הדפסה

בית משפט השלום בנתניה ת"א 26341-09-14

בפני
כבוד ה שופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ

התובע

הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
ע"י עו"ד גלית מיכאלי

נגד

הנתבעים

1.יפה לך א.ר.מ בע"מ
2.אופיר זפקו
3.רועי זפקו
4.מוטי ברנשטיין
5.שרה זפקו
6.אברהם חיים זפקו
נתבעים 5+6 ע"י עו"ד גריסרו

פסק-דין

1. מבוא:

תביעה כספית בסדר דין מקוצר שהוגשה על ידי הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בסך 245,707 ₪ כנגד חברת יפה לך א.ר.מ בע"מ, זפקו אופיר, זפקו רועי, ברנשטיין מוטי זפקו שרה וזפקו אברהם בהמשך לניהול חשבון בנק ע"י הנתבעים אצל התובע.
הנתבעים ביקשו רשות להגן כנגד התביעה.
בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת בבקשת הרשות להגן ביום 9.3.15 הסכימו נתבעים מס' 1 ו4 למשוך את בקשת הרשות להגן שהגישו וכן הסכימו שיינתן פסק דין כנגדם, משכך הליך זה התנהל כנגד נתבעים 5 ו-6, אשר קיבלו רשות להגן.

2. טענות התובע:

נתבעת מס' 1 – חברת יפה לך א.ר.מ בע"מ (להלן:" הנתבעת") פתחה וניהלה חשבון אצל התובע בסניף ראשון לציון שמספרו 792764. הבקשה לפתיחת חשבון והסכם תנאים כללים צורפו כנספח א' לכתב התביעה.
נתבעים מס' 2,3,4 היו בעלי מניות בנתבעת, מורשי חתימה וערבים לחובות הנתבעת בהתאם לכתב ערבות.
נתבעת מס' 5 הינה מורשית חתימה בנתבעת ערבה לחובות הנתבעת בהתאם לכתב ערבות מתחדשת ומוגבלת בסכום מיום 18.11.12 עד לסך של 200,000 ₪. העתק פרוטוקול ישיבת בלי מניות בחברה מיום 19.9.11 שם נקבע שהנתבעת מורשית לחתום בשם החברה צורף כנספח ז לכתב התביעה.
כתב הערבות צורף כנספח ט' לכתב התביעה.
החוב בחשבון העו"ש של הנתבעת הינו סך של 1,430 ₪ נכון ליום 7.9.14 וכן סך של 68,163 ₪ בגין יתרת הפיגורים בהלוואות בחשבון זה נכון ליום 5.9.14.
בנוסף נתבעים 5 ו6 פתחו וניהלו חשבון בנק נוסף שמספרו 7927772. (להלן: "החשבון הפרטי"). הנתבעים חתמו על בקשה לפתיחת החשבון אשר נלווה אליה ההסכם. העתק הבקשה וההסכם צורפו כנספח יב' לכתב התביעה. הנתבעים נותרו חייבים סכומים באשר לחשבון זה:
א . סך של 4409 ₪ יתרת חובה, נכון ליום 7.9.14.
ב. סך של 957 ₪ חיובים בכרטיס אשראי נכון ליום 5.9.14.
ג. סך של 5085 ₪ בגין חיובים עתידים בכרטיס אשראי נכון ליום 5.9.14.
ד. סך של 158,790 ₪ בגין יתרת הלוואה נכון ליום 5.9.14.
ה. סך של 6873 ₪ בגין יתרת פיגורים בהלוואה נכון ליום 5.9.14.
כן יש מקום לחייב הנתבעים בריבית פיגורים.

3. טענות נתבעים 5-6 בבקשת רשות להגן מטעמם:

הנתבעים הינם הורי נתבעים מס' 2 ו3.
התובע פתח חשבון לנתבעת החברה וכן נפתח חשבון פרטי לנתבעים שהוא החשבון השני נשוא תביעה זו.
הנתבעים לא היו בעלי מניות בנתבעת, אלא נתבעת מס' 5 היתה מורשית חתימה בלבד בחשבון החברה הנתבעת. הנתבעים לא היו כל בעלי תפקידים בנתבעת. הנתבעים הסכימו לערוב לילדיהם להתחייבויות החברה עד לסך של 200,000 ₪ בלבד.
הנתבעת חתמה על כתב הערבות מבלי שניתנה לה האפשרות להבין על מה היא חותמת. לא נמסרו לנתבעת העתקי הערבות ו/או המסמכים.
הנתבעת העבירה כספים רבים על חשבון ערבותה לחשבון החברה הנתבעת. מעמדה של הנתבעת הינו של ערב יחיד.
הנתבעת פטורה מערבותה לחברה הנתבעת.
באשר לחשבון הפרטי טענות הנתבעים שבחודש ינואר 2014 נקלעה החברה הנתבעת לקשים כלכליים ובעלי המניות ביקשו לקבל הלוואות אצל התובע לצמצום החוב. התובע טען שכדאי לנתבעים שההלוואות יוזרמו מחשבונם הפרטי של הנתבעים.
ביום 20.1.14 העמיד התובע לחברה הנתבעת הלוואה בגובה 140,000 ₪ שהוזרמה מחשבונם האישי של הנתבעים. בהמשך ביום 27.2.14 הועמדה הלוואה נוספת לחברה בגובה 20,000 ₪ מחשבונם הפרטי של הנתבעים לתובע.
הנתבעת מס' 5 היא שחתמה על מסמכי ההלוואה. נתבע מס' 6 לא חתם.
הנתבעת הוטעתה לחתום על מסמכי ההלוואה כאשר המצגים שהוצגו לה היו שקריים.

4. ההליכים בבית המשפט:

בדיון שהתקיים ביום 9.3.15 בפני הרשמת הוסכם שהנתבעים מס' 5 – 6 יקבלו רשות להגן כדלקמן:
ביחס לתביעה באשר לערבות הנתבעת לחובות החברה תינתן רשות להגן בטענה שהנתבעת לא ערבה להתחייבויות החברה.
באשר לחשבון הפרטי תינתן רשות להגן כי ההלוואות שניתנו בחשבון הפרטי אינן הלוואות הנתבעים כי אם הלוואות החברה הנתבעת.

התיק עבר להליך של סדר דין רגיל. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם מר ויטלי גויכמן ששימש כמנהל המחלקה העסקית בבנק וכן מטעם הגב' ארלט חלפון, עובדת הבנק.

5. תצהירי הצדדים:

בתצהירו פירט מר גויכמן שהנתבעת ערבה לחובות החברה בהתאם לכתב הערבות עד לסך של 200,000 ₪ וכי ערבות זו היתה הבטוחה העקרית והחשובה שהעמידו הנתבעים לבנק שכן הנתבעת היתה בעלת העושר האישי המשמעותי ביותר. כך הציג דו"ח מצב פיננסי ליום 20.11.12 אשר הנתבעת הציגה לבנק (נספח יב' לתצהירו).
הוא באופן אישי נתן לנתבעת הסבר מפורט על ערבותה ועל משמעותה. הנתבעת אף היתה מורשית חתימה יחידה של החברה וניהלה את ענייני החברה בבנק.
לאור המצגים שהוצגו על ידי הנתבעת לבנק היא היתה מעורה ובקיאה בכל עניני החברה.
חשבון החברה התנהל תקופה ארוכה תוך חריגה ממסגרות האשראי. כן החברה לא עמדה בהתחייבויותיה לפרעון תשלומי ההלוואות. הנתבעת מעת לעת העבירה כספים מחשבונה הפרטי לחשבון החברה על מנת לכסות חריגות ולמנוע החזרת שיקים. בקשות הנתבעת להעברת כספים מחשבונה הפרטי לחשבון החברה צורפו כנספח טו לתצהירו.
בחודש ינואר 2014 במטרה להסדיר את חוב החברה ביקשה הנתבעת מהבנק הלוואה על סך 140,000 ₪. לאור התנהלותו הבלתי תקינה של החשבון והעדר הלימה בין הפעילות בחשבון לבין גובה האשראי הוסכם עם הנתבעת שההלוואה תועמד בחשבון הפרטי. הוא הבהיר לנתבעת זאת במפורש. בהמשך ביקשה הלוואה נוספת על סך 20,000 ₪ לצורך הבעיות בחשבון החברה. הנתבעת מסרה שהיא תדאג לפרעון תשלומי ההלוואה.

