הדפסה

בית משפט השלום בנצרת תא"ק 64553-05-18

בפני
כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

תובעת

מגלקום בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסי לוי ושות'

נגד

נתבעת
ריאד אספניולי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עסאם סארג'י

פסק דין

מונחת לפניי תביעה כספית על סך של 229,317 ₪ המהווה לטענת התובעת יתרת חובה של הנתבעת לתובעת בגין ביצוע עבודות תקשורת.

רקע להליך והצדדים לו

התובעת - מגלקום בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה פרטית העוסקת במתן שירותי תקשורת, מחשוב ומערכות ביטחון. בזמנים הרלבנטיים לתביעה, שימשה זו כקבלן משנה מטעמה של הנתבעת - ריאד אספניולי בע"מ (להלן: "הנתבעת"). הנתבעת, בדומה לתובעת, הינה חברה פרטית , שעוסקת בייזום ובניה של פרויקטים קבלניים, לרבות פרויקטים בתחום התשתיות.

עולה מכתב התביעה שבמסגרת פרויקט שיזם חיל ההנדסה האמריק אי להקמת מרכז גיוס במחנה הצבאי ג'למה, שכלל הקמת שני מבנים (להלן, בהתאמה: " חיל ההנדסה" ו-, "הפרויקט"), קיבלה הנתבעת על עצמה ביצוע עבודות תקשורת בהתאם להזמנת עבודה שהוציא קבלן ראשי בפרוייקט העונה על השם 'לסיכו ייזום והנדסה אזרחית בע"מ' (להלן: " לסיכו" או "הקבלן הראשי"). בין הנתבעת לבין לסיכו נכרת הסכם פאושלי, הכולל תנייה חוזית מסוג 'גב אל גב', שבמסגרתו התחייבה הנתבעת לבצע את העבודות הדרושות להקמת שני המבנים, לרבות עבודות תקשורת ותקשורת אדומה (להלן: "עבודות התקשורת"). לשם ביצוע אותן העבודות שכרה הנתבעת את שירותי התובעת לאחר שניתנה לה על ידי האחרונה הצעת מחיר בקשר לאלה.

ההתקשרות בין התובעת, מצד אחד, ל בין הנתבעת, מצד שני, מבוססת על מסמך אישור הזמנת עבודה שנערך ע"י הנתבעת ביום 21/3/2014 (הנתבעת ט וענת כי מדובר במסמך מיום 21/3/2015 שרק מפאת טעות נרשמה בו השנה 2014), שבמסגרתו אישרה הנתבעת את ביצוע עבודות התקשרות והתקשרות האדומה ע"י התובעת בשני המבנים בסכום פאושלי של 460,000 ₪ , כל מבנה, בהתאם לתכניות שצורפו להצעת המחיר [עותק של אישור ההזמנה צורף כנספח א' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם").

ההסכם מהווה את בסיס ההתקשרות בין הצדדים, והוא נושא עליו את חתימתו של מר גסאן אספניולי – מנכ"ל הנתבעת (להלן: " מר אספניולי"). מפאת חשיבותו יובא להלן נוסחו במדויק:

"[..] 1. מחיר מאושר לביצוע תקשורת + תקשורת אדומה בכל בניין הוא 460 אלף שקל פאושלי בהתאם לתכניות שצורפו להצעה.
2. הצעת המחיר אינה כוללת את הכבילה האדומה מחוץ לבניינים למעט החיבור בין שני הבניינים.
3. תשלום מקדמה בסך 10% לאחר אישור כל הציוד אצל המזמין, והיתרה לפי אישור המזמין.
4. תנאי תשלום לעבודה הוא שוטף 60 + .
5.[...] ". [ההדגשות הוספו, א.א.א.].

על בסיס ההסכמות האמורות שבין הצדדים, ולאחר ביצוע עבודות נוספות ולרבות עבודות שכונו על ידי התובעת בשם "עבודות חריגות", התגלעה בין הצדדים מחלוקת ביחס ליתרת התמורה שמגיעה לתובעת מן הנתבעת . מחלוקת אחרונה זו הובאה על ידי התובעת ל פתחו של בית המשפט בתיק דנן.
תמצית טענות הצדדים וראיותיהם

על פי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים סוכם המחיר האמור להשתלם על ידי הנתבעת לתובעת בגין העבודות בשני הבניינים, בסכום של 920,000 ₪ בתוספת מע"מ . בגין עבודות חריגות ועבודות שאמורות היו להתבצע מחוץ לבניינים, סוכם בין הצדדים כי התמורה בעדן אינה כלולה בסכום האמור וכי זו תשולם בהתאם לחשבונות מאושרים שיהיו. בהתאם להסכמות אלה, הגישה התובעת חשבון סופי לנתבעת, ביום 31/12/2016 , ובמסגרתו דרשה זו תשלום ע"ס 404,805 ₪ (כולל מע"מ) , בגין הרכיבים הבאים: תשלום בגין עבודות לפי ההסכם בסך של 920,000 ₪; תשלום בגין חריגים מאושרים ע"ס 150,000 ₪, בניכוי תשלומים (עד למועד עריכת החשבון), בסך 724,012 ₪ , ובתוספת מע"מ ע"ס 58,818 ₪. [חשבון סופי מיום 31/12/2016 צורף כנספח 2 לכתב התביעה (להלן: "החשבון הסופי")]. לטענת התובעת, החשבון הסופי אושר ע"י הגורמים המוסמכים בפרויקט, ו בכללם מפקח הפרויקט – מטעמה של חברת תכנון ופיקוח "חושן" TSG [העתק אישור המפקח מיום 7/12/2016 צורף כנספח 3 לכתב התביעה].

לטענת התובעת, יתרת התמורה בחשבון הסופי אינה שנויה במחלוקת . למרות זאת, הנתבעת בחרה לעכב את התשלום תחת ידיה, בתואנה כי היא ממתינה לקבלת התשלום בפועל מהקבלן הראשי – לסיכו. בהקשר זה טוענת התובעת כי בהסכמות המקוריות שבין הצדדים (ה הסכם), אין כל תנאי שמתנה את תשלום התמורה בתנאי כלשהו או מכפיף את התשלום בביצוע תשלום התמורה לנתבעת על ידי חיל ההנדסה האמריקאי או לסיכו. משכך, זכאית התובעת לטענתה לקבל ת יתרת התמורה וזאת ללא כל קשר לשאלה האם התמורה שמגיעה לנתבעת בגין אותן עבודות שולמה לה או לא.

