הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 61908-03-17

בפני כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא
התובע
פאדי ח'ליליה
באמצעות בא כוחו, עו"ד ח'אלד ח'ליליה

נגד

הנתבעים:
1.שלמה יגר
2.יגר הנדסה ואחזקות (שי) בע"מ
באמצעות בא כוחם עו"ד דניאל מישור

פסק דין

לפני תביעה לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 424,710 ₪. עילות התביעה הנטענות הן חוזית, נזיקית ועשיית עושר ולא במשפט.

ביום 10.3.2016 זכתה הנתבעת 2 במכרז לביצוע פרויקט עבור חברת "תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ" (להלן: "חברת תשן"), פרויקט אלרואי רמת דוד. העבודה כללה, בין היתר, עבודת צנרת וביטון . בין התובע לנתבעים סוכם כי התובע יבצע עבודת הצנרת, ריתוך וכן עבודות ביטון בפרויקט . בין הצדדים לא נערך הסכם בכתב אלא בעל פה. התובע ביצע את העבודות אולם , לטענתו , לא קיבל את מלוא התמורה המוסכמת ולא קיבל תשלום עבור עבודות נוספות שלא נכללו בהסכם.

המחלוקת בין הצדדים הינה סביב התמורה המוסכמת, העבודות הנוספות והיקף התשלומים ששולמו לתובע על ידי הנתבעים וכן סביב שאלת היריבות בין התובע לנתבע 1.

התביעה
על פי הנטען בכתב התביעה, התובע עובד בתחום הצנרת והקונסטרוקציה לרבות עבודות ריתוך צנרת והרכבת צנרת תת קרקעית ועבודות בטון.
הנתבעת 2 היא חברה בבעלות וניהול הנתבע 1, אשר נהג להזמין עבודות מהתובע ולשלם לו בגין העבודות, לפעמים באמצעות הנתבעת 2 ולפעמים באמצעות חברה נוספת שבבעלות הנתבע 1.
על פי הנטען, סוכם בין התובע לנתבעים כי עבור ביצוע העבודה יקבל התובע סך של 350,000 ₪ + מע"מ, סה"כ 409,500 ₪. עוד נטען, כי התובע ביצע עבודות נוספות באותו פרויקט שהוא מעריך עלותן בסך של 45,000 ₪ + מע"מ , סה"כ 52,650 ₪ , כמו כן סיפק שלטים, והרכיב אותם באתר ים שונים בארץ עבור הנתבעים בעלות של 20,000 ₪ + מע"מ , סה"כ 23,400 ₪.
סה"כ תמורה המגיעה בגין העבודות 485,550 ₪.
הנתבעים שילמו לתובע בגין העבודה הנ"ל סך של 60,840 ₪ (כולל מע"מ) בלבד. על כן היתרה המגיעה הינה ב סך של 424,710 ₪.
התובע טוען כי הנתבעים הפרו את הסיכום עמו, קיבלו את הכספים מתש"ן ונמנעים ללא כל סיבה סבירה מלשלם לתובע את המגיע לו. עוד נטען כי מעשי הנתבעים הם מעשי תרמית ו/או הטעיה ו/או עושק.
עוד נטען כי הנתבע 1 התחייב לשלם את תמורת העבודה באופן אישי, ללא כל קשר ו/או מעורבות של החברות שבשליטתו, ובהיותו זה שהזמין והתקשר עם התובע וניהל את כל העניינים עם התובע. וכי במקרה זה יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב נתבע 1 בחוב כלפי התובע, שכן הוא משתמש במוסד האישיות המשפטית הנפרדת בחוסר תום לב ובמטרה להונות נושיו, כאשר פעל לקבלת כספים מתש"ן ולא שילם לתובע.

