הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 9943-09-13

לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

התובע

יוסף שבתאי גואטה

נגד

הנתבעת
סקי בגלבוע בע"מ

פסק דין

1. ענייננו בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו כנטען לתובע, יליד 2.11.1972, באירוע מיום 22.12.11, כאשר בעת שהותו במתחם "סקי בגלבוע" מטעם הנתבעת, נפגע בעת שגלש במשטח ההחלקה.

2. בעקבות התאונה טופל התובע במרפאת האתר (ראה: ת/7), ובו ביום פנה ל מוקד "ביקור רופא", כאשר בצילום כתף ימין התגלה שבר של הטוברוזיטי עם תזוזה מינימלית, והוא טופל עם מתלה (ראה: ת/8). מומחה מטעם התובע, ד"ר אלי שטיינברג, קבע בחוות-דעתו, כי נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה בשיעור 15%.

3. הנתבעת הכחישה את עצם האירוע הנטען ונסיבותיו, וכן כפרה באחריותה לאירוע. המומחה מטעם הנתבעת, ד"ר קליגמן מרדכי, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה עקב פגיעה בכתף ימין בשיעור 5%.

4. לאור הפער בין קביעות המומחים, מונה מומחה מטעם בית-המשפט, ד"ר עאוני יוסף, אשר קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 7.5%.

5. בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק העיד התובע בעצמו, ורעייתו, גב' רונית גואטה (להלן: "רונית"), ומטעם ההגנה העיד מר גוטאני חוסאם, אשר הינו עובד במקום (להלן: "חוסאם"). ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:
נסיבות התאונה ושאלת ה אחריות:
6. על מנת לחייב את הנתבעת בנזקי התובע, עליו להוכיח כי הנתבעת חבה כלפיו בחובת זהירות מושגית, קונקרטית, וכי התרשלה והפרה את חובות הזהירות כלפיו באופן שגרם לנזק (ראה: ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113 (1982).

7. בעלות וחזקה במקרקעין או באתר , ניהול או הפעלת אתר, אשר יש בהם סיכון, יוצרים חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים או המוזמנים במקום , ומכאן חובותיהם של אלו כלפי המבקרים והמוזמנים, למנוע סיכונים בלתי סבירים באתר או במקרקעין , ולאפשר לציבור המבקרים והמוזמנים לבקר במקום במידת הבטיחות הראויה (ראה: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' אהרון זוהר ואח', פ"ד לז (3) 757 (1983), ע"א 1068/05 וערעור שכנגד עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני ואח' (14.12.06) , ע"א 145/80 לעיל, ע"א (מחוזי-נצרת) 2176/02 חברת מרכז תרבות נוער וספורט בע"מ נ' אוטמזגין דוד (8.6.03), ת"א (שלום-עפולה) 27294-08-10 אירינה חמלינצקי נ' המרכז הלאומי לספורט החורף בישראל (13.10.15 ) ות"א (שלום-נצרת) 5693/07 זכרצינקו קטרינה נ' חב' הר החרמון שרותי ספורט ונופש בע"מ ואח' (25.1.10)). "הפעלת האתר יוצרת זיקה וקשר שענינו שליטה ופיקוח על האתר המקימה את חובת הזהירות המושגית של הנתבעת כלפי המבקרים בו ובהם התובע" (ראה: ת"א (שלום-עפולה) 2777/06 קסלר לאוניד נ' המרכז הלאומי לספורט החורף בישראל (17.8.09).

8. בענייננו, אין ספק שהנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי הבאים בשעריה, לרבות התובע שנמנה עליהם. מחזיקי מקרקעין או אתר, מנהליו, מפעיליו או האחראים עליו , המאפשרים לאחרים לבוא בשערי אתרם ולהשתמש במתקני האתר , חבים כלפיהם בחובת זהירות מושגית למניעת סיכונים בלתי סבירים כאמור.

9. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון את נסיבותיו של המקרה הנדון. חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על-פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק ( ראה: ע"א 145/80 דלעיל).

10. בקביעת חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי). חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלו סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. הדין אינו מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים, ורק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו (ראה: ע"א 145/80 לעיל) .

11. בע"א (מחוזי-נצרת) 2176/02 חברת מרכז תרבות נוער וספורט בע"מ נ' אוטמזגין דוד (8.6.03) נפסק כי :
"החלקה על הקרח, כפעילות ספורטיבית, טומנת בחובה סיכונים רבים. עצם עמידתו של אדם על משטח קפוא וחלק יוצרת סיכון, אך זהו סיכון סביר שהמבקש לקחת חלק בפעילות כזו לוקח על עצמו ומסתכן מרצונו. נפילה על הקרח, שהיא תוצאה של הפעילות הספורטיבית השגרתית, שונה בתכלית מנפילה שהיא תוצאה של צירוף נסיבות שהולידו סיכון נוסף ובלתי סביר...".

(ראה גם: ת"א (שלום-ת"א-יפו) 10961-11-10 אידית ויגמן נ' המרכז הלאומי לספורט החורף בישראל מרכז קנדה בע"מ ואח' (23.3.15) ות"א (שלום-עפולה) 2777 /06 לעיל). אותו הדין ביחס למקום המדמה גלישה בשלג, כאשר בעניין זה, יאים גם הדברים שנפסקו ב ת"א (שלום-נצרת) 5693/07 דלעיל כדלקמן :
"העובדה שהתובעת נפלה במסלול הגלישה אינה מטילה אחריות על הנתבעות. עסקינן בפעילות ספורטיבית של גלישה בשלג, אשר הינה מסוכנת מאופיה, ואשר עלולה לגרום לכך שהגולשים יפלו במהלכה. נפילה "לא מוצלחת", עלולה לגרום לנזק גוף. אין זה סביר לדרוש מבעלי האתר ליתן הגנה מוחלטת מפני אירועים שונים העלולים להתרחש במהלכה הרגיל והטבעי של הפעילות...הגולש באתר סקי נוטל על עצמו את הסיכונים הכרוכים בפעילותו תוך שהוא חושף עצמו מרצונו לסכנות הטמונות בגלישה לרבות נפילה במהלך הגלישה. יחד עם זאת הסתכנות מרצון של הגולש אין בה כדי להפחית מהחובה המוטלת על הנתבעות לדאוג לכך שמסלולי הגלישה יהיו נקיים ממפגעים בלתי סבירים שניתן לראותם מראש ולהסירם...".

12. השאלה כעת היא אם הוכיח התובע את נסיבות קרות התאונה כנטען על ידו, ואם כן, האם הוכיח הוא כי הסיכון של נפילה בעת גלישה במשטח ההחלקה בנסיבות המקרה הנדון או במקרה אחר, ככל שייווכח כי נסיבות התאונה אינם כמתואר על-ידי התובע, הינו סיכון סביר א ם לאו .

13. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק, לרבות בסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות קרות התאונה כנטען על-ידו, ובכלל זה לא עלה בידיו להוכיח, כי הנתבעת התרשלה ו/או הפרה חובה כלשהי כלפיו, ואנמק;

14. התובע תיאר בכתב התביעה את נסיבות קרות התאונה כדלקמן: "ביום 22/12/2011, בעת שהותו של התובע במתחם "סקי בגלבוע" מטעם הנתבעת, נפגע התובע קשות בעת שגלש במשטח ההחלקה. התובע החל לגלוש במורד המשטח, כאשר הצד השמאלי של המשטח היה רטוב יותר (ביחס לצד הימני) והמגלשיים של התובע משכו אותו שמאלה לכיוון המסוע שהיה ממוקם אף הוא משמאל. התובע ניסה לבלום על מנת להימנע מהתנגשות במסוע אך ללא הצלחה – התובע המשיך להחליק שמאלה כאשר גופו מסתובב עד שהתנגש במסוע בעוצמה, ונפל עם כתף ימין על המסוע... . במידה והיו אמצעים בטיחותיים החוצצים בין הגלישה במדרון לבין המסוע, הרי שהתאונה המיותרת הייתה נמנעת ובהתאם אף נזקיו הקשים של התובע".

15. בעדות התובע התברר שבטרם נפילתו, הוא גלש 3 פעמים עם מדריכה, ורק בפעם הרביעית נפל. הוא הסביר בעדותו כי תוך כדי גלישה בפעם הרביעית, סטה שמאלה, ככל הנראה עקב שיפוע יותר חזק מצד שמאלה, או עקב כך שצד שמאל של המסלול היה יותר רטוב מצד ימין, ניסה לבלום ולא הצליח, והתנגש במסוע ונפל. הוא טען כי קיים כשל תכנוני במסלול הגלישה, שהיה הגורם לנפילתו כנטען. (ראה: עמ' 5-6 לפרוטוקול).

16. גרסת התובע לגבי הרטיבות של צד שמאל יותר מימין וכן לגבי השיפוע של צד שמאל לעומת ימין היא עדות סברה בלבד, כשבמהלך עדותו העיד כי "כנראה" זה מה שהיה. לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך סברתו של התובע לסיבה שבגינה הוא משער או מנחש שנפל.

17. בהמשך עדותו הלין התובע כי לא היה שלט אזהרה שהרצפה רטובה (עמ' 8, שורות 2-3), ובכלל זה, כי: "... 90% מהאנשים מסיימים בצד שמאל בגלל שיש שיפוע והמקום יותר רטוב " (עמ' 15, שורה 10). ברם, טענה זו נטענה בעלמא ואף אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של עד ההגנה חוסאם, כפי שתפורט בהמשך .

18. אף במסמכים הרפואיים בסמוך לאחר התאונה, לא נמצאה כל אסמכתא לנסיבות התאונה כפי שתוארו ע"י התובע במסגרת תביעה זו, כגון התנגשות במסוע הגלישה, כדלקמן:
א. ב"טופס בדיקה וטיפול", אשר הונפק על-ידי מרפאת האתר, ביום התאונה, צוין בסעיף תלונה עיקרית: "לדבריו נפל נחבל במהלך הגלישה. נפל על יד ימין..." (ת/7). דהיינו, עסקינן בנפילה רגילה. התובע טוען, כי מי שכתב את האמור שם זה עובד הנתבע ת, הוא לא כתב דבר, הוא היה עם כתף שבורה (עמ' 16, שורות 13-15).
ב. בו ביום פנה התובע למוקד "ביקור רופא", ובמסגרת סעיף "תלונת החולה" צוין: "עקב נפילה נחבל בכתף ימין" (ת/8). דהיינו, גם במקרה דנא לא אוזכר כלל המסוע. שנשאל האם סיפר להם שהתנגש במסוע, השיב: "אתה חושב שכשאתה עם כאבים וצורח מכאבים אני זוכר מה אמרתי ? אתה לא אמור להתנהג רגיל. אחרי 5 שעות קיבלתי טיפול רפואי ראשוני" ( ראה: עמ' 16, שורות 21-22).
ג. ביום 26.12.2011 פנה התובע לקופת חולים ובסיבת הביקור צוין: "ב22.12 נפל ונחבל בכתף ימין...נבדק במוקד לילה. בצילום כתף ימין – שבר... " (ראה: ת/8) .

