הדפסה

בית משפט השלום בנתניה ת"א 35689-01-17

בפני
כבוד ה שופטת ליאת הר ציון

התובע

אליעזר גרוס
ע"י ב"כ עו"ד גולן

נגד

הנתבעת
אלישבע אורית רייזמן
ע"י ב"כ עו"ד בר נוי

פסק דין

התובע מחזיק בידו שטר בסך של 500,000 ש"ח החתום על ידי הנתבעת. שטר זה ניתן לו על ידי זהר, גרושה של הנתבעת (בעלה בעת החתימה על השטר), בשל חובות של זהר כלפי התובע.

זהר שוהה מחוץ לתחומי המדינה בליטא מאז שנת 2016. הוא חב חובות למספר נושים, וביניהם התובע. נסיונות התובע לגבות את החוב כשלו, ועל כן , התובע פנה בהליך למימוש השטר כנגד הנתבעת . הנתבעת טוענת כי זהר חרג מהרשאה שניתנה לו על ידה בעת שחתמה על השטר, ולכן אין מקום לחייבה על פי השטר.

בפסק דין זה אדרש לבחינת מעמדו של התובע כאוחז על פי השטר, וכן לבחינת טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת כנגד השטר.

רקע עובדתי

ההמחאה נשוא התביעה נחתמה על ידי הנתבעת. יתר הפרטים נותרו ריקים. ההמחאה ניתנה על ידי הנתבעת לזהר. זהר היה במערכת יחסים עסקית עם התובע. לטענת התובע, הוא קיבל את ההמחאה מזהר כבטחון להשבת כספי הלוואה שניתנו על ידיו לזהר במסגרת עסקים משותפים שנעשו ביניהם, החל משנת 2014. התובע היה נוהג להלוות כספים לזהר לצורך השקעת כספים בנכסים מחו"ל. לנספח א' לכתב התביעה שהגיש התובע כנגד זהר (נספח ה' לתצהיר העדות הראשית) מצורף מסמך המפרט את ההלואות שניתנו לזהר על ידי התובע.

כספי ההלוואה לא הושבו לידי התובע. על אף נסיונות של התובע לפנות לזהר לקבלת הכספים שניתנו על ידו, נותר חוב של זהר כלפי התובע העולה על מליון ש"ח. על כן, התובע פנה לנתבעת למימוש השיק, שניתן לו כביטחון על ידי זהר.
.
התובע טען במהלך ההליך כי הפנייה שלו לנתבעת נעשתה כמוצא אחרון. לטענתו, המדובר בסכומים גבוהים אשר שולמו על ידו לגורמים נוספים והוא נזקק לכספים. לטענתו, הסיטואציה אליה נקלע גרמה לקשיים רבים לו ולמשפחתו.

הנתבעת טוענת כי אין מקום לחייבה בתשלום הכספים. הנתבעת טוענת כי היא חתמה על שקים לזהר בעת שהיו נשואים לצורך הפעילות השוטפת של הבית, ולא נתנה לו הרשאה למילוי ההמחאה על סכומים בשיעור כה גבוה של חצי מליון ₪, ולצורך עסקיו. עוד טוענת הנתבעת כי המדובר בעסקאות שזהר עשה עם התובע, אשר היא לא היתה מודעת אליהן, ולא לפרטיהן.

זהר עזב את הארץ. משנת 2016 הוא מתגורר בליטא מאז ועד היום. לטענת התובע, אין לו קשר עימו. גם לטענת הנתבעת נותק כל קשר בינה והילדים לבין זהר. הנתבעת התגרשה מזהר באפריל 2019 בגט באמצעות שליח בחו"ל.

המסגרת הנורמטיבית והשאלות לדיון

דיני השליחות הכלליים חלים גם בהקשר השטרי, בכפוף להוראות ספציפיות ומיוחדות שנקבעו בפקודת השטרות. ככלל, דיני השליחות מטילים את הסיכון הנובע מחריגה מהרשאה, על צד ג' ועל השליח. בדיני השטרות נקבעו הסדרים ספציפיים שהרחיבו את ההגנה על צד ג', על מנת לתת תוקף לסחרות השטרות, כגון: ההסדרים שבסעיף 24-25 ל פקודת השטרות (ראו ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח (5) 799 (להלן: " ורד הלבשה").

טענת הנתבעת מתבססת על טענת העדר הרשאה.
על כן, טרם ניתוח טענתה, יש לדון במעמדו של התובע כאוחז כשורה, שכן רק אוחז כשורה יכול לגבור על השלמת השטר בחריגה מהרשאה (ככל שתוכח על ידי הנתבעת) (סעיף 19 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן : "פקודת השטרות") .

בהקשר זה יש לציין כי ההלכה הפסוקה קבעה כי נפרע יכול להיות אוחז כשורה. אמנם, נדרש ריחוק בין המושך (או העושה) לבין הנפרע כדי שהלה יהא אוחז כשורה. הקירבה או הריחוק אינם נקבעים על-פי צורת השטר, אלא על-פי מערכת היחסים שבין הצדדים. אנשים הם צדדים קרובים לשטר אם יחסיהם ההדדיים כצדדים לשטר נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם. אנשים הם צדדים רחוקים לשטר, אם יחסיהם המשפטיים כצדדים לשטר אינם נובעים מקשר משפטי ישיר ביניהם, אלא מקשר משפטי עם אחרים. המבחן הוא פונקציונלי. המבחן אינו צורני. על-כן, עשויים המושך (או העושה) והנפרע להיות רחוקים זה מזה (ראו ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, בעמ' 833).

בענייננו, התובע והנתבעת הינם צדדים רחוקים זה מזה, על אף ששמו של התובע מופיע כשם ה"נפרע" בשיק , התובע יכול להיחשב כאוחז כשורה גם כאשר לכאורה שמו רשום כשם הנפרע בשיק. אולם עליו לעמוד במלוא התנאים הנדרשים לפי סע' 28 ל פקודת השטרות, ובכלל זה שנטל את השטר בתום לב (להלן יפורטו התנאים בהרחבה) .
על כן נבחן מהו מעמדו של התובע על פי השטר- האם התובע אוחז כשורה. ככל שנסיק כי התובע אינו אוחז כשורה, נידרש לטענת ההגנה של התובעת. כבר עתה אקדים מסקנתי כי התובע אינו אוחז כשורה, ועל כן יש להמשיך ולהידרש לשאלת העדר ההרשאה.

