הדפסה

בית משפט השלום בנצרת תא"ק 46212-05-20

בפני
כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

תובע/משיב

בנק הפועלים בע"מ

נגד

נתבעים/מבקשים

  1. רון פרץ
  2. רחל חן פרץ

פסק דין

מונחת לפניי בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים"), למתן רשות להתגונן בתביעה כספית על סך 595,231 ₪ שהגיש נגדם התובע – בנק הפועלים בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק") בסדר דין מקוצר (להלן: "הבקשה").

רקע להליך והצדדים לו

המבקש מס' 1, מר פרץ רון (להלן: "המבקש"), מנהל חשבון מס' 241112 בסניף מגדל העמק של הבנק. המבקשת מס' 2, גב' פרץ רחל חן (להלן: "המבקשת") הינה אשתו של המבקש, ובזמנים הרלוונטיים לתובענה הייתה ערבה בערבות אישית על חלק מהתחייבויות המבקש כלפי הבנק.

על פי הנטען בכתב התביעה, ובהתאם לאסמכתאות של הבנק כפי שצורפו לכתב התביעה [נספחים 1 ו-2 לכתב התביעה], יתרת החובה בחשבון מסוג עובר ושב של המבקש ביום 13/5/2020 עמדה על 90,997 ₪ לא כולל ריבית, כאשר סכום זה בציר וף ריבית עד למועד הגשת התביעה עמד על סך 92,442 ₪ , אותם על המבקש להחזיר לבנק בהתאם להתחייבויותיו לשלם לבנק כל יתרת חובה בחשבון, לרבות בגין יתרת חובה בעו"ש, הלוואות, אשראי וחובות מכל סוג.

בנוסף, טוען המשיב, כי הבנק נתן למבקש הלוואות, כאשר בהתאם לאסמכתאות של הבנק [נספחים 3 ו- 4], יתרת החוב בשלוש ההלוואות שניתנו למבקש עמדה ביום 13/5/2020 ע"ס 502,621 ₪ ללא ריבית, ובצירוף ריבית עומד הסכום עד למועד הגשת התביעה ע"ס 502,789 ₪.

בנוסף, טוען המשיב, כי המבקשת נתנה ערבות להתחייבות המבקש בקשר להלוואה מס' 2710/20 , כאשר סכום קרן ההלוואה במועד החתימה על הערבות עמד ע"ס 180,000 ₪ ובמועד הגשת התביעה, יתרת החוב של המבקש ביחס להלוואה זו עמדה ע"ס 123,301 ₪.

