הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 61686-06-16

בפני
כבוד ה שופט דניאל קירס

התובעים

1.עירית דהן באיירסקי
2.יניב דהן
באמצעות ב"כ עוה"ד דן גור

נגד

הנתבעת

מי-טל הנדסה ושרותים בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד ראגב חורי

פסק דין

1. בפני תביעה לפיצויים בגין ליקויי בניה, בענין הדירה החדשה שרכשו התובעים מהחברה הנתבעת.

2. לאחר שכל צד הגיש, במסגרת התביעה, חוות דעת מטעמו, מונה מר אסא זהר כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי סך עלויות תיקוני הליקויים בדירה עומד על 38,113 ₪ (כולל פיקוח הנדסי, כולל מע"מ).

טענות לפגמים בריצוף

3. המומחה מטעם התובעים חווה דעתו לפיה קיימים פגמים באריחי ריצוף ולפיה יש להחליף את האריחים הפגומים. המומחה מטעם בית המשפט הכיר, בחוות דעתו, בצורך להחליף רק חלק מהאריחים הפגומים הנטענים. מתשובות המומחה מטעם בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם התובעים עולה, כי התובעים טענו באותו שלב כי אין בידיהם מספיק אריחים רזרביים, כי הם פנו לחנויות ולא נותרו אריחים באותו גוון וכי טיפול באריחי השיש בכניסה לבית ובמדרגות מחייב החלפת כל האריחים על מנת שיוותרו אריחים בגוון אח יד (ראו התשובות לשאלות ההבהרה אשר הוגשו ביום 27.7.2017) . המומחה מטעם בית המשפט נחקר על חוות דעתו ביום 19.7.2018. במסגרת חקירתו בידי ב"כ הנתבעת, העיד המומחה מטעם בית המשפט בענין ריצוף, "הבאתי מתוך הנחה שיש להם את אריחי הריצוף המתאימים לצורך החלפה וזו הנחה שפועלת לטובתכם אם לא כן צריך להחליף את כל המשטח" (ע' 7 ש' 12-13). ב"כ התובעים שאל את המומחה מטעם בית המשפט בענין תוספת העלות בגין הצורך להחליף את הריצוף בדירה עקב העדר אריחים רזרביים. ב"כ התובעים הציע לו כי מדובר בתוספת של כ-38,000 ₪, והמומחה מטעם בית המשפט השיב "זה לא מדוייק, צריך לעשות כל מאמץ לאתר אריחים דומים לפני שהולכים למהלך כל כך דרסטי של החלפת כל הריצוף בבית...." (ע' 16 ש' 22-19). ב"כ הנתבעת שאל את המומחה מטעם בית המשפט האם, חלף החלפה גורפת של ריצוף, ניתן לפרק ריצוף מחדר הממ"ד בדירה (שהוא משטח קטן יחסית) לשם החלפת רצפות במקומות אחרים בדירה ולרצף רק את חדר הממ"ד בצבע אחר, והמומחה מטעם בית המשפט השיב "כן זה רעיון" ( ע' 17 ש' 32 – ע' 18 ש' 1 ).

4. הגעתי למסקנה כי אין מקום לקבוע פיצוי בענין פגמים ברצפות על בסיס ההנחה שנדרשת החלפת משטחים שלמים (להבדיל מעלות החלפת האריחים הבודדים בהתאם לחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט). אבאר.

5. ראשית, התובע הצהיר בתצהיר העדות הראשית שלו, אשר הוגש לאחר חקירת המומחה מטעם בית המשפט, כי האריחים בחדר הממ"ד בדירה אינם באותו הגודל של האריחים ב יתר חלקי הדירה שהם בגודל 60*60 ס"מ , תוך שהפנה למפרט הדירה ולתמונות. על כן אבהיר כי מסקנתי לפיה אין מקום לחייב את הנתבעת בעלות החלפת משטחים שלמים של ריצוף בדירה אינה מתבססת על האפשרות הנטענת של פירוק אריחים מחדר הממ"ד.

