הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 45740-09-14

לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

התובע

שלמה פנחס אפוטה

נגד

הנתבעת

"החקלאי ראש פינה" אגודה שיתופית חקלאית בע"מ א.ר. 57-001744-2

פסק דין

1. ענייננו בתביעה כספית ע"ס 122,770 ₪ בגין התנהלות בלתי ראויה כנטען של הנתבעת ואי העברת כספים המוחזקים על ידה שלא כדין, להם זכאים התובעים לטענתם, בגין התקופה מיום 01.01.2014 ועד ליום 15.08.2014 לפי כרטסת הנהלת חשבונות אשר מנוהלת על ידה. כן עתרו התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי גין עוגמת נפש לפי שיקול דעת בית המשפט.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:
2. התובע ואשתו (שצורפה כתובעת נוספת) רכשו את הזכויות בנחלה 39 בהרחבה א' בראש פינה, והם נמנו על חברי האגודה השיתופית (הנתבעת) עד לחודש יוני 2014 עת פסקה חברותם בה.

3. הנתבעת אגודה חקלאית שיתופית (להלן: "האגודה/הנתבעת") המספקת שירותים לחבריה ומשמשת גם כספק המים לצריכה חקלאית.

4. "רפקור חברה לקירור בע"מ" (להלן: "רפקור") הינה תאגיד שהאגודה בעלת מניות בו, משווקת את תוצרתם של החקלאים, מעבירה לאגודה את תקבוליו של כל חבר בגין שיווק תוצרתו, בניכוי הוצאותיה (של רפקור). התקבולים עבור שיווק התוצרת החקלאית כאמור מתקבלים באמצעות האגודה באופן מרוכז, ומשויכים לכל חבר בהתאם לשיווק הפרי שלו. המיסים המוניציפאליים לרשות המקומית והתשלומים לרשות מקרקעי ישראל, מבוצעים גם הם באמצעות האגודה המחייבת כל חבר באופן יחסי בהתאם לשטחים המוחזקים על ידו.

5. התובעים קיבלו שטחי מטע "מפוזרים" במספר מתחמים כאשר לכל מתחם של מטעים כינוי נפרד כגון "האגס הבוגר", "האגס באבוקדו", ו- "חלקת משמש בתפוח" וכו' (ראה: נספח 1 לתצהיר מטעם הנתבעת).

6. ביום 8.7.2013, הודיע התובע לאגודה כי החל מחודש ינואר 2013 משק מאירי יורם בנחלה 16 באגודה (להלן: "משק מאירי") הועבר לטיפולו ואחריותו, ובהתאם לכך, הוא נותן הוראה בלתי חוזרת לחייב חשבונו באגודה עבור השירותים הניתנים על ידי האגודה לחברים בגין משק מאירי החל מחודש ינואר 2013. ביום 1.1.2014 הודיע התובע לאגודה כי הוא ממשיך את ההסדר שלו עם יורם מאירי, ונותן בזאת הוראה בלתי חוזרת לחייב את חשבונו באגודה עבור כל השירותים הניתנים על ידי האגודה לחברים בגין משק מאירי מחודש ינואר 2014 ואילך (ראה: נספח 1 לכתב ההגנה).

7. ביום 4.3.14 הודיע התובע לנתבעת על הפסקת חברותם בה (ראה: נספח 2 לכתב ההגנה). בהתאם לתקנון הנתבעת הפסקת החברות היתה אמורה להיכנס לתוקף ביום 4.6.2014, ובפועל היא נכנסה לתוקף ביום 30.6.2014 (להלן: "מועד הפסקת החברות באגודה").

8. התובע טען כי במהלך תקופת החברות שלו באגודה, היא ניהלה כרטסת חשבונות שלו (להלן: "הכרטסת") וחייבה אותו בגין שירותים שסיפקה לו, וכן בגין צריכת מים ותשלומים מרוכזים למוסדות וכד'. לטענת התובע, הוא משלם לאגודה בגין החיובים הנ"ל באמצעות תמורה של מכירת פרי באופן הבא: הוא קוטף את הפרי ומעביר אותו לקירור ושיווק באמצעות רפקור, האחרונה מטפלת בפרי, מוכרת אותו ומעבירה לאגודה את התמורה לאחר ניכוי הוצאות הטיפול בפרי. התובע הוסיף כי העברת התמורה עבור החקלאי נעשית באמצעות חשבון "נאמנות החקלאי".

9. התובע הצהיר בתצהירו כי כשבועיים לפני הפסקת החברות, הוא קטף את מטע המישמש שלו והעביר את הפרי לרפקור. הפרי שווק בחודשים 07-08/2014, לאחר הפסקת החברות. התובע טען כי כיוון שנקטף הפרי והועבר לרפקור בתקופת החברות, והפדיון הועבר מרפקור לאגודה, ההוצאות וההכנסות עבור קטיף זה נכללות בהתחשבנות שערך נכון ליום הפסקת החברות. לעומת זאת, את הפרי ממטעי האגס, קטף לאחר הפסקת החברות והוא שווק מספר חודשים לאחר מכן. לכן, טען התובע כי בהתחשבנות בינו לבין האגודה, כלל את הוצאות האגודה גם עבור שירותי הריסוס שסיפקה למטעי האגס עד הפסקת החברות. אבל ההתחשבנות עם רפקור עבור שיווק האגס נערכה ישירות מולו והפידיון משיווק האגס הועבר ישירות לחשבון הבנק שלו ושל אשתו (התובעת).

10. התובע הוסיף וטען כי האגודה מנהלת את הכרטסת, מוסיפה ומשנה חיובים וזיכויים לפי שיקול דעתה הבלעדי, והדגיש כי הוא חולק על החיובים בכרטסת. לטענתו, לפי תחשיב שערך, התברר לו כי גם אם יקבל חיובי האגודה בכרטסת בהנחה שאינו חולק עליהם, על האגודה להעביר לו מעל 100,000 ₪ ולמעשה היא מעכבת שלא כדין כספים המגיעים לו.

11. התובע טען כי ביום 27.06.2014 פנה לאגודה בבקשה לערוך התחשבנות נכון ליום 04.06.2014, המועד בו פסקה חברותו באגודה, אולם התעלמה האחרונה מהפנייה. ביום 03.07.2014 וביום 11.07.2014 שב התובע ופנה לאגודה בבקשה לערוך התחשבנות מסודרת ולהעביר לו את הכספים המגיעים לו על פי הכרטסת, אולם האגודה העבירה לו סכומי כסף חלקיים בלבד והמשיכה להתעלם מפניותיו. כן נטען כי ביום 15.08.2014 פנה התובע פעם נוספת לאגודה במכתב ובו פירוט מעודכן של ההתחשבנות לפי הכרטסת, אולם, פנייתו לא נענתה.

12. התובע פירט איך הגיע לסכום התביעה הנדרש באופן הבא: סכומים לזכותו – סך של 295,171.08 ₪, סכומים שהוא קיבל מהאגודה – סך של 151,900 ₪, וחיובי האגודה בגין שירותיה לפי הכרטסת – סך של 20,500.67 ₪. מכאן יוצא שעל הנתבעת להעביר לתובע סך של 122,770.41 ₪ נכון ליום 15.08.2014. כן טען התובע כי כתוצאה מההתנהלות הבלתי ראויה של האגודה ואי העברת כספים להם הוא זכאי לפי הכרטסת, נגרמים לו נזקים כספיים גדולים, אשר בשלב זה אינו יכול לקבוע את שיעורם הסופי. מסיבה זו, טען התובע כי אינו יכול לתבוע את נזקיו כבר עתה וביקש לשמור על זכותו לעשות זאת כאשר יתברר שיעורם המלא.

13. התובע הפנה למספר כרטסות והעלה טענות בדבר החיוב עבור ריסוס והדברה, הפריית דבורים וכוורות, "חוטי פרומון עש", תגמולי הביטוח מהקרן לנזקי טבע, התקנת מדי מים וברזים, הסכום המצטבר על סך 104,480 ₪, בעניין צריכת המים וכן בעניין שיעור הריבית שנגבתה ממנו. התובע טען להעדר זהות בחיובים בכל אחת מהכרטסות ולכפל תשלומים בחיוב הוצאותיו.

14. הנתבעת טענה כי אין כל יסוד לתביעה ואין היא מעכבת לתובע כל סכום שהוא, ולמעשה, אין התובע נמצא ביתרת זכות כלפי האגודה, ועם הכללת חיובי חודש אוקטובר בגין מים, תיווצר יתרת חוב שחב התובע כלפיה. הנתבעת הבהירה כי פניות התובע זכו למענה ענייני, וכי כל הכספים להם הוא היה זכאי, הועברו לו כסדרם ובמועד בו היה זכאי לקבלם, קרי לאחר ניכוי חובותיו לאגודה.

15. לטענת הנתבעת, נערכו בינה לבין חברי האגודה (ובכללם התובעים) מערכת הסכמים בכתב ובעל-פה מכוח תקנון האגודה, ובהם נקבעו דרכי הפעולה וההתחשבנות בינה לבין חבריה. פעילותה עבור כלל חבריה ממומנת על חשבון יתרות הקיימות בכרטיסי החבר, שנועדו לממן פעילות עתידית כמו גם להבטיח את פירעונם של חיובים עתידיים. לעניין זה, ציינה הנתבעת כי בין פעולות אלו ניתן למנות פעולות הנחוצות לשטחים החקלאיים המעובדים על ידי החבר, תשלומים למועצה המקומית, לרמ"י ותשלומים בגין צריכת מים. לטענת הנתבעת, לפי הסכם בינה לבין חבריה, במקרה שבו החבר לא שילם חיובים אשר היה עליו לשלם, זכאית האגודה לקזז את התשלומים מיתרות הזכות של החבר.

16. הנתבעת טענה כי ביום 12.5.14 הודיע בא כוחה לב"כ התובעים על היעתרותה לבקשתם לפרישה מהאגודה מיום 4.3.14. עם זאת, גם לאחר מועד פרישתו של התובע מהאגודה, המשיכה ההתחשבנות בין הצדדים מכיוון שנותרו לתובע חיובים שהוא נותר חייב לאגודה בגין פעולות שבוצעו עבורו במהלך שנת 2014 וטרם מועד הפרישה. למשל, נטען כי במועד פרישתו של התובע מחברות באגודה, טרם סילק את כל חובותיו לאגודה ביחס לשירותים שסיפקה לו עד חודש יוני 2014. בנוסף, במועד הפרישה, הועברה על ידי האגודה תוצרת לשיווק על ידי רפקור שנקטפה עובר למועד הפסקת החברות, ואשר טרם התקבלו עבורה תקבולים לזכות התובע, ומנגד, התובע טרם הסדיר את עלויות השירותים שקיבל מאת האגודה בגינה.

17. יתרה מכך, סוכם בין הצדדים כי לעניין החשבונות והשירותים, תמשיך האגודה לספק לתובע שירותים כחבר עד ליום 30.6.14, ולאחר מכן, יוסיף ויקבל מהאגודה אך ורק שירותי אספקת מים כמי שאיננו חבר אגודה, והאגודה תוסיף ותשלם באופן מרוכז גם ביחס למשקו את המתחייב כדמי חכירה לרמ"י וארנונה לישוב.

18. הנתבעת הוסיפה כי גם לאחר מועד הפסקת החברות של התובע באגודה, הוסיפו להתקבל אצלה חשבוניות עבור פעולות שבוצעו עבור כלל חבריה ביחס לתקופה שקדמה לחודש יוני 2014, ובכללם התובע, וכן נתקבלו תקבולים עבור תוצרת אשר שווקה טרם הפסקת החברות ועד להתקשרות העצמאית של התובע עם רפקור.

19. לטענת הנתבעת, רק לאחר איסוף וקבלת כל החשבוניות הרלוונטיות מאת ספקי האגודה ביחס לתקופה עד להפסקת חברותו של התובע באגודה, ניתן היה להשלים את עדכון כרטיסו של התובע באגודה באופן מלא. לצורך קבלת התמונה החשבונאית המלאה, נדרש חישוב מדוקדק של הנהלת החשבונות, דבר אשר אורך זמן מטבע הדברים, מה גם שלעתים חל עיכוב בקבלת החשבוניות ודרישות התשלום מאת ספקי האגודה שרק לאחר קבלתן ניתן היה להזין את הנתונים בגינם. הנתבעת טענה כי מכרטסת עדכנית ליום 6.11.14, עולה כי לתובע נותרה יתרת חובה לאגודה על סך 81,262.07 ₪ (ראה: נספח 4 לכתב ההגנה).

20. הנתבעת אישרה כי קיבלה את פניות ב"כ התובע, וטענה כי ביום 6.8.14 שלח מזכיר האגודה לתובע מכתב, אליו צורף פירוט החישוב השנתי לתובע וכן כרטסת הנהלת החשבונות, ובו נכתב באופן מפורש כי אין מדובר בחשבון סופי. לפיכך, טענה הנתבעת כי אין משמעות לכאורה לחיתוכו של כרטיס הנהלת החשבונות של האגודה ביום הפסקת חברותו באגודה. כמו כן, המסמכים שצורפו לתביעה אינם מהווים חשבון סופי, אלא בבחינת תמונת מצב שאינה יכולה בשלב זה לשקף באופן מלא את מצב כרטיסו המדויק של התובע באגודה. מעבר לכך, הוסיפה הנתבעת עיון בכרטסת הנהלת החשבנות אשר צורפה על ידי התובע מראה כי לא זו בלבד שאין יתרת זכות לתובע, אלא שהתובע נמצא ביתרת חוב של 3,084 ₪.

21. הנתבעת טענה כי לאחר הפסקת חברותו של התובע באגודה, היא החלה לנהל כרטיס נפרד על שם התובע, עבור תשלומים שהיא נאלצת להוסיף ולשלם עבורו מחד, ועבור דמי מים שעליו לשלם לה כספק המים שלו. הנתבעת הדגישה כי בפרישתו של התובע מהאגודה הוא יצא מאיחוד העוסקים, ולכן הסכומים המפורטים בכרטיס זה כוללים מע"מ. היתרה בכרטיס זה עומדת נכון למועד זה (למועד הגשת כתב ההגנה 11.11.14) על סך 81,358.94 ₪ (ראה: נספח 11 לכתב ההגנה).

22. לצד החיובים בכרטסת התובע, טענה הנתבעת כי החל מיום 1.1.13 ועד ליום 30.6.14 נטל התובע על עצמו לעבד גם את משק מאירי, במסגרת התקשרות בין השניים. לפיכך, כל יתרה בכרטיסו של התובע, ככל שהייתה, שימשה גם עבור הוצאות הטיפול, ההחזקה והשקיה של שטחי משק מאירי. לטענת הנתבעת, חלק מהכספים אשר להם היה זכאי התובע עוכבו מכוח ההסכם בשל סירובו של התובע להסדיר את חובותיו בגין משק מאירי ומשלא שילם את הסכומים הרבעוניים עבורו, כאשר עד ליום 30.6.14 עמד החוב על 56,308 ₪. בהמשך, מר מאירי קיבל על עצמו את האחריות למשק מאירי, והסדיר במהלך חודש יולי 2014 את הכרטיס המתנהל על שמו באגודה. לפיכך, בסמוך להסדרת חוב "משק מאירי", העבירה הנתבעת לתובע סך של 60,000 ₪.

23. ביום 17.3.2016 מיניתי את המומחה רוה"ח מתתיהו רוזנטל מטעם בית המשפט ( להלן: "המומחה") על מנת שיחווה את דעתו בשאלות המקצועיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

24. לאחר שמונה המומחה, התעוררה מחלוקת בין ב"כ הצדדים לגבי נקודת הזמן אליה אמור המומחה להתייחס, והאם הוא אמור לקחת בחשבון את ההתחשבנות בין בבעלי הדין לאחר שהתובעים הפסיקו את חברותם באגודה אם לאו. ביום 22.12.2016 קבעתי כי קביעת תאריך מסוים לבדיקת התחשבנות בין הצדדים שהוא תאריך הפסקת החברות של התובעים אצל הנתבעת היא קביעת טכנית שאינה משקפת נאמנה את מצב הדברים או את ההתחשבנות האמתית בין הצדדים. לפיכך, קבעתי כי המומחה יערוך את חוות דעתו בהתאם למכלול ומלוא הנתונים בקשר ליחסים בין בעלי הדין.

25. ביום 1.6.2017 נתקבלה לתיק בית המשפט חוות דעת המומחה.

26. מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם, ומטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מזכיר האגודה מר שמעון בן שימול (להלן: "מזכיר האגודה"). התקיימו שתי ישיבות הוכחות, האחת ביום 14.6.18 בה נשמעה עדות המומחה, והשנייה ביום 20.11.18 בה נשמעה עדויות המצהירים מלבד עדות התובעת, וזאת לאחר שבפתח הדיון וויתר ב"כ הנתבעת על חקירתה. כן הגישו ב"כ הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה:
27. לאחר עיון בחומר שהוצג לפניי, לרבות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ושמיעת עדויות המצהירים והמומחה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן בלבד.

28. ההתחשבנות בין הצדדים נעשתה באמצעות חיובים וזיכויים, חיובים בגין שירותים שהעניקה הנתבעת לתובע, וזיכויים בגין מחיר היבול שלו אשר נמכר ע"י רפקור ותמורתו הועברה לנתבעת. מטבע הדברים במערכות יחסים כאלו, ההתחשבנות היא ממושכת ולעתים קיימת לתובעים יתרת זכות ולעתים הם נמצאים ביתרת חובה. כפועל יוצא מכך, כאמור בהחלטתי מיום 22.12.2016, אין זה נכון או מדויק לקבוע נקודת זמן של התחשבנות ביום הפסקת החברות.

29. התובעים היו חברים באגודה עד ליום 30.6.2014, והחל מיום 1.7.2014 הפסיקה האגודה להעניק להם שירותים (כגון ריסוס, הדברה וחוטי בלבול), למעט, אספקת מים למטעים ותשלומי דמי חכירה לרשות מקרקעי ישראל וארנונה למועצה המקומית.

30. עיקר המחלוקת הינה באשר להנהלת החשבונות והכרטסות אשר התנהלו אצל הנתבעת על שם התובעים, וחלק נכבד מן הסוגיות עוסקות בנושאים חשבונאיים. התובעים העלו טענות שונות בעניין, ובכלל ן, כי אין זהות בחיובים בכל אחת מהכרטסות, טענה לכפל תשלומים, העלמת כספים המגיעים להם.

31. לשם בירור המחלוקת החשבונאית , ומשעסקינן בעניין שבמומחיות, מיניתי ביום 17.3.2016 כאמור את המומחה שיחווה את דעתו בשאלות המקצועיות הללו, ובמיוחד בשאלה אם נותרה לתובע יתרת זכות כלשהי אצל הנתבעת לאחר שהפסיק הוא להיות חבר באגודה ביום 30.6.14. עוד קבעתי בהמשך כאמור, כי המומחה יערוך את חוות דעתו בהתאם למכלול הנתונים הנוגעים ליחסים בין בעלי הדין.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט:
32. המומחה מטעם בית המשפט משמש כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט אשר מספק לו את "המטריה המקצועית" של התחום בו עוסק התיק המונח בפניו, ונותן לו כלי עזר בבואו לפסוק את הדין בתיק. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד, ואין לסטות ממנה אלא אם היא לוקה בטעות בולטת. כך למשל נקבע בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' (31.12.1988) כי:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן ". (ראה: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' (31.12.1988)).

עוד נקבע בפסיקה כי בדרך כלל, יאמץ בית המשפט את קביעותיו ומסקנותיו של המומחה שמינה, אלא אם כן קיימים נימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן (בר"מ 5171/07 ‏ ‏ אלי מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון ( 31.12.2007). יחד עם זאת נקבע כי ההכרעה הסופית אם לקבל את חוות דעת המומחה כולה או חלקה, נתונה להכרעתו ולשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט (ראו: ע"א 558/96 וע"א 1240/96 ‏ חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל אח';‏, פ''ד נב(4) 563 (1998)).

33. נקודת ההנחה היא שב"כ הצדדים פעלו בהתאם להחלטת המינוי והמציאו למומחה את מלוא החומר הרלוונטי, לרבות כל הנספחים אשר צורפו לתצהיר התובע והכרטסת של רפקור, וכן כל כרטסות הנהלת החשבונות לאורך כל ההתנהלות בין הצדדים .
כן יש להניח כי המומחה התבסס בחוות דעתו על הכרטסות העדכניות שהומצאו לו על ידי האגודה ובהן נכללים חיובים ו/או זיכויים הקשורים לתובעים, חלקם חיובים שהתקבלו בקשר עם פעילויות שבוצעו לפני 30.6.14, לרבות זיכויים בגין תשלומים שנתקבלו בגין פרי שנקטף לפני אותו מועד, וחלקם האחר בגין חיובים שוטפים הקשורים למשקם החקלאי של התובעים לרבות בגין אספקת מים בשל כך שהאגודה המשיכה לספק את המים למטעי התובעים גם לאחר שהופסקה חברותם.

34. בעדותו של המומחה בפניי העיד כי הסתמך בחוות דעתו על מסמכים שהתקבלו משני הצדדים, ועל כל כרטיסי הנהלת החשבונות של האגודה שעמדו בפניו בהתייחס לתובע בתקופות שונות (לפני הפסקת החברות ואחריה), וכן כי עשה רישומים פנימיים למעברים בין החשבונות השונים (ראה: ישיבה מיום 14.6.18, עמ' 7, שורות 16-19). ההתרשמות הייתה שמסקנתו של המומחה בחוות הדעת התבססה על בחינה יסודית ומעמיקה למכלול הנתונים לאחר עיון בכל המסמכים שבפניו.

35. המומחה פירט בחוות דעתו את העבודה שבוצעה על ידו לצורך גיבוש מסקנותיו, וניתן לראות כי בכל שלב נתון ניתנה לשני הצדדים האפשרות המלאה להעביר לו חומרים, מסמכים נוספים והתייחסויות. עוד עולה כי המומחה ערך מספר מפגשים בהם השתתפו באי כוח הצדדים, התובע ומזכיר האגודה, כך שהייתה לתובעים הזדמנות נאותה להציג בפני למומחה כל שאלה ונתון המצריכים בירור.

36. זה המקום לציין כי אין בידי לקבל את טענת התובעים בסיכומיהם כי בחוות דעת המומחה אין התייחסות לכרטסת רפקור, הרי כרטסת זו לא הומצאה על ידם לעיון המומחה, חרף חשיבותה לטענתם, ובכל מקרה, משלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם. בעניין זה איני מקבלת את הסברי התובעים להתנהלות זו לפיה כביכול כרטסת רפקור לא נמסרה למומחה הואיל והיא משקפת את ההתחשבנות של רפקור עמם באופן אישי ולא עם האגודה.

37. לאחר בדיקה מדוקדקת של ספרי החשבונות של האגודה וכל החומר שהומצא לו, קבע המומחה בצורה ברורה כי הרישומים בספרי האגודה מדויקים, וכי למרות המעברים הרבים בין הכרטיסים השונים שנפתחו על שם התובע, קיימת שלמות של הסכומים שהועברו בין החשבונות השונים. כן ציין המומחה כי בשלב הדיונים הראשון, ביקש לא לטפל ולא לנהל דיון על הרכב החיובים והזיכויים שהאגודה חייבה או זיכתה את התובע, בין היתר מהטעם של חוסר ידע שלו בענייני חקלאות. סוכם כי התובע ומזכיר האגודה יפגשו וילבנו ביניהם את מהות והרכב החיובים השונים. משלא הסתיימה הפגישה כאמור בין התובע למזכיר האגודה, הם נפגשו שנית עם המומחה. לאחר ששמע את שניהם, הגיע המומחה למסקנה כי רוב החיובים נכון, ולתובע יש השגות מסוימות. המומחה הוסיף כי אין ספק כי בשלב שבו התובע ביקש להפסיק את חברותו באגודה ( שזה היה בסוף חודש יוני 2014) היה זכאי הוא לכספים מהאגודה בסך של כ- 40,000 ₪, אשר בהמשך קוזזו כנגד תשלומים וחיובים עבור שירותים שנתנה לו האגודה. יתרת חובו של התובע לאגודה בסוף שנת 2015 היתה כ- 12,000 ₪, לכן הציע המומחה בסוף חוות דעתו כי האגודה תזכה את התובע בסך של 12,000 ₪, ובכך לסיים את ההתחשבנות ביניהם עד סוף שנת 2015.

38. לאחר קבלת חוות דעת המומחה, חזר ב"כ התובעים בדיון שהתקיים ביום 18.7.17 על טענותיו בדבר הרחבת חזית בכך שכל ההתחשבנות מיום הפסקת החברות לא קשורה לתיק דנן.
מבלי להרחיב בעניין, אציין כי אין לקבל את טענת התובעים בדבר הרחבת חזית, ואנמק;

39. הכלל בדבר איסור הרחבת חזית הוא שאסור לבעל דין להעלות טענות החורגות מגדר המחלוקת כפי שזו נקבעה בכתבי הטענות של הצדדים, ואין זה המקרה דנן. בעניינו, המדובר בטענות אשר הועלו עוד במסגרת כתב ההגנה אליו צורפו חשבונות המתייחסות לתקופה שלאחר מועד הפסקת החברות של התובעים באגודה ואשר נוגעים למערכת היחסים בין הצדדים, ובטרם התגבשה גדר המחלוקת ורשימת הפלוגתאות בין הצדדים. בעניין זה אפנה לאמור בעמ' 144 בספרו של כב' הנשיא בדימוס א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013):
"האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו או אם הצד שכנגד נתן לכך הסכמתו, במפורש או מכללא.
משקבעו בעלי הדין את רשימת הפלוגתות העומדות לדיון, גודרת רשימה זו את הסוגיות שבהן יידון בית המשפט ואין להרחיב את הדיון לשאלות משולבות של עובדה ומשפט, שלא נכללו באותה רשימה, אלא אם הביע בעל הדין שכנגד, במפורש או מכללא, את הסכמתו לנהל את המשפט בחריגה ממה שהוגדר ברשימה. רשימת הפלוגתות העומדת לדיון מעוצבת בכתבי הטענות של בעלי הדין. משכך, טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילב בכתבי טענתיו מהווה שינוי חזית ויש לדחותה".
ראה גם בעניין זה את: רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ (בפירוק מרצון) נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (25.10.07) ואת הפסיקה אשר צוטטה בו.
40. בחקירתו לפניי, העיד המומחה באופן רצוף וקוהרנטי, נצמד לאמור בחוות דעתו ולא עלו מעדותו סתירות כלשהן. המומחה נתבקש להסביר על אילו כרטסות הסתמך במשפט בעת שכתב בחוות דעתו: "קיימת שלמות של הסכומים שהועברו בין החשבונות השונים", והוא הסביר כי הסתמך על אותן כרטסות שקיבל מהאגודה, שגם היו בפני התובעים. המומחה המשיך והסביר מאחר ומדובר בהרבה כרטיסים, הרבה עבודה והרבה רישומים, הוא ענה במשפט אחד ויצא מתוך הנחה שמקבלים את המומחיות המקצועית שלו. אך הוא כן ביצע ביקורת מעקב אחר המעברים בין הכרטיסים מס' 139 ו- 239 (בתקופת החברות ואחריה) מכוח תפקידו כרואה חשבון, ויש לו ניירות עבודה מדויקים (ראה: ישיבה מיום 14.6.18, עמ' 7, שורות 20-26, ועמ' 8, שורות 1-3).
41. המומחה הסביר שלא בדק את מהות החיובים והזיכויים, היינו נכונות סכומי החיובים בגין שווי השירותים שהוענקו לתובעים מול שווי או תמורת היבול של התובעים שנמכר באמצעות רפקור.
42. ברור שלמומחה, שהוא רו"ח במקצועו, אין את הידע הדרוש בחקלאות בעניינים אלו, ולכן הסביר שהוא לא התייחס לשאלה אם חיוב כזה או אחר נכון או לא, אלא התייחס אליו כחיוב נכון. המומחה לא נכנס לגופם של החיובים והזיכויים, ו הסביר שוב ושוב במהלך חקירתו כי: "כביכול שיצאתי מתוך הנחה שייתן שיש טעויות. כולנו בני אדם ועושים טעויות מדי פעם. הגעתי למסקנה וראיתי את הסכומים שמדובר עליהם בכלל, באמת סכומים לא מהותיים בכלל ובסכומים המהותיים בדקתי טוב את המעברים בין הכרטיסים והגעתי למסקנה להשתיק את העניין או להיות מעשי, לזכות אותו ב- 12,000 ₪" (ראה: שם, עמ' 11, שורות 9-14).
43. המומחה נשאל אם בדק אם יש חיובים כפולים, לדוגמא, הוצאות מדעים, מנהל, טיפול, חיוב כפול, והוא השיב בחיוב, וכי לאחר בדיקה, לא מצא חיובים כפולים. המומחה הוסיף כי גם אם אחד החיובים ברח מעיניו, מה שאינו מאמין, מדובר בסכומים יחסית קטנים, כך שהצעתו לזיכוי התובעים בסך 12,000 ₪ הינה מעל הערכתו המקצועית מתוך ניסיון של 50 שנים במקצוע ותהיה מעל ומעבר למה שמגיע לתובעים (ראה: שם, עמ' 9, שורות 29-32, ועמ' 10, שורות 1-5).
44. המומחה עוד נתבקש חקירתו להסביר אודות אי ההתאמות ביתרת הזכות של התובעים בכרטסות החבר (מיום 7.8.14, 6.11.14, 21.1.15 ו- 2.5.16) עד ליום 30.6.14, והוא הסביר כי הוא נוכח במערכת כרטסות מעודכנת שהמספרים עוברים ממקום למקום בצורה נכונה, וכאשר מתוך ניסיונו הוא יודע שמעולם לא חותכים יתרות ביום הקרוב לביצוע, והיתרות לא יהיו סופיות עד שלא תיעשה ביקורת שנתית לצורך העניין, הוא מתחיל מהסוף. המומחה העיד כי הגיע למסקנותיו לאחר הביקורת השנתית ולאחר שבדק בצורה הכי מדויקת את המעברים בין הכרטיסים. המומחה הוסיף כי הסכום של ה- 40,000 ₪ שהיה מגיע לתובעים עד ליום 30.6.14, אין לו משמעות, מכיוון שלא ניתן לעצור את ההתחשבנות בנקודת זמן מסוימת (ביום היציאה של התובע מחברותו באגודה). אי אפשר להתעלם ממה שקרה לאחר שהפסיק התובע להיות חבר באגודה, מהשיקים שהוא קיבל ומחיובים שהוא חויב בהם. לפיכך, חזר המומחה והעיד כי הגיע למסקנותיו מהסוף, באומרו: "אם הסוף נכון לדעתי גם באמצע כל שלב נכון" (ראה: שם, עמ' 12, שורות 1-18).
45. ב"כ התובעים הפנה את המומחה לאי התאמות שונות שלטענתו ניתן לראות בכרטסות שונות אשר התנהלו על שם התובעים. המומחה מסר יותר מפעם אחת כי הוא לא בדק את מהות החיובים או דיוק הסכומים לגופם, אך בדק את מכלול הכרטיסים אחד אחד ואת המעברים ביניהם, וכן בדק והשווה את כל הזיכויים מול כל החיובים במערכת הנהלת החשבונות ובכרטסות שנוהלו על ידי הנתבעת על שם התובעים. המומחה לא שלל כי ייתכן ואירעו שגיאות פה ושם במהלך ההתחשבנות בין הצדדים, אולם הבהיר כי אין מדובר בסכומים מהותיים ומשמעותיים. בכל מקרה, ועל מנת להביא את הצדדים לפתרון המחלוקת ביניהם, הציע המומחה שהנתבעת תזכה את התובעים בסכום של 12,000 ₪.
46. המומחה חזר לא פעם על מסקנתו החד משמעית כי הרישומים בספרי החשבונות של האגודה היו מדויקים ולא היה בהם שום פגם. קרי, וכאמור בהחלטתי בעמוד 30 בדיון מיום 20.11.18, כל הזיכויים הרלוונטיים לתובע כבר הובאו בחשבון וצוינו בכרטסת שנוהלה על שמו, ובמעברים בין כרטסת לכרטסת, הועתקו כל הנתונים במדויק. התהיות או השאלות של ב"כ התובע היו בין היתר, בעקבות נקודות הזמן שבהן צולמו או הופקו הכרטסות הללו, אך בגדול מסקנתו הייתה שלא היו זיכויים לטובת התובע שלא הובאו בחשבון ולא היו חיובים כפולים.
47. בתצהירו של התובע, הוא טען לסתירות ושגיאות שונות בהתנהלות האגודה בכרטסות ובהתחשבנות מולו, לחיובים כפולים ומיותרים על ידי האגודה, והעלה שאלות שונות באשר למרכיבי החיובים שגבתה ממנו האגודה. אולם, לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו אלה בין בעדויות מטעמו ובין בעדויות המומחה ומזכיר האגודה. נהפוך הוא, בחקירתו, לא יכל התובע להצביע בעדותו על כפל חיוב בריסוס והדברה כנטען על ידו (ראה: ישיבה מיום 20.11.18, עמ' 21, שורות 3-6), ואישר את הנטען מפי מזכיר האגודה בדבר ביטול החשבונית מיום 1.7.14 על סך 55,296 ₪ (נספח 2ב' ו- 3 לתצהירו), לרבות החיוב בגין "העמסת עלויות נוספות" (ראה: ישיבה מיום 20.11.18, עמ' 21, שורות 14-18, ועמ' 22, שורות 2-5). עוד הסכים התובע בחקירתו עם חלק מהדברים אשר הסביר מזכיר האגודה בתצהירו לעניין העיכוב בקבלת הפיצוי מקרן נזקי הטבע (ראה: ישיבה מיום 20.11.18, עמ' 23, שורות 14-17), והעיד כי היה לו קשה לעקוב אחר ההתנהלות בכרטסת (ראה: שם, עמ' 22, שורות 22-23).
48. מזכיר האגודה התייחס באופן מלא ומספק לכל רכיב ורכיב בהתחשבנות בין האגודה לתובעים, לגביו טענו התובעים כי אירעה בו שגיאה, לרבות כפל חיוב, או עיכוב בתשלומים. הוא הסביר לא פעם כי אי דיוקים שונים בחיובי התובעים נבעו בשל חוסר נתונים סופיים ומשום שבאותה עת, במועד חיוב כזה או אחר לא היה ביכולתם לערוך חישוב מדויק, אך כל החיובים תוקנו בהתאם. מזכיר האגודה העיד בחקירתו כי פלוני יכול לקבל מידע אודות המצב העדכני של ההתחשבנות שלו עם האגודה, עד לאותו רגע מבוקש, על פי הנתונים הנמצאים במערכת (ראה: ישיבה מיום 20.11.18, עמ' 26, שורות 22-28). השאלה תוך כמה זמן ניתן לקבל נתונים מדויקים או חשבון סופי ליום מסוים, לא תלויה רק בהם (באגודה) אלא ב גורמים אחרים כמו ספקים למשל (ראה: שם, עמ' 27, שורות 1-6).
49. לאור כל האמור, מסקנתי היא שאין מקום לסטות מקביעות המומחה מטעם בית המשפט. לאחר עיון בחוות דעת המומחה ולאחר ששמעתי את חקירתו, שוכנעתי כי הוא עשה את עבודתו נאמנה, וכי ביצע את הבדיקות הנדרשות תוך שעמדו בפניו מלוא הנתונים הרלוונטיים. לא מצאתי כי נפלו ליקויים ו/או פגמים בשיקול דעתו המקצועי של המומחה. על כן, מקובלות עליי מסקנותיו של המומחה, לרבות, הצעתו שהנתבעת תזכה את התובעים בסכום של 12,000 ₪, שמצאתי אותה בנסיבות המקרה, הוגנת, ראויה ומאוזנת.
50. אמנם התובעים צירפו כמות אדירה של מסמכים שיש בהם לטענתם כדי להוות תימוכין לטיעוניהם, אולם התובעים לא הצביעו על נתונים ספציפיים להוכחת טיעוניהם כנגד התנהלות הנתבעת בכרטסות, ואין זה תפקידו של בית המשפט לנבור במסמכים על מנת לבסס את עילת תביעה של ה תובע, במיוחד כאשר עומדת בפניו חוות דעת משכנעת של המומחה מטעם בית המשפט, ואשר לא נסתרה.
51. אינני שוללת את העובדה כי ייתכן ובנקודת זמן היו התובעים ביתרת זכות. אולם, מטבע הדברים ובהתאם לטיב היחסים בין בעלי הדין, הרי שמדובר בהתנהלות שוטפת בין הצדדים ואשר התמשכה מעבר לתקופה לה טוענים התובעים לזכאות בכספים המוחזקים לכאורה בידי הנתבעת שלא כדין. לפיכך, וכפי שכבר קבעתי קודם לכן , לא ניתן בנסיבות המקרה לחתוך את ההתחשבנות בנקודת זמן מסוימת, תוך התעלמות מפעולות או דברים שאירעו לאחר הפסקת החברות של התובעים אצל הנתבעת. קביעת תאריך מסוים לבדיקת התחשבנות בין הצדדים היא קביעה מלאכותית שאינה משקפת נאמנה את מצב הדברים או את ההתחשבנות האמתית בין הצדדים.
