בית משפט השלום בנתניה ת"א 54380-03-19

לפני
כבוד ה שופט אלי ברנד

מבקשים

1. עיריית ראשון לציון
2. מיכאל חג'בי

נגד

משיבה
קבוצת ש.ניר בע"מ

ב"כ המבקשים: עוה"ד דותן שני וויאולטה שיברסקי
ב"כ המשיבה: עו"ד דלית כסלו-ספקטור

החלטה

רקע והבקשה
לפני בקשת המבקשים, הם הנתבעים בהליכים העיקרי ים, להעניק למבקש 2 חסינות מפני תובענה זו על פי הוראות סעיף 7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") לאחר שלטענתם מתקיימים תנאי בסעיף 7א לפקודה ו המבקש 2 זכאי לחסינות.
ברקע הדברים, תביעות שהגישה המשיבה נגד המבקשים לפיצויים בגין נזקים שלטענתה גרמו להם בהתנהלותם במסגרת שירותי ניקיון למוסדות חינוך שהעניקה המשיבה למבקשת 1 לאחר שזכתה במכרז למתן שירותים אלה ולצו עשה.
המבקש 2 הוא עובד המבקשת 1 ותפקידו מנהל יחידת הניקיון במוסדות החינוך ובמסגרת תפקידו זה היה האחראי על בקרת עבודת המשיבה והשירותים שהעניקה למבקשת 1 במוסדות החינוך שלה ועל אישור החשבונות שהגישה .
התביעה האישית נגד המבקש 2 מושתתת על טענות כי הלה התנכל לה ולעובדיה, התעלל בהם באופן שיטתי, זייף וגרם לשינויים שלא כדין של דו"חות באשר לטיב עבודתה אשר גרמו למבקשת 1 לקזז לה סכומים ניכרים מתוך התמורה שהגיעה לה, והכל תוך שימוש באיומים ושפה בוטה וגסה כלפי עובדיה וכלפי אבות הבית של בתי הספר בהם פעלה במטרה שיטו את התייחסותם אליה לתועלת מטרתו.
המבקשים טוענים כי אין אמת בטענות אלה וכי המבקש 2 עשה את תפקידו ובגדרו בדק "ללא הנחות" את פעילותה של המשיבה וכפועל יוצא מן הממצאים שנחשפו לפניו פעל על מנת שהמבקשת 1 תנקוט נגדה בסנקציות שנקבעו בהסכם בין הצדדים, והכל למטרת שמירת הניקיון והתחזוקה במוסדות החינוך ברמה נאותה וכנדרש על פי תפקידו.
לאור עמדתם זו עתרו המבקשים להענקת חסינות למבקש 2 בגין תביעה זו ולדחייתה נגדו תוך שההליך ימשיך להתנהל רק נגד המבקשת 1, וזו הבקשה הנוכחית המונחת לפני.

המסגרת הדיונית
סעיפים 7א ו-7ג לפקודה קובעים כדלקמן –
"7א.(א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.
...
7ג. (א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7 א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7 א.
(ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7 א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית.
(ג) בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר."
על פי הגדרת סעיף 7 לפקודה רשות ציבורית משמעה, בין היתר, רשות מקומית כך שהמבקש 2 הוא עובד רשות ציבורית והוראות סעיף 7ג חלות בעניינו.
הפסיקה קבעה עקרונות ומבחנים לדיון בסוגיה זו וכך פרשה תחילה כי סעיף 7א קובע שני תנאים להחלת החסינות – הראשון, חיובי, כי המעשה המקים אחריות בנזיקין נושא התובענה נעשה תוך מילוי תפקיד העובד, והשני, שלילי, העדר יסוד נפשי של זדון או למצער אדישות באשר לגרימת הנזק מצד העובד.
התנאי הראשון הנזכר לעיל , כי המעשה המקים אחריות בנזיקין בוצע תוך מילוי תפקידו של העובד אחרת אין הוא זכאי לחסינות, פורש בפסיקה באופן קפדני , תוך היקש מסעיף 13(ב) לפקודה העוסק באחריותו השילוחית של מעביד לפעולות עובדו, כך (ת"א (מחוזי באר שבע) 4079-10-10 בית יורב 1997 בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב (27.8.2011) פסקה 23 להחלטה. להלן: "פרשת בית יורב" . ההדגשה במקור) –
"אין מקום לשלול מעובד-ציבור, הממלא תפקיד שלטוני, את החסינות מפני תובענה אישית בנזיקין, בגין מעשה שעשה במילוי תפקידו האמור – אלא במצב מובהק שבו עובד-הציבור פעל-לכאורה ממטרה אישית ובאי-חוקיות-בעליל ..."
גם התנאי השני להענקת חסינות נדון בפרשת בית יורב ו פורש כך (שם, פסקה 13. ההדגשות ושינוי גודל הגופן במקור) –
"יש להבהיר את האמור בסעיף בסעיף 7א(א) בפקודה שלפיו החסינות תופקע ממי שפעל " ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו". הכוונה הברורה היא לגרימת נזק שלא-כדין. לעתים תכופות המעשה השלטוני גורם נזק ביודעין; כגון במקרה של סירוב למתן היתר, או להקטנת שומה, או לביצוע התקשרות חוזית, או לקביעת מועד סמוך לביצוע פעולה. הסעיף אינו מדבר באלה, כמובן, אם נעשו כדין, במסגרת התפקיד השלטוני ולצורך הגשמתו. רק גרימת נזק מכוונת כתכלית לעצמה, למטרה פרטית ובלתי-חוקית של עובד-הציבור, תיחשב לחריגה ממילוי התפקיד הציבורי המפקיעה את הזכאות לחסינות."
עוד יש להזכיר כי המחוקק מצא לנכון להבחין בין עובד המדינה בו עוסק סעיף 7ב לפקודה לבין עובד רשות ציבורית אחרת בו עוסק סעיף 7 ג המובא לעיל.
בשונה מעובד המדינה, לגביו נקבע בסעיף 7ב לפקודה כי כאשר המדינה מודיעה על קיומה של חסינות כך יהיה והתביעה נגדו תדחה אך לתובע הזכות לבקש תוך פרק זמן שנקבע כי בית המשפט יקבע כי אין העובד זכאי לחסינות, במקרה של עובד רשות ציבורית נקבע אחרת – כי כאשר חפצים העובד או הרשות בהענקת חסינות לעובד עליהם לבקש זאת מבית המשפט ורק אם יעתר לבקשתם תוענק החסינות .
הפסיקה הבהירה כי אין מדובר רק באבחנה פרוצדוראלית וברע"א 775/11 אברהם פלקסר נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל ( 11.8.2014), להלן: "פס"ד פלקסר", פסקאות 28 ו-37 לחוות דעת כב' השופטת (כתוארה אז) אסתר חיות, היא חוות דעת הרוב) הבהיר בית המשפט העליון כך –
"28. ... כללי הדין אשר יש להחיל בכל הנוגע לבקשות על-פי סעיף 7ב(ג) ו- 7ב(ד) לפקודה (דהיינו – ביחס לעובד המדינה – א.ב.) הינם כללי המשפט המנהלי לפיהם נבחנות כרגיל החלטות מנהליות. אחד מכללי היסוד בדין המנהלי לביקורת שיפוטית על החלטות המינהל הוא כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות המנהלית בשיקול דעתו שלו ואינו בוחן את תבונתה של ההחלטה. במסגרת הביקורת השיפוטית עליו לבחון את חוקיות ההחלטה ואת סבירותה, על-פי עילות ההתערבות המוכרות בדין המנהלי ...
...