ההגנה
הנתבעים טוענים כי ההתקשרות החוזית היא בין התובע לנתבעת 2 וכי אין יריבות בין התובע לנתבע 1. הנתבע 1 הוא בעל כל המניות של הנתבעת 2, אולם הוא לא הזמין עבודות מהתובע באופן אישי ולא שכר שירותיו של התובע לביצוע כל עבודה באופן אישי. עוד נטען, כי הנתבעת 2 מאוגדת כחברה בע"מ והנה תאגיד בעל אישיות משפטית נפרדת ואין מקום להרמת מסך וחיוב הנתבע 1 בתשלום .
לטענת הנתבעים, בין התובע לנתבעת 2 סוכם כי תמורת ביצוע עבודות הצנרת בפרויקט תשלם הנתבעת 2 לתובע סך של 170,000 ₪.
בהתאם לסיכום האמור החל התובע בביצוע העבודה בפרויקט. תוך כדי ביצוע העבודה נערכו שינויי ותוספות בעיקר ב"קטע רמת דוד", ובגין עבודות אלה סוכם שהנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 30,000 ₪.
עוד נטען כי הנתבעת 2 שילמה לתובע התמורה המגיעה ב סך של 200,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור העבודה בפרויקט באתר אלרואי ורמת דוד.
הנתבעת 2 פירטה בכתב ההגנה את מועדי ביצוע התשלומים, הסכום ששולם, וכן צירפה העתק מההמחאות שעל הספח של כל המחאה רשום כי התשלום הינו על חשבון עבודות צנרת בפרויקט אלרואי. כאשר בהמחאה האחרונה שזמן פרעונה 22.1.2017 על סך 35,100 ₪ נרשם בספח שההמחאה היא עבור עבודות צנרת בפרויקט "והשלמה ל-200,000 ₪" ללמדך שזה התשלום האחרון שהתובע היה אמור לקבלת מהנתבעת 2.
הנתבעת 2 הוסיפה כי התובע קיבל העתק מספחי ההמחאות במעמד העברת ההמחאות לידיו.

העדויות
מטעם התובע העיד התובע בלבד ומטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 בלבד. שני העדים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו חקירה נגדית.

