הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"ט 51968-06-19

לפני כב' השופט הבכיר, יוסף סוהיל

תובעת/משיבה

גנים לילא סחר נצרת בע"מ

נגד

נתבעת/מבקשת

נורה ריאן

החלטה

הבקשה
עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר על סך 223,000 ₪. הבקשה לביצוע הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת בתיק מס' 500616-05-19 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), בתאריך 24.06.2019.

ביום 19.09.2019 הוגשה "בקשה דחופה לביטול עיקולים", שהוטלו במסגרת הליכי ההוצל"פ. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים. בהחלטתי מיום 24.09.2019 קבעתי כי במועד הדיון יקוים גם דיון בהתנגדות לביצוע השטר לגופה.

רקע
ביום 09.08.2018 התקשרו הצדדים בהסכם מכר (להלן: "ההסכם"), לפיו מכרה המשיבה למבקשת עסק שהוא חנות בגדים. בסעיף 1 להסכם נאמר:
"הרוכשת מקבלת בזאת להפעלתה ביום 04.08.2018 את העסק כמפורט להלן:
א. חנות הנמצאת ברחוב אכסאל 33 בנצרת.
ב. סימן רשום של העסק.
ג. מוניטין העסק.
ד. תשתית הלקוחות.
ה. כל הציוד הקיים בחנות במצבו as is
ו. כל המלאי העסקי, בחנויות ובמחסן, שיימצא ביום 10.08.2018".

עוד סוכם בין הצדדים, בסעיף 2 להסכם:
"תמורת מכירת העסק על ידי המוכרת, מתחייבת הרוכשת לשלם למוכרת סך של 340,000 ₪ (כולל מע"מ בשיעור של 17%), כמפורט להלן:
א. סך של 117,000 ₪ (כולל מע"מ) ישולמו על ידי הרוכשת למוכרת בשיק לפקודת המוכרת ביום 10.08.2018, וזאת במעמד חתימת הסכם זה, וכנגד מסירת ההפעלה (ולא הבעלות) של העסק לידי הרוכשת.
ב. יתרת התמורה על סך של 223,000 ₪ (כולל מע"מ), תשולם בשיק דחוי לפקודת המוכרת המשוך ליום 4.11.2018, ואשר יימסר גם כן במועד חתימת הסכם זה. היה והרוכשת תרצה לאחר מסירת השיק לפרוע את יתרת התמורה במזומן ו/או בהעברה בנקאית יוחזר השיק הזה לידי הרוכשת לאחר פירעון יתרת התמורה בדרך החלופית".

השיק הראשון נפרע כמוסכם, בעוד השיק השני, נשוא ההתנגדות, חולל באי-פירעון, בשל העדר כיסוי מספיק.

ביום 25.09.2019 התנהל דיון בפניי, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים בתמצית
לטענת המבקשת, המשיבה הטעתה אותה, רימתה אותה והציגה בפניה מצגים שקריים. לטענתה, לאחר שנפרע השיק הראשון על סך 117,000 ₪, וקיבלה את העסק לידיה, גילתה כי אין לעסק שום מוניטין, ואין לקוחות קבועים כפי שהוצג בפניה על ידי המשיבה. כמו כן, גילתה כי מדובר במלאי סחורות ישן שאין לו ערך.

לטענת המבקשת , ההסכם מחולק לשני חלקים והתמורה פוצלה עבור כל אחד מהחלקים באמצעות שני שיקים. החלק הראשון עניינו בציוד ומלאי, והחלק השני עניינו בסימן רשום של העסק, מוניטין העסק ותשתית הלקוחות.

בנוסף, טענה המבקשת כי היא פנתה למשיבה על מנת לבטל את העסקה, ולקבל בחזרה את הסך של 117,000 ₪;
הוסיפה וטענה, כי ההסכם בטל ומבוטל בהתאם לסעיפים 3 ו- 4 להסכם.
בדיון מיום 25.09.2019 טענה המבקשת כי המשיבה מוזמנת גם עתה, לקבל לידיה בחזרה את החנות כולל הסחורה.

לטענת המבקשת, נשלחה למשיבה התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים ביום 08.02.2019 , בה פירטה את כל טענותיה, ובמקביל המשיבה שלחה לה התראה מטעמה יום למחרת.
לעניין העיקולים, טענה המבקשת כי יש לבטל את העיקולים שהוטלו כנגדה מאחר ועלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך.

מאידך, טענה המשיבה, הפסיקה קובעת כי לא תתקבל התנגדות כאשר מדובר בכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, טענה שאין בה הגנה נגד תביעה שטרית. כמו כן, טענה כי היא אוחזת כשורה בשיק, בעוד שביטול הצו לעיקולים זמניים יכביד על ביצוע פסק הדין.

עוד טענה המשיבה, כי מיום חתימת ההסכם ועד לחילול השיק, המבקשת לא שלחה הודעה בכתב ולא הודיעה לה על כוונתה לבטל את ההסכם או חלק ממנו. רק ביום 29.12.2018 היינו 4-5 חודשים אחרי שהעסקה בוצעה, החלה המבקשת להלין ולהעלות טענות באשר לעסקה.

דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כשלון תמורה מלא וכשלון תמורה חלקי קצוב, שימשו טענה טובה נגד תביעה שטרית, ואילו כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינו מהווה טענת הגנה נגד שטר, אפילו בין צדדים קרובים (ור' ע"א 82/81 דו עץ בע"מ וייסנברג [פורסם בנבו]; ע"א 366/89 פיין אלומיניום נ' די.מטל, פ"ד מה(5) 850 (1991)).

עוד נקבע בפסיקה , כשלון תמורה חלקי מתרחש כאשר המוכר מספק חלק מכמות הסחורה המוסכמת, או שהוא מוסר סחורה שאינה מתאימה באיכותה למה שהוסכם בין הצדדים.

כך למשל בפרשת פיין אלומיניום, בדונו בטענה של אספקת לוחות אלומיניום שלא תאמו מבחינת טיבם את לוחות האלומיניום שהוזמנו, קבע בית המשפט כי כאשר מדובר בטענות בדבר טיבה של סחורה שסופקה, להבדיל מהכחשת קבלתה, אזי מדובר בכישלון תמורה חלקי:

"..המערערת הרי אינה מכחישה שהסחורה סופקה לה, ותלונתה היא לגבי טיבה. לא ניראה לי שהתהווה כאן מצב של כשלון תמורה מלא. תמורה מסוימת ישנה, אף אם לטענת המערערת אין לה שימוש בסחורה, שכן לא נטען ולא הוכח, שלא יכלה לנסות ולמכור סחורה זו לגורם אחר." (שם, בעמ' 854).

עוד נקבע בפרשת פיין אלומיניום, כי טענה של כישלון תמורה חלקי איננה מקימה הגנה למושך בתביעה השטרית אפילו בין צדדים קרובים, אלא אם כן מדובר בכישלון תמורה חלקי קצוב, דהיינו כאשר אפשר לברר, על פי פעולה חשבונית פשוטה ללא חקירה ודרישה, מהו חלק התמורה שנכשל (ראה: י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה ששית, תשמ"ג) 278.
לעניין כשלון תמורה חלקי, קצוב ובלתי קצוב, יפים הדברים שנאמרו בספרו של המלומד שלום לרנר "דיני שטרות":

"כשלון תמורה חלקי מתרחש בשני מקרים קלאסיים: כאשר המוכר מספק חלק מכמות הסחורה המוסכמת או שהוא מוסר סחורה שאינה מתאימה באיכותה למה שהוסכם בין הצדדים. המקרים של הספקה חלקית של הממכר, עשויים להיות כשלון תמורה חלקי קצוב, כאשר ההסכם התייחס ליחידות זכות, במחיר אחיד לכל יחידה. מסירת חלק מן היחידות המוסכמות תהא כשלון תמורה חלקי קצוב. הדוגמה הקלאסית לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, היא הספקת ממכר פגום, קרי – ממכר הנופל באיכותו מן המוסכם. כשלון התמורה החלקי נחשב קצוב, כאשר די בפעולה חשבונית פשוטה יחסית, ללא צורך בדרישה ובחקירה של עדים, לעמוד על היחס שבו פחת שווי הממכר שנמסר בפועל מן הממכר המוסכם. במקרה זה, גובר האינטרס למנוע ריבוי הליכים משפטיים, ולכן מתיר בית המשפט להתגונן נגד השטר בטענת הכשלון החלקי, לחשב את שיעורו ולפסוק באופן חלקי לטובת אוחז השטר. התובע יגבה מהנתבע חלק מהסכום הנקוב בשטר, והלה יהא זכאי לקבלו לרשותו, כדין כל פורע שטר". (ר' עמ' 294-295). (ההדגשות שלי – ס"י).

בענייננו, טענה המבקשת כי ההסכם מחולק לשני חלקים, והתמורה שניתנה פוצלה לשני שיקים, הראשון ע"ס 117,000 ₪, אשר אמור היה לכסות את הציוד והמלאי, ואילו השיק השני ע"ס 223,000 ₪, (סכום השיק, שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ), נועד לכסות את עלותו של הסימן הרשום בשם "בגדי לפייט", המוניטין של העסק ותשתית לקוחות. לטענתה, אחרי החתימה על ההסכם גילתה כי אין לעסק שום מותג, אין לקוחות ואין מוניטין לעסק. לאור כך , לטענתה, החלק השני של ההסכם מהווה כישלון תמורה חלקי קצוב ויש להעניק לה רשות להתגונן.