הגב' ארלט חלפון הצהיר שהיא זו שהחתימה את הנתבעת על כתב הערבות נשוא התובענה.

6. הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית פירטה שהחברה ניהלה בעבר חשבונות בנק בבנק דיסקונט ומזרחי טפחות וניצלה את מסגרות האשראי שאושרו לה. בעקבות זאת נקלעה לבעיה תזרימית בחשבונות ובעלי המניות בחברה החליטו לנסות לפתוח חשבון בנק בבנק אחר. בעלי המניות ביקשו ממנה להתקשר עבורם לסניפי בנק והיא עשתה כן.
היא פנתה לתובע ושוחחה עם פקידה בשם ארלט ששיכנעה אותה שהחברה תפתח חשבון אצל התובע. היא הגיעה לפגישה ושם ארלט מסרה לה שתועמד לחברה מסגרת אשראי. כן שכנעה אותה ארלט שאף היא תפתח חשבון פרטי אצל התובע.
ארלט החתימה אותה כמורשית חתימה של החברה על מסמכי פתיחת החשבון של החברה. כן הנתבעים פתחו חשבון פרטי. היא לא היתה בעלת מניות בחברה אלא רק מורשית חתימה בחשבון וזאת מאחר ובניה ביקשו ממנה לעשות כן.
כן היא חתמה על כתב הערבות במעמד של ערבה יחידה. לא הוסבר לה כלל על מה היא חותמת ולא נמסרו לה המסמכים.
היא סברה שהפרטים שמסרה לארלט עבור הדו"ח הפיננסי הינם לחשבונה הפרטי ולא לחשבון החברה.
כל השיחות באשר לפתיחת חשבון החברה והחשבון הפרטי נוהלו עם ארלט ולא עם ויטלי.
רק בהמשך וכאשר נקלעה הנתבעת לקשיים תזרימים דיברה עם ויטלי.
באשר להעברות הכספים לא מדובר בכספים ששייכים אישית לנתבעת אלא בכספים שהינם כספי ניכיון כרטיסי אשראי שהעבירה החברה באמצעות מכשיר סליקה שהועבר על שמה מחברת גמא לחשבונה ומחשבונה הועברו לחשבון הנתבעת שכן אין אלה כספיה.

באשר הלוואה מחשבון הפרטי, ארלט הציעה שעל מנת לקבל תנאים מעודפים ולחסוך בעמלות כד אי להזרים את ההלוואה מהחשבון הפרטי וכך נעשה. היא לא קיבלה כל הסבר על כך שאם לא יהיה כסף בחשבון הנתבעת ניתן יהיה להפרע מחשבונה הפרטי. היה לה ברור שההלוואה נלקחת עבור החברה ועל כן החברה ובעלי מניותיה הם שצריכים להשיבה. כן הוטעתה לחתום על מסמכי ההלוואה.

7. דיון והכרעה:

פתיחת החשבון בבנק התובע:
הנתבעת טענה שכל הקשר נוצר עם הגב' ארלט מהסניף אשר הוצג לה מצבה הכספי של החברה ולמרות זאת הודיעה שניתן לפתוח חשבון אצל התובע :
"אדייק. הגעתי לפגישה עם ארלט לאחר שיחה טל' איתה. הודעתי לה שמצב החב' לא מי יודע מה, שחזרו שיקים לחב', אמרתי שאני מבקשת לראות אם אפשר לעזור בעוד חש' בנק" . (ראה עמ' 31 שורות 17-24).
עדות זו אינה עומדת בקנה אחד עם עדותו הברורה של ויטאלי גויכמן שהיה מורשה חתימה בבנק לפיה הפגישה הראשונה טרם פתיחת החשבון אצל התובע נערכה עימו ועם הנתבעת.
"ההתקשרות הראשונית למיטב זכרוני נעשתה על ידי עופרה בוחבוט. צריך להבין שאנו באופן שוטף מקבלים פניות מלקוחות וגם פונים ללקוחות. לאקט הראשוני אין הרבה משמעות כי לפני שפותחים את החשבון תמיד תמיד כל לווה נפגש עם מנהל המחלקה. זה מה שקרה פה". (עמ' 12 שורות 24-27).

