הדפסה

בית משפט השלום בנצרת תא"ק 31707-06-18

מספר בקשה:5
בפני כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

המבקשת
עמותת אלאחווה למען הקשיש
באמצעות בא כוחה, עו"ד וליד ח'ליליה

נגד

המשיבה
עיריית נצרת
באמצעות באת כוחה, עו"ד רונית עובדיה

החלטה

לפני בקשה למתן רשות להגן, אשר הוגשה מטעם המבקשת, עמותת אלאחווה למען הקשיש ( עמותה רשומה), במסגרת תביעת הרשות המקומית-עיריית נצרת ( להלן: "המשיבה") לפינוי נכס מקרקעין, שבו מחזיקה המבקשת.
המשיבה היא הבעלים הרשום של חלקת אדמה הידועה כחלקה 96 גוש 16513, מאדמות נצרת, בשטח של 866 מ"ר (להלן: "החלקה"), שעליה קיים מבנה בן 2 קומות (להלן: "הנכס").

בשנת 1998 התקשרה המשיבה עם המבקשת בהסכם המקנה למבקשת זכות שימוש בנכס לצורך הפעלת מרכז יום לקשיש (להלן: "ההסכם"). מטרת השימוש על פי ההסכם הייתה הפעלת מרכז יום לקשיש ופעילויות למען הקשיש, וזאת ללא תשלום תמורה מטעם המבקשת ולתקופה בלתי מוגבלת .

בהסכם נקבע, בין היתר, כי היות והמבקשת " הקימה על חלקת הקרקע מבנה בן שתי קומות, שהוא מרכז לטיפול בקשיש, והמכונה ' מרכז היום לקשיש' להלן: 'המרכז', וזאת באישורה של העירייה ובהסכמתה, על פי התנאים המפורטים בגוף הסכם זה, והיות ושני הצדדים מעוניינים, כי הסכם זה יהווה בסיס לקשר המשפטי ביניהם בכל מה שנוגע לחלקת הקרקע ו/או למרכז, ...".
בהמשך, בסע' 5.א. ו-ב. סוכם, כי מטרת ההסכם הינה אך ורק הפעלת מרכז יום לקשיש וקיום פעילויות לקשישים וטיפול בהם וכי כל שימוש במרכז למטרה שונה מהווה הפרה של ההסכם אשר מעניקה למשיבה את הזכות לדרוש מהמבקשת לפנות את המרכז לאלתר.

הצדדים קבעו בהסכם גם תנאים לביטולו, כך שבסע' 10 להסכם נקבע, כי "לעירייה יש זכות מלאה לבטל את האישור אשר ניתן בהתאם להסכם זה כל אימת שהיא תרצה בכך, מכל סיבה שהיא ועל פי שיקוליה המיוחדים, בתנאי שלפני כן היא תמצא מקום אחר במקום המרכז אשר יענה על צורכי האגודה בהתאם להסכם זה, ומקום זה יהיה מתאים וראוי לשמש מרכז יומי לטיפול בקשיש ולאחר שהעירי יה תשלם את הוצאות הקמת המרכז לקופת האגודה" (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.).
ובסע' 12 להסכם נקבעו תנאי ביטול במקרה של הפרת ההסכם על ידי המבקשת, "במידה שהאגודה תפר את ההסכם הזה תוכל העיריה לבטל את ההסכם ואת הרישיון אשר ניתן על פי הסכם זה, ובמצב זה מתחייבת האגודה לפנות את חלקת הקרקע ואת המרכז ולמסור אותם לידי העיריה ... , והעירייה מתחייבת אז לשלם את הוצאות הקמתו של המרכז ואת כל שירותיו לקרן האגודה, וזאת על סמך הערכת שמאי מטעמה של העירייה".

בשנת 2011 , נכרת הסכם נוסף בין המבקשת למשיבה, אשר במסגרתו הוסכם על הענקת שירותים מסוימים על ידי המבקשת לקשישים , כמפורט בהסכם, וזאת כנגד תשלום תמורה למבקשת כפי שיפורט להלן:
"הואיל והעירייה מעוניינת בסידור ובטיפול בזקנים חוסים שאינם מתפקדים כראוי ובמשפחתם ובקהילתם, והם זקוקים למסגרת שהות יומית במרכז יום ..."
"והואיל ונותן השירות (הכוונה למבקשת-נ.ד.מ.) מצהיר כי ברשותו, מרכז יום ... הנמצא בשכונה מזרחית בנצרת (הכוונה לנכס נשוא התובענה-נ.ד.מ.)"
"והואיל והעירייה מעוניינת כי נותן השירות יבצע עבורה את השירותים המפורטים בהסכם זה, באופן במועדים ובתנאים, כמפורט בהסכם זה ובמרכז שפורסם לגביו"
בהמשך ההסכם סוכמו כל התנאים להענקת השירותים לקשישים והתחייבויות המבקשת והמשיבה, כמו כן סוכם כי כנגד הענקת השירותים לקשישים בהתאם להסכם תשולם תמורה למבקשת על ידי המשיבה בהתאם לתקציב של משרד הרווחה כאשר התשלום הינו לפי מספר הזקנים שיופנו למבקשת על ידי המשיבה וישהו במרכז ( דמי אחזקה). כמו כן הוסכם כי תקופת ההסכם הינה לשנתיים.