אין בידי לקבל טענה זו. הטענה נטענת בעלמא. ההסכם אינו מתייחס בנפרד, או במפוצל , לתמורה שניתנה בעד מכירת העסק. לא ניתן ללמוד מההסכם עלותו של כל פרט מן הפרטים המצויינים בסעיף 1 להסכם . משכך, בנקל ניתן לקבוע שאין המדובר בכישלון תמורה חלקי קצוב.

כעולה מטענות המבקשת עצמה, כישלון התמורה הנטען הינו כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, באופן מובהק.

זאת ועוד, המבקשת לא צירפה מסמכים שמתוכם ניתן לבצע הערכה חשבונאית של ההפרות שנטען שהמשיבה ביצעה. לא ניתן לברר, בפעולה חישובית פשוטה ללא חקירה ודרישה, מהו חלק התמורה שנכשל.
ניסיונה של המבקשת לקצוב את התמורה שנכשלה בהתאם להפרות הנטענות לא צָלַח.
לפיכך, אין למבקשת הגנה במישור דיני השטרות בטענת כישלון תמורה. כאמור, במקרה דנן מדובר לכל היותר בכישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, ועל כן אין הטענה בדבר כישלון תמורה מהווה טענת הגנה טובה.

עם זאת, ישועתה של המבקשת נמצאת טמונה בטענתה החלופית, כי היא פ נתה למשיבה על מנת לבטל את העסקה ולקבל בחזרה את הסך של 117,000 ₪, וכי ההסכם בטל ומבוטל בהתאם לסעיפים 3 ו- 4 להסכם .
סעיף 4 להסכם מורה כדלקמן:
"היה והרוכשת לא תפרע את מלוא התמורה בהתאם לתנאים ולמועדים האמורים בהסכם זה, מוסכם בזאת באופן בלתי חוזר, כי הסכם זה יהיה בטל ומבוטל, החזקה בעסק תוחזר לידי המוכרת באופן מידי וללא כל התנגדות ו/או טענה מצד הרוכשת. היה וב וטל ההסכם כתוצאה מאי תשלום יתרת התמורה על ידי הרוכשת, המוכרת תהא זכאית לחלט את כל התשלום הראשון כפיצוי קבוע ומוסכם מראש בגין הפרה כגון זו".

אמנם הגנתה של המבקשת דחוקה, והיא על סף הגנת בדים, אך, על מנת לאפשר לה בכל זאת לטעון, להעיד ולהביא מסמכים לשם הוכחת טענותיה , מצאתי אפוא ליתן לה את יומה בבית המשפט אך ורק לעניין טענותיה בדבר בטלות ההסכם.

עם זאת, ונוכח סיכויי ההגנה הקלושים, ראיתי לנכון להתנות מתן הרשות להגן בהפקדת ערובה בקופת בית המשפט, בהתאם לתקנה 210 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
לעניין זה ראו ספרו של דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שתים עשרה, 2014, עמ' 144-145:
"נקבע כי הסמכות להתנות את הרשות להתגונן בתשלום סכום כספי, בשל חולשת טענות ההגנה, קבועה בתקנה 210 לתקנות סד"א. ובכל מקרה השאלה היא האם יש בפי הנתבע הגנה אפשרית אם לאו. ואולם יש מקרים המצויים על קו הגבול באזור הדמדומים של הספק בדבר קיומה של הגנה אפשרית. ואלה הם המקרים שבהם "כמעט" בטוח שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, ו"כמעט רשאי היה בית משפט לסרב לנתבע. באותם מקרים דחוקים עושה בית המשפט חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות להתגונן בתנאים...".

סוף דבר
הנני מתיר למבקשת להתגונן באשר לטענתה כי ההסכם בטל ומבוטל, בעוד הבקשה נדחית באשר לטענתה בדבר כישלון תמורה חלקי.

כתנאי למתן הרשות להתגונן כאמור, תפקיד המבקשת בקופת בית המשפט סך של 40,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית צמודה ובלתי מוגבלת בזמן, לא יאוחר מיום 25.11.2019.
בכפוף להפקדת הסכום הנ"ל במועד, העיקולים שהוטלו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, יבוטלו בזאת.
לא הופקד הסכום הנ"ל עד המועד שנקבע, תיראה הבקשה כבקשה שנדחתה על כל מרכביה.

בנסיבות איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תש"פ, 25 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.