התובע אינו אוחז כשורה

להלן הסעיפים הרלוונטים לבחינת מעמדו של התובע כאוחז כשורה, מתוך פקודת השטרות.

סעיף 3(א) לפקודת השטרות קובע:

"שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו, חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה."

סעיף 3(ב) לפקודת השטרות קובע:
"מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פירעון כסף, איננו שטר חליפין".

הגדרת "אוחז כשורה" מצויה בסעיף 28 ל פקודת השטרות:
"28(א). אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

סעיף 11 ל פקודת השטרות קובע:
"שטר שנאמר בו שיש לפרעו בתום תקופה קבועה לאחר תאריכו והוצא בלא תאריך, או שטר שנאמר בו שיש לפרעו כתום תקופה קבועה לאחר ראייה וקובל בלא תאריך, רשאי כל אוחז לרשום בו את התאריך הנכון של ההוצאה או של הקיבול והשטר יהיה בר-פרעון בהתאם לכך..."

סעיף 19 לפקודה קובע כי:
"19(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו."
19 (ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה..."

עולה מכל האמור לעיל, שאם בשטר חסר אחד מן היסודות שפורטו בסעיף 3(א) של פקודת השטרות ניתן להשלים את הפרטים באמצעות סעיף 19 של פקודת השטרות, ואולם, במקרה כזה חלה הוראת סעיף 3(ב) של הפקודה, דהיינו, הואיל ולא התקיימו במסמך התנאים שבסעיף 3(א) לפקודה אין לראות במסמך שטר חליפין.

הזכות להשלים את השטר בהתאם לסעיף 19 של פקודת השטרות אינה גורעת מן האמור בסעיף 28(א) של פקודת השטרות, דהיינו, שאוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו.
לכן המסקנה היא, שאוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, משמע, מסמך שחסר בו פרט חיוני כאמור בסעיף 3(א) של פקודת השטרות, אינו נוטל לידיו שטר העונה על הגדרת סעיף 3(א) של הפקודה, ולכן אינו בגדר אוחז כשורה.

כך, בע"א (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן עו"ד (1.2.06) פסקה 5, נאמר:
"סעיף 3(א) לפקודה מגדיר את יסודותיו החיוניים של השטר – יסודות שחובה שהשטר יקיים כדי לבוא בגדרה של הגדרת "שטר חליפין". מסמך יכול להיות חסר איזה מהיסודות המנויים בסעיף 3(א) לפקודה, ויסודות אלה ניתנים להשלמה כאמור בסעיף 19 לפקודה, אלא שאז מורה אותנו סעיף 3(ב) שהמסמך אינו שטר חליפין (ראו: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, התשמ"ג) 159; להלן:- "זוסמן"). סעיף 19 מאפשר לאוחז להשלים בשטר הן פרט חיוני הן פרט מהותי (ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452), אלא שאין בזכות לכאורה להשלים מסמך, הקבועה בסעיף 19 הנ"ל, כדי לגרוע מן האמור בסעיף 28(א), הקובע שכדי לזכות במעמד של אוחז כשורה על האוחז ליטול לידיו שטר כשהוא תקין ושלם לפי מראהו. אוחז שנוטל לידיו מסמך שאינו שלם, קרי, מסמך שחסר בו פרט חיוני כלשון סעיף 3(א) לפקודה – לא נטל לידיו שטר, כהגדרתו בסעיף 3(א), ומשכך אינו יכול להיות אוחז כשורה".

כמו-כן, נפסק ב ע"א 377/68 מטע בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כ"ג (1) 98, 100:
"אדם הנוטל תורף (כך במקור, להצ) של שטר וממלא בו את החסר, פועל אמנם לכאורה על-פי רשות הנתונה בידו לפי סעיף 19 לפקודה, אך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר, ומשנטל אותו לא היה שלם"

גם אם היה השטר "שלם ו תקין לפי מראהו" בעת שנמסר לתובע, מי שנוטל שטר ביודעו שהשטר לא היה שלם כשהוצא ע"י המושך והושלם לאחר מכן, אינו יכול להיות אוחז כשורה בשל העדר תום לב (ע"א 364/83 מזרחי נ' יעקבי, פ"ד מא(3) 402, בס' 7 לפסק הדין של הש' בך ופסק הדין של הנשיא שמגר; להלן :" ענין מזרחי") וההפניות שם.

יישום לענייננו :
השיק הנתבע מצורף כנספח א' לתצהיר העדות הראשית. אין מחלוקת כי הנתבעת חתומה על השיק. מלבד חתימתה של הנתבעת. אין מחלוקת כי לא היה כל פרט על השיק, לרבות לענין תאריך, נפרע וסכום. על השיק מוטבע כיתוב "למוטב בלבד".

הנתבעת העידה :
ש: מציג לך שיק. זהו השיק שלך (נספח א' לתצהיר התובע)?
ת: נכון.
ש: החתימה על השיק היא חתימתך?
ת: כן ורק החתימה.
...
ש: חתמת על השיק ונתת אותו פתוח לזוהר?
ת: נכון.

(עמ' 11 שורות 20-23).

התובע העיד ביחס לנסיבות קבלת השיק מזהר:
ש. לגבי השיק של התביעה, נספח א' לתצהיר התובע, מי נתן לך את השיק ?
ת. זוהר.
ש. איפה הוא נתן לך אותו ?
ת. מקום ספציפי אני לא זוכר, זה היה בנתניה.
ש. אתה זוכר תאריך מתי הוא נתן לך אותו ?
ת. לא.
...
ש. מי מילא את הסכום על השיק ?
ת. לא יודע.
ש. אני מפנה אותך לסע' 4 לתצהירך, אתה כן יודע ?
ת. זוהר מילא את הסכום.
ש. איך אתה יודע שזוהר מילא את השיק ולא אנכי, הוא מילא אותו בנוכחותך ?
ת. יכול להיות.
ש. מה עוד זוהר מילא בשיק חוץ מהסכום ?
ת. זהו.
ש. השם של הנפרע בשיק והתאריך זה בכתב ידך ?
ת. לא כתב ידי.
ש. לא המילה אלי גרוס ולא התאריך ?
ת. לא.
ש. אתה מקבל מזוהר שיק בחתימת אלישבע שזוהר ממלא בפניך את הסכום אבל שם הנפרע והתאריך לא היו אז ?
ת. נכון.
ש. כנגד השיק הזה נתת לזוהר מסמך או אישור
ת. לא.
ש. אתה אומר שאת התאריך ואת הפרטים לא אתה מילאת?
ת. נכון.
ש. אז מי מילא?
ת. יעל רעייתי.
ש. איפה היא מילאה את זה?
ת. אצלנו בבית.
ש. בסמוך לפני שהפקדתם את השיק בבנק נכון?
ת: נכון.
(עמ' 32 שורות 11-36, עמ'33 שורות 1-15).