37. ... גם כאשר התובע אינו מסכים לבקשה אך זו מוגשת על-ידי הרשות הציבורית הסבורה כי מתקיימים באותו המקרה התנאים הנדרשים להכרה בחסינות כי אז רשאי בית המשפט להניח כנקודת מוצא שהתנאים התקיימו והנטל יעבור אל התובע להראות מדוע אין לקבל את עמדתה של הרשות בעניין זה. "
לצד האמור, ולצד העובדה שמעצם היותם המבקשים ונוכח האבחנה בין הפרוצדורות השונות מוטל הנטל הבסיסי לשכנע כי מתקיימים התנאים להענקת החסינות במקרה של עובד רשות ציבורית על העובד ו/או הרשות המבקשים זאת, נקבע גם כי (ע"א (מחוזי חיפה) 28303-09-16 אלון נבות נ' עזרא מזרחי (29.1.2017 ) פסקאות 54-53) –
"53. חלוקת נטל ההוכחה היא פועל יוצא של שיקולים שונים שיש לתת עליהם את הדעת ושלא אחת קיים מתח ביניהם ( רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין בע"מ נ' מס ערך מוסף (1.7.2003)). דרך כלל, קיים נטל ראיה מוקטן יותר להוכחת יסוד שלילי ( ע"א 296/82 נבנצאל נ' ניקליאר, פ"ד מ(3) 281, 301 (1986); רע"א 2157/07 אדאטו נ' רנתיסי (2.8.2007) ).
54. המסקנה היא, שאין להעביר את נטל ההוכחה להוכחת התנאי השני (=העדר כוונה לגרום נזק או שוויון נפש לאפשרות גרימתו – א.ב.) למשיבים, אך נטל הראיה מוקטן יותר."
לצד כל האמור לעיל יש לזכור כל העת כי מדובר בהליך מקדמי וגם ביחס לבקשת רשות ציבורית שאינה המדינה להענקת חסינות, אשר בקשר אליה על בית המשפט לקבוע אם מתקיימים התנאים להענקתה, נקבע כי (רע "א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ''ד נג(3) 26, 35 (30.8.1998) פסקה 8 לפסק הדין. ההדגשה שלי ואינה במקור) – " כשהמדובר בהליכי ביניים נותר שיקול-דעת בידי בית-המשפט להגביל את היקף החקירה ואין להפוך את החקירה שכנגד בהליכים אלה לחזרה כללית לקראת המשפט."
(ראו גם פס"ד פלקסר בפסקה 31 לחוות דעת כב' השופטת (כתאורה אז) חיות)
לאור האמור לעיל אבחן את הבקשה שלפני.

דיון והכרעה
לאור אופי טענות הצדדים והעובדה שמדובר בבקשת רשות ציבורית שאינה המדינה, במסגרתה עליי לקבוע האם התקיימו התנאים הנדרשים להענקת החסינות, קיימתי דיון בבקשה במעמד הצדדים במהלכו נחקרו מצהירי הצדדים.
בשים לב למורכבות הסוגיה ולמשמעותה הנכבדה של ההחלטה על המבקש 2 נחקרו במהלך הדיון מספר מצהירים מטעם כל אחד מן הצדדים והוקדש לשמיעתם זמן לא מבוטל יחסית לבקשה מקדמית .
מטעם המבקשים, לבד מן המבקש 2 עצמו, העיד מר ציון כהן, אב בית באחד מבתי הספר בעיר אשר בבית הספר בו עבד פעלה גם המשיבה, א שר העיד על תחלופת מפקחים על עבודת עובדי המשיבה בתדירות גבוהה בהרבה מאשר אצל החברה שהחליפה אותה ועל בעיות שהיו בעבודת המשיבה אשר הובילו לשינוי נוהל הדיווח למבקש 2 לעומת חברות אחרות ועל חוסר שביעות רצון מעבודת המשיבה כבר מראשיתה .
מצהיר נוסף מטעם המבקשים היה מר יהודה מדואל, האחראי על המבקש 2 וסגן מנהל אגף משאבי אנוש ולוגיסטיקה בחינוך מטעם המבקשת 1.
מר מדואל העיד על ריבוי תלונות כלפי עבודת המשיבה ממוסדות חינוך רבים, על תקופת התאקלמות בה ויתרה המבקשת 1 למשיבה על קנסות בגין ליקויים שונים ועל העובדה שלאחר תקופה זו החלה לחייבה בקנסות לאחר שלעמדתה לא חל שיפור מהותי בעבודתה.
