הדפסה

בית משפט השלום בנצרת תא"מ 26056-06-19

בפני
כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי

התובעת

בני סעיד חמודה בע"מ

נגד

הנתבעת

סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

לפניי תביעה כספית בסך 74,147 ₪ לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובעת בעטיה של תאונת דרכים נטענת מיום 18.7.2018, בין רכב התובעת מסוג שברלוט סילברדו מ.ר. 32-195-55 לבין רכב מסוג יונדאי מ.ר. 23-836-31 (להלן: הרכב הנפגע) אשר היה נהוג, לכאורה, על ידי עדן פחימה.

על פי כתב התביעה, התאונה ארעה עת נהג מר חמודה אסמאעיל (להלן: נהג התובעת) ברכב התובעת בנצרת, בין שכונת הורדים לשכונת הגליל, כשהגיע נהג התובעת לסיבוב סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי ופגע ברכב הנפגע.

התובעת טוענת כי הודעה על התאונה נמסרה לסוכן הביטוח באמצעותו בוטח רכב התובעת אצל הנתבעת. בסמוך לאחר מועד התאונה, חוקר מטעם הנתבעת גבה עדות על אודות נסיבות התאונה מהנהג שנהג ברכב התובעת.

התובעת טוענת כי ביום 26.11.18 התקבל אצל סוכן הביטוח מכתב הנתבעת ובה היא דורשת לצורך בירור נסיבות התאונה שחזור של התאונה במקום האירוע יחד עם חוקר מטעם הנתבעת וכן להעביר פלט שיחות של הנהג לתאריכים 4.7.18-18.7.18. משכך, סוכן הביטוח יצר קשר עם החוקר לתיאום מועד לשחזור וזה האחרון הודיע כי הוא סיים את דו"ח החקירה והעבירו לנתבעת.

עוד טוענת התובעת, כי נוכח דבריו של החוקר מטעם הנתבעת, סוכן הביטוח פנה לנתבעת בכדי לשלם לתובעת את הנזקים שנגרמו לרכבה, אולם שוב הנתבעת טענה כי על הנהג לשחזר את התאונה ולהעביר פלט שיחות. סוכן הביטוח פנה שוב אל החוקר אשר מסר לו כי יש להגיע אל משרד החקירות בחיפה ולהביא פלט שיחות, וכך עשה נהג התובעת.
לטענת התובעת, על אף שהתובעת מילאה אחר דרישות הנתבעת ודרישות החוקר מטעמה, הנתבעת לא שילמה לתובעת את הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכבה, ומשכך נדרשה התובעת לשלם בעצמה את הנזקים.

התובעת סמכה תביעתה בחוות דעת ערוכה כדין, חשבונית מס המעידה על תיקון הרכב ובטופס הודעה לחברת הביטוח.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי אירוע התאונה כלל לא ארע, הרכבים המעורבים כלל לא היו מעורבים בתאונה כלשהי ולא התרחשה תאונה, לא ארע מקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה ואין כל קשר סיבתי בין התאונה הנטענת והמוכחשת לבין הנזקים הנטענים והמוכחשים.

הנתבעת טוענת כי משנתקבלה דרישת התובעת, הנתבעת פעלה ועשתה כל שביכולתה לקבל פרטים, מידע ומסמכים לצורך ברור הכיסוי הביטוחי, אך התובעת לא שיתפה פעולה, דיווחה דיווח כזב. התובעת הסתירה או מנעה את בירור הכיסוי הביטוחי והחבות תוך הימנעות מהעברת מסמכים או מידע או שיתוף פעולה כנדרש.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, באתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 פסק הדין ינומק בתמצית.

הלכה היא כי, בתביעות ביטוח, הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח מוטל על כתפי המבוטח, או בעל הדין המבקש להסתמך על קיומו של כיסוי ביטוחי, במקרה דנן - התובעת, ואילו הנטל להוכיח את טענת הביום או המעורבות של המבוטח בגרימה מכוונת של מקרה הביטוח - מוטל על כתפי המבטחת (ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, (פורסם בנבו)).

אם כן, על התובעת להרים תחילה את הנטל להוכיח את קרות מקרה הביטוח, ורק אם עלה בידיה להוכיח כי מקרה הביטוח אכן התרחש, צריכה המבטחת להוכיח את יסוד המרמה, היינו - את טענתה שהתובעת דיווחה דיווח כזב ביחס לתאונה על מנת לזכות בכיסוי הביטוחי.

חובת ההוכחה המוטלת על התובעת היא כפולה, עליה להוכיח הן את התרחשות מקרה הביטוח והן את שיעור הנזק. באשר לנטל השכנוע המוטל על המבטחת, במקרה שמדובר בהוכחת טענת תרמית, כבמקרה שלנו, רמת ההוכחה גבוהה מן הנדרש בהליך אזרחי רגיל (ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א', עמ' 485, (2002)).

מסקנתי היא, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי אירוע התאונה אירע בנסיבות שתוארו על ידה. עיון בראיות שהונחו לפניי העלה סתירות ותהיות המטילות ספק במהימנות גרסתה של התובעת.

נהג התובעת, מר איסמעיל חמוד, העיד לפניי ביחס לנסיבות התרחשות התאונה באופן לקוני וחסר, כך (עמ' 1, שורות 9-10): "הייתי עובד בנצרת, סיימתי את העבודה וחזרתי הביתה. בסיבוב פגעתי ברכב של הצד השני".

בהמשך חקירתו הדגים איסמעיל באמצעות רכבי צעצוע את קרות התאונה והעיד כך: "מדגים עלייה, הוא למטה, אני מסתובב ימינה בסיבוב ופוגע בו מהחזית שלי בצד השמאלי קדמי של הרכב." (עמ' 4, שורות 1-2).

הודעה על מקרה הביטוח נמסרה לחברת הביטוח. בטופס ההודעה מיום 21.7.18 תוארה התאונה כך: "ביום המקרה הנ"ל בהיותי בנסיעה ובסיבוב סטיתי מבלי לשים לב לנתיב הנגדי ופגעתי ברכב שהגיע ממולי אשר נסע במסלולו בחלקו קדמי שמאלי."

בטופס ההודעה לחברת הביטוח שדווח על ידי התובעת, ובניגוד גמור לנטען בכתב התביעה, צוין כי הנהג ברכב הנפגע הינו מר יצחק פחימה ולא הגב' עדן פחימה . איסמעיל נשאל על זהות הנהג בחקירתו, לטענתו ברכב שנפגע נהג בחור. כשנשאל מדוע נכתב בכתב התביעה כי נהגה בחורה בשם עדן, חזר על טענתו כי הרכב היה נהוג על ידי בחור (עמ' 2, שורות 9-17).

על אף דבקותו של איסמעיל בטענה כי נהג בחור ברכב, מצאתי כי תשובותיו אינן משכנעות וכלל לא ניתן הסבר מדוע שורבב שמה של עדן לכתב התביעה . לא ברור כיצד הגיעו לידי הנהג או לידי עורך הדין של התובעת פרטיה של הגב' עדן. העד הסביר זאת בצורה סתמית וטען כי אולי הנהג נתן את הפרטים וניחש כי אולי הנהג הוא בעלה של עדן, אך הוא אינו יודע (עמ' 2 שורות 4-17).

התובעת בחרה שלא לזמן לעדות את יצחק פחימה, אשר לטענתה הוא זה שנהג ברכב. כאשר נשאל עד התובעת מדוע לא זומן יצחק לעדות, השיב: "לא יודע. אני לא מבין בחוק" (עמ' 4, שורה 12). אי זימונו של הנהג על ידי התובעת הינו בניגוד להגיון לפיו על מנת להוכיח את אירוע התאונה היה מתבקש כי תזמן לעדות את הנהג שרכבו נפגע בתאונה.

בנסיבות אלו, יש להפעיל כלפי התובעת את החזקה בעניין אי הבאת עדים רלוונטיים, לפיה לו היה מוזמן העד הייתה עדותו פועלת כנגד התובעת (ע"א 620/74 מור נ' פלונית, (9/10/75)).

כאשר נשאל איסמעיל בחקירה ביחס לטענת הנתבעת, כי לא קרתה כלל תאונה, השיב כי אינו יודע מבלי לתת כל הסבר לשאלה (עמ' 2, שורה 23).

כמפורט, הנתבעת צירפה דו"ח חקירה של החוקר מטעמה שחקר את נהג התובעת. כן צירפה הנתבעת חוו"ד מומחה אשר קבע כי נסיבות התאונה אינן מתיישבות עם הנזק שנגרם לרכבים.