חשוב להדגיש, כי בהסכם משנת 2011 לא הוזכר כלל ההסכם משנת 1998 וההתייחסות היחידה בהסכם החדש לנכס היתה בעניין הצהרת המבקשת כי ברשותה מרכז יום הנמצא בשכונה המזרחית.

ההסכם משנת 2011 הוארך על ידי הצדדים מפעם לפעם, כאשר ההארכה האחרונה היתה עד ליום 31.12.15.

טענות התובעת (המשיבה)
לטענת המשיבה, במהלך השנים המבקשת פעלה בניגוד להסכם הראשון משנת 1998 ובניגוד לדין והתברר למשיבה כי מרכז היום לקשיש מנוהל בצורה לקויה ורשלנית על ידי המבקשת. לכן הודיעה המשיבה למבקשת שאין בכוונתה לחדש את ההסכם משנת 2011 וכי המשיבה מתכוונת להפעיל את מרכז היום לקשיש באופן עצמאי.

בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים במסגרתם ביקשה המבקשת לכפות על המשיבה להמשיך ולהתקשר עמה בהסכמים לקבלת שירות של הפעלת מרכז היום לקשיש או שירותים אחרים, סופם של ההליכים המשפטיים היה בפסק דינו של כב' הש' קולה, שקבע כי ההסכם משנת 1998 וההסכם משנת 2011 הסתיימו והגיעו לסוף תקופתם בשנת 2015.
המשיבה הוסיפה וטענה, כי היא החלה להפעיל מרכז יום לקשיש בנכס אחר אשר שכרה לצורך כך. עוד טענה המשיבה, כי המבקשת חדלה מלעשות שימוש בנכס נשוא התביעה כמרכז יום לקשיש לכן סברה המשיבה כי על המבקשת לפנות את הנכס ולהשיבו למשיבה, אולם היא לא פעלה לפינוי הנכס אלא לאחר שתמו ההליכים המשפטיים בין הצדדים.
המשיבה הוסיפה וטענה כי בהתאם לפסק הדין, שניתן בהליך נוסף שנוהל בין הצדדים, ת"א 303-05-15 בבית משפט השלום בנצרת, נפסק ע"י כב' הש' אייזנברג, כי מעבר לזכות השימוש למטרה כמוגדר בהסכם, לא הוענקו למבקשת זכויות בנכס וכי על פי תנאי ההסכם רשאית המשיבה לדרוש את פינוי המבקשת מהנכס בכל עת.
בעקבות פסק הדין האמור, המשיבה שלחה למבקשת מכתב, מתאריך 15.3.2018 , במסגרתו דרשה מה מבקשת לפנות את הנכס לא יאוחר מיום 30.3.2018.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת מחזיקה שלא כדין בנכס ציבורי אשר נדרש לעירייה לצורך מתן שירות לקהילה ו כי התנהלות המבקשת מהווה, בין היתר, השגת גבול במקרקעין, שימוש שלא כדין במקרקעין ועשיית עושר ולא במשפט.

המשיבה עותרת לסעד של פינוי וסילוק יד המבקשת מהנכס.

טענות המבקשת (הנתבעת)
המבקשת הגישה בקשה לרשות להגן הנתמכת בתצהירו של מר ראג'י מנסור, שכיהן כמנכ"ל המשיב בתקופה שבין 6/2005-12/2013, וכן תצהירו של סעיד עאבד, יו"ר העמותה המבקשת.

בבקשה ובתצהירים התומכים בה, נטען, כי הזכות להחזיק ולהשתמש בנכס, בהתאם להסכם משנת 1998, ניתנה למבקשת לצורך ביצוע כל מטרותיה, כאשר מרכז יום לקשיש הוא רק אחד מבין אותן מטרות, וביטול הרישיון להפעלת מרכז היום לקשיש שניתן על ידי המשיבה למבקשת, לא מוביל לבטלות ההסכם.

עוד נטען, כי המבקשת היא שבנתה את המבנה נשוא ההסכם משנת 1998 והמבנה לא נבנה במימון המשיבה. המבנה נבנה בשני שלבים, הקומה הראשונה נבנתה בשנת 1991 והקומה השניה בשנת 1997. ההסכם משנת 1998 בא להסדיר את זכויות החזקה והשימוש במקרקעין וב מבנה, ואילו ההסכם משנת 2011, הוא הסכם הפעלה, הנוגע לשירותים שהעמותה הפעילה בשם העירייה.
המבקשת הוסיפה, כי היא מחזיקה כדין במקרקעין ובמבנה המוקם עליהם, וככל ובדעת המשיבה לקבל אותם בחזרה לידיה, עליה לפעול על פי האמור בסעיף 10 להסכם קרי; למצוא לנתבעת מקום חלופי ולשלם לה את עלויות הבניה המשוערכת, בסך של 2,269,465 ₪, וזאת בהתאם לחוו"ד שמאי מטעם המבקשת, מר סמיר קעואר אשר צורפה לבקשה. כאשר קיום שני התנאים הנ"ל הינו תנאי לפינוי המבקשת מהנכס.

כמו כן, המבקשת חולקת על הטענה של המשיבה לפיה שני ההסכמים משנת 1998 ומשנת 2011 הסתיימו ופג תוקפם בשנת 2015. לטענת המבקשת, ההליך שהתנהל בתיק עת"מ 36213-05-16, בפני כב' השופט קולה, לא התייחס כלל להסכם הראשון, שכן העמותה לא פנתה לבית המשפט בשאלה ו/או לא ביקשה כל סעד הקשור עם ההסכם משנת 1998.

המשיבה הוסיפה עוד, כי ההסכם משנת 1998 שריר וקיים, היא לא הפרה אותו והיא עדיין מפעילה ומנהלת מרכז יום לקשיש , אך במימון עצמי וללא סיוע או תמיכה של גורם כלשהו וכן מקיימת פעילויות נוספות, כגון מועדוני קשישים, שירותי סיעוד ושירותים אחרים והכל בהתאם למטרות העמותה.

בתאריך 18.10.2018 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם המבקשת ובתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

הכרעה
לאחר שעיינתי בתביעה ובבקשה ובטענות הצדדים כפי שהועלו בסיכומי ב"כ, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

בבחינת בקשת רשות להתגונן די בהבאת הגנה לכאורה לקבלת רשות להגן, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית ובית המשפט אינו נדרש לשקול את הראיות של הנתבע ומהימנות עדיו . הכלל הוא, כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, כשם שאין לומר כי רשות תינתן כדבר מובן מאליו. הנתבע נדרש בשלב זה של הדיון להראות הגנה לכאורה ולו בדוחק , כדי שבית המשפט יעניק לו רשות להתגונן. אם הנתבע לא הראה הגנה לכאורה או שבית המשפט התרשם כי הגנתו היא הגנת בדים, תידחה בקשתו לרשות להגן. (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה(1) 66, ע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476).

בענייננו, המחלוקת אודות תוקפו של ההסכם, הפרתו על ידי המבקשת והתנאים לפינוי המבקשת מהנכס, הן טענות המצדיקות בירור הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי ואין המדובר בהגנת סרק או הגנת בדים . עמדה על כך כב' הש' אייזנברג, בפסק הדין שניתן בהליך הנוסף שנוהל בין הצדדים (ת"א 303-05-15) כשקבעה, כי "השאלה האם השימוש שנעשה כיום במבנה עונה על המטרה הספציפית לשמה הותר השימוש (האם גם הפעלת מרכז יום פרטי, דינה כהפעלת מרכז יום אליו התכוונו הצדדים בעת כריתת ההסכם), תיבחן, אם וככל שתוגש ע"י הנתבעת תביעה לביטול ההסכם לפינוי והפסקת שימוש התובעת במבנה" (עמ' 6 לפס"ד, ש' 18-22) ובהמשך הוסיפה כי "ככל תוגש תביעת פינוי ע"י הנתבעת, יידונו הוראות ההסכם" (עמ' 7, ש' 4).

המבקשת הצביעה על הגנה לכאורה כנגד התביעה, השאלה של תחולת סעיפים 10 או 12 להסכם הינה שאלה המצריכה בירור עובדתי ובין היתר, בירור השאלה אם ההסכם הופר על ידי המבקשת באם לאו. הביר ור האמור ניתן לעשות במסגרת הדיון בתביעה לגופה. בהעדר בירור לטענות ההגנה של המבקשת, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, לא ניתן לשלול את טענותיה הנוגעות לתוקף ההסכם, הפרתו על ידי המבקשת, תנאי ביטולו וכו'.

לאור האמור, הנני מקבלת את הבקשה ומעניקה למבקשת רשות להגן, כאשר התצהירים המצורפים לבקשה ישמשו ככתב הגנה מטעם המבקשת.

ניתן בזה צו לגילוי מסמכים הדדי שיבוצע תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. בעל דין המעוניין בהמצאת שאלון או דרישה לגילוי מסמכים ספציפיים ל צד שכנגד יעשה זאת תוך 30 יום מהיום. מענה לדרישה שתתקבל, יינתן תוך 30 יום מיום קבלת הדרישה.
לאחר השלמת כל ההליכים המקדמיים, תוגש הודעה משותפת על ידי שני הצדדים אליה תצורף רשימת מועדים מוסכמים לקביעת קדם משפט.

ניתנה היום, כ"ד חשוון תשע"ט, 02 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.