הדפסה

בית משפט השלום בנצרת תא"מ 35559-10-15

בפני
כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי

תובעת

חברת החשמל לישראל בע"מ

נגד

נתבעים

1.תיתי חמד דיאב ת.ז. XXXXXX339
2.סולימאן עאמר
3.בני עדאל ג'באלי חברה לעבודות עפר ופיתוח נצרת בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום סכום של 22,538 ₪.

העובדות וטענות הצדדים:

התובעת טוענת כי, ביום 6.1.13 התקבלה אצלה קריאה, לפיה ישנה תקלה בחשמל ביישוב יעד. היא טוענת שנציגיה הגיעו למקום ומצאו כי עקב ביצוע עבודות חפירה ע"י הנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם, נפגע כבל ת"ק מתח 4 X10 היוצא מארון חלוקה 122. בשל כך נגרמו לתובעת נזקים כמתואר בכתב התביעה בשיעור של 22,538 ₪.

התובעת טוענת כי הנתבעים אחראים לנזקיה, מאחר ומי שפגע ישירות בכבל החשמל שניזוק היה הנתבע 1 שהפעיל כלי הנדסי- באגר, במקום האירוע, אילו נתבע 2 היה מנהל העבודה בשטח ומי שנתן לנתבע 1 את הוראות העבודה, ונתבעת 3 הינה הקבלן הראשי שהעסיק את נתבעת 2 והזמין את עבודות החפירה מנתבע 1.

התובעת טוענת, כי לא ידעה ולא היה באפשרותה לדעת את הנסיבות הממשיות שגרמו לנזק וכי הנזק נגרם ע"י רכב אשר לנתבעים הייתה שליטה מלאה עליו וכי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה כי לא שמרו על זהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי שמרו על זהירות כזו. לפיכך, נטל הראיה מוטל על הנתבעים להראות שלא הייתה מצדם התרשלות אשר יחובו בגינה.

לחילופין, על הנתבעים לפצותה בשל התרשלותם במהלך העבודה שהביאה לאירוע הנזק המתואר לעיל מאחר ובין היתר, לא ביצעו את עבודות החפירה בצורה מיומנת ולא דאגו לביצוע עבודות גישוש לצורך גילוי כבלי החשמל הקיימים במקום בטרם החפירה ולא נקטו בזהירות הנדרשת בעת ביצוע עבודות במקום ו/או לא שמו ליבם ו/או התעלמו מאפשרות פגיעה בכבל חשמל תת קרקעי.

התובעת טוענת, כי תיקנה את הנזק ונשאה בעלויות התיקון כמפורט בסעיף 14 לכתב התביעה ועל הנתבעים לשפותה ביחד ולחוד בגין הנזק.

בכתב ההגנה, הנתבע 1 טען כי הוא בעלים של כלי הנדסי מסוג בגר וכי פועל מטעמו ביצע עבודות מחפר אך, עבודתו הסתכמה בביצוע הוראות נתבע 2 וכי לא היה לו שיקול דעת כלל היכן לחפור ומה לבצע ולכן אינו אחראי כלל לנזק שנגרם ואינו חייב בתשלום הנזקים שנגרמו.

הנתבעים 2 ו- 3 טענו כי הם פעלו ככל קבלן ראשי סביר אמור לעשות על מנת לוודא שלא יתרחשו תקלות וככל שתקלה התרחשה בקשר לאתר העבודה הרי שהם עצמם כמי שפעלו בסבירות אינם נושאים באחריות לה.

הנתבעים 2 ו- 3 מכחישים את היקף הנזק הנטען כ"י התובעת וטוענים כי לתובעת לא נגרם נזק בר תביעה.

הנתבעים 2 ו- 3 טענו כי הנתבעת 3 משמשת כקבלן ראשי מול מזמין העבודה ובין הנתבעת 3 לנתבע 1 נכתרה התקשרות משפטית שלפיה סוכם כי הוא ישמש כקבלן משנה עצמאי וכי יבצע את עבודות הפיתוח של המזמין, ולכן ביצוע העבודות נמצא באחריות ובשליטת הנתבע 1. נתבעת 3 טוענת כי היא פטורה מאחריות בנזיקין מכוח סעיף 15 לפקודת הנזיקין וגם מכוח סעיף 220 לפקודת הבטיחות בעבודה ( נוסח חדש), תש"ל – 1970.

הנתבעים 2 ו- 3 הודו בכתב הגנתם כי הנתבע 1 הוא זה אשר ביצע את עבודות החפירה במועדים הרלוונטיים לתביעה דנן ( סעיף 16 לכתב ההגנה), אך ביום התאונה הנתבע 1 לא עבד באתר העבודה ע"פ הדיווח הרשום ביומן העבדה ( צורף לכתב ההגנה) ולכן, אינה אחראית לנטען בכתב התביעה ויש לדחות אתה התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בכתבי הטענות שלהם והתרשמתי מעדיהם באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי;

בהתאם להוראות תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.

כלל בהליך אזרחי כי " המוציא מחברו עליו הראייה", היינו, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתה.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן ההסתברויות. בעל דין נדרש להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד.

גרימת אירוע הנזק/ אחריות הנתבע 1:

כאמור, נטל הוכחת הגורם לנזק מוטל על התובעת, שהעידה מטעמה את שני המשגיחים שהגיעו לאתר העבודה ומצאו כי קיימת תקלה בכבל תת קרקעי שמקורו בחפירות שבוצעו במקום ( ראה תצהירי המשגיחים זאב חיים ודביר אפרגן ( להלן: "זאב" ו- "דביר" בהתאמה)).

אכן עלה מהעדויות, כי כשזאב ודביר הגיעו לאתר בעקבות קריאה שקיבלו על תקלה בחשמל, זאב לא זיהה אם מפעיל הבגר נכח ובשטח לא היה אף אחד ( עמ' 6) : "היה בחור אחד באתר שנתן לי טלפון וזה מה שהיה, שאר האנשים אני לא מכיר. ש. זה המפעיל של הכלי? ת. לא יודע אבל אני לא חושב שזה היה המפעיל של הכלי, הביא לי רק טלפון ואמר לי להתקשר ולדבר עם הבחור, ציינתי עם הטלפון בדו"ח נזק". ובהמשך העיד "... לא היה אף אחד בשטח". עוד העיד, כי בשטח היה בגר שרשום עליו " חברת רושדי חלבי" וכי הטלפון שנתן לו הבחור לא היה של נתבע 1 והכלי שהיה בשטח היא מחפרון ולא בגר ( עמ' 7).

ואכן, לכאורה מיומן העבודה שצירפו הנתבעים 2 ו- 3 לכתב הגנתם, ניתן ראות כי ביום הדיווח על התקלה (6.1.13), לא דווח ביומן העבודה כי הנתבע 1 עבד בשטח.

אך, בנסיבות העניין כאן, וגם אם אקבע כי תנאי הדין אודות קבלת כרטיס העבודה כרשומה מוסדית התקיימו ובכך אקבל את תוכנו ללא העדת עורכו, אין המסקנה המתבקשת מכך, כי הבאגר שעבד בשטח מטעם הנתבע 1, לא הוא שגרם לנזק וכי הנתבעים 2 ו- 3 לא אחראים לנזק, כפי שהנתבעים 2 ו- 3 ניסו להראות;

ראשית, הנתבע 1, בכתב הגנתו לא טען כלל כי לא עבד בשטח ביום התאונה והוא לא גרם לאירוע הנזק מושא התביעה, כל שטען הוא כי הוא לא הפעיל שום שיקול דעת במהלך העבודה וכי כל עבודה שבוצעה בבגר, נעשתה בהתאם להוראת הנתבע 2 ששימש מנהל עבודה מטעם הנתבעת 3.

כמו כן, הנתבע 1 גם לא הכחיש בתצהירו, כי אירע נזק בעת הפעלת הבאגר ע"י בנו מוחמד, אלא שטען, כי לא היה להם כל שיקול דעת ו/או כל יכולת החלטה לגבי מיקום החפירה והחפירה בוצעה לפי הוראות מנהל העבודה הנתבע מס' 2.( ראה סעיף 5,6, ו- 7 לתצהיר הנתבע 1).

בנוסף, גם מעדותו של נתבע 1 בפניי ניתן, הוא לא הכחיש את אירוע הנזק תחילה, אף העיד שהבן שלו הודיע לו שיש אירוע והוא פנה לחברת הביטוח שסירבה להכיר בכיסוי הביטוחי בשל העדר היתר חפירה. ראה עדותו עמ' 17:
"ש: הטלפון שנתנו לנציג של חברת חשמל זה הטלפון של הבן שלך נכון?
ת: זה הבן שלי כן אימאן תיתי.
ש: לפני שהודיעו לך על התאונה הודיעו לבן שלך?
ת: יכול להיות.
ש: שמעת על זה מהבן שלך?
ת: שמעתי שיש אירוע ואני הלכתי לחברת הביטוח.
ש: לפי תצהירך אני מבין שהבגר שלך היה שם במשך כל החודש נכון ?
ת: נכון.
ש: ביצע עבודות בשביל חברת ג'באלי?
ש: כן, לפי הוראות מנהל עבודה של ג'באלי נתבע 2".

ועוד העיד ( עמ' 17):

"ש: האם נכון שחברת הביטוח שאין לך כיסוי לביטוח הזה?
ת: חברת הביטוח אמרה לי אין היתר חפירה ובגלל זה אין לי כיסוי.
ש: מתי הבנת שלא קרה האירוע?
ת: אחרי כמה שבועות".

מאוחר יותר בעדותו, העלה הנתבע 1 את הגרסה לפיה בנו לא עבד באתר באותו יום ( עמ' 18): "בכלל לא ביצעתי עבודות בתאריך זה.." ( הכוונה ליום 6.1.13).

מדובר בשינוי חזית שדינו דחיית גרסת הנתבע 1. אני סבור כי, רק לאחר שהבין הנתבע 1 שאין כיסוי ביטוחי לאירוע בשל העדר קיום היתר חפירה, ורק לאחר שנתבעת 3 צירפה " יומן עבודה" לפיו ביום 6.1.13 נתבע 1 לא עבד בשטח, החליט לשנות גרסה ולטעון לאי נוכחות בשטח ביום האירוע.

שנית, מוחמד חמד תיתי , בנו של הנתבע 1 ומי שעבד בפועל על הבגר מטעם אביו ( להלן: "מוחמד") , הצהיר בסעיף 5 כי מנהל העבודה סלימאן עאמר הוא שנתן לו הוראות איך והיכן לחפור וכי כשנגרם הנזק, מר סלימאן ביקש ממנו להפסיק את העבודה והעביר אותו למקום אחר באותו אתר עבודה.
כך הצהיר מוחמד בסעיף 5 לתצהירו:
" הנני להצהיר, כי איני אחראי כל וכלל על הנזק שנגרם, ואיני חייב בתשלום הנזקים שנגרמו לתובעת, ולתובעת הזכות לתבוע את הנזקים מבעלי ההחלטה באתר, וממנהל העבודה של הנתבעת מס' 3, היות ואני פעלתי אך ורק לפי הוראות הנתבע מס' 2 מנהל עבודה מטעם הנתבעת מס' 3, ועל הנזק שנגרם ידע המנהל הינו הנתבע מס' 2 שבקש ממני להפסיק העבודות, והעביר אותי לעבוד במקום אחר באותו אתר עבודה". ( הדגשה שלי ר.ק.).

מתצהיר הבן מוחמד ניתן לראות באופן ברור כי הוא מודה כי בזמן העבודה שלו על הבגר באתר העבודה מושא התביעה, נגרם נזק לכבל תת קרקעי ששייך לתובעת.

אולם, גם מוחמד בחר לשפר ולשנות את גרסתו בעדות שלו והעיד בפניי כי לא עבד באתר ביום אירוע התאונה הנטען בתביעה כאן ( ראה עדותו עמ' 19). טענה שלא עלתה כלל בתצהיר שלו ולא בכתב הגנתו, ואף סותרת מפורשות את הצהרתו בסעיף 5 לעיל ולפיכך, אינני יכול לייחס לה משקל.

שלישית, הגרסה הראשונית של הנתבע 1 ובנו מוחמד לפיה לא הכחישו אירוע גרימת הנזק בידי הבגר שהופעל על ידי מוחמד, מקבלת חיזוק בראיה נסיבתית נוספת, "פלט המחשב" (צורף לתצהירים מטעם התובעת) שהוגש מטעם התובעת שהינו " דיווח על תקלה ברשת/מתקן", שהצביע על כך שמישהו בשם עמאר דיווח על תקלה ביום 6.1.13 בשעה 9:18 בבוקר. הנתבעים לא הכחישו את תוכן הפלט, מדובר במסמך שנערך בזמן הדיווח, ושמצביע כי התקלה אירעה בשעות הבוקר המוקדמות. המועד שבו אירעה התקלה מתיישב עם גרסת מוחמד בתצהיר, לפיה, כשקרתה התקלה הורה לו נתבע 2 לעזוב את השטח ולעבור למקום עבודה אחר. הדיווח הנ"ל ותצהירו של מוחמד מסבירים למה ביומן העבודה לא נרשם כי ביום 6.1.13 בוצעו עבודות בידי הנתבע 1: לא נרשם כי הנתבע 1 עבד בשטח מאחר ולאחר אירוע התקלה, הנתבע 2 נתן לנתבע 1 הוראה בבוקר יום התאונה לעבור לעבוד במקום אחר.

רביעית, הימצאות כלי הנדסי אחר לחברת חלבי אינה רלוונטית למחלוקת שבפניי, ושרבוב התמונות של הכלי ששייך לחברת חלבי אינה משפיעה על אחריות הנתבע 1 בשל הודאת הבן מוחמד באופן ברור כי הוא גרם לנזק, כי הוא הודיע לנתבע 2 והועבר בהוראת נתבע 2 לעבוד באתר אחר.

לאור המקובץ, הגעתי לכלל מסקנה כי אירוע הנזק הנטען בכתב התביעה, נגרם על ידי מוחמד תיתי שעבד על הבאגר מטעם אביו הנתבע 1.

אחריות נתבעים 2 ו- 3:

הנתבעת 3 הינה קבלן ראשי שהפעילה בשטח עובד מטעמה כמנהל עבודה, נתבע 2.

הנתבעת 3 טענה כי הינה פטורה מאחריות לאור הוראות סעיף 15 לפקודת הנזיקין הקובע כי: "15. חבותו של בעל חוזה
לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:
(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;
(2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;
(3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;
(4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;
(5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא-כדין".

אני סבור כי מסעיף 15 הנ"ל עולה שבמקרה דנן הנתבעת 3 אינה משתחררת מאחריותה. שני הצדדים הסכימו כי נתבע 1 פעל לפי הוראות נתבע 2;

הבן מוחמד והאבא, נתבע 1, הצהירו שניהם כי העבודה בוצעה בהתאם לשיקול הדעת הבלעדי של סולימאן עאמר וכי הם לא הפעילו כל שיקול דעת ורק ביצעו הוראות מנהל העבודה, הנתבע 2. סעיף 4 ".. ליישוב יעד נשלח בגר והתחיל לעבוד באתר תחת פיקוחו ובקשתו והחלטתו שלמנהל העבודה הינו הנתבע מס' 2, ולא היצענו עבודות לאף אחד אחר באתר".
בעמ' 19 מוחמד מעיד:
"ש: מנהל העבודה עומד לידך והוא אומר לך איפה לחפור?
ת: כן
ש: הוא נשאר אתך תמיד?
ת: הולך וחוזר.
ש: אז הוא לא אומר לך איפה לחפור?
ת: מה שהוא מבקש ממני אני יעשה מה שלא אני לא אעבוד".

נתבע 2 הודה בחקירתו ( עמ' 23) כי הוא זה שנותן הוראות לנתבע 1 היכן לחפור וכי היה לו אישור חפירה. אישור כזה מעולם לא הומצא והדבר פועל לחובת הנתבעים 2 ו- 3. ראה גם עדותו עמ' 24:
"ש: האם זה נכון עת ביצע עבודה מוחמד עבודות היית המפקח?
ת: כן.
ש: עד שהתחיל את העבודה ועד שסיים את פיקחת?
ת: כן
ש: נכון שעבר לעבוד במקום אחר תחת פיקוחך?
ת: כן
ש: ההתקשרות בין הנתבע למוחמד היה עובד לפי יומית של הכלי והמפעיל?
ת: כן.
ש: הוא אמור לציית איפה שאתה אומר לו?
ת: כן.
ש: האם זה נכון שאם הוא לא מתבקש לבצע עבודות הבאגר נשאר מושבת?
ת: נכון
ש: פנית למוחמד ואמרת לו שפגעת בכבל?
ת: לא זוכר".

לאור עדויות הצדדים, נהיר הוא כי סעיף 15 לא חל לאור התערבות הנתבעת 3 באמצעות מנהל העבודה שלה, בדרך ביצוע העבודה של נתבע 1.

התרשלות הנתבעים 2 ו- 3: בעל מקצוע, נושא בחובת זהירות כלפי כל אלה אשר לפי הידוע לו עלולים להיפגע מפעולותיו המקצועיות. נתבע 2 שמילא תפקיד של מנהל עבודה ומי שנתן את הוראות ביצוע העבודה ופיקח על ביצועם חב חובת זהירות קונקרטית כלפי אלה אשר עלולים להיפגע אם לא מילא כראוי את חובת הפיקוח ומתן ההוראות לעובד באתר הבנייה ( ע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה , פורסם בנבו, ניתן ביום 4.2.09). הנתבע 2 הוא זה שנתן לנתבע 1 הוראות לצורך החפירה, והעיד כי מתוקף היותו מנהל עבודה הוא מחויב להיות באתר כל יום ( עמ' 21). אך לא טען דבר אודות היות הוראותיו מבוססות על מפה מסודרת המראה היכן עוברים קווי חשמל תת קרקעיים או שיש בידיו היתר חפירה, ומשנגרם נזק על ידי פעולת הבאגר, היה עליו להראות כי חובת הזהירות שלו המושגית והקונקרטית לא הופרה. היה עליו להראות כי הוא מילא את תפקידו באופן המצופה ממנו וכי פעל ככל מנהל עבודה סביר אחר, הוא לא הראה דבר מלבד הכחשה כללית בדבר עבודת הנתבע 1 בשטח, ומכאן שהוכחה רשלנות הנתבעים 2 ו- 3 לגבי אירוע גרימת הנזק.

נתבעת 3 היא מעסיקתו של הנתבע 2 ולכן אחראית בגין מעשיו ו/או מחדליו הרשלניים מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין; אומנם, קיומם של יחסי עבודה, במובן המקובל, אינו תנאי מספיק, ואף לא תנאי נדרש, לקיומה של אחריות שילוחית לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין. ועל מנת שאחריות שילוחית תתקיים, נדרש שהמעוול יהיה " עובד" של האחראי במובן של שליטה ארגונית-טכנית על אופן ביצוע העבודה על-ידי העובד, ולא בהכרח על אופן הפעלת שיקול-דעתו המקצועי ( ראה פרופ' א' ברק, בחיבורו במסגרת "דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית" בעריכת פרופ' ג' טדסקי ( מהד' 2, ירושלים, תשל"ז); אך, הנתבעת 3 לא הכחישה אחריותה לגבי מעשי ו/או מחדלי הנתבע 2 ולא טענה דבר אודות טענת התובעת כי היא אחראית בשל היותה מעסיקתו. בשל אי סתירת הטענה, אני קובע כי הנתבעת 3 אחראית על מעשי ו/או מחדלי הנתבע 2 במקרה דנן.

הקשר הסיבתי: הנתבעים 2 ו- 3 טוענים כי מאחר והנזק לא תוקן באותו יום אלא רק לאחר 6 חודשים, הרי הקשר הסיבתי בין הנזק למעשה ההתרשלות, נותק.

אינני מקבל את הטענה, מאחר ומנהל העבודה במחלקת אחזקה בחברת החשמל, מר ציון לוי, הצהיר והעיד בפניי בצורה אמינה ומשכנעת כי, הוא הגיע ליישוב יעד ותיקן תקלת חשמל הקשורה לת"ק מתח נמוך 10*4 שהוצא מארון חלוקה 122 שנפגע. אלו הם פרטי הכבל מושא התביעה.
עדותו של ציון הייתה קוהרנטית ועקבית ולא נסתרה. כך העיד בפניי ( עמ' 11):

" ש: יכול להיות שתיקנת תקלה אחרת שלא קשורה?
ת: לא. אני רשמתי שאני הגעתי למקום המסוים הזה ומארון חלוקה כזה וכזה שהיה כבל ישן ומשם היו קצוות של כבל חדש.
ש: היית עם חיים זאב?
ת: לא, הייתי עם שרון רוקח.
ש: איך אתה יכול לדעת שאותה תקלה שתיקנת הוא אותו כבל שנפגע לפני חצי שנה?
ת: אני מתאר לעצמי שזה אותו מס' נזק, הלכתי לפי מס' נזק ולפי מס' התקלה ומה מהות התקלה ומס' ארון חלוקה, כולם התיישבו עם מה שקרה בשטח".

הנתבעת 2 ו- 3 לא הצביעו על סתירה בדברי העד ולכן גרסת התובעת אודות הקשר הסיבתי בין הנזק למעשי הנתבעים הוכחה.

הוכחת הנזק: מקום שנגרם נזק רכוש על בעל הרכוש או על מבטחו לבצע הערכה של שיעור הנזק או של העלות הדרושה לתיקון הנזק. דרך המלך לביצוע הערכה מעין זו היא באמצעות חוות דעת שמאי תקנית.

אין חולק כי התובעת לא צירפה חוות דעת שמאי מטעמה, אלא הסתפקה בהגשת טבלת חשבון בה רשומים הפריטים שתוקנו כולל עבודות שבוצעו במקום התקלה ותמחור של אותם עבודות ופריטים לפי קודים לחיוב בהתאם למחירון התובעת ( נספח ג' לתצהיר אנדרי הלד מטעם התובעת). ותצהיר של המתכנן אריה הלד שהצהיר כי קיבל את דו"ח העבודה שמר ציון לוי ביצע והוא התאים את הקודים לחיוב בהתאם למחירון רשות לשירותים ציבוריים חשמל ואמות מידה.
אריה הלד העיד בפניי ( עמ' 13) כי הוא לא ביצע את תכנון התיקון ולא נכח בשטח אלא הסתמך על דוח אירוע הנזק שצורף לתצהיר של ציון לוי והוא תרגם אותו לקודים בהתאם למחירון התובעת.

מעדותו של ציון לוי, למדים כי, הוא לא קבע מה צריך להתקין כולל גדלים וחומרים, הוא לא פירט איך נקבעו הכמויות וגודל הצינורות שהונחו. מעדותו, לא ניתן לקבוע מה הנזק המדויק שנגרם לכבל ע"י הנתבעים ולמה היה צורך בהתקנת כבל באורך שנטען על ידי התובעת.
נציג מטעם קבלן החפירה לא הגיע לתת עדות, מר ציון לוי טען כי אין בידו הזמנה מקבלן לביצוע עבודות שורות 10-13 בעמ' 12, הוא גם מאשר שהזמנה בוצע ע"י אריה קלין ובאותו מקום הוא לא הגיע להעיד.
אין תמונות צבעוניות המראות גודל הנזק ולא הוכח למה היה צריך להחליף כבל באורך 90 מטר כאשר מרחק התקלה מארון המונים הינו כ- 2 מטר בלבד ( לפי פלט המחשב שהוצא בסמוך לאירוע ומהווה דיווח אמת נרשם " מקום פגיעה כ- 2 מטר מהפילר מונים").

התובעת תיקנה את התקלה לאחר חצי שנה, באזור שהיה אזור בניה ( ראה עדות לוי יצחק עמ' 12 ועדות מנהל העבודה הנתבע 2 עמ' 24 שורה 24), ויכול ובזמן זה קרו עוד תקלות לכבל וזה מה שהצריך החלפה של 90 מטר. לא הובהר הצורך בהחלפת 90 מטר וכאמור, לא הובהר איך הוחלט מה הוא התיקון הנדרש ומי עשה את התכנון הנדרש לתקלה.

מכל האמור, אינני יכול לבסס את מסקנתי אודות היקף הנזק על סמך " טבלת חישוב" ועדים שלא הם שבדקו וקבעו את היקף הנזק.

לא מצאתי מקום לדחות את התביעה רק מהטעם שגובה הנזק לא הוכח, מאחר שאין בי כל ספק כי נגרם גם נגרם לתובעת נזק והתובעת עמלה על תיקון התקלה באמצעות עובדיה.

משכך, פני הדברים , דרך קביעת היקף הנזק תהא על דרך האומדנא ; ראו : ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פד"י לה (2) עמ' 800. דברי כבוד השופט ברק, אשר קבע כי מקום בו הוכח קיומו של נזק, אין בהעדר האפשרות לכמת אותו במדויק, כדי לשלול פיצוי.

אני קובע, על דרך של אומדנה, כי הנתבעים יישאו בנזקי התובעת ביחד ולחוד בשיעור של 9,000 ₪.

הוצאות משפט, ובכלל זה אגרת בית המשפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד, בסך של 3,000 ₪.

סוף דבר;

הנתבעים ישלמו לתובעת ביחד ולחוד סכום של 12,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' חשוון תשע"ט, 10 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.