דיון
התמורה המוסכמת
להוכחת טענתו בעניין התמורה המוסכמת התובע העיד בעצמו והציג חשבוניות שהונפקו על ידו , מעבר לאמור לא היו ראיות נוספות כלשהן שיכולות לתמוך בגרסתו בעניין התמורה המוסכמת.
בתצהירו טוען התובע כי הסכום שסוכם עליו במהלך הפגישה שנערכה בינו לבין הנתבע 1 ומר אלדד בבית קפה אדלה, היה על סך של 240,000 ₪ כולל מע"מ. כך ש לאחר שהתחיל את עבודתו והתווספו לפרויקט כ ל מיני שינויים ואשר הם תוספת של אתר רמת דוד, הוא ישב עם הנתבע 1, וביקש כי ישלם לו סך של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ. כן טען התובע כי הסיכום היה גב אל גב ברגע שהוא יקבל את תשלם מהמזמינה תש"ן.
מלבד הטענה בעלמא של התובע לעניין הסכום שהוסכם בינו לבין הנתבעים, לא הונחו לפני ראיות של ממש שמהן ניתן לדלות תמונה חד משמעית לעניין הסכום הנטען על ידו.
התובע הצהיר כי קיבל מהנתבעת, דרך הנתבע 1, סך של 60,840 ₪ וטען כי הנתבעים נותרו חייבים 348,660 ₪ כולל מע"מ. והוא צירף שלוש קבלות (נספח 1 ו-2) האחת מתאריך 5.6.2016 על סך של 32,000 ₪ +מע"מ (5,440) ₪ ובסה"כ 37,440 ₪; השנייה מתאריך 20.9.2016 על סך של 20,000 ₪ +מע" מ (3,400) ₪ ובסה"כ 23,400 ₪.
עוד צירף התובע חשבונית על סך של 348,660 ₪ - על גבי אותה חשבונית נרשם "עבור עבודות במתקני חברת תשתיות נפט ואנרגיה אלרואי + רמת דוד, חשבון סופי עבור העבודות מחודש 4/216 עד 1/2017 לא כולל שינויים ותוספות ואספקת חומרים".
אין בחשבוניות אלה שהוצגו על ידי התובע כדי לסייע בידי בית המשפט להסיק ממצאים לעניין התמורה שהוסכמה. שתי החשבניות הראשונות שטען התובע כי הם שולמו על ידי הנתבעים אין בהן כל אינדיקציה לעניין התמורה המוסכמת.
ולעניין החשבונית על סך של 348,660 ₪, החשבונית הינה מתאריך 2.3.2017 ונערכה בסמוך להגשת התביעה שלפני (שהוגשה בתאריך 28.3.2017), ולא הוכח כי היא נשלחה לידי הנתבעים או הובאה לידיעתם. הנתבע 1 בתצהירו טען כי עסקינן בחשבונית מס פיקטיבית שמעולם לא הוצגה לנתבעת 2 והיא הוכנה במיוחד להגשת התביעה . בנסיבות אלה ומשאין נ תונים נוספים לשם הוכחת הסכום הנטען על ידי התובע, אין בחשבונית זו כדי ללמד על סכום התמורה.
מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 בעניין התמורה המוסכמת והוצגו על ידו ספחי ההמחאות שבאחרונה שבהן נרשם "השלמה ל-200,000 ₪".
במהלך חקירתו הנגדית התובע אישר כי קיבל את השיקים עצמם אך הכחיש כי קיבל את הספח של השיקים (עמ' 6, ש' 1), וזאת חרף העובדה שעל גבי שני ספחי שיקים שעל סך 32,000 ₪ ו-5,440 ₪ מופיעה החותמת שלו. התובע העיד בהקשר זה: "זה "רק לכבוד" ואני שמתי את החותמת שלי" (עמ' 6, ש' 4-6) ובהמשך הוא העיד: "יכול להיות שזה רק "לכבוד" שבמקום לרשום בידי שמתי חותמת (עמ' 9, ש' 4) . עדות זו סותרת את אשר נטען על ידי התובע שהוא לא קיבל את הספח של השיקים.
במסגרת סיכומיו התובע מפנה לסתירות בעדותו של הנתבע 2 בכל הקשור לגרסה שהועלתה בת צהירו שלפיה הוא נתן לתובע גיבוי בעובדים נוספים. טוען התובע כי במהלך חקירתו הנגדית ולאחר שנתבע 1 עומת עם העובדה כי הוא לא מעסיק עובדים שכירים , אז הוא התחיל לטעון כי העסיק קבלני משנה.
אציין, כי אין בסתירות אלה כדי להביא למסקנה כי התובע הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, שכן המוציא מחברו עליו הראיה ומשלא הצליח התובע להציג ראיות להוכחת טענתו הרי גם אם התגלו סתירות בגרסת הנתבע עדיין אין באמור כדי לרפא את החסר בראיות, במיוחד כאשר הסתירות הנטענות הן לא בעניין התמורה המוסכמת אלא בעניין העובדים שסיפקה הנתבעת 2 לאתר העבודה.
עוד טוען התובע כי יש לזקוף לחובת הנתבעים אי הזמנת העד אלדד – אין בידי לקבל טענה זו של התובע בנסיבות שבהן נטל ההוכחה מוטל על שכמו להוכיח את תביעתו וככל שעדות העד היה בה כדי לסייע להוכחת גרסתו היה עליו להזמינו, בהקשר זה יצוין כי הנתבע העיד כי העד אינו עובד יותר עמו. אי הבאת העד אלדד אין בה כדי להכריע את הכף לטובת התובע, בנסיבות שבהן התובע לא הציג לפני ראיות ממשיות לשם הוכחת גרסתו.
התובע הציג יומני עבודה של חברת תש"ן וטען כי לאור היקף ימי העבודה שבוצע על ידו וכמות העובדים שסופקו לאתר, אין זה הגיוני כי הצדדים הסכימו על התמורה הנטענת על ידי הנתבעים, עוד טען כי בית המשפט יכל להעריך את שווי העבודה גם בהתאם לעדותו של הנתבע 1 עצמו.
אין בידי לקבל טענה זו, שכן מדובר בעניין שבמומחיות ולגביו לא הוגשה חוות דעת כלשהי מטעם התובע.
התובע שהיה מודע לצורך בהגשת חוות דעת, נימק אי הגשתה בכך שלא התאפשרה כניסתו לאתר לצורך עריכת חוות דעת וכי חלק מהעבודות בוצעו מתחת לפני האדמה.
אין בטיעון האמור כדי לפטור את התובע מהגשת חוות דעת מומחה בעניין הערכת ימי העבודה ושווים, התובע אף לא ניסה לפנות לבית המשפט בבקשה כלשהי בעניין הביקור במקום , כפי שלא נתן נימוק מדוע לא הוגשה חוות דעת להערכת עלות ימי העבודה הנטענים מתוך הרישום ביומן חברת תש"ן.
בנסיבות אלה הנני קובעת כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו ולהוכיח כי התמורה המוסכמת הינה בסך של 409,500 ₪. הנתבעת 2 הודתה כי תמורת העבודה הינה סך של 236,340 ₪, והתובע לא הוכיח אחרת. עתה מתבקשת השאלה בעניין הסכומים ששולמו לתובע בגין העבודות הנ"ל.

התשלומים שבוצעו
הצדדים חלוקים בשאלה אודות הסכומים ששולמו על חשבון תמורת העבודות , התובע טוען כי קיבל אך ורק סך של 60,840 ₪ ואילו הנתבעים טוענים כי הוא קיבל סך של 236,340 ₪.
להוכחת טענתם בעניין התשלום צירפו הנתבעים העתק מהשיקים ששולמו לתובע וכן ספחי השיקים בכולם נרשם כי הם על חשבון פרויקט אלרואי.
התובע לעומת זאת מאשר כי התשלומים נשוא ההמחאות שולמו לידיו (עמ' 5 ש' 29-31) אולם הוא טוען כי מתוך הסכומים ששולמו רק סך של 60,840 ₪, שולם בגין הפרויקט נשוא התביעה ואילו יתר התשלומים ה ם בגין עבודות אחרות שונות שלא קשורות לפרויקט נשוא התביעה עוד טען התובע כי הוא לא קיבל ספחי השיקים ולכן לא ראה שהנתבעים זקפו את התשלומים לפרויקט אלרואי.
אין בידי לקבל טענת התובע בעניין, שכן התובע לא הציג ראיה כלשהי בעניין העבודות הנוספות שבוצעו, מועד ביצוען כפי שלא הציג קבלות או חשבוניות בגין התשלומים הנ"ל מהן ניתן ללמוד כי הוא זקף את התשלומים לחשבון עבודה אחרת.
מכאן המסקנה המתבקשת כי התשלומים הנ"ל נזקפו לחשבון התמורה בגין הפרויקט נשוא התביעה.
יתרה מזו, בהתאם לסע' 50 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן ".
מכאן, נתונה לנתבעת 2 הזכות לזקוף את התשלומים לעבודה בפרויקט נשוא התביעה, כפי שעשתה בפועל וכאשר התובע כלל לא הוכיח כי הוא זקף את התשלום לחשבון עבודה אחרת.
כאן המקום להתייחס לחשבוניות שהוגשו על ידי התובע במסגרת סיכומיו שבאמצעותן ניסה להוכיח טענתו כי התשלומים בוצעו עבור עבודות אחרות ושונות ולא עבור הפרויקט נשוא התביעה (סע' 52 לסיכומי התובע).
התובע לא צירף את החשבוניות הנ"ל לתצהירו ולא הציג אותן במהלך הבאת הראיות, ואמנם הנתבעים לא התייחסו לצירוף החשבוניות לסיכומי התובע, אולם אין בידי לקבל את החשבוניות ולקבוע ממצאים על פיהן. שכן החשבוניות הוגשו שלא במהלך הבאת הראיות, לא ניתן הסבר כלשהו לחשבוניות האמורות ואף חלק מהחשבוניות אינו קריא כלל, התובע אף לא טרח במסגרת סיכומיו לפרט את החשבוניות הנ"ל ולנמק טענתו לפיה ניתן ללמוד מהחשבוניות הנ"ל כי התשלומים הם עבור עבודות אחרות.
בנסיבות אלה איני יכולה לייחס משקל כלשהו לחשבוניות הנ"ל שכאמור צורפו לראשונה לסיכומי התובע.

העבודות הנוספות
התובע טוען כי מעבר להסכם הבסיסי בוצעו על ידו עבודות נוספות שלא נכללו בהסכם, וטען כי הוא מעריך את שווי העבודות בסך של 52,650 ₪ כולל מע"מ, 23,400 ₪ כולל מע"מ ו-12,870 ₪ כולל מע"מ.
יצוין כי הסכום של 12,870 ₪ לא נכלל כחלק מהסכומים שנתבעו על ידי התובע בכתב תביעתו, התובע צירף את החשבונית לכתב תביעתו (כנספח 5) וטען כי לצורך ההדגמה הוא מצרף חשבונית של חברת גליל אנרגיה ירוקה בע"מ (שהייתה נתבעת 3 בתיק ונמחקה בפסק דין מתאריך 24.1.2018), עבור עבודה שביצע לנתבעים "כאשר עבור עבודה זו התובע קיבל את התמורה לה זכאי, ולכן עבודה זו לא נכללת ולא נתבעת במסגרת תביעה זו, אלא החשבונית מצורפת לצורך הבהרת התמונה בלבד..." (סעיף 22 לכתב התביעה). בעוד בתצהירו ובסיכומים שהוגשו מטעמו התובע סותר את עצמו וטוען כי החשבונית לא שולמה לו (סעיף 23 לתצהיר ת/2, וסעיף 10 לסיכומים).
לעומתו הנתבעים טוענים כי ההסכם כולל את כל העבודות שבוצעו ואשר בגינן שולמה כל התמורה המוסכמת לכן אין הם חייבים בתשלום בגין אותן עבודות. עוד נטען כי התובע לא צירף חוות דעת או ראיות להוכחת הסכומים הנטענים.
כפי שציינתי לעיל, התובע לא הציג ראיות להוכחת הטענה כי מדובר בעבודות נוספות שבוצעו מעבר למוסכם בפרויקט כמו כן לא הציג ראיות להוכחת שווי העבודות, במיוחד לא הוצגה חוות דעת מומחה שיעריך את היקף העבודה או שעות העבודה ושווי העבודות או שווי שעות העבודה.
הנימוק שהעלה התובע בעניין זה, אינו מספק, היה על התובע להגיש חוות דעת ומשלא עשה כן הרי שלא הצליח להרים את הנטל הרובץ לפתחו בהוכחת התביעה.

יריבות עם הנתבע 1
כאמור לעיל התובע לא הצליח להוכיח את התביעה נגד הנתבעים כך שדינה נגד שניהם להידחות.
למעלה מן הצורך אוסיף כי גם אם התובע היה מצליח להוכיח את תביעתו כנגד הנתבעת 2 הרי שדינה להידחות בכל מקרה כנגד הנתבע 1 היות ולא הצליח להוכיח טענה כלשהי מהטענות שהופנו אישית אל הנתבע 1. הוא לא הצליח להוכיח כי הנתבע 1 התקשר עימו בחוזה או הזמין את העבודות באופן אישי, כמו כן הוא לא הצליח להוכיח טענתו להרמת מסך ההתאגדות ובסיכומיו אף זנח את הטענה הזו כליל.
יודגש בעניין זה כי התובע עצמו הנפיק חשבוניות וציין בהן כי הן מופנות לנתבעת 2 וכלל לא הוזכר הנתבע 1 בחשבוניות הנ"ל, דבר שאף הוא מלמד כי לא היתה התקשרות אישית עם הנתבע 1.

לסיכום
לאור כל האמור לעיל ומשלא הצליח התובע להרים את נטל ההוכחה הרובץ עליו ומאחר והמוציא מחברו עליו הראיה, הנני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ כחוק.
הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.