לעונש) ובהם מחקר שנערך בקרב 300 כלואים במתקני מאסר בקנדה וכי מוות כתוצאה ממחל ת לב וכלי דם- קרדיו וסקולריות, היה אחראי על כ- 20% מכלל מקרי המוות. במחקר נוסף בעניין 1,600 כלואים בבתי סוהר במדינת טקסס נמצא כי החל משנת 1999 כ- 20%-15% מהתמותה הייתה קשורה למחלות לב וכלי דם (עמ' 4 לחוות הדעת הרפואית; Wobeser WL, Datema J, Bechard B, Ford P. Causes of death among people in custody in Ontario 1990-1999. CMAJ. 2002 Nov12; 167(10): 1109-13).

45. יש להדגיש כי אין המדובר הוא בכל מקרה של אדם הסובל ממחלות לב וכלי דם כמי שריצוי עונש של מאסר בפועל יביא, הלכה למעשה, בסבירות גב והה לקיצור תוחלת חיי ו, אלא בעניינו של הנאשם שבפני, הסבירות להתפתחות אירועים לבבים הינה גבוה ביותר ובניגוד לזמינות הגבוהה של שירותי רפואה מתקדמים מחוץ לבתי הכלא , הרי שמאחורי סורג ובריח, בייחוד בשעות הלילה, יכול להיווצר מצב של איבוד זמן יקר עד הגעת צוות ההחייאה (עמ' 4 לחוות הדעת הרפואית). אכן, חזקה על שירות בתי הסוהר שידע לקלוט ולטפל באסיר (רע"פ 1076/16 כהן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 11.2.16) ) אם במסגרת המרכז הרפואי- המר"ש, שמטבע הדברים פועל תחת מגבלות של מתחם כליאה, או במתחם כליאה אחר. בנוסף, החשש שהוביל את בית המשפט בעניין לופוליאנסקי לחריגה ממתחם הענישה וגזירת עונש של מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות ולא מאחורי סורג ובריח מאחר שלא יכל לשהות בכלא עם חולים אחרים בשל פגיעה במער כת החיסונית וחשיפה לזיהומים, היה יותר ממוקד וקונקרטי מעניינו של הנאשם . ברם, החשש שנקבע בעניינו של הנאשם אינו בגדר ספקולציה בלבד ומגובה בחוות דעת מומחה ומחקרים רפואיים (ראו לעני ין חריגה והקלה בשל שיקולי צדק : ת.פ (שלום ב"ש) 58005-11-12 מדינת ישראל נ' שלאלפה (פורסם במאגרים, 23.1.13) ; ת.פ (שלום - ראשל"צ) 21131-07-16 מדינת ישראל נ' ווקנין (לא פורסם, 29.10.18); ת.פ (שלום – חיפה) 36786-02-11 מדינת ישראל נ' סנדר (פורסם במאגרים, 11.11.14) ).

46. בהקשר זה, לא למותר לציין כי עונש של שנות מאסר ארוכות, עונש אותו מבקשת המאשימה בעניינו של הנאשם שבפני, יליד 1949 , המושת על עבריין בריא וצעיר, אינו שקול, ולו באופן יחסי, לעונש מאסר בפוע ל באותו חומרה המושת על אדם שמצבו הבריאותי הולך ומחריף, שתוחלת חייו, ככל הנראה, אינה ארוכה, והדבר עלול ל הוות עבורו בבחינת מאסר עולם (ע"פ 7453/09 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים , 16.3.11) פסקה 15) .

47. סבורני כי יש לבחון את יכולתו של הנאשם לרצות עונש מאסר בפועל גם בראי פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים ואח' (פורסם במאגרים, 13.6.17), העוסק בצפיפות הקשה הקיימת בבתי הכלא בישראל, כך שלאסירים רבים לא ניתן שטח מחיה הולם- כנדרש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, (להלן: "בג"צ תנאי מחיה"), שם קבע כבוד השופט אליקים רובינשטיין (בפסקה קכו):

"ברי, כי לעניין המאסר המצב מורכב יותר, שכן משנמצא כי אדם הורשע בפלילים, חזקת החפות אינה עומדת לו עוד ובמקרים רבים אין מנוס ממאסר, ואף מאסר ממושך, עד מאסר עולם. ואולם גם כאן, עלינו לזכור כי המאסר אינו אלא אמצעי, ולא תכלית – אמצעי לגמול, להרתעה ולשיקום העבריין. כך למשל, בהתאם להצעות הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים (להלן דו"ח ועדת דורנר) ולהחלטת הממשלה שאימצה את עיקריה (החלטה 1840 מיום 11.8.16), ניתן להסמיך את ועדת השחרורים להעביר אסירים מסוימים להמשך ריצוי מאסרם בבתי מעבר, חלף בית המאסר; ניתן לקבוע כי האפשרות לבצע עבודות שירות חלף מאסר בפועל תורחב עד 9 חודשי מאסר בפועל ולא אך חלף 6, כמצב כיום, ובכך להביא להפחתת כמות האסירים (הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים – דין וחשבון 55-52 וכן 66-65 (אוגוסט 2015)(להלן: "דו"ח ועדת דורנר" תוספת שלי ע.מ)... "ניתן להפחית את שיעור הכליאה יחד עם הפחתת שיעור הפשיעה, בין היתר כיוון שהפחתת שיעור הכליאה מפחיתה את שיעור העבריינות החוזרת (רצדביזים);"

48. יש להדגיש כי דו"ח ועדת דורנר עמד על כך כי אין מקום לקדם את ההרתעה באמצעות שימוש נרחב במאסרים ויש לפנות לאפיקי שיקום וענישה, ככל שניתן, מחוץ לכותלי בית הכלא. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בדו"ח ועדת דורנר עת הנאשם צפוי לרצות עונש מאסר שאינו ממושך- כזה הנמצא בקרבת תחתית מתחם הענישה אותו קבעתי לעיל, ויש ליתן בענין זה משקל להשפעת תיקון 54 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב- 1972 לפיו, בהתקיים התנאים הדרושים, צפוי הנאשם להפחתת 14 שבועות ממאסרו במצטבר לאפשרות של ניכוי שליש בכפוף להוראות סעיף 2 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, (תשס"א- 2001), המובילים לסביבת רמת הענישה אותה ניתן להמירו בעבודות שירות, הרי שיש להפנות את הזרקור לאפיק עניש תי זה. מחקרים הוכיחו, וגם דו"ח ועדת דורנר היה נכון לקבל זאת כהנחה כללית, כי רמת הרצדביזים של נאשמים שביצעו עבודות שירות, הנה נמוכה לעומת נאשמים אשר ריצו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח (ראו עמ' 58-60 לדו"ח ועדת דורנר).

49. יש להדגיש, כי מסקנתו העיקרית של דו"ח ועדת דורנר בכל הנוגע לצמצום השימוש בכליאה התקבלו פה אחד בועדה. המלצת דו"ח הועדה קבעה כי:

" יש לפעול לצמצום השימוש במאסרים במקרים בהם המאסר אינו הכרחי להגבלת יכולת עבריניים שהמסוכנות שלהם לחברה גבוהה, והרחבת השימוש בעונשים זולים יותר ויעילים יותר העומדים בעקרון ההלימה, ובכך להביא להקצאה יעילה ונכונה יותר של המשאבים המופנים לטובת הנושא (עמ' 28 לדו"ח ועדת דורנר)".

תיקון 133 לחוק העונשין בדבר הרחבת טווח הענישה של מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות לגובה של 9 חודשים, מהווה את אחד האספקטים בהם בחר המחוקק להתמודד ויישם את פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ תנאי המחייה.

50. לא למותר להזכיר כי התביעה הכללית היא הגורם המרכזי שביכולתו להגשים את האינטרס הציבורי לו כוון הזרקור בדו"ח דורנר וזאת בדבר צמצום השימוש הציבורי בכליאה, בין השאר, על ידי שימוש נרחב יותר בסעיף 40 ד לחוק העונשין בדבר חריג ה ממתחם הענישה משיקולי שיקום, ועתירות עונשיות לחלופות למאסר (ראו: "האינטרס הציבורי בצמצום מאסרים- על חובות התביעה בעקבות דו"ח דורנר" אורן גזל אייל והילה איזנבנד, פורסם באתר האינטרנט של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה (שם בעמ' 4- 12).

51. עוד נתתי דעתי לכך כי הנאשם, כבן 70, גרוש ואב לארבעה ילדים בגילאים 31-44 חי בגפו בחדר של 10 מ"ר ואינו נמצא בקשר עם גרושתו, ילדיו , ו אינו מכיר את נכדיו כך שהינו בודד עלי אדמות והרי ש "הבדידות הנה מקום נעים לבקר בו אך מקום נורא לחיות בו" (ג'וש ב ילינגס).

52. לנוכח כל האמור לעיל, יש לחרוג ממתחם הענישה אותו קבעתי ולהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל אותו ניתן לרצות בעבודות שירות. בעניין הקנס הכספי ובהמשך לפירוט בפסקאות 32-33 לעיל , יש להציב את הנאשם בתחתית מתחם הקנס שנקבע.

53. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 9 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה שהוגשה, במקום ובמסגרת השעות והמגבלות שנקבעו על ידי הממונה. תחילת ריצוי עבודות השירות יהיה ביום 14.7.19.

ב. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יבצע כל עבירת מס מסווג עוון.

ג. 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יבצע כל עבירת מס מסוג פשע.

ד. קנס כספי בסך 10,000 ₪ או 14 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 20 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.6.20 ובכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא ישולם אחד התשלומים במועד, תעמוד כל היתרה לפרעון מידי.

ה. הנאשם יחתום תוך 7 ימים על התחייבות בסך 20,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע למשך 3 שנים. לא יחתום על ההתחייבות, ייאסר למשך 4 ימים.

על הנאשמות 2-6

קנס סמלי בסך 100 ₪ לכל אחת, שישולם תוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז תוך 45 ימים.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, במעמד הצדדים.