כן העיד שיכול ובטלפון שוחחה הנתבעת עם ארלט אולם כאשר הגיעה לסניף הבנק הוא עצמו קיים עימה את הפגישה הראשונה. (ראה עמ' 12 שורות 11-12). כן הסביר שלארלט אין סמכות לאשר פתיחת חשבון אלא רק מורשה חתימה. כן הגיש תרשומת שנערכה בכתב ידו ביום 14.11.12 על הפגישה שערך עם הנתבעת שם פירטה בפניו הנתבעת את מצב החברה ונרשמו מקורות כספיים. התרשומת הוגשה כת' 3, בהמשך העיד שהתרשומת הועברה לארלט שרשמה על גביה את התאריך 14.11.12. אף ארלט העידה שהיא זו שרשמה התאריך.

עדותו הברורה, העובדה שאין לארלט כל סמכות לאשר מסגרות אשראי והתרשומת על פגישה שנערכה יום לפני פתיחת החשבון (שנפתח ב15.11.12) מלמדות אותי שמי שהיה בקשר עם הנתבעת בתחילה היה מנהל המחלקה העסקית.

8. מעורבות הנתבעת בחברה:

הנתבעת טענה שהיתה רק מורשית חתימה בבנק אולם לא היתה כל מנהלת בחברה. מעדותה התרשמתי שניהלה בעבר עסקים וכי ידעה כיצד יש להתנהל מול בנק ולנהל חשבון חברה. כן התרשמתי שהחברה נפתחה למעשה על ידי שני בניה הצעירים ושותף נוסף, כאשר היא ביקשה לעזור להם שכן הבינה כיצד יש לנהל את עסקיה הכספים של הברה. היא זו שניהלה את המו"מ עם מי מהתובע לגבי תנאי האשראי ודאגה להזרים כספים לבנק.

ראה לענין זה עדות ויטאלי:
"בהתנהלות סבירה של בנק, כשמגיעים שלושה חבר'ה צעירים עם חנות בגדים שזו לא פעילות בקו העסקים של הבנק, שמגיעה הנתבעת ומציגה עצמה כמנהלת בפועל של החברה, כמורשית החתימה היחידה בחברה, כבעלת ניסיון בניהול עסקים- היא מבחינתי השיקול המכריע במתן האשראי הזה.
חשוב לחדד: פעם אחת זה העושר האישי שלה ופעם שניה המוערבות הבלעדית שלה בניהול עסקי החברה. היא היתה המורשית היחידה. אף אחד מבעלי המניות לא נתן שום הוראה לבנק". (ראה עמ' 18 שורות 11-17).

הנתבעת אף היתה בקשר יומ-יומי עם הבנק, הן בהגעה פיזית לבנק והן דרך אתר האינטרנט.

עוד אציין שבנספח יג צוין שהנתבעת הינה מנהלת בחברה. הנתבעת טענה שלא יודעת מי כתב זאת אולם עדיין ניתן לראות בעמוד האחרון של המסמך שעו"ד שי קידר, אשר הנתבעת העידה שעבד במשרד הנדל"ן של בנה מאשר שהיא יו"ר הדירקטורין (ראה עמ' 30 שורות 14-25).

יכול ולא היתה מנהלת באופן רשמי במסמכי התאגיד, אולם עדיין התרשמתי שהיא זו שייצגה את עניני החברה בבנק ודאגה לעניניה הכספיים. עלי לציין שהעובדה שהנתבעת בחרה שלא להביא לעדות את בעלי המניות בחברה, על מנת להזים טענות התובע עומדת לחובת הנתבעת בענין זה, שכן אם אכן לא כך היה מצב הדברים מדוע לא הגיע אף לא נציג אחד מהחברה שיתאר את דרך פעולת החברה?

9. באשר לכתב הערבות:

אין מחלוקת שהנתבעת חתומה על כתב ערבות לפיו היא ערבה לחובות החברה עד לסכום של 200,000 ₪ .
הנתבעת טענה שביקשו ממנה לחתום על מסמכים רבים, כאשר סברה שעושה עבור החברה כמורשית חתימה ולא הבינה שחותמת על ערבות אישית. (ראה עמ' 32 שורות 24-28).
כן טענה הנתבעת בתצהירה שאם היתה מקבלת את כל העובדות לאשורן לא היתה חותמת על כתב הערבות.
כאשר עומתה עם השאלה איזה מידע לא נמסר לה, לא היתה בפיה תשובה ברורה (ראה עמ' 35 שורות 1-4), כאשר היא הודתה שידעה על מצבה הכלכלי של החברה.

כתב הערבות הינו ברור וכתוב בו באופן מודגש שהינו כתב ערבות. איני סבורה שניתן היה להטעות הנתבעת בענין זה, אף אם חתמה על מסמכים נוספים, שכן כותרת העמוד היתה ברורה וכאשר חתמה הנתבעת סבורני שידעה והבינה על מה חותמת.

מכל האמור לעיל עולה שהנתבעת על דעתה ולאחר שהבינה חתמה על כתב הערבות המוגבל עד סך של 200,000 ₪ וזאת כעזרה לילדיה.

טוענת הנתבעת שלא ניתן לחייבה מכוח היותה ערבה יחידה עפ"י הוראות החוק. הנתבעת לא קיבלה רשות להגן בטענה זו ועל כן אין כל מקום לדון בטענה זו.

10. בדיון ההוכחות שהתקיים הוברר שהנתבעים, החייבים העיקריים, הגיעו להסדר עם הבנק באשר לחוב החברה בחשבון העסקי וכי הם משלמים החוב כסידרו . החוב כיום נותר בגובה 27,000 ₪ והתשלומים ממשיכים להיות משולמים על ידי החייבים העקרים (ראה עמ' 41 לפרוטוקול).

11. לא ברור מדוע הבנק לא הודיע מייד בתחילת הליך ההוכחות שיש להקטין את הסכום הנתבע על ידיו מהנתבעת בגין ראש נזק זה, מאחר והתשלומים משולמים על ידי יתר הערבים – נתבעים מס' 2-4 כסידרם. כן לא ברור מהו סכום החוב כעת שכן אם יתר הנתבעים ממשיכים לשלם אזי סכום החוב קטן אף ממועד ההוכחות ועד מועד מתן פסק הדין ויכול שלא נותר כעת כל חוב . משכך יש מקום שיומצא על ידי הבנק סכום החוב נכון להיום ויינתן פסק דין בגובה זה נכון להיום ללא כל חיוב נוסף בענין זה, שכן סבורני שרצה הדרך לבנק בהמשך ההליך כנגד הנתבעת בגין ערבות זו, כל עוד החייבים העקרים הגיעו להסדר עם הבנק ועומדים בתנאי ההסדר.

12. באשר להלוואות שנלקחו מהחשבון הפרטי של נתבעים מס' 5-6 :

ויטאלי העיד שהנתבעת מידי פעם נהגה לכסות חריגות בחשבון החברה מחשבונה האישי. (ראה עמ' 23 שורות 2-5). כן הציג את נספח טו ממנו לומדים על העברות כספים אלה. הנתבעת טענה מנגד שהיו כספי ניכיון כרטיסי אשראי שהעבירה החברה באמצעות מכשיר הסליקה לחשבונה בבנק דיסקונט ועל כן מאחר ולא היו אלה כספיה העבירה אותם לחשבון החברה.

כאשר עומתה הנתבעת עם העובדה שחלק מהעברות הכספים בוצעו מחשבונה הפרטי אצל התובע ולא מחשבונה בבנק דיסקונט, לא היתה בפיה תשובה.

עוד עלה מתצהירו של ויטאלי שגם ביום 20.3.13 הועמדה הלוואה באופן זהה, כך ההלוואה הועמדה בחשבונה הפרטי של הנתבעת על סך 50,000 ₪ שהועברו בו ביום לחשבון החברה כאשר חשבון התמורה לפרעון תשלומי ההלוואה היה חשבון החברה. (ראה נספח כג'). ג

הנתבעת העידה לגבי הלוואה זו, משאחר והיא שולמה כסידרה על ידי החברה אין לה כל בעיה עם הלוואה זו.

