הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 64699-11-18

לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

המבקשים

1.הישאם זועבי
2.היתם זועבי

נגד

המשיבים

1.זועבי דהוד יוסף
2.זועבי מוחמד סמיר

החלטה

1. בפניי בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים להמשיך את עבודות הבניה באדמות כפר טמרה על פי היתרי הבנייה שמספריהם 20110299 ו- 20110455, ואשר בוטלו ע"י בית המשפט העליון במסגרת ע"א 229/15 ו- ע"א 964/15.

2. ביום 28.11.18 נעתרתי לבקשה ונתתי צו ארעי, וביום 29.11.18 נתתי החלטה נוספת בה אסרתי על המשיבים כניסה לשטחי המחלוקת.

3. המשיבים הגישו תגובות לבקשה בהן ביקשו ביטול הצווים, והיום התקיים דיון בו שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים.

4. כתב התביעה הוגש על ידי המבקשים כשהכותרת של מהות התביעה היא "ביזיון בית משפט" והסעד האופרטיבי המבוקש הוא לכוף במאסר או בקנס את ביצועו המלא של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 9.8.18.

5. המבקשים טוענים בבקשתם כי עפ"י פסק הדין של בית המשפט העליון בוטלו במפורש שני ההיתרים של המשיבים, כשבנוגע לביטול היתר מס' 20110299 נקבע על ידי בית המשפט העליון כי בעל ההיתר, משיב מס' 1, פעל בחוסר תום לב, המשיך בבנייה על אף שהיה מודע לכך שבית האב עליו הוא נמנה מחזיק בעשרות דונמים מעבר המגיע לו על חשבון בתי אב אחרים.

באשר להיתר מס' 20110455, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי ההיתר הוצא שלא כדין, והוא מורה על ביטולו, כשטרם הוחל בביצוע בנייה כלשהי עפ"י אותו היתר.

6. המבקשים טוענים כי חרף פסק הדין של בית המשפט העליון, משיב מס' 1 המשיך לבצע פעולות בנייה בקצב נמרץ, ובגין כך אף צורפו תמונות לבקשה המראות על התקדמות הבנייה. משיב מס' 2 אף החל בביצוע הבנייה בחלקתו עפ"י אותו היתר שבוטל לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט העליון.

7. משיב מס' 1 טוען בין היתר כי בית משפט זה חסר סמכות עניינית לדון בבקשה לביזיון בית משפט לאכיפת פסק דין של בית המשפט העליון. הוא עוד טוען כי פסק הדין של בית המשפט העליון דן בתחום המשפט המנהלי בערעור על פסק הדין של כב' השופט זיאד הווארי בבית המשפט המחוזי בנצרת בעתירות מנהליות שעניינן המחלוקת על תכנית חלוקה מס' ג/גל/מק/135 החלה על שטח מקרקעין בגוש 17112 בכפר טמרה. הוא טוען כי כל בקשה לביזיון בית משפט בנוגע לפסק הדין של בית המשפט העליון אמורה להיות מוגשת לאותו בית משפט שנתן את פסק הדין, היינו לבית המשפט העליון. הוא עוד טוען כי פסק הדין של בית המשפט העליון הוא בתחום המשפט המנהלי ועניינו תכנית איחוד וחלוקה של אדמות כפר טמרה, בעוד שהסכסוך בין המבקשים למשיבים כאן הוא סכסוך קנייני בתחום המשפט האזרחי ואין לערבב בין זה לזה.

8. משיב מס' 1 עוד טוען כי למבקשים אין זכויות קנייניות באותו גוש, וכי אין הם רשומים בתור הבעלים של כל חלק בגוש נשוא המחלוקת, ואין להם כל זכות בחלקה לא בשימוש ולא בחזקה ולא בבעלות, בעוד שהמשיב נמנה על בית אב על שם דאוד יוסף - סבו של המשיב, אשר הוכרה בעלותו על אותה חלקה ואף נרשמה במרשם המקרקעין. משיב מס' 1 טוען כי לכל היותר נרשמה לטובת המבקשים הערת שעבוד בגין חוב כספי לטובת בית האב עליו הם נמנים, ותו לא.

משיב מס' 1 עוד טוען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר כשהמבקשים מודעים לבנייה שהמשיב מבצע באותה חלקה, וכי עפ"י הצהרת בא כוחם במהלך הדיונים בבית המשפט העליון הצהירו כי אין להם כל כוונה להרוס את הבתים שכבר נבנו.