באשר לטענות ביחס לשינוי וזיוף דו"חות ביקורת העיד מר מדואל כי לא הגיעה אליו כל תלונה בנושא זה וכי הדו"חות שכביכול שונו על ידי המבקש 2 נבחנו ונמצא כי שונו על פי הנחית מנהלי מוסדות החינוך הרלוונטיים ולא על ידי המבקש 2 וכי מדובר בהתנהלות רגילה ומקובלת.
עם זאת, בחקירתו הנגדית של מר מדואל הוברר כי אין הוא מכיר תלונות שונות ביחס למבקש 2 בטענות קשות, גם מן העבר וגם הנוגעות להתנהלותו במקרה נושא תובענה זו, עליהן למד רק בשלב מאוחר יותר ולא היה מעורב בבירורן , כי אין הוא בודק את עבודת המבקש 2 ואף הוא אינו מי שעורך את הערכת העובד ביחס אליו והיא נערכת על ידי הממונה על מר מד ואל.
יתר על כן, מר מדואל לא היה מודע כי גם בעצם הימים האלה ממשיכה המשיבה להעניק שירותי ניקיון למבקשת 1 במסגרת אגפים אחרים שלה.
בחקירת המבקש 2 עצמו עלה כי בעבר נקבע בדו"ח חוקר מטעם המבקשת 1 כי נהג לפנות בצורה מזלזלת אל עובדים, כי סרב להבדק בסוגיה זו בפוליגרף ואף שילם פיצוי בשל כך.
למבקש 2 הוצגו בחקירתו דוגמאות של דו"חות שהוצאו לכאורה באותו תאריך ביחס לעבודת המשיבה באותו בית ספר אך תוכנם שונה והוא נשאל מי שינה אותם והעלה את האפשרות כי מדובר במנהלי/ות בתי הספר אשר חלקו על הדו"חות שערכו אבות הבית שלהם.
מטעם המשיבה העיד מר משה שלי, מי שהיה מפקח על עבודות המשיבה מטעם המבקשים ובכפיפות למבקש 1.
מר שלי העיד על עשרות שיחות מאת המבקש 2 בדרישה לבדוק שוב ושוב מוסדות שונים בהם עבדה המשיבה, על כעס מצד המבקש 2 כל אימת שהגיעו ביקורות טובות ביחס לעבודתה וסטנדרטים מקלים של דרישות ביחס לדו"חות שנגעו לקבלני נקיון אחרים שפעלו עבור המבקשת 1, על דו"חות לגבי עבודת המשיבה שעברו "שיפוץ" לרעה , על התנכלות למשיבה והתבטאויות בדבר הצורך ללמד אותה לקח, על התבטאויות קשות ופוגעניות מצידו ואווירת בריונות ופוגענות שהשרה על הכפופים אליו.
באמצעות מר שלי הוגש תמליל שיחה שהיה שותף לה, לצד מפקח נוסף ואב בית, במהלכה ביטאו המשתתפים מורת רוח מאיומים ש השמיע המבקש 2 ודרישות להערות שליליות בדו"חות הנוגעים למשיבה, אך במהלכה הוזכרו גם תלונות לכאורה של מנהלת בית ספר על טיב עבודת המשיבה ודרישה להבאתן לידי ביטוי בדו"חות לגביה.
עוד העידו מטעם המשיבה מנכ"לה, מר אורי אלבז, ומנהל האזור והאחראי על מתן השירות למבקשת 1 מטעמה, מר אביב ספקטור, אשר תארו ריבוי קיצוני של שיחות טלפון מצד המבקש 2 אליהם – לרבות בשעות לפנות בוקר – תוך צרחות , שיח בוטה ואיומים, זי וף דו"חות והטלת קנסות ללא הצדקה.
כפי שהבאתי בפרק המסגרת הדיונית מן הפסיקה, הנטל לשכנוע בכל הקשור בבקשה שלפני מוטל על המבקשים, הגם שהנטל הנוגע ליסוד השלילי של העדר זדון או שוויון נפש לענין גרימת הנזק הוא נטל מופחת ונקודת המוצא היא התקיימות התנאים להענקת חסינות .
בענייננו, חלק מן המעשים המיוחסים למבקש 2 אינם מוכחשים, כגון – ההערות על עבודת המשיבה, הטלת הקנסות עליה והחלפת המפקחים ואף עצם קיומם של שינויים בדו"חות , ולא יכול להיות ספק כי היתה מודעות מצידו לכך שמדובר בפעולות שיגרמו למשיבה נזקים.
עם זאת, יש לזכור כי אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להפוך פעולות אלה לבלתי חוקיות, בלתי תקינות או חורגות מתפקידו של המבקש 2, שכן – אם יוכח שאכן היו ליקויים בעבודת המשיבה ובפיקוח עליה ייתכן שהיה מקום ואף צורך לנקוט בהן, שכן הנזק העלול להגרם למשיבה הוא החרב המונפת מעל ראשה הנחוצה לשם אכיפת הפיקוח עליה ועל עמידתה בתנאי החוזה עם המבקשת 1 ואמצעי השמירה מפני ניצול הקופה הציבורית שלא כדין .
לא בכדי קבע בית המשפט בפרשת בית יורב (פסקה 13 שצוטטה לעיל) כי יסוד המודעות או שוויון הנפש לנזק בסעיף 7א(א) לפקודה עוסק רק בגרימת נזק שלא כדין וכתכלית לעצמה.
כפי שציטטתי לעיל, מדובר בשלב מקדמי של ההליך ולא ב"חזרה כללית" לקראת ההוכחות, במיוחד כאשר מן המונח לפני עולה כי העדויות ששמעתי והראיות שהונחו לפני אינם אלא קצה הקרחון של חומר הראיות בתיק, כראוי לבקשה מקדמית.
כזכור, עסקינן במקרה בו העובד והרשות הציבורית הגישו יחד את הבקשה ובנסיבות אלה, על פי קביעת בית המשפט העליון בפס"ד פלקסר – " רשאי בית המשפט להניח כנקודת מוצא שהתנאים (להענקת חסינות על פי סעיף 7א – א.ב.) התקיימו והנטל יעבור אל התובע להראות מדוע אין לקבל את עמדתה של הרשות בעניין זה ", כאשר הנחה זו מותנית בעמידת הרשות בתנאים הכלליים של המשפט המנהלי, לרבות חובת ההנמקה.
עם זאת, הראיות שלפני מלמדות על העדר מעורבות הממונה הישיר על המבקש 2 בבדיקת התלונות לגביו והעדר מודעות שלו למסקנות, כאשר לא הונחה לפני עדות של מי שיכול היה לשפוך אור נוסף על אופן ניהול הביקורת על פ עילות המבקש 2, בדיקת התלונות נגדו והסקת המסקנה בדבר זכאות ו לחסינות .
הדברים מקבלי משנה תוקף כאשר מחקירת המבקש 2 עצמו עולה כי בעבר התקבלו נגדו תלונות בנושאים חמורים, חלקם משיקים לתלונות הנוכחיות של המשיבה, אשר המבקשת 1 העדיפה לסיים ללא בירור נוקב עד תום.
עוד עולה כי גם בביקורת הנוכחית נמתחה ביקורת על העובדה שהמבקש 2 קנס את המשיבה ללא הנמקה מספקת, מה שיכול לעלות בקנה אחד עם חלק מן המיוחס לו בתביעה ובעמדת המשיבה ביחס לבקשה הנוכחית.
לצד זאת, הובאו מטעם המשיבה עדותו של המפקח מר משה שלי, תמליל ההקלטה המצביע על שיח בין שלושה אנשים ש היו מעורבים בפרשה זו אך אינם בעלי הדין שלפני, ובזמן התרחשות האירועים הצביעו על טענות דומות נגד המבקש 2, והדו"חות על פעילות המשיבה שלגביהם הוצגו שתי גרסאות שונות תוך הסבר שנמסר בשפה רפה ובניסוח מסופק, הגם שהמבקש 2 אמור היה להשיב עליו בנקל ובבירור ואף תוך התבססות על עדויות תומכות ולא עשה כן.
אמנם בנסיבות בהן הרשות מגישה את הבקשה נקודת המוצא היא כי התקיימו התנאים אולם האמור לעיל מלמד כי נקודת מוצא זו התערערה ו לטעמי נותר הנטל המהותי הרובץ על המבקשים להוכיח את קיומם של תנאי החסינות לפי סעיף 7א(א) לפקודה.
לאור האמור, אני סבור כי בשלב הנוכחי לא עלה בידי המבקשים – עליהם מוטל הנטל בשלב זה – לשכנע באופן מניח את הדעת כי על הפעולות השונות שביצע המבקש 2 המהוות את התשתית העובדתית של התובענה והמקימות את עילת התביעה הנטענת חלים התנאים הקבועים בסעיף 7א(א) לפקודה וכי יש להעניק למבקש 2 חסינות בשלב זה .
עם זאת, בהנתן העובדה שצפויות ראיות נוספות ושהתמונה הנוכחית עדיין חלקית לצד העובדה שהטלת אחריות על עובד רשות ציבורית לפעולות שייתכן כי הן חלק אינטגרלי ואף נדרש מעבודתו היא צעד מרחיק לכת שיש לנקוט בו בזהירות ובשום שכל, אינני סבור כי ניתן לקבוע בשלב זה, באופן פוזיטיבי ועל פי המבחנים שהובאו לעיל מן הפסיקה, את ההיפך – כי המבקש 2 פעל למטרה אישית פסולה ושלא כדין, תוך זדון או למצער אדישות ביחס לנזק.
עניינים אלה יתבררו במסגרת ההליך העיקרי, לאחר שתשמענה כלל העדויות , תוגשנה כל הראיות וניתן יהיה לרדת לחקר הענין עד תום ולהכריע, כאשר ברור כי בשלב הדיוני הבא משתנה המצב ונטל השכנוע בתביעה העיקרית – על כל מרכיביה ועילותיה – מוטל על המשיבה.
המבקשים טענו עוד כי העובדה שהמשיבה תבעה אותם יחד ולחוד עומדת לה לרועץ, שכן כאשר מוענקת חסינות נדחית התביעה נגד העובד לאלתר ורק הרשות היא צד להליך ומנגד, אם מדובר בחריגת העובד מסמכותו ופעולות לא חוקיות שביצע אין מקום להטיל עליה אחריות אלא רק על העובד, ועל כן הגשת התובענה והמשך ניהולה נגד שניהם במקביל הם סתירה פנימית.
אינני מקבל עמדה זו כקביעה קטגורית .
יש לשים לב כי סעיף 7ג(ב) לפקודה, הקובע מהן תוצאות החלטה בבקשה דוגמת זו, יוצר סימטריה חלקית בלבד (ההדגשות שלי ואינן במקור) –
"קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7 א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית."
התביעה נגד הרשות נדחית על הסף במקרה של קביעה כי העובד עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו, בעוד התביעה נגד העובד נדחית על הסף רק אם נקבע כי שני התנאים להענקת החסינות התקיימו .
נמצא כי ייתכן מצב בו לא נקבע כי התקיימו שני תנאי החסינות אך גם לא נקבע פוזיטיבית כי העובד עשה את המעשה שלא במסגרת מילוי תפקידו , ואז תיוותר התובענה לניהול נגד שני בעלי הדין וסוגיות אלה יוכרעו רק בסופו של ההליך .
יוזכר גם כי סעיף 7ג(א) סיפא מכיר באפשרות שהתובענה הוגשה גם נגד הרשות הציבורית לצד העובד אליו מתייחסת בקשת החסינות.
