הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 62991-06-17

בפני
כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

תובעת

הכשרה היישוב חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מג'יד איבראהים

נגד

נתבעים
1.ואאיל פאדל
2.הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גיא דווידיאן

3.נעמאן ג'השאן
4.מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד נאדר אליאס

פסק דין

זו היא תביעה לשיבוב ע"ס 139,738 ₪ שהתובעת - הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), הגישה כנגד הנתבעים 1 ו- 3 וכנגד מבטחות השימוש ברכביהם, הנתבעות 2 ו- 4, בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטחה, בתאונת דרכים שאירעה ביום 24/12/2016.
רקע וסקירה קצרה לטענות הצדדים

  1. בקצירת האומר, ועל פי הנטען בכתב התביעה , במועד התאונה הנ"ל רכב מבוטחה של התובעת נסע בכביש החוצה את הכפר מג'אר, שבו שני מסלולים – אחד לכל כיוון . או אז ולפתע ממש רכב מבוטחה של הנתבעת 4 שבו נהג הנתבע 3 התפרץ לצומת מצד ימין לרכב הנתבע 1 , מבלי לציית לתמרור תן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתו, פגע ברכב מבוטחה של הנתבעת 2 שבו נהג הנתבע 1 ואשר נסע בנתיב הנסיעה הנגדי לרכב מבוטחה של התובעת והדף אותו לעבר רכב מבוטח התובעת. כתוצאה מהתאונה המתוארת הנ"ל נגרמו לרכב מבוטחה של התובעת נזקים שפורטו בחוות דעת שמאית שנערכה לבקשת התובעת, ובגין נזקים אלה שילמה התובעת למבוטחה תגמולי ביטוח שהתובעת עותרת לחיוב הנתבעים לשפותה בגינם, מכוח זכות התחלוף.
  2. חברת הביטוח הראל ומבוטחה – הנתבע 1, הגישו כתב הגנה אחד ובמסגרתו העלו את טענתם שלפיה, התאונה ארעה בשל רשלנותו ו/או פזיזותו ו/או חוסר זהירותו של הנתבע 3. האחרון, על פי הנטען, התפרץ לכביש מדרך צדדית, לא נתן זכות קדימה לרכב הנתבעים 1-2, התנגש ברכבם של אלה והדף אותו לעבר רכב התובעת.
  3. נטען בנוסף בגדרו של כתב ההגנה האמור, כי הנתבעים 3 ו- 4 הכירו באחריותם המלאה לאירוע התאונה ושילמו לנתבעים 1-2 את מלוא נזקיהם. לפיכך, כך נטען, מנועים ו/או מושתקים הנ"ל מלטעון כל טענה לעניין האחריות לתאונה ולרבות טענות בגין רשלנות תורמת, המוכחשת לכשעצמה.
  4. חברת הביטוח מגדל ומבוטחה – הנתבע 3, הגישו גם הם כתב הגנה אחד ובמסגרתו הם טענו שהאחריות לתאונה מוטלת במלואה על הנתבע 1 אשר נכנס לצומת במהירות גבוהה מאוד ומבלי לתת זכות קדימה לרכב הנתבעת 3 שהגיע לצומת מימינו. כתוצאה מכך, לטענתם של הנתבעי ם 3 ו- 4, הנתבע 1 הוא זה שגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב, התנגשות שכתוצאה ממנו ובשל מהירות נסיעתו הגבוה של רכב הנתבע 1, המשיך זה בנסיעתו ופגע ברכב מבוטחה של התובעת שהיה במצב של עצירה בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו של זה.