מכאן, הוכח כי התובע לא נ טל לידיו שטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו. התובע נטל לידיו מסמך שאינו שטר, חסר סכום תאריך ונפרע. הסכום הושלם על ידי זהר בעת שנמסר לו השיק בנוכחותו (ר' סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית) . בהשלמתו הפך אותו לשטר, כאשר רעייתו משלימה את הפרטים הנוספים. על כן, התובע אינו "אוחז כשורה" בשיק.

תום לב

התובע אינו אוחז כשורה אף מטעם נוסף. אחד מהתנאים להגדרת אוחז כשורה היא כי "נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".

. סע' 92 לפקודה מגדיר תום לב כ" כל שנעשה, למעשה, ביושר לב...". מעבר לתום הלב הסובייקטיבי החל על האוחז מכוח הפקודה ('יושר לב' בהקשר של תקנת השוק), על אותה אחיזה החיל בית המשפט העליון גם את תום הלב במובנו האובייקטיבי. נקבע כי עקרון תום הלב הקבוע בסעיף 39 ל חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 חל גם על דיני שטרות בהיותו עקרון כללי החל על כל זכות, חיוב או פעולה משפטית ( רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804 שם נפסק כי "אין כל ייחוד לזכות השטרית שיש בה כדי למנוע את תחולת העיקרון הכללי של תום-לב (אובייקטיבי) בגדרי הזכות השטרית").

יוצא איפוא שיש לבחון את הזכות השטרית שבידי התובע הן במובנו הסובייקטיבי והן במובנו האובייקטיבי של תום הלב.

בענין זה נכתב בספרו של זוסמן: "אין אדם אוחז כשורה אלא אם נטל את השטר בתום לב. סעיף 28 (א) לפקודה פוסל גם מהיות אוחז כשורה מי שידע, בשעה שסיחרו לו את השטר כי זכות הקנין של המסחר פגומה,... שכן הנוטל שטר בידיעת הפגם אינו נוהג בתום לב... מסמך שאינו שלם או תקין לפי מראהו, או שזמנו עבר, לעולם אין אדם יכול ליטול אותו בתור אוחז כשורה... " (זוסמן, דיני שטרות מהדורה חמישית, סעיף 221 , ע' 273).

בנסיבות זהות לעניננו, בהן עלתה טענה זהה מצד הנתבעת כי אין מקום לחייבה בגין שטר עליו חתם בן זוגה בשל חריגה מהרשאה, קבע בית המשפט השלום בתא (רחובות) 44510-11-10‏ ‏ קודן טרסט בע"מ נ' זמיר חצרוני ליאן :

אני רואה פגם של ממש בתום ליבו של התובע, שמצא לנכון לקבל המחאה מידי הבעל, כאשר זו חתומה על ידי האשה, בסכום משמעותי, ובלא לוודא עמה שהיא מודעת למסירת השיק. מדובר לכל הפחות בעצימת עיניים במקרה זה מצד התובע, השוללת את תום הלב. ר' לעניין זה ע"א 7785/99, שלמה ארוך נ' ג'רארד פאריינטי, פ"ד נה(3) 85 [2001], בפסקה 11 לפסה"ד:
"... בית-המשפט המחוזי יצא מן ההנחה כי במעשיו של בא-כוח המערערים יש משום "עצימת עיניים" השוללת תום-לב. ...
'רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם'.
וכך מן הראוי שהמצב יהיה גם במשפט האזרחי..."
.
כן ר' יישום לענין תום הלב- תא (ראשל"צ) 44510-11-10‏ ‏ קודן טרסט בע"מ נ' זמיר חצרוני ליאן (להלן : ענין חצרוני ) , וכן תאמ (פ"ת) 52918-05-15‏ ‏ גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' לילה בסקין.

ישום לענייננו:

אין מחלוקת כי התובע קיבל את השיק בסכום של 500,000 ש"ח מזהר כאשר הוא מודע לכך שהמסמך לא שלם וחסרים בו פרטים מהותיים, כאשר זהר משלים בפניו את הסכום והוא משלים בביתו את יתר הפרטים. אין מחלוקת כי התובע לא פנה ולא וידא עם הנתבעת שהיא מודעת למסירת השיק. הנתבעת לא היתה זרה לתובע והוא העיד כי הוא הכיר אותה ואת משפחתה :

ש. שמת לב שזה שיק מחשבונה האישי של אלישבע ושזוהר לא רשום על השיק ?
ת. כן.
ש. מה זוהר אמר לך כשהוא נתן לך את השיק ?
ת. הוא אמר לי קח שיקים של אלישבע כנגד הכספים שנתתי ושישמשו לביטחון.
....
כאשר נשאל האם אכן חשב שיש לאלישבע יכולת של חצי מיליון ש "ח ומדוע לא התקשר אליה, השיב כי סבר שהיא בעלת יכולת. לא ניתנה למעשה תשובה לשאלה מדוע לא יצר קשר עימה. התובע השיב כי :

ת: ברגע שראיתי שמר רייזמן מביא בפעם השנייה שיקים בסכומים כאלה, לא היה לי אלא להאמין לו שמערכת היחסים בינהם בנויה שהיא יודעת מה שהוא עושה והוא עושה מה שהיא יודעת...

(בעמ' 36 שורות 14-35; עמ' 37 שורות 1-9)

סיכומו של חלק זה: התובע אינו אוחז כשורה מהטעם שהשיק שקיבל, חסר פרטים מהותיים . התובע הי ה מודע לכך בעת שהשיק נמסר לו . כמו כן, על אף הסכום המשמעותי והעדר הפרטים על גבי השיק, ומודעותו של התובע לכך, התובע עצם עינים חרף פניה למושך השיק ועל כן אינו יכול להחשב כמי ש"נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".

חריגה מהרשאה

משקבעתי, כי התובע אינו אוחז כשורה, יש להידרש לשאלת העדר ההרשאה. הנתבעת טוענת כי זהר חרג מהרשאה בעת שמסר את הכספים לתובע. לטענתה, הסכמתה היתה לתת שקים פתוחים לצרכי הבית השוטפים בלבד.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושמעתי את חקירת העדים, אני סבורה כי יש לקבל את גרסת הנתבעת לענין ההרשאה שניתנה לזהר.

אכן, וכפי שאפרט להלן, מתעוררים סימני שאלה ביחס להתנהלות הנתבעת בקשר לחשבון הבנק שלה (סכומים שהופקדו בחשבון, מדוע התירה לזהר להתנהל בחשבונה גם אם לצורך ניהול שוטף ולא באמצעות חשבו נו, מדוע לא בדקה האם אכן תשלומי הבית השוטפים משולמים). כמו כן, לטענת התובע בהליך גילוי המסמכים התברר כי הנתבעת השלימה כפנקס שקים שלם באופן זה , כאשר היא חותמת על שקים פתוחים.

אני סבורה כי יש לקבל את הסבר הנתבעת לאופן התנהלותה. אף אם למדים על התנהלות פסיבית ומעוררת תמיהות במערכת היחסים עם זהר, הרי שהגרסה לא נסתרה, ובכל אופן, אין באופן התנהלותה כדי ליצור חיוב שטרי כלפי התובע, ככל שמדובר בחריגה מהרשאה.

להלן נביא את גרסת הנתבעת בהקשר זה :

ש: חתמת על השיק ונתת אותו פתוח לזוהר?
ת: נכון.
ש: כמו שעשית עם השיק הזה, עשית גם עם שיקים אחרים?
ת: עם מספר שיקים אחרים לצורך טיפול שוטף בענייני הבית.
ש: זוהר לא גנב ממך את השיק הזה?
ת: נתתי לו והוא לקח. נתתי מרצוני החופשי לצורך טיפול בעניין שוטפים שקשורים לבית.
ש: מפנה אותך לסע' 12 לתצהירך. כלומר הם לא מולאו תוך מרמה.
ת: הם כן מולאו תוך מרמה כי הם לא מולאו מול העיניים שלי.
ש: את נתת לו את זה כדי שזה לא יהיה מול העיניים שלך?
ת: נתתי לו למטרות שקשורות לבית.
ש: אני אומר לך שכאשר אדם נותן שיק פתוח זה נועד לכך שזה לא יהיה מול עיניו ונתת מראש מתוך כוונה שימולא על ידי זוהר.
ת: נכון, אבל למטרה אחרת.
ש: כתבת שנתת לו כמה שיקים כדי לטפל בארנונה ולטפל ברכב.
ת: כדוגמא.
ש: בשעה שחתמת על השיק הזה ועל שיקים אחרים עשית את זה מרצונך החופשי כדי שיעשה בהם שימוש אחר כך לצורך המטרות שחשבת.
ת: נכון. למטרות שחשבתי.
ש: מפנה אותך לסע' 19 לתצהירך. היית נוכחת כאשר זוהר נתן את השיקים לאלי?
ת: לא.
ש: את לא יודעת מה היה בינהם באותו זמן.
ת: לא.
....,
ש: ...
ת: בין זוג נשוי יש אמון ואם הבעל שלי בזמנו אמר לי שהוא רוצה את השיקים כדי לטפל בעניינים שוטפים של הבית, נתתי בו אמון ונתתי לו את השיקים.
ש: למה את השיקים האלה לרכב ולארנונה, לא זוהר נתן מהחשבון שלו?
ת: לא יודעת. הוא היה מפקיד כספים לחשבון שלי ומהחשבון שלי היינו מנהלים את משק הבית.
(עמ' 11 שורות 29-33, עמ' 12 שורות 1-12, עמ' 13 שורות 1-21)

בחקירתה הנגדית טען בא כח התובע בפני הנתבעת כי היתה מודעת להתנהלותו העסקית של זהר, ואף התירה לו להתנהל באמצעות חשבון הבנק שלה. הנתבעת הכחישה את הדברים :

ש: אני אומר לך שלצערך הרב את עמוד השדרה של העסקים שלך. הוא מלבין הון, נתת לו שיקים פתוחים, משתמש בחשבון שלך, מגלגל שיקים של אחרים בחשבון שלך. אל תגידי שאת לא קשורה. אין משהו אחר. את קשורה. כל דבר אחר הוא עצימת עיניים.
ת: אני השה התמים פה בכל הסיפור. כל חיי עסקתי בחינוך, הוראה, למדתי תואר שני באותה תקופה וגידלתי את הילדים. זה שזוהר ועוד כמה אנשים שיחקו במשחקים והעבירו כספים מאחד לשני וחשבו שהם טייקונים והכל על הגב שלי, אני האחרונה שידעתי שהשקים שלי מסתובבים. הם בנו מגדל קלפים והכל נופל עלי.
ש: נוח לך להגיד שאת שה תמים והתעסקת בהוראה. את קיבלת כסף ומשכת כסף. יכולת להגיד לו שיפקיד בבנק לאומי שלו ולא אצלך או שיעביר ישירות לשסה. היה לך נוח להמשיך לקבל ממנו כספים ולקבל כסף משסה ומכל מיני מקומות וזה נקרא עצימת עיניים.
ת: המעשים שלי הם הישרדות יומיומית.
ש: את קיבלת עשרות אלפי שקלים, משכת כספים וקיבלת כספים במזומן והכל לבקשתו של זוהר וזו עובדה. מה זה ה-10,000 ₪ הנוספים?
ת: לא זוכרת. הייתי עסוקה בהישרדות. הדבר האחרון שחשבתי עליו זה העסקים של זוהר. אני צריכה לגדל ילדים לבד. רוב הזמן הוא בחו"ל.
ש: אמרת קודם שהייתם בנתק מנובמבר 2016 ובאוגוסט הכל היה בסדר.
ת: לפני נובמבר 2016, אומנם היינו בקשר אבל כל עול הילדים נפל עלי לבד.
(הנתבעת נסערת ובוכה).
(עמ' 17 שורות 27-36, עמ' 18 שורות 1-8).

על אף שמדובר בעדות יחידה, אני מקבלת את גרסת הנתבעת, לפיה ההרשאה היתה לצרכים שוטפים בלבד וכן את גרסתה, לפיה לא היתה מעורבת בעסקיו של זהר.
התרשמתי שעדותה של הנתבעת כנה, ואני אף סבורה שיש לכך חיזוק בראיות הנוספות שהובאו בפני.

גרסה זו מתיישבת עם העובדות שארעו בפועל: עזיבתו של זהר לחו"ל, ניתוק הקשר בין זהר לנתבעת וילדיו והגט שניתן מרחוק. גרסה זו מתיישבת גם עם טענת הנתבעת ואימו של זהר, בדבר התמודדות יומיומית קשה עם עזיבתו של זהר ומבחינה כלכלית (ר' חקירתה של אימו של זהר, בעמ' 8 שורה 21-22, בעמ' 7 שורה 27-29).

