הדפסה

בית משפט השלום בנתניה בצה"מ 47920-09-19

בפני
כבוד ה שופטת, סגנית הנשיאה טל אוסטפלד נאוי

מבקש

אבראהים רעד

נגד

משיבה
יוחאי אלבס

החלטה

לפני בקשה לביטול צו הריסה מנהלי לפי סעיף 228 לחוק התכנון והבניה, התשכ"א-1961 (להלן: "החוק").

ביום 7.8.19 ניתן ע"י מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, צו הריסה למבנה (להלן: "המבנה") שנבנה בגוש 7859, חלקה 7 נ"צ 199284/689636 בקלנסוואה (להלן: "המקרקעין"). המקרקעין מהווים קרקע חקלאית מוכרזת, ייעודם חקלאי/נוף כפרי פתוח בהתאם לתוכניות החלות במקום (תמ"מ 21/3; מח/276).

אין מחלוקת כי ניתן היתר בניה במקרקעין לבניית: מחסן חקלאי + בית אריזה בשטח של 80 מ"ר + חממה בשטח של 2,542 מ"ר.

טענות הצדדים
בבקשה, טוען המבקש, כי בנה את המבנה לאחר שקיבל היתר כדין, קיבל אף אישור לביצוע עבודות חשמל מחברת החשמל, וטענת המשיבה כי הבניה בוצעה בסטייה מההיתר, אינה נכונה. על כן, לא היה מקום להורות על ההריסה.
עוד טוען המבקש בבקשה, כי הבנייה הסתיימה, "המבנה קיים מזמן" ואין מקום למנוע עובדה מוגמרת. לטענת המבקש, אין לרשות להמתין שהאזרח יסיים עבודות הבניה ורק אז יפעלו להריסה.
המבקש טוען לנסיבות נוספות בגינן יש לבטל את הצו כאשר מדובר באכיפה בררנית, כאשר זו הפעם הראשונה שמצווים להרוס בניה בטענה של סטייה מהיתר. עוד טוען הוא, כי במבחן מאזן הנוחות הפגיעה בו אם ימומש הצו תהיה כבדה לעומת המשיבה שכלל לא תפגע.
לבקשה צורף תצהירו של המבקש.

המשיבה עותרת לדחיית הבקשה. בתגובתה ציינה כי ביום 16.7.19 ערך המפקח מר אבישי בן עמי סיור במקרקעין ומצא כי מבוצעת עבודה אסורה – בניית מבנה עשוי בלוקים ובטון בשטח של 90 מ"ר, בסטייה מהיתר בניה ובאופן שנחזה לשמש כבית מגורים.
בתצלום אווירי מיום 24.9.19 לא נראה מבנה במקום ובתצלום מיום 6.7.19 נראה המבנה. ממפקח הבהיר בדו"ח שצורף כי הבניה טרם הסתיימה.
לטענת המשיבה, צו ההריסה הוצא כדין לאחר שהושלמה הפרוצדורה על פי חוק.
המשיבה עותרת לדחיית הבקשה על הסף מאחר והוגש באיחור ולא על פי התקנות שכן לא צורף תצהיר איש מקצוע ותצהיר של המבקש בעצמו אינו מפורט. אף לגופו של עניין טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, קיימת חזקת תקינות המעשה המנהלי והנטל להוכחת פגם נתון על המבקש. עוד לטענת המשיבה, לא צורף כל אישור המצביע כי הבניה בוצעה בהתאם להיתר, הבניה עדיין לא הסתיימה ובפועל הבניה מאפיינת בניה של בית מגורים. המבקש לא עמד בתנאים לביטולו של הצו המנהלי, מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת, והמבקש לא עמד בנטל הראשוני להצביע על אכיפה בררנית.
המשיבה אף מתנגדת לעיכוב ביצוע הצו. לטענתה, המועד לביצוע הצו יוארך אלא כאשר ההיתר נמצא בהישג יד, שלא כך בעניינינו.

בדיון שהתקיים ביום 28.11.19, חזר הסנגור על האמור בבקשה, אך ציין כי לאחר ברור עם המבקש הוא מודה כי הבניה היא בסטייה מההיתר.

הצדדים הסכימו כי הבניה נבנתה במקום בו הותר למבקש לבנות בהתאם להיתר ואף שטח הבנייה אינו חורג מההיתר.

המבקש מודה כי הסטייה בבניה מקורה בבניה גבוהה יותר, כאשר הותר לבנות גג מחומר איסכורית וגג שכזה לא נבנה, המדרגות שנב נו, אף הן לא בהתאם להיתר.
הסנגור חזר בו מהטענה בבקשה כי הבניה הסתיימה. בדיון טען כי הבניה טרם הסתיימה, היתר הבניה ניתן לתקופה של 3 שנים, אין בכוונת המבקש להתגורר במקום ויש להמתין לסיום הבניה . לשיטת הסנגור, עומדות למבקש האפשרויות עד לסיום תקופת היתר הבניה: להתאים את הבניה להיתר או להגיש בקשה לשינוי. וכך בכוונתו לעשות כאשר שילם את האגרה לקבלת תיק המידע. לפיכך, טען הסנגור כי לא קמה עילה להריסה. הסנגור הוסיף, כי שינויים פנימיים בתוך המבנה מותרים ואינם עילה להריסה, המשיבה לא בדקה כוונותיו של המבקש ויש להמתין כאמור על חלוף תקופת ההיתר ולבדוק באם המבקש יעמוד בתנאי ההיתר שניתן, אם לאו. לחילופין טוען הסנגור כי יש לצמצם את צו ההריסה, כך שיחול רק לגג, למעקה העליון ולגרם המדרגות.

המשיבה בתגובה לטענות החדשות, הפנתה לתמונות הצבעוניות שצורפו, ציינה כי מדובר בסטייה רחבה מההיתר כאשר מה שנבנה מתאפיין כבנייה למגורים , לטענתה, הטענה לפיה אין לה סמכות להוציא צו הריסה בשלב זה של הבניה, ועליה להמתין עד תום תקופת תוקף ההיתר ו/או סיום הבניה, היא טענה בלתי מתקבלת על הדעת. המשיבה הוסיפה, כי כיום בקשתו של המבקש היא להגיש בקשה חדשה להיתר חדש למבנה הקיים. אין המדובר באופק תכנוני למבנה עליו מדבר ת הפסיקה ומזכירה כי מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בבקשה, בתגובה ובמסמכים שצורפו להן, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

בהתאם לסעיפים 228-229 לחוק, בקשה לביטול צו מנהלי יש להגיש בתוך 15 יום מיום המצאת הצו. צו ההריסה המנהלי הודבק על המבנה ביום 18.8.19, כאשר הבקשה הוגשה באיחור של שבועיים וחצי, קרי ביום 19.9.19.
לבקשה לא צורף תצהיר איש מקצוע כמתחייב בתקנה 2(ג) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010.
הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש, התצהיר אינו מפורט. בתצהיר מצהיר המבקש כי כל האמור בבקשה אמת וכי "המבנה קיים ויש לו היתר והצוו לא נועד כדי לקבוע עובדה מוגמרת" (סעיף 4 לתצהיר).
כאמור, הסנגור בפתח הדיון חזר בו מהטענות העובדתיות שהועלו בבקשה הן בעניין סיום העבודה והן בעניין אישורו כי הבניה נעשתה בסטייה מההיתר . למעשה הסנגור בדיון טען להיפוכן של הטענות שצוינו בבקשה. לטענת הסנגור , העבודה טרם הסתיימה והוא אישר כי הבניה נעשתה בסטייה מההיתר. לא צורף כל תצהיר לטענות חדשות אלה ואף המבקש בעצמו לא נחקר.

די בכך כדי להורות על דחיית הבקשה על הסף.

יחד עם זאת, מצאתי לדון אף בבקשה לגופה.

בדיון כאמור, הודה הסנגור כי המבקש בנה תוך סטייה מההיתר כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי אין מדובר בסטייה במיקום או בשטח הבניה .

אכן, בדו"ח הביקור במקרקעין מיום 16.7.19 ציין המפקח כי המבנה נבנה בסטייה מההיתר ופרט:
"בתוך המבנה נבנו קירות פנים אשר יחלקו את המבנה לאזור מגורים, מטבח, חדר רחצה ושירותים וזאת עפ"י התשתיות שהונחו על גבי רצפת המבנה והקירות, חזיתות המבנה אינן תואמות להיתר הבניה, קיימת תשתית חשמל במבנה שעל פי צורתה ופריסתה במבנה מאפיינת בניה של בית המגורים".

והמשיך וציין:
"יש לציין כי המבנה נבנה בסטייה מההיתר: ... גובה המבנה מפני הקרקע לא תואם את היתר הבניה, נתנה גרם מדרגות למבנה, גובה המבנה על פי תשריט הוא 2.75 מ' ובפועל נבנה מבנה בגובה 4.5 מ', חומר בניית הגג כפ"י התשריט אמור להיות בנוי מאסכורית ובפועל נבנה גג מיציקת בטון, קיימות במבנה תשתיות מיום וחשמל המאפיינות בית מגורים (כולל מרכזיית מים, הכנה למיכל הדחה ומקלחת)".

כאמור, לא מדובר בחריגה קלה מהיתר הבניה. בהתאם להיתר על גובה המבנה להיות 2.75 מ' כאשר בפועל נבנה בגובה 4.5 מ'. תחת גג אסכורית משופע, נבנה גג מבטון יצוק. אף גרם המדרגות לא נבנה בהתאם להיתר שניתן.
בעניין החלוקה הפנימית, צודק הסנגור כי אין עניינה בהיתר שניתן, אך צודקת המשיבה שאין טוב ממראה עיניים. התבוננות קלה בתמונות מלמדת שהמבנה נחזה להיות בית מגורים. הבניה אכן מאפיינת בנייה למגורים.
אף בדו"ח מיום 18.8.19 צוין כי:
"שלב הבניה חוץ- טיח צבעוני, התקנת ספי חלון משיש, חיפוי שיש במעקה גג המבנה.
שלב הבניה פנים המבנה- הכנות לחשמל ואינסטלציה, חלוקה לחדרים, טיח שחור, ללא ריצוף וחלונות.
יש לציין שהבניה ועבודות הגמר מאפיינות בניה של בית מגורים". (ההדגשות במקור –ט.א.נ).

ויוזכר כי עסקינן בקרקע חקלאית מוכרזת שיעודה חקלאי/נוף כפרי פתוח בהתאם לתוכניות החלות במקום.

מצאתי לדחות את ט ענתו המשפטית של הסנגור בעניין חיפזון המשיבה בהוצאת צו ההריסה. לטענת הסנגור, היתר הבניה שניתן הוא לתקופה של 3 שנים ומאחר וטרם נסתיימה תקופה זו, היה על המשיבה להמתין ולבדוק את הבניה רק בסיומה של התקופה ולראות אם המבקש עומד בתנאי ההיתר אם לאו. ממשיך וטוען הסנגור כי כל עוד לא נסתיימה תקופת ההיתר, באפשרות המבקש להתאים את הבניה להיתר ואין לדרוש ממנו להרוס את הבניה כולה.

ראשית אציין כי טענתו זו של הסנגור, עומדת בסתירה מוחלטת לטענה שהועלתה בבקשה עצמה . בבקשה נטען באופן נרחב כי "אוי לה לרשות להמתין שהאזרח יסיים עבודות הבנייה ורק אז יפעלו להריסה, על אחת כמה וכמה כשמדובר במבנה שיש לו היתר בניה" (ראה סעיף 21 לבקשה).
אכן, אין מקום שהרשות תמתין עד לסיום תקופת הבניה, קרי 3 שנים ותבדוק את טיב הבניה ומהותה רק בסיום הבניה או בסיומה של תקופת ההיתר . כאשר המשיבה מזהה כי נעשית בניה בניגוד להיתר, עליה לפעול להפסקתה. וכך עשתה.
יאמר, כי מהותה של הסטייה שנבנתה במקרה שלפנינו, דורשת כבר עתה הריסה ואין המדובר בבניה שונה שניתן להתאימה להיתר ללא כל הריסה. ואזכיר, כי הגג נבנה מיציקת בטון , תחת גג אסכורית שאושר בהיתר שניתן. כמו גן, נבנו מדרגות שלא בהתאם להיתר, וגובה המבנה כעת הוא 4.5 מ' תחת 2.75 מטרים מותרים. על כן, לא ברור כיצד ניתן להתאים את הבניה להיתר ללא הריסה.

אף לא מצאתי כי קיים "היתר בהישג יד" המצדיק עיכוב ביצועו של צו ההריסה. מבחן קיומו של היתר בהישג יד הוא מבחן אותו על המבקש לבסס על מנת להוכיח. המבקש מבקש כעת, להכשיר את הבניה שבנה, לפנות לרשות ולהגיש בקשה חדשה להיתר חדש. המבקש פנה בבקשה ראשונית בלבד לקבלת תיק המידע. אין בכך להצביע על "היתר בהישג יד". לאור אופי המבנה, והעובדה כי מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת, ספק רב בכלל שניתן יהיה לקבל היתר שכזה.

בעניין בקשת הסנגור להריסת הבניה ה"עודפת" לבניה המותרת בלבד , אציין כי אין זו עבודתה של הרשות להתאים את הבניה להיתר. משלא נבנתה בניה על פי היתר, רשאית היא, בהתאם לחוק להורות בצו מנהלי על הריסתה.

לא מצאתי ממש גם בטענות האחרות של המבקש. המבקש לא הוכיח טענותיו בעניין אכיפה בררנית או שנפל פגם כלשהו בצו שהוצא.

סוף דבר

בהתאם לסעיף 229 לחוק:
"לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם כן הוכח לו שהעבודה או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".

לא מצאתי כי נתקיים אחד התנאים המובילים לביטול צו ההריסה.
על כן, ולאור כל האמור לעיל, לא מצאתי להורות על ביטולו של הצו. לא מצאתי אף להורות על הריסה חלקית של המבנה.

יאמר, כי על בית המשפט לתת ידו למלחמה במכת המדינה של הבניה שאינה בהתאם להיתרים.
אכן, צו ההריסה יגרום למבקש לנזק כ לכלי, אך היה עליו לכלכל צעדיו עוד בטרם החל בבניה כאמור.

הבקשה נדחית.
לרשות המשיבה 60 יום לביצוע צו ההריסה.
המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, ג' כסלו תש"פ, 01 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.