הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 49918-01-18

בפני
כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

תובע
מוחמד עטא דחל
ע"י ב"כ עו"ד תמים עדוי

נגד

נתבעת
אלסונבלה שיווק מוצרי מזון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד וסים גבן

פסק דין

מונחת לפני תביעה שטרית ע"ס 75,000 ₪ שבמרכזה עומדים שלושה שיקים משוכים מחשבונה של הנתבעת - אלסונבלה שיווק מוצרי מזון בע"מ, ע"ס 25,000 ₪ כל אחד ( יקרא להלן, בהתאמה: "הנתבעת" ו- "השיקים" או "השטרות" ). הראשון מבין השיקים הוא שיק שמספרו 405 ומועד פירעונו נקבע ליום 25/9/2017, השיק השני הוא שיק שמספרו 406 ומועד פירעונו נקבע ליום 25/10/2017, בעוד שהשיק השלישי הוא שיק שמספרו 407 ומועד פירעונו נקבע ליום 25/11/2017.
שלושת השיקים חוללו ולא כובדו על ידי הבנק בעת הצגתם לפירעון, ומשכך הגיש התובע - מר מוחמד עטא דחלה (להלן: "התובע"), בקשה לביצועם בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת (תיק מס' 501649-01-18 שיקרא להלן: " תיק ההוצל"פ"). הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטרות, ובדיון שהתקיים לפני ביום 20/3/2018 ההתנגדות התקבלה ברוח המלצה שניתנה על ידי.
בגדרי התיק, לאחר קבלתה של ההתנגדות, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.
מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית שלו ושל מר אדהם דחלה (להלן: "מר אדהם"). לתצהיר התובע צורפו תוצאות בדיקת פוליגרף (נספח ד') וכן העתק של הסכם הלוואה בין התובע לבין מר אשרף אבו שקארה (נספח ב') , שלימים ניתנה החלטה בדבר הוצאתם מתיק בית המשפט.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהל הנתבעת – מר נאיל חטיב (להלן: "מר ח'טיב"), עובד במחלקת הנהלת חשבונות בנתבעת – מר מוחמד חמאיסי (להלן: " מר ח'מאיסי"), וכן תצהיר של עובד אחר של הנתבעת – מר עאדל חטיב.
ביום 27/2/2020 נשמעו בזו אחר זו עדויותיהם של כל המצהירים, וכן עדותו של מר אשרף אבו שקארה שהוזמן למתן עדות מטעמה של הנתבעת (להלן: "מר אשרף"). מטעמים שאין זה המקום לעמוד עליהם, עדותו של מר ח'טיב הופסקה בטרם הסתיימה ושמיעתה הושלמה בדיון הוכחות נוסף שהתקיים ביום 1/3/2020. בתומו של הדיון האחרון הנ"ל ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובע וראיות התביעה
התובע טוען בתצהירו כי שלושת השיקים נשוא בקשת הביצוע, ועוד שני שיקים המשוכים מחשבון הנתבעת, הגיעו לידיו על ידי מר אשרף, אשר עבד בזמנים הרל בנטיים כסוחר חמוצים ומוצרי מזון, והיה לקוח של התובע בבית הבד שהתובע מנהל בכפר טורעאן. לטענת התובע מר אשרף קיבל מספר הלוואות מהתובע, ולשם הבטחת פירעון ההלוואות התובע ביקש ממר אשרף לאחסן בבית הבד חלק מהסחורה שלו . על פי סיכום שהיה בין התובע לבין מר אשרף, התובע התחייב לשחרר לידי מר אשרף את הסחורה באופן הדרגתי ובהתאם לקצב החזרת ההלוואות על ידי מר אשרף .
לטענת התובע, במהלך חודש 7/2017 מר אשרף ביקש ממנו לשחרר חלק מהסחורה ובד-בבד הוא הבטיח לתובע להעביר לו שיקים ע"ס 125,000 ₪ מאת הנתבעת לפרעון חלק מההלוואות . לשם כך התקשר מר אשרף למנהל הנתבעת – מר ח'טיב, ונתן לתובע לשוחח עמו, כאשר לטענת התובע מר ח'טיב אישר את הדברים וביקש מהתובע לשחרר את הסחורה, ואף התחייב להעביר לידי התובע 5 שיקים ע"ס 125,000 ₪ בעוד שבוע. לטענת התובע, בעקבות אותה שיחה, ובחלוף מספר ימים, התובע ביחד עם חברו – מר אדהם, סרו למשרדי הנתבעת בכפר כנא ופגשו את מר ח'טיב, אשר הודיע ל הם כי השיקים אינם מוכנים ו לפיכך ביקש מהתובע לחזור בעוד כמה ימים. לטענת התובע, אחרי כמה ימים הוא שב למשרדי הנתבעת בליווי אותו חבר- מר אדהם, ופגש את מר ח'טיב, והפעם מר ח'טיב הודיע לתובע כי הוא אינו יכול לתת לו את השיקים מאחר ומר אשרף התחייב למסור לו סחורה טרם מתן השיקים והוא לא קיים את התחייבותו האמורה . לטענת התובע, הוא זעם על דבריו אלה של מר ח'טיב ו בין השניים התפתחו צעקות. לאחר מכן הוא שוחח עם מר אשרף והודיע לו שמר ח'טיב מסרב למסור לו את השיקים, ואז מר אשרף הוא זה שפנה לנתבעת וקיבל את השיקים, ובמהלך חודש 8/2017 העביר את השיקים לידי התובע, כאשר לטענתו השיקים היו תקינים ל חלוטין ללא כל פגם, והיו חתומים בחתימה וחותמת של הנתבעת.