בעניין הנזק נטען על ידי הנתבעים 3 ו- 4 שעל ידי אלה נעשתה פנייה לשמאי רכב שבדק את רכב מבוטחה של התובעת וקבע שהנזק שנגרם לו מסתכם בסך של 39,071 ₪ בלבד.
מהלך הדיונים בתיק
6. נוכח קיומה של מחלוקת בשאלת האחריות, במישור היחסים שבין הנתבעים בינם לבינם עצמם, ומחלוקת נוספת בשאלת הנזק, נשמעו לפני הוכחות הצדדים בשאלות הנ"ל. במהלכ ן של אלה שמעתי את עדויותיהם של הנהג ברכב הראל ועד נוסף שנסע עמו ברכב, בזמן התאונה – שהעידו מטעמם של הנתבעים 1- 2. שמעתי בנוסף, מטעמם של הנתבעים 3- 4, את עדויותיהם של הנתבע 3 ושל העד ערן חבר שעדותו נועדה ל תת הסבר לפשר התשלום שבוצע על ידי הנתבעת 4 לנתבעים 1- 2. בנוסף, הוזמן למתן עדות בבית המשפט, לבקשת הנתבעים 3 ו- 4, השמאי שניידרמן שעדותו לא נשמעה בסופו של יום נוכח הסכמה מאוחרת שהושגה בין הצדדים בשאלת הנזק. על פי אותה הסכמה, שהוצגה על ידי באי כוחם של הצדדים בפתח הדיון שיועד לשמיעת עדותו של השמאי שניידרמן (ביום 22/10/2019), ושאושרה על ידי בהחלטתי מאותו מועד, סכום פסק דין יעמוד על סכום השווה ל- 90% מסכום התביעה. הוסכם בנוסף שבמחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלת החבות ובנוסף לה המחלוקת בשאלת זכותה של התובעת לפסיקת הצמדה וריבית כחוק, יסכמו הצדדים את טענותיהם: התובעת בעל-פה עוד במהלכו של אותו דיון ושתי קבוצות הנתבעים , זו אחר זו ב תוך 14 יום כל אחת.
7. בהתאם להסכמת הצדדים הנ"ל ולאחר שמיעת סיכום טענותיה של התובעת והגשת סיכומיהם בכתב של הנתבעים, בשלו התנאים למתן ההכרעה בתיק.

