הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 4530-07-12

מספר בקשה:12
בפני
כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

מבקשים

עבדאלחכים עזאם

נגד

משיבים

חסן ש.א. השקעות בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק בורר שהוגשה על ידי מר עבד אלחכים עזאם ( להלן: "המבקש") כנגד חברת חסן ש.א. השקעות בע"מ ( להלן: "המשיבה").
העובדות:
המבקש הינו מנהל חברת עתיד חי הנדסה אזרחית בע"מ העוסקת בין היתר בעבודות בניה ( סעיף ב' לכתב התביעה). המשיבה הינה חברה העוסקת בין היתר בעבודות בניה.
בתאריך 4.7.2009 נחתם בין המשיבה לבין חברת עתיד חי בע"מ חוזה להשכרת ציוד מכני הנדסי ( להלן: "ההסכם"), שעל פיו השכירה המשיבה לידי חברת עתיד באמצעות המבקש ( להלן: "השוכרת") כלי מסוג הידרומק מס' 89-619-(להלן: "המחפרון"). (ההסכם צורף כנספח א'1 לתצהיר המבקש)
בין הצדדים הוסכם , כי תקופת השכירות תהיה למשך 6 חודשים החל מיום חתימת ההסכם ועד ליום 31.12.2009, וכן הוסכם שהשוכרת תשלם סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל חודש של שכירות (סעיף 4 להסכם).
עוד הוסכם, כי השוכרת תמסור לידי המשיבה 10 שיקים על סך כולל של 200,000 ₪, כך שעם פירעונם המלא תועבר הבעלות במחפרון לידי השוכרת ולא ישולמו דמי שכירות (סעיף 14 להסכם); וכי במידה ולא ייפרע כל שיק מבין השיקים שנמסרו לידי המשיבה במועדו, המחפרון יישאר בבעלות המשיבה, והיא תהיה רשאית לנכות את דמי השכירות המגיעים לה החל מיום 1.7.2009 ועד תום תקופת השכירות (סעיף 15 להסכם).
ביום 2.7.2012 המשיבה הגישה תביעה למתן צו עשה כנגד חברת עתיד חי בע"מ (נתבעת 1) והמבקש ( נתבע 2), במסגרתה היא עתרה לסעד לפיו בית המשפט יורה לנתבעים להחזיר לידיה את המחפרון, בטענה שההסכם הופר על ידי הנתבעים בכך שמרבית השיקים שנמסרו לידיה חזרו מסיבה שאין כיסוי מספק. עוד נטען, כי לא שולמו דמי שכירות עבור תקופת השכירות שעוגנה בהסכם ובסכום של 280,000 ₪.
התביעה נקבעה לדיון מקדמי בתאריך 8.8.2012, במסגרת הדיון הצדדים הגיעו ביניהם להסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של החלטה, שלפיו התביעה תועבר להליך של בוררות בפני עו"ד ח'אלד חוסני זועבי ( להלן: "הבורר").
ביום 25.7.2015 נערכה ישיבת בוררות בפני הבורר, בה נכחו מטעם הנתבעים- המבקש ובא כוחו, ומר חסן אבו ראס ובא כוחו מטעם התובעת/המשיבה. במסגרת ישיבת הבוררות הצדדים הגיעו ביניהם לידי הסכמות שניתן להם על ידי הבורר תוקף של פסק דין (נספח א'ב' לתצהיר המבקש).
על פי פסק הבוררות, יתרת החוב הועמדה על סכום של 65,000 ₪ כולל מע"מ, ונקבע, כי עם תשלומו יועבר המחפרון משם המשיבה לשם הנתבעים או מי מהם כשהוא נקי מכל עיקול או שעבוד.

לפני הוגשה הבקשה, מושא החלטה זו, לביטול פסק הבוררות. לבקשה צורף תצהיר מטעם המבקש בתמיכה לאמור בה. ולתגובת המשיבה צורף תצהירו של מר חסן אבו ראס.

בתאריך 16.1.2019 התקיים דיון בבקשה, במסגרתו נחקר המבקש על תצהירו והוא וויתר על חקירת המצהיר מטעם המשיבה. בתום הדיון באי כח הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

עיקר טענות המבקש
טוען המבקש, כי יש לבטל את פסק הבוררות לפי עילות הביטול המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), ונימק את בקשתו בטעמים שלהלן:
פסק הבורר אינו מנומק וזאת בניגוד להחלטה שניתנה על ידי בית המשפט, עת נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להעברת התביעה לדיון בפני בורר.
פסק הבורר פגום מאחר והוא מתייחס לתובע מר חסן אבו ראס ולמבקש, ואין שום זכר או התייחסות לחברת עתיד חי הנדסה בע"מ, שהיא הנתבעת העיקרית, כאשר היא באמצעות נציגה מר סמיר עלוש המשיכו בהליך הבוררות ללא הסכמת המבקש.
אין כל זכר למשיבה בפסק הבוררות, כך שעיון בכתב התביעה מעלה שהצדדים הם המשיבה ש.א. השקעות בע"מ נגד עתיד חי הנדסה אזרחית בע"מ והמבקש. בעוד, בפסק הדין של הבורר רשום, כי התובעת היא מר חסן אבו ראס שאין לו כל קשר בכתב התביעה.
המבקש לא היה צד להליך הבוררות מאחר והתברר לו, כי ההסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, היו בין התובע חסן אבו ראס לבין חברת עתיד חי הנדסה אזרחית בע"מ באמצעות נציגה מר עלוש סמיר אשר מסר שיקים משוכים מהחברה בהתאם להסכמות שביניהם.
ההסכם שבפני הבורר אינו חתום על ידי המבקש, כי לא ידע כלל עליו.
הבורר סירב לשמוע טענותיו של המבקש כנגד התביעה, ובשל כך הוא לא המשיך בישיבת הבוררות והודיע, כי אינו מסכים להמשך הליך זה מאחר שהבורר אינו מתייחס כלל לטענותיו וברצונו להגיע לסדר כלשהו ולסיים את ההליך בכל מחיר.
ההסכם הופר על ידי המשיבה בעניין החזר המע"מ על בלו סולר אשר שימש את המבקש בהפעלת המחפרון, בכך שהיא זייפה את הדיווחים לרשויות המע"מ כדי לקבל את ההחזרים לידיה, ומעשיה הנ"ל מהווים עבירה פלילית. הבורר לא התייחס לעבירות על החוק שביצעה המשיבה, ועל כן יש לנכות סך של 32,000 ₪ ממחיר המחפרון.
המשיבה ביצעה מעשה הונאה ותרמית בניגוד למה שהוסכם, כאשר ביום 15.11.2009, חודש וחצי לפני המועד שבו התחייבה המשיבה להעביר את הבעלות על המחפרון לשם החברה עתיד חי בע"מ, היא שעבדה אותו לטובת בנק לאומי.
הבורר לא התייחס לטענת המבקש שלפיה במהלך שנת 2011 המחפרון ניזוק כתוצאה מתאונה, וכי המבקש ביצע את התיקון, אך המשיבה קיבלה את הפיצוי מחברת הביטוח בסכום של 45,000 ₪.
לאחר הליך הבוררות קיבלה המשיבה לידיה סך של 15,000 ₪ מחברת עתיד חי הנדסה אזרחית בע"מ, אך היא לא הנפיקה חשבונית למבקש. וכי המשיבה קיבלה עד היום סך של 260,000 ₪ בתמורה למחפרון.
נוסף על כך טען המבקש, כי לאחר שהגיע למסקנה שאין למשיבה כוונה או יכולת להעביר את המחפרון לידיו בשל אי יכולת לשחררו משעבוד של בנק לאומי, במהלך חודש ינואר 2016 החזירה הרוכשת את המחפרון למשיבה לאחר שסוכם איתה, כי זאת בתמורה לסכום שטרם שולם מיתרת הסכם שהושג בבוררות.
לטענת המבקש היות והחזיר את המחפרון לידי המשיבה סגר את חובו שנפסק בפסק הבורר וכי לא נותר תוקף חוקי לפסק הבוררות.

עיקר טענות המשיבה
טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות, והיא עותרת לאשר את פסק הבוררות ולתת לו תוקף של פסק דין בהתאם לבקשתה (בקשה מס' 7).
באשר לטענה, כי פסק הבוררות אינו מנומק, טוענת המשיבה, כי המבקש אינו מכחיש שפסק הבוררות מאשר את הסכמות באי כח הצדדים אשר הועלו על הכתב בנוכחותם, ועל כן דין טענה זו להידחות.
המבקש מטעה בית המשפט ומנסה לטעון שהוא לא נכח בעת מתן ההסכמות, כך שעולה מהמסכים בכתב טענה הפוכה לטענת המבקש. הוסיפה המשיבה, שהמבקש לא מצרף כל ראיה או ראשית ראיה לתמיכה בטענה זו, ואין די להחליף עורך דין מייצג במטרה להתנער מהסכמות שאושרו על ידי הבורר.
לאחר שהמבקש בעצמו היה נוכח בעת מתן פסק הבוררות של הבורר, המבקש בעצמו יחד עם החברה שהוא האחראי לתשלום חובותיה, שילמו סכום של 15,000 ₪ כחלק מהתשלום שנקבע בפסק הדין.
נוסף על האמור לעיל טענה המשיבה, כי לא מתקיימות החלופות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, שמכוחן ניתן לבטל פסק הבוררות. הוסיפה המשיבה, כי עילות ההתערבות של בית המשפט בפסק הבוררות שניתן על ידי הבורר בהליך הרגיל הינן מוגבלת, קל וחומר כאשר מדובר בפסק בוררות אשר מאשר את הסכמות הצדדים.
לגבי הטענה שהמבקש אינו חתום על ההסכם שהושג בהליך הבוררות טוענת המשיבה, כי המבקש אינו מצרף כל מקור חוקתי שעל פיו, פסק הבוררות טעון חתימת הצדדים עליו.
באשר לטענה שהבורר לא התייחס לטענה של קבלת הזיכוי על הסולר, טוענת המשיבה, כי המבקש עצמו טוען כי המשיבה אולצה על ידי הבורר למסור את דיווח המע"מ לגבי הבלו, ובכך המבקש סותר את עצמו.
לגבי הטענה של החזרת המחפרון לידי המשיבה, טוענת המשיבה, כי מדובר בעובדה אשר התרחשה לאחר מתן פסק הדין של הבוררות, שיש לטעון אותה אל מול רשם ההוצאה לפועל בטענת פרעתי.

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את הבקשה וטענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה, כי דין הבקשה להידחות משלא מצאתי, כי נפלו בהליך הבוררות פגמים המצדיקים ביטולו על פי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.
אקדים ואציין, כי רוב הטענות אשר הועלו על ידי המבקש אין להן כל עיגון בהוראות סעיף 24 לחוק הבוררות, ואינן מנויות על החלופות שבאמצעותן ניתן לבטל פסק בוררות.
להלן אבחן טענות המבקש אחת לאחת אשר אין בידי אלא להורות על דחייתן.

אתחיל בטענתו של המבקש שלפיה פסק הבורר אינו מנומק:

עיון בפסק הבוררות מלמד, כי הבורר נתן תוקף של פסק בוררות להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, בנסיבות אלו תמוהה בעיני טענתו של המבקש שפסק הבוררות לא מנומק, שעה שלא מצאתי שהיה על הבורר לתת נימוק כלשהו להסכמות אליהן הגיעו הצדדים עצמם.

לעניין הטענה שפסק הבורר אינו מתייחס לצדדים לתביעה העיקרית, הן למשיבה והן לנתבעת 1- חברת עתיד חי בע"מ:

עסקינן בטענה חסרת כל בסיס כך שבפרוטוקול ישיבת הבוררות, וכפי שנהוג בכל פרוטוקול דיון, נרשמו שמותיהם של הנוכחים במעמד הישיבה שהם- מר חסן אבו ראס ועו"ד טארק ח'טיב- בא כוחה של התובעת, והמבקש עצמו ועו"ד מוחמד אבראהים- בא כוחם של הנתבעים; אין להסיק מכך שפסק הבורר אינו מתייחס לצדדים לתביעה העיקרית שכן אין עסקינן בהחלפת בעלי הדין או שינוים, אלא להפך ניתן להסיק שהצדדים, באמצעות בא כוחם, קיבלו ייצוג במהלך הישיבה והיו נוכחים בה.

נוסף על כך, בפרוטוקול ישיבת הבוררות ובהודעה שניתנה על ידי הצדדים על ההסכמות אליהן הגיעו, נרשם מפורשות, כי " מוסכם כי יתרת החוב לצורכי פשרה בתביעה שבת.א. 4530-07-12 שהינה התביעה נשוא בוררות זו.....", ברי כי הייתה התייחסות לתביעה עצמה, דבר אשר אף הוא מלמד שלא היה שינוי בזהות בעלי הדין.

לעניין הטענה שהבורר לא התייחס לטענותיו של המבקש וכי בשל כך הוא עזב את הישיבה- ראשית ייאמר, כי טענה זו של המבקש נטענה בעלמא, ללא כל פירוט ולא נמצאה לה כל הוכחה בנתונים שהונחו לפני. המבקש אף הוא וויתר על חקירת המצהיר מטעם המשיבה אשר טען בתצהירו שהמבקש ובא כוחו השתתפו שניהם בהכתבת הסכמות הצדדים אל פרוטוקול הדיון (סעיף 6 לתצהיר), וכי כל ההצהרות של המבקש לפיהן הוא עזב את הישיבה הינן טענות שקריות.
שנית, והריני להזכיר שוב, כי עסקינן בפסק בוררות שנתן תוקף להסכמות שהוכתבו לפרוטוקול מפי הצדדים, ומכאן אין להישמע לטענה זו של המבקש.

יתר הטענות שהועלו על ידי המבקש, הן טענות לגופו של הסכסוך אשר אין להן כל רלבנטיות לבקשה שלפני. כך, למשל, העלה המבקש טענה לעניין החזר המע"מ על בלו סולר וטען לזיופים שנעשו על ידי המשיבה לשם קבלת ההחזר לידיה, כמו כן, הוא טען שהמשיבה קיבלה לידיה כספי הביטוח ששולמו בגין הנזק שאירע למחפרון במהלך שנת 2011, ועוד הוא טען שהמשיבה ביצעה מעשה הונאה ותרמית כך שבניגוד למה שהוסכם ביניהם, ובתאריך 15.11.2009, המשיבה שעבדה את המחפרון לטובת בנק לאומי.

אכן עסקינן בעובדות ובאירועים שהתרחשו עובר למועד שבו ניתן פסק הבורר, והיות שפסק הבורר ניתן על יסוד ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, וכאמור, אין מקומן של טענות הנ"ל להתברר במסגרת הבקשה שלפני.
מה גם, המבקש עצמו הצהיר בתצהיר שהוגש מטעמו, כי הוא פנה למשיבה בעניין הדיווחים שנעשו על ידי המשיבה לרשויות המע"מ, וכי המשיבה הכחישה כל העת כי דרשה החזרים על הסולר, עד אשר אולצה דרך הבורר למסור את דיווחי המע"מ לגבי הבלו אשר הראו, כי היא קיבלה מ- 7/2009 עד 6/2010 החזרים בסך של 32,000 ₪. עובדה זו שהועלתה מפיו של המבקש מהווה אינדיקציה לכך שנושא זה עלה במסגרת הליך הבוררות ואין מקום להידרש לו עתה.

כמו כן, השעבוד לטובת בנק לאומי נעשה בתאריך 15.11.2009, כשש שנים בערך לפני מתן פסק הבוררות, והרי בין אם עובדה זו הייתה ידועה למבקש ובין אם לאו, במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, אכן הייתה התייחסות לעניין השעבוד, כך שנרשם, כי המשיבה התחייבה להעביר את המחפרון כשהוא נקי מכל " עיקול או שעבוד" (סעיף 4 לפרוטוקול).

זאת ועוד, יוער, כי ככל שהמבקש טוען לקיזוז מהחוב שנותר חייב למשיבה, אין מקומה של טענה זו במסגרת הבקשה דנן, אלא, וכפי שטענה המשיבה בצדק, יש להעלותה בפני רשם ההוצאה לפועל.

באשר לטענה של המשיב שהמחפרון הוחזר לידי המשיבה לאחר שסוכם איתה, כי זאת בתמורה לסכום שטרם שולם מיתרת הסכם הבוררות- טענה זו אינה מהווה עילה לביטול פסק הבוררות לפי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. מה גם עובדה זו לא הוכחה בראיות, כאשר ניצבות לפני שתי טענות עובדתיות סותרות, מחד גיסא טענתו של המבקש, ומאידך גיסא, טענתו של מר חסן אבו ראס אשר הצהיר, כי המחפרון לא הוחזר לידי המשיבה (סעיף 10 לתצהיר), וכאמור לעיל, המבקש בחר לא לחקור את מר חסן אבו ראס על האמור בתצהירו.

לפני סיום אציין, כי המבקש עצמו הן במסגרת בקשתו והן במהלך חקירתו לפני, העיד ואישר, כי העביר לידי המשיבה סך של 15,000 ₪ וחתם על שיקים על סך של 65,000 ₪ בהיותו מורשה החתימה היחיד של חברת עתיד חי בע"מ, דבר אשר מלמד, כי המבקש לא הלין על האמור בפסק הבורר ואף פעל מכוחו ובהתאם לאמור בו.

סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, דין הבקשה להידחות, והנני מאשרת את פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר עו"ד ח'אלד זועבי בתאריך 25.7.2015, ונותנת לו תוקף של פסק דין.
המבקש ישלם למשיבה סך של 2,500 ₪ (כולל מע"מ) בגין הוצאותיה. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתנה היום, ג' אדר א' תשע"ט, 08 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.