הדפסה

בית משפט השלום בנצרת 20

בפני
כב' השופטת הבכירה - שאדן נאשף-אבו אחמד
תובעים

1. זיאד זועבי
ת.ז. XXXXXX233

2. ראמי תאברי
ת.ז. XXXXXX564

נגד

נתבעים

1. אל על נתיבי אויר לישראל בעמ
חברות 520017146

החלטה

לפניי בקשת התובעים למחיקת כתב ההגנה של הנתבעת בשל הפרת החלטה בדבר גילוי מסמכים.

נטען בבקשה, כי הנתבעת לא קיימה את צו הגילוי, לא גילתה את המידע המבוקש, כאמור בהחלטה הנ"ל, ושלחה תשובה ריקה מתוכן. בהקשר זה, הפנו התובעים לתצהיר גילוי מסמכים משלים שצורף לבקשה ואשר הועבר אליהם ע"י נתבעת , ערוך בידי גב' חגית בלומנקרנץ מטעמה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת, כ י מחיקת כתב הגנה שמור למקרים קיצוניים וחריגים שהמקרה שלפנינו אינו אחד מהם, שכן היא צייתה לצו גילוי המסמכים, שיתפה פעולה עם התובעים, השיבה לבקשותיהם, ככל שידה הייתה משגת, ואף פנתה לצדדי ג' שאינם צד להליך דכאן על מנת לנסות ולאתר את רשימת הנוסעים מושא החלטת הגילוי הנ"ל, אולם הדבר לא עלה בידה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים שבכתב ובע"פ, אני מחליטה שלא להיעתר לבקשה ולהלן טעמיי לכך.

המסגרת הנורמטיבית למחיקת כתב הגנה היא תקנה 122 לתקנות סדה"א הקובעת כי:

"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון או צו לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".
כידוע, מחיקת כתב הגנה הינה צעד דרסטי, אשר ננקט במקרים קיצוניים בלבד, כאשר כלו כל הקצין והנתבע פועל בזדון או תוך זלזול חמור בביהמ"ש (ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי ואח', פ"ד מו(3) 793). שכן , משמעות הדבר בפועל היא "מתן פסק דין ומעשה בית דין כנגד הנתבע" (י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990, 413).

עוד נפסק כי מחיקת כתב טענות של בעל דין לפי תקנה 122 עקב מחדלו לציית במועד לצו בית המשפט, מהווה סנקציה חמורה, שככלל, בית המשפט יימנע מנקיטתה כל עוד הוא סבור כי יש בידו לכפות ציות לצו באמצעים מתונים יותר, לרבות על ידי הארכת המועד שנקבע לקיום הצו (ראו והשוו: רע"א 3254/96 רשת שוקן בע"מ נ' הכשרת הישוב בע"מ, פ"ד נא(1) 49, 57).

ככל שתוקן המעוות, אף אם באיחור, לרוב יסתפק בית המשפט בחיוב המפר בהוצאות, זולת אם התרשם כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזול מופגן בצו, ובמקרה שכזה, יורה בית המשפט על מחיקת כתב הטענות (ע"א 43/76 שדה אליעזר מושב נ' סביר פד"י לא(1) 653, 655; א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה 11, עמ' 278).

במסגרת החלטת הגילוי האמורה הוריתי לנתבעת לפרט בתצהיר מאומת כדין, בצירוף אסמכתאות רלוונטיות, מספר הנוסעים הכולל שהשתתפו בטיסה מושא התביעה וכן מספר הנוסעים הערבים מתוך כלל הנוסעים. כמו כן, הוריתי לנתבעת לפרט בתצהיר מאומת כדין, בצירוף אסמכתאות רלוונטיות, המספר הכולל של הנוסעים אשר עברו בדיקה ביטחונית כדוגמת התובעים, מספר הנוסעים אשר עברו אותו בידוק שהינם בעלי תעודת זהות ישראלית ממוצא ערבי ומספר הנוסעים שעברו בידוק ממוצא אחר.

אשר לתיעוד בדבר הנוסעים ופרטיהם - בתצהיר המשלים מטעם הנתבעת צוין, כי היות והטיסה מושא התביעה בוצעה ע"י ארקיע, רשימת הנוסעים לא נוהלה על ידי אל על ולכן הרשימה לא נמצאת בחזקתה ו/או בשליטתה (סע' 2.1 לתצהיר המשלים). עוד נכתב כי עובר לטיסה מושא התביעה העבירה ארקיע לעובדי הביטחון רשימת נוסעים הכוללת את שמותיהם בלבד ללא פרטים מזהים. כן צוין בתצהיר המשלים , כי אל על פנתה לארקיע מספר פעמים על מנת לקבל לידיה את רשימת הנוסעים אשר הועברה לעובדי הביטחון של אל על לפני הטיסה, אך פניותיה לא נענו נכון למועד תצהיר זה. בנוסף נכתב כי אל על ממשיכה בניסיונותיה לקבל את הרשימה וככל שזו תומצא לה היא תועבר לב"כ התובעים בהתאם להחלטת בית המשפט (סע' 2.3). הנתבעת הדגישה בתצהיר המשלים, כי עובדי הביטחון אינם שומרים את רשימת הנוסעים לאחר השלמת הבדיקות הביטחוניות ולכן רשימת נוסעי הטיסה מושא התביעה אינה מצויה עוד בידיה.

הנתבעת הבהירה בתגובה בכתב, כי בבקשת התובעים למתן צו גילוי ועיון במסמכים לא צוינה ארקיע כצד דרוש ולכן אין בכוחו של צו הגילוי לחייב את ארקיע ל העביר את רשימת הנוסעים. זאת ועוד, בדיון שהתקיים לפניי חזרה ב"כ הנתבעת וציינה, כי חרף פניות בכתב ובע"פ אל ארקיע לקבלת רשימת הנוסעים, לא הצליחה הנתבעת להשיג מארקיע את רשימת הנוסעים המבוקשת. כן הבהירה ב"כ הנתבעת כי יש ברשותה תכתובות מייל המתעדות פניות אלו ושהיא תוכל לצרפן לתיק ביהמ"ש.

אשר לתיעוד בדבר מספר הנוסעים אשר עברו בידוק ביטחוני- טענה הנתבעת בתצהיר המשלים, כי עובדי הביטחון המבצעים את הבדיקות הביטחוניות אינם מנהלים רישום בדבר לאום, דת או מוצא של הנוסעים הנבדקים השונים . כפועל יוצא מכך, אין לנתבעת כל רישום ו/או אסמכתאות בנוגע למספר הנוסעים אזרחי מדינת ישראל בכלל, או חלוקה לפי דתות/לאום בפרט, או את מספר האזרחים הזרים, אשר עברו בידוק ביטחוני זהה לבדיקה שעברו התובעים בטיסה מושא התביעה. יחד עם זאת, ידוע לנתבעת כי על הטיסה מושא התביעה נבדקו למעלה מ- 10 נוסעים בבדיקה ביטחונית מקיפה.

בתגובה בכתב הוסיפה הנתבעת, כי היא אינה מנהלת כל סוג של רישום אודות הבדיקות הביטחוניות שתוצאותיהן אינן חריגות ובטיסה מושא התביעה לא נמצאה כל תוצאה חריגה בבדיקה הביטחונית. עוד טענה הנתבעת בתגובתה, כי היא ערכה בירור בקרב עובדי הביטחון ולאחר בירור זה ולמיטב זיכרונם של העוסקים בדבר באותה טיסה נבדקו כ- 10 נוסעים בדיקה ביטחונית כדוגמת זו שעברו התובעים.

לאור המענה אשר ניתן במסגרת התצהיר המשלים, כפי שנסקר בהרחבה לעיל, לא ניתן לומר כי הנתבעת לא קיימה את צו הגילוי. מהתצהיר המשלים עולה, כי רשימת הנוסעים המבוקשת אינה מצויה ברשותה של הנתבעת . כן עולה כי, נעשו ניסיונות על ידה בכדי להשיג רשימה זו מארקיע, אך ללא הצלחה. בנסיבות אלו, חלה ההלכה הפסוקה ולפיה כאשר צד מצהיר, בתצהיר ערוך כדין, כי המסמכים המבוקשים אינם ברשותו, וניתן לחקור אותו על כך בבוא העת, ככלל, אין להידרש לכל סנקציה נוספת.