19. עולה לכאורה מאותם מסמכים כי המדובר בנפילה רגילה, כאשר אין זכר במסמכי ם להתנגשות במסוע בעוצמה וכו' . כידוע, ככלל, יש להעדיף את גרסת התובע שנמסרה בהזדמנות הראשונה בסמוך לאחר התאונה, שעה שזו ניתנה בטרם היה לו זמן לבצע בה מקצה שיפורים, לעבדה וכיוצ"ב. (ראה ע"א 1715/01 הכט ברקו נ' מנורה , וכן ת"א (שלום-עכו) 47239-12-12 עאסם עלי סעדי נ' מ.ר. מיטב התוצרת סיטונאות פירות וירקות בע"מ (19.4.16) ).

20. גם בחוות-דעת המומחה מטע ם התובע מיום 6.2.13 , צוין ב"סיפור המחלה", כדלקמן: "לדבריו, ביום 22.12.2011 היה מעורב בתאונת סקי בגלבוע. תוך כדי פעילות סקי נפל ונחבל בכתף הימנית..." (ראה גם: האמור בסעיף "דיון ומסקנות"). דהיינו, גם בחלוף זמן לא מבוטל מאז התאונה, שהתובע יכל כבר לשטוח בפני המומחה מטעמו את נסיבות קרות התאונה כנטען על ידו , לא ציין כל התנגשות במסוע או עניין רטיבות היתר של הצד השמאלי של המשטח (ראה גם : פירוט תולדות המקרה בחוו"ד המומחה מטעם בית-המשפט והמומחה מטעם הנתבעת).

21. התובע הגיש תביעה לקצבת נכות כללית במל"ל בחודש ינואר 2013, וגם כאן לא הזכיר כלל את הטענה בדבר ההתנגשות במסוע, שכן בסעיף "מקום אירוע התאונה ונסיבותיה", צוין: "סקי בגלבוע, נפלתי במהלך גלישה נפלתי על יד ימין, שבר בכתף ונקרע לי גיד, היד מתפקדת ב 30%" (נ/6 . ראה גם: עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 12-15).

22. המסמך הראשון בו מופיעה הטענה בדבר התנגשות במסוע הוא האבחון הרפואי מיום 6.2.13, נ/5, שם צוין בסעיף "תולדות המקרה והתלונות מפי התובע...", צוין : "עשיתי סקי בגלבוע נפלתי על מסוע ברזל 22.12.11 והכתף נפגעה (כתף ימין)....", אלא שגם כאן לא צוינו טענותיו של התובע לסיבה שבגינה התנגש במסוע לטענתו, בדבר רטיבות צד שמאל יותר מצד ימין, ושיפוע יותר חזק משמאל כנטען.

23. נטל ההוכחה מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", ומשכך עליו להוכיח את נסיבות קרות התאונה כנטען על ידו, אך התובע לטעמי לא עמד בנטל זה. המדובר כאמור בעדות יחידה של בעל דין לגבי נסיבות קרות התאונה, נעדרת כל תמיכה וסיוע בעדויות, כאשר אין מחלוקת כי רעייתו רונית ובנו לא היו עדי ראייה לנפילה, וכי רק שמעו את צעקותיו שלאחר הנפילה. הגרסה גם לא מצאה את ביטויה במסמכים הרפואיים שלאחר התאונה, ומשכך לא מצאתי כל טעם או נימוק מיוחד המצדיקים את קבלת גרסתו על סמך עדות ו זו בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות.

24. אני מאמינה לתובע כי נפל באתר הנתבעת, אך זו הייתה לטעמי נפילה רגילה כתוצאה מפעילות של גלישה, ולא כתוצאה מהתנגשות במסוע שנגרמה מכשל תכנוני במתקן או במסלול הגלישה של רטיבות יתר מצד שמאל יותר מימין או שיפוע שונה בין צד שמאל לעומת צד ימין.

25. התובע כשל מלהוכיח כי נפילה זו ארעה בשל רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה מצד הנתבעת . הוא כשל מלהוכיח קיומו של פגם, מפגע, או מכשול במסלול הגלישה , ובכלל זה לא הוכיח ש הנתבעת לא נקטה באמצעי הבטיחות הנדרשים ממנה, או שהיו קיימים סיכונים בלתי סבירים במשטח ההחלקה שלא טבעיים לעצם פעולת הגלישה בו . דווקא ההיפך הוא הנכון. שוכנעתי כי הנתבעת נקטה אמצעי זהירות סבירים, אשר הולמים את אופיו וטבעו של המקום, ובכלל זה דאגה למתן הדרכה כנדרש, כאשר הסיכון של נפילה בעת גלישה במשטח החלקה הוא טבעי ורגיל לפעילות ספורטיבית מעין דא, ואף אפשר לכנות ספורט זה כספורט אתגרי.

26. מעדות עד ההגנה חוסאם, אשר לא נסתרה, עולה שהנתבעת נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים למנוע פגיעות, ובמתקן עצמו התקיימו תנאים נאותים למניעת נפילה, והתובע אף מאשר שקיבל הדרכה , כך שאין להטיל כל אחריות על הנתבעת.

27. התובע טען, בין היתר , כי הנתבעת לא העבירה לבאי המקום, לרבות לו, הוראות בטיחות לשימוש נכון ובטוח באופן המבטיח את שלמותם ובריאותם של משתמשי משטח ההחלקה . כמו כן, טען בסיכומיו, כי הוא ורעייתו היו עם מדריכה שלא טרחה להעביר להם הוראות בטי חות, ובכלל זה לא הזהירו אותם מהמסוע.

28. אני דוחה טענות אלו. התובע כפי שיפורט קיבל הדרכה, נכנס למסלול הגלישה של המתלמדים עם מדריכה, גלש שלוש פעמים עד שנפל, ידע את תנאיי המקום, ועל- אף שלא הוכחה התנגשותו במסוע, היה זה גלוי לעין, כאשר נפילה רגילה במשטח החלקה, הינה רק התממשות ו של סיכון טבעי יחסי לאופי פעילות מעין דא, ואין בה כדי להשית כל חבות על הנתבעת. גם לא נסתרו טענ ות חוסאם, לפיהן ישנה הדרכה במקום, ומי שלא דורש אותה אפשר לתת הסבר בטיחות, על-ידי הצוות, המדריך , וכך העיד: "...אם אתה בא ולא רוצה הדרכה נותנים לך הסבר לפני שאתה נכנס למסלול. חלק מההסבר זה בנוגע לבטיחות. אנחנו מסבירים איך לחבר את הנעל למגלש, איך לנתק, איך להתחיל בגלישה, מה צריך לעשות כשמגיעים למסוע לסוף... " (ראה: עמ' 26, שורות 18-20. ראה גם: עמ' 27, שורות 31-33). במסלול הקטן מסבירים מאיפה לגלוש, עד איפה, זה מסלול איטי, ובכלל זה לדבריו אין מצב או אפשרות תוך כדי גלישה להגיע למסוע, וכי הם סיפקו אמצעי מיגון לאנשים (ראה: עמ' 28, שורות 26-31), וכי המדריכים הסבירו לגולש א יך להאט ואיך לעצור (עמ' 29, שורות 3-4), כאשר בדומה העיד התובע: "ניסיתי לעצור כמו שלימדו אותי ..." (עמ' 6, שורה 10 ).
עסקינן בתובע בגיר, והגם אם אקבל את גרסתו, כי לא קיבל הוראות בטיחות או אזהרה להחלקה במשטח, הרי שעליו להבין , כי נפילה במהלך גלישה במקום מעין דא, כאמור לעיל, היא רק התממשותו של סיכון טבעי יחסי לפעילות זו.

29. התובע העיד, כי הם נכנסו למסלול של המתלמדים, הוא גלש שלוש פעמים בטרם נפל. בפעמיים הראשונות גלש עם מדריכה צמודה, בפעם השלישית –לקראת אמצע המסלול היא נתנה להם לעשות את הסוף לבד: "בפעמיים הראשונות המדריכה תפסה לי את היד אז היא הנחתה אותי ולכן לא סטיתי שמאלה. בפעם השלישית כשהגעתי לסוף נפלתי על הישבן וקיבלתי מכה ובפעם הרביעית... ניסיתי לעצור כמו שלימדו אותי עם הגוף וכמו משולש , כל מה שעשיתי לא עזר כלום... " (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול).
עוד העיד התובע, כי בהזמנת הסקי ביקשו מסלול של מתלמדים, מסלול למתחילים עם מדריך צמוד : "...המדריכה תופסת בידיים שני אנשים ומלווה אותנו לאורך המסלול" (עמ' 14, שורה 33). בפעם השלישית גלש לבד : "היא סחבה אותנו עד חצי המסלול...הגענו כמעט לסוף אז המדריכה שחררה אותנו לקראת סוף המסלול וגלשנו לבד. זה היה בפעם השלישית" (עמ' 15, שורות 6-7).

30. התובע נשאל, אילו הוראות בטיחות קיבל במקום, ועל כך השיב : "לא קיבלנו שום הוראות בטיחות. הדבר היחיד שקיבלנו כשאשתי חתמה על הציוד, וגם חתמה בשמי, כשהיא קיבלה את הציוד חוץ מזה שהיא אמרה לעשות משולש עם המגלשיים, להוריד את המהירות ולדחוף את הגוף קדימה, שום דבר, שום הוראות. לא הזהירו אותנו מפני המסוע, שום... בן אדם בונה בית ודבר ראשון זה לשים מעקה, אפילו גדר לפי פקודת הבטיחות " (שם, עמ' 6, שורות 24-28 . ראה גם: עמ' 12, שורה 25).
רונית העידה בנידון, כי לא נתנו להם שום הוראות בטיחות , רק כביכול איך להחליק (עמ' 19, שורה 20). אף אחד לא הזהירם על הסכנה שבהחלקה : "...שאלתי אם זה מסוכן אז אמרו לי שלא וזה מסלול למתחילים ואמרו לנו שאיפה שהמתקדמים זה מסוכן. זה מה שאמרו" (שם, שורות 26-27) .

31. מעדויותיהם עולה, כי לתובע ניתנה הדרכה על-ידי מי מטעם הנתבעת כיצד לגלוש. איני מאמינה שהתובע לא קיבל במסגרת ההדרכה הוראות בטיחות וטענה זו נטענה בעלמא . לא ברור איזו עוד הדרכה ואילו עוד הוראות היה על הנתבעת להעביר לו שלא העבירה, כאשר גולש סביר אמור להיות מודע לסיכונים הסבירים בעת ביצוע הגלישה. מלבד סכנה של נפילה שהינה אפשרית וצפויה לפעילות מעין דא, לא הוכיח התובע כל סיכון בלתי טבעי או בלתי סביר בפעילות מעין דא, אשר בגינו היה על הנתבעת להזהירו מפניו .

32. התובע טוען עוד, כי לא הזהירו אותו שיש מסוע וכי לא ראה את המסוע בשלושת הגלישות הראשונות, ולשאלה מה צריך להזהירו ? שלא יתנגש במסוע, השיב : "כל דבר שאתה עושה בן אדם צריך לתת לך הוראות בטיחות. אני מנהל בטיחות, דבר הכי מינימלי להגיד שיש מסוע מקונסטרוקציה ברזל ומכונה שעובדת. אני ממונה בטיחות בעבודה וקצת למדתי. אפילו את המינימום שמכונה עובדת כל היום 24 שעות, חייב שיהיה גידור לבטח" (עמ' 16, שורות 28 -31. ראה גם: עמ' 17, שורות 1-2).
אציין שוב כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי התנגש במסוע, ואיני מקבלת את טענתו ש לא ראה את המסוע בשלושת הגלישות הראשונות, שכן כפי שעולה מהתמונות, המסוע הינו גלוי לעיני כל, והוא לא הוכיח שהיה פגם או מפגע כלשהו במשטח ההחלקה, או כי היה נדרש גידור, מעקה וכיוצ"ב בין משטח ההחלקה למסוע.

החתימה על טופס השכרת ציוד וכרטיס גלישה:
33. רעיית התובע חתמה על טופס השכרת ציוד וכרטיס גלישה בשם התובע (ראה: עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 27-29, עמ' 6, שורות 24-25, עמ' 7, שורות 13-16, עמ' 19, שורות 8-11 , 21-22). לדבריה, לא הסבירו לה דבר על הטופס שחתמה, רק לקחה ציוד (עמ' 20, שורות 15-16). מפאת חשיבות הדברים מצאתי לנכון לצטט חלק מה כתוב שם :
"1. הגלישה הינה פעילות ספורטיבית, הדורשת כושר גופני טוב. בעצם הגלישה הינך מצהיר כי אינך חולה, כי אין כל בעיה ו/או מניעה גופנית ו/או רפואית אחרת כלשהי לגלישה...
3. על כל גולש להיות בעל יכולת שליטה מלאה במהירות הגלישה, סיבובים, עצירה ויכולת שימוש במעליות האתר...במידה ואינך עונה לדרישות הנ"ל, באפשרותך לקבל שיעורי סקי (בתשלום) בבית הספר באתר. ..
6. שים לב, כי האתר מדמה גלישה בשלג, אך תנאי הגלישה אינם זהים לגלישת שלג לחלוטין. לפיכך, גם אם הינך מנוסה בגלישת שלג, עלייך לנקוט זהירות מרבית בגלישתך באתר...
15. מובהר, כי גלישת סקי ו/או שימוש במתקני האתר עלולים להיות מסוכנים, ולפיכך בעצם הגלישה ו/או השימוש במתקני האתר הינך מצהיר, כי אתה יודע ומעריך מצב דברים זה, ובוחר לחשוף עצמך למצב זה, על כל המשתמע מכך ולקבל על עצמך את סיכון זה, מרצונך הטוב והחופשי, ללא לחץ או כפיה כלשהם, בהכרה חיובית וברורה של הסכנה, ובידיעת זכותך להישמר מפניה.
16. הנך גולש באתר ומבקר בו ו/או משתמש במתקניו ו/או משתתף בהדרכותיו על אחריותך האישית, המלאה והבלעדית. אתה משחרר בזאת באופן גמור, סופי ומוחלט את בעלי האתר, מפעילי האתר, עובדיהם, סוכניהם, נושאי משרה ובעלי תפקיד בהם, וכל מי שבא מכוחם ו/או מטעמם מכל אחריות ו/או חבות בקשר לכל הפסד, הוצאה ונזק, מכל מין וסוג שהוא, שעלולים להיגרם לך ו/או למי מטעמך, בין במישרין ובין בעקיפין, ואתה מוותר על כל זכויותיך, דרישותיך, טענותיך ותביעותיך, מכל מין וסוג שהוא, נגד מי מהם, ותהייה מנוע מלהעלותן....
21. לתשומת ליבך, מסלולי הגלישה מורטבים במים ויתכן כי תירטב עקב כך, אין הנהלת האתר אחראית על כל נזק שייגרם לציודך...".

34. בטופס זה, צוינה תנית פטור המסירה אחריות מהנתבעת, אך לא ניתן לקבל תניה זו, שכן אין לתת תוקף לכל ויתור מצד מי ממבקרי המקום על זכות תביעה בגין כל נזק גוף שייגרם לו כתוצאה מהפעילות במקום. הפסיקה התייחסה רבות לפרשנות שיש לייחס לתניות פטור כגון דא, ומצאה לנכון במקרים רבים לפסול תניות כאלו או ליתן להן פרשנות מצומצמת ביותר (ראה ע"א 3388/12 נהרות משלחות רפטינג בע"מ נ' עזבון המנוח שלמה חרובי ז"ל (13.4.14)). יחד עם זאת, אני נדרשת במקרה הנדון לדיון מורחב באותה תניה לאור המסקנה שלא הוכחה התרשלות מצד הנתבעת כנגד התובע.

35. התובע העיד כי באותו יום היו הרבה אנשים בכניסה, רעייתו הלכה עם בנו להביא את הציוד והחתימו אותה על הציוד בסה"כ , הוא לא חתם על הטופס .

36. הגם אם תניית הפטור בטלה בנוגע לאחריות הנתבעת, ככל שהייתה מוכחת אחריות מעין דא, הרי שלא ניתן להתעלם מכך, כי בטופס זה צוינו הכישורים והכושר הנדרשים מהגולש, ובכלל זה צוין, כי הגלישה עשויה להיות מסוכנת. ברם, רעיית התובע חתמה בשמו על הטופס, מבלי שהוכח שיידעה אותו אודות האמור בו. כאן המקום להפנות לדברי כב' השופט דנציגר בע"א 3388/12 דלעיל לפיהם: "אינני סבור שיש לקבוע שכל תניית פטור שתיכלל בהסכם בתחום הספורט האתגרי הינה פסולה מראש, והדברים תלויים בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה ". (ההדגשה שלי ר.נ.)

37. ויודגש, התובע טען בסיכומיו, כי בטופס לא הייתה אפילו כותרת שניתן היה להבין ממנה שהמדובר על הוראות שהתובע היה צריך לקרואם בטרם החל בגלישה, וגם כאשר קוראים את ההוראות, לא למדים אילו פעולות היה על התובע, וכיצד היה יכול להימנע מהתאונה.
איני מקבלת טענות אלו, שכן אין להסתמך על כותרת המסמך ויש לקרוא את ההוראות האמורות בו, במיוחד שעה שחותמים עליו. מהטופס אף ניתן ללמוד אילו כישורים ויכולות דרושים למשתתפים בספורט זה, ואילו התובע היה טורח לקרוא את הטופס, יכ ול היה לבדוק אם הוא עונה על כישורים ויכולות אלו, במיוחד לאור מצבו הרפואי הקודם, כפי שאתייחס אליו בהמשך.
אמצעים בטיחותיים החוצצים בין משטח ההחלקה למסוע:
38. התובע טען בכתב התביעה, כי במידה והיו אמצעים בטיחותיים החוצצים בין מסלול הגלישה לבין המסוע, הרי שהתאונה הייתה נמנעת, ובהתאם אף נזקיו הקשים (ראה גם: סעיפים 15-18 ו- 25 לסיכומיו) .

39. בעדותו הסביר התובע, כי המסוע עשוי מברזל, מתחת לדשא הסינטטי לידו יש חלקי ברזל שלא רואים אותם אבל רואים את צלליתם בדשא הסינטטי. בתמונה (ת/2) רואים שאין משהו שהפריד בין מסלול הגלישה לבין המסוע. מתחת לדשא הסינטטי יש כמו שלבים של רכבת, מוטות ברזל. התובע נשאל, אילו אמצעים היו ליד המסוע שיכלו למנוע את ההגעה שלו אליו בעת ההחלקה, ועל כך השיב שלא היה שום מחסום או מזרון (ראה: עמ' 6, שורה 30. ראה גם, שם, שורות 26-28, עמ' 7, שורות 6-7, עמ' 12, שורה 25 ועמ' 17, שורות 1-2). אף רונית העידה בנוגע להיעדר הפרדה בין משטח ההחלקה למסוע, ולדבריה לא היו שום אמצעים בשטח כדי שהמחליקים לא יגיעו למסוע. (ראה: עמ' 19, שורות 23-24).

40. עוד טען התובע כי בסוף המסלול יש תהום וכביש למטה (עמ' 6, שורה 33 ועמ' 7, שורה 1), אלא שבהמשך שינה את גרסתו וטען: "רואים בתמונות ת/3 ו-ת/4 את המחסום הצהוב והכחול המורכב בתוך המסלול למטה. לשאלת בית המשפט מדוע אמרתי קודם שיש תהום בסוף ואין הפרדה, אני אומר שיכול להיות שהלוחות הצהובים והכחולים הותקנו אחרי התאונה שלי. לדעתי הם לא היו בזמן התאונה. בתמונה ת/5 רואים את הריפוד האדום ששמים במסלול הימני שאין בצד השני" (שם, עמ' 7, שורות 8-11) .

41. התובע, כאמור לעיל לא הוכיח כלל שהוא התנגש במסוע, וגם לא הוכיח שקיים כל מכשול ו/או סיכון ו/או מפגע במקום. הוא לא הוכיח כי היה נחוץ גידור או אמצעי בטיחותי אחר המפריד בין אזור הגלישה למסוע, וכל טענותיו בנידון נטענו בעלמא, היות וטענות אלו ה ן טענ ות שבמומחיות . ויודגש, לאחר סיום פרשת התביעה וההגנה הגיש התובע בקשה להוספת ראיה על-ידי הגשת חוות דעת בתחום הבטיחות , ביחס למשטח עליו החליק. בהחלטתי מיום 15.9.16, אשר לא הוגש ה בגינה בקשת רשות ערעור, דחיתי בקשה זו. משלא הוגשה חוות דעת מקצועית בעניין זה, אין לקבל את טענתו של התובע שקיים כשל טכני, הנדסי או תכנוני במסוע או במסלול הגלישה, או שבכלל היה דרוש אמצעי בטיחות של הפרדה כלשהי בין המסלול למסוע, וטענות התובע בעניין זה נותרו בגדר טענות שלא הוכחו.

42. מנגד, העיד חוסאם בנוגע למבנה משטח ההחלקה, ועדותו לא נסתרה. הוא מסר כי לא היה מפג ע כלשהוא במשטח והוא נבנה בצורה תקינה. הוא מסר כי משטח ההחלקה הוא משטח סינטטי מיוחד לגלישת סקי, הבעלים נסעו לאירופה להביאו, וכשהביאו את החומר הזה ובאה חברה להרכיבו הוא היה שם.
בנוגע לעדות חוסאם, טען התובע בסיכומיו, שהלה לא הציג שום הוכחה לכך שעבד אי פעם אצל הנתבעת , וכל עדותו נ יתנה מבלי לתמוכה בשום ראיה. איני מקבלת טענה זו, הואיל וחוסאם העיד כי הוא עבד שם, ולא עלה בידי התובע לסתור טענה זו.

43. חוסאם העיד בחקירתו הראשית , כי מה שרואים בתמונה (ת/2- התמונה בה סימן התובע את ההחלקה שלו, כטענתו , עד להתנגשות (ראה: עמ' 7, שורות 5-6). זה המסלול הבינוני, הקצר, זהו מסלול איטי, ובצד שמאל בצמוד לדשא הסינטטי יש קטע של 4 מטר שזה קטע יבש, אין בו מים בכלל. מתחת למשטח הזה, מהמשטח הלבן עד הסוף של הדשא הסינטטי יש ספוג עבה שמי שנופל לא מרגיש את הנפילה. מתחת למשטח הזה גם הלבן וגם הירוק יש ספוג, שמגיע עד לקצה המסוע החשמלי: "מתחת למשטח הזה והדשא הסינטטי יש עץ שעטוף בספוג הזה וזה עץ לא עבה והוא עטוף בספוג. אני מכיר את המקום כי אני עבדתי שם. מי שגולש שם לא יכול לתפוס מהירות ואין מצב להמשיך שמאלה לכיוון של המסוע כי יש את הקטע של 4 מטר שהוא יבש. במקרה ומישהו פנה שמאלה בטעות הקטע הזה יכול לעצור אותו ולא להמשיך לדשא הסינטטי. גם בדשא הסינטטי אין מים והוא יבש ואין מצב להמשיך למסוע ואף פעם לא הגענו למצב הזה שמישהו הגיע למסוע. כשבנו את המקום הזה עשו בכוונה שהקטע של 4 מטר שבצד הדשא הסינטטי אין בו מים, שמי שממשיך לשם לא יגיע למצב שיעלה על המסוע..." ( ראה: עמ' 24, שורות 13-20, ההדגשות שלי ר.נ.).

44. בחקירתו הנגדית, חזר חוסאם על כך שהצד השמאלי יבש ואין בו שום מים עד היום (ראה: עמ' 24, שורות 24-26), ובכלל זה שאין אפשרות שבגלישה יגיע למסוע, זה מסלול איטי ואי אפשר לתפוס בו מהירות שיעלה על הדשא היבש וימשיך למסוע. זה מסלול איטי וזה בנוי לעצור, יש שם קטע יבש. הצד הלבן מצד שמאל בכלל יבש : "אם אתה מגיע לשם אתה מגיע לשם במהירות איטית. הוא מגיע באיטיות ואז אתה עולה על הדשא ונעצר. יש לך 4 מטר של הקטע היבש, הלבן. אחרי הדשא הלבן יש את הדשא הסינטטי של עוד 3 מטר" (עמ' 27, שורות 18-20). מתחת לדשא יש ספוג, זה שתי שכבות של ספוג.

45. חוסאם העיד עוד, כי הנוזל שנשפך על המשטח הינו מים נקיים, המתזים ממוקמים בתוך המשטח, ישנה משאבה שמספקת מים למסלול כל הזמן. המים אמורים לחזור למאגר וחלק אחר מתאדה או עף באוויר. החלק הלבן של היריעה שליד הדשא הסינטטי הוא יבש, הממטרות לא מופעלות שם: "מי שסוטה שמאלה לכיוון הדשא הסינטטי לא יכול לגלוש כי יש 4 מטר יבש...אם הוא מגיע ל- 4 מטר ליד הדשא הוא יעצור, אין מצב שהוא ימשיך" (ראה: עמ' 32 לפרוטוקול).
כמו כן, העיד חוסאם: "...את הגלים בדשא הסינטטי שרואים ליד המסוע, יש לנו חלקי עץ מצופים בספוג ומעל זה יש הרשת, לכל אורך המסוע. שאם מישהו נופל מהמסוע שיפול על הספוג ועל הרשת. מעל הקרש יש ספוג " ( ראה: עמ' 32, שורות 14-16).

בנוגע למסוע הסביר חוסאם , כי הוא עומד על רגלים, הרגלים בפנים מתחת למסוע, כדי לתת לו את השיפוע שלו שיתיישב על הרצפה. המסוע והרגלים שלו לא עומדים בשיפוע, המסוע יושב על רגליים וזה יציב. חוסאם נשאל עוד בנוגע לענייני בדיקת תקינות, עבודות תחזוקה, כמפורט להלן:
"ש. בדיקת של תקינות בטיחות וכו', מי היה עושה ב-2011 במקום?
ת. אני והיו שם עוד עובדים שהם חזרו לעבודות עפר והבעלים. אני מתכוון למשטח.
ש. לא עבודות תחזוקה.
ת. לא, זה לא אני. איש בטיחות היה להם. תוכל לדבר עם הבעלים.
ש. אתה היית מדבר עם איש הבטיחות?
ת. לא, יש את הבעלים. וגם הבנים של הבעלים.
ש. ולא היו נותנים לכם הוראות מטעם ממונה הבטיחות?
ת. בטח שהיו נותנים. על המשטח עצמו, מה צריך לעשות, מנקים את המשטח, אפשר לראות בתמונה קצת לכלוך יש מברשת מיוחדת, אסור לשים חומר על המסלול, יש הוראות איך לעשות את זה. בצד הרכבל יש גדר שצריך לסדר אותו וכו'. דברים של עבודות תחזוקה ובטיחות, זה ביחד" (עמ' 31 לפרוטוקול).

46. לאור עדות חוסאם, אשר לא נסתרה, לא מצאתי במבנה או במשטח ההחלקה כל סיכון ו/או מפגע בטיחותי אשר בגינו יש לה טיל אחריות על הנתבעת. עולה מדבריו, כי לא קיימת אופציה שהתובע יגיע ויתנגש במסוע הנטען, שכן בצד שמאל בצמוד לדשא הסינטטי יש קטע שהוא יבש, מהמשטח הלבן עד הסוף של הדשא הסינטטי יש ספוג עבה שמי שנופל לא מרגיש את הנפילה, וכי עסקינן במסלול איטי שלא ניתן לתפוס שם מהירות ואין אפשרות שהגולש אף יעלה על הדשא היבש וימשיך למסוע. אם הוא מגיע ל-4 מטר ליד הדשא הוא יעצור ואין מצב שימשיך.

47. משלא עלה בידי התובע לסתור את גרסת חוסאם, כי אין סיכוי שהתובע יגיע למסוע בגלישתו, לא מצאתי לנכון לקבל את טענותיו, לפיהן התאונה הייתה נמנעת במידה והיו ננקטים אמצעים בטיחותיים החוצצים בין הגלישה במדרון לבין המסוע, וזאת אף בהתעלם מכך שהתובע לא הוכיח כי התנגש במסוע.