52. באשר לטענת התובע בעניין התקנת מדי המים וברזים, הרי שאין בידי לקבלם משהועלו בעלמא ולא צורף להן כל תימוכין. כאמור לעיל, טען התובע בתצהירו כי פנה לרשות הממשלתית למים ולביוב והתלונן על שלילת זכותו ויכולתו לשלוט בהשקיית המטעים, אולם, העתק מפנייה זה לא הוצג בפניי ואין כל הוכחה כי אכן נעשתה פנייה כזו. בנוסף לכך, עיון במכתבי התובע לאגודה (נספחים 16ב' - 16ה') מלמדים כי מטרת התובע היתה לשלוט בעצמו בניהול משק המים שלו באמצעות מערכת השקיה שהוא יתקין בעצמו. מנגד, האגודה הבהירה לתובע במכתבה מיום 13.8.14 כי כל תוספת ו/או שינוי במערכת עלול להשפיע על המערכת כולה ולפגוע בשאר הצרכנים, וכי אין לבצע כל שינוי ו/או תוספת למערכת שלא בתיאום מוקדם ואישורה בכתב. נוסף לאמור, בחקירתו, אישר התובע כי רצה לראות את כמויות המים המסופקות לו וכי לצורך כך היה צריך מונה שיחובר למכולה, וכן כי האגודה התקינה מונה וברז על מנת שיוכל להשקות את המטעים שלו. כן העיד התובע כי אין לו טענות כלשהם לגבי כמויות המים שסופקו לו מיום 1.7.14 ואילך (ראה: ישיבה מיום 20.11.18, עמ' 20, שורות 19-20), אך יש לו טענה לגבי התקנת המונה והברז ולכן הסיר 3 מונים והחזירם לאגודה, יחד עם זאת, הוא לא שלל את העובדה כי בחודש נובמבר 2014 הוא הסיר את 3 המונים, ונשארו אצלו 3 מונים בהם הוא משתמש (ראה: ישיבה מיום 20.11.18, עמ' 20, שורות 6-32, ועמ' 21, שורות 1-2).
53. בחקירתו, נשאל מזכיר האגודה מדוע לא צירף מסמך שמוכיח שהתובעים ביקשו את השירות ולמה לפני ההתקנה לא נתן להם הצעת מחיר, והוא השיב כי מי שנתן את השירות זה רשות המים אשר ביקשה לחבר את התובעים למים בהיות האגודה הספק (ראה: ישיבה מיום 20.11.18, עמ' 33, שורות 18-19). מזכיר האגודה לא צירף אסמכתא לתימוכין בטענתו, אך הסביר כי היו דין ודברים עם רשות המים שאמרה להם לחבר את התובעים למים והמכולות וכל הברזים הראשיים הינם ברשות האגודה. אז, קיבלו הוראה מוועד ההנהלה להוציא לתובעים יציאות מים, והם פעלו בהתאם וביום 7.7.14 הוציאו מכתב על כך לכל הפורשים (ראה: נספח 16 לכתב ההגנה, וישיבה מיום 20.11.18, עמ' 33, שורות 29-31, ועמ' 34, שורות 1-2).
54. לאור כל האמור, ומשאין מחלוקת כי לאחר הפסקת החברות, המשיכו התובעים לקבל אספקת מים מהאגודה, והיות האגודה בעלת רישיון ספק המים שקיבלה מהרשות הממשלתית למים וביוב (ראה: סעיף 7 לתצהיר התובע) והיא האחראית לאספקת המים במטעים, הגיוני הוא שהאגודה תתקין מדי מים וברזים להשקיית המטעים. יתרה מכך, בשים לב שהברז ומדי המים שהותקנו על ידה שימשו את התובעים במשך כל תקופת ההשקיה בקיץ 2014, הרי שטענת התובעי ם בעניין זה לוקה בחוסר תום לב לצד העובדה כי טענתם בדבר פנייה לאגודה להסרת מדי המים והברזים לא נתמכה במסמך ו/או התכתבות כלשהי. ממכתב התובע מיום 4.12.2014 (ראה: נספח 16ה' לתצהירו) עולה כי הוא מסרב להכיר בחשבונית חיוב אשר נשלחה לו בגין התקנת יציאת מים מהנימוקים אשר פורטו במכתבו מיום 14.8.2014. אולם, מכתב זה (מיום 14.8.14) לא הוצג בפניי כלל ולא ברור מהם אותם נימוקים עליהם מדבר התובע.
55. באשר לטענות התובעים בעניין החיובים של הציוד וההתקנה של מדי המים והברזים, הרי שמדובר בשאלה שבמומחיות המצריכה קבלת חוות דעת של איש מקצוע מתאים. לפיכך, משלא צירף התובע חוות דעת מתאימה לתימוכין בטענותיו, אין בידי לקבל טענותיו בעניין זה.
56. לא נעלמו מעיני טענות התובעים בדבר טעות בחיוב המים, אולם בתגובת הנתבעת מיום 3.7.16, היא הודתה כי בעניין חיובי המים נפלה טעות באופן חישוב חיובם של התובעים בגין מים שסופקו במהלך התקופה שבין 1.1.2014 ועד 30.6.2014, כאשר חויבו התובעים בתעריף כאילו חדלו מחברותם באגודה כבר ביום 31.12.13. הנתבעת טענה כי מדובר בטעות שאיננה אמורה ללמד על דרך ניהולם של רישומי הנהלת החשבונות של האגודה, הגם שבפועל מדובר בהפרש כספי בסך של 2,065 ₪ בלבד , שאין בו כדי להשפיע באופן משמעותי על ההתחשבנות שבין הצדדים. ב"כ התובעים אישר כי לתובעים בוצע החזר בסך 2,500 ₪ בגין טעות זו. (שם, עמ' 4, שורות 14-15, וכן ראה: ישיבה מיום 20.11.18, עמ' 20, שורות 21-24).
57. התובעים טענו בסיכומיהם כנגד חוות דעת המומחה, בין היתר, כי לא מילא תפקידו בהתאם להנחיות בית המשפט, כי נמנע מלפרט את ממצאיו ואת רשימת המסמכים ששימ שו אותו לעריכתה, כי חוות דעתו אינה מפורטת במידה מספקת ואינה מתייחסת בפרטנות לכל שאלה או נתון שהועבר אליו, ושלמומחה חסר הידע החקלאי הנדרש לבצע מלאכה זו.
אין בידי לקבל טענות אלו. בהחלטתי מיום 13.9.15 קבעתי כי מהות החיובים ואופן חישובם הן שאלות שהועמדו במחלוקת בכתב התביעה, אולם התובעים נמנעו מלהגיש בקשה מתאימה להחלפת מינוי המומחה בסמוך להחלטת המינוי (מיום 17.3.16) בטענה להעדר מומחיות בתחום, או לבקש חוות דעת נוספת לאחר קבלת חוות דעת המומחה ביום 1.6.17. משלא עשו כן התובעים באותה עת, אין להם להלין אלא על עצמם ואין מקום להעלות טענות בעניין זה במסגרת הסיכומים. בכל מקרה, אשוב ואציין כי לאחר קבלת חוות הדעת, נחקר המומחה ע"י ב"כ התובעים אודות ממצאי חוות דעתו, אולם לא עלה בידם להוכיח אחרת ממה שנקבע בחוות דעתו או להצביע על סתירות כלשהן בעדותו.
58. המומחה בדק את ההיבט החשבונאי, את החיבורים והמעברים בין הכרטסות השונות, והאם החישובים שנעשו על ידי האגודה נכונים, בעיקר האם במעבר בין הכרטסות ממעמד של חברי אגודה למעמד של מי שמקבל מהאגודה שירותים, בוצעה התנהלות חשבונאית תקינה כנדרש.
59. באשר למהות החיובים עצמם, או לגובה הזיכויים לטובת התובעים, התובעים לא הוכיחו את טענותיהם, לא הגישו חוות דעת אגרונומית, לא פירטו את הטענות, כך שהמחלוקת העיקרית בתיק היא מחלוקת חשבונאית, העולה מהכרטסות השונות, ושר בעניינה מונה המומחה, ולא מחלוקת בדבר שווי החיובים והזיכויים במערכת היחסים בין התובעים לנתבעת.
60. באשר לבקשת התובעים לפיצול סעדים, ולאור התנהלות התובעים לאורך ההליך שבפניי, אין מקום להיעתר לבקשה זו, ואנמק;
61. ביום 16.12.2014 הגישו התובעים בקשה להתיר להם לפצל את סעדיהם כך שתוכרע תחילה התביעה דנן שעניינה סירוב הנתבעת להעביר להם כספים, ובהמשך יגישו תביעה נוספת בעניין החיובים ביתר על ידי הנתבעת. בדיון שהתקיים בפניי ביום 1.4.2015 העלו הצדדים טענות בנוגע להתחשבנות ביניהם ובאשר למסמכים שנוגעים לכרטסות שלאחר 30.6.2014 ולמהות החיובים שבוצעו על ידי הנתבעת. ב"כ הנתבעת התנגד לבקשה לפיצול סעדים וטען כי יש מסכת עובדתית אחת והטענות שנטענו באשר לכרטסות לאחר 30.6.2014 הן טענות הגנה ולא הרחבת חזית. בהחלטתי מאותו יום, הוריתי לב"כ התובעים לפנות לב"כ הנתבעת בשאלון מפורט ודרישה לגילוי מסמכים ספציפי במידת הצורך. עוד הוריתי לב"כ התובע להודיע תוך 90 ימים אם קיימת הסכמה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת ההתחשבנות בין הצדדים.
62. על פניו, נראה שטענות התובעים בכתב התביעה התמקדו בשאלה אם הנתבעת החזיקה בידיה כספי התובעי ם שלא כדין בהסתמך על כרטיסי הנהלת החשבונות של האגודה ועל היתרה המופיעה בה נכון ליום 30.6.2014. לכאורה, השתמע מכתב התביעה כי התובע אינו חולק על חיובי הנתבעת בכרטסת ואלו לא הועמדו במחלוקת בכתב התביעה. אלא שבהמשך ההליכים ובמסגרת הדיון בבקשת התובעים מיום 12.5.2015 למתן צו להשיב לשאלון ולהמצאת מסמכים ספציפיים הנוגעים למהות החיובים ואופן חישובם, עלה מכתב התביעה כי התובע אינו תמים דעים עם מהות וגובה החיובים בהם חויב על ידי הנתבעת. על כן, ביום 13.9.2015 נתתי החלטה בה קבעתי בין היתר, כי מהות החיובים ואופן חישובם הן שאלות שהועמדו במחלוקת בכתב התביעה. כפועל יוצא מכך, ולמעלה מן הנדרש, נעתרתי לבקשת התובעים למתן צו להשיב לשאלון ולהמצאת מסמכים הנוגעים למהות החיובים בכרטסות ואופן חישובם.
63. התובעים פעלו בחוסר תום לב עת ניסו לאחוז במקל משתי קצותיו. בעוד שעסקינן בעילת תביעה אחת ומסכת עובדתית אחת, הגישו התובעים מחד את תביעתם כנגד אי העברת כספים ע"י הנתבעת לתובעים, ומאידך, הגישו בהמשך בקשה למתן צו להשיב לשאלון ולהמצאת מסמכים הנוגעים לנתונים באשר למהות החיובים בכרטסות ואופן חישובם על ידי הנתבעת. מצד אחד התובעים מבקשים סעד אחד על סמך אותה עילה, ומצד אחר מבקשים מסמכים הנוגעים לסעד אחר.
64. לאחר החלטתי מיום 13.9.2015 הרי שנחשפו התובעים לכל החומר הנדרש והיתה סלולה בפניהם הדרך להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת סעד נוסף ו/או לבקש להגיש חוות דעת אגרונום להוכחת טענותיהם בעניין נכונות החיובים שנגבו מהם. אף על פי כן, התובעים לא עשו כן, וישנו על זכויותיהם ופספסו את ההזדמנות לתבוע את כל הסעדים ביחד. על כן, ומשלא התקיים כל נימוק מיוחד לפיצול סעדים – אני דוחה את הבקשה.
65. לסיכום, אני מאמצת את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט, ומקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 12,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪. סכומים אלו ישולמו לתובעים באמצעות בא כוחם תוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ט, 14 יוני 2019, בהעדר הצדדים.