אני סבורה כי התנהגותו של זהר אשר ניתק כל מגע בסמוך לפניית התובע לנתבעת למימוש השיק, אינה עולה בקנה אחד עם המסקנה העובדתית לפיה הנתבעת היתה שותפה לעסקיו, היתה מודעת להם, והסכימה לתת לתובע הרשאה לא מוגבלת לשימוש בשקים בחתימתה.

הנתבעת אף הגישה תלונה במשטרה בענין זה ואיני סבורה כי היתה עושה כן ככל שהיתה נותנת ידה להתנהלות העסקית של זהר, וככל שהיתה לו היתר בלתי מוגבל לענין השקים (ראה נספח ו' לתצהיר בקשת הרשות להתגונן).

גרסת הנתבעת לא נסתרה בעת שנחקרה על דפי חשבון הבנק בתקופה הרלוונטית. אכן, עולה מדפי החשבון כי הועברו לידי הנתבעת סכומי כסף מזהר גם בתקופה בה נסע לליטא. התובע טען כי המדובר בסכומים המגיעים לסכום של כ 150,000 ₪ וצרף פרוט לענין זה. בין יתר בא כח התובע הפנה להפקדות של כספים בסך של 10,000 שח ו-40,000 שח. אולם, אני מקבלת את גרסת הנתבעת לפיה יש לבחון נתונים אלה במכלול הנסיבות. אני מקבלת את הטענה כי יש לראות בכספים אלה כתמיכה כלכלית שוטפת מזהר מדי חודש לכלכלת הבית והילדים , עד שנותק הקשר בין התובעת ובין זהר:

ש: מבדיקה שעשינו עולה שקיבלת מזוהר 150,000 ₪.
ת: זה במקום משכורת שהוא מכניס וגם אמרתי לך עכשיו שלא עושה חישוב מדוייק.
(עמ' 14 שורות 3-8).

אני סבורה כי לא ניתן לראות בהפקדות שנעשו לחשבונה של התובעת (אם על ידי זהר ו/או אנשי קשר מטעמו) כראיה לכך שהנתבעת היתה חלק ממעשה מרמה ו/או כי היתה מודעת לעסקי בעלה ו/או כי ניתנה הרשאה לבעלה לביצוע עסקאות מסוג זה. בראיה שנתית המדובר בסכומים של כ 3000 / 4000 שח בחודש, כאשר אין ראיות להפקדות נוספות מעבר לכך בעת שזהר ניתק קשר בנובמבר 2016.

כמו כן, לא הוכח שהתמורה ששולמה על ידי התובע הופקדה בחשבון הבנק של הנתבעת או שימשה לניהול משק הבית המשותף שניהלה עם הבעל.

זאת ועוד, עדי התביעה – עו"ד פדר וגם עוזרו של זהר, מר אלכסנדר רלזנבלט העידו לענין יחסיהם עם הנתבעת ולא היה בעדותם כדי לסתור את גרסתה, כי לא היתה שותפה לעסקי הנתבע ו/או מודעת להתנהלות הכספים.

כך, עו"ד פדר העיד כי אינו מכיר את הנתבעת. הנתבעת אישרה בחקירתה כי הופקד בחשבונה סך של כ-10,000 ש"ח על ידי עו"ד פדר באופן חד פעמי וכי היא לא פגשה אותו, ונאמר לה שהוא שותף עסקי של זהר (עמ' 13, שורה 36) . ביחס למר אלכסנדר – אישרה הנתבעת כי היא קבלה ממנו כספים במזומן מדי חודש במקביל לכספים שזהר היה מפקיד בחשבון לכלכלה השוטפת . הנתבעת אישרה כי ביחס לסכום של 10,000 ש"ח הסכום התקבל בחשבונה והיא העבירה אותו לסשה למיטב זכרונה. הנתבעת טענה כי המדובר במקרה חד פעמי. (בעמ' 13 שורות 25-26, בעמ' 16 שורה 34).

איני סבורה כי יש בהעברות הכספים אליהם מתייחס התובע ללמד כי הנתבעת היתה פעילה בעסקי זהר ו/או בפעילות הכספית בעסקיו / ואו היתה מודעת אליהם.

זאת ועוד, אני מקבלת גרסת הנתבעת לפיה בתקופה הזו בשנת 2016 היא התנהלה מול זהר באופן שיאפשר לה לקבל גט בסופו של יום :

ת: "התייעצתי עם עורכת דין שאמרה דבר ראשון להתלונן במשטרה וזה מה שעשיתי דבר ראשון. כל אותה תקופה מנובמבר 2016 עד אפריל 2017, הייתי צריכה להתנהל עם זוהר בזהירות. הבעל שלי היה בחו"ל. רציתי להתגרש והייתי בקלות יכולה להישאר עגונה. הייתי צריכה להתנהג איתו בכפפות של משי שאקבל גט."
(עמ' 15 שורות 26-29).

עוד הוכח כי הנתבעת לא ידעה שהשיקים נמסרו לתובע אלא לאחר שהתובע פנה אליה בבקשה לכבדם ולצורך גבייתם (עדות התובע, עמ' 32, שורות 1-5).

לאור האמור, אני סבורה כי הנתבעת הוכיחה את גרסתה לענין היקף ההרשאה שניתן על ידה לשימוש בשקים החתומים על ידה.

כעת יש לדון בשאלה האם על אף טענת הנתבעת יש לחייבה בשים לב למצג שניתן על-ידה כלפי התובע.

האם הנתבעת הציגה מצג כלפי התובע בדבר הרשאה?

התובע טען כי בעצם מסירת שיק חתום, ללא ציון סכום ושם המוטב, מינתה הנתבעת את הבעל כשלוח, ומסירת השיק על ידה נעשתה במסגרת הרשאתה הכללית והגורפת. לעניין זה מפנה התובע לפסק הדין בפרשת מזרחי, שם נפסק כי כאשר מושך השיק יוצר מצג , לפיו הוצא שיק תקין כלפי צד ג', חל עליו השתק והוא מנוע מלטעון טענה של חריגה מהרשאה.

איני מקבלת את הטענה. בענייננו, הנסיבות שונות.

בפסק דין בענין מזרחי המערערת עבדה במספרה בבעלותם המשותפת שלה ושל בעלה. לחנות נכנסו בעלה ומר אזדי (שליחו של הנושה, מר פרדי). בעלה פנה אליה בב קשה לעזרה כספית. בית המשפט קובע כממצא כי השיק נועד להוות בטחון להלוואה שניתנה לבעלה על ידי מר פרדי. המערערת הסכימה לבקשה, תלשה שיק מפנקס השיקים שלה, חתמה עליו לפקודתה, והסבה אותו על החלק. מפסק הדין עולה כי באותו הרגע הציע בעלה כי היא תחזור לעבודתה, וכי הוא ימלא את הסכום. הבעל השלים סכום שונה מהסכום שסיכם עם המערערת (400,000 שקל במקום 3000 שקל). בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט קמא, לפיה בית המשפט קמא קבע כי מילוי הסכום היה חריגה מהרשאה. יחד עם זאת, נקבע כי המערערת יצרה בהתנהגותה מצג אשר לפיו לא ניתן היה לדעת כי יש פסול כלשהו במילוי השיק אשר הושלם על ידי בעלה, ועל כן יש לחייבה.

אני סבורה כי התובע אינו יכול לטעון לקיום של מצג כלפיו מצד נתבעת, בהסתמך על הלכת מזרחי, מאחר שיש לאבחן את הנסיבות בעניחננו.

בענין מזרחי שליחו של הנושה הגיע למספרה, שם נתנה האשה הסכמתה ליתן שיק בטחון מטעמה כערובה להלוואה , וראה אותה חותמת על השטר כבטחון. בית משפט קבע כממצא כי התובע היה תם לב, שכן לא ידע מהו היקף ההרשאה ולא יכול היה לדעת כי רישום הסכום הגבוה יותר הווה חריגה מהרשאה. בענין מזרחי לפי קביעת בית המשפט, השיק נחתם והושלם במסעדה על ידי בעלה של המערערת ונמסר ל שליח הזוכה שנכח במעמד זה.

בענייננו, התובע לא היה נוכח בעת החתימה על השקים והסתמך על דברי זהר בלבד, ולא על חושיו וראייתו את הנתבעת לוקחת אחריות על חתימת השיקים, כאשר היא מודעת שהם ניתנים לטובת נושה להבטחת הלוואה.

בעניננו, התובע למד על ההרשאה שנתנה הנתבעת למלא את שם המוטב ואת סכום השיק מפי זהר בל בד, והוא בחר לסמוך על דברי הבעל. התובע טען כי הוא סבר כי לנתבעת יתרת חוב בסך של 500,000 שח, כאשר השיק ניתן בנסיבות בהן זהר לא משיב הלואות לידי התובע וחב לו כספים בהיקף ניכר. ככל שלשיטת התובע הוא התבסס על הקרבה שבין זהר לבין הנתבעת , לא מצאתי מכח מה הסתמך התובע על מצג לפיו לנתבעת יתרת חוב בהיקף מסוג זה (כאשר שיק זה הנו רק אחד מתוך שלושה שקים שנתנו בהיקף מסוג זה).

מכאן, נסיבות מסירת השיקים אינן כאלה שיוצרות מצג של הרשאה כלפי התובע. כמו כן, מספר השיקים, הסכומים, העובדה כי השקים הוחלפו (ר' לענין זה בהמשך ) דרשו בדיקה נאותה עם המושך.

כמו כן, התובע קיבל לידיו שיקים ביודעו כי מדובר בשיקים "למוטב בלבד" שיצאו את ידי המושך ללא שם הנפרע, והדבר חייב אותו לנהוג במשנה זהירות ולבדוק ולאשר, כי מושך השיק נתן היתר למלא את שם הנפרע ללא כל הגבלה.

אני סבורה כי התובע לא יכול לטעון למצג כלפיו מטעם נוסף. התובע הוא איש עסקים שביקש להבטיח את כספיו. אין ספק כי התובע יכול היה להקטין את הסיכון ולנקוט אמצעי זהירות פשוט, באופן של פנייה יזומה לנתבעת – אשר העיד כי הכיר אותה ואת משפחתה, ולברר שהיא מודעת לקיומו של שטר הביטחון ולאפשרות שיוגש לגבייה בנסיבות שהוכחו:

בענין זה העידה הנתבעת:
ת: ... מדובר בשיקים בסכום גבוה מאוד ומר גרוס לא תמים ואם הוא מקבל שיקים לידיו כאשר הוא רואה שהחתימה בכתב יד אחת ויתר הפרטים בכתב יד אחר, אולי היה עליו להתקשר לוודא שיש את הסכומים האלה בחשבון הבנק. לא מדובר ב-100 ₪ וגם לא ב-1,000 ₪. זה מה שאדם חכם ונורמטיבי עושה....
עצם זה שיש כתבי יד שונים על השיקים היו אמורים להעלות חשד. הוא מקבל לידיו שיקים מעל מיליון ₪, בשבילו היה צריך לבדוק. גרוס ואתה ידעתם שהשיקים מסתובבים. אני הייתי האחרונה שידעתי. מה הבעייה להשיג את הטלפון, להתקשר ולשאול אם אני יודעת שהשיקים שלי מסתובבים.
(בעמ' 12 שורות 21-24, שורות 31-35).

כאשר נדרש התובע להסביר מדוע לא פנה לנתבעת טרם הסתמך על השיק- תשובתו היתה שלא סבר שיידרש להפקיד את השקים. ספק אם גרסה זו יש בה כדי לבסס הסתמכות של התובע כלפי הנתבעת.

ת: אתה מפספס משהו מהותי לגבי הקשר ביני לבין זוהר, הקשר מבוסס על היכרות רבת שנים, עם משפחת רייזמן ומשפחתה של אלישבע, לא היתה לי שום כוונה ושום עניין להגיע למצב של לתבוע את אלישבע, להפקיד את השיקים, השיקים ניתנו כביטחון, המטרה שלי היתה להגיע עם זוהר למצב של השקעה ולהרוויח תשואות ולחזור הביתה בשלום. לצערי לתמימותי וניצול ציני של האמון שנתתי הן בו והן במשפחתו והן באשתו ובמשפחתה, לא חשבתי שיגררו אותנו למציאות שבה אף אחד לא יטול אחריות על מעשיו של זוהר, על מתן שיקים פתוחים של אלישבע והביאו אותי ואת משפחתי ואת 4 ילדי ואת רעייתי למצב כלכלי קשה מאוד, שאני חייב לאנשים כספים שזוהר קיבל.
אם אתה רוצה לקחת את תמימותי ואת טפשותי ולזרוק לי את בפנים, אז כשלתי.
(בעמ' 34 שורות 12-31).

הוסיף התובע וטען, כי מאחר שהנתבעת והבעל הם בני-זוג המקיימים בית משותף, מדובר בקרבת יתר בין השולח (הנתבעת) והשלוח (הבעל) שהיא ראיה לקיום הרשאה, שכן התובע ידע שמדובר בבני זוג נשואים המתגוררים יחד. כפי שנפסק בענין ורד הלבשה קרבה יתרה בין השולח והשלוח עשויה להוות ראיה לקיום שליחות, אולם אין בכך כדי ראיה מכרעת וסופית, שכן משקלה קיים רק לגבי פעולות שנהוג שבן זוג אחד עושה עבור האחר. כפי שנקבע שם (בעמ' 817, פסקה 22 לפסק הדין):

"תנאי הכרחי לראיית יחסים אלו כיוצרי שליחות הינו, שהפעולה היא פעולה רגילה ונהוגה בפעילות השולח. לכן, אילו הופקדו השטרות לחשבון הנפרעת-השולחת, ניתן היה לומר כי היה, לכאורה, מצג של הרשאה. שונים הם פני הדברים מקום בו השיקים הופקדו לחשבון הפרטי של השלוח. במילים אחרות: הפעולה חרגה, באופן ברור, מהדרך הרגילה של ניהול עסק. היא הייתה צריכה להדליק אור אדום אצל הצד השלישי, הבנק. בייחוד כאשר מדובר בסדרת שטרות בהיקף כספי משמעותי..."

מכאן, כי גם במקרה של קשרים הדוקים לעיתים מלמדות הנסיבות על העדר הרשאה. כך, נפסק בענין חצרוני שאוזכר לעיל :

לעיתים מלמדות הנסיבות על העדר הרשאה. כך, למשל, אף שככלל מסירת פנקס שיקים ריק לבן זוג מהווה הרשאה לחתום על השיקים, נקבע כי במקרה שבו נעשה בפנקס השיקים שימוש מסיבי - כמות שיקים מרובה, סכומי כסף גבוהים ופירעון כל השיקים בחודש אחד - ניתן היה להניח שאין מדובר בפעולה לפי הרשאה ( לרנר שם, בעמ' 340-341 והפסיקה הנזכרת שם).

מכאן, כי התובע בענייננו לא יכול להניח כי הנתבעת נתנה שיק ביטחון כאשר התמורה ניתנת לבן הזוג האחר או לאנשים אחרים; כאשר השיקים של התובע לא הופקדו בחשבון הבנק של הנתבעת; כאשר מדובר בשיק בטחון בסכום משמעותי ביותר של 500,000 ₪. כל אלה יחד צריכים היו "להדליק אור אדום" אצל התובע.

עוד אציין כי מעדות התובע עולה כי קיימות הקלטות בינו ובין זהר אשר נמצאות בידיו, אולם שיחות אלה לא הוצגו במסגרת גילוי מסמכים בהליך:

ש: ההקלטות שכתבת עליהן בתצהיר גילוי מסמכים, זה הקלטות בינך לבין זוהר?
....
ת: כן.
ש: אתה אומר עכשיו שאין בהקלטות האלה דבר שמתייחס למתן השיק נשוא התיק הזה?
ת: לא שמעתי את ההקלטות תקופה ארוכה. לא זוכר תמלול של ההקלטות.
ש: למה ההקלטות חסויות?
ת: תשאל את בא כוחי.
ש: מה יכול להיות חסוי בינך לבין זוהר כשהוא לקח לך 1.2 אלף קרן.
ת: עניינים אישיים. לא נשוא התיק הזה.
ש: היו עוד עניינים בינכם?
ת: לא.
...
ש: יש לך הקלטות אחרי אפריל 2016?
ת: כן.
ש: להפעיל את השיקים של אלישבע עולים בשיחות האלה?
ת: שאלת הפעלת הבטחונות עולה.
ש: למה עוה"ד שלך הסביר לך שזה חסוי בשיק שאתה אומר שקיבלת אותו פתוח כשאנחנו טוענים שזה בחקירה מהרשאה.
ת: ממש לא. אין בשיחה עניינים לגבי השיקים האלה. אין בהקלטות האלה עניינים שקשורים בעניין הזה. ניסיתי לפתור עם זוהר את העניינים. לא סימנו את אלישבע כמטרה. רוצה להשיב את הכספים שהוצאתי חזרה. לא סימנו את אלישבע והילדים. אני רציתי שהילדים שלי יקבלו בחזרה את מה שמגיע להם. הצענו לכם לא פעם דרך למצוא את זוהר.
ש: אני אומר לך שהשיקים האלה היו ביטחון לריבית ולא לקרן ההלוואה.
ת: טועה.
ש: יש לך מסמך שזה רק על הריבית ולא רק על הקרן? הקלטה?
ת: ההקלטות לא לענייני השיקים. העניינים שלנו רק הקרן. אנו לא מתעסקים בריבית. ....

(עמ' 37 שורות 21-30; עמ' 38 שורות 1-24)

ההלכה מורה כי ראיה שלא הוצגה על ידי צד, כמוה כראייה שהיתה פועלת לרעתו. עולה כי בידי התובע מספר שיחות מוקלטות עם זהר, גם בתקופה בה התובע החליט לפנות לתובעת במהלך שנת 2016 . לטענת התובע בעדותו השיחות אינן רלוונטיות. אני סבורה כי היה מקום שהשיחות יוצגו בשקיפות בהליך וימסרו ביד הצד שכנגד המבקש להתגונן מפני התביעה, וגם בפני בית המשפט החותר לגילוי האמת על יסוד כל המסמך המונחים בפניו הרלבנטים למחלוקת. יש באי גילוי ההקלטות כדי לפגוע במהימנות גרסת התובע.

לאור האמור, נסתרה החזקה הקבועה בס' 19(א) לפקודה שלפיה נתונה לאוחז "רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו". משהושלם המסמך שלא לפי ההרשאה שניתנה ע"י הנתבעת, הרי שהושלם בחריגה מההרשאה. לפי ס' 19(ב) לפקודה, התובע יכול לאכוף את המסמך אם סוחר לו לאחר השלמתו והיא בבחינת "אוחז כשורה". התובע איננו אוחז כשורה ועל כן, אין הנתבעת חבה על פי השיקים כלפי התובעת.

האם הנתבעת הוכיחה כישלון תמורה ?

על אף שהגענו למסקנה לפיה יש לדחות את התביעה מהטעמים לעיל, להלן אתייחס לטענה נוספת בענין כשלון תמורה שהועלתה בסכומי הנתבעת.

התובע טען כי הטענה לא נטענה בבקשת רשות להגן ועל כן המדובר בהרחבת חזית. אכן, עולה כי הטענה בדבר כישלון תמורה לא נטענה מפורשות בבקשת רשות להגן. אולם, המבקשת טענה כי היא לא יודעת דבר על טיב עסקיו של זהר עם מר גרוס ובגין מה ניתנו השקים (בסעיף 25 לבר"ל).

בחקירתו הנגדית של התובע הובאו לראשונה פרטים שלא עמדו בפני הנתבעת קודם לכן, לא בבקשת הביצוע, ולא בתצהיר עדותו הראשית. על סמך הנתונים שעלו בחקירה הנגדית טוענת הנתבעת להעדר תמורה. לאור האמור, אני סבורה כי יש מקום לבחון את הטענה. יוזכר כי סיכומי הנתבעת אף הוגשו ראשונים, כך שהיתה לתובע זכות להשיב לטענה.

בפרשת טל טריידינג נקבע בדעת רוב, כי יש לבטל את הלכת גויסקי ולקבוע שכל מי שאינו אוחז כשורה, לא יוכל להתגבר על טענת ההגנה של כישלון תמורה ( רעא 8301/13 ‏ טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ) . על פי ההלכה הפסוקה , הנטל להנחת התשתית הראייתית לצורך הוכחת הטענה שהשיק נמסר לתובעת ללא מתן תמורה, רובץ על הנתבעת ((ר' סע יף 29 לפקודת השטרות וכן דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה פסקה 19. 22.6.1998; ע"א 45/76 רפאל קליין נ' מעגל בע"מ. פסקה 6. 27.1.1997 ).

אני סבורה כי הנתבעת עמדה בנטל זה.

כאשר עסקינן בעילה שטרית, התובע אינו נדרש להוכיח את עסקת היסוד. אולם, בענייננו,
בחקירתו הנגדית של התובע העיד כי השיק נשוא כתב התביעה נועד להחליף שיק אחר:

ת. השיק הזה החליף שיק אחר.
ש. של מי ?
ת. של אלישבע.
ש. באיזה סכום ?
ת. אותם סכומים.
ש. לאיזה תאריך ?
ת. לא זוכר.
ש. באותו סכום ?
ת. כן.
...
ש. השיק הזה החליף שיק אחר של אלישבע באותו סכום, האם שמרת צילום של השיק הקודם ?
ת. לא, החזרתי את השיק לזוהר.
ש. לאיזה תאריך פירעון היה השיק הראשון ?
ת. אני לא זוכר.
ש. זאת אומרת שזוהר הפר איזה שהיא הסכמה ביניכם כאשר הוא החליף את השיקים. אם השיק הוא ללא תאריך וללא שם בשביל מה להחליף שיקים, השיק ההוא היה עם תאריך אולי ?
ת. יכול להיות.
ש. אחרת אין סיבה להחליף אותו ?
ת. אולי הוא נשחק והיתה סיבה להחליף אותו, יכול להיות סיבה אחרת.
ש. המעמד של קבלת השיק הוא מאוד מהותי להכרזה שלך כאוחז בשיק, מה היתה הסיבה להחלפת השיקים ?
ת. אחד מהשניים או שהיה לו תאריך פירעון שעבר.
ש. למה שיעבור תאריך פירעון שעבר אם במועד הזה עדיין לא היה צריך לקבל כספים, תן לי תאריך של החלפת השיקים ?
ת. אני לא זוכר.
....
ת. החלפת השיקים היתה אחרי מתן כל ההלוואות.
ש. הלוואה מס' 9 מדברת על תאריך 1.7.15, זה היה אחרי התאריך הזה ?
ת. כנראה שכן.
ש. יש שיק 896 שסכומו 220,000 ₪, תאריך 1.2.16, מתי ניתן שיק זה ?
ת. אני לא זוכר.
ש. כנגד איזה עסקה ניתן שיק זה ?
ת. קשה לי להצביע.
ש. בתרשומות שיש לך בבית על הכספים שקיבלת מהחברים שלך ושהעברת לזוהר יש תאריך של מתן הבטחונות מזוהר אליך ?
ת. לא.
ש. האם גם שיק זה ניתן אחרי כל ההלוואות ?
ת. יכול להיות, לא מחייב.
ש. הוא ניתן יחד עם השיק הראשון שנשאלת עליו ?
ת. לא.
(עמ' 32 שורה 18- 36, עמ' 33 שורות 20-36, עמ' 34 שורות 1-10).

התובע מעיד כי השיק נשוא התביעה החליף שיק אחר שניתן כבטחון. הדבר לא מצוין בתצהיר העדות הראשית, וכך גם לא צוינו שרשרת שקים שהוחלפו אשר ניתנו על ידי הנתבעת כבטוחה. גם המועדים אינם ידועים לתובע לא ביחס לשיק נושא התביעה ולא ביחס לשיקים שהוחלפו.
אין כל אסמכתא לביטחונות שניתנו עבור הכספים. המסמך אליו הפנה התובע כמסמך היחיד המתייחס לרישום ההלוואות (נספח א' לנספח ה' לתצהיר העדות הראשית), אינו מפרט את הביטחונות שניתנו כנגדם.

על כן, אני סבורה כי בנסיבות העניין, מאזן ההסתברויות נוטה לגרסתה של הנתבעת, לפיה מדובר בכישלון תמורה לענין השיק נושא כתב התביעה בהעדר כל פרטים לענין החלפת השקים הנטענת אשר שמשו כבטוחה. אשר על כן, ובשים לב להלכה הנוהגת כמפורט לעיל, משהתובע אינו אוחז כשורה – אינו יכולה לגבור על כישלון התמורה ולהיפרע מהשיקים.

סופו של דבר, התביעה נדחית.

לענין הוצאות – אכן, קבעתי כי הנתבעת הוכיחה את טענתה בדבר העדר הרשאה ויש בה כדי לגבור על זכותו השטרית של התובע. אולם ב נסיבות התרשמתי כי התובע פנה למימוש השטר כמוצא אחרון ונפגע כלכלית ממעשי זהר. לאור זאת ובשים לב לקביעותי בפסק הדין לענין התנהלות הנתבעת למול זהר , לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ט, 11 יולי 2019, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לבאי כח הצדדים.