הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 49187-07-16

מספר בקשה:40
בפני
כבוד ה שופט דניאל קירס

התובעים (המבקשים)

  1. סופי בן ארצי
  2. ישראל בן ארצי

באמצעות ב"כ עוה"ד י. בטשא

נגד

הנתבעים

הצדדים השלישיים

1. נועם חיים לויט
באמצעות ב"כ עוה"ד אוריאל גניהר, עוה"ד ירון רז ועוה"ד נחמי מייזליש וולק

2. אשר גרינברג
3. דוד שלום גרינברג
באמצעות ב"כ עוה"ד יוסף אלברק

4. משה ויינשטיין
באמצעות ב"כ עוה"ד מושי וגשל

  1. חנה יעקובסון
  2. עמיחי יעקובסון

באמצעות ב"כ עוה"ד יצחק פריד

החלטה

1. בפני בקשת התובעים להפסקת התובענה, לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תחילה התקבלה הבקשה ונמחקה התביעה , אולם לאחר מכן התבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. הבקשה לבטל את פסק הדין התקבלה, ו הוגשו במסגרת הבקשה להפסקת התובענה תשובות ותגובה-לתשובה.

2. התובעים, הרשומים כבעלי נחלה במטולה, הגישו תביעה זו לסילוק יד הנתבעים , אשר לטענתם מחזיקים שלא כדין בשטחים חקלאיים הנכללים בנחלה. הנתבעים טוענים כי התובעים לא רכשו אלא את הבית ולא את השטחים החקלאיים בנחלה. לטענת הנתבעים, הם רכשו את השטחים החקלאיים עוד לפני שהתובעים רכשו את זכויותיהם, ובעסקה בה רכשו התובעים את זכויותיהם הוסכם כי לא ייפגעו זכויות הנתבעים. התובעים טוענים כי הם רכשו את הנחלה כולה מכונס נכסים נקיה מזכויות צדדים שלישיים, וכאשר לפי חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), ה תשכ"ז-1967 לא ניתן לבצע מכירה של חלק מנחלה .

הבקשה

3. בבקשה להפסקת התובענה טוענים התובעים כי לא היתה להם בררה אלא להגיש את התביעה, כי לא היתה להם חזקה בנחלה, לא יכלו ל יהנות ממנה, להורישה "נקיה" או לממשה. עם זאת, בדיון הוכחות ביום 31.5.2020 נאמר על-על ידי יו"ר האגודה (החקלאי מטולה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ) מר חיים הוד כי זכויותיהם כפי שנדרשו בכתב התביעה אמורות להתממש בעק בות החלטות ופעולות האגודה, כך ש"המשך ההליך מתייתר, מאחר והזכויות הקנייניות של התובעים יתקבלו". לטענת התובעים, מר הוד העיד כי האגודה תעניק לכל אחד מחבריה באופן שוויוני נחלה בגודל 45 דונם תוך החזרת הזכויות לתובעים; תקבע גבולות לנחלות; ותגבה דמי חכירה מן המעבדים של הנחלות. נטען בבקשה, כי עד עכשיו לא הוכח כל יתרון לנתבעים מאחר שלא הוכחו קיומם של ההסכמים לקניית השטחים החקלאיים על ידם, מה נמכר, מה היתה התמורה או מה העיגון החוקי להסכמים כאלה. לטענת התובעים, כבר נקבע בידי שורה של גורמים כי ההסכמים אינם חוקיים. בית המשפט התבקש בבקשה למחוק את התביעה ללא צו להוצאות, ולחלופין, תוך קביעה שההוצאות יחולו רק אם התובעים יחדשו תביעתם. בהודעה מיום 7.6.2020 הבהירו התובעים כי הם אינם מתנים את בקשתם באי-פסיקת הוצאות אגב הפסקת התובענה .

