הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 61036-12-14

מספר בקשה:134
בפני
כבוד ה שופט דניאל קירס

המבקש (הנתבע)

עו"ד וסים זועבי

נגד

המשיב (התובע)
מוהנד אבו נאג'י
באמצעות ב"כ עוה"ד איליא נסיר

החלטה

1. בתביעה זו תבע התובע את הנתבע, עורך דין, כמי שייצג אותו בעסקת מקרקעין. בפסק דין בתיק זה מיום 17.12.2019 (להלן: פסק הדין בתיק זה) חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 218,942 ₪ בתוספת שערוך: 50,000 ₪ מתוך הסכום הנזכר כהשבת כספים שהנתבע קיבל מהתובע מעבר לתמורה בעסקה, והיתרה, פיצוי בגין תשלומי חובה אשר חלו על המוכרת בעסקה, אשר בגין רשלנותו של הנתבע לא סולקו (פס' 143 לפסק הדין בתיק זה ).

הבקשה

2. ביום 28.7.2020 הגיש הנתבע את הבקשה שבפני, ל"ביטול ו/או תיקון" פסק הדין בתיק זה וכן בקשה להארכת מועד להגשתה. הנתבע מפנה לעובדה שבהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי (ת"א (מחוזי נצ') 50335-03-16) , ניתן פסק דין ביום 23.7.2020 שבו קבע בית המשפט המחוזי כי ייפוי כוח משנת 1962 ו-1982 אשר עמדו בבסיס העסקה, מזויפים. לטענת הנתבע, מאחר שהעסקה אינה תקפה, התייתר הצורך לשלם תשלומי החובה בעסקה שבגינם הוא חויב לפצות את התובע , ונדרש לבטל את פסק הדין בתיק זה או לתקנו. לטענת הנתבע , מדובר בעיוות דין הזועק לתיקון.

3. הנתבע טען כי הדרך הדיונית לתקוף פסק דין שהושג שלא כדין הי א באמצעות הגשת בקשה לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין. עוד הפנה הנתבע בבקשתו לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המסמיכה את בית המשפט לתקן כל פגם בהליך. בנוסף, הפנה הנתבע לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 בענין סמכות בית המשפט לתקן טעות בפסק דין.

4. הנתבע טען בבקשה "למבקש נודע על פסק הדין רק לאחרונה ביום 18/06/20 עת הומצאה לו אזהרה משלכת ההוצאה לפועל בנצרת... כאשר לאזהרה צורף העתק מפסק הדין" (פס' 2). לטענתו הבקשה הוגשה במועד הקבוע בחוק, אך אם יתברר שקיים איחור כלשהו מתבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשתה.

התשובה

5. התובע טען בתשובתו, שבא כוחו של הנתבע בהליך זה עו"ד אורי זטרמן צפה בפסק הדין כבר ביום 17.12.2019 וכי פסק הדין נשלח לעו"ד זטרמן בידי בית המשפט ביום 20.12.2019 (ועל כן, לטענת התובע, ראוי היה שעו"ד זטרמן יימנע מאימות תצהיר הנתבע בבקשה זו). התובע מצביע על כך שעו"ד זטרמן לא הגיש תצהיר משלו במסגרת הבקשה. כן מצביע התובע על כך שלמרות שהנתבע היה מיוצג במהלך כל ההליך הזה בידי עו"ד זטרמן, הנתבע עצמו ולא עו"ד זטרמן חתום על בקשה זו, שבה טוען הנתבע כי הוא לא ידע על פסק הדין. לטענת התובע, המצאה אל בא כוח היא המצאה אל לקוחו לכל דבר וענין.

6. לטענת התובע, ממילא הנתבע עצמו היה ער לפסק הדין לכל המאוחר בחודש 2.2020, שכן התקיים משא ומתן בין הצדדים במסגרתו שלח הנתבע לתובע, על-פי הנטען, טיוטות להסכם פשרה והתכתב עמו (התובע צירף לתצהירו העתקים של טיוטות הסכמי הפשרה והתכתובת הנטענות).

7. לטענת התובע, הנתבע לא הצביע בבקשה על נימוקים מיוחדים למתן ארכה להגשת הבקשה לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 .

8. לגוף הענין טוען התובע כי בית המשפט סיים מלאכתו עם מתן פסק הדין. עוד טוען הוא, כי אין מדובר בענייננו בטעות טכנית הרלוונטית לסעיף 81 לחוק בתי המשפט (והנתבע ממילא לא פירט את התיקון המבוקש) . בנוסף טוען התובע כי חל נוכח פסק הדין שניתן בתיק זה מעשה בי דין. התובע טוען בנוסף כי בקשה זו מהווה ניסיון לעקוף את ההחלטה שניתנה בתיק זה ביום 6.3.2018 בה נדחתה בקשת הנתבע להעמיד את התביעה (בבחינת lis alibi pendens) לאור ההליך בבית המשפט המחוזי. לטענתו, חלף הגשת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה, מבקש הנתבע בבקשה זו להשיג בעקיפין את התוצאה שהיה משיג אילו נתקבלה הבקשה להעמיד את התביעה: הכרעה תחילה בבית המשפט המחוזי, ורק לאחר מכן הכרעה בתיק זה. התובע טען כי אמנם ניתן לבטל פסק דין בגין ראיות חדשות, אולם זאת באמצעות תביעה נפרדת; וכי לשם קיום משפט חוזר נדרש נימוק כבד משקל כדי לגבור על עקרונות שהם בסיס הדין הדיוני בשיטתנו המשפטית. הוסיף וטען התובע כי משמעות הקביעה של בית המשפט המחוזי לפיה ייפויי הכוח מזויפים, היא ששינוי בפסק הדין בתיק זה רק יוביל לכך שהסכום שייפסק לו יהיה גדול עוד יותר (פס' 69). שכן, אילו בית משפט זה היה קובע כי ייפויי הכוח מזויפים הוא היה פוסק לתובע את מלוא סכום התביעה (פס' 68).

התגובה-לתשובה

9. בתגובה-לתשובה הודיע הנתבע, כי עו"ד זטרמן ז"ל הלך לעולמו בחודש אוגוסט 2020, לאחר שנתגלה בגופו גידול בחודש נובמבר 2019. לטענת הנתבע, בשל משבר נגיף הקורונה עו"ד זטרמן גם לא הגיע למשרדו. עוד הפנה הנתבע לתקופה בה לא נספרו הימים במנין מועדים לאור תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 . לטענת הנתבע, פסק הדין בתיק זה לא הומצא כדין לעו"ד זטרמן, ועו"ד זטרמן מעולם לא עדכן אותו בדבר פסק הדין כי הוא מעולם לא ידע על קיומו. הנתבע טוען כי הוא מעולם לא נפגש עם התובע לאחר מתן פסק הדין בתיק זה וכי הוא לא העביר לתובע טיוטות להסכם פשרה. לטענת הנתבע תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת תיקון פגם בהליך "בכל עת", והוא הפנה ל פסיקה של בית המשפט העליון בענין תיקון לפי תקנה 526 גם לאחר מתן פסק דין. הנתבע טוען, בענין סעיף 81 לחוק בתי המשפט, כי הטעות מושא ענייננו היא "טעות חישוב", תוך הפניה לפסיקה בה הוכרה טעות במעבר בין שקלים ישנים לשקלים חדשים, כטעות חישוב. הנתבע ביקש בתגובה-לתשובה לראות בבקשה כבקשה למשפט חוזר. בענין טענת הנתבע בדבר ניסיון לעקוף את ההחלטה בתיק זה בה נדחתה בקשתו להעמיד את התביעה, טען הנתבע כי בניגוד לטענת התובע הוא כן הגיש בקשת רשות לערער על אותה החלטה, שנדחתה . עוד טוען הנתבע בענין סוגיית העמדת התביעה, כי מתברר כיום ש הוא צדק: נקבעו לטענתו הכרעות סותרות בפסקי הדין וכעת נדרש תיקון בפסק הדין של בית משפט זה.

הכרעה

10. דין הבקשה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ולפי תקנות 524 ו-526 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 להידחות; ודין הבקשה למשפט חוזר להימחק.

הבקשה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט

11. כטענת התובע, הטעות הנטענת אינה טעות עליה חל סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שענייננו טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

"הטעות אליה מתייחס סעיף 81 הנ"ל היא, כעולה מלשונו של הסעיף, טעות טכנית או טעות סופר. אין הסעיף מדבר בטעות מהותית, שכן כידוע, תיקונה של זו יכול להיעשות על-ידי ערכאת הערעור בלבד. קביעה אחרת עלולה לפגוע בעקרון סופיות הדיו ן וסופיות פסק הדין (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 906 (מהדורה שביעית, 1995)). על מהותה של הטענה הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81 (א) הנ"ל עמד השופט (כתוארו אז) מ' שמגר בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, 670 (1978):

' מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת -לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים את תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל.'

