הדפסה

בית משפט השלום בנתניה ת"א 46336-12-15

בפני
כבוד ה שופטת בכירה סמדר קולנדר-אברמוביץ

התובע
פלוני

נגד

הנתבעים
1. מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד אריה בן שלמה
2.קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
ע"י עו"ד יוגב
3.שרון קוינט
4.שמעון לוי
ע"י עו"ד סימיניאן
5.יוסף חדד ובניו בע"מ
ע"י עו"ד מור אזולאי

פסק-דין

1. בפניי תביעה שהגיש התובע. בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן- חוק הפלת"ד), בגין אירוע תאונתי מיום 25.12.13, עת נהג בקטנוע מ"ר 15-317-70.
נתבעת מס' 1 מבטחת הקטנוע בביטוח סחר .
נתבעת מס' 2 הינה חברת קרנית אשר הגישה הודעת צד ג' כנגד נתבע מס' 4 .
נתבע מס' 3 הוא הבעלים הרשום של הקטנוע.
נתבע מס' 4 הינו בעל מוסך האופנועים שמסר האופנוע לנתבעת מס' 5
נתבעת מס' 5 הינו מעבידתו של התובע.

הצדדים חלוקים הן בשאלת קרות התאונה, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. נפתח בבירור שאלת החבות.

2. קרות התאונה:
האם התרחשה כלל תאונת דרכים?
התובע טען שכאשר נסע עם הקטנוע בכיכר, רכב נכנס לכיכר למרות שזכות הקדימה היתה שלו. על מנת למנוע התאונה הוא ניסה לבלום את הקטנוע אולם הבלמים לא עבדו, ולכן ניסה לבלום את הקטנוע בעזרת רגלו השמאלית. אח"כ חזר בנסיעה למוסך שהיה קרוב, הודיע להם על התאונה, עמית פינה אותו הביתה ואימו לקחה אותו לבית החולים.
גם בבית המשפט העיד באופן דומה (ראה עמ' 23 שורות 12-19). עובדה היא שלא זכר פרטים רבים, וגם לא לקח את פרטי הרכב, אולם הוא הסביר שהרכב המשיך בנסיעה. יכול ובעל הרכב כלל לא הבחין בתאונה, שכן התובע העיד שהקטנוע לא נפל, אלא הוא הצליח לבלום עם רכבו.
מיד לאחר התאונה בטופס בל-250 מפרט התובע שהוא ניסה לבלום עם הברקס ביד ומאחר והברקס לא עבד, בלם עם רגלו וכך התרחשה התאונה.
סבורני שהתובע מסר תיאור זהה מיד לאחר התאונה.

מנגד לא הוצגו כל ראיות אחרות, ועל כן שוכנעתי שאירוע התאונה התרחש כפי שטוען התובע.

3. שאלת החבות:
התאונה ארעה ביום 25.12.13, כאשר התובע, יליד 1992 נסע על הקטנוע, ניסה לבלום אולם הבלמים לא עבדו, הוא בלם באמצעות רגלו ונחבל.

התובע הצהיר שבאותו היום החל לעבוד אצל נתבעת מס 5, נאמר לו להגיע למחסן החלפים של החברה, שם קיבל קטנוע. כאשר נסע התפרץ רכב לנתיב נסיעתו. הוא ניסה לבלום אולם לא הצליח שכן הבלמים לא עבדו, ועל מנת להמנע מתאונה בלם ברגליו, כאשר נפגע ברגלו השמאלית.

4. נתבעת מס' 1 טענה שהשימוש בקטנוע אינו מכוסה במסגרת הפוליסה שהופקה שהינה "פוליסת סחר" שאינה מכסה שכן השימוש שנעשה בקטנוע אינו לצרכי סחר ברכב, בדיקתו, תיקונו.

5. נתבע מס' 4 טען שנתבעת מס' 5 קיבלה את הקטנוע ממנו שהוא נושא עליו שלט לנסיעת מבחן לאור רצונה לבדוק את הקטנוע טרם רכישתו מהנתבע כפי שנהגה לעשות קודם לכן. על כן הקטנוע היה מבוטח על פי הפוליסה. למרות עובדה זו היא אפשר לתובע לנהוג בקטנוע לצרכי העבודה, פעילות שאינה מכוסה בתנאי הפוליסה ותוך הפרת ההסכמה שבין הצדדים.

6. נתבעת מס' 5 טענה שהינה חברה המעסיקה שליחים . במסגרת הקשר המסחרי בינה לבין נתבע מס' 4 הוסכם כי נתבע מס' 4 יבצע טיפולים תקופתיים לקטנועים של הנתבעת כאשר בזמן שהקטנוע בטיפול אצל נתבע מס' 4 הוא יספק קטנוע חלופי תקין וידאג לכיסוי ביטוחי.
הנתבעת מס' 5 קלטה לעבודה את התובע ובאותו היום שלחה אותו לבצע שליחויות עם קטנוע חילופי שסופק לו על ידי הנתבע מס' 4 אשר בו אירעה התאונה. לאחר התאונה נתבע מס' 4 מסר שקיים כיסוי ביטוחי לקטנוע והוא יטפל בכך.

7. לאחר ששמעתי את העדים מסקנתי הינה שהאופנוע לא ניתן על ידי נתבע מס' 4 לנסיעת מבחן טרם רכישה, אלא ניתן כאופנוע חילופי בעת שאופנוע של נתבעת מס' 5 היה בטיפול אצל נתבע מס' 4 . למסקנה זו מגיעה אני מהנימוקים הבאים:

8. עמית חדד מבעלי נתבעת מס ' 5 העיד באופן ברור כי החברה נהגה לרכוש אופנועים חדשים מנתבע מס' 4, כאשר כחלק מהרכישה, הוסכם בין הצדדים שנתבע מס' 4 יבצע טיפולים שוטפים לאותם אופנועים כאשר בזמן הטיפול יתן אופנוע חלופי לנתבעת מס' 5 (ראה עמ' 42 שורות 2-6) הוא המשיך והעיד שהאופנוע נשוא תביעה זו לא ניתן לחברה לצורך רכישה או בחינה טרם רכישה.
מאחר והנתבעת מס' 5 אותה עת ביצעה שליחויות גם עם אופנועים, סביר והגיוני הוא שבזמן שהאופנוע נמצא בטפול אזי הם יקבלו אופנוע חילופי שאם לא כן הפעילות היתה מושבתת. כן התרשמתי מהעדויות שהיה קשר עסקי ארוך עם נתבע מס 4 ומאחר ונתבעת מס' 5 רכשה רק ממנו את האופנועים החדשים, ורצתה לבצע להם טפולים שוטפים כנדרש הגיעו להסכמה זו.
מר חדד המשיך והעיד שכאשר ביקש ממנו נתבע מס' 4 לחתום על תצהיר שאומר שהאופנוע ניתן לצורך נסיעת מבחן, לא הסכים לעשות כן שכן ידע שזו עדות שקר, ולמרות שהבין שאם הוא חותם אזי קיים ביטוח והוא לא יתבע כלל ועיקר. (ראה עמ' 43 שורות 15-16).
עוד העיד באופן ברור שכאשר היה ניתן האופנוע חילופי, היה ברור שקיים לו ביטוח כדין והוא תקין וכך נמסר לו על ידי נתבע מס' 4.

9. חיזוק לעדותו מוצאת אני בעדותו של ליאון נקש, עובד נתבעת מס' 5 אשר הוא זה שהעיד שהביא את האופנוע לטיפול אצל הנתבע מס' 4 ולקח ממנו אופנוע חלופי. העיד באופן ברור שהאופנוע לא ניתן לצורך נסיעת מבחן אלא כאופנוע חילופי, בזמן שהאופנוע של נתבעת מס' 5 נמצא בטפול אצל נתבע מס' 4 . (ראה עמ' 50 שורות 17-21). בהמשך העיד כי לא היה כל שלט "מבחן " על האופנוע וכי הוא מכיר ויודע כיצד נראים שלטים אלה (ראה שורות 23-29).

10. עוד עלה מעדותו שלבעלי החברה, זוהר ועמית אין כל רישיון לאופנוע. מעדות זו ניתן להבין שבכל מקרה אם היה נלקח אופנוע לנסיעת מבחן הוא זה שהיה לוקח אותו.

11. גם התובע העיד שעל האופנוע שנסע בו לא היתה לוחית רישוי לבנה. (ראה עמ' 29 שורות 17-18).

12. נתבע מס' 4 מנגד העיד שעל האופנוע היתה לוחית "במבחן". לאור העדויות הברורות לעיל איני יכולה לקבל עדותו בענין זה. עוד אוסיף שהוא העיד שנכונה העובדה שנתבעת מס' 5 היתה רוכשת ממנו אופנועים חדשים בלבד , אולם לטענתו היתה לוקחת אופנוע ישן לנהיגת מבחן. מדוע שתעשה כן? אין אופנוע חדש דומה לישן. יתרה מכך, ליאון העיד שלאור הבנתו באופנועים, ומאחר ועמית וזוהר בעלי הנתבעת מס' 5 לא הבינו, אזי הוא הציע להם לרכוש רק אופנועים מסוג "מובי" וכך עשו. (ראה לענין זה עמ' 53 שורות 19-21). דהיינו, לא היה כל צורך לקחת אופנוע לנסיעת מבחן, שכן היה ברור לנתבעת מס' 5 אילו אופנעים היא רוכשת.

13. לא זו גם זו, קיים תמליל שיחה בין נתבע מס' 4, עמית וזוהר חדד מנתבעת מס' 5 שצורף לתצהירי נתבעת מס' 5. בתמליל השיחה לא אומר נתבע מס' 4 כי נתבעת מס' 5 אחראית, שכן נתן האופנוע לנסיעת מבחן בלבד, אלא היפוכו של דבר, הוא לוקח על עצמו אחריות.
כך בעמ' 8 שורות 7-9 הוא אומר שנתן תצהיר שאם מכל סיבה שהיא חברת הביטוח לא מכירה, אזי הוא לוקח אחריות על הכל.
בהמשך אומר:
"כן הבאתם אופנוע לטיפול, נתתי אופנוע לנסיעת מבחן, זה מותר לי, זה חוקי, יש ביטוח חובה וג' ואז אין בכלל עילה נגד אף אחד. אז אמרתי יותר מזה, תצהיר אחד פשוט שזוהר נותן שאני נתתי לו כלי לנסיעת מבחן לבדיקה, לקניה, ומצד שני אני נותן לו עוד תצהיר שלי שאני אחראי לכל נזק שאם חס וחלילה,
עמית: אם אנחנו יוצאים אשמים במשפט?
שימי: מפסידים במשפט, אני אחראי להכל, אין יותר, אין לכם פה שום ריזיקה". (ראה עמ' 8 שורות 22-28).

דהיינו, מודה שהנתבעת מס' 5 הביאה את האופנוע אליו לצרכי טיפול. כן אומר שהוא לוקח על עצמו את כל האחריות לכל נזק שיגרם לנתבעת מס' 5.

בהמשך אומר שהביא הטיוטא לזוהר (ראה עמ' 9 שורות 8-9). אומנם זוהר לא נתן תצהיר מטעם הנתבעת מס' 5 אולם הוגש נ' 4 שהינו תצהיר של זוהר חדד שאינו חתום, אשר ככל הנראה זהו התצהיר שביקש הנתבע מס' 4 להחתים את זוהר, אשר סירב בסופו של יום שכן האמור בו אינו אמת.

14. גם בבית המשפט מעדותו של נתבע מס' 4 התרשמתי שלוקח למעשה אחריות מלאה על האירוע. כך כאשר נשאל באשר לאמור בסעיף 8 לתמליל שם אומר שהוא אחראי על הכל השיב, שאם חברת הביטוח לא תיקח אחריות אזי הוא האחראי. (ראה עמ' 38 שורות 17-27).

15. לאור האמור לעיל מסקנתי הינה שדין התביעה כנגד נתבעת מס' 5 להדחות, שכן האופנוע הינו בבעלות נתבע מס' 4 וניתן לנתבעת מס' 5 רק כאופנוע חילופי בזמן בו אופנוע הנתבעת נמצא בטיפול אצל נתבע מס' 4 , כאשר נתבע מס' 4 דואג ואחראי לכיסוי הביטוחי לאופנוע.

16. האם קיים כיסוי ביטוחי לאופנוע ?
מהראיות שהוצגו עולה שהפוליסה שהוצאה ע"י נתבעת מס' 1 הינה פוליסה לביטוח סחר ומכסה רק אם בעת קרות מקרה הביטוח שימש הרכב את המבוטח לשם סחר ברכב, בדיקת הרכב, תחזוקתו, תיקוני או בחינתו לרבות לשם העברתו לצורך אחד מהשימושים האמורים.
לאור מסקנתי לעיל שהאופנוע לא ניתן לנתבעת מס' 5 לצרכי בדיקה טרם רכישה, אזי הפוליסה הקיימת אינה מכסה אירוע נזק זה.

17. הנתבע מס' 4 העיד שסוכן הביטוח מטפל לו בכל הביטוחים וכי קיימים לו ביטוחים הן ביטוח סחר לרכישת רכב, והן ביטוח צד ג' . טענה זו הינה בגדר הרחבת חזית, שכן לא טען בכתבי בי- הדין מטעמו טענות כנגד סוכן הביטוח שלו. הנתבע אף לא הגיש כל הודעת צד ג' כנגד סוכן הביטוח ועל כן איני יכולה לדון בטענות אלה.

18. נתבע מס' 4 טען שבהליך אחר שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרת תיק 46331-11-18 לקחה על עצמה נתבעת מס' 1 את הכיסוי הביטוחי של נתבע מס' 4. עיון בתיק זה מלמד כי העובדות שם שונות מהעובדות בתיק שלפני, שכן שם התובע לקח את האופנוע אותו ביקש לרכוש מנתבע מס' 4 לנסיעת מבחן, כאשר במסגרתה התרחש אירוע תאונת הדרכים.

19. לאור האמור לעיל התביעה כנגד נתבעת מס' 1 נדחית.

20. נכותו של התובע:
המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה שהחל מיום 1.7.15 נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה בגובה 10% לפי סעיף 35 (1) (ב).
שילמו לתובע תגמולי מל"ל בגובה 35,188 ₪.

21. נכות תפקודית:
התובע טען שלא שב לתפקוד מלא וכי סובל מכאבים באיזורי הפגיעה שונים. כן טען שקודם לפגיעה עבד בעבודות הדורשות מאמץ פיזי ואילו היום אינו מסוגל לעבודות כאלה.
הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8/6/95); ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות  דרום בע''מ (21/12/1992); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (23/08/2010)).

22. בעניינו מדובר בנכות אורתופדית של אדם צעיר, ותובע שעבד עובר לתאונה בעבודות הקשורות במאמץ פיזי ועל כן סבורני ששיעור נכותו התפקודית הינה כשיעור נכותו הרפואית.

23. הפסד השתכרות בעבר:
עובר לתאונה ומיד לאחר שחרורו מהצבא עבד התובע כעוזר חשמלאי והשתכר סך של
5,468 ₪ בחודש.
ביום 25.12.13 החל לעבוד אצל הנתבע 5 וביומו הראשון ארעה התאונה.
התובע טוען כי שהה באי כושר מלא במשך 6 חודשים לאחר התאונה. לאחר מכן שב לעבודה אולם בעקבות הפגיעה הצליח להחזיק בה רק חודשיים.
לאחר מכן שהה תקופה נוספת של 4 חודשים בבית ללא עבודה לאחריה החל לעבוד בעבודות שונות בשכר של כ- 6,000 ₪ לחודש.
בחודש פברואר 2016 החל התובע לעבוד כמנהל שירות במוסך פולאריס והשתכר סך של
כ- 7,500 ₪ לחודש.
כן טוען התובע כי לאחרונה ניסה את מזלו ופתח עסק לביצוע עבודות תיקון קלות אך בשל מצבו הרפואי לא הצליח להתמיד בעבודתו.
הנתבעת 2 טוענת כי עובר לתאונה עבד התובע בעבודות זמניות לתקופות קצרות אצל מעסיקים שונים והשתכר סך של 5,212 ₪ בממוצע. כן טוענת הנתבעת כי לא היתה כל הצדקה להימנעותו של התובע מחזרה לעבודה לאחר 3 חודשי אי הכושר שאושרו לו על ידי המל"ל.
כן נטען כי מאז התאונה הנוספת בשנת 2016 לא חזר התובע לעבודה. התאונה השניה היא שגדעה את כושר השתכרותו של התובע וגרמה לו להפסיק לעבוד במשך שנתיים.
בנסיבות אלה טוענת הנתבעת כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי.
איני סבורה כי הדין עם הנתבעת. התובע הוכיח כי לא עבד במשך 10 חודשים והעובדה כי המל"ל אישר 3 חודשי אי כושר בלבד אין בה להוכיח כי לאחר אותם 3 חודשים יכול היה התובע לשוב לעבודה.
משכך - אי כושר מלא למשך 10 חודשים, לפי שכרו עובר לתאונה, משוערך להיום – סך של 5,840 ₪ 10 חודשים X 5,840 ₪ = 58,400 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (25.5.14) סך של 62,300 ₪.
לאחר תקופת אי הכושר יש לחשב את הפסידו של התובע בהתאם לשכר הממוצע במשק שכן התובע בחור צעיר בתחילת דרכו וסביר להניח כי עם השנים היה שכרו עולה.
בחישוב פיצויים בגין נזקי גוף לקטינים, החזקה היא כי בסיס השכר שישמש את בית המשפט בבואו לחשב את הפיצוי יהיה השכר הממוצע במשק (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא פ"ד ס(3), 13 (2005)). חזקה זו הוחלה גם על צעירים שחצו את גיל הקטינות, על נפגעים המשרתים בצבא, על מי שהחלו בלימודיהם ועל צעירים בתחילת דרכם המקצועית (רע"א 7490/11 פחרי נ' חאג' (2011) בפסקה 6; ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צ'יבוטארו (2009) בפסקה 9; ת"א (חי') 19489-10-10 מלכה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (2015) בפסקה 22).
על כן ייערך חישוב לפי הפסדי התובע כל שנה לפי השכר הממוצע במשק העומד כיום על סך של 9,907 ₪ נטו.
בשנת 2015 השתכר התובע סך ממוצע של 5,778 ₪ ובשערוך להיום סך של 6,115 ₪. משכך ההפסד החודשי עומד על סך של 3,792 ₪ וסה"כ לשנה – 45,504 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.6.15) סך של 48,296 ₪
בשנת 2016 השתכר התובע סך ממוצע של 7,410 ₪ (בהתאם לראיות שהוצגו ל ידי התובע עבד בשנה זו רק 7 חודשים), משכך ההפסד החודשי עומד ע"ס של 2,497 ₪ וסה"כ לשנה– 29,964 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (1.6.16) סך של 31,767 ₪.
בשנת 2017 הוצגו רק שני תלושי שכר לפיהם השתכר התובע סך ממוצע של 8,157 ₪.
בהתאם לכך יש לפצות את התובע בחודשים אלה בלבד סך של 3,500 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (15.1.17) סך של 3,673 ₪.
בהעדר ראיות נוספות לגבי העבר אין כל מקום לפיצוי נוסף.
סה"כ הפסד השתכרות לעבר – 146,036 ₪.

התברר שהתובע עבר לאחר אירוע תאונה זה, אירוע תאונה נוסף ביום 16.7.16. כן הודה בחקירתו כי לא עבד כשנה כתוצאה מתאונה זו (ראה עמ' 17 שורות 24-32) . הוא הגיש תביעה נפרדת לבית משפט השלום בתל אביב. במסגרת התביעה נקבעה לו נכות כאשר הוסכם בין הצדדים שם כי קיימת לו נכות של 20% בגין עמ"ש מותני, 10% בגין עמ"ש גבי, - 5% בגין פגיעה ביד. כן נקבע 10% בגין צלקות- סה"כ 38% בגין נכויות שאינן קשורות לתאונה שם ו-10% בגין התאונה שם.

הווה אומר, לאחר אירוע תאונה זה נפגע התובע שוב ונגרמה לו נכות של 10%, אשר בעקבותיה התובע לא עבד כשנה. ובהמשך העיד שלאחר אותה תאונה הפסיק לעבוד (ראה עמ' 19 שורות 13-14).

לאור כך סבורני שיש להקטין במחצית את הסכומים שעל התובע לקבל עבור הפסד השתכרות עבר- דהיינו הסכום שיש לשלם לתובע הינו 73,017 ₪.

לעתיד – התובע כיום בן 27.1 שנים, לפניו עוד כ- 40 שנות עבודה:
בהעדר ראיות להפסדים ממשיים מאז התאונה ועד היום, חרף העובדה שחלפו כ- 7 שנים ממועד התאונה, ראיתי לפסוק בגין הפסד השתכרות בעתיד סכום גלובלי בסך של 125,000 ₪ הכולל גם הפסדי פנסיה לעתיד.

24. כאב וסבל
לפי נכות בשיעור 10% עומד הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 18,715 ₪.

25. ניכויים
מסכום הפיצויים כפי שנפסק, יש לנכות את הסכומים שקיבל התובע מהמל"ל, המסתכמים בסך של 35,188 ₪.

לענין עזרת הזולת, עזרה בבית, הוצאות נסיעה והוצאות נלוות – התובע לא הציג כל קבלות לענין הוצאות שנגרמו לו. עם זאת מדובר בבחור צעיר, שאין לדעת מה יהיה בעתיד.
בנסיבות אלה הנני מעריכה בדרך של אומדנא את הוצאות התובע כמפורט לעיל הן לעבר והן לעתיד בסך כולל של 10,000 ₪.

סה"כ הסכומים המגיעים לתובע:226,732 ₪ בניכוי הסך של 35,188 ₪.

26. ההודעה לצד ג':
קרנית הגישה הודעה לצד ג' כנגד נתבע מס '4 מכח היותו הבעלים של האופנוע ומתיר השימוש בו, אשר התיר השימוש בקטנוע מבלי שהביטוח שהיה לו כיסה האירוע, השימוש והחבות.
בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ח 1975 חייב צד ג' לשפות את הנתבעת בגין כל סכום שתידרש לשלם בגין אירוע זה. זכאותה של הנתבעת כלפי הצדדים השלישים בהתאם לחוק הינה מלאה, מוחלטת וללא כל תנאי.

משכך על צד ג' 2- לשלם לנתבעת כל סכום אשר מחוייבת היא לשלם בהתאם לפסק דין זה.

סוף דבר:
התביעה נגד נתבעת מס' 1 ו 5 נדחית. התביעה כנגד נתבעת מס' 2 ןנתבע 4 מתקבלת. כן מתקבלת ההודעה לצד ג' כנגד צד ג' מס' 2 . משכך על נתבע מס' 4 שהוא גם צד ג' מס' 2 , שמעון לוי לשלם לתובע את הסך של 191,544 ₪. כן ישלם אגרת בית המשפט ושכ"ט כחוק לתובע ואת אגרת בית המשפט ששולמה על ידי נתבעת מס' 2 במסגרת ההודעה לצד ג'.

ניתן היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.