תשובת הנתבעים 3-2

4. הנתבעים 3-2 מבקשים לדחות את הבקשה. לטענתם תקנה 154 נועדה לנסיבות בהן תובע מוצא עצמו במצב של חולשה ראייתית או חוסר יכולת זמני להביא ראיות, אך התקנה לא באה כדי להקנות יתרון דיוני על פני הנתבע, אשר עת יחדש התובע תביעתו ימצא עצמו נאלץ להתחיל את "מסע הייסורים" מחדש. הנתבעים 3-2 עומדים על כך שבית המשפט מוסמך שלא לקבל את הבקשה, וככל ש הוא מקבל אותה, להתנותה בתנאים. כן טוענים הם כי הפסקת תובענה מחייבת זהירות יתר של בית המשפט מפני פגיעה בזכויות הנתבע. לטענתם, כאשר מדובר בתביעה אשר הגיעה אל ס ִפּה של דחייה אשר תחסן את הנתבע מפני תביעה עתידית (כבוד השופט א' צימרמן ב-ת"א (שלום ת"א) 16685-08-13 בן חיים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.12.2016)), היעתרות לבקשה להפסקת תובענה עלולה לפגוע ביתרון שרכש הנתבע. הנתבעים 3-2 מצביעים על כל שבענייננו כבר נשמעה כל פרשת התביעה, נשמעו מרבית עדי ההגנה, והצדדים אף נערכו לסיכומים על פה. מוסיפים וטוענים נתבעים אלה כי הבקשה מוגשת בחוסר תום לב, שכן לשיטתם התובעים כבר שמעו את התרשמות בית המשפט מהתביעה בתחילת הדרך, ולשיטתם "כיוון אותם" לאופן בו יוכלו לחזק התביעה, אך ללא הועיל. שואלים הנתבעים 3-2 , "והנה ערב פסק הדין – תמחק התביעה?". זאת, ביתר שאת לטענתם, נוכח העובדה שהתובעים מנהלים הליך מקביל בבית המשפט המחוז בו הם מבקשים את אותו הסעד שהם מבקשים בתביעה זו . מכאן, לטענת הנתבעים 3-2, המניע של התובעים בהגשת ה בקשה הוא מניעת מעשה בית דין שיחול עליהם בתביעתם בבית המשפט המחוזי. טוענים הם, כי הדיון בבית המשפט המחוזי נדחה על מנת שיינתן פסק הדין בתיק זה. מזכירים הם כי בקשת התובעים לעיכוב ההליכים בתיק זה לאור תובענתם בבית המשפט המחוזי , נדחתה; אולם התובעים, באמצעות הבקשה הנוכחית להפסקת התובענה, יחדשו תביעה זו לאור פס ק הדין שיינתן בבית המשפט המחוזי. כך, לטענת הנתבעים 3-2, ישיגו התובעים את מטרת בקשת עיכוב ההליכים שנדחתה , תוך הפיכתה של החלטת בית המשפט פלסתר. נתבעים אלה – מעוניינים בהכרעה שיפוטית, על מנת "שלא יזנב בהם התובע חדשות לבקרים".

5. לחלופין טוענים הנתבעים 3-2 כי יש להתנות תנאים להפסקת התובענה: המצאת הבקשה וההחלטה בה לבית המשפט המחוזי, שכ ן אם עדותו "הקנויה" לטענתם של יו"ר האגודה הוד היא ההנמקה האמתית להפסקת התביעה, יפה היא גם להפסקת התביעה בבית המשפט המחוזי; קביעה כי ככל שתחודש התביעה, בין בבית משפט זה בין בבית המשפט המחו זי, ההליכים יחודשו מהנקודה בה ה ופסקו; חיוב התובעים בהוצאות בסך 86,610 ש"ח; וקביעת הוצאות נפרדות שישולמו עת חידוש ההליכים, בין במתכונת תביעה זו, בין במתכונת אחרת.

תשובת הנתבע 1

6. אפרט לגבי הנתבע 1 ו לגבי המשיבים הנוספים, רק את אותן טענות שלא פורטו כבר מתוך תשובות אחרות לבקשה . הנתבע 1 ביקש לראות את טענותיו בבקשתו לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, כתשובתו לבקשה להפסקת התובענה. הנתבע 1 טען כי מקום בו ההליכים הגיעו לשלב מסיום, אין לאפשר לתובע שהביא את עניינו לפני בית המשפט ונוכח שאין הדין נוט ה לטובתו, להתחמק מבעד לדלת צדדית על מנת למנוע הכרעה. כן הוסיף נתבע זה , כי בשקילת בקשה להפסקת תובענה יש לשקול את האינטרס הציבורי למניעת השחתה לריק של זמן שיפוטי יקר: כאשר הושקעו משאבים רבים של הצדדים ושל בית המשפט והיא בשלה (או כמעט בשלה) למתן פסק דין, מן הראוי לשקוד על כך שפרות ההשקעה לא ירדו לטמיון. עוד טען הנתבע 1, כי מקום שתביעה זו היא תביעה לסילוק יד ולא לדמי שימוש, לא ברור כיצד אמירה כללית של יו"ר האגודה בענין חישוב דמי שימוש יכולה לייתר תביעה לסילוק יד. נטען, כי להיטות התובעים להפסיק את התביעה נובעת מחששם מפני מעשה בית דין שיחול עליהם בין היתר בתביעתם בבית המשפט המחוזי. מבין התנאים שביקש הנתבע 1 לקבוע אם הבקשה תתקבל, ביקש הנתבע 1 תנאי לפיו לא תחודש התביעה במשך מספר שנים, על מנת למנוע הטרדתו בענין שוב בקרוב.

תשובת הצדדים השלישיים

7. הצדדים השלישים מוסיפים וטוענים כי שיקול הדעת של בית המשפט בבקשה להפסקת תובענה, רחב. לטענתם, בית המשפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה אם יהיה בה כדי לשלול מהנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי ההתדיינות, או אם יש בבקשה שימוש לרעה בהליכי משפט, ואין זה ראוי לאפשר לתובע לחמוק מתוצאות ההתדיינות אליה גרר את הנתבע, או לשקול בסיומה של ההתדיינויות את סיכוייו רק כדי לחזור ולהגיש לאחר מכן תביעה חדשה. לטענת הצדדים השלישיים , היעתרות לבקשה תיצור יתרון בלתי הוגן לתובעים בתביעה חדשה שתוגש על ידם, מאחר שהעדים המרכזיים כבר נחקרו, ויהיה בידם של התובעים לשפר עמדתם תוך מקצה שיפורים, חידוד טענותיהם והפקת לקחים מההליך הזה. לטענתם, היתרון הדיוני שהתובעים מבקשים לשלול הוא הבנתם כי בשלב הגשת הבקשה , סיכו יי התביעה קלושים ודין התביעה להידחות. לטענת הצדדים השלישיים, החידוש הנטען בידי התובעים בענין עדותו של יו"ר האגודה מר הוד אינו חידוש כלל, שכן הצהרה באותו נושא מופיעה בתצהיר מטעם התובעים ונספחיו. לטענת הצדדים השלישיים , לו היתה זו הסיבה האמתית ביסוד הבקשה, מצופה היה שהתובעים יתחייבו למחוק גם את התביעה בבית המשפט המחוזי ושלא יגישו תביעה לאותו סעד, ו יתחייבו כי אם תוגש תביעה בעתיד ההליכים יחודשו מהנקודה אליה הגיעו; אולם התובעים לא התחייבו כאמור. לטענת הצדדים השלישיים, הדבר מצביע על כך שהסיבה האמתית שהתובעים הגישו בקשה זו היא כדי לעקוף את ההליך כאן במטרת שיפור עמדות, בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. אף הצדדים השלישיים – מבקשים הכרעה בתביעה. לחלופין, אם תתקבל הבקשה, מבקשים הם להתנות זאת במחיקת התביעה בבית המפשט המחוזי ו בחיוב התובעים בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 50,000 ₪.

התגובה-לתשובה

8. תגובה-לתשובה טענו התובעים כי הנתבעים הודו בעדויותיהם כי הם אינם מחזיקים במקרקעין מושא התביעה כדין. עוד טוענים הם כי על פי רוב בית המשפט ייעתר לבקשה להפסקת תובענה, למעט במקרים חריגים: מצב של יתרון דיוני שרכש הנתבע, או שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענת התובעים, הנתבעים כלל לא הצביעו על היתרון הדיוני שלטענתם הם רכשו. לטענתם הנתבעים לא רכשו כל יתרון דיוני או מהותי: לטענתם אין נרכש יתרון מקום שנתבע מחזיק שלא כדין במקרקעין ומנסה להבנות מכך בחוסר תום לב. לטענתם, יו"ר האגודה מר הוד העיד כי האגודה תדאג לזכויות בעלי הנחלות גם אם אלו אינם מסתדרים עם המחזיקים: המחזיקים יחויבו בדמי חכירה ובעלי הנחלה יזוכו, וכל זאת באופן שוויוני, כך שאין מדובר בענין הכפוף לטענות המחזיקים. מוסיפים התובעים וטוענים כי נדחתה באגודה הצעת הנתבע 1 לפיה רק חקלאים יזכו לתוספת שטחים, והדבר נותן משנה תוקף לזכויות התובעים. התובעים דוחים את הטענה שהבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתם, עדותו של מר הוד בדיון האחרון היא למעשה הענקת הסעד לו הם עתרו בתחילה; ורק באותו דיון הם למדו כי זכויותיהם יובטחו. התובעים מאשרים כי השלב שאליו הגיע הדיון מהווה שיקול, מבין רבים, בבקשה להפסקת תובענה; אולם לטענתם הם ידעו רק בדיון האחרון שזכויותיהם יובטחו, והם הגישו את בקשתם מייד לאחר מכן. בענין הטענה שמא הם מבקשים את הפסקת התובענה כי היא הולכת להידחות, טוענ ים התובעים כי אין להם חוש נבואי. לטענת התובעים אף השיקולים בענין הגינות וצדק והאינטרס הציבורי נוטים לכיוון קבלת הבקשה, שכן הנתבעים מחזיקים שלא כדין במקרקעין שלהם, שהם מקרקעין שאינם ניתנים לפיצול על פי חוק, ומבלי שגיבו את טענתם בענין רכישתם באסמכתאות. מוסיפים התובעים כי הצד דים השלישי ים לא הפנו למקום בתצהיריהם בו הוצהר על תוכן עדותו של מר הוד, ותוכן זה נודע להם רק בדיון. בענין ההליך בבית המשפט המחוזי, טוענים התובעים כי הם הביעו את נכונותם לעיכוב בבית המשפט המחוזי מאותן נסיבות בהן הם ביקשו את הפסקת התובענה הזו.

בענין התניית תנאים לקבלת הבקשה, התובעים טוענים כי אינם יודעים מה יקרה בעתיד, אולם אם האגודה לא תעמוד בדיבורה, וככל שהתובעים ירצו להגיש תובענה חדשה , התביעה תהיה תלויה בנסיבות אז, לרבות זהות המחזיקים באותה עת, ההחלטות העתידיות של האגודה (ויתכן והאגודה תהיה בעלת דין נוסף כמי שאי נו אוכף את החלטותיה), ועל כן אין מקום לתנאי לפיו ההליכים בתביעה עתידית ימשיכו מהמקום בו יופסקו ההליכים בתובענה זו. התובעים ממשיכים וטוענים כי הבקשה להעמדת תנאי כזה פוגעת בזכותם החוקתית לקניין וכי היא חסרת תום לב, ונועדת למנוע מהתובעים את זכויותיהם ולהגביל את גישתם לערכאות, למרות שייתכן ויהיה שינוי נסיבות. התובעים אינם חולקים על הבקשה להתנות את הפסקת התובענה בהוצאות, אולם הם חולקים על שיעוריהן המבוקשים. עוד הפנו התובעים לטענות שבתשובתם לבקשה לביטול פסק דין. לא היה מקום לטיעון על דרך ההפניה למסמכים אחרים, לא כל שכן בתגובה-לתשובה, ואציין כי הטענות שם ממילא דומות לטענותיהם במסגרת בקשה זו.

הכרעה

9. הגעתי למסקנה שדין הבקשה להפסיק את התובענה, להידחות.

10. אפתח בדבריו של כבוד השופט נ' סולברג ב-רע"א 7070/14 עזבון המנוח מוחמד מוסטפא יוסף אבו ליל ז"ל נ' עזבון המנוח שריך עומר אלפהום, פס' 10-9 (14.1.2015):

"כפועל יוצא משיטת המשפט האדברסרית הנוהגת במקומותינו, הכלל הרגיל הוא כי התובע, כמבקש הסעד, הוא אדון לתביעתו, בחינת 'עבד לווה לאיש מלווה' ( משלי כב, ז) למן הגשת כתב התביעה, התובע הוא המגדיר את יריעת המחלוקת, את הסעד הנתבע, וכיוצא באלה. לפיכך הנטייה הראשונית היא ליתן רשות להפסקת תובענה בהתאם לבקשת התובע (י' זוסמן , סדרי הדין האזרחי, 477 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: "זוסמן")). כך למשל יעשה בית המשפט, ברגיל, כאשר מוגשת בקשה להפסקת התובענה בשלביו הראשונים של המשפט (בר"ע 129/60 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2) 171, 180 (1969), או כאשר התובע מבקש את הפסקת התביעה בגין אי-הופעתו של ע ד שהוזמן, אשר בלעדיו לא יכול להוכיח את תביעתו (עניין רוזין) ועוד.

ברם, אין התובע שליט יחיד בענין דנן, כפי שקבע בית משפט זה בעבר:

'הפסקת תובענה לפי תקנה 154... אינה הליך של מיניה וביה; היא טעונה תשומת לב מצד בית המשפט לזכויות הנתבע, העלולות להיפגע על-ידיה...דעת לנבון נקל, כי משנגרר הנתבע להליכים ובינתיים רכש לו יתרון בתוכם, וניתן לשער כי לא אחת אותו יתרון הוא הוא העילה לבקשת ההפסקה על-ידי התובע, יש לנהוג זהירות שיפוטי ת בטיפול בבקשה. ואכן הלכה היא, "כי הפסקת ההליכים אינה צריכה לשמש פתח לשימוש לרעה בהליכי משפט, וכי אין, כמו כן, להתיר, שתקופח עקב ההפסקה זכות מהותית או דיונית אחרת, אותה רכש הנתבע" (ע"א 302/83 חשולי הכרמל בע"מ נ' נסחלהטשווילי, פ"ד לט(2) 831, 834 – הנשיא שמגר; וראו גם ע"א 491/77 החברה לבנין ולעבודות ציבוריות נ' גלעד עפרון קבלני פתוח בע"מ, פ"ד לא(3) 515)' (רע"א 3876/09 ח'שיבון נ' ח'שיבון, פסקה ח (25.08.2009))."

