הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 48726-03-14

בפני
כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

תובעים

1. יהודה כפרי
ע"י ב"כ עו"ד יגאל פרץ
2. עו"ד יגאל פרץ-כונס נכסים
3. עו"ד שי אבני-כונס נכסים
4. עו"ד רועי קורץ-כונס נכסים

נגד

נתבעים

  1. אמטאנס מרשי
  2. מאהר מרשי

ע"י ב"כ עו"ד טארק ז. אסכנדר

פסק דין

לפני תביעה לסילוק יד מדירת מגורים שבה מחזיקים הנתבעים ולתשלום דמי שימוש.

הצדדים להליך
הוריו של התובע 1 (להלן: "התובע") היו הבעלים של דירת מגורים ברחוב ציפורי 12, בנצרת עילית, הידועה כגוש 17734, חלקה 13 תתי חלקות 3 ו- 4 (להלן: "דירת המגורים").
בתאריך 25.6.93, נערך הסכם בין התובע ובין הוריו, בגדרו הם העבירו לו את הזכויות בדירה הנ"ל ללא תמורה.
בתאריך 6.7.93, נרשמה לטובת התובע, הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת (סעיפים 2-4 לת/4).
התובעים 2-4- הם כונסי נכסים שהתמנו, במסגרת הליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת , בת.א. 39652-06-14 , בפסק דין שניתן בתאריך 7.3.2016, לצורך מכירת הדירה (להלן: " כונסי הנכסים") והצטרפו כתובעים להליך זה (כפי שיפורט בהמשך).
הנתבעים הם המחזיקים בפועל בדירה, הנתבע 1 הוא אביו של הנתבע 2 ( להלן: "הנתבעים").

רקע
בתאריך 29.1.94 בין התובע ובין גב' פרסטר וויקטוריה והמנוח אהרוני חיים ז"ל (להלן: "המנוח אהרוני") נחתם הסכם למכירת הדירה תמורת סך של 73,000$, מתוכם שולם על ידי הרוכשים הנ"ל סך של 155,000 ₪ במעמד חתימת ההסכם, והוסכם כי היתרה, בסך של 21,000$, תשולם עם מסירת החזקה בדירה בפועל (הסכם המכר צורף כנספח ב' לת/4). חרף האמור בהסכם הנ"ל הדירה נמסרה לרוכשים לפני ששילמו את יתרת התמורה בפועל (סעיף 6 לת/4).
ובתאריך 25.4.94 נרשמה לטובת הרוכשים הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין, אך התברר כי על זכויות אביו של התובע הוטלו עיקולים.
התובע הגיש כנגד אביו והמעקלים תביעה למתן פסק דין הצהרתי ולהסרת העיקולים. בשנת 1998 הגיעו הצדדים להסכם, התיקים נסגרו והעיקולים הוסרו (נספח ג' 1-2 לת/4).

על פי גרסת התובע, בהמשך ולאחר שבוטלו העיקולים, אביו פנה מספר פעמים לרוכשים לשם תשלום יתרת התמורה, אך אלו, לא עמדו בהבטחותיהם ולא שילמו את היתרה (סעיף 7(ז)-(יב) לת/1). ובעקבות כך אביו של התובע הגיע להסכם עם המנוח אהרוני, בתאריך 26.12.1999, שהוא יטפל במכירת הדירה ובנו התובע יקבל מתוך כספי המכירה סך של 21,000$ (סעיף 7 יב-יד לת/1), בעקבות ההסכם וכשביקר בדירה יחד עם קונה פוטנציאלי, התברר כי הדירה הושכרה על ידי הרוכשים למשפחת מרשי- הנתבעים (סעיף 7(טו) לת/1).

בשל אי תשלום יתרת התמורה, הוגשה נגד הרוכשים תביעה לפינוי בתאריך 1.4.2001 (נספח ה' לת/1); בתאריך 20.5.2001 ו-7.6.2001, ניתנו פסקי דין לסילוק ידם של הרוכשים (המנוח אהרוני וגב' פרסטר) מהדירה כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ (נספחים ו'1-2 לת/1).

ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי
בתאריך 20.6.2014, מספר חודשים לאחר שהוגש ההליך שלפני, הוגשה על ידי התובע תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת, למתן צו עשה ולמחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובת המנוח אהרוני וגב' פרסטר, התביעה הוגשה בין היתר נגד יורשיו של המנוח אהרוני וגב' פרסטר, והנתבעים לא היו צד להליך. במסגרת ההליך הנ"ל, הצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ולפיו נקבע שהסכם המכר מתאריך 29.1.94 מבוטל, והערות האזהרה שנרשמו בתאריך 25.4.94 ו-12.4.1994 יימחקו (להלן: "הסכם הפשרה").

כמו כן, מונו התובעים 2-4 ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה, והם הוסמכו להגיש תביעה לפינוי הדירה או לנהל את התביעה הקיימת בתיק שלפני, ושכן יהיו מוסמכים לפעול ולנקוט בכל הליך להסרת כל מניעה ממכירת הדירה לצדדים שלישיים כשהיא חופשיה מכל זכות.
בהתאם להסכם הנתבעים 2-4 הצטרפו להליך זה כתובעים וכתב התביעה תוקן בהתאם.

ועוד הוסכם במסגרת הסכם הפשרה , כי היתרה של תמורת מכירת הדירה, לאחר ניכוי כל החובות לשלטונות המס, תחולק שווה בשווה בין הצדדים- כך שיורשי המנוח אהרוני יקבלו 50% והתובע יקבל 50% (הכל כפי שנרשם בסעיפים 2-3 להסכם נספח ז לת/1).

עיקר טענות התובעים
במסגרת התביעה שלפני התובע ים עותר ים להורות לנתבעים לפנות את הדירה כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ ולמנוע מהם לעשות כל דיספוזיציה בדירה; כמו כן עותר ים לחיוב הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש בדירה, ובמסגרת סיכומי הם הם העל ו את הטענות שלהלן:
כי הדירה רשומה כדין כמקרקעין מוסדרים ותובע 1 זכאי להירשם כבעליה של הדירה;
הנתבע 1 הוא מי ששכר את הדירה מהמנוח אהרוני בשנת 1997 והפסיק לשלם דמי שכירות כבר משנת 2003. הסכם השכירות הסתיים ואין לנתבעים כל זכות בדירה.
התובעים מערי כים את דמי השכירות בסך של 2,000 ₪ לחודש (סעיף 15-16 לסיכומים).
לנתבעים אין כל זכות בדירה ולא הוכיחו קיום זכות חוקית להחזיק בה.
לאור בעלות התובע בדירה הוא זכאי לתבוע סילוק יד, וזאת בהתאם להוראות סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969.
טוענים התובע ים שעם הוכחת הבעלות עובר נטל הראייה לנתבעים להוכיח כי על אף זכות הבעלות, יש להם זכות חוקית להחזיק במקרקעין.