בדו"ח החקירה שהגישה הנתבעת ואשר נערך על ידי החוקר מר ירון רוזנברג, נכתב כי מניתוח ממצאי החקירה בכללותם, אין מדובר בתאונה שהתרחשה בנסיבות עליהן דווח, זאת מאחר ונהג רכב התובעת נמצא קצר רוח במהלך חקירתו וביקש לסיימה; המבוטח סירב להעביר פירוט שיחות מתאריך התאונה ושבועיים קודם לכן וכן בחקירת נהג צד ג' - יצחק פחימה, נטען כי הוא לא היה מעורב בתאונה המדוברת.

הנתבעת צירפה תמליל שיחה שנערך בין החוקר לבין יצחק פחימה. במהלך השיחה ביקש החוקר לברר עם יצחק אודות אירוע התאונה שהתרחשה, לכאורה, בין הצדדים בנצרת. עוד בפתח השיחה טען יצחק בפני החוקר כי ברשותו יונדאי אבל לא הייתה לו כל תאונה בנצרת (ראה עמ' 1, שורות 20-21 לדו"ח החוקר). יצחק תיאר אירוע תאונה שהתרחשה בעפולה (עמ' 2, שורה 8-18 לדו"ח).

איסמעיל, נהג התובעת, נשאל על הכחשתו של יצחק פחימה על קרות התאונה בשיחה עם החוקר כלהלן:
ש. "אנחנו פנינו ליצחק, החוקר דיבר איתו, אתה נכנסת בו עם שברלוט וגרמת לו לטוטלוס. החוקר שואל את פחימה, עמ' 3, שורה 23... הוא ענה לגבי התאונה שלא קרתה תאונה כזו, יש פה בלבול. הרכב שלי לא היה מעורב בתאונה. איך שני נהגים רגילים מחליפים פרטים ואחרי כמה ימים הוא אומר שלא היה ולא נברא?
ת. תשאל אותו לא אותי.
ש. בהמשך הוא אומר לו שאני לא עשיתי תאונה אף פעם. אז איך זה קרה?
ת. עשיתי תאונה ואני מודה זה הכל.

בהמשך תמליל השיחה בין החוקר ליצחק, שואל החוקר את יצחק כלהלן (עמ' 3, שורות 23-26, עמ' 4, שורות 1-2)):
"חוקר "..., יש פה איזה טענה שהאוטו שלך כאילו היה מעורב בתאונה עם איזה סילברדו.
יצחק לא היה ולא נברא אח יקר שלי, לא היה, סילברדו? מה זה סילברדו?
חוקר הגדולים האלה, הטנדרים הענקיים האלה.
יצחק לא היה ולא נברא. אבל תן לי שנייה אני אדבר עם הסוכן ביטוח להבין מה קורה פה".

יצחק ביקש להעלות את סוכן הביטוח לשיחה, כאשר החוקר ממתין על הקו. כעבור מספר דקות נותקה השיחה. בשיחה נוספת בין החוקר ליצחק, שתמלילה הוגש לפניי, טען יצחק בפני החוקר כי הסוכן לא עונה לו, אך לפתע עלה החל מספר על תאונה שהתרחשה בנצרת, בה נכנס בו אוטו גדול לבן. בין החוקר ליצחק התנהלה שיחה ובה ניסה החוקר להבין מאין הגיעה גרסתו זו של יצחק, יצחק התפתל בתשובותיו וטען כי נכנסו בו והוא לא עשה שום תאונה.

הנתבעת זימנה לעדות את יצחק, בחקירתו תיאר יצחק את אירוע התאונה כלהלן (עמ' 13, שורות 23-25): "היונדאי שלי היה בנצרת ביום 18.7.18, באתי לחפש קבלן של עבודה, יש סיבוב כזה ואני הייתי בירידה, הוא סטה . היה פקק תנועה מאוד גדול, הרבה יצאו מהרכבים שלהם ומאוד פחדתי, היו שם המון אנשים, החלפנו פרטים והלכתי."

יצחק העיד כי הוא זה שנהג ברכב ביום התאונה נשוא תובענה זו ולכן הוא הגיע להעיד ולא עדן (עמ' 13, שורות 30-32). יצחק לא ידע לענות באיזה כביש ארעה התאונה (עמ' 15, שורה 9).