11. ב-ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 745-744 (1992)(להלן: ענין רוזין), קבע הרכב תלתא של בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט מ' חשין:

"...בית-המשפט יסרב לבקשה להפסקת תובענה, אם היעתרות לבקשה יהיה בה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי ההתדיינות, או אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.....ובדבריו הקולעים של השופט צ'יטי ( Chitty) במשפט Fox v. Star Newspaper Co. (1898) [1 Q.B. 636], at 639:

'The principle of the rule is plain. It is that after the proceedings have reached a certain stage the plaintiff, who has brought his adversary into court, shall not be able to escape by a side door and avoid the contest. He is then to be no longer dominus litis, and it is for the judge to say whether the action shall be discontinued or not and upon what terms…'.

דברים אלה – אשר הוכתבו ביום המשפט, יום ה-10 במארס 1898 – משקפים בתמצית אותו עקרון הגינות המפעיל את שיקול הדעת ב הפסקתה של תובענה. חוכמת משפט זו מתמצתת את תורת הפסקתה של תובענה עד לימינו אלה....

אחרי דברים אלה דומה שאין צורך להוסיף ולהסביר, מדוע צדק בית-משפט השלום בהחליטו לסרב לבקשת המערערים להפסיק את התובענה: המשפט היה על סף סיומו; בית המשפט סירב לבקשה להגשת ראיות נוספות, וכל שנותר לא היה אלא להגיש סיכומים בכתב. אכן, לא יהיה זה ראוי לאפשר לתובע לחמוק מתוצאות התדיינות אליה גרר את הנתבע; ואין זה צדק שכך יינתן לו לשקול – בסיומה של התדיינות – את סיכוייו לזכות במשפט, ובהתאם להערכתו תופסק התובענה רק כדי שיוכל לחזור לאחר מכן לבית-המשפט באון נעורים מחודש...."

12. בענייננו, הסתיימו פרשת התביעה וחלק מפרשת ההגנה. בוודאי שאין מדובר בתובענה הנמצאת בשלביה הראשוניים, נסיבות שבהן ככלל בית המשפט ייעתר לבקשה להפסקת תובענה. בשונה מענין רוזין המצוטט לעיל, בענייננו אמנם טרם הושלמה שמיעתם של כל העדים; אולם כאמור כבר נשמעו כל פרשת התביעה וחלק מפרשת ההגנה, וההליכים מתנהלים כבר משנת 2016; ו מדברי השופט צ'יטי המצוטטים בידי בית המשפט העליון, לא עולה תנאי לפיו דוחים בקשה להפסקת תובענה רק אם כבר נשמעו העדים כולם. אלא: השופט צ'יטי מתייחס למצב שבו הגיעו ההליכים "לשלב מסוים" ("a certain stage"), אשר לא הוגדר במדויק בענין רוזין. כפי שטענו התובעים בענייננו , הנסיבות בענין רוזין, שאינן נסיבות ענייננו, היו שהתובע שם הצהיר בריש גלי שהוא מבקש הפסקת התובענה כדי להביא ראיות שנמנע ממנו להביא בתביעה הראשונה בשל החלטת בית המשפט (שם, בע' 744). ומכאן שהתקדמות ההליכים לא היתה הסיבה הבלעדית ל אי-התערבותו של בית המשפט העליון בהחלטה לדחות את הבקשה שם להפסקת התובענה . אולם, בפסיקה של בית המשפט העליון המאוחרת לענין רוזין, הוכר עצם העובדה שעדים כבר נשמעו, כיתרון לנתבע המצדיק דחיית בקשה להפסקת תובענה . זאת, בהחלטתה של כבוד השופטת י' וינלר ב-רע"א 136/18 פלוני נ' שירותי בריאות כללית (19.3.2018). באותה פרשה, דחה בית המשפט המחוזי בקשה להפסקת תובענה כי מחיקת התביעה תיצור יתרון בלתי הוגן למבקשים בתביעה חדשה שתוגש , מאחר שהעדים המרכזיים כבר נחקרו (שם, פס' 3). השופטת וילנר קבעה:

"בענייננו, ההליך נמצא בשלב מתקדם ביותר, לאחר שנשמעו כבר עדים מרכזיים ואף ניתנה החלטה על הגשת הסיכומים. במצב דברים זה, אף אין אפשרות להתנות את הפסקת התביעה הנוכחית בכך שנקודת הסיום שלה תהיה נקודת ההתחלה של התביעה החדשה, שכן על בית המשפט שידון בתביעה החדשה להתרשם אף הוא באופן בלתי אמצעי מהעדים אשר כבר העידו בתביעה הנוכחית – דבר אשר יוביל הן לבזבוז זמן שיפוטי והן ליתרון דיוני בלתי הוגן למבקשים. בנסיבות אלה, בצדק דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים להפסקת התובענה בשלב מתקדם זה....משעה שכבר נשמעו העדים, וזה העיקר, אין לאפשר העדתם מחדש בהליך חדש, עקב השגת יתרון דיוני מובהק למבקשים ובזבוז זמן שיפוטי. על כן לא היה מנוס מדחיית הבקשה" (פס' 6).

עינינו הרואות, כי לנתבע צומחת זכות דיונית להסתמך על כך שב ענין עדותו של עד שכבר העיד ונחקר נגדית, לא ייפתח פתח למקצה שיפורים בתביעה עתידית. בענייננו, פרשת התביעה אף הסתיימה, כך שלצדדים אחרים זכות דיונית להסתמך על כך שפרשת התובעים, כפי שהם הביאו אותה ו כבר השלימו אותה, היא הפרשה שעמה עליהם להתמודד, ללא תוספות או מקצי שיפורים.

13. מהטעמים שפורטו עד כה, דין הבקשה להפסיק את התובענה להידחות.

14. אוסיף מעט, למעלה מן הנדרש. בענין אבו ליל הנזכר, נדחה ערעור על החלטה לדחות בקשה למחוק תביעה ( בקשה שנבחנה כאילו הוגשה כפי שהיתה צריכה להיות מוגשת, כבקשה להפסיק את התובענה לפי תקנה 154 – שם, פס' 8). שם השופט סולברג פירט סוגים של יתרונות דיוניים לנתבע (פס' 10 סיפה), ואילו ענין השלב אליו הגיעו ההליכים נבחן בנפרד, כשיקול אחר (פס' 11). החלטת השופטת וילנר בענין פלוני המצוטט לעיל, בה הוכר עצם עדותם של עדים כענין המצדיק דחיית בקשה להפסקת תובענה, ניתנה לאחר ההחלטה בענין אבו ליל. אולם יצוין למעלה מן הנדרש, כי אף בהחלטה בענין אבו ליל היווה השלב אליו הגיעו ההליכים שיקול בעד דחיית הבקשה להפסקת התובענה:

"גם לשלב שבו מצוי הדיון יש משקל בהחלטה. ....
....
בתובענה זו נשמעה זה מכבר פרשת התביעה. על אף ניסיונות המבקשים להראות כי עוד חזון למועד מתן פסק הדין, המשפט נמצא בשלב מתקדם, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, קרוב יותר לסופו מאשר לתחילתו....
....
...בשלב שבו נמצא המשפט, סבורני שהעניין דנן הוא אחד מהמצבים שבהם יש לתת משקל גם לאינטרס הציבורי בסיומו בבית המשפט, כדי לקטוף את פרות ההשקעה. הדים לשיקול זה מצאתי גם בדברי בית המשפט המחוזי על נושא המשפט והאינטרס הציבורי בבירורו. לא נעלמה מעיניי גם טענת המשיבים בדבר זכותם להתנהל באופן חופשי וללא מורא מחרב התביעה הח דשה שתרחף מעל ראשם " (פס' -14-15).

כאן המקום לדחות את טענת התובעים בענייננו , לפיה השיקולים בדבר הגינות והאינטרס הציבורי נוטים לכיוון קבלת הבקשה להפסקת התובענה כי הנתבעים מחזיקים בקרקע של התובעים שלא כדין , ותוך הסתמכו ת על טענה לחוזים שהם בלתי חוקיים. לא כאן המקום להכריע במכלול הראיות. אולם לאור העובדה שהתובעים חתמו על שני הסכמים לרכישת זכויותיהם, הראשון לרכישת הבית בלבד ללא השטחים החקלאיים והשני לרכישת הנחלה כולה; לאור העובדה שבהסכם השני לרכישת כל הנחלה אין תוספת תמורה כלשהי ביחס להסכם הראשון לרכישת הבית בלבד ; ולאור דברי ו של עורך דין אלוני אשר ייצג את התובעים בהליך בבית משפ ט השלום בקרית שמונה בו אושר הסכם המכר השני לרכישת כל הנחלה , לפיהם זכויות שמסרו המוכרים לתובעים (ה"ה סורוצקי) לצדדים שלישיים יכובדו ויימסרו להם בידי התובעים -- ישנה שאלה של ממש בתביעה זו האם העלאה בידי התובעים, כיום, של טענות נגד חוקיות רכישת שטחים חקלאים מתוך הנחלה בידי הנתבעים, אינה בגדר שימוש בזכות בחוסר תום לב בידי התובעים.

15. השופט סולברג אמנם העיר בענין אבו ליל כי "אכן, לו היה בפי המבקשים טעם חזק יותר, יתכן והיה מקום להעתר לבקשתם, כנראה תוך התנאת תנאים מסוימים ופסיקת הוצאות לטובת המשיבים בגין ניהול המשפט עד כה" (פס' 15). הטעם של המבקשים שם להפסקת התובענה היה, מחלוקת בינם לבין עצמם שלא הובררה עד תום בפני בית המשפט (פס' 4). אעיר, כי גם בעניינינו מצאתי כי הטעם המוצע בידי התובעים להפסקת התובענה, חלש. התובעים טוענים כאמור כי לאור עדותו של יו"ר האגודה מר הוד מתברר כי זכויותיהם יתקבלו ועל כן תביעה זו מתייתרת. אולם אף אם אניח לצורך הדיון את טענת התובעים , שיש להבין עדות זו כעדות לפיה גם לתובעים יינתנו 45 דונם מקרקעין באופן שאינו כפוף כלל לטענות הנתבעים לפיהן הם רכשו את השטחים החקלאיים של נחלת התובעים , מדובר בטעם חלש לבקשה להפסקת התובענה. שכן, עדותו של מר הוד איננה אסמכתא סופית להקצאת שטחים לנחלת התובעים; ועדותו אינה החלטה חלוטה של גורם מוסמך הקובע כי אותה עדות מהווה התחייבות משפטית אכיפה של האגודה כלפי התובעים בענין הקצאת שטחים חקלאים כלשהם או בענין גבית דמי חכירה מהמחזיקים בשטחים חקלאים אשר היו במקור של נחלת התובעים. בין עדותו של מר הוד לבין מסקנה שזכויותיהם הנטענות של התובעים כעת מובטחות, יש מרחק, והוא אינו קצר. בנסיבות אלה, בהן זכויותיהם הנטענות של התובעים אינן כיום מובטחות ממש בידי עדותו של מר הוד, התביעה הנוכחית, בה ביקשו התובעים להורות על סילוק ידם של הנתבעים , לא התייתרה כלל וכלל. כל זאת אמרתי, בהנחה לצורך הדיון כי יש להבין את עדותו של מר הוד כך שלתובעים יינתנו 45 דונם מקרקעין באופן שאינו כפוף לטענות הנתבעים לפיהן הם רכשו את השטחים החקלאיים של נחלת התובעים ; אולם ראו בענין זה את דבריו של מר הוד בעדותו לפיהם, כאשר האגודה תקבל לידי קרקע לחלוקה בין הנחלות, "אז יתחילו המלחמות" (פרוטוקול 31.5.2020 ע' 15 ש' 14-13).

בענין זה אוסיף ואעיר, כי עולה מדרך הטיעון של התובעים עצמם כי הם יודעים שזכויותיהם הנטענות אינן ממש "מובטחות" בעצם עדותו של מר הוד. שכן, למרות שהם טענו מצד אחד כי נוכח עדות זו התביעה הזו "התייתרה", לא זו בלבד שהם לא הסכימו לדחייתה (וכאן המקום לציין שאף אם דבריו של מר הוד הם בבחינת "ראה וקדש", תוכן עדותו בענין קביעת גבולות והעברת דמי חכירה אינו אותו סעד שנתבע בתביעה זו, שהוא סילוק יד, כלל וכלל); בנוסף לכך, התובעים עצמם טענו לגבי האפשרות שיצטרכו להגיש תביעה חדשה אם האגודה אינה מקיימת את התחייבותה הנטענת בענין זה.

סיכומה של הנקודה: האינטרס של התובעים בסילוק ידם של הנתבעים מהשטחים החקלאיים שהיו במקור חלק מנחלתם, לא התאיין לאור עדותו של יו"ר האגודה מר הוד.

16. לאור המסקנה אליה הגעתי, אינני נדרש להכריע בטענה לפיה הבקשה להפסקת התובענה בענייננו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. עם זאת, אתייחס להלן לטענות אלה.

17. אתייחס תחילה לטענות לפיהן התובעים יודעים שתביעתם זו עומדת להידחות והם חוששים ממעשה-בית-דין שיקום נגדם ושיחול עליהם בהמרצת הפתיחה שהם הגישו בבית המשפט המחוזי להכריז עליהם כבעלי הזכויות בשטחים החקלאיים מושא תביעה זו.

18. אמנם בית משפט זה שיקף מספר פעמים בפני הצדדים התרשמות לכאורית לפיה ניצב בפני התובעים אתגר בנוגע לטענות צדדים אחרים בענין שימוש בזכות בחוסר תום לב. אולם מדובר, כפי שהובהר גם לצדדים, בהתרשמות לכאורית. בית המשפט זה טרם גיבש עמדה סופית בגורל התביעה; בית המשפט אינו יודע כיצד מעריכים התובעים את סיכוייהם.

19. בית משפט זה אכן צפוי , בדרכו להכריע בשאלת החזקה שבסמכותו העניינית, לקבוע האם התובעים, או שמא הנתבעים, הם בעלי הזכויות בנוגע למקרקעין מושא התביעה. ככל שאותה קביעה תהיה בענין זכות שהיא אינה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום (כגון בעלות במקרקעין; או רשיון במקרקעין ששוויו עולה על סמכותו של בית משפט השלום, ולעניין זה ראו רע"א 5071/03 הוך נ' גבע, פ"ד נח(2) 49 (2003)), אותה קביעה תהיה על דרך סמכות נגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. קביעה על דרך 76 לחוק בתי המשפט אינה יוצרת מעשה בית דין (ראו ת"א (מחוזי י-ם) 7441/05 הפטריארך היווני אורתודוקסי של י-ם נ' מדרשת קדמת ירושלים, פס' 9 (28.10.2010)). אם לעומת זאת הקביעה בפסק הדין שיינתן ב תיק זה בענין הזכויות בנוגע למקרקעין תהיה קביעה בנושא שבסמכותו המלאה של בית משפט השלום (כגון רשיון במקרקעין ששוויו נמצא בגדר סמכותו של בית משפט השלום ), אותה קביעה צפויה להיות מעשה-בית-דין בין הצדדים. מכאן , שלא מן הנמנע שנוכח הערות בית משפט זה בענין האתגר ה ניצב בפני התובעים בתביעה זו בנושא שימוש בזכות בחוסר תום לב (בענין טענת התובעים כיום, לפיהם הסכמי רכישה של הנתבעים נוגדים את החוק), התובעים אכן חוששים ממעשה-בית-דין שייקבע בפסק הדין בתיק זה, ושזהו מניע ביסוד הבקשה להפסקת התובענה המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט . אולם, המשיבים לא טענו, או ביססו טענה, במסגרת בקשה זו, לפיה שווי רשיון בנוגע לשטחים החקלאים מושא התביעה נמצא בגדר סמכותו של בית משפט השלום.

20. בנוגע לטענה לפיה הבקשה להפסקת תובענה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט בדרך של ניסיון לעקוף את ההחלטה בתיק זה בה נדחתה בקשת התובעים לעיכוב ההליכים נוכח "ענין תלוי ועומד" lis alibi pendens ביחס לתובענתם בבית המשפט המחוזי (החלטה מיום 9.8.2019) : לא מצאתי תימוכין לטענת התובעים לפיה הם הסכימו גם להפסקת תובענתם בבית המשפט המחוזי. הצדדים השלשיים הגישו העתק פרוטוקול מההליך בבית המשפט המחוזי מיום 12.7.2020 (ה"פ 48087-07-19), אולם שם לא מצאתי הס כמה בלתי מסויגת של התובעים להפסיק את ההליך שם. בא כוחם שם עמד על כך שת לויה ועומדת בק שה לביטול פסק הדין שניתן בתיק זה (במועדו של אותו דיון, אותה בקשה היתה תלויה ועומדת, לפני שהיא התקבלה) , ועולה מדבריו שם כי הוא ביקש לעכב את ההליך בבית המשפט המחוזי רק עד שיתברר מה יעלה בגורלה של הבקשה לביטול פסק הדין בתביעה זו שבפני. ממילא, אף אם התובעים היו מבקשים להפסיק את התובענה בבית המשפט המחוזי או מסכימים לכך, לא היה בכך כדי למנוע עקיפת ההחלטה בתיק זה בענין עיכוב הליכים: שכן בעתיד יוכלו התובעים להגיש תחילה רק תביעה חדשה בבית המשפט המחוזי, תוך השגה בפועל של ה תוצאה של עיכוב ההליכים בתביעת סילוק היד , למרות שבקשתם לעיכוב ההליכים בתיק זה נדחתה. לאור האמור, ייתכן שהבקשה להפסקת התובענה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט בדרך של ניסיון לעקוף את ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב הליכים, ובנוסף, שההחלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב הליכים מהווה יתרון דיוני נוסף שהשיגו הנתבעים המצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה להפסקת התובענה.

21. כאמור, לאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה סיום פרשת התביעה והעדת עדים בפרשת ההגנה מהווה כשלעצמה הצדקה לדחות את הבקשה, אינני נדרש להכריע בטענות הנוספות.

22. הבקשה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעים 3-2 יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 3000 ₪; התובעים ישלמו לצדדים השלישיים יחד ולחוד סך של 3000 ₪. אינני עושה צו להוצאות בנוגע לנתבע 1, אשר לא הגיש תשובה לבקשה אלא הפנה לטיעונים בבקשה אחרת.

ניתנה היום, ב' אלול תש"פ, 22 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט