הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 45186-04-21

לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף

המבקש

איתמר משה (מרזם)

נגד

המשיב
נתנאל שטרול

החלטה

זוהי בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב להמשיך ולפרסם באתר https//www.tiptopartners.com ובאתר https//www.tiptopsshop.co.il, את שירותיו באופן דומה, זהה ומטעה לשירות המבקש. כן, עתר המבקש להורות למשיב להעביר אליו את פנקסי החשבונות והסקרים בשנים 2020-2021.

2. הבקשה הוגשה ביום 21.4.21 וביום 22.4.21 נתתי החלטה להעביר את הבקשה על נספחיה יחד עם אותה החלטה למשיב במסירה אישית, אשר יגיב לה תוך 7 ימים, וקבעתי דיון במעמד הצדדים.

3. תגובת המשיב הוגשה לתיק ביום 3.5.21 עם העתק ישירות לב"כ המבקש.

4. המבקש טוען בבקשה כי הוא מפתח אפליקציות ובונה אתרים, ובנה שני אתרי אינטרנט מצליחים, הראשון – חנות וירטואלית ומכירת מוצרים מהארץ ומחו"ל, והשני אתר למפיצים פר ילנסרים. המשיב הועסק כפרילנסר אצל המבקש במכירת מוצרים מהארץ ומחו"ל באתר שנבנה על ידי המבקש כאמור, ולאחר מכן הפך לשותף של המבקש ב-50% מהרווח.

5. הקשר בין השניים נמשך עד סוף חודש יולי 2020, מועד שבו נפרדו הצדדים. המבקש טוען כי, לאחר שהסתיימו היחסים ביניהם פרסם המשיב והשתמש בסוד מסחרי שהוא שיטת שיווק בניה, תכנון ועיצוב האתרים של המבקש והשתמש בפלטפורמה המעודדת היתכנות אינטרנטית המתגמלת סוכנים בהפצת מוצרי החנות בשיטה שפותחה ושוכללה על ידי המבקש בעמל רב והשקעת כספים רבים, מחשבה ויצירה שכללה אין ספור שעות וימים.

6. המבקש טוען כי המשיב הקים והעתיק אתר שעושה שימוש באותה שיטה לפי אותו סדר ובאותו ארגון שלמד אצל המבקש, ובכך הוא מבצע עוולה מסחרית, תחרות לא הוגנת, עשיית עושר ולא במשפט, והפרת זכויות יוצרים של המבקש.

7. המבקש טוען כי המשיב הקים אתרים מסחריים למכירת והפצת מוצרים בדרך דיגיטלית באוקטובר 2020, שברור שקודם לכן ביצע איסוף של מידע ובא עם אג'נדה מוקדמת ללמוד את רזי השיטה שפיתח המבקש מבחינה מסחרית כדי להתעשר על חשבונו של המבקש, בניגוד להסכמים והתחייבויות חוזיות ואחרות שנטל המשיב על עצמו לפני ואחרי שהחל להיות מעורב מסחרית אצל המבקש.
עילות התביעה של המבקש הן – ביצוע עוולה מסחרית, גניבת עין, גזילת סוד מסחרי, הפרת זכויות יוצרים, דילול מוניטין ועשיית עושר ולא במשפט.

8. בבקשה ובתצהיר שצורף לה מפורטת ההשתלשלות העובדתית הנטענת, אלו אפליקציות ותוכנות פותחו על ידי המבקש, מהות היחסים בין המבקש למשיב, נסיבות סיום הקשר העסקי ביניהם, וכן תיאור המעשים שביצע המשיב כנטען לאחר שנפרד מהמבקש.

9. בתגובתו טוען המשיב תחילה כנגד הסמכות המקומית של בית משפט זה לדון בתביעה, מאחר והמשיב מתגורר בירושלים, ועתר להעביר את התיק לבית משפט השלום בירושלים. המשיב טען עוד לחפיפות הסעד הזמני לסעד העיקרי בתביעה, וכן טען כי לא התקיימו התנאים שנקבעו בתקנות למתן הסעד הזמני. המשיב טוען כי לא הוגשו ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה, לא הוכחה הנחיצות של סעד זמני לצורך הגשמת מטרת הסעד הזמני, לא הוכח לכאורה כי הנזק שייגרם למבקש באי מתן הסעד הזמני עולה על הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד. עוד נטען בתגובה שלא ברור איזה תועלת תינתן למבקש ממתן הצו, כאשר המשיב ללא מתן הצו כבר חשף את הכנסותיו מאז עליית האתר לאוויר בחודש ינואר 2021 וניכר כי הכנסה של מאות שקלים בודדים, אין בה כדי לסכן את המבקש.
המשיב עוד טוען כי הבקשה הוגשה בשיהוי ללא הסבר, ואף ללא משלוח מכתב התראה קודם לפתיחת ההליכים המשפטיים, ואילו היה שולח התראה כאמור היה מקבל תשובה מפורטת שהייתה מונעת ממנו את הגשת הבקשה, אלא שהוא פעל ממניע אישי כנגד המשיב.
המשיב עוד מוסיף כי המבקש כלל לא פירט בבקשה כיצד אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, במיוחד כשמדובר בסעד כספי שכומת על ידי המבקש בתביעתו בסך של 350,000 ₪.

10. לגופו של עניין טוען המשיב כי, אין למבקש שיטת שיווק סודית והיא שיטה ידועה לכל המתעסק בשיווק אינטרנטי לשם שיווק שותפים, שהחלה כבר בשנת 1996 על ידי אמזון. המשיב טוען כי לא הושקעה מצדו של המבקש מחשבה רבה ביצירה, שכן אין כל מקוריות בתכני המבקש, ודווקא המבקש הוא אשר העתיק דברים מאתרים אחרים כגון "קליק ביי" שנפתח בשנת 2017, או מאתר "לאסט פרייס", מאתר "פנזינג" ומאתר "זיפי", ובגין אלו צירף המשיב צילומי מסך והתכתבות, נספחים 9-14 לתגובה.

11. המשיב טוען כי המדובר בהסדר גנרי לגמרי, משתמש נרשם, מקבל קוד סוכן שמקנה ללקוחות הנחה כדי שיקנו דרכו, המערכת מזהה את הקניה בזכות קוד ההנחה שהוזן כמכירה של אותו סוכן, ועל כך מקבל הסוכן עמלה כלשהי, וכי יש אין ספור אתרים שעובדים באותה שיטה בדיוק, כך שאין כל ייחודיות או המצאה של המבקש לאותה שיטה.
12. באשר לפלטפורמת בניית האתרים טוען המשיב בתגובתו כי, הפלטפורמה עליה התבסס המבקש היא של wix ולה יש אין ספור מדריכים המוצעים בחינם ברשת, ואותה שיטה מבוססת כולה על המדרכים הללו, לכן רבים מהאתרים של שיווק שותפים, בנויים על פי אותה פלטפורמה שהיא אומנם מוגבלת בפונקציונליות, אבל מאוד קלה לשימוש. המבקש שמתדהר בבניית אתרים ואפליקציות, בנה אותם בכלל עפ"י פלטפורמה של wix.

13. המשיב טוען כי, עיקר הבקשה של המבקש היא בנוגע לאתר הפרילנסים ולא לאתר החנות, בעוד שבאתר הפרילנסים לא ניתן לבצע רכישות, כך שהמשיב לא יכו ל להפיק רווח מאתר זה.
הבדל נוסף בין אתר המבקש לאתר המשיב הוא שבעוד שאצל המבקש אתר הסוכנים חסום לשימוש אלא רק למי שהוא סוכן, אתרי המשיב פתוחים לכל מי שמעוניין.

14. באשר למוצרים המוצעים למכירה באתר המבקש, הרי המבקש בעצמו חשף אפשרות הורדת תכנים מהאתר שלו, לרבות תמונות וסרטונים. עוד ציין כי, התמונות והסרטונים באתרי המבקש בעצמם מועתקים מאתר אלי אקספרס, וכן מאתרים אחרים הרלוונטיים לשיווק שותפים, כך גם התמונות שבאתרים אלו , כשאין הגבלה של העתקת סרטונים ותמונות, אלא להיפך.
המשיב טוען כי אין כל מקוריות בתכנים המוצעים באתרי המבקש, ומדובר במכירת פריטים ולכן הכתיבה היא כתיבה תיאורית, ואשר אין כל דרך אחרת לתאר מוצרים הנמכרים באתרים. הכתיבה באתרי המשיב הינה של המשיב ולא מהווה העתקה.

15. בנוגע למוצרי ה-vip שנטען כי מדובר בקישורים בלעדיים של המבקש, הרי שניתן בקלות לחפש קישורי vip ודי אם המשתמש ירשום זאת בחיפוש באתר אלי אקספרס, אז יקבל כ-16,000 תוצאות, בלי כל קשר למי המשתמש, דהיינו אין למבקש שום פריבילגיה מספק כזה או אחר.

16. באשר לספקים שנטען כי המבקש צבר אצלם מוניטין ורקע מסחרי עם הזמן, טען המשיב כי חיפוש קצר באתר אלי אקספרס מראה שמדובר בספק גנרי שפתוח לכל אדם, עם מוצרים גנריים מפורסמים במקביל בעשרות אתרי שיווק שותפים, ועל כך הוא מצרף נספח 22 לתגובה.

17. באשר לגיוס סוכנים על ידי המשיב, סוכנים שעבדו עם המבקש כנטען, טען המשיב בתגובתו כי לא גייס סוכנים שישווקו עבורו, אלא שגב' גל ממן ומר ירון מלכי הם אלו שפנו למשיב, והוא הסכים לעבוד איתם רק לאחר שידע שהם הפסיקו לעבוד עם המבקש.

18. בנוגע לירידה הנטענת בהכנסות המבקש, טען המשיב כי ירידה זו יכולה להיות מסיבות רבות אחרות ובראשן מגפת הקורונה שגרמה לקצר תקשורתי בין לקוחות לספקים, כשמוצרים בשוק לא הגיעו ליעדם.

19. המשיב טוען כי, המבקש לא הניח מצע ראייתי שמכוחו ניתן ללמוד כי המידע אשר הועבר על ידו של המבקש עולה כדי סוד מסחרי, כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, ולצורך קבלת הסעד הזמני לא הוכיח המבקש כי המדובר בסוד מסחרי, אלא שהמדובר במידע המהווה את נחלת הרבים וניתן לגילוי בנקל על ידי רבים.

הטיעונים במהלך הדיון:
20. בתחילת הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, עתרה ב"כ המבקש למינוי מומחה מטעם בית המשפט בעל ידע והתמחות בשאלות שבמחלוקת. ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען כי הבקשה עוד מוקדמת ואי זה השלב המתאים למינוי מומחה.

21. ב"כ המבקש טענה בפניי, בין היתר, כי הבקשה מוגשת על פי סעיף 53 לחוק זכויות יוצרים מאחר ולמבקש יש יצירה מוגנת שהיא אינטגרציה בין שני דברים קיימים. הוא לקח רעיון מסוים שנמצא בשיווק שותפים, רעיון מסוים שנמצא בדרופשופינג, ועשה אינטגרציה, כלומר שיכלל את זה והמציא דברים מיוחדים ויצר יצירה חדשה. יש את אתר החנות הווירטואלית שזה מקובל, והמבקש הקים אתר של מפיצים פרילנסרים שהם מקושרים לאתר החנות, מקבלים קוד הנחה מיוחד שמסמן אותם, וכל מי שהם מביאים גם מסומן על הקוד הזה ומקבל גם הוא הנחה, כך שהמבקש מרוויח פעמיים, פעם אחת הוא מקבל את ה- 80% שמגיע לו מהמכירה דרך המפיץ, ופעם אחת מהחנות כשקונה הלקוח עצמו, כלומר יש פה כפל רווחים וזה הסוד של הדבר הזה שהומצא ע"י המבקש כנטען.

22. ב"כ המבקש גם טענה לכך שהמשיב עשה שימוש בתמונות וסרטונים שבאתר המבקש והעתיק גם את המלל, היינו את תיאור כל מוצר ומוצר, שזו עבודה של המבקש עצמו או של בעל מקצוע שהוא שכר לשם כך, מה שלא קיים כנטען באתרים אחרים.

23. ב"כ המבקש טענה כי המשיב גם פנה לספק של המבקש לעניין מוצרי VIP, ולא ברור מדוע מצא לנכון דווקא לפנות לאותו ספק שהקשר בינו לבין המבקש נבנה במשך שנים על בסיס ההצלחה של המבקש.

24. נטעם גם כי קיימת קבוצת וואטצאפ של מפיצים שמקבלים עדכונים יומיים מהמבקש, אך טענה זו לא נטענה בבקשה ואין מקום להתייחס אליה.

25. לבסוף טענה ב"כ המבקש כי המשיב הפר את זכות היוצרים של המבקש, גנב ממנו סוד מסחרי שאינו נחלת הכלל, ואם לא יינתן צו זמני, יאבד המבקש את הייחודיות שלו, התביעה תישאר כאבן שאין לה הופכין, ויוצא החוטא נשכר בכך שהמשיב ימשיך לעשות שימוש ביצירה של המבקש תוך גרימת נזק כבד למבקש.

26. ב"כ המשיב טען, בין היתר, כי לא הונחה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת טענות המבקש בדבר יצירה מוגנת, או הפרה של זכות יוצרים כלשהי של המבקש, או הוכחת קיומו של סוד מסחרי של המבקש. אין בבקשה דבר חוץ מהעתקות מאתרים אחרים, כשאין בידי המבקש כל ראייה לכך שנעשה עיבוד או שינוי בתמונות שהוא העתיק מאחרים, אין אינדיקציה לכך שהעסיק או שילם למישהו כסף לצורך עבודת התיאור של המוצרים, המלל הקצר לכל מוצר, אלא ההיפך הוא הנכון, כשרואים מהנספחים שאותן פסקאות של תיאור המוצרים מופיעות בהמון אתרים אחרים. הוא טען כי אין פה שום דבר מקורי או חדשני, והמשיב הראה בתגובתו על נספחיה לפחות 4 אתרים שעושים בדיוק את אותו דבר עם אותה שיטה, עם קוד סוכן המעניק הנחה של 15-20%, הצטרפות ללא צורך בתשלום וכו'.

27. ב"כ המשיב טען כי הוכח בתגובה על נספחיה שאין כל דבר מיוחד באתרי המבקש, וכי דווקא המבקש הוא שהעתיק שיטת עבודה קיימת באתרים רבים הקודמים לו, העתיק גם תכנים, תמונות וסרטונים מאתרים אחרים (ועל כך צירף כאמור נספחים מספר 104,105,106,108 לתגובה), עם אותו מלל, ולא הוכיח כי שיכלל או שינה תכנים באופן המקנה לו זכות ייחודית בהם.

28. ב"כ המשיב טען כי גם אין לקבל את טענת המבקש בעניין קישורי ה- vip הנטענים, הרי הוכיח המשיב בתגובה על נספח יה כי חיפוש פשוט באתר אלי אקספרס למשל של מוצרי vip מעלה 16,000 תגובות על מוצרים כאלו, ובוודאי שאין לומר כי הם ש ל המבקש. לעניין הספק שהמבקש טוען כי הוא הספק הבלעדי שלו, הפנה ב"כ המבקש לנספח 22 לתגובה שהוא צילום מסך של אותו ספק עם 57,000 עוקבים, עם כמויות אדירות של הזמנות של מוצרים, כך שאין לקבל את טענת המבקש ליחסים בלעדיים של המבקש עם אותו ספק.

29. ב"כ המשיב טען לשיהוי. הוא טען כי עלה מטיעוני ב"כ המבקש כי המבקש ידע כביכול על אותה הפרה נטענת עדו מחודש 3/21 בעוד שהבקשה הוגשה ביום 22.4.21, בשיהוי ניכר, וגם מטעם זה יש ל דחות אותה.

30. ב"כ המשיב טען כי מאזן הנוחות והנזק נוטה לטובת המשיב, הרי המדובר בסעד כספי בסופו של דבר, בנזק נטען למבקש שיכול להיות מכומת בתביעה העיקרית, ואם תוכח בסופו של דבר יוכל הוא לקבל פיצויים על נזקיו, בעדו שאם יינתן הצו הוא יפגע אנושות במשיב בכך שימנע ממנו כל תעסוקה תוך פגיעה בחופש העיסוק שלו.

31. ב"כ המשיב טען כי המבקש לא הוכיח כלל את האלמנט הנדרש של הכבדה על ביצוע פסק הדין לשם הענקת הסעד הזמני, ולא הוכיח כי אם יזכה בתביעתו לא יוכל להיפרע מהמשיב.

32. ב"כ המשיב גם טען לזהות הסע ד הזמני עם הסעד העיקרי בתביעה, באופן המטה א הכף לטובת דחיית הבקשה.

דיון והכרעה:
33. סעיף 53 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 קובע כי:
"בתביעה בשל הפרת זכות יוצרים זכאי התובע לסעד בדרך של צו מניעה, אלא אם כן מצא בית המשפט כי קיימים טעמים המצדיקים שלא להורות כן".

34. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בתגובה על נספחיה, וכן לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

35. אתחיל בכך שהמבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו בשלב זה להוכיח זכות לכאורה, המזכה אותו בסעד זמני שיינתן בשלב כה מקדמי טרם בירור המחלוקות העובדתיות והמשפטיות שבין הצדדים. על מנת שבית המשפט יתערב באמצעות מתן סעד זמני כאמור, המבקש אמור לשכנע את בית המשפט שיש הצדקה להתערבות מוקדמת כאמור, שיש בידיו זכות הטעונה הגנה מיידית של בית המשפט, שיש בידיו זכות יוצרים במובן סעיף 53 הנ"ל, וכי זכות זו לכאורה הופרה ע"י המשיב. את זה כשל המבקש מלהוכיח.

36. אתחיל בכך שהמבקש מודע היטב למורכבות הנושא. מודע היטב לכך שהמדובר בעניין שבמומחיות, וכדברי באת כוחו בתחילת הדיון: "הייתי מציעה שבית המשפט ימנה מומחה בעל ידע והתמחות בשאלות שבמחלוקת". בעמ' 10 לפרוטוקול חוזרת ב"כ המבקש על הטענה לפיה "המדובר במיומנות מקצועית שרק בעל מקצוע מומחה יכול לאבחן אותה ולרדת לדקויות שלה ולתת תשובה ברורה כאיש מקצוע". ב"כ המבקש אישרה בטיעוניה כי המבקש ידע על ההפרה הנטענת מצד המשיב עוד בחודש מרץ 2021, והבקשה הוגשה ביום 21.4.21. מעבר לשיהוי שבו הוגשה הבקשה, כפי שטען ב"כ המשיב, הרי גם לגופו של עניין היה למבקש די והותר זמן להתארגן בהתאם ולצרף חוות דעת מומחה שתתמוך בטענותיו השונות לצורך הוכחה לכאורה של זכות יוצרים או סוד מסחרי, וכן לצורך הוכחה לכאורה של ההפרה או הגניבה הנטענת מצד המשיב לאותה יצירה.

37. המבקש לא צירף חוות דעת כאמור, והסתפק בטענה כי האתרים שלו שונים מכל אתר אחר, כי המציא יש מאין, כי שיכלל שני דברים הקיימים בעולם האינטרנט והמסחר הוירטואלי, וכי אף אתר אחר שקדם לו לא עשה את אותם יישומים או שילובים. במצב דברים כאמור, נותר בית המשפט בפני מצב בו טוען המבקש כי המציא דבר מקורי שלא היה קיים, ומאידך המשיב טוען כי המבקש לא המציא דבר, אלא העתיק מאתרים אחרים שקיימים שנים לפניו את אותה שיטת עבודה, ללא חידוש, מקוריות או חדשנות כלשהי, כך שלא קיימת לו זכות יוצרים או סוד מסחרי שאינו נחלת הכלל.

38. מהנספחים שצורפו לתגובה עולה לכאורה כי אותם תכנים של המבקש קיימים באתרים אחרים, עם אותם תמונות (שב"כ המבקש אף מודה בכך שהועתקו ע"י המבקש עצמו לאתר שלו), עם אותו מלל או תיאור של המוצרים, כך שעל פניו, ועם הידע הדל של בית המשפט בנושא, ההתרשמות היא כי אין המדובר ביצירות מקוריות של המבקש.

39. לעניין שיטת העבודה והשילוב של אתר החנות הוירטואלית עם אתר הפרילנסרים, וקבלת קוד הנחה לסוכן, גם בעניין זה הראה המשיב לכאורה כי אתרים אחרים עושים את אותו שימוש ועובדים באו תה שיטה עם קוד הנחה לסוכן וכו', כך שלא ברור בשלב זה, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, היכן המקוריות או החדשנות או ההמצאה או היצירה של המבקש בעניין ספציפי זה.

40. באשר לטענות המבקש להפרת סעיף 2 לנספח 6 לבקשה, אתחיל בציטוט של אותו סעיף:
"בחתימתי על הסכם זה הנני מתחייב שלא לעשות כל שימוש בנתוני העסק, לרבות: פרטי אמצעי התשלום, התקשרות עם לקוחות, שימוש במאגרי נתונים מכל סוג השייכים לעסק, אתר העסק ונתוניו ברשת האינטרנט וכן כל מסמך פיזי, אמצעי אלקטרוני אחר וכל נתון מכל סוג שהוא השייך לעסק או הקשור אליו...".

41. כאן המקום לציין כי הבקשה כפי שהוגשה היא מעולם זכויות היוצרים, סודות מסחריים וכו', וההתרשמות היא כי על הדרך הוסיף המבקש לבקשתו גם עילה חוזית קלאסית של הפרת התחייבות המשיב של הסכם סיום ההתקשרות. יצויין כי המשיב טען לחוסר סמכות מקומית על פי תקנה 7 לתסד"א ככל שמדובר בתביעה חוזית רגילה מאחר והמשיב תושב ירושלים, וכן לחוסר סמכות עניינית ככל שמדובר ביחסי עובד מעביד והפרת הסכם סיום התקשרות.

42. השאלה אם המשיב אכן הפר את התחייבותו על פי סעיף 2 לעיל להסכם סיום ההתקשרות טעונה בירור עובדתי מקיף, ואין בפניי תשובה לכאורה לשאלה זו, כשלא הוכח לכאורה כי המשיב עשה שימוש במאגרי נתונים של עסק המבקש כאמור לעיל, או שגנב למבקש לקוחות של העסק.

43. לסיכום ביניים אני קבועת כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית לכאורה להוכחת זכות יוצרים שהופרה ע"י המשיב באופן המזכה אותו בקבלת סעד זמני.

44. המבקש גם לא טען, וממילא לא הוכיח הכבדה ממשית הצפויה לביצוע פסק הדין ככל שלא יינתן הצו. לא נטען או הוכח כי ישנו חשש שאם המבקש יזכה בתביעתו בסופו של יום יתקשה לממש את פסק הדין או להיפרע את חובו מהמשיב כמצוות תקנה 109 לתסד"א הקובעת כי:
"בית המשפט רשאי להורות למשיב להימנע מלעשות או להימנע מלהוסיף ולעשות, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, פעולה כלשהי, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין".

45. המדובר בתביעה כספית שמכומתת ע"ס 350,000 ₪ לצרכי אגרה כטענת המבקש. המבקש לא טען או הוכיח כי במידה ולא יינתן הצו יתקשה הוא בביצוע פסק הדין, כך שלא הוכחה כלל הכבדה ממשית הצפויה למבקש בסופו של יום אם יזכה בתביעתו.

46. ובאשר למאזן הנוחות והנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו לעומת הנזק שייגרם למשיב עם מתן הצו במובן תקנה 95(ד)(1) לתסד"א, הכף נוטה לטובת המשיב. אם למבקש ייגרם נזק, הרי המדובר בנזק כספי בר הערכה והוכחה שניתן לפסוק בגינו פיצוי בסופו של יום. מאידך אם יינתן הצו הרי משמעות הדבר תהא סגירת עסקו של המשיב, פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק שלו, והכל בטרם הוכח כי הפר את זכות היוצרים של המבקש. בעניין זה אף יש להפנות לתקנה 95(ב) לתסד"א באשר לנחיצות מתן הצו בנסיבות העניין.

47. ומעבר לכל אלו, לא ניתן להתעלם מהשיהוי בהגשת הבקשה. עולה מטיעוני ב"כ המבקש כי המבקש ידע על ההפרה הנטענת עוד מחודש מרץ 2021, בעוד שהבקשה הוגשה ביום 21.4.21, בשיהוי מסוים במובן תקנה 95(ד)(3) לתסד"א, שיהוי שלא ניתן לו הסבר המניח את הדעת.

48. לסיכום, אני דוחה את הבקשה, ומחייבת את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתנה היום, י' סיוון תשפ"א, 21 מאי 2021, בהעדר הצדדים.