בכל הקשור להכחשתו הראשונית של יצחק אודות התאונה, השיב יצחק בסתמיות "זה לא התאונה שעברתי", "אני לא יודע מה זה סילברדו", "אני לא רוצה לענות לך". בכל הכבוד איני נותן אמון בגרסתו של יצחק. לא ברור כיצד בשיחה הראשונה לא זכר כלל כי היה מעורב בתאונה בנצרת, בה, על פי עדותו, נכנס בו רכב והוא פחד מאוד. כיצד כעבור כמה דקות, ולאחר שביקש לשוחח עם סוכן הביטוח שלו, אשר משמש כסוכן הביטוח גם של התובעת, עלה בזיכרונו פרטי התאונה שארעה ממש לפני מספר חודשים.

עוד סתירות שנמצאו בעדויות עד התובעת, הינן ביחס לתמונות ממקום התאונה. איסמעיל העיד כי העביר תמונות של התאונה לסוכן הביטוח שלו ולאחיו (עמ' 3, שורה19), אלא שסוכן הביטוח שהעיד לפניי טען שלא קיבל תמונות ממקום התאונה, בהמשך אמר יכול להיות שהנהג שלח אך הוא לא שמר אותם (עמ' 5, שורה 8). האח, סליאמן חמודי שלל בחקירתו כי קיבל תמונות (עמ' 6, שורות 9-14).

גרסתו של אחיו של נהג התובעת, סלימאן חמודי, נמצאה לא מהימנה. סלימאן טען כי לא קיבל תמונות ממקום האירוע. כאשר נאמר לו שאחיו אמר כי שלח לו תמונות, טען כי החליף פעמיים טלפון. בנוסף, בניגוד לסוכן הביטוח שטוען שחמודי לא פנה אליו, חמודי טוען כי פנה אליו. יתר על כן, סלימאן טען כי מסר פירוט שיחות, אולם פירוט כאמור לא הוצג בפניי.

העובדה כי התובעת נמנעה מלמסור פירוט שיחות מעידה על חוסר שיתוף הפעולה של התובעת עם חקירת התאונה, וכן מחזקת אצלי את המסקנה כי אין לתת אמון בגרסת התובעת. הנהג סירב למסור פירוט שיחות, זאת על אף שהדבר יכול היה לסייע לו בהוכחת טענתו.

באשר למוקדי הנזק, הרי שאלה לא התיישבו עם נסיבות קרות התאונה. הנתבעת צירפה חוות דעת בתיק מטעם אלעד רונן, חוקר ומשחזר תאונות דרכים, שאף העיד לפניי. על פי חוות הדעת, ניתוח הממצאים בסילברדו מעלה כי התרחשה פגיעה בעצמה חזקה מאוד. מוקד הנזק ברכב התובעת, על פי התמונות שהוצגו בפניי הינו בחזית הרכב ובמרכזה. נקבע בחוות בדעת כי צורת וכיוון הפגיעות בפינה הקדמית שמאלית של רכב היונדאי, אינה מתאימה לצורת הלחיצה במרכז הקדמי של המשאית.

אף ללא חוות דעת זו, ברי כי מוקדי הפגיעות אינם מתיישבים עם תיאור התאונה . רכב הסילברדו הינו רכב מאסיבי כאשר חזיתו עשויה ברזל, לא הגיוני כי בנסיבות המתוארות, כאשר מהירות הרכבים הייתה נמוכה, תיווצר פגיעה כה עוצמתית ברכב התובעת אשר תמחץ את מרכז הרכב העשוי ברזל.

מכל האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את הראיות והתרשמתי מהעדויות באופן ישיר, מצאתי כי גרסת התובעת מלאה סתירות ומעלה תהיות, גרסתה אינה מהימנה ואינה הגיונית ואין בידי לקבלה .

משכך הריני קובע כי התובעת לא הוכיחה כלל כי אירוע התאונה התרחש בנסיבות המתוארות בכתב התביעה. בנסיבות אלה, די בכך לדחות את התובענה ואין צורך לדון בטענת המרמה שהעלתה הנתבעת.

סוף דבר

התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אב תשפ"א, 30 יולי 2021, בהעדר הצדדים.