הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 61884-09-16

לפני
כבוד ה שופט אלעד טל

תובעת

נוהא חביבאללה

נגד

נתבע

גסאן חביבאללה

החלטה

1. עניינה של החלטה זו בקשה שהוגשה למתן צו מניעה זמני, בגדרו התבקש ביהמ"ש במעמד צד אחד לאסור על הנתבע לבצע כל עבוד ה המונעת או מקשה על השימוש בדירת המגורים של התובעת ובני משפחתה , ובכלל זה לבצע עבודות חפירה, הריסת ובניית תוספת בגוש 16948 חלקה 180 בעין מאהל, והריסת חדר מדרגות ומרפסת הצמודים לדירת התובעת. הכל עד למתן החלטה בתביעה העיקרית.

2. ביום 26.9.16 ניתן צו זמני במעמד צד אחד והתיק נקבע לדיון.

3. ביום 5.10.16 נשמעו הצדדים ו במסגרת הדיון הועלתה על ידי ב"כ הנתבע שאלת הסמכות העניינית שיש לבימ"ש זה לדון בבקשה. בהחלטתי קבעתי, כי עניין הסמכות העניינית ידון בטרם אדרש לבקשה לסעד זמני וזאת לאחר שהצדדים יסכמו בכתב טענותיהם בעניין שאלת הסמכות העניינית.

4. על פי הנטען בבקשה, התובעת, הינה אלמנת אחיו של הנתבע ואם ל-3 בנות קטינות הינה הבעלים והמשתמשת היחידה בדירה אותה קיבלה מהורי בעלה, ואשר מצויה בקומה הראשונה הבנויה על חלקה 140 בגוש 16948.
הנתבע ובני משפחתו מתגוררים בדירה שמעליה.

5. התובעת טוענת, כי היא מתגוררת בדירה מעל 17 שנים, כאשר משך כל התקופה היה ידוע לבני משפחת בעלה המנוח שהדירה מיועדת לה ולמשפחתה.
5. הנתבע החל בעבודות חפירה בצמוד לבניין לשם בניית תוספת בניה במקביל וצמוד לחזית דירת התובעת, באופן המהווה מטרד ליחיד, שכן תיחסם חזית הבית ותמנע כניסת אור יום לדירתה, וזאת ללא אישורה ובניגוד לרצונה.

סמכות עניינית
6. לטענת הנתבע, יש להורות על ביטול הסעד הזמני שניתן לתובעת בהעדר סמכות עניינית. לטענת הנתבע, הוא ביצע את עבודת בניית הקיר התומך בהתאם להיתר שניתן לו כחוק, מאחר ומדובר בסכנת התמוטטות של בית ישן שנבנה בלי עמודים ובלא יסודות (ע' 1 ש' 17-18 ; ע' 2 ש' 6 לפרוטוקול). זאת ועוד, המדובר בסכסוך משפחתי של שנים, כאשר ביהמ"ש נתן צו לעניין הבעלות והירושה מבלי שכל התמונה תהיה פרוסה לפניו (ע' 2 ש' 7-8 לפרוטוקול).
בסיכומיו הוסיף הנתבע, כי הסעד המבוקש מהווה למעש ה ערעור על היתר בניה שניתן לנתבע על ידי הועדה המקומית לתכנון ולבניה מבוא- העמקים (להלן: " הועדה") , כאשר התובעת אינה טוענת כי הנתבע חרג מההיתר. זאת ועוד, בימ"ש זה אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות הועדה בעניין היתר הבניה. מאחר ולטענת התובעת היתר הבניה ניתן לנתבע במירמה, בהתבסס על הצהרות כוזבות של הנתבע, הרי שההליך הנכון הינו לפנות לועדה בהליך השגה לביטול ההיתר, כפי שהצהירה התובעת, בתגובתה, שעשתה.

7. התובעת טענה, כי לא ברור מכח מה פועל הנתבע בקרקע המשותפת שכל האחים, שהינם היורשים של אביהם המנוח, וכי בשנת 2003 ב"כ הנתבע קיבל היתר מהתובעת ובעלה לגור בקומה הראשונה באופן זמני (ע' 1 ש' 1-2 לפרוטוקול). בנוסף, הנתבע לא מאפשר לתובעת להשתמש בדירה בה היא מתגוררת 17 שנים, וכי העבודות שהוא מבצע נועדו לבניית יחידות דיור נוספות (ע' 2 ש' 11-12 לפרוטוקול).
בסיכומיה דוחה התובעת את טענות הנתבע בעניין הסמכות העניינית. לטענתה, הסעד המבוקש מכוון למנוע מהנתבע לבצע שינויים במבנה. המדובר בסעד הנוגע לשאלת השימוש במקרקעין, שהינו בסמכות בימ"ש זה. בנוסף, מאחר והבית אינו רשום כבית משותף, אין המדובר בסכסוך בין בעלי דירות בבית משותף. לטענת התובעת, אין היא תוקפת ישירות את החלטת הועדה וממילא חוקיותה של ההחלטה הינה הטפל לסעד העיקרי, ולכן ביהמ"ש קונה סמכות להכריע גם בה. לסיום הצהירה התובעת, כי החלה בהליכים מנהליים מול הועדה, לביטול היתר הבניה שניתן לנתבע. לאור כל האמור, עותרת התובעת לצו מניעה קבוע המשמר את המצב הקיים ומונע מהנתבע לבנות את התוספת בהתאם לתוכנית שאושרה על ידי הועדה.

דיון והכרעה
8. תקנה 101 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, (להלן: "תקסד"א") קובעת, כלהלן:

(2)"בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים הבאים:
(1) ...
(2) חוסר סמכות".

9. הכלל הוא, כי על ערכאה שיפוטית להקפיד הקפדה יתרה שלא לחרוג מגדרי סמכויותיה ובית המשפט יידרש לשאלת סמכותו בעניין מסוים מיוזמתו ואף ללא העלאת טענת חוסר סמכות ע"י מי מבעלי הדין (בג"צ 2117/99 מנסור נגד בית הדין השרעי, פ"ד נד(1) 211; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, מהדורה שביעית, עמ' 10).

10. כידוע, בית משפט קונה לו סמכות לדון בהליך , רק מקום שהדין מעניק לו סמכות עניינית להידרש להליך זה ( השופטת שולמית וסרקרוג, סמכותם העניינית של בתי-המשפט בעניינים מנהליים לפי חוק בתי-משפט לעניינים מנהליים (משפט וממשל, כרך ז' 381).

11. המבחן לקביעת סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בתביעה שלפניו הוא מבחן הסעד (ע"א 27/77 טובי נגד רפאלי, פ"ד לא(3) 561; ע"א 2846/03 אלדרמן נגד ארליך (פורסם בנבו) מכאן שאין חשיבות לכותרת שהוכתר ההליך או מהות הסכסוך האמיתי בין בעלי הדין, אלא יש לבחון את הסעד האופרטיבי לו עותרים במסגרת התביעה הנדונה (רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והבלו, פ"ד מ"ד (3) 812 ; רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ (פורסם בנבו).

12. למקרא הבקשה, לא יכול להיות ספק כי לב התביעה ה וא היתר הבניה שניתן על ידי הועדה, שכן הסעד המבוקש הינו לאסור על הנתבע " להמשיך בעבודות חפירה, הריסה ובניית תוספת בגוש 16948 חלקה 140", אותן הוא מבצע בהתאם להיתר בניה שניתן לו על ידי הועדה ביום 15.8.16 (ס' א ל בקשה).

13. היתר הבניה ניתן על ידי ועדה מקומית לתכנון ובניה, והסמכות העניינית המובהקת לתקיפתו, נתונה לוועדת הערר ולבית המשפט לעניינים מנהליים.
סעיף 152(א)(1) ל חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 , מורה כי מי שנפגע מהחלטתה של ועדה מקומית או רשות רישוי מקומית רשאי לערור עליה בפני ועדת ערר, שהוקמה מכוחו של החוק הנ"ל. וככל שאותו נפגע לא מגיע על סיפוקו כתוצאה מהחלטתה של ועדת הערר, הוא רשאי להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראה לעניין זה - עע"מ 317/10 אהוד שפר נ' מורן סקאל יניב ( פורסם בנבו); ע"א 4595/06 הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה נצרת עילית נ' יהונתן סבן ו-15 אחרים (פורסם בנבו).

14. התובעת הצהירה בסיכומיה, כי היא וב"כ "ערים לכך שהמתווה לתקיפת מתן האישור באופן זה מקומו בהליכים מנהליים והמבקשת החלה בהם מול הועדה לתכנון ובניה – הוגשה השגה בהולה לביטול היתר בניה לועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים אשר נתן את ההיתר " (ס' 7 לסיכומי התובעת). התובעת לא מיצתה את ההליכים שהתווה המחוקק, קרי פניה לועדת ערר, ולאחר מכן לבית המשפט לעניינים מנהליים. מכאן, שאין לבימ"ש זה סמכות עניינית להידרש לתביע ה שהינה תקיפה של מעשה מינהלי עשוי , באיצטלה של בקשה לצו מניעה זמני.

15. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, על פי האמור בתקנה 101(2) לתקסד"א.
כפועל יוצא מכך, צו המניעה שניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 26.9.16, מבוטל.

16. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.