9. משיב מס' 1 אף טוען להתיישנות מהותית ודיונית ולהיעדר צירוף מפה מצבית לזיהוי המקרקעין, בניגוד לתקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי. הוא טוען כי אין למבקשים זכות לכאורה המצדיקה את מתן הסעד, וכי משיב מס' 1 לא המשיך בבנייה לאחר שבוטל הסדר הבנייה אלא שהבנייה נעצרה בהתאם לסעד הזמני שניתן בבית המשפט העליון טרם מתן פסק הדין על ידו.

10. משיב מס' 2 טוען כי למבקשים אין כל זכות בחלקה עפ"י פסק הדין של כב' השופט ערפאת טאהא בערעורים (עש"א 6645-01-17 ואח') שהוגשו על הודעת פקיד ההסדר מיום 3.11.16 בגדרה תוקן לוח הזכויות בהתאם לפסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון.

באותו פסק דין דחה כב' השופט ערפאת את הערעורים שהוגשו על החלטת פקיד ההסדר והשאיר את ההחלטה על כנה, ומכוח אותו פסק דין לא נותרה למבקשים כל זכות קניינית בחלקה נשוא המחלוקת, למעט שעבוד שנרשם על החלקה בסכום כספי אשר אינו מצדיק את מתן הסעד הזמני.

משיב מס' 2 גם טען כי החל בבנייה בחודש יולי 2018 והפסיק את הבנייה בחודש אוגוסט 2017 עם קבלת פסק הדין של בית המשפט העליון בעתירות המנהליות. משיב מס' 2 מנהל כעת כנטען מו"מ עם יתר הבעלים בחלקה לצורך פתרון הבעיה.

11. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ובתגובות על נספחיהן, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות, ואנמק;

12. פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 229/15 ובע"א 964/15 אינו מורה על ביצוע פעולה מסוימת, או אוסר על ביצוע פעולה מסוימת, ולמעשה אין סעד אופרטיבי שנקבע באותו פסק דין. אמנם בפסק הדין בוטלו באופן מפורש היתרי הבנייה של המשיבים אשר צוינו לעיל, אך כאמור לא הוטל כל איסור או לא ניתן צו עשה כלשהו בעקבות אותו ביטול של היתרי הבנייה.

13. משאין סעד אופרטיבי או איסור שניתן בפסק הדין של בית המשפט העליון, הרי אין מקום להגיש בקשה על פי פקודת בזיון בית משפט, וקל וחומר שאין מקום להגיש תביעה על פי פקודת בזיון בית משפט, וספק אם ניתן בכלל להגיש כתב תביעה שעילתו ביזיון בית משפט. כאן המקום לציין שגם אם בית המשפט העליון היה נותן צו האוסר על המשך בנייה בעקבות ביטול היתרי הבנייה, הרי גם אז ספק רב אם לבית משפט השלום יש את הסמכות העניינית לדון בבקשה עפ"י פקודת ביזיון בית משפט, כפי שנטען על ידי המבקשים.

14. יתרה מכך, פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 229/15 ובע"א 964/15 דן בערעורים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת שדן בעתירות מנהליות שעניינן תכנית איחוד והחלוקה הנ"ל, כך שאין חולק שהמדובר בפסק דין בתחום המשפט המנהלי אשר נוגע לתכנית איחוד וחלוקה של אדמות כפר טמרה.

15. ככל שהמבקשים רצו למנוע התחלת או המשך בנייה עפ"י אותם היתרי בנייה, היה עליהם לנקוט בהליך המשפטי הנכון, של תביעה לצו מניעה קבוע שבמסגרתו יוכלו להגיש בקשה לסעד זמני כאמור.

16. באשר לזכות לכאורה, הבקשה לוקה בחוסר מהותי, כשהיה על המבקשים לגלות ולפרט את מלוא הרקע העובדתי והמשפטי הנוגע למחלוקת בינם לבין המשיבים. המבקשים גילו את קצה הקרחון בלבד , ומצאו לנכון לצרף אך ורק את פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין העתירות המנהליות, ונמנעו מלצרף את פסק דינו של כב' השופט ערפאת טאהא בעש"א 6645-01-17 (אשר אושר בבית המשפט העליון במ סגרת רע"א 2025/18) , אשר מכוחו כאמור אושרה החלטת פקיד ההסדר שקובעת כי למבקשים אין זכויות נוספות בגוש וחלקה נשוא המחלוקת, אלא נקבע לזכותם ולזכות יתר בתי האב פיצוי במסגרת תשלומי איזון, בגינו נרשם שיעבוד על זכויות בית האב דאוד זועבי לטובת המבקשים, ויתר בתי האב.

17. מכוח אותו פסק דין של כב' השופט ערפאת טאהא הרי למבקשים יש לכל היותר זכות כספית לקבל מהמשיבים או מבית האב עליו הם נמנים סכום של כ-4 מיליון ₪ בהתאם לשעבוד שנרשם בטאבו. עילת התביעה האמתית אם כך של המבקשים היא עילת תביעה כספית ותו לא, וחוששתני כי הסעדים שננקטו כאן הם אמצעי לחץ כדי ללחוץ על המשיבים להגיע איתם להסדר כספי לתשלום סכום השעבוד כתנאי להמשיך בבנייה.

18. גם המשיבים אינם נקי כפיים, כשהוכח לכאורה כי הם בנו בחלקה. משיב מס' 1 אף המשיך לבנות בחלקה לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט העליון על פיו בוטל היתר הבנייה. משיב מס' 2 טוען למעשה כי הוא התחיל בבנייה בחודש יולי והפסיק את הבנייה בחודש אוגוסט לאחר קבלת פסק הדין של בית המשפט העליון. ב"כ משיב מס' 2 נשאל אם כך שצו המניעה אינו אמור להפריע למשיב מס' 2 שממילא הפסיק את העבודות בשטח לטענתו עם קבלת פסק הדין של בית המשפט העליון, והוא אישר כי אכן למשיב מס' 2 לא נגרם כל נזק, למעט הוצאות המשפט.
אילו אכן לא הפריע למשיב מס' 2 צו המניעה כאן, היה יכול ל הסכים להשארת הצו על כנו (מבלי לוותר על טענות ההגנה לגופו של עניין כנגד המבקשים), ולא להגיש את תגובתו ולהתייצב לדיון, ובכך לחסוך לעצמו את הוצאות המשפט הנטענות. התנגדותו הנחרצת של משיב מס' 2 יכולה בהחלט לחזק את טענות המבקשים כי גם משיב מס' 2 ביצע בניה אחרי שבוטל היתר הבניה, וצו המניעה מונע בעדו מלהמשיך בבנייה.

19. עולה מכל האמור לעיל שלא הוכחה ע"י המבקשים זכות לכאורה שמכוחה ניתן לתת סעד זמני כמבוקש על ידם. ספק רב בעיניי אם הסעד אותו תובעים התובעים בכתב התביעה הוא סעד נכון וראוי, וספק רב אם לבית המשפט הזה קיימת סמכות עניינית לתת סעד זמני במסגרת ביזיון בית משפט, ככל שהדבר נוגע לפסק הדין של בית המשפט העליון בעתירות המנהליות כאמור לעיל.

המבקשים כשלו מלהוכיח זכות קניינית בחלקה נשוא המחלוקת, וכל מה שיש להם זו זכות כספית בגובה השעבוד שנרשם לטובת בית האב עליו הם נמנים במרשם המקרקעין. אמנם המבקשים יכולים לטעון כי בנייה בלתי חוקית בחלקה עלולה להביא להפחתת ערך החלקה ולהפחתת הסיכוי לגביית מלוא סכום השעבוד בהתאם למה שנרשם, אך טענה זו לא נטענה במסגרת הדיון בפניי , ולא הוכחה לכאורה.

20. המסקנה מכל האמור לעיל היא שדין הבקשה להידחות והסעד הזמני להתבטל. יחד עם זאת, ההתרשמות מכל המסמכים והטענות שבפניי היא שברגע שיבוטל צו המניעה הזמני, ימשיכו המשיבים בבנייה, בהתעלם מפסק הדין של בית המשפט העליון אשר הורה על ביטול היתרי הבנייה שהוצאו שלא כדין, ולמעשה ביטול צו המניעה הזמני עלול להביא להמשך בנייה מזורזת מצד המשיבים לצורך קביעת עובדות בשטח, ללא היתר בניה כדין.

21. בשקלול כל הנתונים דלעיל, ועל מנת לתת למבקשים הזדמנות להתארגן ולנקוט בהליך המשפטי הנכון, אני קובעת כי הצווים שניתנו ביום 28.11.18 ו-29.11.18 יבוטלו ביום 18.12.18. עד אז יישארו בתוקף.

22. המבקשים ישלמו לכל אחד מהמשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

23. המזכירות תשגר באופן מידי החלטה זו לב"כ הצדדים בפקס ידני ובדואר אלקטרוני.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.