בית משפט השלום בנתניה ת"א 6753-01-17

מספר בקשה:9
בפני
כבוד ה שופט עוז ניר נאוי

המבקשות:

1. לילך הוצאה לאור בע"מ
2. טובה רובינשטיין
3. טובה שטייג

נגד

המשיב:
יעקב נצר

החלטה

לפני בקשת הנתבעות (להלן: "הנתבעות" או "המבקשות") "להקפאת הליכים ולביטול התובענה מחמת שיהוי" שהיא למעשה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי, ולחלופין בקשה לעכבה עד לסיומם של ההליכים המתנהלים במקביל בבית המשפט המחוזי בלוד.

על התובענה בתמצית

עניינה של התובענה שבפני הוא הפרה נטענת של זכויות היוצרים של התובע (להלן: " התובע" או "המשיב") בשאלות שחיבר על פי הנטען, ללימוד למבחני התיאוריה של משרד התחבורה.

לטענת התובע, הנתבעות העתיקו את יצירותיו מן הקבצים המפרים של משרד התחבורה והפרו את זכותו המוסרית, בלא שקיבלו רשות ממנו להעתיקם (סעיפים 4 -46 לכתב התביעה).

במסגרת כתב התביעה דנן, טוען התובע כי משרד התחבורה הפר את זכויותיו המוסריות (סעיפים 47 – 51), ומשכך אין הנתבעות יכולות להתגונן, שכן "הגונב מהגנב אינו פטור" (סעיף 55 לכתב התביעה).

טענות הצדדים

טענות המבקשות

במסגרת בקשתן זו עותרות הנתבעות למעשה, לסילוקה של התביעה על הסף מטעמי שיהוי, ולחלופין מבקשות הן לעכבה בגין הליכים מקבילים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בלוד [ת"א (מרכז) 29515-11-15 נצר נ' משרד התחבורה] ואשר עניינם ההפרה הנטענת של משרד התחבורה כלפי התובע דנן.
לטענת הנתבעות, חלפו כ – 8 שנים עד אשר החליט התובע לתבוע את זכותו המוסרית הנטענת ממשרד התחבורה, ודי בכך על מנת לסלק את תביעתו על הסף מטעמי שיהוי.

אשר לעניין בקשת העיכוב, טוענות הנתבעות כי הסוגיות העומדות לדיון במסגרת תיק זה נגדן ובמסגרת התיק המתנהל בבית המשפט המחוזי נגד משרד התחבורה , הן אותן הסוגיות, ו לפיכך יש לעכב את ההכרעה בתיק זה עד להכרעת הסכסוך בבית המשפט המחוזי ; זאת מטעמים של חסכון במשאבים וזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, ויעילות.

טענות המשיב

המשיב טוען כי יש למחוק את הבקשה על הסף משלא צורף לה תצהיר; לגופה של בקשה טוען, כי אין מקום לעכב את ההליכים שכן מדובר בהליכים נפרדים לחלוטין אשר אין ביניהם שאלות משותפות . כמו כן, כי עיכוב ההליכים יהיה בו רק כדי לנהל את ההליכים זה לאחר זה, ולא תהא כל תרומה לעיכוב ההליך במקרה דנן.

עוד לטענת התובע, ההליך בבית המשפט המחוזי הוא הליך משולש שהוא בבחינת "מגה תיק", ומשכך איטי יותר מההליך דנן והכרעה בו אינה צפויה להינתן בקרוב ; כמו כן, אף הדיון הקבוע בו לקדם משפט מאוחר מן הדיון הקבוע בבית משפט זה.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים ולדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף; להלן טעמי.

יש לעכב את ברור התביעה דנן עד להכרעה בבית המשפט המחוזי בדבר זכויותיו המוסריות של התובע

סמכותה של הערכאה הדיונית לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד המעורר שאלות דומות היא סמכות שבשיקול דעת [רעא 1129/15 GBES Ltd נ' אנגל משאבים ופיתוח בע"מ (10.5.2015) (להלן: עניין GBES"].

במסגרת שיקוליו, על בית המשפט להביא בחשבון את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובכללם זמן שיפוטי, הימנעות מהכרעות סותרות ומאזן הנוחות [שם, שם].

כפי שעלה מתשובתו של התובע לבקשה, בבית המשפט המחוזי מתנהלים 3 הליכים נוספים, אשר אוחדו ומתנהלים במאוחד, כולם בעניין זכויותיו המוסריות של התובע – ת"א (מרכז) 29515-11-15 נצר נ' משרד התחבורה; ת"א (מרכז) 4257-09-16 נצר נ' איתמר לוין ואחרים ות"א (מרכז) 4317-09-16 נצר נ' שי ברק. כפי שניתן ללמוד ממספרי התיקים, שלושת ההליכים נפתחו לפני התיק בבית משפט זה.

התובע טוען להבדלים מהותיים בין התיקים בבחינת זהות הצדדים, העדים אשר יידרשו לתת עדות, הראיות ועוד. אלא שבאותה הנשימה, טוען הוא כי ישנה חפיפה רק בנקודה אחת: "חופפים רק בחלק אחד והוא כי כל המפרים מפרים את זכותו המוסרית של התובע בספרי בורסי" [עמ' 20, סעיף 87(11)(ה)].

סבורני כי הנקודה האחת בה מודה התובע כי קיימת חפיפה, היא השאלה אשר בלב ליבם של כל ההליכים, ומדובר ב"נקודה" מהותית להליך דנן.

חרף טענתו של התובע כי זכותו המוסרית אינה שאלה שבמחלוקת, דווקא הפנייתו של התובע לסעיף 6 בכתב ההגנה של משרד התחבורה, מעידה אחרת, ואף על פי טענתו שלו, מדובר בזכות אשר טעונה הוכחה (עמוד 4, סעיף 22).

מעיון בכתב ההגנה האמור, עולה כי משרד התחבורה כלל אינו מודה בזכותו המוסרית של התובע, אלא טוען כי לתובע אין כל זכות כלכלית בחוברת , שכן זו הוקנתה בחוזה למשרד התחבורה (סעיף 5 לכתב ההגנה שצורף לכתב התשובה כנספח ב), וכי התביעה יכולה לסוב לכל היותר על זכותו המוסרית של התובע, ואף זכותו זו מוכחשת (סעיף 6 לכתב ההגנה האמור).

עולה אם כן כי שאלה מרכזית משמעותית בבסיס עילת תביעתו דכאן, היא שאלה אשר עתידה להתברר בבית המשפט המחוזי.

יתר על כן, ועל פניו, כפי שטוענות המבקשות, אף שאלות נוספות עומדות במרכז שני ההליכים, והן האם מאגר בורסי הוא בכלל בגדר יצירה המוגנת בחוק זכויות יוצרים?; האם התובע הוא בעל הזכות המוסרית במאגר של משרד התחבורה?, ואפילו יוכח שכן, באיזה היקף? והאם זכאי כלל לקרדיט? ועוד.

יחודד ויודגש כי בפסיקה נקבע כי לא נדרשת חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים, אלא נדרש רק כי בשני ההליכים תהיה סוגיה מהותית זהה [ראו: ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, 481 (1975); רע"א 4969/15 קיבוץ ניר אליהו נ' רשות מקרקעי ישראל פסקה 8 - 9 (17.8.2015) (להלן: " עניין קיבוץ ניר אליהו"); עניין GBES].

במקרה דנן, עסקינן בשאלה משפטית מהותית בסיסית זהה, וכאשר ההליך העיקרי נפתח בבית המשפט המחוזי עוד בשנת 2015, וההליכים הנוספים נפתחו בשנת 2016, סבורני כי יש מקום לעכב את ההליכים דכאן, אשר נפתחו בתחילת שנת 2017, הן משיקולי יעילות וחסכון בזמן שיפוטי, הן לצורך מניעת הכרעות סותרות, והן בבחינת כלל מאזן הנוחות [ראו: רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ, פסקה 13 (19.2.2013); רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, פסקה 10 (11.7.2013), קיבוץ ניר אליהו, פסקה 9].

אשר לטענת התובע כי ההליך בבית המשפט המחוזי עתיד להימשך שנים רבות משום שמדובר ב"מגה תיק" - זו אינה יכולה לעמוד. ראשית, לא שוכנעתי כלל כי זה המצב במקרה דנן, וממילא אין זה מתקבל על הדעת לנהל הליך נוסף מקביל על מנת לעקוף הליך אחר אשר החל להתנהל קודם לכן. שנית, עיכוב ההליכים מתבקש אף בשל עקרון כיבוד הערכאות.

לנוכח כל האמור לעיל, ראיתי לעכב את ההליך דכאן עד לסיום ההליכים במחוזי , הן משיקולי יעילות וחסכון בזמן שיפוטי, הן לצורך מניעת הכרעות סותרות, והן בבחינת כלל מאזן הנוחות, והכול מן הטעמים אשר פורטו לעיל.

אעיר כי ער אני לכך כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, אלא שביחס לבקשה לעיכוב הליכים טענות המבקשות היו משפטיות בעיקרן, והאמור בבקשה נתמך במלואו ואף למעלה מכך בתשובתו של המשיב.

דחיית הבקשה לסילוק על הסף מחמת שיהוי בהעדר תצהיר

אשר לבקשה לסילוק התביעה על הסף מטעמי שיהוי - ההלכה הפסוקה מורה כי סילוק תביעה על הסף ייעשה במשורה בלבד, ובמקרים חריגים בלבד. במקרה דנן, לא תמכו המבקשות את בקשתן בתצהיר, ומשכך אין בידי לבחון את הבקשה בהעדר תמיכה לעובדות הנטענות בה ביחס לשאלת השיהוי. די בכך על מנת לדחות את חלקה זה של הבקשה.

סיכום

לנוכח כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את הבקשה לעיכוב הליכים ולדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, והכול כמפורט לעיל.

משנתקבלה הבקשה בחלקה ונדחתה בחלקה, לא עשיתי צו להוצאות.

נקבע לת.פ. ליום 1.1.2018. עד למועד זה יגיש התובע עדכון. ככל שלא יוגש עדכון עד למועד זה, תשקל מחיקת התביעה.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ז, 18 יוני 2017, בהעדר הצדדים.