הדפסה

בית משפט השלום בנתניה ת"א 27618-06-19

מספר בקשה:2
לפני
כבוד ה שופט אלי ברנד

מבקשת
באו-וורקה בע"מ

נגד

משיב
אלי אטון

ב"כ המבקשת: עו"ד אמיר שרקאווי
ב"כ המשיב: עו"ד משה איזק
החלטה

לפני בקשת המבקשת, היא הנתבעת בהליך העיקרי, לחיוב המשיב-התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך זה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 .
לטענת המבקשת בתמצית מדובר בתביעה מופרכת וחסרת כל בסיס, סיכוייה קלושים ומזעריים והגשתה מהווה שימוש לרעה בהליכים, ובשל כך יש לחייב את המשיב בהפקדה כמבוקש.
מנגד טוען המשיב כי החיוב בהפקדת ערובה הוא חריג וכי על המבקשת הנטל להראות כי תביעתו מופרכת, נטל שלטענתו לא הרימה, ולא זו בלבד אלא שתביעתו מבוססת ובודאי שאין היא כזו שבשלב הדיוני המוקדם בו אנו מצויים ניתן לקבוע כי היא מופרכת.
יש להבהיר כי התביעה המונחת לפני היא תביעת המשיב, אשר סיפק למבקשת אריחי שיש לפרוייקט שביצעה , לתשלום יתרת חוב המגיעה לו לטענתו עבור האספקה בפועל על פי מדידה באתר ואילו הנתבעת טוענת כי על פי חוות דעת מומחה מטעמה לא זו בלבד שאין היא חבה למשיב אלא ששלמה לו ביתר ואף עתרה להארכת מועד להגשת תביעה שכנגד.
ברע"א 8575/14‏‏ אשרף עזיז גודה חאמד ואח' נ' חברת אלוואטן בע"מ (30.12.2014) קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופט נועם סולברג, לגבי תקנה 519 כ ך (ההדגשות כאן ולהלן שלי, אלא אם נאמר אחרת) –
"תקנה זו באה לאזן בין שני אינטרסים חשובים: מחד גיסא ניצבת זכות הגישה לערכאות של התובע, זכות אשר זכתה למעמד חוקתי ראשון במעלה ( ע"א 733/95 ארפל אלומינים בע"מ נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 577, 629 (1997)). מאידך גיסא, עומדת החובה למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי יהא לנתבע ממי להיפרע את הוצאותיו, באם תידחה התביעה ( רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, פסקה 6 (13.11.2014) ( להלן: "עניין נעמאת"); רע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פסקה 6 (27.6.2010) (להלן: "עניין אבו קבע")). יש להדגיש, כי אינטרס ההימנעות מתביעות סרק אינו רק אינטרס פרטי של הנתבע ( שאין לזלזל בו), אלא הוא ממלא תפקיד חשוב ביותר בשמירה על המשאבים השיפוטיים המצומצמים והיקרים לטיפול בתביעות בעלות משמעות. בכך תומך אינטרס זה גם הוא בזכות הגישה לערכאות של כלל הציבור ( ראו גם עניין קרמין, פסקה 6)."
וכן כי –
"משלא נקבעו בלשון התקנה עצמה קריטריונים ברורים לשימוש בסמכות זו, השלימה הפסיקה את החסר וקבעה מספר אמות מידה לשם הכרעה בסוגיה. ראשית נקבע כי ככלל אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור אלא במצבים נדירים ובנסיבות חריגות. עוד צוין, כי אין לחייב אדם בהפקדת ערובה בשל עוניו בלבד וכי אין להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים. הפסיקה הדגישה את העובדה כי משמעות אי- הפקדת ערובה להוצאות הנתבע עלולה להיות דחייתה של התביעה ולא מחיקתה ( רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן, פסקה 5 וההפניות שם (16.1.2013) ( להלן: "עניין אברהם")), ולפיכך על בית המשפט לשקול את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם ( רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650 (1990); ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקאות 8-9 וההפניות שם (11.2.2009); עניין אברהם, פסקה 6; רע"א 1481/13 עמוס גבעון נ' מרדכי לוי, פסקה 7 (3.4.2013)). "
ברע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן ( 16.1.2013) קבע בית המשפט העליון מפי כב' השופט (כתוארו אז) צבי זילברטל כך –
"לא למותר לציין, כי בענייננו לא מתקיים אף אחד מהמצבים העיקריים שבגדרם מחויב תובע בערובה להוצאות הנתבע – היעדר כתובת או הימצאות התובע בחו"ל. העובדה כי אלו המצבים העיקריים ששימשו כטעם להפעלת התקנה, כנאמר על-ידי לוין בספרו הנ"ל, משמיעה לנו כי הדגש מושם על קיומם של קשיים "טכניים" שיש בהם כדי למנוע מהנתבע, אם יזכה בדין, לממש את ההוצאות שתיפסקנה לזכותו. כאשר לא מדובר בסיכון מסוג זה, חיוב תובע בערובה יהא חריג ונדיר, והמקרה דנא אינו נמנה על אותם מקרים חריגים ונדירים."
גם ברע"א 5738/13 שרה אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית (14.11.2013) נקט בית המשפט העליון באותה גישה ו הבהיר כי –
"אכן, המקרים העיקריים שבגדרם נפסק שיש מקום לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע נגעו למצבים בהם היה חשש אמיתי שמנגנוני ההוצאה לפועל של המדינה לא יעמדו לרשות הנתבע לצורך מימוש ההוצאות שנפסקו לזכותו, ככל שנפסקו."
האמור לעיל מלמדנו כי נקודת המוצא היא שמטרתה המרכזית של התקנה היא מניעת אותם קשיים טכניים ידועים מראש בגבית ההוצאות במקרה שהנתבע יזכה בדין, ואם זה אינו המקרה – ו אין טענה כזו בענייננו בפי המבקשת – מופעלת התקנה באופן חריג ונדיר.
ברע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות מדינת ישראל (18.1.2015) למדתנו ‏‏ כב' הנשיאה אסתר חיות לענין שאלת סיכויי התביעה כי –
"ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר."
יש להזכיר כי ההליך שלפני מצוי בשלב ראשוני שלאחר הגשת כתבי הטענות בתביעה העיקרית והארכת מועד להגשת כתב תביעה שכנגד, מצב בו יכולת הערכת סיכויי התביעה מוגבלת.
עיון בכתבי הטענות מלמד כי קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית בשאלה האם נותר חוב של המבקשת למשיב בגין האספקה שסיפק לה או שמא לא זו בלבד שאין יתרת חוב אלא שהמשיב קיבל תשלום ביתר.
טענות המשיב בכתב התביעה מגובות בשלב הנוכחי, טרם סיום ההליכים המקדמיים ובודאי שטרם שהחל שלב הבאת הראיות, בעיקר בחוזה, במדידה סופית הנחזית ככזו שבוצעה על ידי אדריכל מטעמו, בריכוז עבודות נוספות ובחשבון חיוב.
טענות המבקשת מגובות בשלב הנוכחי בעיקר בחוות דעת מהנדס ומודד מטעמה.
מדובר למעשה במחלוקת עובדתית אשר ההכרעה בה טעונה בחינת הראיות והכרעה ביניהן וברי כי על פני הדברים, ובשים לב להכוונת בית המשפט העליון באשר למידת בחינת סיכויי התביעה – במיוחד בשלב הראשוני בו מצוי ההליך שלפני, לא ניתן לקבוע כבר עתה כי מדובר בתביעת סרק מופרכת וחסרת סיכויים.
אעיר כי בכתב ההגנה מועלות טענות לסילוק התביעה על הסף אולם הללו אינן מפורטות כדבעי.
האמירות הכותרתיות – "תביעה קנטרנית ו/או טורדנית שאין כמוה ו/או ... שימוש לרעה בהליכים ו/או מחמת אי צירוף מסמכים מהותיים ו/או צירוף חישוב כמויות מדוייק ... ו/או ויתור ו/או השתק ו/או הסכמה לרבות הסכמה מכללא ו/או בשל עיכובים בכוונת מתכוון מטעם התובע בהשלמת העבודות ... ו/או חוסר עילה ו/או יריבות ו/או בהיותה לא מזכה בסעד הנתבע ו/או בהיותה מנופחת ו/או מופרזת" (סעיפים 11-9 לכתב ההגנה) אין בהן כדי לבסס טיעון ממשי לשם סילוק על הסף ובמידה שסבורה המבקשת כי קיימת לה עילה שכזו ת יכבד ותגיש בקשה מתאימה.
יודגש כי על מנת להביא לחיוב תובע בהפקדת ערובה על פי הוראות תקנה 519 והפסיקה על פיה אין הנטל מוטל על התובע להוכיח כי תביעתו מבוססת אלא על הנתבע להוכיח כי התביעה חסרת סיכוי ובמידה שלא עשה זאת דין הבקשה להדחות, וכך הורנו בית המשפט העליון ברע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן נ' עו"ד יורם אבי גיא (21.8.2007, פסקה 6(א)) –
"הדרגה השניה היא הערובה, לפי תקנה 519. הטלת הערובה נעשית בשיקול דעת, שיש להפעילו על פי הפרמטרים שהותוו בפסיקה (ראו לעיל). כאן ניתן לומר שהנטל גדול במיוחד על הנתבע להראות כי סיכויי התביעה במכלול הנסיבות מצדיקים הטלת ערובה ..."
כפי שציינתי לעיל לא עמדה המבקשת שנטל לשכנע כי מדובר בתביעת סרק מופרכת וחסרת סיכוי על פניה ועל כן אין מקום להעתר לבקשה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.
לאור האמור לעיל ניתן אף לומר כי מדובר בבקשה שלא היה מקום להגישה, למצער לא מנימוקים אלה בלבד וללא כל התייחסות לסיכויי הגביה מן המשיב.
אשר על כן, תשא המבקשת בהוצאות המשיב בגין בקשה זו – ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך – בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, ה' כסלו תש"פ, 03 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.