אמנם דברים אלה נאמרו לגבי תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי בנוסחן הקודם, אולם הם יפים כמובן גם לסעיף 81 הנ"ל שעיגן את ההסדר בחוק בתי המשפט" (רע"א 4984/13 כוכבי נ' כוכבי, פס' 10 (23.7.2013).

ראו גם ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17, 22-21 (1993); ע"א 6091/06 הלון נ' בלייר, פס' 6 (13.3.2008). הטעות הנטענת בפסק הדין בתיק זה היא למעשה טעות נטענת בקביעה לפיה התובע לא הרים את הנטל להוכיח שייפוי הכוח משנת 1962 , שעמד בבסיס העסקה, מזויף (כאן המקום לציין כי לגבי ייפוי הכוח האחר מושא טענות הנתבע, ייפוי כוח משנת 1982, נקבע בפסק הדין בתיק זה, כפי שנקבע בידי בית המשפט המחוזי בהליך שהתנהל בפניו, כי אותו ייפוי כוח מזויף (ראו פס' 30-28 לפסק הדין בתיק זה)). ככל שמדובר בטעות, אין זו טעות טכנית, אלא מהותית. הקביעה בפסק הדין לפיה התובע לא הרים את הנטל להוכיח שייפוי הכוח משנת 1962 מזויף הוכרעה על בסיס הנמקה ארוכה במסגרתה נבחנו ראיות ועדויות בתיק (השוו ע"א 441/88 ירחי נ' גולדגרבר, פ"ד מג(4) 378 (1989), שעסק בטעות חשבונאית של שופט שתרגם סעד כספי על סך 64,812,840 ש"י לסך של 6,480 ₪ במקום 64,812 ₪) . גם אם יש "בקצה הסו פי" של טענת הנתבע ענין של חישוב – שכן אם ישונה פסק הדין בתיק זה כך שייקבע בו שהעסקה לא היתה תקפה, הנזק לתובע מרשלנות הנתבע צפוי להיות שונה ויידרש חישוב – ברי שאין בכך כדי להפוך את הטעות הנטענת, שעניינה הכרעה מהותית על סמך ראיות, לטעות "חישוב" לפי סעיף 81. לא מדובר בהשמטה ט כנית או בהשמטה בכלל: שכן, בית המשפט לא נמנע בפסק הדין בתיק זה מלהכריע בשאלת זיוף ייפויי הכוח משנת 1962 , אלא קבע מפורשות כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענה זו (שם, פס' 34-31) . קביעה לפיה ייפויי הכוח משנת 1962 מזויף אינה קביעה שבית המשפט רצה לכלול בפסק הדין אך הדבר נשמט מתשומת לבו ללא דעת: בית המשפט רצה לקבוע אחרת, שלא הוכח שהוא מזויף; והדבר לא נשמט מתשומת לבו, אלא – הוא קבע בפסק הדין את הקביעה שהוא רצה לקבוע.

12. אעיר, אגב הדברים, כי אף אם אניח לצורך הדיון בלבד כי קיימת הצדקה לשינוי פסק הדין בתיק זה , בהליך מתאים, עקב הקביעה של בית המשפט המחוזי בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, לא ברור מאליו בעיני שעסקינן כלל ב"טעות" בפסק הדין, גם אם תימצא הצדקה לשנותו. ראו לענין זה , בשינויים המחויבים, דבריה של כבוד השופטת מ' נאור בפרשה פלילית מושא מ"ח 9054/03 לזרובסקי נ' מ"י, פס' 19 (28.12.2005):

"'מבחינה משפטית יכולה להיווצר סתירה אסורה רק כאשר מזכים את האחד ומרשיעים את השני על פי אותן ראיות' (ע"פ 474/75 סאלם נ' מדינת ישראל פ"ד ל(3) 113, 123; ראו גם ע"פ 85/80 קטאשווילי נ' מדינת ישראל פ"ד לד(4) 57, בעמ' 62). ראיות שונות עשויות להוביל להכרעות שיפוטיות שונות ."

