הדפסה

בית משפט השלום בנצרת תא"מ 31876-07-17

בפני
כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי

תובעים

אורן מודל גן בע"מ

נגד

נתבעים

בית אורי

פסק דין

התובעת היא חברה בע"מ העוסקת בתחום ייצור, שיווק והתקנת מתקני שעשועים וגני ילדים. הנתבעת היא מלכ"ר, עמותה רשומה המנהל בעיר עפולה כפר המיועד לכ-120 ילדים, נערים ובוגרים, מגילאי 10 עד 61 בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית ותפקודית.

ביום 17.11.10, הזמינה הנתבעת, בהתאם להצעת המחיר שקיבלה מנציג התובעת- מר שלמה וייצמן, מתקן שעשועים בעלות של 82,708 ₪. במסגרת הצעת המחיר פורטו סוגי המתקנים ועלותם ובתחתית העמודים 1 ו-4 נכתב כי המחיר כולל הובלה והתקנה, אישור תקן ממכון התקנים ואינו כולל מע"מ.

אציין כבר עתה כי על אף שכותרת המסמך הינה הצעת מחיר ולא מופיעה חתימת הנתבעת או מי מטעמה על המסמך, הצדדים לא טענו כי לא נכרת בניהם הסכם והתייחסו להצעת המחיר כאל הסכם מחייב.

הנתבעת שילמה לתובעת סה"כ 38,200 ₪, והיתרה טרם שולמה לפיכך, הגישה התובעת תביעתה.

טענות התובעת בתמצית
הנתבעת נותרה חייבת לתובעת סה"כ 42,188 ₪ בקיזוז התשלומים ששולמו על חשבון ההזמנה וההנחות שהוענקו לה. לטענתה, הנתבעת דרשה תיקונים להזמנה כתנאי לתשלום היתרה ובין היתר דרשה אישור מכון התקנים. ההסכמות בין הצדדים עוגנו בכתב במסמך מיום 30.12.12.

התובעת מצידה סיפקה לנתבעת את כל דרישותיה וזו עודנה מתנערת מיתרת התשלום חרף פניותיה של התובעת. הנתבעת הפרה את ההסכם בין הצדדים ועל כן היא חבה לתובעת את מלוא סכום התביעה לרבות ריבית והצמדה.

טענות הנתבעת בתמצית
הנתבעת טוענת כי, בעקבות פגישה מאוחרת בין הצדדים, תוקנה הצעת המחיר לסה"כ 80,388 ₪ כולל מע"מ.

התובעת המציאה לנתבעת אישור מחברת "זה בדוק" לפיו, המתקנים מאושרים לשימוש ומתאימים לדרישות התקן אך מנגד הנתבעת עמדה על זכותה לקבל אישור רשמי של מכון התקנים ומשראתה כי התובעת לא משתפת עמה פעולה, פנתה הנתבעת באופן עצמאי לבודק מטעם התובעת (להלן: "הבודק") שהשיב לה במכתב כי הינו רשאי לבצע בדיקות שנתיות ולהנפיק מסמכי בדיקה, כולל אישורי התאמה לתקן. תשובתו של הבודק לא סיפקה את הנתבעת וזו פנתה ישירות למכון התקנים שאז נמסר לה כי אין תוקף לבדיקה שנעשתה ע"י חברת "זה בדוק".

בבדיקה שנערכה על ידי מכון התקנים ביום 11.06.12, נמצא כי המתקנים אינם מתאימים לחלק מדרישות התקן. הנתבעת פנתה לתובעת פעמים רבות על מנת שהאחרונה תסיים עבודתה ותכשיר את המתקנים. משהתובעת לא עמדה בהתחייבויותיה, שלחה הנתבעת מכתב התראה לתובעת על מנת שזו תמציא לנתבעת את האישור ממכון התקנים עבור המתקנים. המכתב נחתם על ידי התובעת לאחר שזו תיקנה את התאריך להמצאת אישור ממכון התקנים לחודש אפריל 2014.

אישור מכון התקנים הונפק ביום 23.05.13 ונמסר לנתבעת ביום 29.05.13.

לטענת הנתבעת, התובעת הפרה את ההסכם בין הצדדים בכך שלא סיפקה את המתקנים המאושרים בזמן שהתחייבה ולא עמדה באורכה שניתנה לה. התובעת ניסתה להטעות את הנתבעת בכך שהציגה לה מצג שווא כי בדיקתה של חברת "זה בדוק" הינה בדיקה מאושרת של מכון התקנים.

הנתבעת העלתה שני טעמים שבעטיים, כך לטענתה, הייתה רשאית לקזז מן הסכום שעליו הוסכם כ-55,000 ₪, על-פי החישוב שערכה. טעמים אלו הם: האחד, איחור במסירת המתקנים. השני, אובדן הנאה משימוש.

נוסף על כך, הנתבעת נאלצה לשאת בעלות חסימת הכניסה למתחם המתקנים טרם קבלת האישור ממכון התקנים. ולסיום הוסיפה כי לו הייתה יודעת כי המתקנים יסופקו לה באיחור של 22 חודשים, לא הייתה מתקשרת עם התובעת.

דיון והכרעה
בפסק דין זה עלי להכריע בשאלה האם הופר ההסכם בין הצדדים, על ידי מי הופר ההסכם, ואם בגין ההפרה יש לחייב את הנתבעת בתשלום מלוא סכום התביעה או שיש לקזז מהתובעת את סך הנזקים שנגרמו לנתבעת.

אישור מכון התקנים
הצעת המחיר המהווה הסכם בין הצדדים כללה: "אישור תקן ממכון התקנים". התובעת טוענת במסגרת סיכומיה (עמ' 2 ס' 4) כי סיפקה לנתבעת אישור מטעם בודק מתקני משחקים מוסמך ומוכר, למיטב ידיעתה, על ידי מכון התקנים. לטענת התובעת, הנתבעת לא הסתפקה באישור שהומצא לה ופנתה ישירות למכון התקנים והזמינה בדיקה נוספת. בבדיקה של מכון התקנים נתגלה כי המתקנים לא מתאימים לחלק מדרישות התקן ת"י 1498.

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את מכתבו של מר אבנר בן מאיר, בודק המתקנים שבדק את תקינות המתקנים מטעם התובעת ואת תעודותיו. אחת התעודות שצורפה ממנה ניתן ללמוד כי הבודק השתתף בקורס בודקי מתקני שעשועים, מציינת מפורשות: "בעל תעודה זו רשאי להנפיק תעודות בדיקה של מתקני משחקים רק אם הינו מחזיק בצמוד לתעודה זו גם כתב הרשאה לביצוע בדיקה שהינה בתוקף ושניתנה ע"י המעבדה למכניקה במכון התקנים. " (הדגשות במקור). כתב הרשאה מעין זה לא צורף לתיק על ידי מי מהצדדים.

הנתבעת אשר פנתה למכון התקנים לבדיקת המתקנים קיבלה את תשובת המכון בזו הלשון: "ברצוני להבהיר שכל מתקן משחקים מחייב בדיקה להתאמה לכל דרישות התקן הישראלי ת"י 1948 בחלקים הרלוונטיים. בדיקה זו מתבצעת ע"י מכון התקנים בלבד."

בכתב התביעה הציגה התובעת את דרישתה של הנתבעת לקבל את אישור מכון התקנים, כדרישה שנוספה עם הזמן, אך כאמור, הוסכם כי המחיר כולל אישור תקן ממכון התקנים.

לאור המפורט לעיל, סבורני כי בדיקת הבודק אינה עונה על התחייבות התובעת לספק לנתבעת אישור תקן ממכון התקנים. לפיכך רשאית הנתבעת לקזז מהסכום שהוסכם את הוצאות בדיקת מכון התקנים.

איחור במסירת אישור מכון התקנים
משקבעתי כי היה על התובעת לספק לנתבעת את אישור מכון התקנים, אבדוק מתי הומצא האישור קרי, מתי יכלה הנתבעת להשתמש הלכה למעשה במתקנים.

אבהיר כי ההסכם בין הצדדים אינו כולל מועד בו היה על התובעת לספק לנתבעת את המתקנים ולצדם אישור מכון התקנים ואולם, מר מוצטפא באסם שכיהן כמנהל התובעת ענה במסגרת חקירתו הנגדית: "בהזמנה הזאת הסיכום היה שהם היו צריכים להכין שני שטחים, וסוכם 8 חודשים לסיום כל ההתקנות" (עמ' 4 ש' 1-2 לפרוטוקול) כלומר על פי עד התובעת, היה עליה לספק לנתבעת את המתקנים תוך 8 חודשים בכפוף להכנת השטח מצד הנתבעת.

בתאריך 30.12.12, העלתה הנתבעת על כתב הצעה לסיום המחלוקות בין הצדדים, הנתבעת טוענת כי המדובר במכתב התראה, נוכח תוכנו והתובעת מנגד טוענת כי מדובר בהסכם.

נחה דעתי כי על אף שהנתבעת לא הכתירה את המסמך בכותרת- המדובר בהסכם מאוחר להסכם הראשוני מאחר והתובעת נתבקשה לאשר את המכתב ולחתום עליו (כעולה מפלט המיילים שצורף לכתב התביעה).

במסגרת ההסכם המאוחר, הוסכם כי התובעת תתקן או תחליף את המתקנים ותעביר לנתבעת כלל האישורים הנדרשים ממכון התקנים עד ליום 01.04.13. התובעת במסגרת סיכומיה טוענת כי סיפקה לנתבעת את אישור מכון התקנים והמתקנים ביום 28.03.13 וזו מסתמכת על תעודת בדיקה מס' 9331706906. והנתבעת מצידה טוענת כי הבדיקה נעשתה ביום 28.03.13 אך האישור נמסר לידה, רק כשבוע לאחר מכן כלומר- לאחר 01.04.13.

הנתבעת טענה בסיכומיה כי מעולם לא אישרה את התיקון. לא מצאתי לקבל טענה זו מאחר ובפלט המייל מיום 03.02.13, אישר נציג הנתבעת את קבלת המסמך.

אציין למעלה מן הצורך כי גם אם הייתה מוכיחה התובעת כי התיקונים שנעשו בכתב יד הוסכמו גם על ידי הנתבעת הרי שעד התובעת העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי התעודה הגיע לידיו שבוע לאחר בדיקה (עמ' 9 ש' 4 לפרוטוקול). כלומר, התעודה הגיע לידי הנתבעת לאחר 01.04.13.

אובדן הנאה משימוש
הנתבעת טענה כי למטופלים נגרם נזק יומיומי ממשי מאחר ואלו עם לקות קוגניטיבית או פיגור, יכול יומם להשתנות מקצה לקצה בעקבות שימוש של 10 דק' בלבד בנדנדה או בכל מתקן אחר.

מציאות החיים היא, שאם בשל קושי אובייקטיבי להעריך במדויק נסיבות עמומות מסוימות במבט לעבר, על בית המשפט להפעיל את ניסיון החיים והשכל הישר, לנסות להעמיד עצמו במקומם של הצדדים, ועל יסוד זה להעריך נזק ופיצוי.

הנתבעת הזמינה מתקנים מאושרים מהתובעת ביום 17.01.11, ואלו סופקו רק ביום 23.05.13, למעלה משנתיים מיום ההזמנה.

בשקלול מכלול העדויות והראיות שהוצגו בפני, יצאתי מתוך ההנחה, מחד גיסא, כי התובעת סברה כי הבודק מטעמה הינו מוסמך המאושר מטעם מכון התקנים ומשכך לא היה בכוונתה לעכ ב את אספקת המתקנים ואישורם אך מאידך גיסא, התובעת לא נטלה אחריות על המקרה והערימה על הנתבעת קשיים על אף שגילתה כי הבודק מטעמה אינו מוסמך.

לפיכך קבעתי כי הנתבעת תשלם לתובעת מחצית מסכום התביעה קרי, סך 21,094 ₪ אשר ישולם על ידי התובעת לנתבעת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד יום התשלום בפועל. סכום זה מגלם גם את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.