עיקר טענות הנתבעים
הנתבעים עתרו לדחיית התביעה מהטעם שהם מחזיקים בדירה כדין מכח זכויות קנייניות, זכויות שרכשו ממר אהרוני וגב' פרסטר. לחלופין טוענים הנתבעים, כי ככל שבית המשפט יקבל את התביעה יש לחייב את התובעים בתשלום פיצוי בגין שמירת הנכס והשבחתו בסכום שלא יפחת מסך של 250,000 ₪; ולהלן עיקר טענותיהם.
הסכם הפשרה לא קבע כי התובע-יהודה כפרי הוא הבעלים, והתובעים לא הפכו להיות בעלים מכח הסכם הפשרה ואף לא נקבע בשום אופן מי הוא הבעלים החוקי של הדירה, כאשר הבסיס לתביעה זו הוא שהתובע הוא בעל הזכויות בדירה (סעיפים 14-17 לסיכומים).
עוד בשנת 2000 שכר הנתבע 1 את הדירה מאת המנוח אהרוני וגב' פרסטר עם אופציה לרכישתה; בשנת 2000-2001 מימש הנתבע 1 את האופציה ורכש את הדירה תמורת תשלום כולל של 90,000$ בערך כולל שיפוצים; באותה העת הנתבע 1 ו המנוח אהרוני היו מיוצגים על ידי מר זאהי אסכנדר, שכל המסמכים נמצאים בחזקתו וברשותו של מר אסכנדר שכיום לא מנהל משרד (סעיפים 29-34 לכתב ההגנה). ולבית המשפט סמכות שבגררא לקבוע כי הנתבעים רכשו את הדירה והפכו לבעליה.
נוסף על כך טענו הנתבעים כי בפסיקה נקבעה הלכה שעל פיה החזקה רבת שנים במקרקעין בידיעת הבעלים ובשתיקתו יכולה להקים למחזיק רשות מכללא.

הראיות
מטעם התובעים העידו: התובע בעצמו, ואביו - מר אליעזר כפרי (להלן: " מר אליעזר"); העידה גב' שרה שומלי- בת זוגו של המנוח אהרוני; ומר שרון אהרוני- בנו של המנוח אהרוני.
מטעם הנתבעים העידו: הנתבעים בעצמם, גב' ודאד בשאראת - מנהלת הנחות במחלקת הגבי יה בעיריית נצרת עילית משנת 1999; עו"ד ירון רג'ואן - שמונה כנאמן בתיק פש"ר 265/06, של גב' פרסטר (להלן: "עו"ד רג'ואן"); ועו"ד לואי ערפאת - שלפניו נוהל משא ומתן בין הנתבעים לבין אליעזר כפרי לשם רכישת הדירה.

דיון והכרעה
ראשית יש לדון בטענותיהם של הנתבעים בכל הקשור למעמדם של התובעים בהליך וזכות הבעלות של התובע בדירה, שכאמור הם טוענים כי בהסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי לא נקבע מאומה ביחס לעניין זה, ולשיטת הנתבעים לבית משפט זה סמכות לקבוע כי הנתבעים הם הבעלים של הדירה, קביעה אגב-גררא.

במסגרת התצהירים שהוגשו מטעמם, הנתבעים מעלים טענות נגד הסכם הפשרה, וטוענים שבעלי הדין בתביעה בבית המשפט המחוזי, ידעו שהמנוח וגב' פרסטר מכרו להם את הדירה, ולכן הגו הרעיון שלפיו יוסכם ביניהם שעסקת המכר בין כפרי לבין המנוח אהרוני וגב' פרסטר תבוטל, והתמורה תחולק ביניהם, וכן ציינו הנתבעים: " ישאל השואל מדוע לא הסכימו בעלי הדין במחוזי, שעסקת המכר בין כפרי לבין אהרוני, היא שתישאר בתוקף והתמורה תחולק? והרי מתווה זה יותר הגיוני משפטית ואף חוסך ממון רב לצדדים. ברי כי שלטונות מס השבח יראו בביטול עסקת המכר בין כפרי לבין אהרוני כעסקה חוזרת שתחויב גם היא במס שבח ומס רכישה ובכך יחויבו הם לשלם כפל מס. התשובה לשאלה זו פשוטה. הם רצו לנטרל את עסקת המכר שנעשתה בין המנוח והגב' ויקי לבין אבי, וזאת עת יעלו את הנימוק שבכלל לא היו המנוח והגב' ויקי זכאים עפ"י החוק למכור את הדירה בהיותם חסרי מעמד ואינם בעלי הדירה" (סעיף 58 ל-נ/8).
אציין, כי הנתבעים מושתקים מלהעלות כל טענה נגד הסכם הפשרה בנסיבות שבהן הם ידעו על קיומו של ההליך ואף תוכנו של ההסכם שהתקבל וכי לקביעות שיהיו שם תהיה השלכה על עניינם, כאשר הצהרה על ביטול הסכם המכר עם גב' פרסטר והמנוח אהרוני נוגעת לעניין הנתבעים אשר טוענים לבעלות בדירה.
על ידיעה זו ניתן ללמוד מבקשות המחיקה שהוגשו על ידי הנתבעים בהליך זה, כך שבבקשה מתאריך 1.10.2015 הם ביקשו מחיקת ההליך מהטעם שהתברר להם שהתובע הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי להצהיר על בטלות הסכם המכר שנערך בין התובע ובין גב' פרסטר והמנוח אהרוני, וכי ייתכן שההליך שם ייתר הצורך בניהול ההליך שלפני.
נוסף על כך, בדיון שהתנהל בתיק זה בתאריך 5.11.2015 ב"כ התובע - עו"ד פרץ ציין מפורשות, בנוכחות בא כוחם של הנתבעים כי "אנחנו מנסחים את ההסכם לגבי ההליך בביהמ"ש המחוזי, שבמסגרתו אנו נישאר הבעלים והסכם המכר שנערך עם הנתבעים יבוטל, כך שלא תהיה מניעה להמשיך כאן בהליך..." (עמ' 3, ש' 7-10).
מכאן ובנסיבות שבהן אכן ידעו הנתבעים על ההליך המתנהל בגדרי ת.א. 39652-06-14 וכי ההליך נוגע לעניינם, יכלו לבקש להצטרף להליך. וככל שהם לא עשו כן, וזאת חרף ידיעתם על כל העובדות ואף על תוכנו של הסכם הפשרה שייחתם בין הצדדים, הם מושתקים מלכפור בתוצאות פסק הדין (ראו ש' לוין "תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד" בעמ' 208-207; המרצה 676/61 צדוק נ' חברת מתיישבי ראשון-לציון בע"מ ועוד 536 בע"מ, פ"ד ט"ז(1) 144 (1962); ע"א 7401/00‏ יחזקאלי נ' עו"ד גלוסקה, כונס נכסים, פ''ד נז(1) 289 (2002)).

בפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, אשר כאמור במסגרתו אושר הסכם הפשרה, בוטל הסכם המכר שנערך בין התובע לבין המנוח אהרוני וגב' פרסטר, ונמחקו הערות האזהרה שנרשמו לטובתם, ומונו כונסי נכסים לצורך מכירת הדירה והוסמכו לנקוט בכל פעולה ולהצטרף להליך דנן, לשם פינויים של הנתבעים. מכאן עומדת הן לתובע והן לכונסי הנכסים הזכות לדרוש את פינויים של הנתבעים מהדירה. הנתבעים כפופים לקביעות אלו ודי בכך כדי להורות על פינויים של הנתבעים מהדירה.
יחד עם זאת אדון בטענות הנתבעים לגופן, כאשר נקודת המוצא בפסק דין זה היא שלתובע וכונסי הנכסים זכות לדרוש פינוי הדירה, והנטל עובר לנתבעים להוכיח את מעמדם המשפטי בדירה ואת זכותם הנטענת להמשיך ולהחזיק בה ולעשות בה שימוש.

האם הנתבעים הוכיחו כי קיימת להם זכות חוקית בדירה
לאחר שעיינתי בכלל חומר הראיות המונח לפני הגעתי לידי מסקנה שדין התביעה להתקבל, בנסיבות שבהן הנתבעים לא הצליחו להוכיח בראיות מספקות וממשיות זכות להמשיך ולהחזיק בדירה.
כאמור, הטענה העיקרית שהעלו הנתבעים בהקשר זה היא שהם רכשו את הדירה מגב' פרסטר והמנוח אהרוני. אומנם ניתן להסיק מהראיות שהובאו לפני כי היו מגעים לשם רכישת הדירה בין הנתבעים לבין המנוח אהרוני וגב' פרסטר, אולם לא הוכח בראיות מספקות כי השתכללה עסקת מכר מחייבת באופן המקנה לנתבעים זכות בעלות בדירה כפי שהם טוענים, הכל כפי שיפורט להלן.

ניתוח ראיות הנתבעים
לעניין ההסכמות הנטענות למכירת הדירה לנתבעים, ניצבות לפני שתי עדויות בעל-פה של הנתבעים שהם - אב ובנו, שלא מצאו להן שום סיוע בחומר הראיות שנפרס לפני. כאשר עדותו של הנתבע 2 יש לראות בה כעדות של הנתבע 1, לעניין הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ועל כן מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ואין בנמצא מסמכים התומכים בעדו יותיהם שניתן לראות בהם כסיוע.

אשר למגעים שנערכו בין הנתבעים לבין המנוח אהרוני, טען הנתבע 1, כי באמצעות מתווך נקבעה לו פגישה משותפת עם המנוח אהרוני בדירה. המנוח הגיע עם גב' פרסטר לאותה פגישה והעלה לפני הנתבע 1 כי הוא מעוניין למכור את הדירה, ולא להשכיר אותה, תמורת 120,000$ (סעיפים 16-20 לנ/5).
בהמשך, תיאר הנתבע 1 שהתמורה שסוכמה היא: בסך של 115,000$, מתוך סכום זה הוא ישפץ את הדירה בסכום שלא יעלה על 35,000$, ישלם את החובות הרובצים על הדירה (ארנונה ומים), כך שיהיה עליו לשלם סך של 80,000$ בקיזוז כל תשלום שישלם בגין סילוק החובות הרובצים על הדירה (סעיף 25 לנ/5).
עוד טען הנתבע 1, כי הוא הודיע למנוח שהמחיר המוצע אינו ראוי לאור מצבה הרעוע של הדירה, וביקש ממנו בטרם שיתקדמו במשא ומתן, לפנות לב"כ דאז עו"ד זאהי אסכנדר (שחדל לעבוד במקצוע היום) על מנת לברר עניין הזכויות בדירה. ובאותו יום פנו המנוח, גב' פרסטר והנתבע 1 למשרדו של עו"ד אסכנדר (סעיפים 21-22 לנ/5). הוסיף הנתבע 1, שזכור לו שעל פי בקשתו ובהסכמת המנוח אהרוני, מינה המנוח את מר אסכנדר לייצג אותו בהליך העברת הדירה על שמו כשהיא נקיה מכל עיקול, אך הוא הבין מאוחר יותר שהמנוח אהרוני אינו משתף איתו פעולה ולא המשיך בהעברת הזכויות על שם אהרוני ופרסטר.
טען הנתבע 1, כי ערך עם המנוח אהרוני מסמך המשקף את הסכמות סיכום הרכישה, המסמך נכתב בכתב ידו של המנוח אהרוני וכלל סכום התמורה המוסכמת, זכותו לשפץ את הדירה ולשלם את חוב הארנונה והמים, כנ"ל. וכן סוכם שעד סוף שנת 2012 הנתבע 1 ישלם סך של 50,000$, ואת יתרת תמורת הדירה, כאשר היא תהיה רשומה על שמם.
הנתבע 2 הצהיר, כי אביו עדכן אותו כי הוא סיכם עם המנוח אהרוני שירכוש ממנו את הדירה אך בשלב יותר מאוחר, כך שבשלב הראשון ערך הסכם שכירות (סעיף 10 ל-נ/8). וכן טען הנתבע 2 בתצהירו, כי הוא ואמו ובנוכחות אביו נפגשו עם עורך דין זאהי אסכנדר במשרדו וביקשו לברר ממנו את פשר העניין. ועוד טען, שמר אסכנדר הבהיר שהוא לא ערך כל מסמך בכתב על ההסכמות בין אביו לבין המנוח אהרוני בכל הקשור לרכישת הדירה וכי המסמך היחיד שנערך נערך ביניהם ללא מעורבותו (סעיף 17 ל-נ/8).
אציין, כי לא הוצג לפני כל מסמך או כל ראיה אובייקטיבית אחרת אשר משקפת את ההסכמות אליהן הגיעו הנתבע 1 והמנוח אהרוני. בתצהירו טען הנתבע 1, כי המסמך הנטען נמסר לאשתו אשר שמרה עליו לאורך שנים אך לפני מספר שנים היא נפטרה באופן פתאומי והוא לא הצליח לאתר את המסמך (סעיף 28 ל-נ/5).
במהלך חקירתו הנגדית ובניגוד למה שעולה מתצהיריהם של הנתבעים לעניין כך שהנתבע 1 הוא זה אשר היה במגעים עם המנוח אהרוני וגב' פרסטר לרכישת הדירה, כשנשאל הנתבע 1 בחקירתו "אתה טוען שהיה לך הסכם עם חיים אהרוני לשכירת הנכס או רכישתו" הוא השיב: "השכרת הנכס. לאחר מכן היה הסכם עם הבן שלי למכירת הנכס באמצעות עו"ד אסכנדר", ובהמשך הוא העיד שהשכירות תחילה הייתה ללא תשלום, היות שהבית היה הרוס וסיכמו שהנתבעים ישפצו את הדירה כאשר לא נקבע הסכום שיושקע להסדרת הבית (עמ' 37, ש' 7-12).
ועל אף שעולה מעדותם של הנתבעים שמר זאהי אסכנדר היה מעורב במשא ומתן לרכישת הדירה הם בחרו לא לזמנו לעדות; כך שגם במהלך חקירתו הנגדית הנתבע 1 העיד שכל המסמכים הקשורים לעסקה נמצאים ברשות מר זאהי אסכנדר, וכשנשאל אם הוא פנה אליו לשם קבלת המסמכים הוא השיב: "הוא צריך לבוא להעיד ויש לו את כל המסמכים. פניתי אליו. עורך הדין מטפל בזה, לא אני." (עמ' 38, ש' 25-28). ועל הימנעות מהבאת עד רלבנטי ומשמעותה עמד בית המשפט העליון בע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595 (1990):

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (עמ' 604)
הנתבע 1 קיבל את החזקה בדירה בתחילת שנת 2001 והוא הצהיר שמיד עם קבלת החזקה התחיל לבצע עבודות שיפוץ יחד עם ילדיו (סעיף 32 ל-נ/5, סעיף 21-24 ל-נ/8). עדות זו לעניין השיפוץ שנערך לא נתמכה בחוות דעת של מומחה בתחום, כאשר הסכומים שהושקעו, השינויים שבוצעו בדירה אלה שאלות שלא לובנו בראיות של ממש ונותרו בערפל.

לא רק שלא הוכחו ההסכמות הנטענות על ידי הנתבעים למכירת הנכס בפועל, אלא גם לעניין התשלומים שהנתבעים טוענים כי הם שילמו על חשבון תמורת הדירה, לא נתמכו בראיות כגון קבלה על תשלום.
מטעם הנתבעים הוגש מכתב הערוך בידי העדה שומלי (נ/2), אשר נשלח לנתבע 1, שבו נרשם: "בינואר 2003 מסתיים חוזה שכירות ומכר על הדירה ברח' ציפורי. אבקשך לשלם את כל החובות מינואר 2001 עד ינואר 2003 ולפנות את הדירה ב-24 לינואר עקב אי יכולתך להביא לסיום מכירת הדירה אנא צור עמנו קשר".
בתצהירו טען הנתבע 1, כי עם קבלת מכתב זה שנשלח אליו בעקבות אי העברת סך של 50,000$ כפי שסוכם, הוא יצר קשר עם המנוח ויידע אותו על סכום עבודות השיפוץ שהיו מעל 35,000$ וכי התחיל לשלם חובות ארנונה, כ-20,000 ₪ (סעיף 36 ל-נ/5).
הוסיף הנתבע 1, כי הוא הודיע למר אהרוני שיוכל לגייס סכום זה עד לחודש 2/2003 והביע לפניו תרעומת על העדר התקדמות בעניין העברת הדירה על שם אהרוני. וכי המנוח השיב לו שאין ביכולתו לממן מכיסו את ההוצאות ושכר הטרחה של מר אסכנדר ועם קבלת הסך של 50,000$ הוא יתחיל בהליכים אלו במידי (סעיף 39 ל-נ/5).
טען הנתבע 1, כי בחודש 3/2003 הצליח לגייס את הסכום, וסיכם עם המנוח כי הנתבע 2 יגיע אליו לאזור המרכז וימסור לו את הסכום. כן נטען שהנתבע 2, נפגש עם המנוח בתל אביב ומסר לו הסכום המוסכם וקיבל ממנו אישור בכתב ידו על קבלת הסכום על חשבון מכר הדירה. וכי הנתבע 2 חזר לנצרת ומסר את האישור לידיו והוא מסר אותו לאשתו שהיא תשמור עליו אך המסמך לא אותר על ידיו לאחר פטירת אשתו (סעיף 43 ל-נ/5).
בהקשר זה הצהיר הנתבע 2 כי בחלוף שנתיים, בתאריך שאינו זכור לו, הודיע לו אביו שהמנוח אהרוני ז"ל לוחץ עליו לשלם לו על חשבון תמורת הדירה סכום משמעותי וכי הוא שלח לו מכתבים בעניין. כן הוא טען שמכספים שלו ושל אמו הצליחו לגייס סך של 50,000$ במזומן; כאשר הוא התבקש על ידי אביו לנסוע לתל אביב ולמסור לו את הכסף ביד. הוסיף הנתבע 2: "באותה פגישה מסרתי לו את מלוא הסכום של 50,000$ במזומן והוא אישר את קבלתם על מסמך שערך בכתב ידו ואישר שסכום זה ע"ח הדירה. חזרתי לנצרת ומסרתי את המסמך לאבי. גם מסמך זה נמסר לאמי ולא אותר." (סעיפים 25-29 ל-נ/8).
במהלך חקירתו הנגדית הנתבע 1 העיד בצורה שאינה מתיישבת עם האמור בתצהירים, ו מעדותו עולה שלא הייתה קבלה על התשלום:
ש. אתם טוענים ששילמתם עוד 50,000$. יש אישור משיכה מהבנק של הסכום הזה?
ת. למה, אני צריך למשוך את הכסף מהבנק? הבן שלי ואשתו, הם ששילמו.
ש. יש קבלה?
ת. הבן שלי נפגש איתו, מסר לו את הכסף וחזר הביתה.
ש. בלי קבלה?
ת. בלי. (עמ' 39, ש' 8-13)

סתירה זו בעדותו של הנתבע 1 מטילה דופי באמינותו, כאשר בתצהירו ובתצהיר הנתבע 2 ניתנה גרסה מפורטת לעניין כך שהמסמך נמסר לאשתו ז"ל ואבד.
חשוב גם להדגיש כי עולה מתצהיריהם של הנתבעים כי הם ידעו שהמנוח ופרסטר טרם נרשמו כבעליה של הדירה ושעסקת המכר לא תצא לפועל כל עוד לא הוסדר עניין הרישום מול הבעלים המקורי מר כפרי, וידיעה זו גם היא פועלת לרעתם שעה שידעו שעסקת המכר לא תצא לפועל כל עוד לא יוסדר עניין הרישום.
שכן טען הנתבע 1 בתצהירו: "המנוח הציג בפני מר זאהי אסכנדר מסמך שידעתי יותר מאוחר שהוא נסח רישום ממנו למד מר אסכנדר-וכך אמר לשנינו-שהמנוח וויקי עדיין לא רשומים כבעלים ויש מספר בעיות משפטיות ולכן בשלב זה וכל עוד לא יעבירו המנוח וויקי את הדירה על שמם בטאבו כשהיא נקיה מכל מניעה, לא יכולים הם למכור אותה ועל כן המליץ לי שלא לבצע עסקת רכישת הדירה בשלב זה.
סיכמתי עם אהרוני בנוכחות ויקי, שאני בשלב ראשון אשכור את הדירה כאשר בשלב זה, נחליט שבמהלך תקופת השכירות אני ארכוש את הדירה ובתוך תקופה זו הם יסדירו את עניין הרישום" (סעיף 23-24 לנ/5).
ובמהלך עדותו של הנתבע 1 כשנשאל שבתצהירו הוא טוען שעו"ד אסכנדר הודיע לו שלא ניתן לבצע עסקת מכר הוא השיב: "הוא לא השיב שהוא לא יכול, אלא שהבית לא רשום על שמם, למרות שהיה לו ייפוי כוח מהמנוח והוא יכול היה להעביר בטאבו" (עמ' 38, ש' 19-21).
בהקשר זה גם הנתבע 2 הצהיר, כי "מר אסכנדר סיפר לנו שהשיחות שניהל אבי עם אהרוני סכמו כי אבי ישכור את הדירה בשלב הראשוני ואח"כ יוכל לרכוש אותה כשעניין רישום הדירה על שם המנוח יסתיים וכל הבעיות המשפטיות ייפתרו" (סעיף 15 ל-נ/8). ועוד הוא הצהיר: "כמובן שתוכן השיחות, והיו יותר מפגישה אחת, לא זכור לי במדויק אך מר אסכנדר אישר בפנינו כי אבי והמנוח היו במשרדו וניהלו משא ומתן שאבי ירכוש את הדירה אך בשלב זה הואיל והמוכר המנוח אהרוני אינו רשום כבעלים לדירה ויש עוד בעיות משפטיות וכי אבי לא יוכל להבטיח את עצמו" (סעיף 13 לנ/8).

ציינו הנתבעים בתצהיריהם כי עד שנת 2008 לא נשמע ממאן דהוא על עניין הדירה (סעיף 48 ל-נ/5) ולטענתם הם התנהלו כבעליה (סעיף 30 ל-נ/8). כאשר בשנת 2008 הנתבע 1 קיבל פניה מעו"ד רג'ואן ירון אשר סיפר לו שהגב' פרסטר הוכרזה כפושטת רגל והוא נתמנה כאחראי על נכסיה ורצה לברר ממנו את זכויותיה בדירה. טען הנתבע 1 כי הוא הודיע לעו"ד רג'ואן שהוא העביר את הטיפול לעורך דין אסכנדר, אשר חדל לעבוד במקצוע, שהעביר את התיקים לעורך דין חביב אלה ערפאן. כן טען הנתבע 1 כי היו חילופי מכתבים בין עו"ד רג'ואן לבין עו"ד חביב אללה עד שעו"ד חביב אללה התפטר מהייצוג (סעיף 50-51 ל-נ/5).
עוד טען הנתבע 1 כי בתאריך 30.3.2009 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתיק פשיטת הרגל של גב' פרסטר שאליו התייצבו עו"ד רג'ואן, מר אליעזר כפרי והנתבע 1; וכי באותו דיון הנתבע 1 העלה לפני בית המשפט את גרסתו הנ"ל שעל פיה איננו פולש לדירה כפי שנטען נגדו אלא הוא רכש את הדירה מאת המנוח אהרוני וגב' פרסטר ושילם סך של 50,000$. וכן טען הנתבע 1 שמאז אותו דיון לא נשמעה כל טענה בעניין נגדו (סעיפים 52-54 ל-נ/5).
אומנם הנתבעים זימנו את עורך דין רג'ואן להעיד כעד מטעמם, אך עדותו אינה תומכת בגרסתם, כך שאין בה כל זכר לכך שהיה ידוע לו על הסכם מכר שנערך בין גב' פרסטר לבין הנתבעים, אלא להיפך הוא העיד שמסקנתו הייתה שעסקינן היה בפולשים לדירה: "... לגבי מה שידוע לי על הנכס זה שפלשו לנכס איזה מורה לנהיגה ובן שלו בשם אמטאנס ... מה שידוע לי מתיק הפש"ר הוא שהמשיב 5, מרשי אמטאנס (טוני) פלש לנכס, השכיר אותו לצד ג' והפעיל בו בתקופות מסוימות מסגריה. אותו אחד, אם זה הוא, הגיש בקשת פש"ר בתיק פש"ר 360/07 ובדו"ח חובות ונכסים שערוך כתצהיר הוא לא דיווח על כל זכות מכל סוג ומין בנכס מקרקעין. זה תצהיר שהוא ערך ..." (עמ' 32, ש' 22-26). וכשנשאל העד תאשר לבית המשפט שגם עובדת היות אמטאנס מרשי הוא פולש זו מסקנה? הוא השיב: "זו התובנה שלי כתוצאה מחקירת ויקי זמרי, משיחות עם מר כפרי וכתוצאה מבדיקה בעיריית נצרת עילית" (עמ' 33, ש' 10-12).
למען הזהירות אעיר כי לא ייחסתי משקל לעדות הנ"ל של העד בקביעת ממצאים עובדתיים לעניין עסקת המכר הנטענת בין הנתבעים לבין המנוח אהרוני וגב' פרסטר.
באמצעות עד זה הוגשו ראיות מטעם התובעים (ת/5-ת/8), שעניינן במסמכים שהוגשו מטעם עד זה במסגרת הליך פשיטת הרגל של גב' פרסטר. מאותם מסמכים עולה כי הנתבע 1 היה בהליך פשיטת רגל ובשני תצהירים שהוגשו מטעמו, בין היתר לעניין הנכסים הנמצאים ברשותו, הנתבע 1 לא הצהיר על הדירה מושא תובענה זו (ת/6-7).
בתצהיר עדות משלים שהוגש מטעם הנתבע 1 הוא טען: "אני הצהרתי שאין לי כל דירה הואיל ובזמן הגשת הליך הפש"ר אני ראיתי בבני שהוא הנתבע מספר 2 את הבעלים של הדירה הואיל והוא מימן חלק גדול מהתמורה ששולמה והוא אשר היה מוכן לשלם לאביו של התובע ככל שהיה מוסכם בינינו על סכום נוסף שעל בני היה לשלם" (סעיף 4 ל-נ/6). והנתבע 2 הצהיר כי בהתאם למידע שנמסר לו מאביו הוא לא הצהיר על בעלותו בדירה בתיק הפש"ר וזאת הואיל וראה בו בעל הזכויות בדירה (סעיף 4 ל-נ/9).
אציין כי אין כל ממש בטענה זו של הנתבעים בנסיבות שבהן לא הוצג לפני כל נתון המלמד כי אכן התגבש הסכם מכר מחייב ובנסיבות שבהן, וכמפורט לעיל, הם ידעו כי קיימות בעיות משפטיות לעניין רישום הנכס בטאבו על שם המנוח אהרוני ופרסטר.

אשר למשא ומתן שנערך מאחר יותר עם מר אליעזר כפרי לרכישת הדירה, אקדים ואציין, כי המגעים שנוהלו עם מר אליעזר מהווים אינדיקציה לכך שהנתבעים לא ראו בעצמם כבעלים של הדירה והבינו כי עסקת המכר עם המנוח אהרוני וגב' פרסטר לא השתכללה.
טען הנתבע 1, כי חלפו 4 שנים ממועד הדיון בבית המשפט המחוזי לפני השופט צרפתי בתיק פשיטת הרגל של פרסטר והשגרה חזרה ולא הוטרד בשנית עד שנת 2013; בשנת 2013 הוא קיבל מכתב מעו"ד באסל טנוס בשם מר יהודה כפרי ונטען כי הוא הבעלים של הדירה וכי הנתבעים הם מסיגי גבול (סעיף 58 ל-נ/5).
טוען הנתבע 1 כי הוא פנה לעו"ד לואי ערפאת וביקש ממנו להגיב על המכתב. הוסיף הנתבע 1, כי הוא הבין מעו"ד ערפאת שבינו לבין עו"ד טנוס התנהלו מספר שיחות שבמהלכן ועל פי הצעת הנתבע 1, הביע עו"ד ערפאת הסכמתו שיתרת תמורת הדירה תועבר לידי משפחת כפרי כאשר העברת הסכום תבוצע עת תצליח משפחת כפרי להחזיר את רישום הדירה על שמה. וכן טען הנתבע 1 כי נערכו מספר פגישות בינו ובין אליעזר כפרי בהן הוא ובנו הנתבע 2 שטחו את כל ההתרחשויות החל משנת 2001 והתשלומים שבוצעו לשם רכישת הדירה כפי שסוכם עם המנוח אהרוני וגב' פרסטר.
אכן עיון בטענותיו של הנתבע 1 עצמו ניתן להסיק שבינו לבין המנוח כפרי ופרסטר לא השתכלל הסכם מכר מחייב כך שהוא הצהיר: "שכן המשכתי והודעתי שאני מוכן לשלם את מה שנשאר ולא אכפת לי למי ובתנאי שיחתם הסכם מכר משפטי עם מי שיציג שהוא הבעלים הרשום של הדירה וזכאי למכרה" (סעיפים 58-64 ל-נ/5) (ההדגשה שלי-נ.ד.מ.).
כן טען הנתבע 1 כי מר אליעזר עמד על כך שישלמו לו סך של 45,000$ ולא 25,000$ והנתבעים הסכימו לשלם לו רק 30,000$.
כמו כן טען הנתבע 1 כי מר אליעזר מסר להם טיוטת הסכם שהוא ערך בעצמו, וביקש שיעיינו בה ויחתמו עליה, ההסכם נמסר לעו"ד ערפאת אשר פסל אותו לאחר שעיין בו. טען הנתבע 1, כי לאור עמדת עו"ד ערפאת הוחלט שיקיימו פגישה עם מר אליעזר במשרד עו"ד ערפאת שיכין הסכם, ציין הנתבע 1: "נפגשנו במשרדו של עו"ד ערפאת אשר העלה בפני אליעזר את ההיבט המשפטי המסובך וכי הסוגיה היחידה שחייבים להסכים עליה היא סוגיית עיתוי העברת הסכום שיוסכם עליו לידי אליעזר. עו"ד ערפאת הבהיר חד משמעית לאליעזר שאין כל סיכוי שהוא יאשר לנו להעביר חלק מהסכום שהוסכם עליו בטרם יסדיר הוא סוגיית הבעלות מצד אחד והסרת כל המניעות כפי שמצוינות בנסח הרישום. הוצע על ידי עו"ד ערפאת שהסכום במלואו יועבר לחשבון נאמנות ויועבר במלואו לאליעזר עם חתימת הסכם מכר כאשר הדירה תירשם בטאבו על שמו או על שם בנו בלבד וללא כל הגבלה ברישום. וכן תירשם הערת אזהרה לטובת בנו מאהר אשר אמור היה לשלם את הסכום שהוסכם עליו והדירה תועבר אליו." (סעיף 70 ל-נ/5).
טוען הנתבע 1 כי מר אליעזר התנגד והוא הביע הסכמתו כי הוא יקבל באופן מידי סך של 5,000$ והיתרה עם רישום הערת אזהרה. עו"ד ערפאת הכין טיוטה ראשונית אך אליעזר סירב לקבלה ועמד על כך שהסכום יועבר אליו תוך פרק זמן מוגדר מראש גם אם טרם הושלמה העברת הדירה, אך הנתבע 1 התנגד להצעה זו ועמד על כך שהעברת הסכום מותנית ברישום הדירה על שמו או על שם בנו ותוך רישום הערת אזהרה לטובתו. טוען הנתבע 1 כי בטרם הושלם המשא ומתן הם קיבלו תביעות לפינוי הדירה, והוגשה על ידי התובע תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת כמתואר לעיל (סעיפים 72-75 ל-נ/8) .
הטיוטה של הסכם המכר הוגשה כראיה מטעם הנתבעים (נ/7), עסקינן במסמך שאינו חתום ולא הושלמו בו הפרטים המהותיים על אודות העסקה כגון התמורה עבור רכישת הדירה ומועדי התשלום. מאותה טיוטה ניתן להסיק, כי הנתבעים אכן ידעו שהתובע הוא הבעלים של הדירה כך שנרשם: "הואיל והמוכר מצהיר כי הינו הבעלים של זכויות החכירה (אם כי טרם נרשמו זכויותיו על שמו במשרד רשם המקרקעין) של הדירה המורכבת משני מפלסים עם גינה עם כל הזכויות ברכוש הנמצאים בה ..."
מטעם הנתבעים העיד עו"ד לואי ערפאת, אשר אישר כי עסקת המכר עם מר אליעזר לא נחתמה נוכח המחלוקת שהתגלעה בנוגע לעיקולים הרובצים על הדירה (עמ' 40, ש' 14-16; עמ' 41, ש' 20-21).

מטעם הנתבעים העידה גם גב' ודאד בשאראת, אשר הציגה כרטסת חשבון ארנונה (נ/3-נ/4) וציינה, כי: ". .. המסמך הזה מעיד שאמטאנס מרשי מנהל חשבון ארנונה בעיריית נצרת עילית מאז יולי 2006. המסמך שאני מציגה הוא אסמכתא שהוא מחזיק בנכס מבחינת העירייה. הכוונה לנכס ברח' ציפורי 12/4, נצרת עילית. הוצאתי עוד מסמך לפיו הנתבע 1 משלם ארנונה, מציג מסמכים להנחות. המסמך השני שאני מציגה מתייחס לשנת 2019." (עמ' 31, ש' 10-15).
בהמשך עדותה כשנשאלה העדה שלפי המסמכים שהוצגו על ידה (נ/4) הנתבע 1 משלם מיולי 2006, ואם מתאריך הזה הוא שוכר היא השיבה: " כן, הוא מחזיק בנכס הזה", וכשנשאלה מי הבעלים של הנכס השיבה: "ויקי פרסטר" (עמ' 32, ש' 2-6).
אציין, שאין בעדות זו של העדה כדי לתמוך בגרסתם של הנתבעים בכל הקשור לטענתם שנערך בינם ובין גב' פרסטר והמנוח אהרוני הסכם מכר, תשלום הארנונה אינו מעיד בהכרח על בעלות בדירה.

לסיכום
ניתוח הראיות שהובאו בפני מביא לידי מסקנה שהנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל על שכמם להוכיח זכות חוקית להמשיך ולהחזיק בדירה כטענתם, הרי עדויותיהם של הנתבעים לא מצאו סיוע בחומר הראיות, ואין בעדות העדים שהובאו מטעמם כדי לתמוך בגרסתם. וכאן המקום לציין כי על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1985, התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, דרישת הכתב בעסקת המקרקעין חשובה ומעידה על רצינות הצדדים להקנות זכויות במקרקעין. ומדובר בדרישה מהותית – כשאין הסכם בכתב אין התחייבות. ולמעלה מן הצורך יובהר, כי בנסיבות ענייננו וכאמור לעיל לא הוכח בראיות מספקות קיומה של עסקת מכר זכויות בעלות בדירה לנתבעים, גם לנוכח העובדה שבעת שנוהלו המגעים לרכישתה המנוח אהרוני וגב' וויקי לא היו רשומים כבעלים של הדירה, ובמקרה דנן לא מתקיימות נסיבות חריגות אשר במסגרתן ניתן לטעון כי עקרון תום הלב גובר על דרישת הכתב.

טענת הנתבעים לעניין קיומה של רשות מכללא
בסיכומיהם הנתבעים טוענים שבפסקי דין שונים נקבעה הלכה שעל פיה החזקה רבת שנים במקרקעין, בידיעת הבעלים ובשתיקתו, יכולה להקים למחזיק רשות - מכללא.
ראשית ייאמר, כי זכותם של התובעים לדרוש פינוי הדירה קיבלה משנה תוקף בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי. שנית- על פי חומר הראיות שהונח לפני עולה כי ננקטו פעולות על ידי התובע באמצעות אביו לשם פינוי הדירה, וזאת החל מפסקי הדין שהתקבלו בשנת 2001 ואשר פורטו לעיל שהתקבלו נגד פרסטר והמנוח אהרוני, לפנות את הדירה מושא התובענה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ (נספח ו' 1-2 לת/1).
וכפי שהובא בפתח הדברים עולה מתצהיר מר אליעזר כי בסוף שנת 1999 היה סיכום בינו לבין המנוח אהרוני שמר אליעזר יפעל לשם מכירת הדירה ולקבל את יתר התשלום על פי הסכם המכר שנחתם ביניהם, וכך הוא הצהיר:
"בימים שלאחר מכן הבאתי קונה פוטנציאלי לדירה וכאשר ביקשתי להיכנס לדירה להראות אותה לקונה "השוכר" יצא לקראתנו וכאשר אמרתי לו שברצוני להראות הדירה לקונה, כעס מאוד ואיים שאם אתקרב לדירה "אני אשחט אותך" "אכניס לך גרזן בראש".
הקונה כמובן נס על נפשו ובאותו יום התקשר אלי "השוכר" (יצוין שמספר הטלפון היה חסוי) ואיים על אשתי שהוא יגיע אלינו ויחסל אותנו ואת כל בני ביתנו.
פניתי לאהרון וסיפרתי לו את שאירע ודרשתי ממנו שישלם לי את 21,000 דולר שאם לא כן העסקה מבוטלת והדירות יוחזרו אלי.
המנוח טען שאין לו את הסכום ופנינו לעו"ד חצרוני. עו"ד חצרוני ייעץ כי תוגש תביעה לסילוק יד. בתאריך 29.1.94 (צריך להיות 20.5.2001-נ.ד.מ.) הוגשה תביעה לסילוק יד כנגד המנוח וויקי" (סעיף 7.טו'-כא' ל-ת/1).

עדות זו נתמכה באמור בתצהירה של העדה שרה שומלי שציינה, כי הנתבעים הפסיקו לשלם דמי השכירות ואף לא פינו את הדירה תוך השמעת איומים כלפי המנוח אהרוני, למרות שתקופת השכירות על פי ההסכם הסתיימה: "המנוח שעבר כאמור למרכז מצא את עצמו בין הפטיש לסדן שכן הדירה לא נרשמה על שמו, בדירה נותרו שוכרים אשר הפסיקו לשלם מחד וסירבו להתפנות מנגד". וכן היא העידה, שהיה סיכום עם המנוח אהרוני שכפרי יפעלו לשם מכירת הדירה באמצעות עורך דין והתובע יהיה זכאי לתמורה של 21,000$, וכי המנוח חשב שבכך ייפתרו הבעיות והתובע יטפל במכירת הדירה ופינוי השוכרים אך הדברים לא צלחו (סעיפים 7-9 ל-ת/2).
והרי גם בכל מקרה וגם אם אניח שהתובע שתק ולא נקט בכל פעולה לשם פינויים של הנתבעים מהדירה, הרי אין עסקינן ברישיון שאינו ניתן לביטול. ועל טיבה של רשות מכללא עמדה המלומדת נ' זלצמן:
"בגדר המושג רשות מכללא נכללים כל אותם מצבים שבהם ההחזקה או השימוש של פלוני בנכס אינם מעוגנים בהסכמה מפורשת שנתן בעל המקרקעין, אלא בהסכמה הנלמדת ממחדלו של בעל המקרקעין לפעול לסילוקו של פלוני מן הנכס, אף שעומדים לרשותו כל האמצעים לכך. הסכמתו שבשתיקה של בעל המקרקעין לפעולתו של פלוני בנכס היא שמונחת בבסיסה של הרשות מכללא. ההסכמה נלמדת ממשך הזמן שחלף ומהתנהגותו הפסיבית של בעל המקרקעין בנסיבות המקרה המעידה שהשלים עם נוכחותו של פלוני בנכס או עם השימוש שהוא עושה בנכס. ההסכמה הנלמדת משתיקתו של בעל המקרקעין מטהרת את ההחזקה או השימוש מיסוד אי-החוקיות שדבק בו, והופכת את מעשה העוולה למעשה ברשות.
רשות הנלמדת בדיעבד אינה מעניקה לבעליה זכות במקרקעין, אלא טענת הגנה בלבד מפני תביעה בגין השגת גבול. עקרונית, רשות שנלמדת מכללא אינה מונעת את בעל המקרקעין מלהביא לסיומה בכל עת על-ידי גילוי דעתו כלפי פלוני שאין הוא מוכן עוד להמשיכה. זו היא רשות חינם המתחדשת מרגע לרגע, כל עוד לא פעל בעל המקרקעין לסילוקו של פלוני. אולם, ככל שהיא נמשכת בלא תגובה מצידו של בעל המקרקעין היא יוצרת ציפייה אצל פלוני להמשך קיומה גם בעתיד, אשר בנסיבותיו של המקרה יהיה על בית-המשפט להביאה בחשבון, לעניין קציבת מועד לפינוי. כאשר מן הנסיבות עולה, כי בהסתמך על הציפייה שיצר אצלו בעל המקרקעין בהתנהגותו הפאסיבית, השקיע פלוני בנכס, כגון הקים מבנה או נטע נטיעות, אפשר שבית המשפט יתנה את ביטול הרשות בתשלום פיצויים לפלוני על השקעותיו בנכס לפי ערכן הריאלי..." (נינה זלצמן "רישיון במקרקעין" הפרקליט מב 24, 56-57 (1995))

מכאן הרי גם אם אניח שהנתבעים קיבלו רשות מכללא להחזיק בדירה, אין בכך כדי למנוע מבעל הזכות בדירה לפעול לשם ביטול אותו רישיון. ואעיר שוב שלעניין ההשקעות שבוצעו בדירה לא הונחה לפני ראיה לשם הוכחתן. אשר על כן דין הטענה של הנתבעים ביחס לקיומה של רשות מכללא להידחות.

דמי השימוש
התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש על סך של 260,000 ₪, ובסיכומיהם הם מפנים לשני מסמכים הראשון- מכתב מעו"ד חנא ממשרדו של עו"ד זאהי אסכנדר שלשיטתם ממנו ניתן ללמוד על דמי השכירות, והשני- תצהיר שהוגש מטעם הנתבע 1 בתיק אחר ת/7, שבו מצהיר כי הוא משלם דמי שכירות בסך של 350$ (סעיף 13).
לתביעתם של התובעים לא צורפה כל חוות דעת שממנה ניתן ללמוד על דמי השימוש הראויים בגין השימוש בדירה, כאשר אין במסמכים אליהם מפנים התובעים כדי לסייע בידי בית המשפט בהקשר זה, ועוד יוער למעלה מהצורך שהמסמך הראשון לא הוגש כחלק מהראיות בתיק.
נוסף על כך, אומנם מסקנתי הייתה שלא השתכלל הסכם מכר מחייב בין הנתבעים לבין המנוח אהרוני וגב' פרסטר, אולם, לא הונחו לפני נתונים אשר ניתן לדלות מהם תמונה ברורה וחד משמעית על אודות הסכומים ששולמו על ידי הנתבעים בפועל עבור השכירות, מתי הופסק התשלום וכיוצא בכך, אלו שאלות שנותרו בערפל ולא לובנו. בנסיבות אלה לא ניתן להעניק את הסעד המבוקש בגין דמי השימוש.

סוף דבר
אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים, מהדירה ברחוב ציפורי 12, הידועה כגוש 17734, חלקה 13 תתי חלקות 3 ו-4, ולהשיב את החזקה בה, לידי התובעים, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ והכל, תוך 6 חודשים מיום קבלת פסק הדין על ידי הנתבעים .
הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים בסך של 2,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד, בסך של 7,000 ₪, כולל מע"מ כחוק.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג כסלו תש"פ, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.

חתימה