עוד טוען התובע כי מתוך 5 השיקים הוא הפקיד שני שיקים בחשבונו ו- 3 שיקים הוא מסר לחלפן בשם "מוחמד יאסין", אך הנתבעת נתנה הוראות ביטול והשיקים לא כובדו ע"י הבנק. אי לכך התובע ביקש את התערבותם של מכובדים בביצוע פנייה ל מר ח'טיב, שמטרתה לגרום לו לשלם את סכום השיקים. רק לאחר שניסיונו האמור לגרום למר ח'טיב לפרוע את השיקים לא צלח, התובע פתח בהליכי הוצל"פ.
לטענת התובע, הוא אוחז בשיקים כשורה, והוא קיבל את השיקים ממר אשרף לפני מועד פירעונם על דעת מנהל הנתבעת, ואלה התקבלו על חשבון תשלום הלוואות של מר אשרף, כאשר השיקים היו תקינים, שלמים חתומים בחתימה וחותמת, ומלאים בכל הפרטים, למעט שם המוטב – כאשר מדובר בשיקים סחירים. עוד טוען הת ובע כי שיקים אלו לא חוללו לפני כן, והוא נטל אותם בתום לב ובעד ערך, ובעת נטילתם לא היה ידוע לו על פגם כלשהו בשיקים, ולכן הוא נחשב כאוחז כשורה, כאשר מעמד ו האמור, כאוחז בשיקים כשורה, מטהר את השטרות ומקנה ל ו חסינות מפני כל טענות ההגנה של הנתבעת.
באשר לטענת זיוף החותמת של הנתבעת על השטרות, טוען התובע כי לאחר שמנהל הנתבעת קיבל התראה בתיק ההוצל"פ, אז גמלה בליבו ההחלטה להתלונן בטענת זיוף נגד התובע במשטרה, אם כי המשטרה ביצעה את החקירות בנושא והחליטה לסגור את התיק, החלטה שלטענת התובע – נותנת לו 'תעודת כשרות' בכל הקשור לטענת הזיוף.
לתמיכה בטענות התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר אדהם, אשר העיד כי במהלך חודש 7/2017 או 8/2017 במועד שאינו זכור לו, פנה יחד עם התובע למשרדי הנתבעת כדי לקבל את השיקים ומנהל הנתבעת ביקש מן השנים לחזור בעוד כמה ימים בכדי שתתאפשר הכנתם של השיקים. בנוסף העיד מר אדהם, כי אכן בעוד כמה ימים חזר עם התובע למשרדי הנתבעת, ואז מנהל הנתבעת סירב למסור את השיקים בטענה כי מר אשרף לא קיים את הבטחתו .
טענות הנתבעת וראיות ההגנה
מנהל הנתבעת – מר ח'טיב, טוען כי שלושת השיקים נשוא בקשת הביצוע , ועוד שיק רביעי באותה סדרה, נמסרו למר אשרף עוד ביום 31/7/2017 בגין הזמנת מוצרי מזון, לרבות מוצרי שמן וחמוצים, שמר אש רף היה אמור לספק לנתבעת בעוד חודש, קרי בטרם הגעת מועד פירעון השיקים, כאשר מר אשרף הסביר לו כי אותה סחורה הייתה מאוחסנת אצל התובע.
מר ח'טיב טוען כי במעמד מסירת השיקים לידי מר אשרף הוא שכח להטביע את חותמת החברה על השיקים, וכן שכח לרשום את שם המוטב, ומר אשרף נטל את השיקים במצב זה, והשיקים צולמו באותו יום לצרכיה הפנימיים של הנתבעת, כאשר צילום השיקים מראה כי בשיקים לא רשום שם הנפרע וכי לא הוטבעה חותמת הנתבעת [צילום השיקים צורף כנספח ב' 1 לתצהיר מר ח'טיב].
לטענת מר ח'טיב, הסחורה לא סופקה ע"י מר אשרף למרות הבטחות של מר אשרף, ובשיחה שהייתה בינו לבין מר אשרף התריע בפניו, מר ח'טיב, שאם לא תסופק הסחורה הוא לא יטביע חותמת של החברה ולא יפרע את השיקים. לטענת מר ח'טיב, במועד מאוחר, ולאחר שמר אשרף הפר את התחייבותו ולא סיפק את הסחורה, התקשר א ליו התובע כדי לברר אודות השיקים. השיחה נערכה כביכול במועד שהתובע התכוון לקבל את השיקים ממר אשרף ובמהלכה מר ח'טיב הבהיר לתובע כי מר אשרף לא סיפק את הסחורה וכל עוד מר אשרף לא מספק את הסחורה , אין בדעתו לפרוע את השיקים אלא לבטלם. בנוסף ובמהלכה של אותה שיחת טלפון מר ח'טיב הב היר לתובע כי חסרה חותמת הנתבעת בשיקים , והתובע אישר למר ח'טיב כי אכן החותמת חסרה והוא הוסיף ואמר למר ח'טיב כי לא צפויה להיות בעיה, שכן מר אשרף מתכוון לספק ל מר ח'טיב את הסחורה.
לטענת מר ח'טיב, על אף ידיעת התובע על הפגם הצורני בשיקים המתבטא ב היעדר חותמת של הנתבעת והיעדר רישום שם המוטב, וכן למרות ידיעתו על כישלון תמורה מלא בעסקת היסו ד שבין הנתבעת לבין מר אשרף, בחר התובע ליטול את השיקים לידיו. בהמשך, ומאחר והסחורה לא סופקה ע"י מר אשרף, מר ח'טיב נתן הורא ה לביטול ה שיקים וביקש ממר אשרף להחזיר לידיו את השיקים, אך מר אשרף אמר לו כי התובע מסרב להחזיר את השיקים.
לטענת מר ח'טיב, במועד פירעון השיקים, לאחר הצגת השיקים לפרעון בחשבון, התגלה לעיניו מעשה זיוף שבוצע בשיקים המתבטא בזיוף חותמת הנתבעת ע"י התובע או מי מטעמו, שכן מר חטיב בירר מול מר אשרף, וזה האחרון אישר לו כי השיקים נמסרו לתובע ללא חותמת הנתבעת וללא רישום שם המוטב.
לטענת מר ח'טיב, לאחר החזרת השיק הראשון פנה אליו התובע וביקש לקבל את תמורת השיק, אך מר ח'טיב הסביר לו כי מלכתחילה הוא הזהיר אותו ששיקים אלו לא יכובדו מאחר ומר אשרף לא סיפק את הסחורה, ומעבר לכך החותמת של הנתבעת זויפה והוא מתכוון להגיש תלונה במשטרה. בהקשר הזה העיד מר ח'טיב כי מעולם לא נפגש עם התובע טרם החזרת השיק הראשון, וכי היו שיחות בינו לבין התובע בלבד, ורק לאחר החזרת השיק הראשון, בחודש 10/2017 במועד שאינו זכור לו, התובע הגיע אילו וביקש לקבל כסף במקום השיק שחזר.
עוד טוע ן מר ח'טיב, כי התובע ביקש את התערבותם של מכובדים כדי לפתור את המחלוקת שבין הצדדים, ומטעם זה מר ח'טיב השהה את הגשת התלונה למשטרה בתקווה כי המכובדים יצליחו להחזיר את השיקים לנתבעת . דא-עקא שהתובע בחר להגיש את השיקים לביצוע ו לפיכך לא היה מנוס מהגשת תלונה במשטרה [עותק של התלונה ומסמכי העדויות במשטרה צורפו כנספחים ד' 1 – ד' 2 לתצהיר מר ח'טיב]. בנוסף, פנה מר ח'טיב למומחה גרפולוג אשר נתן את חוות דעתו בעניין החותמת המוטבעת על השיקים, שמסקנתה הינה שמדובר בחותמת מזויפת שאינה חותמתה של הנתבעת.
לטענת מר ח'טיב, למקרא תצהיר התובע, הוא מבין היום ש התובע מלכתחילה התכוון לרמות אותו ואת מר אשרף, על ידי קבלת השיקים של הנתבעת ממר אשרף ואי שחרור הסחורה שהייתה אמורה להגיע לנתבעת. כל זאת על רקע מחלוקת שנתגלעה בינו לבין מר אשרף בנוגע לפרעון הלוואה ע"ס 260,000 ₪.
לטענת מר ח'טיב, התובע אינו מחזיק בשיקים כשורה, לא בתום לב ולא בעד ערך, ולאחר שזייף את חותמת הנתבעת הוא אינו יכול ליהנות ממעמד של "אוחז כשורה", כאשר בנסיבות המקרה לא השתכללו התנאים להעמדת השיקים לפירעון שכן לא ניתנה לנתבעת תמורה כלשהי ע"י מר אשרף.
מטעם ההגנה הוגשו עוד שני תצהירי עדות ראשית של עובדי הנתבעת – מר ח'מאיסי ומר עאדל, אשר העידו כי התובע הגיע עם חברו למשרדי הנתבעת במהלך חודש 10/2017 וביקשו תשלום בגין שיק שחזר. בנוסף, מר ח'מאיסי העיד כי הוא עובד מחלקת הנהלת חשבונות בנתבעת , וכי במעמד מסירת השיקים למר אשרף בחודש 7/2017 הוא צילם את השיקים לצורך פנימי, וכי השיקים היו בלי חותמת הנתבעת ובלי רישום שם המוטב, וכך נמסרו למר אשרף כפי שמר ח'טיב אמר לו.
עיקר המחלוקת
בין הצדדים אין מחלוקת כי התובע מחזיק בשלושת השיקים לאחר שמנהל הנתבעת – מר ח'טיב, חתם על השיקים והעביר אותם למר אשרף. מנהל הנתבעת – מר ח'טיב , טוען כי במועד מסירת השיקים למר אשרף הוא שכח לרשום את שם המוטב וכן שכח להטביע את חותמת הנתבעת על השיקים.
מעיון בשלושת השיקים שהוגשו לביצוע, עולה כי מדובר בשיקים המשוכים מחשבון הנתבעת. מדובר בשיקים משורטטים, אך סחירותם לא הוגבלה במלים כגון ל"מוטב בלבד" . על אחד השיקים רשם התובע את שמו כנפרע לאחר שהשיקים סוחרו לו, ועל שני השיקים האחרים נרשם במקום המיועד לציון שם הנפרע השם "מוחמד יאסין". הסבר להופעתו של השם ניתן היה למצוא בעדותו של התובע שלפיה בוצע על ידו ניסיון לנכות את השיקים באמצעות אחר, ומשלא צלח הדבר, הגיש את השיקים לביצוע בעצמו.
אם כן, מבחינת סיחור השיקים, הנתבעת נתנה את השיקים למר אשרף, וזה העבירם לידי התובע, כך שאין מחלוקת בין הצדדים כי התובע והנתבעת הם "צדדים רחוקים" לשטר , אם כי בין הצדדים נטושה מחלוקת בשתי שאלות עיקריות:
האם עלה בידי התובע להוכיח כי הוא "אוחז כשורה" בשטרות ?
האם עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענות ההגנה של כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד, וזיוף החותמת של הנתבעת על השטרות ?
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, בחינת הראיות ושמיעת העדויות, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
התובע ומעמדו– האם בגדר אוחז כשורה?
אקדים בהסרת מכשול מדרכי בכך שאציין שבהתאם להלכה הפסוקה, גם נפרע יכול להיחשב כ"אוחז כשורה", אם הוא 'צד רחוק' ביחס לעסקת היסוד (ראו: ע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה, פ"ד נג (1) 132). בענייננו, ומשאין מחלוקת כי התובע הינו "צד רחוק" בעסקת היסוד שהייתה בין התבעת לבין מר אשרף, הרי לצורך הקביעה באם מדובר באוחז כשורה, על התובע להוכיח שהתקיימו בו התנאים הקבועים בסעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). עצם העובדה כי התובע הוא הנפרע בחלק מן השיקים אינה מובילה לבדה למסקנה שלפיה אין מדובר באוחז כשורה.
בעניין מעמדו האמור של התובע , והגם שהצדדים הרחיבו בטענותיהם, זה לכאן וזה לכאן, דומה שלא יכולה להיות מחלוקת של ממש על כך שהתובע אינו "אוחז כשורה" בשיקים, שכן התובע עצמו העיד בתצהירו כי הוא קיבל את השיקים כשהם שלמים ומלאים, למעט שם המוטב (ראו סעיף 11 לתצהיר התובע). בנסיבות אלו, התובע למעשה מאשר את טענת מנהל הנתבעת שטען כי מסר את השיקים למר אשרף בלי לרשום את שם המוטב, ועם חוסר כזה בשטר, התובע אינו יכול להיחשב כ"אוחז כשורה". במה דברים אמורים?
סעיף 28(א) לפקודה קובע כי תנאי בסיסי לאחיזה כשורה הוא שאוחז השטר "נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו". בהתאם לפסיקה והוראות הדין, שמו של הנפרע הוא פרט חיוני בשטר, וכל עוד השטר אינו מקיים את הוראות סעיף 3(א) לפקודה ומכיל את כל היסודות המפורטים שם, לרבות שם המוטב, הרי שאין מדובר בשטר. אומנם, אין מניעה מהשלמתו של פרט חיוני בשטר לפי סעיף 19 לפקודה, ו משכך ניתן לומר כי לא חטא התובע בעת שהשלים את שמו כנפרע באחד השיקים (ובשני שיקים אחרים כתב שמו של החלפן אליו פנה התובע). על ידי ביצוע בפעול ת השלמה זו, התובע באותם שטרות שבו הוא מילא את שמו כנפרע/נסב, הפך למעשה להיות "אוחז בשטר", אולם בעת שקיבל את השיקים לידיו הוא לא אחז "בשיק שלם ותקין לפי מראהו", ומשכך אין הוא נחשב ל"אוחז כשורה" (לעניין הזה ראו ע"א (ת"א 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד (פורסם במאגרים המשפטיים, 01.02.2006); רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 24.11.2015) (להלן: עניין " טל טריידינג")).
ראו בנוסף ת"א 23525-04-10 אמ. אל. ג'יאיי מימון, השקעות וסחר בין לאומי בע"מ נ' טי. ג'י חלפים בע"מ ואח' (פורסם בנבו) וכן י' זוסמן , דיני שטרות, מהדורה שישית, התשמ"ג – בעמ' 265 שלפיהם : "שטר שאינו שלם או אינו תקין לפי מראהו, אינו מקובל על הסוחר ומעורר חשש, אין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה. מסמך שאינו שלם – יוצא דופן מבחינת תוכנו, ומסמך שאינו תקין – מבחינת צורתו. מסמכים כאלה מעידים על עצמם כי ייתכן שמשהו אינו כשורה והם עצמם אומרים 'דרשני'. אם נתגלה פעם בזכות הקניין שבהם, הנוטל את המסמך הוזהר מראש."
ראוי לציין, כי התובע טוען כי השיקים הם סחירים, ועל כך אין מחלוקת, גם מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית לפניי מיום 20/3/2018 הודה שמדובר בשיק ים סחירים [עמ' 1, שורות 17-21] . עם זאת, לא די בטענה זו כדי ללמד כי השיקים היו שלמים ותקנים, שכן הובהר לעיל כי התובע היה רשאי להשלים פרט כזה בשטר, וכי פעולת ההשלמה הפכה אותו כאוחז בשטר, אם כי אין בה כדי להפוך אותו כ"אוחז כשורה" כפי שכבר נאמר לעיל.
טעם נוסף המוביל לאותה מסקנה שלפיה התובע אינו יכול להיחשב אוחז כשורה בשיקים נעוץ בכך ששני שיקים נמסרו על ידי התובע לצד ג' ששמו אף נרשם על השיקים בתור נפרע. לטענת התובע רק לאחר חילולם של אותם שיקים באי פרעון הוא קיבל את אותם שיקים בחזרה מאותו נפרע והגיש אותם לביצוע. הנה כי כן, ביחס לשיקים אלה, ניתן לקבוע כי לא מתקיים בתובע אחד מתנאי האחיזה שלפיו על האוחז לאחוז בשטר לפני שעבר זמני ומבלי שהייתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם חולל.
פרט לאותם טעמים השוללים את מעמדו של התובע כאוחז כשורה בשיקים, הנתבעת טוענת כי השיקים נמסרו לתובע כשהם חסרים את חותמת הנתבעת, כאשר לטעמה חוסר זה בשיקים יש בו כדי ללמד כי התובע נטל את השיקים כשהם לא שלמים ולא תקנים, וגם בשל סיבה זו התובע אינו יכול להיחשב כ"אוחז כשורה". בשלב הזה, ומאחר וטענה זו של הנתבעת שנויה במחלוקת, ומאחר וכבר קבעתי מנימוק אחר כי התובע אינו נחשב ל"אוחז כשורה", הרי שהדיון בטענה זו, כמו גם בטענת הזיוף, מתייתר בשלב זה והוא יובא על ידי בהמשך בפסק הדין בבואי לבחון טענות ההגנה של הנתבעת.
נסכם את מסקנתו עד כה בכך ש בידי התובע לא עלה להוכיח כי הינו "אוחז כשורה" בשיקים .
מטבע הדברים אין בקביעה אחרונה זו כדי לחרוץ את גורלה של התביעה לדחייה, שכן גם אם התובע הוא בגדר אוחז בעד ערך בלבד, הוא עשוי להיות זכאי לקבלת סכום השיקים. אלא מאי? במקרה כאמור עומדות למושך השיקים (קרי: הנתבעת) , כל ההגנות ה עומדות לה כנגד הצד הקרוב לה לשטרות, לרבות טענת "כישלון תמורה" בעסקת היסוד (ראו עניין טל טריידינג הנ"ל, הלכה אשר ביטלה את הלכת גויסקי), ואבהיר.
בעניין זכויותיו של אוחז בשטר בעד ערך, במצב בו נכשלה מלוא התמורה בעסקת היסוד בעד השטר, חייבה במשך שנים הלכת גויסקי (שנקבעה ב- ע"א 333/61 גויסקי נ' חיים יוסף מאיר ו- 2 אח', טז 595), שלפיה גם אוחז כשורה, וגם אוחז בעד ערך, יכול לתבוע את תמורת השיק ממושך השיק, במידה ועסקת היסוד הופרה כתוצאה מכך שמושך השיק לא קיבל את התמורה בעד השיק. על פי הלכה גוייסקי הנ"ל אם האוחז בשטר קנה זכות בשטר לפני כשלון התמורה בין הצדדים הקרובים בעסקת היסוד, אין בכשלון התמורה המאוחר הנ"ל כדי לפגוע בזכותו של האוחז בעד ערך לקבלת סכום השטר. דא עקא שהלכה פסוקה זו שחייבה במשך שנים רבות בוטלה ואינה מחייבת יותר. ההלכה המחייבת כיום היא שנקבעה בעניין טל טריידינג שלעיל, ולפיה רק אוחז כשורה, להבדיל מאוחז בעד ערך, יכול לתבוע את תמורת השיק ממושך השיק, גם למקרה ועסקת היסוד הופרה. ובמילים אחרות, טענות הגנה שיש למושך שטר כנגד הצד הקרוב לו בעסקת היסוד, יכולות להיות מועלות על ידו גם כנגד מי שקיבל את השטר מאותו צד קרוב. טענות אלה אין כוחן יפה אך רק כלפי אוחז כשורה בשטר.
בנדון דידן, ומאחר ולא הוכח כי התובע הינו "אוחז כשורה", די בכך שהנתבעת מוכיחה כישלון תמורה כדי להביא לדחיית התביעה נגדה, ובנטל זה אכן עמדה הנתבעת כנדרש, כפי שיובא להלן.
כישלון תמורה בעסקת היסוד
בתצהיר מנהל הנתבעת – מר ח'טיב, הוא העיד על נסיבות הוצאת השיקים לידי מר אשרף. בעניין האמור נטען כי השיקים ניתנו על חשבון סחורה שמר אשרף התחייב לספק לנתבעת. בחקירתו הנגדית לפניי, העיד מר ח'טיב כי עד עצם היום הזה הסחורה שאמור היה מר אשרף לספק לנתבעת לא סופקה [עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 1-2].
גם מר אשרף שהוזמן למתן עדות מטעם הנתבעת, העיד בחקירתו הנגדית לפניי כי הוא קיבל את השיקים בעבור סחורה שהוא היה אמור לספק לנתבעת, אם כי הסחורה לא סופקה על ידו לנתבעת והסחורה עדיין נמצאת במחסנים של התובע [ עמ' 12 לפרוטוקול, שורות4-11].
מנגד, התובע מנסה לשכנע כי מר אשרף מסר גרסה אחרת במשטרה, ולא אמר לחוקר שהסחורה לא סופקה לנתבעת. כשנשאל מר אשרף גרסתו זו, בחקירתו הנגדית, הוא הבהיר כי במשטרה לא שאלו אותו האם סיפק את הסחורה לנתבעת (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 12-16). מעיון בחקירה של מר אשרף במשטרה [נספח ד' לתצהיר של התובע], עולה כי הוא סיפר בעדותו כי בהאי לישנא : " אני קיבלתי שיקים מנאיל (מנהל הנתבעת ) עבור סחורה, שמן זית ומלפפונים והעברתי את השיקים למוחמד דחלה (התובע) [...] ". אכן במשטרה לא נשאל מר אשרף באם סיפק את הסחורה לנתבעת אם לאו, ואין בדברים שהוא מסר במשטרה כדי ללמד על סתירה כלשהי בגרסתו.
מנגד, בגרסת התובע כפי שנמסרה בתצהירו אל מול הגרסה שמסר במשטרה נפלו סתירות שאין מקום להתעלם מהן, שכן בתצהירו התובע מנסה לשכנע כי השיקים נשוא התביעה נמסרו לו ע"י מר אשרף בגין פירעון הלוואה ע"ס 260,000 ₪, לאחר שהתובע שוחח עם מר ח'טיב ומר ח'טיב אישר לו לשחרר את הסחורה המאוחסנת במחסני התובע, אלא שבחקירתו במשטרה סיפר התובע כי שלושת השיקים נשוא התובענה ועוד שני שיקים (כולם ע"ס 125,000 ₪ ), ניתנו לו ע"י מר אשרף בגין הלוואה שהוא נתן למר אשרף ע"ס 125,000 ₪ וכי מר ח'טיב הוא במעמד של ערב למר אשרף [ראו נספח ד'2 לתצהיר של מר ח'טיב]. מעבר לכך, ולמרות ניסיונו של התובע בתצהירו להכחיש את טענת כישלון התמורה בעסקת היסוד (סעיפים 16 ו- 17 לתצהיר התובע), בחקירתו במשטרה העיד התובע כי הוא פנה למר ח'טיב כדי לברר אודות השיקים, ומר ח'טיב אמר לו שלא קיבל סחורה ממר אשרף ולכן הוא לא מתכוון לשלם את הכסף בגין השיקים!
עולה אם כן, כי עדותו של התובע במשטרה דווקא מחזקת את גרסת הנתבעת לעניין הטענה לכישלון תמורה בעסקת היסוד, ומאחר והתרשמתי כי עדותו של מנהל הנתבעת – מר ח'טיב, הייתה עקבית, אמינה, מהימנה ולא נפלו בה סתירות כלשהן, ומאחר וגרסה זו קיבלה חיזוק בגרסתו של מר אשרף, שהייתה גם כן אמינה ומהימנה ולא נפלו בה סתירות בהשוואה לדברים שנמסרו על ידי מר אשרף במשטרה, ומשלא עלה בידי התובע לסתור גרסה זו של הנתבעת, מצאתי לקבל את טענות הנתבעת בדבר כישלון תמורה בעסקת היסוד בינה לבין מר אשרף.
די בכך כדי להביא לדחיית התביעה של התובע נגד הנתבעת, אלא שבנסיבות העניין מצטרף טעם נוסף לטעם הדחיה בשל כישלון תמורה, והוא שבידי התובע לא עלה להרים את הנטל המוטל לפתחו להוכחת חתימת הנתבעת על השטר.
טענת הזיוף
בפתח הדברים יצויין שבהתאם להלכה הפסוקה והוראות הדין, די בכך שהנתבעת כפרה בחתימתה כדי שעול ההוכחה זו אכן חתימתה עובר לכתפי התובע, שכן כחלק מהוכחת עילת תביעתו על התובע להוכיח את רכיבי השטר, לרבות החתימה (ראו ע"א 641/66 צבי אריה נ' אוה קליבנסקי, פ"ד כא (2) 358 (1967); וכן ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד ל"ד (2) 309, 315 (1979)).
מחומר הראיות הקיים בתיק, עולה כי חתימתה של הנתבעת על השיקים לא הוכחה, אדרבא, הנתבעת עצמה הוכיחה כי אין זו חתימתה.
בעניין הזה, הרי שאין חולק כי מדובר בשיקים של הנתבעת שהיא חברה, ועל פי הנטען בתצהירו של מנהל הנתבעת – מר ח'טיב, שיקים אלו נחתמו על ידו בתור מורשה חתימה בנתבעת, אם כי במעמד מסירת השיקים למר אשרף הוא שכח להטביע את חותמת הנתבעת על השיקים, כאשר לטענתו הרכב החתימות המחייב של הנתבעת מורכב מחותמת הנתבעת בצירוף חתימת מורשה החתימה בה – שהוא מר ח'טיב [לעניין הרכב החתימות המחייב את הנתבעת הוגש פרוטוקול מורשה חתימה של הנתבעת כנפסח ג'1 לתצהיר מר ח'טיב]. בנוסף, צירף מר ח'טיב לתצהירו עותק של צילום השיקים לפני שאלה נמסרו למר אשרף, והמלמד כי אלו אכן לא חתומים בחותם של הנתבעת ולא מולא בהם שם המוטב [נספח ב' 1 לתצהיר מר ח'טיב].
לעניין הרכב החתימות המחייב של חברה, יש להבחין בין הוראות הפקודה, לבין הנוהל הפנימי או ההסכם המחייב בין החברה לבנק, שכן בהתאם לסעיף 92(ב) לפקודה, מקום בו מושך השיק הוא חברה ונדרשת חתימה כדי לקיים השיק, הרי שדי בחותמת החברה כדי לעמוד בדרישת החתימה. בנסיבות אלה, במישור השטרי אין למעשה חשיבות לקיומה של חתימה בכתב יד כדי לחייב את הנתבעת על-פי השיק, וכדי לחייב את הנתבעת על פי השיקים - על התובע להוכיח כי החותמת המוטבעת על השיקים הינה חותמת של הנתבעת. אלא שבנטל זה לא עמד התובע.
התובע הסתפק לטעון בתצהירו שהוא קיבל את השיקים מאת מר אשרף כשהם חתומים בחתימה וחותמת של הנתבעת (סעיף 7 לתצהיר של התובע), ולעניין טענת זיוף חותמת הנתבעת, טוען התובע כי לאחר שהוא הגיש את השיקים לביצוע, מנהל הנתבעת הגיש תלונה למשטרה בטענה כי חותמת הנתבעת זויפה, אלא שעם סגירת התיק במשטרה, לטעמו, די בכך כדי להעיד שהתובע נקי מכל עניין הזיוף (סעיף 19 לתצהיר התובע). בכך שגה התובע, שכן עצם סגירת התיק במשטרה אין בה כדי ללמד על כך שהחותמת על השיקים לא זויפה או ללמד כי אכן מדובר בחותמת של הנתבעת.
בנסיבות העניין אינני מקבלת את טענת התובע שלפיה מנהל הנתבעת הגיש את התלונה במשטרה רק בעקבות הגשת בקשת הביצוע ע"י התובע, שכן מנהל הנתבעת העיד כי העיכוב שחל בהגשת התלונה נעוץ בכך שמכובדים בכפר התערבו בין הצדדים על מנת לנסות ליישב את הסכסוך שנתגלע ביניהם. טענה זו לעניין התערבות מכובדים אושרה בתצהירו של התובע (סעיף 9 לתצהיר התובע),ומכאן מצאתי לקבל נימוק זה של מנהל הנתבעת לעניין העיכוב בהגשת תלונה במשטרה.
מעיון בשלל הראיות בתיק, לרבות בעדותו של מר אשרף, וצילום השיקים שנמסרו לידיו, ניתן לקבוע ללא היסוס כי השיקים יצאו ממשרדי הנתבעת בלי חותמת של הנתבעת, ובגלגול השיקים בין מר אשרף לתובע או בין התובע לאחרים, בוצע שינוי על גבי השיקים ע"י הוספת חותמת של הנתבעת, כאשר שינוי זה מקורו בזיוף כפי שדווקא הנתבעת הצליחה להוכיח את זה בראיות.
בענייננו, התובע לא נקט בשום פעולה כדי להוכיח את נכונות החתימה של הנתבעת, שכן כפי שכבר נקבע ב- ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3)240, 261-263 – קיימות שלוש דרכים עיקריות צורך ההוכחה כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות מי שחותם או מי שהיה עד לחתימה; השנייה, באמצעות השוואת החתימה שבמחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית; והשלישית, ע"י עדותו של מי שמכיר היטב את החתימה של החותם את החתימה שבמחלוקת.
בנסיבות המקרה, ובהינתן כי התובע לא היה צד לעסקת היסוד שבמסגרתה נמסרו השטרות מהנתבעת למר אשרף, היה מצופה מהתובע להזמין את מר אשרף כדי להשליך אור על נסיבות חתימת השיקים. אלא שהתובע לא עשה את זה, לא הזמין את מר אשרף למתן עדות, וגם כשהנתבעת היא זו שהזמינה את מר אשרף למתן עדות, בחקירה הנגדית ב"כ התובע כלל לא שאל אותו באם הוא נכח במעמד החתימה על השיקים, או שמא מנהל הנתבעת הכין את השיקים מבעוד מועד ומסר לו את השיקים מבלי שהיה עד לחתימה. ב"כ התובע הסתפק לשאול את מר אשרף באם לפני מסירת השיקים לתובע מר אשרף היה מודע לכך שהשיקים לא חתומים בחותמת הנתבעת, ואז מר אשרף הסביר כי הוא לא שם לב לך שהשיקים בלי חותמת, וכי התובע עת קיבל את השיקים ממנו הוא זה שראה שהשיקים של הנתבעת הם בלי חותמת, ולכן התקשרו למנהל הנתבעת- מר ח'טיב [עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 22-24]. עוד העיד מר אשרף, כי בשיחה בינו לבין מנהל הנתבעת השתתף גם התובע, והתובע הבין כי מדובר בשיק של חברה שחסר ה בהם חותמת, ולכן מנהל הנתבעת – מר ח'טיב, אמר בשיחה זו לתובע כי ברגע שתתקבל סחורה ממר אשרף הוא יהיה מוכן להטביע את חותמת הנתבעת [עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 18-23].
עדותו הנ"ל של מר אשרף, מחזקת את גרסת הנתבעת כפי שזו עולה מתצהירו של מר ח'טיב, ושלפיה התובע היה מודע מהרגע הראשון שבו הוא קיבל את השיקים, כי חסרה בשיקים חותמת הנתבעת (סעיפים 15-16 לתצהיר מר ח'טיב).
בנוסף לאמור, התובע לא ניסה להשוות את החותמת שעל השיקים לחותמת שבה משתמשת הנתבעת, ולא ביקש להעיד אף אחד שמכיר טוב את החותמת של הנתבעת, ולשם כך, אף לא ניסה להיעזר בחוות דעת של מומחה גרפולוג. ואם לא די במחדלי התובע עד כה, הרי גם כשהנתבעת בעצמה הגישה מטעמה חוות דעת של מומחה גרפולוג, ומאותה חוות דעת עולה המסקנה כי ברמת סבירות ודאית החותמות שעל שלושת השיקים נשוא בקשת הביצוע הן לא החותמות שהיו בשימוש הנתבעת. גם על מסקנה זו התובע לא ביקש לחלוק, ולא הזמין את המומחה הגרפולוג לחקירה נגדית, ובכך יש מעין הסכמה של התובע לתוצאות של חוות דעת זו.
לאור מחדלי התובע, שקיבל החלטה מודעת שלא להגיש חוות דעת גרפולוגית, למרות תוצאותיה של חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעת, הרי שלא עלה בידו להרים את נטל ההוכחה הרובץ לפתחו להוכחת חתימתה של הנתבעת על השטר. טעם זה מצטרף לקודמו ומצדיק דחיית תביעתה השטרית של התובע כנגד הנתבעת.
סוף דבר
אשר על כן, ואור המקובץ לעיל, הריני דוחה את התביעה במלואה, ובהתאם לכן הריני אף מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 501649-01-18 כנגד הנתבעת .
בנוסף, אני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 3,000 ₪, וכן בשכר טרחת בא כוחה בסך כולל של 10,000 ₪. ה סכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו על ידי התובע לנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת עותק של פסק-הדין לתובע (באמצעות בא כוחו), אחרת - יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא עותק של פסק-הדין לידי הצדדים, באמצעות באי כוחם.

ניתנה היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.