הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 62357-11-18

בפני
כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי

התובע

מוחמד ג'וזלי

נגד

הנתבעים

  1. חנא קנדלפת
  2. עלי אחמד ח'ואלד

החלטה

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

מדובר בתביעה שהוגשה בגין עוולת לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965. התובע מתאר בכתב התביעה כי הצדדים עב דו יחד כפועלים בעבודות בניין ושיפוצים. במהלך ביצוע העבודות באתר, נדרש התובע לבצע את צרכיו האישיים מאחורי הבניין באתר העבודה בדלי, אז הנתבע 1, ללא הסכמתו או ידיעתו או הרשאתו של התובע צילם אותו בנייד האישי שלו שני סרטונים בעת עשיית צרכיו האישיים. נטען, כי הנתבעים פרסמו את הסרטונים באמצעות תכנת וואטסאפ והעבירו אותם דרך הניידים לאנשים רבים תושבי כפר ח'ואלד וכן מחוצה לו.

במסגרת כתב ההגנה שהגיש הנתבע 1, טען הנתבע 1 כי יש לסלק את התביעה על הסף ,מחמת היותה נעדרת כל עילה או תשתית עובדתית ככל שמופנית נגד הנתבע 1. לטענתו, כל כולה של התביעה הינה פרסום עצמי של לשון הרע ולאו דווקא פרסום על ידי האחר. הנתבע 1 טען כי מעשיו של התובע, ובהיותם מעשים כנגד הציבור או פגיעה בתושבים מסביב למקום בו ביצע את צרכיו באופן פומבי ואף תוך התגרות בציבור, הינם חמורים ומן הדין שימוצה ההליך הפלילי נגד התובע.

זאת ועוד, אין כל יסוד הן בעובדה והן במשפט כדי להשתית את התביעה על פי חוק איסור לשון הרע, ואין זה בכדי , כי התובע לא ציין ו לו סעיף אחד מחוק איסור לשון הרע. הנתבע טוען כי דרישת התובע לסעדים חלופיים מאששת את העובדה כי התובע הוא זה שגרם לעצמו את הנזקים להם הוא טוען.

במסגרת הישיבה המקדמית שנערכה בפניי הוריתי לנתבעים להמציא העתק מהתשובות לשאלון שנשלח על ידי ב"כ הנתבע אל התובע. הנתבע הגיש השלמת טיעון לבקשתו לדחיית התביעה על הסף, ותשובה לכך הוגשה על ידי התובע, אשר טען כי דרכו של הנתבע מנוגדת לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 שעה שלא הוגשה כל בקשה בכתב לדחיית התביעה על הסף עם תצהיר תומך. כן נטען, כי סילוק תובענה על הסף הינה סעד בעל השלכות מרחיקות לכת על זכויותיו של התובע ובראשן זכות הגישה לערכאות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

כלל הוא, כי סעד של דחיית תביעה על הסף הינו סעד דרסטי אשר יש בו לחסום את דרכו של בעל דין ולכן, אין לנקוט בסעד זה אלא במקרים חריגים. מקום בו העילה המועלית לצורך דחייה על הסף טעונה בירור עובדתי ושמיעת ראיות, אין מקום לסילוק התביעה על הסף והטענות תבוררנה במסגרת ההליך גופו (ראה: רעא 775/11 אברהם פלקסר נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, (11.8.14)).

בענייננו, כתב התביעה מייחס לנתבע 1 פרסום תצלום משפיל, כאשר צילם הנתבע 1 את התובע בעת עשיית צרכיו האישיים והעביר את הפרסום המשפיל לנתבע 2 שפרסם את הסרטונים, כפי שהודה הנתבע 1 בחקירתו במשטרה.

סעיף 1 ל חוק איסור לשון הרע מגדיר מהי לשון הרע ו סעיף 2 לחוק מגדיר מהו פרסום לעניין לשון הרע. די בכך שהפרסום יגיע לנמען אחד אשר איננו התובע או הנתבע, על מנת שיתקיים פרסום לשון הרע, זאת כפי ש עולה מלשון סעיף החוק המורה , כי רואים כפרסום לשון הרע "אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע". כמו כן, החוק אינו מבחין אם הפרסום נעשה באמצעות הודעה כתובה, סרטון, הודעה קולית או תמונה.

במקרה דנן, הריני סבור כי העברת הסרטון מאת הנתבע 1 אל הנתבע 2 מהווה פרסום כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע ואין חולק כי הנתבע 1 הוא זה אשר התחיל את שרשרת ההפצה של הפרסום, ולכן בנסיבות אלו הרי שקיימת תשתית עובדתית ומשפטית כנגד הנתבע 1.

נוכח האמור לעיל, מצאתי כי אין לקבל את הבקשה לדחיית התביעה על הסף כנגד הנתבע 1.

משכך, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.

הנתבע 1 יישא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,750 ₪.

המזכירות תזמן את הצדדים להוכחות ליום 9.9.20 שעה 11.30.
התובע יגיש תצהירי עדות רשאית בתוך 45 יום וישלח העתק מהם לנתבעים אשר יגישו תצהירי עדות ראשית בתוך 45 יום ממועד קבלתם תצהירי התובע.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' שבט תש"פ, 29 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.