הפועל הנובע מן האמור לעיל הוא שבשלב הדיוני הנוכחי אני דוחה את הבקשה, אולם זאת מבלי לקבוע ממצא פוזיטיבי באשר לשאלת פעילותו של המבקש 2 במסגרת תפקידו ושאלת היסוד הנפשי השולל את החסינות, והללו יתבררו במסגרת ההליך העיקרי.
אשר להוצאות, אמנם הבקשה לא התקבלה אולם לא נקבע ממצא חד משמעי ואף אינני סבור כי מדובר בבקשה מופרכת.
המסקנות שיקבעו בתום ההליך העיקרי ילמדו בדיעבד על נחיצות הבקשה וההצדקה בעמדות הצדדים ביחס אליה, כאשר נהיר כי מי שעמדתו תתברר כחסרת בסיס גרם לצד שכנגד טרחה והוצאות מיותרות.
יתרה מכך, במידה שיתקבלו טענות המבקשים תתווסף ל אמור העובדה ש המשיבה הותירה את המבקש 2 כאשר עננת ניהול התביעה – על כל הנובע ממנ ה, במיוחד לאדם פרטי – מרחפת מעל ראשו למרות שיכולה היתה להפרע מן המבקשת 1 שקבלה על עצמה אחריות, ו כל זאת בשים לב לרגישות המיוחדת הנוגעת להגשת תביעות נגד עובד ציבור שתפקידו לשמור על הקופה הציבורית.
אשר על כן, אינני עושה בשלב זה צו להוצאות ושמורות לצדדים טענותיהם לענין הוצאות בקשה זו לשלב הסיכומים בהליך העיקרי.
לאור התוצאה דלעיל ולאחר שעל פי הודעת המשיבה מיום 7.7.20 לענין השלמת גילוי המסמכים הסתיים לכאורה נושא ההליכים המקדמיים, אני מורה לצדדים כדלקמן –
הצדדים יגישו עדויותיהם הראשיות בתצהירים כדלקמן:
התובעת עד יום 30.8.20.
הנתבעים, בשים לב לימי החגים, עד יום 21.10.20.
כל צד יצרף לתצהיריו את כל המוצגים אשר בכוונתו להגיש באמצעות עדיו, גם אם הללו צורפו כבר לבקשות או לכתבי הטענות, תוך הפניה אליהם בגוף התצהיר בחלק הרלוונטי וסימונם באותיות בסדר עולה וכאשר עמודי הקובץ ממוספרים . בפתח קובץ תצהירים כאמור יערך תוכן עניינים שיכלול את ציון מספרי עמודים עבור כל תצהיר ונספח.
צד המבקש להעיד עדים ללא הגשת תצהיר, יגיש במועד אשר נקבע להגשת תצהירים מטעמו בקשה לזימון עדים אלה ויפרט בה את שמות העדים, הסיבה לאי הגשת תצהיר של כל אחד מהם וכן את נושאי העדו יות הצפויות.
חוות-דעת של מומחים יש להגיש במועדים אשר נקבעו לעיל.
תצהירי חוקרים ייערכו ויחתמו באותם מועדים ויצויינו בתוכן העניינים, אולם מועד הגשתם יידון בישיבת קדם המשפט או על פי בקשות ספציפיות בהמשך.
כל צד ימציא כדין העתקי כל התצהירים שהגיש על נספחיהם ישירות לצד שכנגד במועד שנקבע לעיל .
במקרה שבכוונת צד להתנגד להגשת מסמך כלשהו שהגיש הצד שכנגד, יגיש בקשה מתאימה תוך 20 יום מקבלת התצהיר/המסמך או עד 10 ימים לפני מועד הדיון, לפי המוקדם, שאם לא כן יחשב כמי שהסכים להגשתו (הגם ששמורה לו הזכות לא להסכים לתוכנו או לטעון לענין משקלו ).
58. קדם משפט במעמד הצדדים וב"כ יתקיים ביום 19.11.20 בשעה 13:00.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תש"פ, 14 יולי 2020, בהעדר הצדדים.