הגדרת המחלוקת
8. אקדים את המאוחר ואציין שלאחר שקילת טענותיהם מכאן ומכאן של בעלי הדין נחה דעתי שדין התביעה להתקבל, בהתאם למתווה המוסכם הנ"ל, וכי בשאלת האחריות להתרחשות התאונה ישנו מקום לייחס לנתבעים 1 ו-3, ומבטחותיהם בהתאם, אחריות משותפת , אך לא בשיעור זהה , לקרות התאונה ולנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה לרכב התובעת , והכל בהתאם למה שיפורט להלן.
9. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים על העדרו של אשם בהתנהלות מבוטחה של התובעת ועל זכות ה של התובע ת, מכוח זכות התחלוף, לקבלת פיצויים מן הגורם לתאונה, כשיעור התגמולים ששולמו על ידי התובעת למבוטחה, ואם נדייק – ובשים לב להסכמת הצדדים שהובאה על ידי לעיל, בשיעור 90% מסכום התביעה, לאמור – סך של 116,764 ₪. בנוסף, אין מחלוקת בכל הנוגע למנגנון התאונה ובמילים אחרות, על עצם פגיעת רכב הנתבעים 3-4 ברכב הנתבעים 1-2 וכתוצאה מכך פגיעתו של רכב הנתבעים 1-2 ברכב מבוטחה של התובע ת. מוקדי הנזק ב- 3 כלי הרכב המעורבים בתאונה, אינם שנויים אף הם במחלוקת ועיקר המחלוקת נעוץ בשאלה על מי רובצת האשמה להתרחשות התאונה בין רכביהם של הנתבעים - אותה תאונה שגרמה לרכב הנתבעים 1-2 לסטות לעברו של רכב מבוטח התובע ת ולהתנגש בו. נתוני הזירה ואופן התנהלות הנהגים הם נתונים חשובים שעל פיהם ניתן לקבוע את מידת אשמם, אם בכלל, של הנהגים המעורבים בתאונה. שני אלה יבחנו על ידי להלן.
נתוני הזירה בהתאם לחומר הראיות
10. בין שתי קבוצות הנתבעים נטושה מחלוקת בשאלה האם התאונה אירעה בצומת אם לאו. לשאלה זו סבורים הנתבעים 1 -2 (ובהתאם לסברתם זו הם מבקשים בטיעוניהם לשכנע), שישנו מקום להשיב בשלילה בעוד שהנתבעים 3- 4 סבורים אחרת. למותר לציין כאן שבמחלוקת זו התובעת מצדדת בעמדת הנתבעים 3- 4 ולדידה לא יכול היות חולק על כך שמדובר אכן בצומת.
11. לשם קביעת מסמרות בשאלה האם התאונה אירעה בצומת אם לאו, אין מנוס מלשוב להגדרת המונח 'צומת' ב תקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות"), שלפיה 'צומת' הינו : "השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר המוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה"
צומת אינו -
(1) התמזגות כבישים בדרך מהירה;
(2) שטח המתהווה על ידי פגישה של כביש עם כניסה ויציאה לחצרים, או עם דרך גישה לבית, למגרש חניה, לתחנת דלק או למפעל, אל אם סומן אחרת בתמרור;
(3) ...."
'כביש' מוגדר בתקנות כ"חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו למעט שולי בדרך",
"דרך" מוגדרת בפקודת התעבורה כ" לרבות כל מסלה, דרך, רחוב, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם".
12. בשים לב להגדרות אלה, טוענים הנתבעים 3 ו- 4 שאין כל ספק בכך שהמקום שבו אירעה התאונה מקיים את מלוא ההגדרות שנקבעו בתקנות להתקיימות צומת, כיוון שמדובר בכביש שמוגדר כחלק של דרך המיועד לתנועת כלי רכב וכיוון שצומת מוגדר כשטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים. בנסיבות העניין ולאחר עיון בתמונות המקום (הוגשו וסומנו נ/3), ו שמיעת טענות הצדדים ועדויותיהם, אני מקבלת את טענתם הנ"ל של הנתבעים 3ו- 4.
13. בשים לב למשתקף בתמונות הנ"ל (מוצג נ/3 הנ"ל), אינני מקבלת את טענת הנתבעים 1-2 שלפיה עסקינן בדרך מהירה כהגדרה בתקנות התעבורה, ואינני מקבלת את טענתם של האחרונים שלפיה מדובר בכניסה ויציאה מחצרים.
בעניין אחרון זה העיד נהג מגדל (עמ' 13 שורות 17-20) שמד ובר בכביש שהוביל לבתים, שכונות. נהג הראל אישר בעדותו שמדובר בכביש ממנו יוצאים ונכנסים לשכונה (עמ' 10 שורות 4-5). ב הודעות שניתנו על ידי השנים על תאונת דרכים (מוצגים נ/1 ו- נ/2), ציינו השניים כי התאונה אירעה בצומת. כאמור, התמונות שהוגשו וסומנו נ/3 מלמדות גם הן שאין מדובר בכניסה לחצרים (דוגמת כניסה לתחנת דלק, בית או מפעל, ולמעשה אף אם מדובר בכביש שהוא ללא מוצא, כפי שאישר זאת הנתבע 3 בעדותו (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 21), עדיין לא מתקיים החריג ומדובר באמת בצומת.
למי שייכת זכות הקדימה בצומת?
14. מקום שעסקינן בתאונה שאירעה בצומת, שומה עלינו לבחון את השאלה למי שייכת זכות הקדימה בצומת. בעניין האמור טוענים הנתבעים 1-2 כי זכות הקדימה במקום שבו התרחשה התאונה לא היתה נתונה לרכב 3 אלא לרכבים שנסעו בדרך הראשית אליה ביקש נתבע 3 להיכנס , ואת זאת מבקשים הלה להסיק מכך שהנתבע 3 השיב לשאלה שהופנתה אליו במהלך חקירתו הנגדית שזכות הקדימה נתונה לרכב השני (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 33-34). מנגד, טוענים הנתבעים 3 ו- 4 שזכות הקדימה היא לרכבם שהגיע מימינו של רכב הנתבעים 1- 2.
15. במחלוקת זו שבין הצדדים מקובלת עלי עמדת הנתבעים 3 ו- 4.
16. אנמק להלן את מסקנתי הנ"ל. כידוע, זכות קדימה בכביש לא נקבעת לפ י סברותיהם ומחשבותיהם של העושים שימוש בכביש אלא לפי הוראות הדין ולרבות חוקי התעבורה והתמרורים המוצבים בכביש. העניין לובן ונקבע לא אחת בפסיקה ובין היתר בפסק הדין שאליה הפנו הנתבעים 3-4 בסיכומי טענותיהם (תא"מ 69335-07-18 מחמוד נ' אבו פרחה ואח' (ניתן ביום 22/10/2019).
17. בענייננו, עולה מחומר הראיות שהוצג לפני שלא הוצבו תמרור ים בצומת, לא בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים 1-2 ולא בכיוון נסיעתו של רכב הנתבעים 3-4. בעדותו לפני נתבע 3 ציין את הדברים הבאים: "הגעתי לצומת בלי תמרור רציתי לפנות שמאלה, הסתכלתי שמאלה וימינה " (עמ' 12 שרוות 17-18). כאמור, מעיון בתמונות המתעדות את הצומת לא ניתן להבחין בקיומו של תמרור המוצב בכיוון נסיעתו של רכב הנתבע 3 ולמעשה לא הובאה כל ראייה התומכת בטענה שלפיה בכיוון נסיעתו של הרכב הנ"ל הוצב תמרור כלשהו.
בעניין זה, יש לציין, כי התובעת אשר טענה בכתב תביעתה כי הנתבע 3 התפרץ לצומת מצד ימין (לרכב הנתבע 1), מבלי לציית לתמרור תן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתו, חזרה בה מטענתה זו, ובצדק רב יש לציין, וזאת נוכח הראיות שהובאו בתיק, ובסיכומיה טענותיה צויין על ידה, מפי ב"כ, שמדובר בצומת ללא תמרורים (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 22/10/2019 שורות 10-11).