ברע"א 1690/14 כפיר בן אדוה נ' חברת דואר ישראל בע"מ, קבע כבוד הנשיא א' גרוניס (כתוארו אז) כך:

"ברוח דברים אלה, אין מקום, להשקפתי, למחוק כתב תביעה או כתב הגנה (או תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית), בשל אי העברת מסמך מסוים לעיון בעל הדין השני בנסיבות דוגמת אלה שבמקרה דנא. יש לזכור, כי מי שנגדו הופנה צו העיון טוען כי אין באפשרותו לאתר את מקום הימצאו של המסמך, לאחר שהפעיל מאמצים סבירים לאיתור המסמך, וטענה זו נתמכה בתצהיר של מי שפעל לאיתור המסמך והלה מוכן להיחקר עליו. ראו והשוו, המ'61/55 שצ'ופק נ' רפפורט, פ"ד ט 1933 (1955)... ודוק, רק במקרים קיצוניים, כאשר לא יכול להיות ספק שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך מסוים אינו ברשותו, יהיה מקום להפעיל את הסנקציה הקבועה בתקנה 122 לתקנות סדר הדין (ראו, עניין פלץ בפיסקה 6)".

בעניינו לא נטען וממילא לא הוכח, באופן נטול ספקות, כי הנתבעת אינה אומרת אמת כאשר היא מצהירה כי רשימת הנוסעים אינה מצויה בידה או כאשר היא מצהירה כי אינה עורכת כל סוג של רישום בנוגע לבדיקות ביטחוניות שתוצאותיהן אינן חריגות, לא כל שכן, רישום בדבר לאום, דת או מוצא של הנוסעים הנבדקים למיניהם.

יחד עם זאת, ראוי כי הצהרתה בדבר פנייה אל ארקיע בניסיון להשיג את רשימת הנוסעים מושא הטיסה, שלפי הנטען לא זכתה למענה, תיתמך באסמכתאות מתאימות, קרי תכתובות מייל אל ארקיע המלמדות על העדר מענה מצד האחרונה לדרישותיה של הנתבעת להמציא לידיה את רשימת הנוסעים מושא צו הגילוי, במיוחד כאשר באת-כוח הנתבעת הצהירה כי תכתובת זו מצויה ברשותה והיא תוכל להמציאה לתיק ביהמ"ש, ככל שתידרש לעשות זאת.

זאת ועוד, טענותיה העובדתיות של הנתבעת המופיעות סע' 12.2 ו- 12.3 לתגובה מטעמה (מיום 8.11.18) בדבר אי עריכת כל סוג של רישום בנוגע לבדיקות ביטחוניות שאינן חריגות וכן אודות בירור שנערך בקרב עובדי הנתבעת לצורך איתור מספר הנוסעים אשר עברו בידוק ביטחוני מקיף, הן בבחינת טענות "חדשות" ונוספות שלא בא זכרן בתצהיר המשלים. לפיכך, ראוי כי גם טענות עובדתיות אלו יגובו בתצהיר ערוך כדין (לא מצאתי מענה לאמור בתצהיר גילוי המסמכים שנשלח לתובעים מיום 7.2.18 או בסע' 9 לתשובה לבקשה למתן צו לגילוי מסמכים מיום 17.4.18).

לאור האמור, אני מורה לנתבעת להמציא, תוך 21 יום מהיום, כשימי הפגרה במניין, האסמכתאות (תכתובות מייל) והתצהיר המשלים הנוסף המצוינים לעיל.

התיק יובא לעיוני ביום 12.9.19 לקבלת הודעת הצדדים בדבר השלמת החסר כאמור לעיל.

לאור התוצאה אליה הגעתי, מחד דחיית הבקשה למחיקת כתב ההגנה ומאידך הצורך בהשלמות האמורות, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ט, 20 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.