תמצית טענות המבקשים בבר"ל

המבקש טוען כי הינו עצמאי, ועוסק בהובלות סחורות עבור משווקים, רשתות מזון וסוחרים בכל רחבי הארץ באמצעות משאיות מיוחדות. עוד טוען המבקש כי הוא פתח את חשבון הבנק לניהול ענייניו הכספיים של עסקו אצל המשיב ביום 4/7/2017 , וכי מספר ימים לאחר פתיחת החשבון נטל הלוואה ע"ס 80,000 ₪ לצורך השקעה בקידום העסק (להלן: " הלוואה הראשונה"). עוד טוען המבקש כי ביום 8/2/2018 התעורר צורך ברכישת רכב לעסק ולכן הוא נטל הלוואה ע"ס 180,000 ₪ (להלן: "ההלוואה השנייה") . עוד טוען המבקש כי ביום 18/2/2019 הוא נטל הלוואה שלישית מהבנק ע"ס 400,000 ₪ לצורך רכישת משאית חדשה עם התאמות מיוחדות (להלן: "ההלוואה השלישית"). לטענת המבקש, העבודה בעסק התנהלה באופן תקין והוא עמד בהתחייבויותיו כלפי הבנק באופן סדיר, אלא שבחודשי החורף חלה ירידה בהיקף ההכנסות של העסק והירידה הלכה והחריפה עם פרוץ מגפת הקורונה, ולמעשה עבודתו הופסקה כליל והכנסות העסק הגיעו לשפל ובהמשך העסק ספג הפסדים כבדים, וכתוצאה מכך הוא לא הצליח לעמוד בהחזר ההלוואות לבנק, כאשר בתקופה זו המשק היה מושבת ברובו. לטענת המבקש, המשיב נקט בצעד מפתיע והגיש נגדו ונגד אשתו תביעה ע"ס כ- 600 אלף ₪ והטיל עליהם עיקולים, בשל אי פירעון 4 תשלומים של הלוואות המסתכמים בכ- 48,000 ₪ , שאי פירעונם מקורו במשבר זמני בשוק העבודה ובנגיף הקורונה, ובכך פעל המשיב בחוסר תום לב מוחלט ובאי מידתיות. עוד טוען המבקש, כי החוב של הבנק מובטח רובו ככולו במשאיות של העסק ולא היה נגרם נזק כלשהו לבנק אילו היה ממ תין חודש נוסף לפני נקיטת הליכי תפיסת משאית ועיקול נכסיו, שכן עם פתיחת המשק העסק שלו היה חוזר לפעילות וניתן היה לסלק את החוב שלא נפרע. לטענת המבקש, הפעלת הסמכות שהמשיב שמר לעצמו ע"י החתמת לקוחותיו על מסמכים אמורה להתבצע בתום לב, בסב ירות ותוך התחשבות בנסיבות הלקוח. בנסיבות המקרה, טוען המבקש, המשיב מיהר להגיש נגדו ונגד רעייתו תביעה, כאשר התביעה הוגשה שלא כדין, בתקופה שלכל הדעות הינה קשה. ביחס למבקשת, טוען המבקש כי היא חתמה על ערבות להבטחת סילוקה של הלוואה שהוא לקח, וכי ע ם החתימה על ההלוואה הוסבר לה כי הערבות כפופה לשעבוד, וכי במקרה וההלוואה לא תסולק יהיה על המשיב לממש את הרכב המשועבד בטרם נקיטה בהליכים נגדה, וערבותה תהיה רק על יתרת ההלוואה לאחר מימוש הבטוחה.

המבקשת טוענת בתצהיר שלה כי היא חתמה על מסמכי ערבות עבור הלוואה שנטל בעלה, וכי במעמד החתימה על המסמכים הוסבר לה כי ההלוואה מיועדת לרכישת רכב, וכי הרכב ישועבד לבנק להבטחת החזר ההלוואה, וכי במידה וההלוואה לא תסולק מכל סיבה, ולפני הגשת התביעה נגדה, יהיה על המשיב לממש את הרכב המשועבד קודם, וערבותה תהיה רק על יתרת ההלוואה לאחר מימוש הבטוחה.

ביום 14/12/2020 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים, המבקש התייצב לדיון ונחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ המשיב. המבקשת לעומת זאת כלל לא התייצבה, ולכן הוריתי על הוצאת תצהירה שהוגש בתמיכה לבקשה , מהתיק.

בתום שמיעת עדות המבקש, נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכמות . דא עקא שהניסיון האמור נחל כישלון ולפיכך התיק נדחה למתן "החלטה" זו, לאחר הגשת סיכומים קצרים ע"י הצדדים.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים, ובכלל הראיות שהוגשו לעיוני, וכן לאחר שמיעת עדות המבקש, ובחינת הטענות שהועלו על ידי הצדדים בסיכומיהם, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות על כל חלקיה, כפי שיובא בפירוט להלן.

בבחינת בקשת רשות להתגונן יש לבדוק האם הטענות שהעלו המבקשים בבקשה מצביעות על הגנה לכאורה. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יסרב ליתן רשות להתגונן, רק כאשר ברור על פניו, ונעלה מספק, כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו ( ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ, דינים עליון 2008 (14) 1395). במסגרת בקשת הרשות להתגונן בית המשפט אינו שוקל את מהימנות הראיות (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעריכת ש' לוין, 1995) בעמ' 676-677). בשלב המקדמי של בקשת רשות להתגונן, אין בוחנים את אמינות עדותו של המצהיר, ואף ניתן לטעון טענות בעל פה כנגד מסמכים שבכתב (ראו ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 15.06.2009).

בנסיבות המקרה דנא, ישנו מקום לדחות את הבקשה ביחס למבקשת כבר בשלב הזה, שכן המבקשת שהינה ערבה לחוב המבקש באחת ההלוואות, העלתה טענת הגנה אחת בתצהיר שהוגש על ידה בבקשה, אלא שהיא נמנעה מלהתייצב לחקירה על תצהירה, מבלי לספק הסבר שיכול להניח את הדעת, ואף במהלך הדיון בא כוחה הסביר כי הודיע לה על הדיון והיא לא רצתה להגיע. מבלי להכביר מילים על חשיבות התייצבותו של מצהיר בהליך המתנהל בסדר דין מקוצר בבית המשפט לשם חקירה על תצהירו , הרי שהתנהלות המבקשת מלמדת על כך שהיא מתחמקת מחקירה על תצהירה, ולכן הוריתי על הוצאת תצהירה מהתיק. פועל יוצא מכך הוא שאין בפי המבקשת טענת הגנה כלשהי, ומן הראוי לדחות את בקשת הרשות להתגונן בעניינה כבר בשלב זה.

למעלה מהצורך, אעיר ביחס למבקשת, כי המבקש בתצהירו העלה את אותה טענה שלפיה במעמד חתימתה על הערבות הוסבר למבקשת כי ערבותה כפופה לשעבוד שהוטל על הרכב, וכי היה על הבנק לממש את השעבוד שהועמד להבטחת אותה הלוואה ולחייב את המבקשת רק ביתרה. טענה זו של המבקש יש לדחות מהטעם שלפיו לא עלה בידי המבקש לשכנעני שהוא יודע את העובדות הקשורות לחתימת הערבות יותר טוב מהמבקשת . די בכך כדי לדחות את הטענה. אך מעבר לכך, דין הטענה להידחות גם לגופה שכן עיון במסמכי כתב הערבות שעליהם חתמה המבקשת [נספח 5 לכתב התביעה], מלמד כי המבקשת התחייבה בסעיף 13.2.1.1 כי ערבותה לא תהיה תלויה בתוקפן או חוקיותם של בטוחות אחרות כלשהן שהבנק זכאי להם בקשר לפירעון הסכומים הנערבים.

על כן, אני דוחה את הבקשה ביחס למבקשת, ומחייבת אותה לשלם למשיב מכוח הערבות את יתרת החוב בגין ההלוואה שנטל המבקש, ובהתאם לפסיקתא שתוגש ע"י המשיב.

באשר לטענות המבקש, עיון בבקשתו מעלה כי הוא בכלל לא התגונן ולא העלה טענה כלשהי ביחס לטענת המשיב לעניין יתרת החוב בחשבון העו"ש נכון למועד הגשת התביעה שעומדת ע"ס 90,997 ₪. כל הטענות שהעלה המבקש הם ביחס ליתרת החוב הקשורה להלוואות. מכאן שיש לדחות כבר בשלב הזה את בקשת הרשות להתגונן ביחס לרכיב תביעה זה מאחר ובבקשה לא הועלתה טענת הגנה כלשהי כנגד חוב זה, ואני מחייבת את המבקש לשלם למשיב את יתרת החובה בעו"ש, בהתאם לפסיקתה שתוגש ע"י המשיב.

באשר לטענות המבקש כנגד יתרתן הבלתי מסולקת של ההלוואות, בנסיבות העניין דומה כי אין מנוס מלקבוע ביחס לטענות אלה שמדובר בטענות בדין. בקשת המבקש, מכל זווית אפשרית לבחינתה, אין מקימה הגנה, ולו לכאורה, ולו בדוחק, במה דברים אמורים?

עיון בתצהיר של המבקש מעלה כי הוא בסעיף 9 המבקש מודה באי פירעון החובות ובאי הצלחה לעמוד בהחזר י ההלווא ות. עם זאת המבקש מנסה לשכנע כי מצב זה הינו תוצאה של השבתת המשק והיעדר הכנסות בעסק שלו עקב התפשטות נגיף הקורונה. אף בסעיף 12 מודה המבקש בזכאותו של הבנק לממש את זכותו ולהעמיד את ההלוואה לפירעון מידי בהתאם למסמכים אלא שלטעמו היה על הבנק למשש זכות זו בתום לב במידתיות ובסבירות תוך התחשבות בנסיבות. הינה כי כן, ההגנה היחידה שמעלה המבקש קשורה ל "מצוקה בשל נגיף הקורונה".

ביחס לטענה זו, והגם שידוע לכולי עלמא כי התפשטות נגיף הקורונה במדינה ובכל העולם, וההגבלות שהוטלו על המשק בעקבותיה גרמו לפגיעה בעסקים רבים, אלא שאין מדובר בטענת קסם הפוטרת את המעלה אותה מחובת הפירוט המינימאלית. המבקש מעלה טענה זו באופן כללי ובהיעדר פירוט כלשהו, ומבלי להסביר מתי החלו הפיגורים בחשבונו. אלא שטענה זו של המבקש התבררה כלא נכונה, ובחקירתו הנגדית אישר המבקש כי הפיגורים והחובות בהלוואות נוצרו עוד טרם פרוץ המגפה [עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 12-16]. גם עיון בנספח 4 לכתב בתביעה מלמד כי במועד הנפקת המסמך של פירוט ההלוואות והפיגורים בכל הלוואה, קרי בחודש 5/2020, התובע היה בפיגור של 4 תשלומים באחת ההלוואות, וכן היה בפיגור של 5 תשלומים בשתי ההלוואות האחרות, והדבר מלמד כי עוד טרם התפשטות נגיף הקורונה ותחילת ההגבלות במדינה התובע היה כבר בפיגורים. ממילא המבקש הצהיר כי הינו מנהל עסק הובלות המשרת, בין היתר, רשתות מזון, ענף שספק אם נפגע כתוצאה מהטלת ההגבלות בתקופת הקורונה, והמבקש לא הסביר איך עיסוקו נפגע בפן הזה.

על יסוד האמור עד כה, התברר כי טענות המבקש בבקשת הרשות להתגונן אינן עומדות ברף המינימלי הנדרש כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, משהן נטענות ללא פירוט. בהלכה הפסוקה נקבע כי המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו להתכבד לפרט בצורה קונקרטית וברורה את מהות הגנתו ואת פרטי העובדות עליהן נסמכת הגנתו. כך שטענה על דרך הסתם לא תקנה רשות להתגונן (ראו ע"א 2274/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 01.05.2006); ע"א 5063/08 מ.ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 21.12.2011)).

בענייננו, המבקש אינו מכחיש בבקשתו את קיומו של החוב לבנק, בתצהירו העלה טענות סתמיות כדי להסביר את מקור החוב, ואף טענות אלה התבררו כלא נכונות במהלך חקירתו הנגדית, וטענתו בדיון כאילו עשה ניסיון עם הבנק עוד לפני נקיטת ההליכים כדי להסדיר את החוב ע"י מכירת מגרש שבבעלותו לא נטענה בתצהירו ולא נתמכה בבדל ראיה, ומכאן שיש לדחות את בקשת המבקש על כל רכיביה.

סוף דבר

אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן על כל רכיביה.

אני מחייבת את המבקשים לשלם למשיב את הוצאות ההליך דנן בסכום כולל של 2,500 ₪.

המשיב יגיש פסיקתא לחתימה, בצירוף שכר טרחת עורך דין לפי התעריף המינימלי המומלץ, זאת יעשה תוך 7 ימים מהיום.

לעיוני בהתאם.

המזכירות תמציא עותק של פסק-הדין לידי הצדדים, באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"א, 07 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.