בנוסף, התובעת הפנתה להתכתבות שהוחלפה במהלך החודשים נובמבר – דצמבר 2016, באמצעות הדואר האלקטרוני, בין נציגיה לבין מנכ"ל הנתבעת – מר אספניולי [נספח 4 לכתב התביעה], שבמסגרתה, פירטו נציגי התובעת את רכיבי החשבון, וזאת עוד בטרם הוציאה התובעת את החשבון הסופי. לטענת התובעת, לאחר מספר ניסיונות כושלים ל גבות את יתרת התמורה מהנתבעת, פנתה זו במכתב דרישה לנתבעת ביום 9/7/2017 [נספח 5 לכתב התביעה], ובתגובה למכתב זה הודיעה הנתבעת כי היא ממתינה ל קבלת אישור המזמין ביחס לעבודות החריגות (בסך 150,000 ₪), וכי עם קבלת אישור המזמין וקבלת התמורה, התשלום יועבר על ידה לתובעת, לאחר ביצוע ניכוי בגין רווח קבלני. במסגרת הודעתה האמורה, הנתבעת העלתה טענות לשגיאות בחשבון הסופי וטענה בנוסף לקיזוזים שונים.

לטענת התובעת, בתגובה לטענות הנתבעת הנ"ל , התובעת הבהירה לנתבעת, הבהר היטב, כי תשלום התמורה מכוח ההסכם לא הותנה בקבלת הסכומים בפועל מהקבלן הראשי או מחיל ההנדסה, אלא הותנה באישור חשבון ע"י נציג המזמין. משכך, שבה ודרשה מהתובעת מהנתבעת לשלם לה לאלתר את הסכום שאינו שנוי במחלוקת , וזאת עד לסיום הבירור בנוגע לסכום החשבון הסופי בין הצדדים. לאחר דין ודברים שילמה הנתבעת מתוך החשבון הסופי סך של 150,000 ₪ + מע"מ, וסוכם כי בחודש מרץ 2018 הצדדים יי פגשו לשם הסדרת תשלום יתרת החוב. לאחר ביצוע התשלום האחרון הנ"ל נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך של 195,998 ₪ + מע"מ, ובסה"כ עומדת יתרת החוב של הנתבעת על 229,317 ₪ [העתק חשבון עדכני מיום 20/11/2017 צורף כנספח 7 לכתב התביעה, להלן: "החשבון העדכני")]. את תביעתה כנגד הנתבעת העמידה התובעת על הסכום האמור.

מנגד, טוענת הנתבעת בכתב ה גנתה (תצהיר מנכ"ל הנתבעת שהוגש במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, שהפך במרוצת הימים לכתב הגנתה של הנתבעת ), כי בניגוד לנטען על ידי התובעת, הנתבעת שילמה לתובעת עד לחודש 11/2017 סך של 1,039,454 ₪ לפני מע"מ ( ולא רק 874,012 לפני מע"מ). זאת כעולה מחשבוניות מס וטבלת תשלום שצורפו כנספחים 1-11 לכתב ההגנה. עוד טוענת הנתבעת כי מתוך הסכום של 150,000 ₪ שנדרש על ידי התובעת בגין חריגים, הנתבעת אישרה על דעת עצמה תשלום בסך 136,600 ₪ לתובעת , למרות שהסכום טרם אושר ע"י המזמין - חיל ההנדסה. בנסיבות אלה, ככל שהמזמין לא יאשר את החריגים בסכום האמור, יהיה על התובעת להשיב לידי הנתבעת את הסכום ששולם כאמור.

נטען בנוסף על ידי הנתבעת כי מסכום התמורה המוסכם יש לקזז סכומים שעל התובעת לשלם לנתבעת בגין: 1) חומרים שרכשה הנתבעת מחברת צילית במקום התובעת בסך של 3,988 ₪ ; 2) הוצאות התקנת תעלות תקשורת שהנתבעת נשאה בהן במקום התובעת בסך של 9,600 ₪ ; 3) עלות תיקונם של נזקים שנגרמו על ידי עובדי התובעת כתוצאה משריפת שני חלונות אלומיניום ב זמן חיתוך לוחות פח בסך 12,920 ₪; ובסה"כ יש לקזז מהחשבון של התובעת את חיבור הסכומים הנ"ל שבתוספת מע"מ עומד על 31,014 ₪.

לאחר הבאת טענותיה הנ"ל, הנתבעת סיכמה את החשבון בינה לבין התובעת כדלקמן :
המחיר לפי ההסכם – 920,000 ₪
עבודות נוספות – 136,600 ₪
סה"כ כולל חריגים – 1,070,000 ₪
בניכוי תשלומים – 1,039,454 ₪
בניכוי קיזוזים – 26,508 ₪
יתרה שלילית 9,358 ₪
סה"כ יתרה שלילית בצירוף מע"מ עומדת על 10,948 ₪, אותה נדרשת התובעת להשיב לנתבעת.
בנוסף, טוענת הנתבעת כי המזמין – חיל ההנדסה, הטיל קנסות על לסיכו בגין איחור במסירת הפרויקט, ולסיכו תבעה את הנתבעת וביקשה לחייב אותה באותן קנסות ובנוסף להם פיצוי מוסכם בגין איחורים במסירה. אי לכך, ככל שהנתבעת תחויב בסכום כלשהו, יהיה על התובעת להשיב לנתבעת סכומים נוספים בגין איחורים שהיו במסירת עבודות התקשרות.

למקרא טענות הצדדים, ניתן להתרשם כי המחלוקת בין הצדדים פשוטה למדי וכי לצורך מתן הכרעה בה, על התובעת להראות את היקף העבודות המאושרות בהתאם להסכם ולהזמנות נוספות שהיו בינה לבין הנתבעת, אם היו, ולאחר מכן על התובעת להראות את סך כל התשלומים שקיבלה מהנתבעת עד כה. ככל שהנתבעת חולקת על גובה התשלומים יהיה עליה להראות כי היא שילמה לתובעת סכום אחר, ובחישוב אריתמטי פשוט ניתן להגיע לתוצאה הנכונה בחישוב יתרת התמורה מגיעה לתובעת , אם מגיעה. למרות פשטות המחלוקת, בעלי הדין בחרו להקשות, לסבך ולסרבל את הנתונים ובמסגרת תצהירי העדות הראשית שהוגשו על ידם, בחרו אלה להרחיב ולהוסיף על גרסתם המקורית . ובמה דברים אמורים?

מטעם התביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר זוהר שכטר – סמנכ"ל פרויקטים מטעם ה תובעת (להלן: "מר שכטר"), ו של מר מרדכי קבסה – מנהל פרויקט מטעם התובעת (להלן: "מר קבסה"). ב מענה לטענ ת הנתבעת שלפיה שילמה זו לתובעת סכום נוסף בסך של 165,442 ₪, טוענים מר שכטר ומר קבסה כי המחיר המוסכם מראש בעבור העבודות בשני הבניינים, עמד ע"ס 920,000 ₪. סכום זה לא כלל עבודות חריגות ועבודות מחוץ לבניינים . לדברי השניים, התובעת ביצעה בעבור הנתבעת עבודות חריגות משני סוגים : א) הסוג האחד- כלל שינויים שהתבקשו ע"י הנתבעת אגב ביצוע הפרויקט שכללו שינוי מיקום מקבצי התקשורת, שינויים בביצוע תעלות פח בפנים המבנים, שינויים בתוואי צנרת תשתית, פרי סת סיבים אופטיים, פריסת כבל טלפון וכו'. חריגים מן הסוג האמור בוצעו בהתאם לתרשים פריסת תוואי צנרת , על פי הצעות מחיר שהוגשו לתשלום בגין העבודות החריגות [נספחים 2 ו- 3 לתצהיר מר שכטר] ובהתאם ל- 3 חשבוניות שהנפיקה התובעת שסכומן ביחד עומד על 165,442 ₪ לפני מע"מ – 1) חשבונית 20298 ע"ס 60,000 ₪ לפני מע"מ, 2) חשבונית 20841 ע"ס 45,442 ₪, 3) חשבונית 20706 ע"ס 60,000 ₪ לפני מע"מ [שלושת החשבוניות צורפו כנספח 4 לתצהיר מר שכטר – להלן: "3 החשבוניות"). ב) הסוג השני – כלל עבודות חריגות בגין תיקונים ש התובעת נדרשה לבצעם עקב נזקים שגרמו קבלנים אחרים לעבודות שבוצעו על ידי התובעת במסגרת הפרויקט. בעניינו של סוג זה של עבודות חריגות, סוכם עם מר אספניולי מטעם הנתבעת , לאחר דין ודברים בינו לבין נציג התובעת, כי הסכום שהנתבעת תשלם בגין חריגים אלה י עמוד על 150,000 ₪ + מע"מ [העתק הדוא"ל ששלח נציג התובעת למר אספניולי ופירוט העבודות הנוספות מהסוג השני צורף כנספח 5 לתצהיר מר שכטר].

לטענת מר שכטר ומר קבסה, בחשבון הסופי שהנפיקה התובעת ביום 31/12/2016 לא נכללו העבודות החריגות מהסוג הראשון, וזאת מן הטעם הפשוט שלפיו החיוב בגין אותן עבודות חריגות בוצע במסגרת הזמנה נפרדת, ולא במסגרת החשבון הסופי. לתובעת אין טענות בגין עבודות חריגות מהסוג האמור ש התמורה בעדן שולמה ב אופן מלא ע"י הנתבעת בהתאם ל- 3 החשבוניות הנ"ל .

שני המצהירים מטעמה של התובעת חזרו במסגרת תצהיריהם על טענות התביעה באופן עקבי והעמידו את דרישתם ליתרת חוב ע"ס 229,317 ₪ כולל מע"מ בהתאם לחשבון העדכני. בתצהירו הוסיף מר קבסה וציין שלצורך אישור החריגים בפרויקט, הוא נתבקש ע"י נציג הפיקוח בפרויקט להופיע בפני נציגי הפיקוח מטעם המזמין כדי להסביר את הצורך בעבודות החריגות , ואכן הוא נכח בישיבות מול הפיקוח מטעם המזמין והסביר את הצורך בעבודות החריגות והמזמין אכן אישר חריגים ותוספות בעבור עבודות התקשרות שבוצעו על ידי התובעת. לטענתו של מר קבסה, בפועלה כאמור התובעת לא רק שהיא העבירה דרישת תשלום בגין החריגים, אלא גם סייעה לאשר את אותם חריגים מול המזמין.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אספניולי, אשר חזר על טענות ההגנה באופן עקבי ובין היתר בעניין גובה התשלומים שהנתבעת שילמה עד למועד החשבון הסופי ובעניין טענת הקיזוזים שיש להפחית מהחשבון. עם זאת במסגרת סעיפים 12 , 14 ו- 19 לתצהירו, מר אספניולי טען כי גם אם נכונה היא טענת התובעת שלפיה סך כל החיובים שבהם חבה הנתבעת כלפי התובעת עומד ע"ס 1,070,000 ₪ לפני מע"מ (920,000 ₪ לפי ההסכם ו- 150,000 ₪ בגין חריגים), הרי שהנתבעת שילמה עד ליום 20/11/2017 סך של 1,039,454 ₪ לפני מע"מ, כך שיתרת החוב עומדת על 30,546 ₪ לפני מע"מ , ובצירוף מע"מ עומדת יתרת החוב על סך 35,738 ₪ . מהסכום האחרון הנ"ל ישנו מקום לק זז סכום כולל של 31,014 ₪ וכפועל יוצא מכך יתרת חוב ה של הנתבעת לתובעת עומדת לכל היותר על סך 4,724 ₪ כולל מע"מ . דא עקא שגם סכום זניח זה הנתבעת אינה זכאית לקבל, וזאת מן הטעם הבא. הנתבעת אישרה ביצוע תשלום לתובעת בסכום של 136,600 ₪ , בגין חריגים בסכום נטען של 165,000 ₪, וזאת בטרם נתקבל אישור המזמין לביצוע התשלום . הסכום החלקי שאושר על ידי הנתבעת כאמור לא אושר בסופו של דבר על ידי המזמין ולפיכך על התובעת להשיבו לנתבעת. בסה"כ על התובעת להשיב לנתבעת סך של 145,962 ₪. בהמשך תצהירו הכחיש מר אספניולי כי דרש מהתובעת לבצע עבודות חריגות משני הסוגים, ולטענתו קבלנים בפרויקט לא גרמו לנזקים שחייבו עריכת תיקונים כלשהם מה גם שהתובעת לא הודיעה לנתבעת בטרם ביצוע התיקונים הנטענים על הצורך בביצועם של אלה; לא ביקשה אישור מראש לביצוע התיקונים ; ולא הגישה הצעות מחיר , הזמנות ו חשבון סדור. הנתבעת לא הסכימה לתיקונים כלשהם ולא אישרה עבודות חריגות מהסוג השני, ואף עיון במסמך שצורף לתצהירי התביעה לתמיכה באותן עבודות חריגות מלמד כי מסמך זה נערך ע"י התובעת ו אינו כולל תאריך ולא פירוט מחירים ולא אסמכתא כלשהי שיכולה להעיד על אישור סכום של 150,000 ₪ + מע"מ. בסעיפים 25-28 לתצהירו עמד מר אספניולי על העבודות החריגות מהסוג הראשון וטען כי מתוך סך של 165,442 ₪ + מע"מ שביקשה התובעת הוא אישר תשלום ע"ס 136,000 ₪ + מע"מ בלבד בהתאם לחישוב כמויות שהתובעת מעולם לא חלקה עליו [נספחים 13 ו- 14 לתצהיר מר אספניולי], וכי אישור המפקח שעליו סומכת התובעת את ידה הינו בטל ומבטל. עוד הוסיף וטען מר אספניולי בסעיף 30 לתצהירו כי, בחודש 11/2015 מר קבסה טען לתוספת חריגה בגין נזקים ש תוקנו על ידי התובעת בפרויקט, מבלי להודיע עליהם מראש לנתבעת ומבלי להגיש הצעת מחיר או לאשר הזמנה. מר אספניולי, מבלי שהודה בצדקת הדרישה, הסכים להעביר את הדרישה לאישור המזמין – חיל ההנדסה, ואכן בהמשך מר קבסה נפגש עם מר יהודה שהיה עוזר של מנהל הפרויקט מטעם לסיכו, ולאחר דין ודברים מר יהודה אישר תדלום סך של 26,913 ₪ מתוך החריגים, סכום שנדרש בחשבון הסופי שהוגש למזמין- חיל ההנדסה . אלא שהמזמין בסופו של יום לא אישר חריגים אלה [העתק אישור החריגים שהוגש למזמין צורף כנספח 15 לתצהיר מר אספניולי] .

במסגרת קדם משפט מסכם שנערך לאחר הגשת התצהירים, נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמות, אך הניסיון לא צלח. לפיכך, התקיים לפני ביום 14/9/2020 דיון ה הוכחות בתיק, שבמסגרתו נשמעו עדי התובעת – מר שכטר ומר קבסה, ועד ההגנה מר אספניולי. בתום הדיון בוצע ניסיון נוסף להבאת הצדדים להסכמות, שנחל גם הוא, בדומה לקודמו, כישלון ו בנסיבות אלה, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.
דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים ו בחינת כלל הראיות שהוגשו על ידם, ובכללן עדויות העדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיובא להלן.

תוכן ההסכם

בין הצדדים אין מחלוקת ביחס למהות והיקף עבודות התקשורת המקוריות בשני הבניינים, שהוזמנו ע"י הנתבעת בהתאם להסכם ו ביחס לתמורה המוסכמת בעדן בסך של 920,000 ₪ + מע"מ.

עיון בהסכם מלמד על כך שהוא נערך על גבי נייר לוגו של הנתבעת, ועליו מופיעה חתימת ידו של עורכו - מנכ"ל הנתבעת , מר אספניולי. בחינת נוסח ההסכם שעליו עמדתי בסעיף 4 לעיל, מלמדת כי הצדדים הגדירו את התמורה בכל בניין על בסיס עבודות מוגדרות בהצעת המחיר שהתובעת שיגרה לנתבעת (מסמך אחרון זה לא הוגש כחלק מהראיות בתיק).

לעניין ביצוע עבודות נוספות, מתוכן סעיף 2 להסכם, ניתן להסיק כי הצעת המחיר והעבודות שאושרו במסגרת ההסכם, אינן כוללות את כל עבודות התקשורת האפשריות בבניינים . העובדה שבהסכם הוחרגו במפורש עבודות תקשורת מחוץ לבניינים, יכולה להעיד על כך שהצדדים לא שללו את האפשרות להשגת הסכמות נוספות ביניהם ביחס לעבודות נוספות מעבר ל עבודות נשוא הסכם – עבודות שיבוצעו בהתאם להזמנות מאושרות, כפי ששוכנעתי כי נעשה בפועל ע"י הצדדים ביחס לעבודות נשוא 3 החשבוניות שסכומן עומד ע"ס 165,442 ₪ ושכונו ע"י נציגי התובעת כעבודות חריגות מהסוג הראשון (להלן: "עבודות נוספות מאושרות"), כפי שיובא בהמשך.

אף בפנייתו בדוא"ל של מר אספניולי מיום 6/11/2017 למר קבסה [נספח 8 לכתב התביעה – מסמך 26], ניתן לראות הודאה של מר אספניולי בקיומן של עבודות נוספות מאושרות שביצעה התובעת מעבר לעבודות נשוא ההסכם.

על כן, נוסח ההסכם אינו שולל אפשרות ביצוע עבודות נוספות ע"י התובעת מעבר לעבודות המקוריות מושא ה הצעה נשוא ההסכם. בנסיבות העניין וככל שבמשפט אזרחי עסקינן מוטל הנטל להוכחת ביצוע עבודות נוספות, ה יקפן של אלה והתמורה שהתובעת זכאית לקבל בגינן מהנתבעת, על התובעת לאור הכלל הקובע שהמוציא מחברו עליו הראיה.

באשר לתנאי התשלום - מעיון בסעיף 3 להסכם מלמד על כך ש הצדדים לא כללו בהסכם שביניהם תניה מסוג "גב אל גב". למען הסר ספק אציין שעצם התניית התשלום באישור המזמין, אין בה כדי ללמד על כך שהתמורה שהנתבעת התחייבה לשלם לתובעת מותנית בביצוע תשלום ע"י המזמין לידי הנתבעת. בין כה וכה, הנתבעת לא הגדירה במסגרת ההסכם זהות המזמין ובנסיבות העניין כלל לא ברור האם הכוונה היא ללסיכו או שמא לחיל ההנדסה. בנסיבות העניין ניתן לקבוע שאילו רצו הצדדים לקבוע שההסכם ביניהם הינו הסכם מסוג גב אל גב (Back to back), היה על הנתבעת לציין זאת בצורה מפורשת במסמך שנערכה על ידה ולכל הפחות לכלול בהסכם הוראה מסוג ההוראה הבאה: "התשלום לתובעת יבוצע בהתאם לאישור המזמין - שהוא לסיכו/חיל ההנדסה , וביצוע התשלום על ידו לנתבעת", ולא להסתפק בהתניית התשלום שהיא תעביר לתובעת באישור המזמין בלבד . בנסיבות העניין ראוי להשתמש בכלל הפרשני שלפיט הפרשנות תפעל כ נגד המנסח, קרי: כנגד הנתבעת שערכה את ההסכם. חיזוק למסקנה זו, שלפיה אין מדובר בהסכם מסוג גב אל גז, ניתן למצוא בהודאתו המפורשת של מנכ"ל הנתבעת – מר אספניולי, בחקירתו הנגדית לפניי, שלפיה ההסכם בין הצדדים לא היה הסכם גב אל גב, עם זאת כלל זה תנאי שהכפיף את התשלום לאישור המזמין [ראו עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 24-27].

לעניין המחלוקת בין הצדדים ביחס לזהות המזמין, הנתבעת ניסתה בטיעוניה לשכנע כי המזמין הינו חיל ההנדסה . עם זאת, ביחס לכל הסכומים ששילמה הנתבעת לתובעת [בהתאם לנספחים 1-11 לכתב ההגנה], לא צורף על ידי הנתבעת אף לא אישור אחד שיכול להעיד על זהות המזמין . גם מסעיף 30 לתצהיר ו של מר אספניולי ניתן ללמוד כי ביחס לעבודות החריגות הנטענות ע"י התובעת , הוא פנה תחילה ללסיכו כדי לקבל את אישורה, ולסיכו בתור קבלן ראשי היתה זו שפנתה לחיל ההנדסה. מכאן ניתן להסיק כי בין הנתבעת לחיל ההנדסה לא היה קשר ישיר, כך שספק בעיני אם הנתבעת רשאית היתה להכפיף את אישור ביצוע העבודות ע"י התובעת באישור חיל ההנדסה, בשונה מלסיכו – שהיא הקבלן הראשי שבינה לבין הנתבעת היה קשר ישיר.

כאן המקום להעיר, כי ההתנהלות בין הצדדים אינה מלמדת על קיום תנאי זה ע"י הנתבעת עת שילמה לתובעת את הסכומים שבנספחים 1-11 לכתב ההגנה, יחד עם זאת מדובר באחד מתנאי ההסכם, וככל והתובעת טוענת לביצוע עבודות נוספות מעבר לעבודות שהנתבעת מודה בהם ושילמה אותן בפועל, הרי שגם לטענתה היא, בכתב תביעה שעל עיקריו עמדתי לעיל, עליה להוכיח קיומו של תנאי זה, קרי אישור לסיכו לביצוע העבודות.

העבודות שבוצעו ע"י התובעת

כאמור, הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובעת ביצעה את העבודות נשוא ההסכם במלואן ועל עצם זכאותה של התובעת לקבלת התמורה החוזית בסך של 920,000 ₪ לפני מע"מ.

בנוסף לעבודות הנ"ל משוא ההסכם, התובעת ביצעה בעבור הנתבעת, לטענתה, עבודות נוספות מאושרות – שכונו על ידי מר שכטר ומר קבסה כעבודות חריגות מהסוג הראשון. בגין עבודות אלה התובעת הציגה הצעת מחיר ומדידות, וכן הציגה את 3 החשבוניות מס שאושרו ושולמו ע "י הנתבעת בסך של 165,442 ₪ . בחקירתו הנגדית לפניי אישר מר אספניולי כי ישנן 3 עבודות נוספות שהוזמנו ואושרו על ידו, ו הוא אף אישר כי בגין עבודות אלה הנתבעת שילמה את הסכום במלואו [ראו עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 26-30]. יחד עם זאת, מר אספניולי חולק על סכום התמורה שאושרה על ידו בגין עבודות אלה, ובסעיף 28 לתצהירו הוא טען כי הוא אישר ושילם סך של 136,600 ₪ בלבד בהתאם לחשבון שהוא המציא ביום 7/1/2017 [נספח 13 לתצהיר מר אספניולי]. טענה זו של מר אספניולי שלפיה הוא אישר ושילם סך של 136,600 ₪ מתוך החשבוניות שהוגשו על ידי התובעת בגין העבודות הנוספות בסך של 165,442 ₪ יש לדחות בשתי הידיים, מן הטעם הפשוט שלפיו טענה זו עומדת בסתירה לראיות ואסמכתאות שהוגשו ע"י הנתבעת עצמה. בעניין זה יצויין שלתצהירו צירף מר אספניולי את 3 החשבוניות נשוא המחלוקת וצירף אסמכתאות המלמדות על תשלום שבוצע בגין 3 החשבוניות [נספחים 7-9 לתצהיר מר אספניולי]. כשנשאל מר אספניולי בחקירתו הנגדית על 3 החשבוניות האלה הוא טען כי אכן סכומן שולם, אבל כנראה בהנהלת חשבונות של הנתבעת לא שמו לב ולטעמו יש לשייך חלק מהסכום הזה לחשבון העבודות המקוריות וחלק לחשבון העבודות הנוספות המאושרות [ראו עמ' 21 שורות 5-16]. הסברים אלה של מר אספניולי מעידים עד כמה מופרכת היא גרסת הנתבעת בנושא האמור, שכן מלבד העובדה שהסברים אלה עומדים בניגוד לראיות ואסמכתאות בכתב שהוגשו ע"י הנתבעת עצמה, שמלמדות על תשלום שבוצע בסך 165,442 ₪ בגין 3 החשבוניות, מר אספניולי מנסה לשכנע על סמך נספח 13 לתצהירו שהוא מסמך טבלה שנערך על ידו ואינו כולל את חתימתו , כי הוא אישר 136,600 ₪ בלבד! אם כך, מדוע הוא שילם 165,442 ₪ התואם אחת לאחת את סכום החשבוניות שהגישה התובעת בגין עבודות נוספות אלה? לתשובה זו לא התקבל הסבר שמניח את הדעת, והדבר אינו קשור לעניות דעתי לאי תשומת לב של הגורמים בהנהלת החשבונות של הנתבעת, אלא קשור לסתירות ולשינויים שחלו בגרסת מר אספניולי , הפוגעים במהימנותו ובמשקל שיש לתת לגרסתו. ואסביר.
במהלך ניהול ההליך, גרסתו של מר אספניולי עברה שינויים רבים ו בנוסף מצאתי כי קיימים בה סתירות רבות. כך למשל בסעיף 7 לכתב ההגנה (תצהיר מר אספניולי שצורף לבר"ל) , הוא טען כי מתוך העבודות החריגות שהתובעת מבקשת בגינן סך של 150,000 ₪ הנתבעת אישרה ושילמה על דעת עצמה סכום של 136,600 ₪, בעוד שבסעיף 15 לתצהירו טען מר אספיניולי כי הנתבעת אישרה על דעת עצמה תשלומים בסך 136,600 ₪ בגין עבודות חריגות ש בעבורן דרשה התובעת סך של 165,000 ₪ . לגבי עבודות אחרונות אלה נטען שחיל ההנדסה לא אישר את אלה בחשבון הסופי, והעבודות החריגות הנוספות על סך 150,000 ₪ כלל לא הוזמנו ע"י הנתבעת ולא אושרו על ידה (סעיף 24 לתצהיר מר אספניולי).

מעבר לסתירה הנ"ל, בסעיף 23 לתצהירו טען מר אספניולי כי הנתבעת כלל לא ביקשה מהתובעת לבצע עבודות חריגות, לא מהסוג הראשון ולא מהסוג השני, בעוד שבסעיפים 25-28 לתצהירו הסביר מר איספניולי כיצד הוא אישר ושילם בגין עבודות חריגות מהסוג הראשון!

אם לא די בסתירות האמורות בגרסתו של מר אספניולי, הרי שבין כה וכה אין לקבל את האופן שבו ערך האחרון את החישוב שלו . ואסביר.

החשבון הסופי שהוגש ע"י התובעת ביום 31/12/2016 אינו כולל בתוכו חיוב בגין העבודות הנוספות המאושרות, וגם לא הפחתה בגין התשלום שבוצע בגין עבודות אלה . במיילים ששלחו מר קבסה ומר שכטר לנתבעת במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 2016 (בטרם עריכת החשבון הסופי), הם פירטו את רכיבי החשבון בגין העבודות הנוספות נשוא 3 החשבוניות ונשוא העבודות החריגות בסך של 150,000 ₪ ועשו הפרדה ביחס לש תי הדרישות [נספח 4 לכתב התביעה]. וכאמור, בחשבון הסופי התובעת לא כללה את העבודות הנוספות המאושרות ולא הכניסה אותם לא בצד החיובים ולא בצד הזיכויים. עובדה זו הייתה ידועה למר אספניולי, שכן מר אספניולי הודה בחקירתו הנגדית כי החשבון הסופי אינו כולל את העבודות הנוספות המאושרות [עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 1-2]. למרות זאת, בחישובים ש נערכו על ידו ניסה מר אספניולי לשייך תשלומים בגין העבודות הנוספות המאושרות ולזקוף אות ם על חשבון העבודות המקורי ות נשוא ההסכם! התנהלות זו של מר אספניולי מלמדת על ניסיונו לטשטש את האמת, ניסיון שקיבל מענה הולם בתצהירים של עדי התובעת שהסבירו את מקור החיוב בגין העבודות הנוספות המאושרות האלה שלא הוכנסו לתוך החשבון הסופי. בנסיבות העניין אין מקום לראות בהסברים אלה של עדי התובעת משום הרחבת חזית, שכן הנ"ל נאלצו לתת הסברים על עבודות נוספות מאושרות אלה בתגובה לניסיונה של הנתבעת לשייך את התשלום בעדם לתוך החשבון הסופי שלא כלל עבודות אלה. ממילא הסברי מר קבסה ומר שכטר ביחס לעבודות הנוספות המאושרות והעבודות החריגות קיבלו ביטוי כבר במיילים שהם שלחו לנתבעת בחודשים 11-12 לשנת 2016 [נספח 4 לכתב התביעה] עוד בטרם הגשת התביעה ובטרם עריכת החשבון הסופי, כך שאין בפירוט שכללו שנים בתצהירי הם משום הרחבת חזית כפי טענת הנתבעת.

לאור הסתירות הנ"ל בגרסת הנתבעת והעד מטעמה, אני מקבלת את טענות התובעת כי עבודות נוספות אלה נשוא 3 החשבוניות אושרו ושולמו במלואן ע"י הנתבעת בסך של 165,442 ₪ לפני מע"מ, טענה שכאמור נתמכה בראיות שהוגשו וצורפו לתצהיר מר אספניולי מטעם הנתבעת [נספחים 7-9]. יוצא אפוא, שעלה בידי התובעת להוכיח כי מעבר לעבודות המקוריות נשוא ההסכם, היא ביצעה עבודות נוספות מאושרות ע"י הנתבעת בסך של 165,442 ₪, ועצם תשלום הסכום האמור ע"י הנתבעת, בהתאם לחשבוניות, מעיד כאלף עדים כי הנתבעת לא נהגה להמתין לאישור כלשהו מלסיכו או מחיל ההנדסה טרם ביצוע התשלומים המאושרים על ידה לתובעת.

מעבר לעבודות הנוספות המאושרות, טוענת התובעת כי היא זכאית לסך של 150,000 ₪ בגין עבודות חריגות שבוצעו על ידה (להלן: " העבודות החריגות"). בכתב התביעה טענה התובעת כי עבודות אלה אינן שנויות במחלוקת ומאושרות ע"י הנתבעת (סעיפים 2 ו- 11.2 לכתב התביעה), בעוד שבתצהירי העדות הראשית של עדי התביעה – מר שכטר ומר קבסה, העלתה התובעת גרסה שונה, וטענה כי עבודות חריגות אלה מקורן בתיקונים שנדרשה התובעת לבצע בשל נזקים שגרמו קבלנים אחרים באתר וכי לאחר דין ודברים "סוכם" עם מר אספניולי כי הנתבעת תשלם סך של 150,000 ₪ בגין עבודות חריגות אלה וכי בבסיס חישוב הסכום התובעת חישבה את כמויות הביצוע ועשתה הנחה משמעותית ביחס למחירון דקל (סעיף 4 ו- 5 לתצהיר מר שכטר וסעיף 10 לתצהיר מר קבסה). די בשינוי חזית זה ע"י התובעת כדי להביא לדחיית גרסתה לעניין זכאותה לסכום של 150,000 ₪ בגין העבדות החריגות הנטענות.

יחד עם זאת, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הטענה גם לגופה, שכן לתמיכה בטענה מאוחרת זו של התובעת כפי שהועלתה בתצהירי העדים מטעמה, הגישו עדי התובעת עותק של פניה ממר קבסה למר אספניולי ביום 21/8/2016 שאליה צורפה טבלה שנערכה ע"י התובעת בגין העבודות החריגות [נספח 5 לתצהיר מר שכטר – להלן: "טבלת העבודות החריגות")]. עיון בטבלה זו, שתאריך עריכתה אינו נקוב בה, אינו מאפשר לדעת על ידי מי נערכה זו. על הטבלה לא מתנוססת חתימה כלשהי, אף לא מצד התובעת או מי מטעמה, וגם לא מטעם הנתבעת או נציגה – מר אספניולי. בנוסף, בטבלה זו כלל אינה מפרטת מחירים ליד כל תיקון נטען ולא ברור הכיצד הגיעה התובעת ונציג יה לסכום של 150,000 ₪. לאור כל אלה ניתן לקבוע כי אין בראיה זו כדי לתמוך בגרסת התובעת. גם טענת התובעת כי המפקח של הפרויקט – מר אבנר הראל מחברת תכנון ופיקוח TSG - אישר את כל העבודות שהיא ביצעה בפרויקט אין בה כדי לתמוך בגרסת התובעת לעניין זכאותה לסך של 150,000 ₪ בגין עבודות חריגות, שכן עיון באישור הנטען [נספח 6 לתצהיר מר שכטר] מעלה כי אישור זה כולל פירוט כמויות של ציוד שהושקע ע"י התובעת ואין בתוכו פירוט ביחס לציוד והכמויות שנסקרו ע"י התובעת בטבלת העבודות החריגות. ממילא התובעת לא הוכיחה את מעמדו של המפקח הזה – ומטעם מי הוא הועסק כמפקח בפרויקט, והוא בכלל לא העיד מטעם התובעת ולא הועמד לחקירה נגדית כך שאין באישורו כדי לתמוך בטענת התובעת לעניין זכאותה לסך של 150,000 ₪ בגין העבודות החריגות.

אם לא די באמור, הרי שבחקירה הנגדית של מר שכטר מטעם התובעת הוא העיד כי טבלת העבדות החריגות אכן אינה כוללת מחירים וכי ידוע לו כי מר קבסה ומר אספניולי ישבו על הכמויות בטבלה זו ועשו חישוב לפי מחירון דקל והגיעו למחיר של 150,000 ₪. עדותו זו ניתנה למרות הוא עצמו לא נכח באותה ישיבה ואין לו אסמכתא לסיכום שהיה בין מר קבסה ומר אספניולי [עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 7-22].

מנגד, העיד מר קבסה בחקירתו הנגדית כי טבלת העבודות החריגות מבוססת על דוחות של אנשים שביצעו את העבודה בשטח, וכי בישיבה עם מר אספניולי הם ישבו על הדוחות והטבלה הוכנה על ידי מר קבסה בדיעבד לבקשת מר אספניולי, וכשנשאל היכן נמצאים דוחות אלה ומדוע אלה לא צורפו לטבלה, השיב כי הדוחות במשרד אך לא נתן תשובה מדוע הם לא צורפו לטבלה [עמ' 16 לפרוטוקול החל משורה 20, ועמ' 17 לפרוטוקול שורות 1-9]. בהמשך חקירתו התבקש מר קבסה להסביר מדוע בסוף הסיכום עם מר אספניולי לא החתים אותו על מסמך כלשהו שלפיו הוא מאשר תשלום בסך 150,000 ₪, והשיב כי לאורך כל הפרויקט התנה לו בצורה שמר אספניולי מאשר בעל פה ומר קבסה היה מוציא חשבון ומקבל תשלום, וכי לא הייתה בעיה לאורך כל הפרויקט. בהמשך כשנשאל מדוע במייל שאליו צורפה הטבלה שנשלח למר אספניולי לאחר הישיבה, לא ציין כי היה סיכום לתשלום סכום מאושר ע"ס 150,000 ₪, שוב נתן תשובה לקונית וחזר על הטענה כי מערכת היחסים בינו לבין אספניולי היא כזאת שהכל מאושר בדיבור ים [עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 10-36].

עינינו הרואות, כי גם בידי מר קבסה לא עלה להציג אסמכתא כלשהי החתומה ע"י מר אספניולי שיכולה להוכיח כי הנתבעת אישרה את העבודות החריגות ואישרה תשלום בגינן בסך של 150,000 ₪, ובעוד שלאורך כל ההליך התובעת הציגה ראיות בכתב של הנתבעת כדי להוכיח את ההתקשרות המקורית בהסכם, ואת העבודות הנוספות המאוחרות כשבבסיס העבודות האלה היו אסמכתאות וראיות בכתב המעידות על אישור הנתבעת או על קיום הזמנה חתומה בידיה [נספחים 1, 3-4 לתצהיר מר שכטר], עתה מבקש מר קבסה לשכנע כי נהג לקבל אישור בעל פה ממר אספניולי ! גרסה כבושה זו של מר קבסה, אשר נשמעה לראשונה בחקירתו הנגדית, דינה להידחות בהיעדר הוכחה כלשהי.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את גרסת התובעת שלפיה הנתבעת אישרה תשלום בסך של 150,000 ₪ בגין עבודות חריגות. יחד עם זאת, אין באמור כדי לשלול קיום אישור של הנתבעת או לסיכו לחלק מהסכום הזה, ואכן עלה בידי התובעת להוכיח, על סמך ראיות שהוגשו ע"י הנתבעת, כי לסיכו אישרה מתוך ה- 150,000 ₪ שהתובעת דרשה בגין עבודות חריגות סך של 26,913 ₪ לפני מע"מ. לעניין הזה העיד מר אספניולי בסעיף 30 לתצהירו כי ביחס לטבלת העבודות החריגות, ומבלי שהוא אישר את נכונותה, הוא הסכים להגישה לאישור לסיכו, ובהמשך מר קבסה מטעם התובעת פגש את מר יהודה שהיה עוזר מנהל פרויקט בלסיכו, ומר יהודה בדק את הטבלה ואישר תשלום בסך של 26,913 ₪ וטען כי הוא יבקש את אישור חיל ההנדסה בחשבון הסופי [העתק חשבון של לסיכו ע"ס 26,913 ₪ שהוגש לאישור חיל ההנדסה צורף כנספח 15 לתצהיר מר אספניולי]. ואכן בחקירתו הנגדית אישר מר קסבה כי נפגש עם מר יהודה מטעם לסיכו בהתאם לבקשת מר אספניולי וכי מר יהודה אישר מתוך ה- 150,000 ₪ עבודות חריגות בסך של 26,900 ₪ [עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 5-11]. בהקשר הזה הוסיף מר אספניולי וטען כי מאחר וחיל ההנדסה לא אישרה בחשבון הסופי תשלום כלשהו הרי שאין לחייב את הנתבעת בתשלום כלשהו לתובעת בגין עבודות חריגות.

בנקודה זו מצאתי לדחות את טענת הנתבעת, שכן מערכת היחסים בין הנתבעת ללסיכו הייתה בהתאם להסכם הכולל תנייה מסוג "גב אל גב", וככל וחיל ההנדסה לא שילמה ללסיכו בגין עבודות חריגות מאושרות שלסיכו אישרה, הרי שאין הדבר יכול לפגוע בזכאות של התובעת לקבל תשלום מהנתבעת, שכן כפי שכבר הובא בסעיף 16 לעיל, ההסכם בין התובעת לנתבעת לא היה הסכם מסוג גב אל גב, הגם שהוא כלל תנייה שלפיה התשלום של הנתבעת לידי התובעת מותנה באישור המזמין – שזה לסיכו, וברגע שיש בידי התובעת אישור של לסיכו ביחס לחלק מהעבודות החריגות, הרי שדי באישור הזה כדי לחייב את הנתבעת.

על כן, אני קובעת כי עלה בידי התובעת, על סמך ראיות שהוגשו ע"י הנתבעת, להוכיח כי היא ביצעה עבודות חריגות שאושרו ע"י לסיכו בסך של 26,913 ₪ לפני מע"מ.

ביחס לטענות הנתבעת לקיזוזים (סעיף 13 לתצהיר מר אספניולי), שוכנעתי כי שני הסכומים הראשונים אכן יש לקזז בהתאם להסכמת התובעת מהתשלום הראשון [ראו נספח 12 לתצהיר מר אספניולי], ו על כן יש להוריד מהסכום המקורי שסוכם ע"י הצדדים סך של 3,988 ₪ לפני מע"מ ואת הסך של 9,600 ₪ לפני מע"מ. מנגד, יש לדחות את הדרישה לקיזוז סך של 12,920 ₪ בגין שריפת שני חלונות אלומיניום, מן הטעם שלפיו טענה זו לא הוכחה ע"י הנתבעת ולא צורפו ראיות שיכולות ללמד על ההוצאות שבבסיס הסכום, גם אין אישור של התובעת להוריד סכום זה במסגרת אחד החשבונות ששולמו לה כפי שהסכימה מקודם להורדת שני הרכיבים הראשונים מהתשלום הראשון, ובחקירתו הנגדית מר אספניולי אמר שיש לו ראיות המעידות על תשלום לקבלנים בגין התיקונים [עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 28-33], אך ראיות אלה לא צורפו על ידו, ולכן יש לדחות את הדרישה השלישית של הנתבעת לקיזוז סך של 12,920 ₪. על כן , אני מקבלת את טענת הקיזוז של הנתבעת באופן חלקי, וקובעת כי מסכום העבודות שבוצעו ע"י התובעת יש להוריד סך של 13,588 ₪ בגין קיזוזים שהתובעת הסכימה להוריד מהחשבון הראשון ששולם לה.

בהקשר הזה יש להוסיף כי טענת הנתבעת ודרישתה לחייב את התובעת בתשלום קנסות בגין איחור במסירת העבודה בסך של 195,000 $ וכן פיצויים מוסכמים בסך של 105,000$ כלל לא הוכחה ע"י הנתבעת, הופרכה בראיות שהוגשו ע"י התובעת, וממילא הנתבעת זנחה טענה זו בסיכומיה. על כן יש לדחות את דרישת התובעת לחייב את התובעת בסך של 300,000 $ .

לסיכום :

העבודות בהתאם להסכם המקורי עומדות ע"ס 920,000 ₪. מהסכום הזה יש להוריד את שני הקיזוזים בסך של 13,588 ₪, ויוצא כי על הנתבעת לשלם לתובעת בהתאם להסכם המקורי סך של 906,412 ₪ לפני מע"מ.

בנוסף התובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות נוספות מאושרות שלא הוכנסו לחשבון הסופי בסך של 165,442 ₪ לפני מע"מ.

בנוסף, התובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות חריגות מאושרות בסך של 26,913 ₪ לפני מע"מ.

הנתבעת שילמה לתובעת בסה"כ 1,039,454 ₪ לפני מע"מ [בהתאם לחשבוניות ולתשלומים שצורפו כנספחים 2-10 לתצהיר מר אספניולי].

אם נוריד את התשלומים הנ"ל מסך כל העבודות שבוצעו ע"י התובעת בסך של 1,098,767 ₪ , ניתן בקלות להגיע ליתרת החוב שעל הנתבעת לשלם לתובעת שעומדת על 59,313 ₪ לפני מע"מ. ובצירוף מע"מ עומד הסכום על 69,396 ₪, ובגין סכום זה יש לחייב את הנתבעת.

בשולי הדברים: לעניין בקשת הנתבעת למחיקת סעיפים 1-6 , 14 ו- 20 מסיכומי התשובה של התובעת, ולאחר עיון בתוכן סעיפים אלה ובנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בעניין זה אציין שסעיפים אלה בסיכומי התשובה אין בהם משום עובדות חדשות או טענות חדשות שלא בא זכרן מקודם בסיכומי התובעת, או הרחבה לטענות שלא נכללו בסיכומי התביעה, אלא כוללים הבהרות והבעת דעה ביחס לטענות שהועלו בסיכומי הנתבעת ובחלקן כללו חזרה על מה שכבר נטען בסיכומי התביעה, ובכך אין פסול. בעניין ההחלטה המתירה לתובעת להגיש סיכומי תשובה, היה על הנתבעת לנקוט בהליך המתאים ולא להעלות את הטענות כחלק מבקש תה למחיקת סעיפים. על כן אני דוחה את בקשת הנתבעת למחיקת סעיפים מסיכומי התשובה.
סוף דבר

אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 69,396 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (ביום 30/5/2018), ועד מועד התשלום המלא בפועל .

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת (החזר אגרות) בסך של 6,000 ₪ (מעוגל) ₪ , וכן בשכ"ט בא כוחה בסכום כולל של 12,000 ₪.

הנתבעת תשלם את הסכומים הנ"ל תוך 30 ימים מהיום, אחרת - יישאו הסכומים הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא עותק של פסק-הדין לידי הצדדים, באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.