13. ויטאלי הסביר את נסיבות מתן ההלוואות נשוא תיק זה:

" מעבר לנושא הריבית באותה נקודת זמן חשבון החברה היה כבר לא פעיל. בקושי היה תזרים, החשבון לא היה פעיל. אם להעמיד אשראי בחשבון זה היה צריך להיות בריבית מאוד גבוהה שתשקף סיכון. לאור העובדה שההתנהלות היתה שהנתבעת והחברה התנהלו בפועל כסוג של "משק סגור" והיא תמכה בילדים שלהי הצענו פתרון שהוא בעינינו נכון. שהנתבעת תיקח על עצמה את ההתחייבויות של החברה. בעבר היא לקחה הלוואה בפב'-מרץ כמדומני של 50,000 ₪ שלקחה והזרימה לחש' החברה. זה לא פטנט חדש שהמצאנו." (ראה עמ' 24 שורות 1-6).

14. אף הנתבעת טענה הודתה שנציגי הבנק מסרו לה שעדיף שההלוואה תילקח מחשבונה האישי שכן הריבית תהיה יותר נמוכה ואף פריסת ההלוואה תהיה לשנים נוספות. (ראה עמ' 38 שורות 23-26).
מעדות הנתבעת התרשמתי שהבינה היטב שההלוואה נלקחת מחשבונה הפרטי והעדיפה לעשות כן שכן אם היתה ההלוואה נלקחת מחשבון החברה הריבית עליה היתה אמורה להיות גבוהה הרבה יותר, לאור מצב החברה אותה עת.
הנתבעת שקלה שיקוליה והעדיפה לקיחת ההלוואה באופן זה. משבחרה היא באופן מודע לקחת ההלוואה מחשבונה הפרטי עליה לשאת בתוצאות מהלך זה.
אין כל ממש בטענות הנתבעת שהבנק טמן לנתבעת פח בכך שהעמיד את ההלוואה בחשבון הפרטי והסתיר ממנה את משמעות הדבר, שכן הוכח בפני שויטלי הסביר

לנתבעת במפורט שרק בדרך זו ניתן יהיה ליתן האשראי שביקשה הנתבעת עבור החברה, בתנאי הפריסה שביקשה ובתנאי הריבית.

15. כן אציין שעלה מעדות הנתבעת שבאותו היום בו נלקחה ההלוואה נחתמו על ידי הנתבעת מסמכים נוספים לבנק (נספחים יט 1-3) שם חתמה בשם החברה וכן צירפה חותמת החברה. הווה אומר הנתבעת היתה מודעת היטב מתי חותמת היא בשם החברה ומתי חותמת היא באופן אישי, כפי שחתמה על ההלוואות נשוא תיק זה.

16. עוד אוסיף שהבנק כיום אינו יכול לתבוע החייבים מכח חבות חוזית כלשהיא שכן הם לא לקחו הלוואה על עצמם ולא התחייבו כלפי הבנק להשיבה, וזאת בנגוד לנתבעת שעשתה כן בידיעה ברורה ועל מנת לעזור לילדיה כפי שהעידה ועל כן אף מבחינת מדיניות ציבורית ראויה, מן הראוי לחייב הנתבעת.

17. באשר לנתבע מס '6 אציין שהחשבון הפרטי הינו חשבון משותף שלו עם הנתבעת. הנתבע לא הגיש כל תצהיר ואף לא התייצב להוכחות ומשכך, כאשר קרסה טענת הנתבעת לענין חיוב ההלוואה בחשבון הפרטי, אף לנתבע אין כל טענת הגנה כנגד התביעה.

18. לאור כל האמור לעיל הנני מחייבת הנתבעים 5-6 לשלם לתובע את הסך של 4,409 ₪ נכון ליום 7.9.14. סך של 957 ₪ מיום 5.9.4, סך של 5085 ₪ נכון ליום 5.9.14, סך של 158,790 ₪ נכון ליום 05.09.14. וסך של 6,873 ₪ נכון ליום 05.09.14.

כן יומצא תדפיס הבנק באשר לחוב הערבים כיום בחשבון העיסקי.

כל הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובע, ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ז, 05 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.