הדפסה

בית משפט השלום בנצרת תא"מ 61749-09-16

בפני
כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי

התובעת

הראל חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבע

צוריאל גרינשטיין
ת.ז. XXXXXX199

פסק דין

בפניי תביעה שהגישה חברת הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: התובעת) מכוח זכות התחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א -1981 לתשלום סך של 62,637 ₪, סכום תגמולי הביטוח אשר שילמה למבוטחה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח, על ידי הנתבע.

רקע וטענות הצדדים

התובעת טוענת כי ביום 20.7.14 נהג מר יעיש מאיר (להלן: המבוטח) במכוניתו בירידות פוריה, כאשר הנתבע שלא שמר מרחק, פגע במכונית המבוטח מאחור והדף אותה אל עבר מכונית צד ג' שנסעה לפניו, וכתוצאה מכך ניזוקה המכונית בחלק אחורי וקדמי.

התובעת שילמה למבוטח ביום 21.8.14 פיצויים בסך כולל של 62,194 ₪ וכן שכ"ט שמאי, ובסך הכול שילמה התובעת למבוטח סך של 62,637 ₪, וכעת היא מבקשת שבית המשפט יפסוק לה שיפוי מהנתבע.

לטענת התובעת, היא אינה יודעת ואף לא הייתה יכולה לדעת, מה היו הסיבות שגרמו לתאונה, וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט זהירות סבירה, וכי מסיבה זו עליו הראיה, שלא הייתה לגבי האירוע התרשלות מצ דו.

הנתבע טען בכתב הגנתו, כי הנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת נגרמו כתוצאה מפגיעה אחורית של רכב מבוטח התובעת ברכב צד ג'. לטענתו, מדובר בתאונת שרשרת בה רכב המבוטח פגע בחזית אחורית של רכב צד שלישי. לשיטתו, טרם האירוע הנטען בכתב התביעה פגע רכב מבוטח התובעת ברכב צד שלישי כתוצאה מאי שמירת מרחק.

עוד טען הנתבע, כי מבוטח התובעת סירב להפנות את הרכב לבדיקה שמאית מטעם הנתבע טרם תיקון הנזק, ובכך גרם לנזק ראייתי. לא זו בלבד, נטען כי מתמונות דוח השמאות עולה כי, זוהו פגיעות אשר לא היו ברכב לאחר הפגיעה, וכי מהתמונות שנשלחו עולה כי נגרמו למוקד אחורי נזקים נוספים אשר אינם חלק מתיקון הרכב ולא נוצרו על ידי הפגיעה במוקד האחורי. כן נטען כי לא הוצגה במסגרת התביעה כל חשבונית תיקון ולכן לא ניתן להעריך את סכומי השיבוב בתביעה. לטענתו, הנזק הגולמי לרכב בהתאם לדוח השמאות מטעם התובעת הינו בשיעור 49%.

עוד טען הנתבע, כי התובעת לא הוכיחה את החבות בשני מוקדי הנזק, וכי הקביעות בחוות הדעת עליה היא מבססת תביעתה מופרזות ומוגזמות וכלל לא משקפות את נזקיה של התובעת. כן נטען, כי רשלנותו של המבוטח היא שגרמה לאירוע, ובכל מקרה יש להפחית מכל סכום שייפסק, את שיעור הרשלנות התורמת של המבוטח.

ביום 1.1.2019 העידו הצדדים בפניי והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי.

עדות נהג התובעת, מאיר יעיש
עדות זו מתארת בפניי את התרחשות התאונה כדלקמן:
"ירדנו בירידות מאלומות לכיוון כנרת, לקראת צומת כנרת היה כנראה עומס תנועה ואז זחלנו, זחילה קלה ואז מישהו נכנס בנו, נכנס בנו מאחורה ודחף אותנו לרכב אחר מקדימה" (ראה עמ' 3 לפרוטוקול ש' 23-24).

הנהג טוען כי החליף פרטים עם הנהג הראשון בשיירה, אך זה לא תבע אותו. כן טען בעדותו, כי לקח פרטים מהנתבע שפגע בו מאחור, הנתבע ביקש סליחה ואמר כי הוא מצטער. לטענת העד, הנתבע לא טען שהוא הגיע כאשר הייתה תאונה בין העד לבין הרכב שלפניו.

אשר למוקדי הנזק ברכב נשאל העד כדלהלן:
ש. בהודעה של התאונה יש סעיף של התרשים, יש לך מושג למה הוא לא מולא?
ת. לא. תשאל אותם.
ש. כי אתה מסרת באופן עקרוני שמדובר במוקד קדמי ואחורי?
ת. כן. אני נפגעתי גם מקדימה וגם מאחורה.

עוד טען העד כי לא סירב לבדיקת שמאי מטעם הנתבע, אלא אמר לנתבע כי רכבו נמצא במוסך ואין בעיה שילך וייקח אתו שמאי.

עדות אשת המבוטח, סיגל להר יעיש
לטענתה, הם ירדו בכביש פוריה, לקראת הצומת התחילו להאט כי היו רכבים שנעו לפניהם ולכן הם גלשו עם הרכב לאט לאט, ופתאום שמעו בום מאחורה. הם נדחפו עם הרכב קדימה ונכנסו באוטו שעמד לפניהם. לטענתה, הנתבע יצא מהרכב ואחר שאין לו ביטוח, ואז הם החליפו פרטים.

עדות הנתבע
עד זה מתאר את התרחשות התאונה באופן הבא:
"...ובירידות מצומת אלומות לצומת כנרת אני רואה מלפניי רכב פולקסווגן כסוף שמתנגש ברכב אופל. ראיתי אותו שהתנגש, ראיתי את התאונה שהוא מתנגש, שהפולקסווגן מתנגש ברכב שנסע לפניו מדגם אופל בצבע לבן. היינו תוך כדי נסיעה לקראת צומת הכנרת, ניסיתי לבלום, לא צלח לי ונכנסתי בחלק האחורי של הפולקסווגן. ירדנו מהרכב, וראיתי שנהג הפולקסווגן מדבר עם הנהג של הרכב הקדמי, לוקח ממנו פרטים ואחר כך ניגש אליי ולקח ממני פרטים" (ראה פרוטוקול בעמ' 8, ש' 24-30).

העד נשאל באשר לכתב התביעה שכנגד שהגיש בבית המשפט לתביעות קטנות, שם טען כי נהג המבוטח עצר עצירה פתאומית מסיבה שאינה ידועה לו. העד טען כי בזמן שהשופט בהליך הקודם שאל אותו הוא לא ידע לספר מה קרה בין שני הרכבים מקדימה, אך הוא כן ראה כיצד התאונה התרחשה.

עדות נחמן נתן
עד זה נסע עם הנתבע בזמן התאונה והוא מתאר את התאונה כדלקמן:
"... הגענו לאלומות יורדים לכיוון צומת כנרת, כשהתקרבנו לצומת, בירידה משהו כמו 20 מטר מצומת כנרת, ראיתי שקורית תאונה, היינו ברכב, וראינו את הפולקסווגן נכנס באוטו, הנתבע ניסה לבלום, לא הצליח לעצור ונכנס ברכב שלפניו בפולקסווגן. ראיתי את הפולקסווגן נכנס באופל" (ראה פרוטוקול בעמ' 11, ש' 29-32).

עדות השמאי, שמעון עמוס
השמאי הוזמן מטעם המבוטח וחברת הביטוח ליתן חוות דעת שמאית לגבי רכב המבוטח. לטענתו, בדק את הרכב וראה נזק מאחור ומקדימה.

לטענת השמאי, אין באפשרותו לדעת האם המבוטח פגע קודם כל ברכב ואחר כך פגעו בו והוא נהדף (ראה פרוטוקול בעמ' 14, ש' 31-32).

אשר לצמצום הנזק, טען השמאי כי הנזק בפועל הוא 45% והאופציה להכריז על אובדן להלכה הוא מעל 50%. כך שהדבר מגדיל את הנזק ולא מצמצם אותו (פרוטוקול בעמ' 15, ש' 11-12).

הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
התובעת טענה בסיכומיה כי קיים השתק פלוגתא נוכח פסק הדין בת.ק 43996-01-15, בו קיבל בית המשפט את עדות התובע וקבע כי הנתבע יפצה את התובע בגין נזקיו. התובעת טוענת, כי עדותם של העדים מטעמה לא נסתרה בחקירה נגדית ובחקירתם העדים כלל לא נשאלו או אומתו עם הגרסה לפיה רכבם התנגש ברכב צד ג' תחילה. נטען כי גרסת הנתבע אינה אמינה. כן בח ר הנתבע לא להעיד עד נוסף שהיה עמו ברכב ואף את אמו שלה יש מידע רלוונטי לענייננו. לטענת התובעת, מדובר בגרסה כבושה, כאשר בהליך בבית משפט לתביעות קטנות טען 3 פעמים כי מסיבה שאינה ידועה לו בלם רכב המבוטח.

הנתבע טען בסיכומיו, כי הוא מודה שפגע ברכב המבוטח אך הוא אחראי רק על הנזק במוקד האחורי בלבד, וכי הנזק הקדמי נובע מתאונה נוספת של המבוטח עם צד ג'. לטענת הנתבע, טענות התובעת בדבר פגיעה אחורית והדיפה אינה מתיישבת עם הפערים בנזקים בין מוקד קדמי רווי הנזקים למוקד האחורי כמעט נטול הנזקים. נטען, כי הובעת נמנעה מלהביא לעדות את נהג הרכב הראשון בשיירה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם והתרשמתי מהעדים בדיון שנערך לפניי באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

בהתאם להוראות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.

מצאתי לקבוע את הממצאים העובדתיים הבאים:
נהג התובעת נסע בכביש בירידות מפוריה, לכיוון צומת אלומות. שם החל עומס בתנועה ונהג התובעת נסע בזחילה. הנתבע נסע באותו הכביש, מבלי לשמור מרחק מרכב נהג התובעת ומשזה בלם מסיבה זו או אחרת, פגע הנתבע עם רכבו ברכב התובעת מאחור כיוון שלא הספיק לעצור. הפגיעה הדפה את רכב התובעת אל עבר רכב אחר שהיה לפניו.

לא מצאתי לקבל את גרסת הנתבע, לפיה כאשר הגיע לאזור התאונה רכב התובעת כבר היה בתאונה עם הרכב לפניו בשיירה, וכי ניסה לבלום אך ללא הצלחה ומשכך פגע ברכב התובעת. נוכח פגיעתו של הנתבע ברכב התובעת נהדף רכב התובעת אל עבר הרכב הראשון ונפגע אף בחלקו הקדמי של הרכב.

אשר לטענת הנתבע כי המבוטח סירב לבדיקת שמאי מטעם הנתבע, התרשמתי כי עדות המבוטח נמצאה מהימנה וכי המבוטח לא סירב לבדיקה מטעם הנתבע, אלא הפנה את הנתבע אל המוסך שם היה כבר הרכב.

ביחס לשאלת צמצום הנזק, העיד לפניי השמאי מטעם חברת הביטוח כי הכרזה על אובדן להלכה הייתה מגדילה את הנזק ולא מצמצ מת אותו כלל. הנתבע הגיש חוות דעת שמאי בנוגע לנזק בחלקו האחורי של הרכב בלבד, ובחר שלא להגיש חוות דעת ביחס לנזק האחורי. משכך לא הועמדה בפניי חוות דעת שמאי מטעם הנתבע בנוגע לנזק האחורי . יתרה מכך, הנתבע בחר שלא לחקור את השמאי מטעם התובעת ביחס לגובה הנזק שבחוות דעתו, ומשכך אין בידי אלא לקבל את חוות הדעת מטעם התובעת.

נוכח האמור לעיל, אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 62,637 ₪, החזר אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ ובסך הכול 68,637 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.