18. ככל שעסקינן בצומת שהיא ללא תמרורים, תקנה 64א(1) לתקנות התעבורה קובעת הסדר ספציפי שנועד להסדיר את אופן התנהלות כלי הרכב המתקרבים לצומת. התקנה הנ"ל קובעת: "(א) לא הוצב תמרור המורה על מתן זכות קדימה בצמות או על עצירה לפני הצומת בכיוון הנסיעה של נוהג הרכב, יחולו הוראות אלה: (1) נתקרבו לצומת כמה כלי רכב מצדדים שונים, יתן נהג רכב את זכות הקדימה לכלי רכב הבאים מימין".
לעניין זה אין נפקא מינה אם מדובר בצומת רגילה או צומת T. הדבר הובהר היטב בפסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 196/75 נסים לוזדה נ' גילרמן מטיבג ואח', פ"ד ל (3), 430 בעמ' 434-435 שם נקבע, בהקשר של צ ומת T, כי "במקרה זה אין בעיה של תנועה מצטלבת, אלא רק של תנועה הנכנסת מהכביש הצדדי ויוצאת אליו. התנועה מהכביש הצדדי אל תוך הכביש הראשי חייבת להטריד את הנ והג בכביש הראשי, כי במידה ותנועה זו באה מצד ימינו, הוא חייב לתת לה זכות קדימה, אלא אם קיים תמרור בכביש הצדדי הקובע אחרת (ראה תקנה 64(א)(1)".
19. כאמור, אין בעצם העובדה כי הנתבע 3 סבר בינו לבין עצמו שזכות הקדימה בצומת היא לרכב הנתבע 1 כדי לשנות את הכלל הנ"ל ובנוסף, אין בעצם העובדה כי הנהג ברכב שעמד מאחורי רכב מבוטח התובעת, שהמתין גם הוא לרכב הנתבעים 1-2 שיחלוף על מנת לפנות שמאלה לאותו כביש ממנו הגיע רכב הנתבע 3, מסר בהודעתו במשטרה שרכב הנתבע 3 "לא נתן זכות קדימה לרכב שנוסע בנתיב הנגדי" , כדי לשנות את כללי המשחק ואת הוראות הדין הבאות להסדיר את כללי השימוש בכביש ולרבות נושא זכויות הקדימה בו.
20. תקנה 64(ו) עליה משליכים נתבעים 1 -2 את יהבם קובעת כי: "נהג רכב שנתיב נסיעתו מסתיים ועליו לסטות לנתיב סמוך, יתן זכות קדימה לכלי רכב הנוסעים שנתיב שאליו הוא מבקש לסטות". בעניין התקנה הנ"ל מקובלת עלי עמדת הנתבעת 3 ו- 4 שלפיה לתקנה הנ"ל כלל אין תחולה בענייננו ומקובלים גם עלי הנימוקים שהובאו בעניינה של התקנה הנ"ל על ידי כב' השופטת ל' שלאעטה-חלאילה במסגרת תא"מ 6757-06-13 הכשרה חברה לביטוח נ' בתאנה עבד אלסלאם (ניתן ביום 13/4/2014), שעיקרם הוא שהתקנה באה להסדיר מקרה של התמזגות נתיב אחד שהסתיים עם נתיב אחר ולא תנועת רכבים בצומת T. מקובלת גם עלי מסקנתו של כב' השופט א' ספדי בתא"מ 69335-07-18 הנ"ל שלפיהם: "מסתבר כי התקנה האמורה הוספה בהתייחס לסיטואציה אחרת של התמזגות שני נתיבים לנתיב אחד".
21. עניין נוסף שמצריך את התייחסותנו הוא הטענה של נתבעים 1- 2, לתחולתה של תקנה 64א(2). בעניינה של זו טוענים נתבעים 3 ו- 4, לטעמי בצדק רב, שתקנה זו מתייחסת למצב בו רכב שמתכוון לפנות שמאלה או לבצע פרסה צריך לתת זכות קדימה לרכב שבא ממולו. במקרה דנן רכב הראל לא הגיע ממול לרכב מגדל אלא משמאלו.
22. אמור מעתה –כללי ההתנהגות בכביש נקבעים על פי הוראות הדין, חוקי תעבורה ותמרורים ולא לפני מחשבותיהם וסברותיהם של הנהגים. על פי אלה זכות הקדימה בצומת מושא תיקנו זה היא לרכבם של נתבעים 3- 4 שבא מימין לרכב נתבעים 1-2.
חלוקת אחריות
23. עם זאת גם במקום שבו זכות הקדימה נתונה לרכב אחר, אין לומר כי נהגים בכלי רכב שזכות הקדימה מוקנית להם רשאים לעצום את עיניהם אל מול המתרחש בכביש, ואם הדבר נכון בצמתים מרומזרות, כפי שנקבע בפסיקה, על אחת כמה ומכה אמורים הדברים בשעה שלא קיים במקום רמזור הק ובע לטובת מי הזכות לנסוע בכל נקודה של מקום וזמן. בענין זה מקובלים עלי דבריו של כב' הרשם הבכיר ניר נחשון בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים בת"ק 51332-01-13 רוזנפלד צפר נ' שילה ואח' (ניתן ביום 14/7/2013 ) (אליו הופניתי על ידי ב"כ התובעת בהודעתו לבית המשפט מיום 24/10/2019), לפיהם: " ... אף על פי שניתנה לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה" (עמ' 2 לפסק הדין). מקובלים עלי בנוסף דבריו של כב' השופט א' ספדי בתא"מ 69335-07-18 הנ"ל שלפיהם: "יוצא אפוא, כי זכות הקדימה במקרה שלנו נתונה לטובת נהג המרצדס, אך מכאן לא עולה כי הוא רשאי להתעלם מהנעשה בדרך. "זכות קדימה זו מוגבלת היא מכמה בחינות ... אף־על־פי שניתנת לאדם זכות־קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי־רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות־קדימה, אחרי שגילה כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה. אין הוא רשאי להתקדם ולחצות את הדרך, מבלי להתחשב בנוכחותם של מכוניות אחרות. אם ימשיך בדרכו בלי התחשבות עם כלי רכב אחרים ... ייתכן שיהיה אשם ברשלנות, אף כי היתה לו זכות־קדימה. זכות־קדימה זו אינה זכות מוחלטת, אלא זכות יחסית ... הנהג שהוא בעל זכות־יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר ... כי עקב כך תיגרם התנגשות" [ע"א 267/58 מרדכי לקריץ נ' אברהם שפיר, פ"ד י"ג 1250, בעמ' 1255 ב'-ד'. ראו גם: עניין לוזדה, בעמ' 435 ד'-ו'; ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן, ואח', פ"ד כט(2), 341 (01/05/1975), בעמ' 343-342; וכן ע"א 586/84 גדעון מקלף ואח' נ' שרה זילברברג ואח', פ"ד מג(1), 137 (16/03/1989), בעמ' 144 ז' וכן בעמ' 148 ה']. אין " רשות לבעל זכות־דרך להשתמש בזכותו בעיניים עצומות ... נהג, על אף היותו בעל זכות־דרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש" [עניין לקריץ הנ"ל, בעמ' 1257 א']. ודוק, " ההשתלבות בתנועה היתה מותרת אך ורק בנסיבות בהן אין בכך כדי להפריע לתנועה החוצה את הצומת" [רע"פ 5046/91 אהרונה גרון נ' מדינת ישראל (18/12/1991)]. "
24. נהיגה זהירה מחייבת נהוג לוודא כי הכביש שבו הוא מבקש להשתלב פנוי מכל רכב נוסע וזאת ללא קשר עם העובדה שמדובר בצומת T או בהשתלבות לכביש ראשי. רלבנטית הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת כי : "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע לא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את הת נועה ובלי לסכן אדם או רכוש."
25. אמור מעתה, גם בצומת שבה אירעה התאונה בה נתונה היתה לרכב הנתבעים 3 ו- 4 זכות הקדימה, בתוקף הגעת רכבם מימין לרכבם של הנתבעים 1- 2, שומה היתה על הנהג ברכב בנתבעים 3 ו- 4 לפקוח את עיניו היטב בבואו להשתלב בתנועה שבתוך הצומת. בהתאם לאופן התנהלותו של הנתבע 3 בעת שנכנס לצומת, ניתן לקבוע את מידת האשם שבהתנהגותו, אם בכלל. זו תיבחן על ידי להלן.

26. מחומר הראיות שהובא לפני עלה בידי הנתבע 3 לשכנעני כי שדה הראיה בדרכו היה חסום (ראו הודעתו הראשונה של הנ"ל בטופס ההודעה לנתבעת 4). הנ"ל העיד לפני כי עצר בצומת בשל חסימת שדה הראיה האמור. בנסיבות העניין אין לזקוף לחובתו של הנתבע 3 את עדותו שלפיה עצר בצומת ולא עצר לפני הצומת או לפני כניסתו לצומת. מדובר לדידי בעניין סמנטי. כמו כן, אינני מקבלת את טענת הנתבעים 1-2 שלפיה רכב הנתבע 3 היה בנסיעה , דבר אותו מבקשים הנתבעים 1-2 להסיק מדברי נתבע 3 שלפיהם :"היו מכוניות מפה ומפה, אז לא היה לי שדה ראיה, התחלתי לגלוש לאט לאט" (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 9.9.19 שורה 18). שכן, מדבריו הנ"ל של הנתבע 3 משתמע שהגלישה החלה לאחר עצירה.
מאידך, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהתאונה התרחשה בתוך נתיב נסיעת רכב נתבע 1 , עובדה הפועלת לחובת הנתבעים 3 ו- 4. טענתם של אלה לפיה רכבם נסע לאט לנוכח כוונתו אז של הנהג ברכב להיכנס לתחנת דלק הממוקמת כ- 70 מטר מן המקום שבו התרחשה התאונה (ראו עדותו של נ תבע 1 בעמ' 7 שורות 17-18) , על מנת לתדלק את הרכב (עמ' 6 שורות 20-22), לא הופרכה.
27. בנסיבות העניין, וכפי שציינתי לעיל, נוכח כלל הנתונים ולאחר בחינת העדויות וניתוח זירת התאונה ונסיבותיה, נחה דעתי כי שני הנהגים, הנתבעים 1 ו- 3 אחראים במשותף להתרחשות התאונה, הנתבע 1 בכך שבנהיגתו הוא התעלם מרכב הנתבע 3 שהגיע מימינו ושלו ניתנה זכות הקדימה בצומת, והנתבע 3 בכך שהוא נכנס לצומת המוכרת לו היטב ולמרות סברתו כי זכות הקדימה לו נתונה לו (סברה המנוגדת להוראות הדין), נכנס לצומת, לשם ביצוע פנייה תוך כדי נסיעה, ואת זאת הוא עשה מבלי לוודא כנדרש שהוא מסוג לבצע את הפנייה בבטחה ומבלי להפריע לתאונה ולסכן שלומם של אדם ורכוש.
28. בהינתן אלה, ובהתאם למבחן "מידת האשמה המוסרית" עלי עמד בית המשפט בע"א 9057/07 דוד אפל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2/4/2012), נראה שחלוקת האחריות הראויה בנסיבות המקרה דנן הינה כזו שעל הנתבעים 1-2 תוטל אחריות בשיעור של 60% בעוד שעל הנתבעים 3-4 תוטל אחריות בשיעור 40%.
29. בשולי הדברים אציין שלא מצאתי לזקוף לחובתן של שתי קבוצות הנתבעים את מחדלן מהבאת ראיות. הגם שאינני מקבלת את טענת הנתבעים 3 -4 , בסיכומי טענותיהם, שלפיה 'בין כה וכה המחלוקת העיקרית היא בעצם מחלוקת משפטית ולמעשה אין בין בעלי הדין מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות התרחשות התאונה, שכן, כאמור, יישום מבחן מידת האשמה מחייבנו לבדוק את נסיבות התרחשות התאונה על מנת לתור אחר מידת האשם שבהתנהלות שני הנהגים (הנתבע 1 והנתבע 3)', עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמחדל זה פועל לשני הכיוונים כיוון שבשני הרכבים נסעו בזמן התאונה נוסעים שבחלקם לא הובאו לבית המשפט לשם מתן עדות – נוסע ברכב נת בעים 3- 4 ושתי נוסעות ברכב נתבעים 1-2 (פאטמה פאדל וסברין פאדל ששמותיהן עולים בתיק המשטרה).
30. ועניין אחרון המצריך את התייחסותנו לפני סיום, הקשור לעובדה שהנתבעים 3- 4, באמצעות הנתבעת 4, הכירו באחריות הנהג מטעמן לתאונה ושילמו פיצויים לנתבעים 1- 2 בגין הנזקים שהסבה התאונה לרכבם, אציין כי לאחר שמיעת עדותו של העד מטעמם של הנתבעים 3 ו- 4, ערן חבר, עלה בידי הנתבעים 3 ו- 4 לשכנעני על פי מאזן ההסתברויות המחייב בהליך אזרחי דוגמת ההליך שלפנינו, בכך שמדובר בתשלום שבוצע מבלי שקדמה לביצועו בדיקה מקיפה וממצה של נסיבות התאונה וטענות הצדדים ועל בסיס סברה שהתבררה בדיעבד כסברת מוטעית באשר לאותן הנסיבות. גם כאן, לא נעלמה מעיני העובדה שאותה פקידה שטיפלה במערך התשלום לא הובאה למתן עדות בבית המשפט, ובמקומה הובא העד חבר הנ"ל, עם זאת, בהתחשב בתוכן העדות ובהסברים שניתנו על ידי העד, לא מצאתי לזקוף לחובת הנתבעים 3 ו- 4 את מחדלן וממילא לא מצאתי בעצם העובדה כי הנתבעים הנ"ל באמצעות הנתבעת 4, ביצעו תשלום לנתבעים 1- 2 בהתאם לדרישתם, משום הודאת בעל הדין שעשויה לחייב את הנתבעים 3 ו- 4 אף בהליך שלפני.
זכות התובעת לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כחוק
31. משהגענו עד הלום נותר לנו לדון בנושא אחרון שטרם הוכרע עד כה והוא נושא תחולתו של חוק ריבית והפרשי הצמדה. בעניין זה טוענת התובעת כי זכאית היא לפסיקת הסכום המוסכם כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשתו של כתב התביעה המתוקן ועד למועד התשלום בפועל. ובנוסף לכך, זכאית התובעת לטענתה לפסיקת הוצאותיו ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ.
שתי קבוצות הנתבעים מתנגדים למבוקשה האמור.
32. בנסיבות המקרה דנן, ובהעדר מחלוקת של ממש סביב זכאותה של התובעת לקבלת הסעד שנתבע על ידה מלכתחילה (עליו הסכימה התובעת 'לתת הנחה' משיקולים פנימיים (ומובנים), שלה שצויינו על ידי ב"כ במסגרת סיכומיו שבעל פה), נראה כי אין יסוד להתנגדות הנתבעים למבוקשה האמו של רהתובעת ובנסיבות העניין זכאית זו לכך שהסכום שיפסק לה, ברוח ההסכמה שהושגה בין הצדדים במהלך הדיון מיום 22/10/2019), ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשתו של כתב התביעה המתוקן ועד למועד התשלום המלא בפועל.

סוף דבר
33. לאור כל המקובץ, הנני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, בהתאם לחלוקה שלהלן, את הסך של 116,764 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן (ביום 5/9/2017), ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף לסך האמור ישלמו הנתבעים לתובעת את הוצאות המשפט (החזר אגרות) בסך 3,250 ₪ ואת חלקה של התובעת בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל השווה ל- 15% מסכום פסק הדין בתוספת מע"מ עליו כחוק.
את הסכומים הפסוקים הנ"ל ישלמו הנתבעים לתובעת בהתאם לחלוקה שנקבע על ידי לעיל (סעיף 28 לפסק הדין), קרי: הנתבעים 1-2 - 60% והנתבעים 3-4 - 40%.
34. המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, כ' כסלו תש"פ, 18 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.