48. התובע הגיע למקום כדי לגלוש במתקן ספורט המדמה מקום טבעי של גלישה וכך גם שמו "סקי בגלבוע", ומי שמשתמש במתקן ספורט כזה, עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית מעין דא, שעניינם אף החלקה או נפילה. עסקינן בסיכונים טבעיים ורגילים לאותה פעילות, ואין להטיל על הנתבעת בגי נם אחריות. הטלת אחריות במק רים מעין דא, תוביל לכך, שמחזיקי, בעלי או מפעילי אתרי ספורט אתגריים, ימנעו מהציבור הרחב לבוא ולבקר באתרם, וזאת גזירה שאין לקבלה ואינה רצויה אף מבחינת מדיניות משפטית.

49. מעבר לכך, שלא עלה בידי התובע להוכיח כי המשטח היה רטוב יותר בצד, הרי שגם אם צד אחד רטוב יותר, לא עלה בידי התובע להוכיח , כי עסקינן במפגע או במכשול, שהביא בסופו של דבר לנפילתו, ובכלל זה לא עלה בידיו להוכיח שהיה שם סיכון מוגבר, חמור, בלתי טבעי למקום או בנייה לא תקינה של שטח ההחלקה, שניתן או היה צריך למנועו על ידי הנתבעת.

50. המסקנה מכל האמור לעיל היא שאין להטיל אחריות על הנתבעת לנזקי התובע, ולא מתקיים כל קשר סיבתי בין נזקי התובע לבין הרשלנות המיוחסת לנתבעת על-ידי התובע, ואשר כלל לא הוכחה.

מצב רפואי קודם:
51. בעדות התובע התברר כי, מספר שבועות עובר לתאונה, דהיינו ביום 5.12.11 , היה מעורב בתאונת דרכים (ראה בעניין זה גם : נ/3-נ/4 והסברו בנידון, עמ' 12 לפרוטוקול , שורות 19-21), ואשר בגינה הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נ/2). בסעיף 4 ב טופס התביעה שהגיש למל"ל, פירט את האיבר שנפגע : גב עליון שמאל, צוואר ויד שמאל. בטופס זה ציין שטרם חזר לעבודה. כן התברר בעדותו, ש במועד קרות התאונה, נשוא דיוננו, היה בכלל בחופשת מחלה (בעניין זה ראה גם הסבריו, מדוע אמר שנעדר מהעבודה בגלל התאונה, נשוא דיוננו, בעמ' 10 לפרוטוקול, שורות 5 ו-17).

52. מבלי להתייחס לטענות התובע, כי התאונה שאירעה לו מספר ימים לפני התאונה לא הגבילה אותו מלתפקד (למרות שהיה בחופש מחלה ל- 3 חודשים), ובהתעלם מהפגיעה הנטענת בעקבות התאונה מיום 5.12.11, הרי שאין מניעה, שהנפילה במקרה , נשוא דיוננו, נגרמה הואיל ולא היה כשיר לפעילות ספורט מעין דא המצריכה כושר גופני ומצב בריאותי טוב , כפי שצוין אף בטופס השכרת ציוד עליו חתומה אשתו של התובע.

אי מתן טיפול רפואי:
53. התובע טען בכתב התביעה, כי הוא לא פונה מהמקום באמצעות אמבולנס, למרות פנייתו בעניין לחובש שטיפל בו. הוא נאלץ לדבריו לחזור למקום מגוריו על מנת לקבל טיפול רפואי במסגרת קופת חולים. בעדותו טען שביקש להתפנות ולא פינו אותו: "יש פה רשלנות פושעת שאפילו לפנות אותי לבי"ח לטיפול ראשוני יכל אולי למנוע את הנזק הבלתי הפיך שקרה לי. הייתי צריך שאשתי תנהג, נסענו לאשדוד לביקור רופא וחיכינו בתור, רק ב-21:00 קיבלתי את הטיפול הראשוני, אחרי 5 שעות..." (ראה: עמ' 7, שורות 25-27. ראה גם: עמ' 12, שורה 25 ), והנזק נהיה בלתי הפיך (עמ' 8, שורות 3-5). מנגד, העיד חוסאם, כי כשאדם נפצע יש חובש שיודע את עבודתו, כאשר יש משהו מורכב זו החלטה של החובש ובעל הבית מה לעשות איתו (עמ' 31, שורות 14-20).

54. לו סבר התובע שיש מקום לפנותו באמבולנס או לבית-חולים, יכל הוא ו/או רעייתו להזמין בעצמם אמבולנס או להתפנות בעצמם לבית- חולים, כאשר בעידן בו אנו מצויים אין זה קשה גם אם התובע אינו תושב המקום לברר היכן נמצא ביה"ח הקרוב. גם לא הוכח כי אי פינויו באמבולנס לבית החולים החמירו את נזקו, ומשכך אין לטעון לרשלנות הנתבעת בגין כך.

55. בסיכומיו הפנה התובע לת"א (שלום-חיפה) 10117-11-13 ש.ק. נ' סקי גלבוע בע"מ ואח' (14.4.16). ברם, אין להקיש מהמקרה שם למקרה שלנו , שכן שם דובר בכלל על גלישה במסלול למתקדמים, ונפסק שם שהנתבעת התרשלה בכך שלא מנעה כניסתם של גולשים מתחילים למסלול המתקדמים. לא כך במקרנו, בוהגלישה הייתה במסלול של המתלמדים, כטענת התובע, ו כאשר לא הוכח כל מפגע שקיים במשטח הגלישה.

56. לסיכום, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק .

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ח, 31 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.