6. הגעתי מסקנה שאין לחייב את הנתבעת בעלות החלפת משטחי ריצוף שלמים (להבדיל מהחלפת אריחים בודדים כאמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט), מאחר שהנתבעת הרימה את הנטל להראות כי התובעים קיבלו לידיהם יותר אריחים רזרביים, מכל סוג רלוונטי , מהנדרשים על מנת להחליף את האריחים על-פי חוות הדעת מטעם בית המשפט.

7. המומחה מטעם בית המשפט הכיר בחוות דעתו בצורך להחליף אריחי ריצוף כדלקמן ( ראו פרק 1 לחוות הדעת):

סעיף בחוות הדעת מטעם בית המשפט
תיאור
גודל אריח על-פי מפרט הדירה (צורף לתצהיר התובע)
1.1.1
2 אריחים פגומים בחדר דיור
60*60 ס"מ
1.1.2
אריח אחד במטבח
60*60
1.1.6
אריח אחד בחדר רחצה כללי
קרמיקה 33*33 או פורצלין 33.5*33.5
1.1.7
2 אריחים בשירותי אורחים
קרמיקה 33*33 או פורצלין 33.5*33.5

8. התובע אישר בעדותו כי היא חתם, בעת מסירת הדירה, על מסמך המפרט את האריחים הרזרביים שקיבל לידו ("מי-טל הנדסה ושירותים בע"מ – שם הפרויקט: רמת ישי 'מי-טל פלוס – טבלת מעקב לשמירת קרמיקה לשנת בדק"), בנספח ג' לתצהירו של מר עופר שגיב מטעם הנתבעת) (להלן: אישור האריחים הרזרביים).

9. בחוות הדעת מטעם בית המשפט, הכיר המומחה, כמפורט בטבלה לעיל, בצורך להחליף 3 אריחים בסלון ("חדר דיור") ובמבטח יחד; ואילו באישור האריחים הרזרביים אישר התובע כי קיבל יותר מזה – 5 אריחים ל"סלון/מטבח").

10. חוות הדעת מטעם בית המשפט, הכיר המומחה, כמפורט בטבלה לעיל, בצורך להחליף אריח אחד בחדר רחצה כללי; ואילו באישור האריחים הרזרביים אישר התובע כי קיבל יותר מזה – 10 אריחים ל"ח. אמבטיה".

11. בחוות הדעת מטעם בית המשפט, הכיר המומחה, כמפורט בטבלה לעיל, בצורך להחליף שני אריחים בשירותי האורחים; ואילו באישור האריחים הרזרביים אישר התובע כי קיבל יותר מזה – 18 אריחים ל"ש. אורחים".

12. התובע לא רק אישר בעדותו את חתימתו על אישור האריחי ם הרזרביים; הוא אישר כי הכתוב באישור האריחים הרזרביים היה אף נכון, לעת חתימתו (ע' 26 ש'30-29).

13. גרסתו של התובע בעדותו לגבי אישור האריחים הרזרביים היתה, כי הנתבעת עצמה השתמשה בחלק מהאריחים הרזרביים בביצוע תיקונים בדירה לפני הגשת התביעה (ע' 23 ש' 7-3) . משהנתבעת הוכיחה כאמור כי התובעים קיבלו לידיהם יותר אריחים ממה שנדרש לשם החלפת אריחים לפי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, נטל הראיה עבר אל כתפי התובעים להראות כי הנתבעת עצמה השתמשה בחלק מהאריחים הרזרביים שהתובע אישר כי הוא קיבל לידיו. לא מצאתי כי התובעים הוכיחו טענה זו. מעבר לכך שטענה לפיה הנתבעת החליפה רצפות בדירה אינה מופיעה בכתב התביעה, וגם לא בחוות הדעת מטעמם, התובעים לא הצביעו על כל מסמך בענין תיקון שביצעה הנתבעת בדירה אשר הצריך שימוש באריחים רזרביים. עדותו של התובע לפיה הנתבעת השתמשה בחלק מהאריחים הרזרביים שהוא קיבל לידיו, היתה עדות יחידה של בעל דין. ב"כ התובעים טען בסיכומים כי התובעים טענו מה"יום הראשון" כי הנתבעת השתמשה באריחים רזרביים במעט התיקונים שהיא ביצעה בדירה (ע' 36 ש' 13-15). אולם לא מצאתי תימוכין לכך. מצאתי טענה אחרת ב"דוח ליקויים" ששלח התובע לנתבעת ביום 15.6.2014, לפיה:

"מרצפות כלל – בכניסה לבית בוצע[ה] ספירת מלאי מרצפות ספייר הנמצאות בגג נמצא חוסרים רבים לטענת מיכאל המרצפות יוזמנו – עד היום לא הגיע כלום ולא הוזמן, ברשותי דף הספירה שבוצע [ה]" (נספח ב' לתצהיר התובע, ע' 4 פסקה 2).

התובעים לא העלו במשפט טענה לפיה אריחים רזרביים שהיו על הגג נעלמו (אלא טענו כאמור כי הנתבעת השתמשה בחלק מהאריחים הרזרביים כדי לבצע תיקונים בדירתם). אולם בבחינת למעלה מן הדרש אציין , כי הכתוב, בדו"ח הליקויים הנזכר שערך התובע, בענין אריחים שנעלמו מהגג הוא לכל היותר סיוע עצמי של התובע. התובעים טענו כי יש לז קוף לחובת הנתבעת את העובדה שהאדם מטעמה אשר טיפל בעניינם במישרין, מר מיכאל, לא הובא לעדות מטעמה. אולם התובעים, אשר כאמור נושאים בנטל להוכיח שלמרות שהתובע אישר קבלת אריחים במספר מספיק, חסרים מתוך מספר זה כיום אריחים באופן שהנתבעת אחראית לו, לא ביקשו להעיד את מיכאל גם כאשר נכחו לראות שהנתבעת אינה מעידה אותו (בענין זכותו של בעל דין להעיד אפילו את בעל הדין היריב עצמו כאשר מתברר שלא יעיד מטעם עצמו, ראו סעיף 7 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' משה, פ"ד סא(1) 834 (2006); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1901 (2009): "מקום שצד נמנע מהצגת ראיה התומכת ביריבו – על היריב לדאוג להצגתה; והוא לא יכול ליהנות מאי הצגתה על-ידי בעל הדין המחזיק בה אלא אם הלה מונע זאת ממנו" ). והעיקר: אף אילו התובעים היו טוענים בענין אריחים חסרים על הגג, ואף אילו התובעים היו מוכיחים את הטענה, בכך אין כדי להוכיח כי לאחר שהתובעים קיבלו לידיהם את האריחים הרזרביים, אבדן חלקם בעת היותם על הגג הוא דבר שבאחריות הנתבעת דווקא.

14. לאור כל האמור לעיל, אין מקום לחייב את הנתבעת לשלם פיצוי המשקף החלפת משטחי ריצוף בדירה (מעבר לעלות החלפתם של אותם אריחים בודדים על-פי חוות הדעת מטעם בית המשפט).

פגמים באריחים בודדים, וטענות בענין פגמים נוספים בדירה

15. הנתבעת, אשר לא השיבה להחלטה בה הורה בית המשפט לצדדים להודיע עמדתם בנוגע למינוי מומחה מטעם בית המשפט, טענה כי יש להעדיף את חוות הדעת מטעמה על-פני חוות ה דעת מטעם בית המשפט. הנתבעת טענה בסיכומיה כי המומחה מטעם בית המשפט לא ביצע בדיקות בהתאם לנדרש על-פי תקנים הרלוונטיים ; כי הוא לא הציג תמונות של הפגמים עליהם העיד, אלא טען שהיו תמונות אך אירעה תקלה בעניינן; כן טענה הנתבעת כי המומחה מטעם בית המשפט אף לא ידע לתאר פגמים להם טען.

16. לא מצאתי מקום לדחות את חוות הדעת מטעם בית המשפט.

17. אמנם המומחה מטעם בית המשפט העיד כי אין בידיו להציג תמונות וכי קרתה תקלה בענין זה (ע' 5 ש' 31 – ע' 6 ש' 1). אולם חוות דעתו בנויה כך, ש מופיע התיאור של פגם נטען כפי שתואר ב חוות הדעת מטעם התובע, ובסמוך לאחריו רושם המו מחה מטעם בית המשפט אם אותו ליקוי אותר על ידו אם לאו. רשום בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט כי הוא ביקר בנכס מושא התביעה, ועוד בנוכחות נציגי שני הצדדים (ע' 4 פס' ד), ולא נטען בפני אחרת. ראו דברים אלה מעדותו של המומחה מטעם בית המשפט:

"יש לנו בעיה קטנה אחת, כי אין לנו תמונות ואין תיאור של הפגם.
ת. עשינו ניסיון לאתר את התמונות, עכשיו יש אותי, אני הייתי במטבח וראיתי פגם אחד, למרות שהמומחה של התובעים אמר שניים אני כתבתי אחד, אני הייתי בדירה ואני ידו הארוכה של בימ"ש וגם עיניו. ..."(ע' 7 ש' 9-6).

אין בפיה של הנתבעת חלילה כל טענה לפיה למומחה מטעם בית המשפט ענין בהצלחת תביעת התובעים, ובחוות דעתו הוכרה כאמור עלות תיקונים של כ-38,000 ₪ (כולל מע"מ), כאשר בחוות הדעת (ותוספת לחוות הדעת) מטעם התובעים נטען לעלו ּת תיקונים בסך של כ-81,000 ₪ (כולל מע"מ). ויוער, כי חלק מהפגמים בדירה היו זכורים היטב למומחה מטעם בית המשפט :

"ש. תגיד לנו במקרה הזה, נניח שני אריחים פגומים בחדר דיור מה הפגמים האלה
ת. היה שבר בשכבת הגלזורה שבר גדול.
ש. איפה זה כתוב בחוות דעתה
ת. זה לא כתוב, אבל..." (ע' 5 ש' 27-30).

אוסיף, כי גם מקום שהמומחה מטעם בית המשפט לא זכר באופן מדויק ליקוי שנשאל עליו, לא עורער הבטחון שלו בכך שהוא אכן ראה פגם כפי שרשום בחוות דעת. לדוגמה, כאשר נשאל אם אין לו תמונות והוא לא בטוח בפגם, הוא השיב "אין לי תמונות זה היה מסוג הפגמים האלה, או שברים במשטח העליון של הגלזורה או לאורך []שול[] הקאנט של האריח" (ע' 6 ש' 13-15).

18. כאשר המומחה מטעם בית המשפט, אשר מצא פגם בזווית הטיח בדירה, נשאל אם בדק זאת בהתאם לתקן 1920 באמצעות כלים ומכשירים , הוא השיב :
"כן, אני מסביר כאשר אני מסתכל על קיר כזה למשל כמו הקיר בצד שמאל של האולם [אולם בית המשפט] , אז על פניו הוא נראה ישר, יכול להיות שיש שקעים שקשה לתפוס בעין, ולכן התקן אומר תעמיד ליד זה סרגל ותמדוד בכל נקודה המרחק מהקיר לסרגל, ותוודא שהסרגל שלך מאונך הדבר הזה לא רלוונטי משום שלא רשמתי ליקוי על עקמומיות ובמישור הקיר המאונך, אני רשמתי בעיה קשה בתקרה, ובתקרה התקן לא חל אי אפשר להעמיד את הסרגל, ושוב זה כל כך בולט וברור ואין צורך להיכנס לדברים האלה, שוב אני מציין התקן לא חל על מדידה של הטייח בתקרה" (ע' 11 ש' 19-26).

ב"כ הנתבעת עימת את המומחה מטעם בית המשפט בטבלה מתוך אותו תקן לגבי תקרה, אולם המומחה העיד:

"...אבל זה נעשה על ידי הטייחים שעושים את הטייח בדירה, כי מדובר פה לקבע תוך הקיר תושבות ממתכת לשים עליהם את המשטח הזה ואז לבדוק, ברור שמומחה בימ"ש לא יכול לעשות בדיקות שיביאו נזק לקירות, אין לו את המשאבים, צריך לקחת 20,000 ₪ זה לא מטריה רלוונטית..." (ע' 11 ש' 35-31).

תשובות אלה היו סבירות בעיני. אוסיף, כי הנתבעת ממילא לא הגיש ה העתק התקנים אליהם הפנתה.

19. הנתבעת טענה שאין מקום לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט בענין הצורך להחליף אבן במדרגות. שכן, לטענתה מדובר באבן טבעית שיש בה, מטבעה, הבדלי גוונים. המומחה מטעם בית משפט העיד בענין זה:

"ש. אתה גם מסכים שאבן טבעית שיש לה גוונים טבעיים שיכולים להיות גם שונים

ת. כן אבל אתה רואה איזה אחידות ופה אתה רואה בצורה ברורה שסוג הגוון שונה עם חריצים שונים, הגוון הוא גוון לכיוון הצהוב הבהיר, במדרגה הראשונה והאחרונה שונות, ג'ינג'י מאוד בולט ולכן גם התגובה שלי הייתה שאבן טבעית יכולה להיות השתנות אבל זה בולט וזה טעון מסדרה אחרת, וזה נותן אפקט שונה לחלוטין" (ע' 9 ש' 23-27).

לא מצאתי סיבה שלא לקבל את עמדתו של המומחה מטעם בית המשפט בענין זה.

20. הנתבעת הפנתה לתשובת המומחה מטעם בית המשפט בענין פגמים בצבע בדירה, לפיה אם התובעים צבעו בעצמם, תיקון הצבע באחריותם. אולם עיון בחוות הדעת מטעם בית המשפט מעלה כי הפגם בענין "צבע וטיח פנים" (פרק 5) אינו ב עיקר בצבע עצמו אלא מדובר בפגמים בטיח ובתפרחת בצבע (סעיפים 5.1, 5.2). בסעיף 5.5 לחוות הדעת המומחה מטעם בית המשפט נדון פגם נטען לפיו הצביעה של הקירות והתקרות בכל שטח הבית לקויה. בענין זה קבע המומחה מטעם בית המשפט כי יש לבצע צביעה בגוון אחיד במקומות שיתוקן הטיח והיכן שהצבע פגום. גם כאן אין מדובר אך בצבע עצמו, אלא בצורך לצבוע לאחר תיקוני טיח.

21. הנתבעת טענה כי התובעים הפרו את חובת הקטנת הנזק, בכך שהמתינו ממסירת הדירה ביום 17.6.2013 ועד ליום 15.6.2014 כדי להעביר את דו"ח הליקויים מאותו היום , וכי המתינו כשלושה חודשים לאחר משלוח דו"ח ליקויים זה ועד שהתקשרו לנתבעת כדי לברר בענין ביצוע תיקונים לפיו. טענת הנתבעת בענין זה היא, שפגמי רטיבות גדלים עם חלוף זמן. אני דוחה את טענת הנתבעת בענין אי-הקטנת נזק. הנתבעת לא כימתה את ההפרש הכספי שהיא טוענת לה, בין הצורך לתקן פגמים עקב רטיבות נכון למועד ביקורו של המומחה מטעם בית המשפט, לבין הצורך לתקן את הפגמים הללו אילו התובעים היו מתריעים עליהם קודם לכן.

22. הנתבעת טוענת, בענין הפג מים בענין ריצוף עליהם הוצבע בחוות הדעת מטע ם בית המשפט, למעשה לחלופין, שמדובר בפגמים שנגרמו בידי התובעים. שכן , נערך פרוטוקול מסירה מפורט מאד בעת מסירת הדירה, ו אין בו זכר לפגמים נטענים אלה. אני דוחה טענה זו. פגמים בריצוף יכולים להיגרם במועד לאחר המסירה (כגון שבר בשכבת הגלזורה בחדר דיור, ראו פרוטוקול ע' 5 ש' 28), ככל שמדובר בתקופת הבדק לגבי ריצוף, אין בפרוץ ביטוי חיצוני של הפגם לאחר מסירת הדירה כ די לפטור את המוכר מאחריות לפגם. הנתבעת לא הביאה כל הוכחה שהתובעים עשו שימוש בלתי סביר כלשהו בדירה אשר הביא לפגמים בריצוף (ואין באישור התובע בעדותו שהתובעים הכניסו ריהוט לדירה כדי לגרוע ממסקנה זו).

טענות הנתבעת בענין אי מתן הזדמנות נאותה לתקן

23. הנתבעת טענה כי התובעים לא נתנו לה הזדמנות נאותה לתקן ליקויים בדירה .

24. אין מחלוקת על כך שהתובעים העבירו לנתבעת בין היתר דו"ח ליקויים מיום 15.6.2014 (ראו מכתב הנתבעת, לפיו "שלחתם אלינו את דוח הליקויים ביום 15/06/2014" (נספחי תצהיר התובע). השוואה בין חוות הדעת מטעם בית המשפט לבין דו "ח הליקויים של התובע מעלה , כי רבים אם לא רובם של הפגמים בחוות הדעת מטעם בית המשפט צוינו כבר בדו"ח ליקויים זה.

25. סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 קובע:

זכות תיקון אי-התאמה
4ב. (א) התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה או קונה המשנה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר.
....

נקבע בפסיקה, כי התוצאה של אי-מתן הזדמנות נעותה למוכר לתקן בחוק המכר (דירות) היא הפחתת הפיצוי, כך שישקף את העלות, עבור המוכר – להבדיל מעלות ביצוע בידי קבלן אחר – של ביצוע התיקונים ( ע"א 7799/01 סלים וברזילי ואח' נ' שרביב בע"מ, פ"ד נו(5) 725 (2002); ראו, לאחרונה, ע"א (ת"א) 33160-01-17 ס.ש.ק. ניהול והפעלת בתי אוכל בע"מ נ' מנשה משה (19.10.2017)).

26. מצאתי כי בענייננו, התובעים נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן ליקויים , כפי שאפרט.

27. הנתבעת טוענת כי בדו"ח תקלה מיום 22.12.2013 התובעים ביקשו כי נציג הנתבעת יגיע אך כדי לבדוק את הליקויים, כך שרק בהמשך יתואם מועד לביצוע התיקונים. בענין דו"ח ליקויים מיום 15.6.2014 אשר קיבלה הנתבעת מהתובעים, לטענת הנתבעת היא ניסתה פעמים רבות ליצור קשר עם התובעים אולם ללא הצלחה, וכאשר הצליחה ליצור קשר, התובעים אמרו לה שיבררו, יתאמו ויחזרו לנתבעת עם תאריך מתאים לתיקון, אולם דבר זה מעולם לא קרה. לטענת הנתבעת עולה מתרשומת הנתבעת כי ביום 12.10.2014 התקשר התובע כדי לשאול מתי מגיעים לדירה כדי לתקן את התיקויים, ונמסר לו כי הנתבעת ממתינה לקבל מהתובע תאריך נוח. לטענת הנתבעת, במעמד זה מסר התובע כי יש נה תינוקת בבית ולכ ן אין אפשרות כרגע לבצע תיקונים. עוד מסר התובע בשיחה זו, לטענת הנתבעת, כי יש לפנות את התובעים מהבית ורק אז ניתן יהיה לבצע את תיקוני שנת הבדק. הנתבעת סירבה לדרישה זו, ולטענתה נקבעה פגישה ליום 14.10.2014, כאשר התובעים שוב ביקשו שהנתבעת תגיע רק כדי לראות את הליקויים, מבלי לבצע תיקונים. לטענת הנתבעת, התובע שוב ביטל פגישה זו ונקבעה פגישה נדחית ליום 24.10.2014, אולם התובעים הודיעו כי גם פגישה זו הם אינם יכולים לקיים. לטענת הנתבעת (בשני התצהירים מטעמה), נקבעה פגישה ליום 30.10.2014, אולם באותו יום התובעים לא ענו לטלפון ולא ניתן היה להגיע אליהם.

עוד טענה הנתבעת כי חברת "פרת", ממנה ביקשה הנתבעת לתקן את הדוד של התובעים, מסרה אף היא כי לא ניתן היה להשיג את התובעים טלפונית לשם תיקון הדוד.

28. לא מצאתי במספר הפגישות שדחו התובעים בתקופה קצרה בחודש אוקטובר 2014 , כשלעצמו, וכאשר התובע הוא איש קבע בצה"ל, משום אי-מתן הזדמנות נאותה לתקן.

29. אף טענת הנתבעת לפיה התובעים לא ענו לטלפון לקראת הפגישה ביום 30.10.2014, אינה מובילה למסקנה כי התובעים לא נתנו לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן. ראשית ולמען הדיוק , עולה מהתכתובת שהגישה הנתבעת עצמה, כי המועד הנדחה לפגישה שנקבעה תחילה ליום 24.10.2014 לא היתה 30.10.2014 כמוצהר בשני התצהירים מטעם הנתבעת, אלא – 31.10.2014. שנית, עולה מתכתובת הדוא"ל שצירף התובע לתצהירו כי התובעים דחו "בזמן אמת" את הטענה בענין אי-זמינות טלפונית. בתגובה להודעה ממר שמעון רבשטיין טעם הנתבעת לפיה חברת "פרת" (לענין תיקון הדוּד) לא הצליחה להשיג את התובעים טלפונית, השיב התובע בדוא"ל :

"איני מכיר זאת, בכל מקרה אנחנו זמינים תמיד:
0547824034
0545802334
לגבי הפגישה עם מיכאל נדחתה כי אני הוקפצתי לבסיס לסופ"ש ולכן קבענו מועד חדש בשישי הבא" (הודעה מיום 23 אוקטובר בשעה 22:37).

אולם העיקר הוא, שמהתכתובת שהגישה הנתבעת עצמה עולה מפורשות ש הפגישה ליום 31.10.2014 נקבעה מראש לשעה מסוימת: "עירית דהן מוסרת שאי אפשר להגיע ביום שישי הקרוב. דוחה ליום שישי הבאה 31/10/14 בשעה 8:00 מבקשת שמיכאל יגיע רק לראות (לא לעבוד)". בנסיבות אלה, פניה טלפונית נוספת של הנתבעת כלל לא נדרשה כדי לקיים את הפגישה ביום 31.10.2014: הרי מקום הפגישה היה ידוע, התובעים גרים בו והנתבעת בנתה אותו – וכל שנדרש היה כי הנתבעת תתייצב במקום בשעה היעודה. מאחר ומקום וזמן הפגישה נקבעו מראש, הנתבעת היתה צריכה להגיע לפגישה שנקבעה אף אם התובעים לא ענו לטלפון באותו בוקר לפני שעת הפגישה. למעלה מן הצורך: נוכח התכתובת שצורפה לתצהיר התובע ובה טענת התובע לפיה התובעים תמיד זמינים בטלפון, העדים מטעם הנתבעת (מנהל הנתבעת מר עופר שגיב וכן אריאלה בר ) לא הצהירו מי הוא האדם שניסה להתקשר למי מהתובעים לקראת הפגישה ( פס' 12 לתצהירו של מר שגיב, פס' 11 לתצהירה של גב' אריאלה בר).

30. די בהעדר טענה מצד הנתבעת לפיה התייצבה במקום ובשעה הייעודים לפגישה שהיתה קבועה ליום 31.10.2014 כדי לקבוע שהיא לא ניצלה הזדמנות נאותה לתקן. בענין דרישת התובעים בתכתובת לפיה הנתבעת תגיע תחילה אך כדי לראות ליקויים ודרישתם שם לענין פינויים מהדירה לצורך ביצוע התיקונים, הרי הנתבעת לא טענה "בזמן אמת" כי היא רואה בדרישות אלה סירוב לאפשר תיקונים. אדרבא: כאמור, אף לשיטתה ולמרות דרישות אלה של התובעים, היא קבעה פגישה עם התובעים ליום 31.10.2014 בדירה – פגישה בה ניתן היה לנסות ללבן את הסוגיות בדבר מועד ביצוע התיקונים ושאלת הפינוי – וכאמור אינני מקבל את טענות הנתבעת בנוגע לנסיבות אי-התקיימותה של אותה פגישה.

31. בשולי הדברים אציין הודעת דוא"ל מטעם התובעים ממנה עולה לכאורה כי מר מיכאל מטעם הנתבעות דווקא הגיע לדירתם באותה תקופה . בהודעה מיום 8.12.2014 בשעה 19:39, כחודשיים לאחר הפגישה שהיתה קבועה ליום 31.10.2014, כותב התובע : "מאז שמיכאל היה אצלנו (מעל חודש) לא קיבלנו ממכם שום תגובה לליקויים בדירה, מקווה שלא שכחתם אותנו...". הנתבעת לא הגישה במסגרת תצהיריה כל תשובה שנשלחה להודעה זו (ולא טענה בתצהירים מטעמה כי מדובר בהודעה מזויפת או בהודעה שהיא לא קיבלה ). כאשר אין בפי הנתבעת כל גרסה עובדתית לפיה מר מיכאל הגיע ל פגישה ביום 31.10.2014, ממילא אין לה גרסה עובדתית בשאלה מדוע לא בועצו בסופו של דבר תיקונים למרות שמר מיכאל הגיע לאותה פגישה, ממילא אין ולא יכולה להיות בפיה גרסה לפיה התנהלות התובעים באותה פגישה (שלגרסתה כלל לא התקיימה) היוותה שלילת הזדמנות נאותה לתקן.

32. על כן, ואף מבלי להידרש לטענת בא כוח התובעים לפיה הנתבעת אינה יכולה מצד אחד להחכיש את הצורך בתיקונים למעט סכום של 1185 ₪ (בהתאם לחוות הדעת מטעם הנתבעת) ולטעון באותה נשימה שלא ניתנה לה הזדמנות לתקן, הנני קובע כי לא נשללה מהנתבעת הזדמנות נאותה לתקן.

סיכום

33. הנני מאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הקובעת עלות תיקונים בסך 38,113 ₪ (כולל מע"מ).

34. התובעים עתרו, לצד תביעתם בענין ליקויים נטענים בעלות תיקון של 106,818 ₪, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 35,000 ₪. על רקע עלות התיקונים בה הנני מכיר בפסק דין זה, על סך 38,113 ₪; ובשים לב לכך שמדובר בין היתר בליקויי רטיבות בדירת המגורים החדשה של התובעים, הנני פוסק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

35. התובעים עתרו לפיצוי בגין דיור חלופי. אולם נוכח חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אותה אימצתי, בה לא הכיר המומחה מטעם בית המשפט בצורך בפינוי הדירה לצורך ביצוע התיקונים הנדרשים (השווה תשובתו בענין צורך בפינוי הדירה אם יהיה צורך להחליף את כל הריצוף בדירה, ע' 17 ש' 25-23, טענה שנדחתה בפסק הדין זה) , אין מקום לכך.

36. סוף דבר:

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים יחד ולחוד פיצויים בגין ליקויי בניה בסך של 38,113 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 30.5.2017 ועד לפרעון בפועל;

כן תשלם הנתבעת לתובעים יחד ולחוד פיצויים בגין עוגמת נפש, בסך של 10,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעים יחד ולחוד, בנוסף, כשיפוי חלקי בגין האגרה, סך של 1,250 ₪.
עוד תשלם הנתבעת לתובעים יחד ולחוד, שכר טרחת עורך דין בסך של 5,850 ₪.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ט, 02 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט