הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 42022-01-16

בפני
כב' השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית נשיא

תובעים

דב שמואל גרשקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד רן כהן

נגד

נתבעים
בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אליעזר פודורובסקי

פסק דין

לפני תביעה לסעד כספי על סך 100,000 ₪ , שהוגשה על ידי התובע, מר דב שמואל גרשקוביץ (להלן: " התובע"), נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף בפרדס חנה (להלן: "הבנק" או "הנתבע") בגין לשון הרע.

העובדות הצריכות לעניין כפי שעולה מחומר הראיות
בתאריך 24.5.2010, הגיש הבנק בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה (להלן: "לשכת ההוצל"פ") תביעה לסכום קצוב כנגד התובע, על סך של 13,906 ₪, (תיק הוצל"פ 26-04897-10-1 ) בגין חוב שצבר התובע בחשבו ן הבנק שלו, שהתנהל אצל הנתבע, ולא נפרע (להלן: "תיק ההוצל"פ") (סעיף 2 לנ/2).

במסגרת תיק ההוצל"פ, הבנק נקט הליכי הוצל"פ נגד התובע לגביית החוב. בתאריך 24.10.2010 נרשם עיקול על רכב שבבעלות התובע ובתאריך 8.11.2010 נרשם עיקול על מיטלטלין (נספח ג' לנ/2) .

בתאריך 16.12.2010, נחתם הסכם פשרה בין הצדדים (להלן: " ההסכם") (נספח א'1 לת/2) כאשר יתרת חובו של התובע עמדה על סך 16,700 ₪ נכון לתאריך 30.11.2010.
יצוין, כי באותה תקופה התובע היה נתון בקשיים כלכליים (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 30-31; תדפיס תיקי ההוצאה לפועל נספח ב' לנ/2), כך שלטענת הבנק ההסכם נחתם לאחר שפנה אליו התובע וביקש להגיע להסכם פשרה, בשל תיקי הוצאה לפועל נוספים שנפתחו נגדו.

במסגרת ההסכם התובע התחייב לשלם לבנק:
סכום של 8,000 ₪ במעמד חתימת ההסכם ועד לתאריך 19.12.2010 (סעיף 3.1 להסכם).
עוד סכום של 8,700 ₪, בצירוף ריבית פיגורים , מתאריך 30.11.2010 ועד חתימת ההסכם וביצועו בפועל, ובצירוף ריבית שנתית קבועה בשיעור של 10.30%, אשר תתווסף לסכום החוב מדי תקופה הנהוגה בבנק מעת לעת ותוטל על הקרן, ישולם ב-20 תשלומים חודשיים ורצופים בראשון לכל חודש החל מ-1/2011, בהתאם ללוח התשלומים שיומצא לתובע (סעיף 3.2 להסכם).

עוד הוסכם, כי לאחר ובכפוף לביצוע כל התשלומים במלואם ובמועדם, ת ימסר לחייב בקשה המופנית ללשכת ההוצאה לפועל לסגירת תיק ההוצל"פ וההליכים שננקטו (סעיף 3 להסכם). נוסף לכך הוסכם, כי רשם ההוצאה לפועל יורה על עיכוב יציאתו של התובע מהארץ (סעיף 13 להסכם).

בתאריך 19.12.2010 שילם התובע סך של 8,000 ₪, והחל לשלם תשלומים חודשיים. בתאריך 9.1.2011, נרשם צו עיכוב יציאה מהארץ נגד התובע (סע' 13 להסכם).

בשל אי ביצוע תשלומים על ידי התובע בהתאם להסכם (נספח ג' לנ/2) הבנק נקט בהליכי גבייה נגדו במסגרת תיק ההוצל "פ, כאשר בתאריך 29.7.2012 נרשם עיקול על רכב (יתרת החוב עמדה על סך 3,382.38 ₪); ובתאריך 30.7.2012 נרשם עיקול מ יטלטלין (יתרת החוב עמדה על סך 3,581.87 ₪).

הבנק טען, כי לאחר נקיטת ההליכים הנ"ל ולבקשת התובע הוסכם שיתרת החוב תועמד, לצורכי פשרה, על סך 3,000 ₪, בכפוף לתשלום מי ידי על סך 2,000 ₪, לאחריו יבוטל צו עיכוב יציאה מהארץ (שהוטל מכח סעיף 13 להסכם הנ"ל), ותשלום נוסף בסך 1,000 ₪ אשר ישולם על ידי התובע בתחילת חודש 9/12 מיד עם חזרתו לארץ (סעיף 13 ל נ/2). הוסיף הבנק, כי התובע הודיע שאין ביכולתו לשלם את התשלום השני וביקש לפרוס אותו לשני תשלומים בסך 500 ₪ כל אחד .
התובע שילם , אך ורק, את התשלום הראשון בסך 500 ₪, ונותר חוב בסך 500 ₪ (סעיף 15 לנ/2).

במהלך עדותו התובע אכן אישר, כי באוגוסט 2012 היה ברצונו לצאת לחו"ל והתברר כי הוא מעוכב , העיד התובע: ".. . אמרתי קחו 2,000 ₪ במיידי, אני אחזור מחו"ל ואאפס את החשבון" (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 4-13) .

בתאריך 16.7.2015, יתרת חובו של התובע ב תיק ההוצל"פ עמדה על סך 1,479.91 ₪, ולשם גביית החוב הבנק נקט בהליכי הוצל"פ, כך שנרשמו עיקולים במ ינהל מקרקעי ישראל, ב"רום קרן השתלמות", במס הכנסה, מע"מ ומכס (נספח ג' לנ/2) .

בתאריך 24.8.2015 הוצע לתובע לשלם סך של 500 ₪ לשם הסדרת החוב וסגירת תיק ההוצל"פ (סעיף 11 לנ/1; סעיף 28 לנ/2; ועמ' 17 לפרוטוקול ש' 18-20). בתאריך 10.11.2015 בוצע התשלום על ידו ובתאריך 11.11.2015 נסגר תיק ההוצל"פ (נספחים ה, ז לנ/2).

התביעה שלפני הוגשה על ידי התובע בגין ההליכים שננקטו בשנת 2015, ולא בגין ההליכים שננקטו בשנים 2010 ו-2012.
עיקר טענות התובע
טוען התובע, שהטלת העיקולים בשנת 2015, פגעה בשמו הטוב, ובמוניטין שלו אל מול המערכת הפיננסית בישראל, בפעילותו העסקית השוטפת (סעיף 46 לכתב התביעה).
במשך 3 שנים (2012-2015) הוא לא קיבל כל הודעה או התראה מהבנק בדבר קיומו של החוב או הפרת ההסכם (סעיף 14 לכתב התביעה).
גם אם היה קיים חוב, ביצוע עיקולים באופן גורף ובפרט במינהל מקרקעי ישראל על מקרקעין שהתובע היה בתהליך מכירתם, היא פעולה פוגענית יתר על המידה המצדיקה חיוב הבנק בפיצוי נפרד בגין עוולת לשון הרע, במיוחד בנסיבות שבהן התובע נאלץ לפנות בעצמו למינהל מקרקעי ישראל כדי להסיר את העיקול לאחר עיכובים שיצר הנתבע גם לאחר תשלום יתרת החוב על ידו (סעיף 52 לכתב התביעה).
לשיטת התובע כל עיקול מהווה פרסום לשון הרע, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה -1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). וחזקה שמתקיימים הטעמים המצדיקים חיוב הנתבע בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק לכל גורם אליו נשלחו העיקולים, בסך של 70,000 ₪ , (סעיף 7 א' לחוק איסור לשון הרע), לחלופין יש לחייב בפיצוי בגין הטלת עיקול אצל 4 גורמים – 280,000 ₪.
הוסיף התובע, כי הנתבע חייב לפצו ת אותו בגין אי המצאת דפי חשבון בנק , שכן הוא דרש לקבל אותם על מנת להוכיח לב"כ הנתבע כי שילם מלוא חובו . דפי החשבון הומצאו לידו , לאחר עיכוב של מספר ימים , במשרד ב"כ הנתבע ונמחקו בהם היתרות (סעיף 17 לכתב התביעה).
על הנתבע לפצות אותו בסך של 50,000 ₪ בגין עוולות נוספות, פגיעה באוטונומיה, מטרד והטרדה וביצוע פעולות שדרשו זמן ומאמץ (סעיף 57 לכתב התביעה) – הפעלת תיק הוצ ל"פ ישן ללא כל התראה; ביצוע עיקול על המקרקעין ללא התראה בגין חוב זניח; אי ביטול העיקול לאחר התשלום וההתחייבות לעשות כן; זיוף דפי חשבון ומחיקת יתרות; ואי המצאת דפי החשבון עד ליום הגשת התביעה (סעיף 74 לכתב התביעה).
בסיכומיו הוסיף התובע, כי הוכח שהו א לא הפר את הסכם הפשרה ולא הפר אותו בהפרה יסודית המהווה תנאי בלתו אין לב יטול ההסכם, הנתבע לא שלח הודעת ביטול לתובע ולא נתן לו ארכה לשם קיו ם ההסכם , עוד הוכח שהפעולות שננקטו בשל ביטול ההסכם בוצעו בשיהוי ניכר והן אינן פרופורציונאליות להפרה (סעיפים 19-23 לסיכומי התובע).
התובע העמיד את תביעתו על סך של 100,000 ₪ לצרכי אגרה.

עיקר טענות הנתבע
הנתבע עותר לדחיית התביעה בין היתר בשל הטיעונים שלהלן:
העיקולים הוטלו כדין בגין יתרת חוב בתיק ההוצל"פ (סעיף 7 לכתב ההגנה). עיקול שהוטל בשל קיומו של חוב אינו מהווה הוצאת לשון הרע והוא חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. עוד הוסיף הנתבע בסיכומיו, כי בשונה מהפעלת הליכי גביה מנהלית , בקשה לנקיטת הליך בלשכת ההוצל"פ אשר אושרה לביצוע חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע (סעיף 16 לסיכומי הנתבע).
לחלופין, עומדות לנתבע ההגנות שבסעיפים 14, 15(2) ו-(3) לחוק , כל פעולותיו של הנתבע נעשו בתום לב לגביית החוב כלפיו ולא בכוונה לפגוע בתובע; לחילופי חילופין מדובר בזוטי דברים (סעיפים 9, 10 ו-41.2 לכתב ההגנה; סעיפים 15-7 לסיכומי הנתבע). התובע הפר את ההסכם, ולא העביר את מלוא התשלומים כמוסכם , ובשל כך הנתבע חידש את הליכי ההוצ ל"פ (סעיף 46 לכתב ההגנה).
התובע לא פרע את מלוא החוב הפסוק לרבות ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בהתאם לתיק ההוצל"פ. משנפתח תיק ההוצל"פ יתרת החוב בתיק היא הרלבנטית (סעיף 49 לכתב התביעה).
העובדה שלא ננקטו הליכי הוצל"פ במשך זמן אינה מעלה ואינה מורידה מזכות הבנק להיפרע מהתובע חובו בתיק ההוצל"פ או לחדש הליכי ההוצל"פ לאחר 3 שנים ואין חובה לשלוח התראה לפני נקיטת הליכים (סעיף 49 לכתב ההגנה).
אשר להמצאת דפי חשבון הבנק – טוען הנתבע כי לתובע הומצאו דפי החשבון כפי שהופקו ממחשב הבנק ולא בוצע בהם כל שינוי או מחיקה, ויתרת החוב הרלבנטית היא יתרת החוב שבתיק ההוצל"פ; היתרה בתיק ההוצל"פ היא שונה מהיתרות המוצגות בבנק מאחר והיא צוברת ריבית והצמדה ולוקחת בחשבון הוצאות ושכר טרחה (סעיף 41.4 לכתב ההגנה).
מיד עם קבלת אישור ההפקדה על ביצוע תשלום יתרת החוב, כפי שהוצע לתובע על ידי ב"כ הנתבע, העיקולים בוטלו ותיק ההוצל"פ נסגר (סעיף 85.3 לכתב ההגנה, נספח ו' לנ/2).

העדויות
מטעם התובע: הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע (ת/2) ו של אחיו, מר יוסף גרשקוביץ (ת/1). המצהירים נחקרו בחקירה נגדית.
מטעם הנתבע: הוגש תצהיר עדות ראשית של מר דניאל סקיטל – שבמועדים הרלבנטיים לתביעה, ניהל סניף הבנק בפרדס חנה וכיום הוא מנהל סניף עפולה (נ/1); וכן תצהיר מר שלום נגר – מנהל מדור במחלקה לטיפול משפטי ב בנק (נ/2). המצהירים נחקרו בחקירה נגדית.

לפני שאדון בטענות הצדדים אעיר, כי התובע טוען בסיכומיו שהוא מתנגד למסמכים שהציג עד ההגנה מר שלום נגר בהיותם מסמכים לא קבילים ; אין בידי להישמע לטענה זו שכן בפרוטוקול הדיון, מתאריך 3.6.2016, התעוררה שאלת קבילות המסמכים. באותו מעמד, בסיום הישיבה, ניתנה לכל צד הזדמנות להעלות טענותיו בעניין קבילות מסמך כלשהו וזאת בהגשת הודעה בכתב לבית המשפט והעלאת טענותיו לעניין הקבילות: "הצדדים יגישו הודעה משותפת בעניין הראיות שאין התנגדות להגשתן באמצעות העדים שהעידו בפניו היום ואשר צורפו לתצהיריהם, לרבות הקלטות. ככל שקיימת התנגדות לראיה כלשהי, הצדדים יגישו טיעונים בכתב. הטיעונים יוגשו במרוכז לגבי כל הראיות שלגביהן יש התנגדות. לאחר קבלת הודעת הצדדים, ובהתאם לה, יוחלט בדבר המשך ההליכים. במידת הצורך ייקבע לוח זמנים להגשת טיעוני הצדדים לעניין ההתנגדויות לראיות".
הודעה כאמור לא הוגשה על ידי הצדדים או על ידי התובע ובתאריך 22.10.2019 ניתנה התראה על מחיקת תביעה בשל חוסר מעש.
בתאריך 28.11.2019 הוגשה על ידי התובע עצמו בקשה להורות על הגשת סיכומים בגדרה התובע לא העלה כל טענה לעניין קבילות המסמכים והראיות שהוגשו, ובהתאם ניתנה על ידי החלטה בתאריך 8.1.2020 המורה לצדדים להגיש סיכומיהם.
מכאן, ומשלא הוגשה על ידי הצדדים או על ידי התובע עצמו הודעה כלשהי לעניין קבילות המסמכים ולא הוגשו טיעונים כלשהם לעניין קבילותם, בהתאם להחלטה מתאריך 3.6.2016, אין להישמע עוד לטענות בהקשר זה.

דיון והכרעה
לאחר בחינת טיעוני הצדדים וכלל הנתונים שהונחו לפני הגעתי לידי מסקנה שדין התביעה להידחות.

העילה לפי לשון הרע
אקדים ואציין, שבנסיבות התיק שלפני עסקינן בעיקולים שהוטלו במסגרת תיק הוצל"פ אשר חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, ומטעם זה דין התביעה בעילה של לשון הרע להידחות. ולהלן אבאר.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, הגדיר את לשון הרע כדבר שפרסומו עלול:
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

בפסיקה נקבע לא אחת , כי הטלת צווי עיקול אשר מציגים אדם כמי שאינו משלם את חובותיו באופן שלא היה מנוס מהטלת עיקולים על רכושו, מהווה פרסום לשון הרע נגדו, מהטעם שהעיקולים עלולים לפגוע בשמו הטוב, להשפילו ולעשותו מטרה ללעג או לבוז. ( ראו למשל: ע"א (מחוזי-י-ם) 45661-12-10 גסלר נ' עירית ירושלים (24.3.2011); ת"א (שלום-ת"א) 17615-03-10 גידניאן נ' עיריית תל אביב יפו (24.2.2011); ת"א (שלום -ת"א) 1395-03-11 אוחיון נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (5.5.2014 .)).

חוק איסור לשון הרע מונה, בסעיף 13, את הפרסומים שבגינם לא תעמוד לתובע עילת לשון הרע. בין היתר הוא קובע בסעיף 13(5) כדלקמן:
"פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".

ייאמר, כי סעיף 13 בכללותו, בניגוד לסעיפי ההגנות האחרים, כגון סעיפים 14 ו-15 לחוק, אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישת הוכחת תום לב, כך שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום לב ואף בזדון, לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי, ובענייננו סעיף 13(5) לחוק (רע"א 1104/07 עו"ד ח'יר נ' עו"ד גיל, פ"ד סג (2) 511 (19.8.09)) ורע"א 3614/97 יצחק נ' חברת החדשות הישאלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26 (23.6.98)).

ברת"ק (מחוזי-ב"ש) 50190-09-16 דוד נ' הוכמן (21.2.2017), בית המשפט קבע כי נדרשת בחינה מחודשת בשאלת האפשרות לחייב בפיצוי בגין לשון הר ע הנעוץ בפתיחת הליכי הוצל"פ והטלת עיקול במסגרת ו. עוד נקבע, כי בחינת החוק והפסיקה מעלה לכאורה כי בתי המשפט בערכאות שונות פסקו שאין לראות בעיקול אשר הוטל במסגרת הליך שיפוטי או דיון משפטי ובכלל זה הוצאה לפועל הפועלת כגוף בעל סמכות שיפוטית, ככזה אשר יכול להוות לשון הרע.
עוד נקבע , כי יש לערוך הבחנה בין עיקול המוטל על ידי רשות מנהלית בהתאם לסמכותה לבין עיקול המוטל בגדרו של הליך שיפוטי:
"נראה כי יש לערוך הבחנה בין עיקול המוטל על ידי רשות מנהלית בהתאם לסמכותה לבין עיקול המוטל במסגרת הליך שיפוטי. כאשר ההלכה הפסוקה פירשה את סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ואת המונח "דיון" ככזה אשר: "... משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" ...
יצוין כי בית המשפט קמא בקובעו שהעיקול מהווה לשון הרע הסתמך על פסיקה בה נקבע, כי עיקול אשר הטילה רשות על בסיס פקודת המיסים (גביה) מהווה פגיעה בשם הטוב (בכך עוסק פסק הדין אליו הפנה בית המשפט בפיסקה 86 לפסק הדין). וכאמור אין הנדון דומה לראיה, שכן כאן הוטל העיקול בהחלטה של מי שהוא בעל סמכות שיפוטית. אף הפסיקה אשר צורפה על ידי המשיב בתגובתו דנה בעיקולים מסוג זה, ולא בעיקולים שהוטלו על ידי גוף שיפוטי (פרט לפסק דין אחד בו ישנה קביעה לפיה אין המדובר בלשון הרע והקטע המצוטט אינו רלוונטי להכרעה הסופית). (ראו פסקאות 40-41 לפסק הדין והאסמכתאות שם) (ההדגשה שלי נ' ד' מ')

אכן, וכפי שצוין בעניין "הוכמן" הנ"ל בפסקי דין שונים שניתנו על ידי בתי משפט השלום נקבע , כי עיקולים שהוטלו במסגרת תיק הוצל"פ אינם בבחינת לשון רע מאחר שהם חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק :
כך, למשל , בת"א (שלום -נצרת) 3342-06-16 קנטרוביץ נ' מי-רם מים ותשתיות בע"מ (24.5.2018), עסקינן בעיקולים שהוטלו במסגרת הליך שהתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בתביעה על סכום קצוב. לבקשת הנתבע הוטלו עיקולים במסגרת תיק ההוצל"פ על זכויות התובעים בביתם, ברכב הנכה של התובע, ב-8 בנקים, במוסד לביטוח לאומי, בקרנות ההשתלמות וקופות הגמל, בהנהלת בתי המשפט, במינהל מקרקעי ישראל, ברשות הדואר ובשורה של גופים נוספים. בית המשפט קבע , כי פרסום עיקול במסגרת תיק ההוצ ל"פ מהווה פרסום מותר: " פרסום העיקול עליו הוחלט בידי פקיד ההוצאה לפועל, ככל שהפרסום מיוחס לזוכה שביקש אותו, מהווה פרסום על ידי בעל דין (או של בא כוחו של בעל דין, הכל לפי הענין) שנעשה תוך כדי דיון כאמור בסעיף 13(5) סיפא, וגם פרסום זה מהווה פרסום מותר אשר לא יקים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע". (ההדגשה שלי נ' ד' מ')
בת"א (שלום-בית שאן) 53101-05-12 כהן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (17.12.2014) גם נפסק כי נקיטת הליכי הוצאה לפועל על ידי הבנק, לרבות תפיסת הרכב אינה מהווה לשון הרע, אלא, מדובר בפרסום מותר כמשמעותו בסעיף 13(5) לחוק:
"במקרה שלפנינו, הבנק הינו זוכה אשר פתח את הליכי ההוצאה לפועל נגד התובע, על כן, הוא יכול לחסות תחת ההגנה של סעיף 13(5) לחוק. זאת ועוד, הפסיקה אימצה מבחן מרחיב לצורך הגדרת דרכי הפרסום שעליהן תחול ההגנה המוחלטת. היא תחול לא רק על אותם דברים שנאמרו בעל פה במהלך הדיון, אלא גם על כל "צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה" (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מ"י, פ"ד כח(2) 620). לפיכך נראה, כי ההגנה תחול גם על כתבי טענות, תצהירים, מסמכים המוגשים לבית המשפט וכאלו שהוחלפו בין בעלי הדין לפני הגשתם לבית המשפט (ראה א' שנהר, דיני לשון הרע, שם, עמ' 199 ו- ע"פ 645/92 דורון נ' גורן (פורסם בנבו)).

משכך הם פני הדברים, אין ספק, כי הבקשות אשר הוגשו על ידי הבנק, במהלך או בסיומו של דיון משפטי, ובענייננו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, לרבות תוכנם (ראה סעיפים 47 ו-48 לסיכומי התובע)יכנס לגדר הוראות סעיף 13(5) לחוק. אי לכך, המסקנה המתקבלת היא, כי מדובר בפרסום מותר כמשמעות הדבר בסעיף 13(5) לחוק והוא בגדר הגנה מוחלטת, ועל כן אין הם יכולים לשמש עילה למשפט."

בת"א (שלום-חיפה) 45933-09-12 חמיד נ' פלאפון תקשורת בע"מ (21.4.2016) נפסק כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו הם צעד הננקט בקשר עם ההליך ואינם מקימים עילה של פרסום לשון הרע ואין כל נפקות לשאלה אם עסקינן בהתנהלות רשלנית, זדונית או חסרת תום לב :
"..הואיל והמבחן הקובע לתחולת סעיף 13(5) לחוק אינו מבחן הזמן, אזי עצם העובדה כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו על ידי הזוכה היו לאחר תום הדיון בבית המשפט, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין תחולתו. השאלה הנשאלת היא, האם פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים במסגרתו לצורך מימוש זכייתו של תובע בהליך המשפטי, הם בגדר "צעד הננקט בקשר עם ההליך".
סבורני כי יש להשיב בחיוב לשאלה לעיל, שכן תובע הפונה לבית המשפט לקבלת סעד כספי או כל סעד אחר בר מימוש, ברגיל עושה זאת על מנת כי בבוא היום, ככל ויזכה בסעד המבוקש, הוא יוכל לממש את פרי זכייתו, ולא במטרה להותיר את הסעד בו זכה "על הנייר". לפיכך, יש לומר כי פתיחת תיק הוצל"פ ונקיטת הליכים למימוש פסק דין, כבמקרה דנן, הם צעדים הננקטים בקשר עם ההליך השיפוטי, ומהווים חלק משלביו השונים. באם תאמר אחרת, נרוקן מתוכן את החיסוי שניתן בסעיף 13(5) לחוק, כאשר מחד בית המשפט יחיל את החיסוי הנ"ל על הפעולות שקדמו להליך המשפטי, והפעולות שהיו במסגרת הדיון, אך מאידך גיסא הוא ישלול אותו מההליכים שנועדו למימוש זכייתו, ובכך תסוכל למעשה ההגנה שביקש המחוקק לפרוש במסגרת הוראת החוק, תוצאה שאין הדעת סובלת.
ממכלול הנימוקים לעיל, נחה דעתי כי בנסיבות מקרה דנן הנתבעת נהנית מהחיסוי שבסעיף 13 (5) לחוק, ובהתאם לכך יש לקבוע כי פתיחת תיק ההוצל"פ ונקיטת ההליכים במסגרתו נגד התובע, אינם מקימים עילה של פרסום לשון הרע בהתאם לחוק, ובנדון אין נפקא מינה באם אותה התנהלות הייתה רשלנית, זדונית או חסרת תום לב." (פסקה 24-25 לפסק הדין) (ההדגשה שלי נ' ד' מ')
(ראו גם: ת"א (שלום-פ"ת) 3136-11-11 ברויטמן נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (9.6.2013); ת"א (שלום -ראשל"צ) 3451-07-16 אהרון נ' פטרוטק בע"מ ואח' (11.11.2018)) .

במסגרת סיכומיו, התובע דן בשאלה "אם העיקולים בוצעו כדין" בעוד אין לשאלה זו כל נפקות שכן עסקינן וכאמור בעיקולים החוסים תחת ההגנה המוחלטת שבסעיף 13(5).

יחד עם זאת, ולמעלה מהצורך , ייאמר כי בנסיבות התיק שלפני, בעת שהוטל העיקול , התובע היה חייב סך של 1,479 ₪ לפי הרישומים בלשכת ההוצל"פ , והוא כשל להוכיח אחרת.
התובע טען, כי למיטב זכרונו לקראת סוף שנת 2012 שילם את התשלום האחרון ואושר לו על ידי נציגי הסניף כי איפס את יתרת החוב בחשבונו בבנק, כך שהוא בדק מול נציגת הנתבע בשם אושרה כי לא נותר לו שום חוב בסניף (סעיפים 9-10 לתצהיר, עמ' 14 לפרוטוקול ש' 19-23; עמ' 15 ש' 4-8). ועוד הוא טען, כי למיטב הבנתו הבנק או בא כוחו היה מחויב בסגירת תיק ההוצל"פ ושאז לא הבין את ההבדל בין החוב בבנק לבין החוב בלשכת ההוצל"פ (סעיף 12 לתצהיר).

אציין, כי טענה זו של התובע לא מצאה לה סיוע בחומר ראייתי נוסף, שכן מלבד עדותו אין בנמצא כל ראיה אובייקטיבית המעידה על כך שה וא לא היה חי יב לבנק על אף שתיק ההוצל"פ נגדו היה פתוח ו היתה בו יתרת חוב. התובע בחר לא להזמין לעדות את אותם נציגים שלטענתו אישרו כי הוא שילם את מלוא החוב ועובדה זו יש לזקוף לחובתו.

כמו כן התובע טוען, שספרי הבנק הם אשר מהווים ראיה מכרעת לגבי יתרת החוב, והיות שעולה מתדפיסים אלו (נספח ד' לת/2) כי היתרה עמדה על 0, הבנק היה מנוע מלנקוט הליכים נגדו. התובע גם כן מפנה לסעיף 6 להסכם (סעיף 11 לת/2).

אין בידי לקבל טענה זו וזאת מן הטעמים שלהלן:

כפי שטוען הנתבע בצדק בעת שנפתח תיק הוצל"פ היתרה המחייבת היא היתרה המעודכנת במסגרתו שכן לחוב מתווספים הוצאות, שכר טרחה , הצמדה וריבית פיגורים (סעיף 9 לסיכומי הנתבע).
אמנם, בסעיף 6 להסכם נרשם כי ספרי הבנק יהוו ראיה מכרעת לגובה החוב, אולם, צוין כי יתווספו הוצאות ושכר טרחה, ובלשון הסעיף: "מוסכם, כי ספרי הבנק ו/או חשבונותיו ו/או רישומיו ו/או פלט מחשב שלו וכל אישור שלו לרבות העתק של כל אחד מאלה יהוו ראיה מכרעת לגובה החוב ושיעוריו וכפי שיהיה מעת לעת בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד". (ההדגשה שלי נ' ד' מ').

מה עוד, בדפי חשבון הבנק (צורף כראיה מטעם התובע (ת/3)) נרשם (בתחתית הדף): "החוב בטיפול משפטי. לפיכך עלול להיזקף בחשבון סכום נוסף מכח דין, הסכם והליך משפטי אף אם לא פורט בהודעה זו ובלבד שייפסק בידי ערכאה משפטית. לפיכך עשויה לחול אי התאמה בין הסכום שחושב בתיק ההוצל"פ לרשום בהודעה זו".

גם העדים מטעם הנתבע נתנו הסבר הגיוני ומניח את הדעת שעל פיו ספרי הבנק אינם משקפים את יתרת החוב בנסיבות שבהן החוב מועבר לטיפול משפטי.

כך, למשל , העד מר סקיטל נשאל לעניין תדפיסי יתרות החשבון לשנים 2012 -2015 (נספח ד' לתצהיר התובע) ולכך שבהם נרש מה יתרה 0 הסביר העד: " ... זה לא רלבנטי. הדף מצוין אובליגו. הוא מציין אובליגו בסך 0 ₪, אבל זה לא רלבנטי לענייננו. אני אסביר משהו במובן הבנקאי: עד הרגע שתיק מוגש למחלקה לטיפול משפטי, מועבר לעו"ד אפשר להגיד שהחוב בבנק הוא החוב שהחייב חייב, לפי ספרי הבנק. מרגע שהחוב עבר לטיפול משפטי ולמשרד עו"ד, הוא כבר לא רלבנטי לעניין הזה. יש חוב שהוא חב, ויכול להיות שנפתח בהוצל"פ. לכן לא רלבנטי להביא תדפיס מהבנק ולומר שזה החוב." (עמ' 21, ש' 25-30).

העד מר נגר, גם הוא ציין בחקירתו שהיות שהתיק הועבר לטיפול משפטי מתווספים הוצאות שלא תמיד נרשמים באופן מידי בספרי הבנק, העיד העד: "... להוציא דף חשבון עם יתרות זה בהחלט יכול להטעות. לכן אין חיה כזאת להוציא תנועות יתרות חוב. אין דבר כזה. הפסיקו כבר את זה ולכן הוסיפו רישום למטה שהיתרות לא מופיעות מכיוון שיש הוצאות משפטיות, כפי שאמרתי שלא נרשמות בזמן בספרי הבנק." (עמ' 30, ש' 8-12).

יש לציין, כי חלק ניכר מסיכומי התובע הוקדש לשאלה אם ההסכם בוטל כדין על ידי הנתבע תוך שהתובע מפנה לחוק החוזים כך שבין היתר הוא טוען, כי הוכח שהנתבע לא שלח לו הודעת ביטול ולא נתן לו אורכה לשם קיומו של ההסכם תוך זמן סביר (סעיפים 19-27 לסיכומי התובע). ראשית: אציין כי על פי התשתית העובדתית שתוארה בפתח פסק הדין עולה כי הסכם הפשרה הופר על ידי התובע ובשל כך ננקטו נגדו הליכי הוצל"פ (ראו לעיל) , כמו כן שוכנעתי הן מעדות התובע עצמו כי באוגוסט לשנת 2012, בעקבות נקיטת הליכי הוצל"פ נגד התובע, התובע לא העלה טענה כלשהי כנגד הבנק בעניין קיומה של יתרת חוב או בעניין אי עמידה בהסכם הפשרה או נקיטת הליכים בניגוד להסכם הפשרה, נהפוך הוא, בעקבות נקיטת ההליכים הוא הגיע להסכמה עם הבנק לפיה שילם סך של 2,000 ₪, צו עיכוב היציאה מהארץ בוטל ולאחר חזרתו ארצה הוא שלים סך נוסף של 500 ₪ ונותר ה יתרת חוב בתיק ההוצ ל"פ, וכאמור התובע לא הוכיח כי שילם את מלוא יתרת החוב או כי הודע לו כי הוא אינו חייב עוד לבנק.

שנית: סעיף 8 להסכם הקנה לנתבע את הזכות לפעול בכל דרך שתראה לו במקרה שלא נפרעו התשלומים על ידי התובע בהתאם להסכם הפשרה . מכאן רשאי היה הנתבע לנקוט בהליכי הוצל"פ לשם גביית יתרת החוב.

בנוסף יוער, שבסיכומיו טען התובע כי במסגרת ההסכם אין הרשאה לחידוש/שפעול הליכים במסגרת תיק ההוצ ל"פ תוך שהוא מפנה לסעיף 8 להסכם. טענה זו אין בה כל ממש שכן סעיף 8 להסכם וכאמור הקנה לבנק את הזכות לפעול בכל דרך שתראה לו לשם גביית מלוא סכום החוב במקרה ולא נפרעו התשלומים כפי שהוסכם ביניהם.

לגבי הטענה שעל פיה הנתבע המתין כ-3 שנים בטרם נקיטת הליכים, לא פנה אל התובע בדרישת לתשלום, כך שהנתבע חיכה וצבר ריבית בתיק ושינה מצבו הראייתי של התובע לרעה -
כפי שטען הנתבע, בצדק , אין בחלוף הזמן כדי להביא לידי מסקנה שהנתבע מנוע היה לנקוט הליכי גבייה ומטעם זה דין טענה זו להידחות. שיהוי בנקיטת הליכי גבייה יכול בנסיבות מסוימות להביא לידי הפחתת הריבית שהצטברה מחמת ניהול הליכי גבייה בחוסר תום לב, ולהיפוך נטל הבאת הראיות בטענת פרעתי, דבר שלא נעשה על ידי התובע.

הוא הדין לעניין הטענה שעל פיה אין פרופורציה בין העיקולים שהוטלו לבין גובה החוב, שכן וכפי שטען הנתבע בסיכומיו, במועד הטלת העיקולים הנתבע לא ידע מה יניבו העיקולים והוא היה רשאי לנסות לעקל נכסים או כספים אצל גופים שונים במקביל (סעיף 52 לסיכומי הנתבע). (ראו גם בהקשר זה: ת"א (שלום-ת"א) 65414-06-18 האדמו"ר רוזנבאום נ' המוסד לביטוח לאומי (10.1.21) .

לסיכום: דין התביעה בעילה של לשון הרע להידחות.

דיון ביתר הטענות שהעלה התובע
התובע עתר לפיצוי בגין עוולות נוספות, כך לשיטתו, (שתוארו בסעיף 56 לכתב התביעה). אציין כי מדובר בטענות שנטענו באופן כללי וסתמי מבלי שהן נשענות על כל טיעון משפ טי ומטעם זה דינן להידחות.

אשר לטענה של אי הסרת העיקול במינהל מקרקעי ישראל לאלתר לאחר שהופקד סך 500 ₪: טוען התובע כי מחובת הקטנת הנזק הוא העביר לב"כ הנתבע סך של 500 ₪ הנדרש על ידם להסרת העיקולים לאלתר. אולם העיקול במינהל מקרקעי ישראל לא בוטל אלא בחלוף חודש ימים. בסיכומיו הוסיף התובע , כי הנתבע התרשל משלא הוסר העיקול לא לתר (סעיף 33 לסיכומי התובע).

אין בידי לקבל טענה זו, שכן עיון בהתכתבויות שהיו בין הצדדים מלמד כי עניינו של התובע טופל כדבעי ולאלתר ולא נפלה במעשיו של הנתבע כל התרשלות עליה יחוב, כפי שיפורט להלן:

אישור על הפקדת 500 ₪ התקבל במשרד ב"כ הנתבע בתאריך 10.11.2015, באותו היום הוגשה בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ והתיק נסגר (ראו תדפיס תיק ההוצל"פ נספח ו ' לנ/2 ).

במכתב, מתאריך 19.11.2015 , הודיע ב"כ התובע לב"כ הבנק כי העיקול במ ינהל מקרקעי ישראל לא הוסר וצוין כי "ככל שאינכם יכולים לדאוג להסרתו לאלתר אנא הכינו במשרדכם מסמך ביטול מקורי ואנו נעביר במקביל למנהל . .." ו הועבר עוד מכתב מתאריך 26.11.2015.

במענה של ב"כ הבנק למכתבים הנ"ל בין היתר הוא ציין , במכתבו מתאריך 30.11.2015 : "... כידוע לך ביטול עיקול במינהל מקרקעי ישראל הוא עיקול במדיה וביטולו, כמו הטלתו, מדווח ישירות באמצעות המחשב.
לעניין בקשתך לקבל מסמך מקורי, אנו איננו מכינים מסמכים מקוריים של לשכת ההוצאה לפועל. מסמכים מקוריים ניתן לקבל בלשכת ההוצאה לפועל בה מנוהל התיק.
לבקשתך התבקש השליח מטעמנו להביא מסמך מקורי מהלשכה, אלא שהלשכה הושבתה והשליחות בוטלה. לאחר סיום ההשבתה בלשכה תחודש השליחות. עם קבלת המסמך המקורי נודיעך ואתה מוזמן לבוא ולאסוף אותו ממשרדנו ".

כלומר, הבנק טיפל בעניינו של התובע כראוי ללא כל דיחוי והעיכוב בהעברת מסמכי המקור הינו מסיבות שאינן תלוי ות בו.

נוסף לכך ייאמר, כי התובע כשל להוכיח נזק ממשי בעקבות העיכוב, לשיטתו, בהסרת העיקול במ ינהל מקרקעי ישראל, לא הוכח ואף לא נטען כי הסכם המכר בוטל או כי שולם על ידו פיצוי בגין הפרת הסכם וכיוצא בכך.
שכן, התובע ולשם תמיכה בטענה זו הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם אחיו, ותו לא, אשר הצהיר כי הם היו בהליך מכירת המקרקעין שעליהם הוטל העיקול, הוא ציין כי "הייתה בושה גדולה" והיה "חשש" כי העיקול יהווה הפרת הסכם מול הקונים ויגרור אותם להליכים משפטיים, כאשר גם לאחר תשלום הסכום שנדרש על ידי הנתבע עוכב ביטול העיקול (סעיפים 3-5 לת/1). בעוד לא נטען כי נגרם נזק ממשי בפועל כך ש יוער כי העילה לפי לשון הרע נדחית (כמפורט לעיל), ובעילה של רשלנות יש להוכיח נזק ממשי וקשר סיבתי בינו לבין המעשה הרשלני.

לאור המפורט לעיל, דין טענה זו להידחות.

אשר לטענה של קבלת דפי חשבון בנק מחוקי יתרות: התובע מעלה טענה, שאין בה כל ממש , שעל פיה ב"כ הנתבע המציא לידיו דפי חשבון בנק מחוקי יתרות ובכך נבצר ממנו להוכיח כי הוא שילם את מלוא יתרת החוב. הוסיף התובע בסיכומיו , כי הנתבע התרשל כלפיו בשל אי המצאת פלט החשבון שלו ופעל באופן מכוון נטול כל תום לב כאשר הסתיר דפי חשבון הבנק של התובע עם יתרות (סעיפים 28-32 לסיכומי התובע).

התובע טען בתצהירו, כי בעת שנודע לו על העיקולים הוא פנה מיד לסניף הבנק בפרדס חנה והסביר כי אין לו כל חוב לבנק וביקש טיפולם המידי, אולם, שם נאמר לו כי הסניף אינו מורשה לתת לו פרטים וכי הכתובת היחידה היא ב"כ הנתבע עו"ד פודורובסקי (סעיף 16 לת/2).
ועוד הוא טען כי הוא ביקש העתק מדפי החשבון שלו בסניף על מנת להוכיח לב"כ הנתבע כי שילם מלוא החוב לבנק והוא סורב, הוא פנה למנהל הסניף מר דניאל, והוצע לו לשלם סך של 500 ₪ לשם ביטול העיקולים (סעיף 16-19 לתצהיר).

טענה זו דינה להידחות הן מהטעם שהרישום בלשכת ההוצאה לפועל הוא המחייב והמלמד על יתרת החוב של התובע ולא ספרי הבנק (כמפורט לעיל), והן מהטעם שלא הוכח בראיות ממשיות כי יתרות הבנק נמחקו במעשה מכוון. וכפי שטען הנתבע בצדק בסיכומיו (סעיף 43) עסקינן בטענה סתמית והתובע לא הרים את הנטל המוגבר המוטל על הטוען טענת זיוף.

מה גם עיון בהתכתבויות שהיו בין הצדדים מלמד כי הנתבע לא התרשל כלפי התובע והוא כן פעל לשם המצאת דפי חשבון הבנק לידיו:
במכתב מתאריך 11.8.2015, בין היתר , התבקש ב"כ הנתבע להמציא פירוט תנועות בנק למשך 3 חודשים בחשבונו של התובע; ובמכתבים מתאריך 24.8.2015 ו-24.9.2015 ב"כ התובע חזר על דרישתו;

במכתב ב"כ הנתבע מתאריך 24.9.2015, בין היתר , צוין: "בתגובה למכתבך מיום 20.8.2015 ומיום 24.8.2015, שוחחה עמך בטלפון עו"ד ברכה פודורובסקי בעניין הטענות שהועלו על ידך במכתבים הנ"ל. בשיחתה עמך הוסכם כי משרדנו יזמין עבורך דפי החשבון הרלבנטיים. דפי החשבון הוזמנו אולם בשל החגים טרם התקבלו במשרדנו. עם קבלתם הם יועברו אליך.";
ובמכתב מתאריך 15.10.2015 נרשם: "... כפי שנמסר לך בעבר, דפי החשבון הוזמנו אולם טרם התקבלו במשרדינו. אנו פנינו לבנק פעם נוספת ועם קבלתם הם יועברו אליך . ..";

במכתב מתאריך 27.10.2015, ב"כ התובע ציין כי קיבל דפי חשבון בנק בהם נמחקה יתרת החשבון מהדפים וטען כי מדובר במעשה מכוון במטרה להסתיר את המחדל שבוצע על ידי הבנק;

במכתב ב"כ הנתבע מתאריך 28.10.2015, בין היתר , צוין כי: "דפי החשבון שנשלחו אליך בפקס הם הדפים שהתקבלו מהבנק. אין בידינו דפי חשבון אחרים ...".

כמו כן, במהלך חקירתו הנגדית הסביר מר סקיטל, כי מרגע שחוב מגיע לטיפול משפטי, העברת דפי החשבון לידי החייב תתאפשר רק לאחר קבלת אישור מהמחלקה המשפטית , כך שלאחר קבלתו דפי החשבון יוזמנו על ידם. הוא הוסיף , שדפי החשבון המונפקים לחייב שעניינו נמצא בטיפול משפטי הם דפי חשבון ללא יתרות, אלא אך ורק של תנועות: "למשל, במקרה הספציפי הזה, יש לי פה דף חשבון שהוזמן. כתוב "דף משוחזר" עם תאריך ההפקה שלו 24.1.2017 ורואים שיש תנועות, לא רואים יתרות. כתוב למטה "החוב בטיפול משפטי ולפיכך עלול להיזקף בחשבון סכום נוסף מכוח דין.." (עמ' 22, ש' 9-17) .

אוסיף, כי התובע לא הוכיח כל נזק ממש י שאירע לו בעקבות המעשה הרשלני הנטען , וגם מטעם זה דין טענתו בהקשר זה להידחות.

לסיכום
לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
התובע ישא בהוצאות הנתבע בגין הליך זה, לרבות שכ"ט עו"ד , בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק). הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ח אדר תשפ"א, 12 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.