הדפסה

בית משפט השלום בנצרת 29

בפני:
כב' השופטת הבכירה-שאדן נאשף-אבו אחמד

תובעים

  1. פאי אופטיק
  2. יעקב ישראלי
  3. גבריאל ישראלי

נגד

נתבעות

  1. רבץ השקעות בע"מ
  2. אריה צרפתי בע"מ

פסק דין חלקי
(ביחס לתובעים 1 ו- 3 )

התובעים הגישו בקשה לסעד זמני אשר הובאה לדיון לפניי כשופטת תורנית.

בדיון שהתקיים לפניי במעמד הצדדים, הגיעו האחרונים להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה כלהלן:
הבקשה לסעד זמני תידחה והצדדים יטענו לעניין ההוצאות בהקשר לבקשה זו ובית המשפט ייתן החלטה מנומקת בעניין ההוצאות.
יישמעו טיעונים בע"פ לעניין טענת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר יריבות ו לחילופין לסילוק התביעה על הסף ביחס למבקשים 1 ו-3.
ככל שהתביעה לא תסולק מן הטעם של היעדר יריבות, הדיון בטענת הנתבעים להיעדר סמכות מקומית יידחה, וטענה זו תבורר במועד נדחה, קודם לבירור התביעה העיקרית לגופה ולפני הגשת כתב הגנה.

בנושאים שלעיל, אכריע, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

הוצאות הבקשה לסעד זמני: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לכאן ולכאן, אני פוסקת למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪. בקביעת הסכום האמור, נתתי את דעתי להוצאות שנגרמו למשיבות, אשר הגישו תגובה בכתב לבקשה לסעד זמני והתייצבו לדיון בבקשה שנבע במעמד הצדדים; ומנגד התחשבתי בכך שהמבקשים הסכימו לדחיית הבקשה לסעד זמני, בלא שקוים בה דיון לגופה, זאת אחר שהובהרו להם סיכוייה של הבקשה, ובכך חסכו זמן שיפוטי ושל הצדדים עצמם. כן הבאתי בחשבון את היקפה הכספי היחסית נמוך של המחלוקת בתיק דנן, וכן העובדה שקודם לפנייה לבית המשפט, שלחו המבקשים מכתבי דרישה למשיבות בעניין הסוגיה שבמחלוקת. אציין כי לא נעלמו מעיני טיעוני ב"כ המשיבות לעניין פסיקת שכ"ט לפי התעריף המינימלי, לו זכאי עורך דין עבור הגשת תגובה לבקשה לסעד זמני וכן התייצבות לדיון בבקשה. עם זאת, בהינתן שלא התקיים כאמור דיון בבקשה לגופה, סבורה אני כי יש בסכום ההוצאות שנפסק לעיל כדי לאזן בין כלל השיקולים הרלוונטיים לשני בעלי הדין בתיק דנן.

הסכום הנ"ל ישולמו ע"י המבקשים, יחד ולחוד, תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

מכאן לטענת סילוק התביעה על הסף מחמת העדר יריבות:

בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר יריבות מבוססת על ההבדל שבין זהות המתקשרים בהסכם השכירות של הנכס מושא התביעה (המופעל כחנות אופטיקה), לבין זהות מגישי הבקשה לסעד הזמני וכתב התביעה. העדר התאמה זה מחייב סילוקה של התביעה מחמת העדר יריבות, כטענת הנתבעות. הסכם השכירות נערך ונחתם בין הנתבעות לבין התובע 2, מר ישראלי יעקב, ולא עם התובעת 1 (השותפות) או התובע 3, עו"ד גבריאל ישראלי, והוא כולל בחובו דרישה לקבל הסכמת המשכיר לשינוי זהות השוכר (סע' 17.1). ההמחאות שנמסרו במסגרת ההסכם הן של יעקב ישראלי ולא של אף גורם אחר. ייפוי הכוח שצורף לבקשה לסעד זמני חתום ע"י השותפות באמצעות מר יעקב ישראלי. משלא נתבקש שינוי זהות המתקשר בהסכם השכירות, הרי אין יריבות בין הנתבעות לבין השותפות ועו"ד ישראלי גבריאל, ומכאן שדין תביעתם של האחרונים להיות מסולקת על הסף.

מנגד, טענו התובעים כי עיון בכתב התביעה והסכם ההתקשרות על התנאים המיוחדים שבו (שרק אלו נמסרו להם ללא הנספחים) מלמד כי ישראלי יעקב הוא התובע בתביעה דנן ורשום בה ככזה, והוא גם חתום כאישיות משפטית לעצמו ומטעם השותפות על הסכם ההתקשרות והתנאים המיוחדים. נכון הוא שההמחאות שניתנו במסגרת ההסכם רשומות על שם התובע 2, יעקב ישראלי, אלא שעל-פי אישור ניהול חשבון, ישראלי יעקב הוא בעל החשבון של השותפות "פאי אופטיק ע"מ". הדבר אף מתיישב עם לשון הסכם, ההתקשרות, שבמסגרתו הוגדרה מטרת השכירות "אופטיקה" (סע' 5.6.20 להסכם). לפיכך, התובע 2 ועסק השותפות - אחד הם. משהוגשה התב יעה בענייננו, גם באמצעות התובע 2, ישראלי יעקב, החתום כאמור על הסכם ההתקשרות, אין מקום להורות על סילוקה של התביעה.

לאחר עיון ושקילה, סבורני כי הוכח שאין יריבות בין התובעים, השותפות "פאי אופטיק ע"מ" ועו"ד ישראלי גבריאל, לבין הנתבעות. לפיכך, יש להורות על מחיקתם של השותפות ועו"ד גבריאל ישראלי מכתב התביעה והותרת תביעתו של ישראלי יעקב, שתמשיך להתנהל בינו, כשוכר יחיד, לבין הנתבעות. להלן טעמיי לכך.

תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מקנה לבית המשפט סמכות לדחות תביעה על הסף ממספר נימוקים אפשריים המנויים בתקנה, לרבות כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. הלכה מושרשת היא "כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף ... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש". בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו- ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. על מקרים חריגים אלה, נמנה המקרה בו מוגשת התביעה נגד בעלי דין שאין ביניהם לבין התובע יריבות משפטית היכולה להצמיח לו את הסעד המבוקש על ידו (ע"א 6953/16 קאסם אבו חסן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10.5.18)). כמו כן, הלכה מבוססת היא, כי בשלב מקדמי זה של בחינת בקשה לסילוק תביעה על הסף בהעדר עילה או יריבות, יש לבחון רק את הכתוב בכתב התביעה, ולבחון האם מתוך הנחה שהדברים הנטענים בכתב התביעה יוכחו, יש לזכות את התובע בסעדים להם הוא עותר בתביעתו (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פד"י ל"ז (4), 721,724).

ובחזרה לענייננו - עיון בכתב התביעה על נספחיו מעלה, כי מדובר בהסכם שכירות של מבנה המוגדר בסעיף 2 לתנאים המיוחדים כ- "ניהול והפעלה של חנות לממכר משקפי ראיה ומשקפי שמש". הסכם השכירות והנספחים לו נחתמו על ידי מר ישראלי יעקב (להלן: "יעקב" או "השוכר"), במעמדו כשוכר, לבין הנתבעות, כמשכירות של הנכס, זאת בתאריך 5.6.20. על פי סעיף 17.1 להסכם השכירות, התחייב יעקב להפעיל את העסק בעצמו ולא למכור, להעביר, להסב, להמחות או לשעבד את זכויותיו, כולן או מקצתן, על פי ההסכם לאחר, או להשכיר את המושכר בשכירות משנה, או להרשות לאחר להשתמש במושכר. עוד מסר יעקב במסגרת ההתקשרות לנתבעות שיקים המשוכים מחשבון הבנק שלו, וכן העביר להן שיק ערבות להבטחת קיום התחייבויותיו על פי הסכם השכירות. מסמכים אלה, מעידים אף הם כי עו"ד ישראלי גבריאל לא היה צד להסכם השכירות, אלא ייצג את השוכר, ישראלי יעקב, ואשרר את חתימתו על הסכם השכירות, הנספח והתנאים הנלווים לו.

יודגש כי תעודת עוסק מורשה שצורפה כנספח ב' לכתב התביעה מלמדת כי ביום 1.6.20, קרי לפני החתימה על הסכם השכירות, נרשמו שני התובעים, יעקב וגבריאל ישראלי, תחת שם העסק "פאי אופטיק", כעוסק מורשה לפי חוק מס ערך מוסף. אף שהרישום כעוסק מורשה לצרכי מע"מ נעשה עוד לפני החתימה על הסכם השכירות מושא התביעה דנן, מי שרכש את הזכויות והחובות על פי הסכם השכירות, היה רק ישראלי יעקב (כיחיד).

לא נמצא כל תימוכין לכך, שהצדדים התכוונו להקנות זכויות וחובות מכוח הסכם השכירות לאדם, זולת מר יעקב ישראלי, או לצורת התאגדות כלשהי כשותפות (בלתי רשומה), לא כל שכן ליחידי השותפות. אילו התכוונו הצדדים לעשות כן, הדבר היה מוצא את ביטויו בהסכם השכירות עצמו ובתנאים הנלווים לו.

תימוכין למסקנה זו מוצאת אני בשני מסמכים חיצוניים להסכם השכירות והתנאים הנלווים לו. הראשון - שוברי תשלום ארנונה (נספח ה' לכתב התביעה), שמהם עולה כי הם הונפקו על שמו של התובע, יעקב ישראלי (כיחיד), ובצדם הכיתוב חנות אופקיטה. השני - מכתביו של עו"ד גבריאל ישראלי מהתאריכים 29.7.20 ו- 5.8.20, שבמסגרתם הוא פונה בשם מרשו, עוסק מורשה "פאי אופטיק", ומציין "משרדי מטפל בעניינו של מרשי הנ"ל, וגילוי נאות הח"מ שותף בע"מ זה" (סעיף 1 למכתב). משלא נמצא כל עיגון לכך, שעו"ד גבריאל ישראלי הוא שותף בעוסק המורשה גם במישור היחסים הקבועים בהסכם השכירות מול הנתבעות כמשכירות, הרי יש באמור לעיל כדי לחזק את העדר היריבות במישור החוזי שבין השוכר למשכיר.

גם בכתב התביעה, זולת האמרה כי התובעים שכרו את המושכר (אשר כאמור אינה מתיישבת עם לשון ההסכם והמסמכים החיצוניים לו כמבואר מעלה), לא מצאתי כל טענה כי במעמד ניהול המו"מ והחתימה על הסכם השכירות והתנאים הנלווים, ידעה הנתבעת 1 על כך שחנות האופטיקה תופעל כשותפות. הרישום כעוסק מורשה, בשלב זה, בהעדר כל ראיה לשותפות רשומה, משמעו רישום שנועד לצרכי מס בלבד. משלא עולה מהחומר הקיים בתיק, כי יעקב וגבריאל ישראלי פועלים כשותפים במישור היחסים החוזיים בינם לבין המשכירות, במעמד החתימה על ההסכם, ומשלא נמצא בסיס עובדתי לטענה כי השותפות הייתה צד ישיר להסכם השכירות, הרי מי שיש בידיו את כוח התביעה על פי הסכם השכירות (השבה) הוא החתום על הסכם השכירות בלבד (ראו והשוו: רע"א 4245/18 פלוני נ' פלונית (16.7.2018)).

עם זאת, לא מצאתי עיגון לעתירה לסילוק התביעה על הסף מכוח סעיף 22.8 להסכם השכירות, זאת בשים לב לטענה כי מדובר בחוזה אחיד וטענת תנאי מקפח בחוזה אחיד, אשר מצריכות בהמשך בירור, ואין מקומה להידון כטענת סף. כנ"ל לגבי איסור קיזוז מכוח סעיף 22.7 להסכם השכירות.

על יסוד האמור לעיל, משלא נמצא עיגון לקיומה של יריבות בין עו"ד ישראלי גבריאל (מכוח היותו שותף בעוסק המורשה), או בין השותפות "פאי אופטיק ע"מ" לבין הנתבעות (להבדיל מישראלי יעקב), אני מקבלת את הטענה של הנתבעות להעדר יריבות בינן לבין השותפות ו/או עו"ד ישראלי גבריאל. יחד עם זאת, מאחר ולא שוכנעתי כי יש באמור כדי להביא לסילוק התביעה של ישראלי יעקב כנגד ה נתבעות על הסף, כך שהתביעה תמשיך להתנהל בינו, כתובע יחיד, לבין הנתבעות, מכוח מעמדו בהסכם השכירות מושא התביעה דנן.

השותפות ועו"ד ישראלי גבריאל ישלמו, יחד ולחוד, לנתבעות הוצאות בקשה זו בסך כולל של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תשפ"א, 29 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.