ציינתי את השינויים המחויבים, שכן שם מדובר היה בפרשה פלילית; וההתייחסות היא למצב שבו בתי משפט קובעים ממצאים שונים לגבי שני ב עלי דין שונים בשני הליכים שונים. ואילו בענייננו מדובר (בנוגע לתובע ולנתבע) באותם בעלי דין בשני ההליכים. היפה לענייננו בציטוט שלעיל הוא זה: התשתית הראייתית והמחלוקות בענין ייפוי הכוח בבית משפט זה, לא היו זהות לתשתית הראייתית והמחלוקות בענין ייפוי הכוח בבית המשפט בהליך בבית המשפט המחוזי . בשונה מההליך בבית משפט זה, בבית המשפט המחוזי הובאו למשל ראיות בענין מועד פטירתה של אחת מהחותמים הנטענים על ייפוי הכוח משנת 1962 שהוא מוקדם ממועד ייפוי הכוח (פס' 59 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי) ; ונקבע כי שתיים אחרות מהחותמים הנטענים נפקד ות, מאחר שמשרד מיסוי מקרקעין נצרת – מס רכוש, רשם המקרקעין נצרת וה אפוטרופוס לנכסי נפקדים היו צדדים להליך בבית המשפט המחוזי, ולא היתה מחלוקת בינם לבין התובעים שם כי הן היו נפקדות (שם, פס' 63 ). "ראיות שונות עשויות להוביל להכרעות שיפוטיות שונות"; כך גם מחלוקות שונות; ובנסיבות אלה אין זה ברור מאליו שהקביעות השונות מהוות, באף אחת משתי הערכאות, טעות.

13. עוד בשולי הדיון בסעיף 81 לחוק בתי המשפט: בניגוד לטענת הנתבע, עיון בנתונים ב"נט המשפט" מעלה כי פסק הדין בתיק זה הומצא כדין לנתבע באמצעות בא כוחו דאז עו"ד זטרמן ביום 17.12.2019 (כארבעה חודשים לפני מצב החירום המיוחד בישראל בעקבות משבר הקורונה). הנתבע טען כי לא הוצג אישור מסירה חתום או אישור משלוח פקס, אולם תקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שרואים את ההמצאה בידי בית המשפט (כמפורט באותה תקנה) כהמצאה שבוצעה ביום ובשעת השליחה :

המצאת כתב בי-דין אלקטרוני
497ג.
(א) ניתן להמציא כתב בי-דין אלקטרוני לנמען שאינו בית המשפט, אל תיבת הדואר שבכתובת המאובטחת של הדואר האלק טרוני של הנמען, ובלבד שהנמען מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו כאמור לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן זה וציין בסמוך לה כי מדובר בכתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני; ואולם הוראה זו לא תחול על כתב בי-הדין הראשון בתיק.
(ב) כתב בי-דין אלקטרוני שנשלח אל כתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני כאמור בתקנת משנה (א), יראוהו ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום ובשעה שצוינו באישור המסירה האלקטרוני, אם לא הוכח היפוכו של דבר.
...
(ג1). על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי בית המשפט לשלוח לתיבת הדואר שבכתובת דואר אלקטרוני או בכתובת מאובטחת של דואר אלקטרוני שנמסרה לבית המשפט לפי תקנות משנה (א) או (ד), הודעה בדבר קיומו של כתב בי-דין במערכת הממוכנת הכוללת קישור לכתב בי-הדין, שפתיחתו תתאפשר באמצעות מנגנון הזדהות מאובטח (להלן – ההודעה); שלח בית המשפט הודעה כאמור, יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום ובשעת השליחה כפי שמופיעים בשעון פנימי שבמערכת המחשוב של בתי המשפט המכויל על פי כללים מקובלים.
(ג2) על אף האמור בתקנת משנה (ג1), לא יראו את כתב בי-הדין ככתב שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש לנמען תצהיר בדבר אי-הגעת ההודעה אל כתובת הדואר האלקטרוני שמסר.
...

כטענת התובע, העובדה שהנתבע, (שהוא בעצמו עורך דין היודע שלמועד המצאת פסק הדין חשיבות ואף טען בבקשה בענין מועד ההמצאה אליו ), לא צירף לבקשה תצהיר של עו"ד זטרמן ז"ל שייצג אותו במהלך כל הליכי התביעה – וכאשר עו"ד זטרמן במועד הכנת הבקשה עדיין נתן לנתבע שירות מקצועי (שכן הוא אימת את תצהירו של הנתבע בבקשה זו) – אומרת דרשני. טענת הנתבע לראשונה בתגובה-לתשובה לפיה עו"ד זטרמן מעולם לא ידע על פסק הדין והוא לא הומצא ל עו"ד זטרמן, אינה אלא עדות מפי השמועה. על כך שהנתבע, שהוא עורך דין, התעלם בבקשתו מסוגיית המצאת פסק הדין לידי בא כוחו בידי בית המשפט , שהיא דרך ההמצאה השגרתית של פסקי דין, וחיכה שהתובע יעלה אותה בתשובה, וכעת לאור פטירתו המצערת של עו"ד זטרמן ז"ל כעת מאוחר מדיי להביא תצהיר ממנו – אי ן לנתבע להלין אלא על עצמו. וממילא, תצהיר הנתבע שצורף לתגובה-לתשובה אינו תצהיר המפרט את האמור בתקנה 497ג(ג2) המצוטט לעיל.

כך או כך, עיון בתיק (ובעמוד הראשון לנספח א' לתשובה) מעלה כי עו"ד זטרמן עיין בפסק הדין שהומצא לו בו ביום, ביום 17.12.2019 (התובע טען משום מה ליום 20.12.2019; אישור שצירף לענין זה, בעמוד השני לנספח א' לתשובה, מתייחס להמצאת מסמך אחר, החלטה מיום 16.9.2020) . לאור כל האמור אני דוחה את הטענה שפסק הדין הומצא לנתבע לאחר יום 20.12.2019.

כאמור, הבקשה לפי סעיף 81 לחוק בית המשפט ממילא נדחית מטעמים לגוף הענין כמפורט לעיל.

הבקשה לפי תקנות 524 ו-526 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984

14. תקנות 524 ו-526 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות:

סמכות כללית לתקן פגם בהליך

....

אי קיום התקנות
524. בית המשפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בענינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין; והוא הדין לגבי הרשם לענין פגם או טעות בהליך שלפניו.
....

526. אי קיום תקנות אלה או כל נוהג הקיים אותה שעה אינו פוסל שום הליך, אלא אם כן הורה כן בית המשפט: אך מותר לבטל הליך, כולו או מקצתו, כהליך שאינו כראוי, או לתקנו, או לנהוג בו בדרך אחרת, כפי שיראה בית המשפט; והוא הדין לגבי הרשם בהליכים שלפניו.

הנתבע מפנה לפסיקה לפיה תקנה 524 חלה לגבי התקופה לפני מתן פסק הדין, אולם הושמעה דעה לפיה תקנה 526 חלה גם לאחר מתן פסק הדין (החלטתו של כבוד השופט ח' מלצר ב-רע"א 519/08 עו"ד ח'ורי נ' עוואד, פס' 12(ב) (19.8.2010) (להלן: ענין עו"ד ח'ורי), המפנה בתורו לאליהו וינוגרד תקנות סדרי הדין, חלק ב' 718 (2008), לאורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (ראו את התוכן הרלוונטי במהדורה העדכנית, ע' 16 (מהדורה 13, 2020)), ו להחלטתו של כבוד הרשם ע' שחם ב-בש"א 6171/04 ב מיכאלי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ"ח(6) 361, 366 (2004)(להלן: ענין מיכאלי)). אולם אף אם תקנה 526 חלה בשלב לאחר מתן פסק דין, החלופה בה בענין תיקון ההליך אין עניינה טעות של בית המשפט בהכרעה מהותית בפסק הדין, אלא אי קיום תקנות סדרי דין או נוהג. וכלשון התקנה, " אי קיום תקנות אלה או כל נוהג הקיים אותה שעה אינו פוסל שום הליך, אלא אם כן הורה כן בית המשפט: אך מותר לבטל הליך ... כהליך שאינו כראוי, או לתקנו...".

ובענין עו"ד חורי אליו הפנה הנתבע, לאחר שהשופט מלצר עמד על שני יסודות אפשריים לסמכותו לתקן את ההליך שבפניו, שאחד מהם היה תקנה 526, הוא אכן תיקן בהחלטתו טעות של צד בקיום סדרי דין (טעות לפיה אותו צד הגיש בקשה לשומת הוצאות לפי תקנה 513 , חלף פניה לראש ההוצאה לפועל בבקשה להבהרת החלטה או פניה לתיקון פסק דין לפי חוק 81 לחוק בתי המשפט ; ראו שם פס' 11-10).

גם בענין מיכאלי אליו מפנה ענין עו"ד חיור, מדובר היה בתיקון טעות של צד בסדרי דין (טעות בהמצאה בפקסימיליה, בשל העדר חתימה על כל עמוד ואי-צירוף דף משלוח פקסימיליה, ראו שם פס' 1). זאת ועוד: בענין טעות בהחלטה (להבדיל מטעות של צד), קובעת הוראה ספציפית בתקנה 525 כי בענין טעות בפסיקתה או בהחלטה ינהג בית המשפט לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (ראו ת"א (מחוזי ת"א) 52457-08-16 דרין נ' מופלרז, פס' 17 (7.4.2019)).

15. לגבי תקנה 524 נקבע כי היא אמנם חלה על בקשה לתקן שמו של צד בהחלטה או בפסק דין, ואולם –

"חשוב לציין כי סמכות התיקון לפי תקנה 524 לתקנות סדר הדין מסתכמת 'בתיקונים טכניים בלבד, כגון שמות של בעלי דין' (רע"א 8557/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ, פסקה 19 (31.7.2011)). משמע, על דרך הכלל אין לראות בתקנה זו משום מסלול תיקון 'מקביל' למסלול שהתווה המחוקק בסעיף 81 לחוק בתי המשפט ( שם, שם)" (כבוד הנשיאה מ' נאור ב-בש"א 3163/14 א.מ.א לימן החזקות בע"מ נ' קיס, פס' 3 (13.3.2017)).

ראו גם דברי כבוד השופט י' דנציגר ב-רע"א 8557/10 ש.י. מובילי מרחבים בע"מ נ' משואות יצחק מושב שיתופי להתיישבות של הפועל המזרחי בע"מ, פס' 19 (31.7.2011):

"...איני סבור...שלבית המשפט המחוזי הייתה סמכות ליתן את ההחלטה המתקנת מכוח תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). אכן, מספר פעמים בעבר, קבע בית משפט זה כי ניתן לעשות שימוש בסמכות הקבועה בתקנה 524 על מנת לתקן טעות טכנית שנפלה בפסק דין או בהחלטה. אלא שהכרה זו התמצתה בתיקונים טכניים בלבד, כגון שמות של בעלי דין....במקרה זה מדובר בתיקון מהותי ודי בכך כדי לדחות את טענת המשיבות. אף אם היה מדובר בתיקון שאינו מהותי אלא תיקון של השמטה מקרית, איני סבור כי יש לפרש את תקנה 524 כמאפשרת תיקון של החלטה או פסק דין ב'מסלול מקביל' למסלול שהתווה המחוקק בסעיף 81 לחוק בתי המשפט. לא רק שהדבר עומד בניגוד לעקרון גמר המלאכה אלא שהדבר ירוקן מכל תוכן את ההסדר הקבוע בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, הסדר שיש להוסיף ולציין כי הוא מעוגן בדבר חקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה, כתקנה 524".

16. סיכום בענין תקנות 524 ו-526: תקנות אלה אינן חלות על התיקון המהותי מושא הבקשה, ואינן מהוות מסלול מקביל לסעיף 81 לחוק בתי המשפט, וכפי שכבר ראינו לעיל, בקש ת הנתבע לפי סעיף 81 הנזכר נדחתה לעיל.

הבקשה לקיום "משפט חוזר" אזרחי

17. בבקשה, טען הנתבע כי "הדרך הדיונית, שבה יש לתקוף פסק דין שהושג שלא כדין הוא בהליך של תקיפה ישירה של פסק הדין על ידי בקשה לביטולו אותה יש להגיש לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין. אסמכתא: ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מה(4) 641, 647)" (להלן: ענין אע'בריה). דא עקא, וכפי שעולה מ הפניית הנתבע לעמוד 647 לאותו פסק דין, ענין אע'בריה עניינו פסק דין שהושג במרמה: "...על-פי ההלכה והפראקטיקה, הדרך לביטולו של פסק דין כזה, שהושג במירמה, היא על-ידי הליך של תקיפה ישירה של פסק דין על-ידי בקשה לביטולו". בענייננו, אין מדובר בפסק דין שהושג במרמה. בפסק הדין בתיק זה נקבע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח שייפוי הכוח משנת 1962 מזויף , ואילו בהליך בבית המשפט המחוזי נקבע שהוא מזויף. אולם בתביעה זו, היה זה התובע שהטיל ספק באמתות ייפויי הכוח משנת 1962 ( פס' 5 לפסק הדין בתביעה זו), ודווקא הנתבע טען כי ייפויי הכוח הנזכר (ו/או ייפוי הכוח הנזכר משנת 1982) מבססים זכויות של המוכרת בנוגע למקרקעין מושא המחל וקת (פס' 7 לפסק הדין בתביעה זו). עינינו הרואות כי אין מדובר במצב שבו התובע השיג במרמה פסק דין בתביעה זו שבפני , לפיו ייפויי הכוח משנת 1962 אינו מזויף ; שכן הוא עצמו הטיל ספק באמתותו בהליך זה. ואין לי אלא להניח כי הנתבע אינו מתכוון לטעון בבקשתו כי הוא עצמו גרם במרמה לכך שנקבע בפסק הדין בתיק זה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את זיוף ייפויי הכוח.

18. דומה כי הנתבע הבין זאת, ועל כן טען בתגובה-לתשובה כי הוא מבקש לראות בבקשתו כבקשה למשפט חוזר. טענה זו אין לשמוע מהנתבע עת היא מועלית לראשונה בתגובה-לתשובה, ש אינה מהווה במה למקצה שיפורים בבקשה, כל שכן כאשר התובע כבר השיב לבקשה. די בכך כדי שבית משפט זה יימנע מלהיעתר במסגרת בקשה זו לבקשה למשפט חוזר.

19. כטענת הנתבע, הפסיקה הכירה במקרים המתאימים בזכות ל"משפט חוזר" אזרחי, לא רק כאשר פסק דין הושג במרמה, אלא גם כאשר נתגלו ראיות חדשות. טענת הנתבע היא שהקביעה של בית המשפט המחוזי בהליך שהתנהל בפניו, לפיה ייפויי הכח משנת 1962 מזויף, מהווה ראיה חדשה שלא עמדה בפני בית משפט זה בעת מתן פסק הדין בתיק זה . דא עקא, וכטענת התובע ובניגוד לטענת הנתבע, בקשה ל"משפט חוזר" אזרחי יש להגיש לא בבקשה במסגרת התיק בו ניתן פסק הדין, אלא כתביעה עצמאית. ראו דברים אלה של כבוד השופטת ד' ברק-ארז בהסכמת כבוד השופטים א' חיות ו-נ' הנדל ב-ע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ, פס' 18-17 (22.7.2014):

"המסגרת הנורמטיבית

לצורך הדיון יש להקדים ולהציג את הכללים החלים על בקשה לביטול פסק דין חלוט בהליך אזרחי. כללים אלו – בשונה מן ההליך של 'משפט חוזר' בפלילים (המעוגן בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984) – הם יצירי הפסיקה.... בהיבט הדיוני, נקבע בפסיקה כי בקשה לביטול פסק דין חלוט יש להגיש כהליך חדש בבית המשפט שנתן את פסק הדין ולא ניתן להסתפק בהגשת בקשה במסגרת ההליך הקודם (ראו: ענין שעיה [ ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ , פ"ד נז(3) 366 (2003)], בעמ' 373-372; ענין פריג' [בר"ם 2582/06 פריג' נ' עיריית אילת (29.6.2006)], בפסקאות 5, 7; לוין [שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד ], בעמ' 252-251 [מהדורה שניה, 2008] ). ראוי לציין כי ככלל מדובר בהליך חריג.

דיון והכרעה

כפי שעולה מהמסגרת הנורמטיבית שהוצגה לעיל, פתיחת ההליך במקרה זה הייתה צריכה להיות במתכונת של הגשת תובענה נפרדת וחדשה (שאף מחויבת, כמובן, בתשלום אגרה)."

20. על כן, הבקשה ל"משפט חוזר" נמחקת.

סיכום

21. הבקשה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט ולפי תקנות 524 ו-546 לתקנות סדר הדין האזרחי – נדחית. הבקשה ל "משפט חוזר" – נמחקת. הנתבע ישלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 3000 ₪ בגין הבקשה.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשפ"א, 07 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט