הדפסה

בית משפט השלום בנתניה ת"א 44447-03-16

בפני
כב' ה שופטת הבכירה סמדר קולנדר-אברמוביץ

בעניין:

לריאנה בע"מ
ע"י עו"ד טיייטלר ואח'

התובעים

נגד

ג'יי ווי ניהול יזמות בע"מ
ע"י עו"ד בוטרשווילי

הנתבעים

פסק דין

בין הצדדים חברת לריאנה בע"מ וחברת גיי. ויי ניהול ויזמות עסקית, התנהלה מערכת יחסים עסקית במסגרתה הפיקה הנתבעת אירועים במתחם התובעת. לטענת התובעת הנתבעת לא שילמה כל שהתחייבה במסגרת ההסכמות שבין הצדדים ומשכך הגישה התביעה על סך 102,437 ₪.

אין מחלוקת בין הצדדים שהתובעת היתה המחזיקה זכויות התפעול במתחם אירועים בחוף הירוק בנתניה. התובעת שכרה המבנים במתחם מחברת מנדין בע"מ.

טענות הצדדים:

לטענת התובעת בתחילת ינואר 2016 החלה התובעת לפעול במתחם אותו שכרה. הנתבעת ביקשה מהתובעת קיום מספר אירועים שהוזמן עוד קודם לכן טרם כניסת התובעת, אשר המועדים לקיומם היו בחודשים ינואר פברואר. על כן התקיימו אירועים בתאריכים 5-6, 8-9, 23-24, 28 בחודש ינואר וכן אירוע ביום 3.2.16.
התובעת נשאה בהוצאות אירועים אלה לרבות רכישת מזון, השכרת ציוד, שירותי ניקיון ושכר עובדים. התובעת הוציאה לנתבעת חשבוניות בגין אירועים אלה אולם לא קיבלה התמורה. כן נשאה בעלות הזמנת גנרטורים וממירים. הנתבעת מסרה שתי המחאות דחויות לתובעת – אחת על סך 37,731 ₪ עבור אירועים בתאריכים 5.1 ו 8.1 והשניה על סך 29,766 ₪ בגין אירוע בתאריך 24-26 בינואר. להמחאות אלה ניתנו הוראות ביטול.

החוב שהנתבעת נותר חייבת הינו סך של 113,291 ₪.

לטענת הנתבעת כבר ביום 29.10.15 וטרם כניסת התובעת למתחם, נחתם הסכם בין הנתבעת לחברת אל ים ריזורט וקיארה ריזורט לפיו הנתבעת ביצעה פעולות שיווק בשטח האירועים נשוא התביעה (העתק הסכם צורף כנספח א' לתצהיר הנתבעת). כאשר הועברו הזכויות לתובעת בשנת 2016 הוברר והוסכם בין הצדדים שהתובעת תכבד את ההסכם שנחתם קודם לכן ותיכנס בנעלי חברת אל ים וקיארה בכל הנוגע להתחייבותיהם כלפי הנתבעת.
בהתאם להסכם הנתבעת היתה זכאית לדמי ניהול. בחודשים נובמבר דצמבר 2015 שולמו דמי הניהול על ידי אל ים בסך 55,000 ₪, ומחודש ינואר 2016 חדלו מלשלם את דמי הניהול למרות ההסכמה שבין הצדדים.
כן חדלה התובעת מלשלם מחצית שכרה של העובדת מטעם הנתבעת בסך 3,500 ₪ ומע"מ לחודש, כפי שהוסכם בין הצדדים.
האירועים שהתקיימו בחודש ינואר 2016 היו בימים 8-9, 23-24 בלבד.
בגין אירוע שהתקיים ביום 28.1 – שולמה התמורה לתובעת במזומן.
ביום 3.2.16 התקיים אירוע אולם עקב הבעיות הרבות שהתעוררו במהלכו הודיע מזמנית האירוע שלא תתקשר עוד עם הנתבעת בשנית.
באשר לגנרטור הוא הוזמן לבקשת הבעלים עקב מזג אוויר סוער. גם לענין הממירים הבקשה היתה מבעלי התובעת .
מכל סכום מוכחש שהיה ויפסק לזכות התובעת יש לבצע קיזוז ומשכך הנתבעת לא נותרה חיבת כל סכום לתובעת.

דיון והכרעה:
השאלה הראשונה שיש לתת עליה את הדעת הינה האם התקיימו האירועים במועדים שצוינו על ידי התובעת.

הנתבעת אינה מתכחשת לכך שהתקיימו אירועים בימים 8-9, 23-24.

התובעת פירטה שנשאה בהוצאות רבות לרבות רכישת מזון, השכרת ציוד, שירותי ניקיון ושכר עובדים. כן צירפה אסמכתאות (נספח א). כך ביום 8.1.16 התקיים אירוח סוף שבוע חברת "ברינקס"- 42 אורחים. החשבונית שהוצאה לנתבעת הינה בגובה 30,240 ₪ כולל מע"מ.
ביום 24-26.1 התקיימה סדנת מנהלים ליומים כולל לינה וארוחות. החשבוניות הינה בגובה 30,374 ₪.

מדוע שהנתבעת לא תשלם עבור אירועים בימים אלה? לא קיבלתי ממנה כל הסבר מספק.

באשר לאירועים בימים 5-6.1 :
התובעת פירטה שביום 5.1.16 התקיים יום עיון לתשעה מנהלים כולל לילה אחד – החשבונית שהוצאה לנתבעת הינה 8,262 ₪ כולל מע"מ.

מדוע שהנתבעת לא תשלם עבור אירוע זה?

נציג הנתבעת, יגאל גולן הודה שאכן התקיים אירוע ביום זה וכי התכוון לשלם עבורו (ראה עמ' 13 שורות 23-31 לפרוטוקול).
אם כן גם על אירוע זה קמה חובה לנתבעת לשלם עבורו.

באשר לאירוע מיום 28.1 – הנתבעת טוענת ששולם סך במזומן. עסקינן בשתי חברות מסודרות. אף אם שולם סך במזומן הייתי מצפה לראות מסמך בכתב בענין זה, כאשר לא הוצג בפני ולא הוצגה כל מניעה וכאשר קיימת חשבוניות על סך 9400 ₪ כולל מע"מ- על הנתבעת לשלם סכום זה.

באשר לאירוע מיום 3.2.16 – התובעת מפרטת שהאירוע כלל יומיים שהיה ליום עיון 50 משתתפים. החשבונית הוצאה על סך 38,048 ₪ כולל מע"מ.

הנתבעת טוענת שעקב הבעיות שהתעוררו במהלך האירוע הודיעה מזמינת האירוע שלא תתקשר עוד עם הנתבעת. (כן צירפה את נספח ד' לתצהיר).
עיון בנספח ד' מעלה שמזמינת האירוע מפרטת כשלים רבים שהתרחשו במהלך האירוע עם זאת מציינת שתשלם את החשבונית לאחר תהליך הגביה מול הלקוח וקיזוז הוצאותיה. ממסמך זה אני למדה שהמזמינה שילמה סכום כלשהו עבור האירוע. משכך מדוע שהנתבעת לא תשלם סכום כלשהו, אף אם מופחת לתובעת בגין ארוע זה שעלותו היתה כה גבוהה?

הנתבע יכול היה להציג מסמכים המציגים מהו הסכום ששילמה המזמינה עבור האירוע. לא ברור מדוע לא הוצג המסמך כאשר ברור הוא שהמזמינה שילמה סכום, וענין זהו עומד לחובת הנתבע.

לאור האמור לעיל, ובהעדר כל ראיה אחרת יש מקום לחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך של 38,048 ₪ בגין אירוע זה.

בכל הנוגע להזמנת הגנרטור והממירים-
התובעת טוענת שנשאה בהזמנת גנרטור וממירים
הנתבעת טוענת שביום 1.1.16 התקיימה שבת חתן. מאחר ומזג האויר היה סוער, מר פרץ, בעלי חברת אל ים ביקש ממנו להזמין גנרטור על מנת למנוע בעית חשמל. משכך הופנתה החשבונית על ידו לויאלה קיארה.

באשר לממירים – לגרסת הנתבעת ביום 8.1.16 בסוף שבוע, התארחה בשטח האירועים חברת ברינקס . לאור קריסת תקשורת הטלויזיה במתחם ביקש מנהל אל ים, מוטי פרץ להזמין בעלי מקצוע. הנתבעת נשאה בתשלום לספקים

בבית המשפט העיד מר גולן שכל הציוד לעיל הוזמן לבקשת מר פרץ והוא לא פנה כלל לתובעת שכן מי שניהל המתחם אותה עת היה מר פרץ. (ראה עמ' 16 שורות 13-17).

מר גולן הצהיר בתצהירו כי כבר בתחילת חודש דצמבר פנה אליו מר פרץ והודיע לו שהחלו במו"מ למכירת פעילות שטח האירועים. עוד הצהיר שמנהל התובעת החל להגיע למקום בחודש זה (ראה סעיפים 6,7 לתצהירו). מדוע אם אכן לא פנה לתובעת? איני יכולה לקבל את הסברו אשר אינו עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו שידע כבר בדצמבר ששטח האירועים נמכר לחברה אחרת.

כן לא הוצגו כל מסמכים לכך שהנתבעת היא ששילמה עבור ציוד זה. בחשבוניות שהוצגו על ידי הנתבעת לא מצוין שהן שולמו. אולי מר פרץ שילם? לא קיבלתי כל הסבר מדוע לא הוצגו מסמכים אלה, אם אכן הנתבעת שילמה סכומים אלה.

מר גולן הודה בבית המשפט שניתנו שיקים בגין חשבוניות אלה וכי התכוון ששיקים אלה יוכבדו, אולם לטענתו כנגד הבטחות שימשיך את פעילותו במקום. (ראה עמ' 15 שורות 14-17). אם כן מדוע הוצאו הוראות ביטול לשיקים אלה? איני סבורה שהנתבעת יכולה היתה לעשות כן, במסגרת מערכת היחסים שבין הצדדים ולאחר שקיבלה מהתובעת את השטח לצורך עריכת אירועים.

לסיכום – סך כל הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובעת עומד בגובה 86,084 ₪.

השאלה השניה שהינה במחלוקת בין הצדדים הינה האם הוסכם בין הצדדים שהנתבעת תקבל דמי ניהול בהתאם לנוהל שהיה קיים קודם לכן.

אין כל הסכם בכתב בענין זה. כפי שהנתבעת פירטה בינה לבין חברת אל ים ריזורט וחברת ויאלה היה קיים הסכם מסודר מיום 29.10.15 (ההסכם צורף כנספח א'). לפיו הנתבעת תשווק אירועים בשטח האירועים.
כפי שפירט מר יגאל גולן בתצהירו, הנתבעת השקיעה כספים רבים בהסתמך על הסכם זה. בתחילת חודש דצמבר 2015 פנה אליו אחד מבעלי אל ים – מוטי פרץ והודיע לו שחברת אל ים וויאלה החלו במגעים למכירת פעילות שטח האירועים. בפגישה הוברר שהקונה הפוטנציאלי יכבד את ההסכם וייכנס בנעליה החברות.

בשיחות שקוימו לאחר מכן עם מנהל התובעת הוא התחייב שההסכם מיום 29.10.15 יכובד על ידי התובעת (ראה סעיף 7 לתצהירו).

לא ברור מדוע לא הביאה הנתבעת את מר פרץ שיעיד שכן מר גולן הצהיר במפורש בסעיף 6 לתצהירו שבשיחה שהתקיימה עם מר פרץ בסוף חודש דצמבר היה ברור שהקונה הפוטנציאלי יכבד ההסכם שנחתם בין הנתבעת לחברת אל ים וקיארה. לא הוצגה כל מניעה להבאת עד זה ועל כן עומדת עובדה זו לחובת הנתבעת.

עיון בהסכם מלמד שהנתבעת התחייבה לספק במהלך שנת 2016 לפחות 8,000 מנות. האם ביצעה חלקה בהסכם?
עוד נקבע בהסכם שעלות כל מנה תשווק בסך של 280 ₪ והצדדים יתחלקו ברווח ככל שאירוע ישווק בסכום גבוה יותר. רווחים מפעילות משותפת יתחלקו בין הצדדים לאחר כיסוי העלויות.
במידה ומחזור הפעילות השנתי יעלה על 3,000,000 ₪ ישולם סך של 3% לנתבעת.

ההסכם עם כך אינו קובע כל דמי ניהול המגיעים באופן קבוע לנתבעת. לא הוצגו בפני כל ראיות לכך שהמחזור השנתי עבר את סך שלושה מיליון ₪.

זאת ועוד, בבית המשפט הוברר שבאותו היום 29.10.15 נערך למעשה הסכם נוסף בין אותם צדדים. ההסכם הוצג בטלפון ולאחר מכן ביקשה התובעת להציגו לבית המשפט והותר לה. כאשר עומת מר גולן עם הסכם זה, העיד שבתחילת הקשר עם התובעת הגיע מר פרץ ומסר לו שהתובעת אינה מסכימה לכל הסעיפים ומבקשת למחוק מספר סעיפים, ולכן נערך הסכם נוסף ונמחקו סעיפים (ראה עמ' 14 שורות 19-21). אם כן אם התובעת לא הסכימה לסעיפי ההסכם, כיצד יכול הוא להצהיר שהסכימה לשלם לו דמי ניהול חודשיים?

לא זו אף זו, מר גלן טען להשקעות גדולות שנערכו על ידו בחודש נובמבר ולצבר הזמנות של 2.5 מליון ₪ (ראה עמ' 13 שורה 2). לא הוצגה ולו ראשית ראיה לכך. לא סביר שלא תהיה ולו ראיה אחת לצבר הזמנות כה רב, ומשכך איני יכולה לקבל עדות מר גולן.
עוד אוסיף שמר גולן לא הציג כל קבלה על דמי ניהול שקיבל ממר פרץ למרות שטען שיש בידיו קבלות (ראה עמ' 15 שורות 1-2). מדוע לא הוצגו המסמכים? שוב עובדה זו עומדת לחובת הנתבעת.

יש לציין שאין כל מכתב בזמן אמת של הנתבעת שבו היא דורשת שיחתמו עימה על הסכם ובו יפורטו דמי הניהול. מדוע? לא קיבלתי כל הסבר מספק לכך.

מר רפי קדוש, אשר היה שותף עם מר מוטי פרץ וסטיב פרואה עלפי הסכם שותפות בקשר עם פעילות חברת אל ים וויאלה קיארה הצהיר שהתקיים משא ומתן שהוא ומר פרץ היו שותפים לו להעברת השכירות מהחברות לתובעת.
הוא הכיר את הנתבעת שפעלה במקום והביאה מפעם לפעם מספר אירועים אולם לא פעלה כמשווק בלעדי.
כאשר נוצר הקשר עם התובעת, מר טויטו מהתובעת נפגש אף עם מר גולן ומר גולן אישר שברגע שהפעילות תעבור לתובעת הוא ייצא ממשרדי מר פרץ ויפסיק עבודתו כאשר אין כל מחויבות מצידה של התובעת לערוך אירועים אותם יבקש להזמין (ראה סעיף 8 לתצהירו).

עוד הצהיר שמעולם לא שולמו לנתבעת דמי ניהול וכי היא לא ניהלה דבר (ראה סעיף 11 לתצהירו).

לאור כל האמור לעיל מסקנתי הינה שדין התביעה להתקבל. הנתבעת לא הוכיחה כל זכאות לדמי ניהול ולקיזוז סכומים, ועל כן עליה לשלם את הסכום שקבעתי לעיל.
משכך על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 86,084 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. עוד תשלם אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בגובה 10,000 ₪.

ניתן היום יט באדר , 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים