הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 41235-08-15

בפני
כבוד ה שופטת אוסילה אבו-אסעד

תובעת

חב' עמל התבור בע"מ, ח.פ. 513673616
ע"י ב"כ עו"ד יעקב גנים ואח'

נגד

נתבעים

1.תימורים חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, ח.פ. 512429952
2.אמיר קרול, ת.ז. XXXXXX114
3.כמאל נפאפעה, ת.ז. XXXXXX525
ע"י ב"כ עו"ד יוסף מילר ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית שהוגשה במקור על סך 2,000,000 ₪ על ידי חב' עמל התבור בע"מ (להלן: "התובעת"), כנגד הנתבעים, בגין ליקויי בניה שהתגלו ב בית סיעודי בקיבוץ מזרע (להלן: "הפרויקט" או "המבנה"), שנבנה על יד הנתבעת 1.
רקע להליך והצדדים לו
התובעת הינה חברה אשר הזמינה מהחברה הקבלנית – תימורים חברה לעבודות הנדסיות בע"מ (להלן: "הנתבעת 1"), עבודות בנייה להקמת הפרויקט , בהתאם להסכם בניה שנחתם ע ל ידי הצדדים ביום 13/2/2011 [צורף כנספח א' לכתב התביעה, להלן: " ההסכם"].

הנתבעים מס' 2 ו-3 – מר אמיר קרול ומר כמאל נפאפעה, הינם הבעלים ו/או המנהלים של הנתבעת 1 (להלן: " הנתבע 2" ו- "הנתבע 3" בהתאמה), ושעל-פי הנטען חתמו על כתב ערבות להבטחת התחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובעת, בהתאם להסכם.

התובענה הוגשה ביום 20/8/2015 ובמסגרתה טענה התובעת כי הנתבעים ביצעו את עבודות הבניה ברשלנות ובניגוד להבטחות שניתנו על ידם ל ביצוע העבודות במיומנות ובמקצועיות, ובנוסף לכך, לא השלימו את ביצוע העבודות ו בהמשך הם אף התעלמו מפניות התובעת אליהם. בתביעתה המקורית עתרה התובעת למתן צו עשה המ ורה לנתבעים לבצע את תיקון הליקויים שהתגלו במבנה, ו זאת בהתאם לממצאיה של חוות דעת הנדסית שהוגשה מטעם התובעת ושנערכה על ידי המהנדסת גלינה גורי (להלן: " מהנדסת התובעת"). במסגרת חוות הדעת האמורה סקרה מהנדסת התובעת את הליקויים שנמצאו על ידה במבנה והעריכה את עלות תיקונם בסך של 2,749,518 ₪ (כולל מע"מ ו עלות פיקוח).

כסעד חלופי עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בגין עלות התיקונים בהתאם לחוות הדעת שהוגשה מטעמה.

בכתב הגנתם כנגד התביעה הכחישו הנתבעים את כל הנטען על ידי התובעת בתביעתה , וכטענת סף ביקשו הנ"ל לסלק את התובענה נגד הנתבעים 2-3 על הסף בטענה של העדר יריבות . בנוסף ביקשו הנ"ל לסלק את התובענה בשל היעדר סמכות עניינית ביחס לסעד הכספי שנתבקש כסעד חלופי.

לגופו של עניין, טענ ו הנתבעים כי התובענה הוגשה בחלוף מעל ל- 3 שנים ממועד סיום עבודות הבניה, ומשכך ניתן לומר שחלפה תקופת הבדק ותקופת האחריות המוסכמת בהתקשרות החוזית שבין הצדדים, למעט בתחומי הבידוד והאיטום. עוד טוענים הנתבעים כי התובעת מעולם לא פנתה אליהם ב טענה כלשהי מבין הטענות המועלות על ידה בכתב התביעה, וכל ה טענות שהועלו על ידה בתביעתה, הושמעו על ידו לראשונה במסגרת כתב התביעה.

בעניינו של הפרויקט עצמו, נטען על ידי הנתבעים כי עבודות הבניה בפרויקט הסתיימו ב מהלך חודש 7/2012. המבנה אוכלס בחודש 9/2012 ולאחר שבוצעו בדיקות ביקורת במבנה, הנתבעת 1 ביצעה, במהלך שנת האחריות , את כל תיקוני שנת הבדק וסיימה את ביצוע התיקונים בחודש 11/2013. לטענת הנתבעים חלק מהליקויים שטופלו על ידה נבעו מתכנון לקוי שהוא באחריות התובעת. עוד הדגישו הנתבעים, כי עבודות הבניה בקומה השנייה של ה מבנה, בוצעו ע"י התובעת עצמה ולא על ידי הנתבעת 1. הנתבעת 1 , כך נטען, מסרה את הקומה ה שנייה לתובעת במצב של 'מעטפת', וכל עבודות הפנים בוצעו ע"י התובעת ו/או מי מטעמה. אלה האחרונים גרמו לנזקים רבים לעבודות שהנתבעת 1 ביצעה, לטענתה של זו.

במהלך ניהולו של ההליך ניתנה החלטה המורה על דחיית בקשה שהגישו הנתבעים לסילוק התביעה על הסף. בנוסף, ניתנה החלטה הנעתרת לבקשה שהגישה התובעת לתיקון כתב התביעה ע"י מחיקת הסעד מסוג צו עשה, והעמדת סכום הסעד הכספי, בגין ליקויי בנייה , על סך 2,000,000 ₪, תוך פירוט עילת התביעה.

בשלב הגשת ראיות הצדדים, הגישו הנתבעים חוות דעת של מומחה הנדסי מטעמם – המהנדס עידן ז"ק (להלן: "מהנדס הנתבעים"), אשר בדק את טענות התובעת והתייחס לחוות הדעת מטעמה, וקבע כי עלות התיקונים עומדת על סך של 7,050 ₪ בלבד, שאליו יהא מקום להוסיף רכיבים של מע"מ ופיקוח הנדסי בשיעור 10%.

בשים לב לפער שהתגלה ב ין ממצאיהן של חוות הדעת ההנדסיות שהוגשו מטעמם של הצדדים , מונה מומחה הנדסי מטעם בית המשפט – המהנדס גיל רפאל (להלן: "מומחה ביהמ"ש" או "המהנדס רפאל"), אשר ביקר במבנה, התייחס לחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, וקבע מהות ועלות תיקון הליקויים (בסך 112,500 ₪ ללא מע"מ). נקבע בנוסף, במסגרת חוות הדעת, שככל ש התובעת תבחר לבצע את תיקון הליקויים באמצעות קבלנים מזדמנים, אזי י הא מקום להוסיף לאומדן הנ"ל סכום השווה ל- 30% ממנו.

להשלמת התמונה יצויין שבעקבות הגשתה של חוות הדעת של המהנדס רפאל התובעת עתרה לתיקון תביעתה על ידי העמדת סכום התביעה ע"ס 250,000 ₪, ובקשתה זו נעתרה.

איש מהצדדים לא חלק על ממצאי חוות הדעת של המהנדס רפאל, ולא ביקש לחקור אותו בחקירה נגדית על חוות הדעת . עם זאת, הופנו למהנדס רפאל, על ידי הנתבעת, שאלות הבהרה שבמסגרת תשובות שניתנו להן ביום 30/1/2019 המהנדס רפאל הסכים על הנתבעת בטענתה שלפיה אין מקום לחייב את הנתבעת בגין עלות התקנת שוקת מתחת ל- 19 מרזבים בחצר, ובהתאם לכך, נקבע על ידו במסגרת תשובותיו הנ"ל, כי יש להוריד מהאומדן שנקבע על ידו בחוות דעתו, סך של 3,900 ₪ .

הנה כי כן, אין בין הצדדים מחלוקת בנוגע למהות הליקויים הקיימים במבנה ועלות תיקונם אשר נקבעו והוערכו ע ל ידי המומחה מטעם ביהמ"ש. חלוקים לעומת זאת הצדדים ביניהם בשאלה האם הנתבעת אחראית לאותם ליקויים, אם לאו.

דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים ו ראיותיהם, ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדי התביעה וההגנה, ולאחר בחינה של חוות הדעת שהוגשו ע"י הצדדים ושל המומחה מטעם בית המשפט, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיובא להלן.

עדויות
ראיות הצדדים הוגשו באמצעות תצהירים, ועליהם נחקרו נותניהם בדיון הוכחות שהתקיים לפני ביום 12/9/2019. מטעם התובעת העיד מר יפתח וולף (להלן: "מר וולף"), שטען כי הינו דירקטור בנתבעת 1; מטעם הנתבעים העידו נתבעים 2 ו- 3 בעצמם, וכן מר משה רוזנצויג – המפקח על ביצוע עבודות הבנייה בפרויקט מטעמה של התובעת (להלן: " המפקח משה"). מלבד השלושה הנ"ל הוגש מטעמם של הנתבע ים תצהיר עדות ראשית של מנהל הפרויקט מטעם התובעת – מר יעקב מור (להלן: "מר יעקב"), שהתובעת וויתרה על זכותה לחקור אותו בחקירה נגדית על תצהירו.

טענות מקדמיות של הנתבעת
לאורך כל ההליך המשפטי, החל מכתב ההגנה, ובהמשך לכך במסגרת בקשה שהוגשה על ידם לסילוק התביעה על הסף, ולמעשה בכל הזדמנות שהיתה להם בבית המשפט עד לשלב הגשת הסיכומים, טענו הנתבעים כי יש לסלק את התביעה נגדם על הסף מכמה סיבות: 1) בשל היעדר עילה; 2) בשל היעדר יריבות עם הנתבעים 2 ו- 3; 3) מחמת חוסר תום לב מצד התובעת בניהול ההליך ושימוש לרעה בהליכי משפט; 4) בשל השתק פלוגתא ומכוח דוקטרינת ההשתק.

להלן אדון בכל אחת מטענות מקדמיות אלו, להן הקדישו הנתבעים את חלקו הארי של כתב סיכומים.

היעדר עילה – ב עניין זה טוענת הנתבעת 1 כי כתב התביעה כפי שהוגש אינו מגלה עילת תביעה, משום שהתובעת לא טרחה לפרט את העובדות המקימות את עילת התביעה ואת המועדים הרלוונטיים לגילוי הליקויים הנטענים.

לאחר עיון בכתב התביעה המתוקן ובחוות הדעת שהוגשה במצורף לה, מצאתי לדחות טענה זו של הנתבעת 1, שכן מדובר בתביעה כספית בגין ליקויי בנייה שהוגשה בעילה חוזית ונזיקית, כאשר בסעיפים 3 ו- 6 לכתב התביעה המתוקן הבהירה התובעת כי הנתבעת 1 הפרה את הצהרתה בהסכם שלפיה הינה בעלת הידע והכישורים הנדרשים לביצוע העבודה, ואת התחייבותה לבצע את המוטל עליה במיומנות, מקצועיות ואחריות. עוד טענה התובעת כי הנתבעת 1 הפרה את ההסכם בעת בנתה את המבנה בחומרים ובטיב בנייה ואיכות ירודים בהרבה מהמוסכם בין הצדדים ובניגוד להוראות הפיקוח, ובניגוד לכללי בניה נאותים. לשם הוכחת טענות אלו, הגישה התובעת חוות דעת מקצועית, במסגרתה מנתה מהנדסת התובעת 101 ליקויים ש נמצאו על ידה במבנה. בנסיבות העניין אין הצדקה לכך שהתובעת תפרט במסגרת כתב התביעה ביחס לכל ליקוי וליקוי איזה סעיף בהסכם ו/או הוראה של המפקח ו/או הוראה בתוכנית ו/או כל הוראה א חרת עפ"י דין הופרה ע"י הנתבעת 1, כאשר פירוט כאמור נמצא ממילא בחוות הדעת עצמה המהווה חלק מכתב התביעה. חשוב לזכור כי מדובר בליקויים הקשורים לעבודות בנייה שהתובעת לא בהכרח מודעת לסיבה שגרמה להיווצרותם. בנסיבות אלה, אין כל פסול בכך שהתובעת תסמוך את ידה על חוות דעת מקצועית שהוגשה מטעמה המפרטת את מהות הליקויים ואת סיבת היווצרותם. הלכה למעשה, די בפירוט האמור המוצא בחלקו תימוכין במסגרת חוות הדעת שניתנה על ידי המומחה מטעם בית המשפט כדי להצביע ולבסס עילת תביעה של התובעת כנגד הנתבעים ואין כל הצדקה לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להניח תשתית המבססת עילת תביעה כנגד הנתבעים על בסיס טענתם האמורה.

סילוק התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 בשל היעדר יריבות - בכל הנוגע לטענה זו נוטה אני להסכים עם הנתבעים בטענתה שלפיה התובעת לא הסבירה, לא טענה ולא פירטה את עילת התביעה כנגדם הנתבעים 2 ו- 3, במובן זה שהתובעת לא טענה להרמת מסך, ולא עתרה לשם ייחוס חיוב אישי כלפי אלה מכוח הפרת חובותיהם כאורגנים בחברה.

יחד עם זאת, התובעת ביקשה לייחס לנתבעים 2 ו- 3 אחריות אישית בנזיקין בטענה שאלה התרשלו בביצוע הפיקוח על העבודות ואופן ביצוען. טענה זו, יש לציין, הועלתה ע"י התובעת באופן כללי ולא הוכחה על ידה כלל, שכן התובעת לא טענה ולא הוכיחה מה היה תפקידו של כל אחד מנתבעים אלו בביצוע הפרויקט ואיך התרשל בביצוע תפקידו, לא הציגה ראיות לתמיכה בטענתה, ומלבד החזרה על אותה טענה באופן שיטתי התובעת לא תמכה את הטענה בראיות כלשהן.

בנוסף, ביקשה התובעת לייחס לנתבעים 2 ו-3 טענות "חוזיות", מכוח ערבות אישית שלהם לקיום התחייבויות הנתבעת 1 על פי תנאי ההסכם, ולשם כך הפנתה התובעת לסעיף 25.ז. להסכם (חלק תנאים מיוחדים – מסמך ג'), הקובע כי: "מוסכם ומוצהר כי בנוסף להתחייבויות הישירות של הקבלן כחברה על פי תנאי חוזה זה, יהיו ערבים בערבות אישית ומוחלטת, כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד, מנהלי החברה ה"ה אמיר קרול וכמאל נפאפעה, עבור ביצוע מלא ומדויק של כל ההתחייבויות בחוזה זה כלפי החברה, וכי חתימותיהם על חוזה זה כאילו חתמו כולם ביחד וכל אחד מהם בנפרד גם באופן אישי לקבל התחייבויות הקבלן כלפי החברה אישית". עיננו הרואות, כי הנתבעים 2 ו- 3 לקחו על עצמם להיות ערבים באופן אישי לכל התחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובעת, כך שככל ויעלה בידי התובעת להוכיח אחריות כלשהי הנתבעת 1 בגין הליקויים הנטענים, והנתבעת 1 תחויב לבצע תיקונים ו/או לשאת בעלות התיקונים, הרי שיש מקום גם לחייב את הנתבעים 2 ו-3 מכוח ערבותם האישית, לשאת בהתחייבויות הנתבעת 1 ביחד ולחוד.

על כן, בשלב הזה, ובטרם הדיון בתביעה לגופה נגד הנתבעת 1, אין מקום לסלק את התובענה נגד הנתבעים 2 ו-3 על הסף.

סילוק על הסף מחמת חוסר תום לב התובעת בניהול ההליך ושימוש לרעה בהליכי משפט – לעניין הזה טוענת הנתבעת 1 כי התובעת השמיטה ביודעין עובדות מהותיות מכתב התביעה, בעיקר לעניין קיומו של הליך משפטי קודם בין הצדדים, לא פנתה לנתבעים ולא עדכנה אותם ביחס לליקויים הנטענים אלא במסגרת הגשת התביעה, ובחרה להשתהות משך כ- 3 שנים ממועד ביצוע המסירה, מה גם שהתובעת תבעה את הנתבעים כשסכום התביעה המקורי הועמד ע"ס כ- 2.5 מיליון, בעד שהיום עומד סכום התביעה לכל היותר ע"ס 112,500 ₪ שאף הוא נמצא באחריות ה הבלעדית של התובעת.

לעניין הזה, אני מקבלת את טענות הנתבעת 1 כי היעדר פניה בנושא הליקויים אכן יכולה להעיד על חוסר תום ליבה של התובעת, שכן מאז נערך פרוטוקול הבדק בחודש 8/2013, וביצועם של תיקוני הבדק, חודשיים או שלושה לאחר מכן (לטענת הנתבעת בחודש 11/2013) באישורו של המפקח משה [ראו סעיף 16 לתצהיר של המפקח משה וכן נספח 11 שצורף לתצהיר הנתבע 2], התובעת לא פנתה לנתבעת 1 ו/או למי מטעמה בקשר לגילויים של ליקויים אחרים ולא הציגה ראיה כלשהי שיכולה ללמד על פניה שכזו. במקום זאת בחרה התובעת לנקוט בהליך משפטי זה ולייחס לנתבעים אחריות בגין ליקוי ים רבים הדורשים תיקונים בסכומים לא מבוטלים , ובסופו של יום, לאחר הגשתה של חוות הדעת המהנדס רפאל, נאותה התובעת להקטין את סכום תביעתה תוך הכרה מצדה בכך ש המומחה מטעם בית המשפט והעריך את הליקויים בסך של 112,000 ₪ בלבד.

נכון הוא שהחלטת התובעת לתקן את התביעה על ידי הקטנת סכומה כאמור, יש בה כדי להעיד על מידה מסוימת של הגינות בהתנהלות התובעת בתיק , יחד עם זאת, היעדר פניה מוקדמת מצידה של התובעים אל הנתבעים בנושא הליקויים כלל לא קיבל הסבר כלשהו על ידי התובעת, וכפי שציינתי לעיל, יש בה מידה מסוימת של חוסר תום לב. אלא שבנסיבות העניין לא מצאתי כי יש בכוחו של טעם זה לבדו כדי לה צדיק סילוקה של התביעה. לטעם זה עשויה להיות השלכה על הקביעה לעניין זכותה של הנתבעת 1 לתקן בעצמה את הליקויים ו/או לשאת בעלות התיקונים בלבד, ככל ויוכח ע"י התובעת כי הנתבעת 1 אחראית בגין ליקויים כלשהם.

לאשר לטענה הנוגעת להיעדר גילוי של התובעת ביחס לקיומו של הליך קודם בין הצדדים, איני מקבלת את טענות הנתבעת 1, ואין הדבר יכול ללמד על חוסר תום ליבה של התובעת, כפי שהדברים יבוארו בסעיף הבא.

השתק פלוגתא ודוקטרינת ההשתק – לעניין הזה טוענת הנתבעת 1 כי ביום 6/6/2013 היא נקטה בהליך משפטי נגד התובעת בגין יתרת התמורה החוזית שלא שולמו לה ע"י התובעת, בסך של 905,222 ₪ . מדובר בהליך שקיבל מספר תא"ק 12985-06-13 (להלן: "ההליך הקודם"), ושבמסגרתו, לאחר שהתובעת בחרה שלא להתגונן, ניתן נגדה פסק-דין בהיעדר הגנה המחייבה לשלם לנתבעת את סכום התביעה . התובעת השלימה עם פסק דין ולא עתרה לביטולו. לא זו אף זו , התובעת שילמה זו את מלוא הסכום שנפסק כנגדה לנתבעת [ראו סעיפים 24- 28 לתצהיר של הנתבע 2 וכן הנספחים 7, 8, ו-9 שצורפו לתצהיר הנתבע 2].

בהקשר הזה טוענת הנתבעת 1 כי אלמלא בוצעו העבודות על ידה על הצד הטוב ביותר , הדעת נותנת שהתובעת לא הייתה משלמת לנתבעת את יתרת התמורה החוזית והייתה מתגוננת בהליך הקודם . בחירתה של התובעת לשלם את יתרת התמורה בהתאם לפסק-הדין והסכמתה לשחרור את ערבות הבדק, יש בהם כדי להקים נגדה השתק מלטעון את הטענות נשוא התביעה.

ביחס לטענה זו, סבורה אני כי דינה להידחות. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי בקיומו של השתק פלוגתא, ואין מקום להחלת דוקטרינת ההשתק בנסיבות המקרה.

בהלכה הפסוקה נקבע ביחס לכלל של השתק פלוגתא שהוא חלק מהדוקטרינה של מעשה בית-דין כי - השתק פלוגתא מונע התדיינות חוזרת במחלוקות עובדתיות ומשפטיות שנידונו לגופן ונקבע לגביהן ממצא פוזיטיבי בהליך הקודם (ראו: נינה זלצמן, "מעשה בית דין בהליך האזרחי", מהדורה ראשונה (1991), עמ' 3-6; רע"א 5138/18 עוואד נ' עו"ד נשר, (פורסם במאגרים המשפטיים, 16/10/2018); ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ- משכן נ' נגר, (פורסם במאגרים המשפטיים, 19.02.2009) ; ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561 (1968), עמ' 583-584).

בענייננו, ההליך הקודם דן בשאלת זכאותה של הנתבעת 1 ליתרת התמורה החוזית מכוח ההסכם, מבלי שנשמעה טענת הגנה כלשהי מפי התובעת, כך ששאלת קיומן או היעדר קיומן של ליקויי בנייה לא הייתה חלק מהמחלוקת, ולא נקבע לגביה ממצא פוזיטיבי כלשהו. מעבר לכך, התביעה בהליך הקודם ננקטה עוד בטרם הסתיימה שנת הבדק הראשונה, כך שהנתבעת 1 ביקשה לעמוד על זכותה לקבל את מלוא התמורה החוזית בטרם התבררה השאלה האם בכלל קיימים במבנה ליקויים בתום שנת הבדק הראשונה אם לאו, ובכך גם הנתבעת 1 עצמה רואה שאין בתשלום מלוא התמורה החוזית כדי ללמד על קיומ ם או היעדר קיומ ם של ליקויים, או כדי לחסום את התובעת מפני העלאת טענות לקיום ליקויים שהתגלו לאחר תשלום מלוא התמורה החוזית לנתבעת 1.

בהקשר זה אוסיף ואציין , כי משלא הועלו טענות הגנה כלשהן ע"י התובעת בהליך הקודם, ופסק-הדין ניתן נגדה בהיעדר הגנה, אין לייחס לתובעת העלאת טענות סותרות, ואין להחיל לגביה את דוקטרינת ההשתק.

לסיכום חלק זה, לא מצאתי באף טענה מהטענות המקדמיות של הנתבעים כדי להביא לסילוק התביעה על הסף, ומשכך ידונו להלן הטענות שהועלו על ידי התובעת בתביעה וטענות ההגנה שהעלו הנתבעים כנגדן.

אחריות הנתבעים וחוות דעת של המומחים
בין הצדדים אין מחלוקת על כך ש בניית הפרויקט הסתיימה במהלך החודשים יוני - יולי 2012 וכי המבנה אוכלס ע"י התובעת במהלך חודש ספטמבר 2012 [ראו סעיף 5 לתצהירו של עד התביעה מר וולף, וכן סעיף 2 לסיכומי הנתבעים]. עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי בתום שנת הבדק, נערך סיור במבנה (ביום 29/8/2013), שבמסגרתו נערך פרוטוקול בדק ש סקר את הליקויים השונים שהתגלו במבנה [צורף כנספח 11 לתצהיר הנתבע 2 (להלן: " פרוטוקול הבדק")].

עיון בפרוטוקול הבדק מלמד על כך שהוא מונה 7 ליקויים, כאשר הנתבעים מבקשים לשכנע כל הליקויים הקשורים לנתבעת 1 תוקנו ותיקונם אושר ע"י מפקח משה שהגיש תצהיר מטעם הנתבעים והעיד לפניי כי כל התיקונים הקשורים לנתבעת 1 בוצעו והושלמו, ו זאת בנוכחות אותם אנשים שנכחו במעמד עריכתו של פרוטוקול הבדק . באותו מעמד הליקויים סומנו כמבוצעים בכתב ידו של המפקח משה על נספח 11 כפי שצורף לתצהיר הנתבע 2 [ראו עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 4-7] .

אם כן, הוכח כדבעי ע"י הנתבעים כי הנתבעת 1 ביצעה את תיקוני שנת הבדק הראשונה.

באשר לאחריות של הנתבעים, כזכור התובעת העלתה שתי טענות, האחת קשורה להפרת ההסכם, והשנייה קשורה לביצוע רשלני של העבודות. לשם בירור טענות התובעת, יש להבהיר כי הצדדים ביקשו לכלול בהתקשרות החוזית ביניהם את תנאי החוזה הסטנדרטי של מדינת ישראל – משרד האוצר- אגף החשב הכללי- מינהל נכסי הדיור הממשלתי – מדף 3210 [ נוסח התשס"ה – אפריל 2005] (להלן: "החוזה הסטנדרטי") [לעניין הזה ראו סעיף 2 להסכם].

בהתאם לתנאי החוזה הסטנדרטי [החלק הרלוונטי צורף כנספח 28 לתצהיר הנתבע 2], הוחל בסעיף 55 מנגנון תקופת בדק של 12 חודשים שבמהלכה חייב הקבלן לתקן כל פגם שנגרם כתוצאה מביצוע עבודה לקויה או שימוש בחומרים פגומים. עוד נקבע בסעיף 56(3) להסכם הסטנדרטי כי במידה ו- "נתגלו אי התאמה ו/או פגם במבנה תוך 5 שנים אחר גמר תקופת הבדק, הנובעים מביצוע המבנה שלא בהתאם לדרישות החוזה, יהיה הקבלן חייב לתקן את או ההתאמה ו/או הפגם וכל הכרוך בכך, על חשבונו, ואם אי ההתאמה ו/או הפגם אינם ניתנים לתיקון, יהיה הקבלן חייב בתשלום פיצויים למזמין".

בענייננו, ומאחר וכבר קבעתי כי הוכח שתיקוני שנת הבדק בוצעו ע"י הנתבעת 1 כדבעי, הרי שלשם הטלת אחריות על הנתבעת 1, שומה על התובעת להוכיח כי הליקויים המיוחסים לנתבעת 1 הם תוצאה של אי התאמה ו/או פגם הנובע מביצוע המבנה שלא בהתאם לדרישות החוזה (על כל המסמכים ותוכניות שצורפו כחלק בלתי נפרד ממנו), או עליה להוכיח את העילה הנזיקית שלפיה הנתבעת 1 או מטעמה התרשלו בביצוע עבודות הבניה, ולשם כך על התובעת להוכיח את קיומן של יסודות עוולת הרשלנות ביחס לכל אחד מהליקויים המיוחסים לנתבעת 1 או מי מטעמה.

לשם הוכחת תביעתה, הגישה התובעת מטעמה חוות דעת מקצועית בתחום ההנדסה שבמסגרתה מנתה מהנדסת התובעת 101 ליקויים, כאשר בחלקם התייחסה מהנדסת התובעת לתוכניות העבודה ו/או להוראות הדין ו/או למפרטים שלטעמה היה מקום לבצע את תיקון הליקוי בהתאם להוראותיהם. במקביל הוגשה חוות דעת מקצועית מטעם הנתבעים במסגרתה התייחס מומחה הנתבעים לכל סעיפי הליקוי, ובין היתר התייחס לתוכניות והוראות הדין הרלוונטיות ביחס לחלק מהליקויים. בהמשך, לאחר מינויו של המומחה מטעם ביהמ"ש- המהנדס רפאל, ביקש האחרון מכל אחד מהצדדים להמציא לידיו את התכניות הרלוונטיות. המהנדס רפאל ביקר במבנה, נפגש עם הצדדים, ובחוות דעתו התייחס לכל אחד ואחד מ- 101 הליקויים, וזאת לאחר שבחן את התוכניות שסופקו לו ע"י הצדדים, והוראות הדין הרלוונטיות. רק אז ניתנה על ידו חוות דעת מקיפה וממצה בשאלת הנזק שכללה גם התיי חסות לשאלת האחריות בנוגע לחלק מסעיפי הליקוי לפי הכלים שניתנו למהנדס רפאל ע"י הצדדים (תוכניות העבודה), ולפי הוראות הדין הרלוונטיות.

כאן המקום לציין, כי על אף שהצדדים לא וויתרו על חוות הדעת של המומחים מטעמם, ניכר כי בסיכומיהם הם החליטו לאמץ את קביעותיו והערכותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש, כפוף לטענות הנתבעים בשאלת האחריות. כך או כך, איש מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה שמונה מעטם ביהמ"ש – המהנדס רפאל, ולכן בכפוף להכרעה במחלוקת המשפטית, החלטתי להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש על פני חוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים, ובנסיבות העניין הנני סבורה שאין מקום לסטות מההערכות ומהאומדן של המהנדס רפאל, זאת גם לאור המגמה הידועה בהלכה הפסוקה, ושלפיה:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת [...]. אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ו-32 אח', פ"ד נב(4), 563 (1998) עמ' 569).

אם כן, ומאחר והצדדים לא חלקו על קביעתו של המומחה רפאל בשאלת הנזק, ומאחר והתובעת ביקשה לאמץ את קביעותיו במלואן, מתבקשת המסקנה כי כל ליקוי מבין ה- 101 ליקויים שהמהנדס רפאל קבע לגביו כי אינו מתקיים ואין בצידו הערכה לעלות התיקון, הרי שהתובעת וויתרה עליו, וכל שנותר זה לבחון את הליקויים שבגינם המהנדס רפאל קבע כי אלו קיימים, ובצידם קבע את עלות התיקון, ולקבוע באם הוכח שהנתבעת 1 או מי מטעמה אחראים לגרימת הליקוי, או שמא מדובר בליקוי תכנוני ו/או בליקוי שאינו באחריות הנתבעת 1 או מי מטעמה, כפי שיובא להלן:

בנוגע לליקוי מס' 1 המתייחס ל מבוא ולכניסה לבניין, טוענת מהנדסת התובעת כי במשטח המרוצף שבכניסה לבניין, שיפוע הריצוף נעשה לכיוון הכניסה ולא לכיוון החוץ. מהנדס הנתבעים קבע כי הרצפה אופקית וללא שיפוע, אם כי מדובר במשטח מקורה שאינו חשוף למי גשם, וכי הנתבעת 1 ביצעה את הריצוף בהתאם לת"י 1555/3. המומחה מטעם ביהמ"ש – המהנדס רפאל בדק את הליקוי הנטען, וקבע ביחס אליו כי מדובר ב שטח מקורה אומנם אך הוא חשוף לגשמים, וכי בהתאם לתקן 1555/3 - בשטח מקורה החשוף לגשמים יש להתקין את הריצוף בשיפוע 1% לכיוון הניקוז. משלא נעשה הדבר, הרי שיש לפרק את הריצוף בכניסה ולהתקינו מחדש לכיוון חוץ, וכי עלות התיקון הינה בסך של 12,800 ₪.

במענה לשאלות הבהרה ביחס לליקוי זה, הבהיר המהנדס רפאל כי בתוכנית קומת קרקע שנשלחה אליו, אין שום התייחסות לנושא מפלס הריצוף, וכי הוא לא קיבל תוכנית אחרת בה ניתן לראות כי מפלס הריצוף תוכנן להיות אופקי או משופע, ומשכך, ככל שאין התייחסות לנושא השיפוע בתוכניות, הרי שיש לנהוג לפי התקנות ונדרש לבצע את הריצוף באזור בשיפוע הנדרש. מתן מענה לשאלה מי אחראי על ביצוע התיקון תלויה להבנתו של המהנדס רפאל בשאל ה האם קיימת תוכנית אחרת שבה נקבע כי על הריצוף להיות מפולס, שאם כן - נושא זה באחריות המתכ נן, ולא באחריות הנתבעת 1. אם לא קיימת תוכנית כאמור, אזי נושא זה מצוי באחריות הקבלן המבצע, קרי הנתבעת 1 שהיה עליה לפעול בהתאם לדרישות התקן הישראלי.

ביחס לליקוי זה, ובבואי לתת מענה לשאלה : ה אם מדובר בליקוי תכנוני שלא מצוי באחריות הנתבעת1, או שמא בליקוי ביצועי עקב ביצוע עבודות בניגוד לתוכניות ו/או לתקן (שאז הליקוי באחריות הנתבעת 1), חשוב לזכור ש נטל ההוכחה רובץ על כתפי התובעת להראות ולהציג את התוכניות המלמדות כי הריצוף תוכנן להיות משופע – אז ניתן לקבוע כי הנתבעת 1 פעלה בניגוד לתוכניות, לחילופין על התובעת להוכיח שאין בתוכניות התייחסות לנושא השיפוע- אז ניתן לקב וע כי הנתבעת 1 התרשלה בביצוע הריצוף בניגוד לתקן. במקרה דנן לא עלה בידי התובעת לעמוד בנטל הרובץ על כתפיה, ביחס לשתי האפשרויות הנ"ל, שכן התובעת לא הציגה בפני המהנדס רפאל , וגם לא לפני, תוכנית המעידה כי הריצוף תוכנן להיות משופע, מה גם שלאחר שמיעת הערותיו של המהנדס רפאל במענה לשאלות הבהרה, התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי בתוכניות אין התייחסות לנשוא השיפועים בריצוף מה גם שהתובעת לא המציאה לידי המהנדס רפאל את כל התוכניות שהוא דרש ממנה להמציא [ראו הודעתו מיום 20/3/2018], ומכאן שאני קובעת שלא ניתן להטיל אחריות על הנתבעת 1 או מי מטעמה בגין ליקוי זה.

ליקוי מס' 5 – לטענת מהנדסת התובעת בתקרה של הכניסה קיימים סדקים בתמיכות התקרה על עמודים עגולים. מהנדס הנתבעים מודה בקיומו של ליקוי זה ומעריך את עלות התיקון בסך של 600 ₪. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי יש לבצע את תיקונ י הסדקים סביב העמודים העגולים והעריך את עלות התיקון בסך של 1,200 ₪. משלא העלו טענות כלשהן ביחס לשאלת האחריות בנוגע לליקוי זה, ומאחר ומהנדס הנתבעים מודה בקיומו של ליקוי זה, סבורני כי די ב כך כדי לבסס את אחריותה של הנתבעת 1 ביחס לליקוי זה, ואני מחייבת את הנתבעת 1 לפצות את התובעת בגין ליקוי זה בסך של 1,200 ₪ כקביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש.

ליקויים 7 – 16 הם בליקויים נטענים במרפסת 473 (המרפסת הצפון-מערבית) ובמרפסת 450 . סעיפים אלו כללו טענה של התובעת להיעדר הגבהה בסף הכניסה למרפסת, היעדר שיפועים תקינים, היעדר איטום תקני, וסדקים ושברים ברובה של הריצוף. בביקורו של המומחה מטעם ביהמ"ש באיזורים הרלבנטיים , הוא לא מצא את רוב הליקויים הנטענים ולכן הוא לא קבע עלות תיקון לצדם. התובעת טענה לפניו כי היא ביצעה בעצמה את התיקונים הדרושים, ובכלל זאת, לטענתה של זו, בוצעו על ידה עבודות שכללו פירוק הריצוף וביצוע שיפועים. בהקשר הזה, הציגה התובעת חשבונית מס שהונפקה ע"י קבלן בשם דראושה ראתב ושלפיה בוצעו עבודה של "פירוק וסידור מרפסת מערבית" בעלות של 30,000 ₪ [החשבונית צורפה כנספח ה' לתצהיר של מר וולף]. לעניין הזה טוענים הנתבעים, ובטענתם זו הם סומכים את ידם על חוות דעתו של מהנדס הנתבעים, כי מדובר בליקויים תכנוניים ולא ביצועי ים, שכן מתחת לריצוף עוברים צינורות שלא אפשרו ביצוע שיפוע אחר במרפסת . הנושא עלה בין הצדדים עוד במהלך ביצוע עבודות הבניה והוא מצוי לטענת הנתבעים בידיעת המפקח. לעניין הזה העיד המפקח משה כי ליקוי זה צוין בפרוטוקול הבדק (ליקוי 7 לפרוטוקול הבדק), וכי מדובר בליקוי שמצוי באחריות התובעת (ולא הנתבעת1). בהקשר הזה העיד לפניי הנתבע 2 וחזר על אותו הסבר ביחס למרפסת זו ולמרפסת מס' 450 ושלטעמו הבעיה הינה תכנונית, וכי המומחה מטעם ביהמ"ש גם השתכנע בהסבריהם לאחר שעיין בהתכתבויות שבין הצדדים.

לאחר עיון בטענות הצדדים, ובהתחשב בעובדה שהמומחה מטעם ביהמ"ש השתכנע כי במרפסת 450 בעיית השיפועים הינה תכנונית ולא נמצאת באחריות הנתבעת 1 או מי מטעמה, ומאחר ומדובר באותו ליקוי נטען ביחס למרפסת 473, אני מקבלת את הסבריו של הנתבע 2 כפי שהובאו בחקירתו הנגדית לפניי [ראו עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 7-36], ובנסיבות העניין נחה דעתי כי אין לחייב את הנתבעת 1 או מי מטעמה ביחס לליקויים שהתגלו בשתי מרפסות אלו, הן מאחר ולא שוכנעתי כי הליקויים מושא התיקונים שבוצעו ע"י התובעת במרפסת 473 היו באחריות הנתבעת 1 או מי מטעמה, והן מאחר והנתבעים הצליחו לספק הסברים ולהציג ראיות בפני המומחה מטעם ביהמ"ש שלפיהן ליקויים אלו הינם תכנוניים ולא באחריות הנתבעת 1 או מי מטעמה.

ביחס לשתי מרפסות אלו, יש לציין כי במסגרת סעיף 10 קבע המהנדס רפאל כי הוא סדקים ושברי ם ברובה, ולמרות קביעתו המפורשת לפיה שברים וסדקים אלו עדיין קיימים גם לאחר החלפת הריצוף במרפסת 473 וכי ליקוי זה באחריות התובעת, עדיין נתן המומחה מטעם ביהמ"ש פיצוי בשיעור 300 ₪ בגין ליקוי זה זאת בהסתמך על קביעתו של מהנדס הנתבעים שהודה בקיום ליקוי זה. מאחר ולא מצאתי להטיל אחריות על הנתבעת 1 או מי מטעמה בגין הליקויים התכנוניים במרפסת זו, ומאחר והשברים והסדקים ברובה נוצרו לאחר התיקונים שביצעה התובעת לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי כלשהו בגין ליקוי זה.

יחד עם זאת, ביחס לליקוי מס' 12 – שעניינו ניקוזי וחורי אוורור ללא רשתות הגנה, ולאור הודאתו של מהנדס הנתבעים בקיום ליקוי זה במרפסת 473, ומאחר והתרשמתי כי ליקוי זה אינו קשור לתיקונים שביצעה התובעת במרפסת זו, מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת 1 באחריות לתיקונו של ליקוי זה, על ידי התקנת מכסה רשת בעלות 300 ₪, שבגינו אני מחייבת את הנתבעת 1.

בדומה לליקוי מס' 12 הנ"ל , גם ביחס לליקוי מס' 15 הנוגע למכסי החיבור למעקה, טוען מהנדס הנתבעים כי לא מצא ליקוי כזה, ואילו המומחה מטעם בימה"ש קבע קיומו של ליקוי במכסה אחד וקבע את עלות התיקון בסך של 100 ₪. מאחר וליקוי זה אינו קשור לתיקונים שביצעה התובעת במרפסת 473, ומאחר ולא התעוררה מחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלת האחריות , התרשמתי כי מדובר בליקוי ביצועי וכי יש לחייב את הנתבעת 1 בגין עלות ליקוי זה בסך של 100 ₪.

גם ביחס לליקוי מס' 16 הנוגע לארון כיבוי אש שנמצא עם סימני חלודה, ומאחר ומהנדס הנתבעים מאשר קיומו של ליקוי זה ומציע לתקן את הליקוי ע"י החלפת הארון, אני מקבלת את קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ומחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות החלפת ארון כיבוי אש בסך של 600 ₪.

ליקויים 17, 18 ו- 19 עניינם בליקויים נטענים בקירוי גגון מעל משטח כניסה 164.

ביחס לליקוי מס' 17 - טוענת מהנדסת התובעת כי קיימות שלוליות מים שמקור ן במנועי מזגנים המותקנים במקום הנוצרות עקב קיומם של שיפועים לא תקניים. במענה לכך, טוען מהנדס הנתבעים כי השיפוע לכיוון הנקז הינו 1.3%, וכי בהתאם לת"י 1752/1 יש לבצע שיפוע לכיוון הנקז בשיעור 1.5% מינימום. לעניות דעתו מדובר בסטייה זניחה מהשיפוע הדרוש שאינה מצריכה תיקון. בהקשר הזה קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי עפ"י ת"י 1752 שיפועי הניקוז בגג יהיו 1.5% לפחות, וכי בדיקתו מעלה שבגג זה יש שיפועים שבין 1% - 1.5%, וכי לצד דרישה זו קיימות דרישות תפקוד המתבססת על מבחן הניקוז ועיקר המטרה היא שלא יישארו שלוליות. בגג שנבדק על ידו מצא המהנדס רפאל כי עיקר השלוליות הם סביב הנקז, ו משכך סבר האחרון כי ישנו מקום לב יצוע תיקון מיקומי על ידי הנמכת הנקז , תיקון שעלות ביצועו עומדת ע"ס 750 ₪. לאור האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, התרשמתי כי הנתבעת 1 סטתה בביצוע השיפועים בגג מת"י 1752, וכי תיקונו של ליקוי זה הינו באחריות של הנתבעת 1, ולכן אני מקבלת את הערכתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ומחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות תיקון ליקוי זה בסך של 750 ₪.

ביחס לליקוי מס' 18 – שעניינו קיומו של פתח ניקוז הוא ללא רשת, ומאחר ומהנדס הנתבעים מודה בקיומו של ליקוי זה, ומאחר ולגביו לא התעוררה מחלוקת בשאלת האחריות, אני מקבלת את הערכתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ומחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות התקנת רשת לפתח הניקוז בסך של 150 ₪.

ליקויים 20 - 23 עניינם בליקויים נטענים בקירוי גגון מעל משטח מרוצף 261.

בעניין הליקוי שמספרו 20 – טוענת התובעת לקיומם של סימני שלוליות בכל שטח הגג. בעניינו של ליקוי זה עולה מחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש כי במסגרת ביקורו הוא שמע את טענות מהנדסת התובעת שלפיהן התכוונה זו לליקויים בשיפועי המרפסת 261 ולא כפי שנכתב 'לגג שמעל משטח מרוצף 261'. בדיקת המומחה מטעם ביהמ"ש מעלה כי נמדדו שיפועים במרפסת זו שבחלקם היו קטנים מ- 1%, כאשר ת"י 1555.3 קובע כי בשטחים שאינם מקורים או חשופים לגשם יש להתקין ריצוף בשיפוע 1% לפחות, ולכן יש לתקן ליקוי זה ע"י פירוק הריצוף והתקנתו מחדש בשיפוע של 1% לפחות לכיוון הניקוז, עבודה שעלות ביצוע עומד ע"ס 18,900 ₪. ביחס לקביעה זו של המומחה מטעם ביהמ"ש, הנתבעת כלל לא התייחסה לשיפועים במרפסת זו, לא בחוות דעתה, לא בשאלות ההבהרה שהיא הפנתה למומחה, ולא בסיכומיה, כאשר למעשה אין בפיה של זו טענה כלשהי ל קיומו של ליקוי תכנוני במרפסת זו. משכך, מאחר והתרשמתי כי הנתבעת 1 סטתה בביצוע עבודות הריצוף מן השיפוע הדרוש בהתאם לתקן הישראלי 1555.3, מצאתי לחייב אותה באחריות בגין ליקוי זה, ובעלות התיקון בגין ליקוי זה בסך של 18,900 ₪ כקביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש.

ליקויים 24-27 עניינם בליקויים נטענים בגג שמעל לחדר המדרגות.

ביחס לליקוי מס' 25 – שעניינו בטענת התובעת לקיומם של סימני רטיבות בתקרה של חדר המדרגות , לעניין הזה טוען מהנדס הנתבעים כי אין ליקויי איטום, וכי סימני הרטיבות בתקרה בצמוד למלבן הדלת הם תוצאה של השארת הדלת פתוחה. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי נמצאה חדירת מים רק באזור הדלת (בתקרה ומתחת לדלת), וכי חדירת המים באזור זה היא מהקורה הנמצאת לאורך הקיר שמעל הדלת שככל הנראה אינה אטומה. עוד הוסיף המומחה מטעם ביהמ"ש כי תיקון האיטום בקורה בגג הינו באחריות הקבלן (קרי הנתבעת 1 או מי מטעמה), וכי עלות התיקון הינה בסך של 2,500 ₪. לאור קביעתו המפורשת של המומחה מטעם ביהמ"ש לעניין קיומו של ליקוי זה, ומשלא התייחסו הנתבעים לשאלת האחריות, לא ע"י שאלות הבהרה ולא במסגרת סיכומיהם, שוכנעתי כי ליקוי זה באיטום הינו באחריותה של הנתבעת 1 , ולכן אני מחייבת אותה בעלות התיקון כפי שהוערכה ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש בסך של 2,500 ₪ .

ליקויים 28-32 עניינם בליקויים נטענים בחלל פתוח למערכות קירור/חימום בגג.

ביחס לליקוי מס' 28 – טוענת התובעת כי פתחי הניקוזים הם ללא רשתות מיגון. מהנדס הנתבעים מודה בקיומו של ליקוי זה . על כן, ולאור קביעתו והערכתו של המומחה מטעם ביהמ"ש שלפיה יש להשלים את הרשתות לפתחי הניקוז בעלות של 300 ₪, אני מחייבת את הנתבעת 1 בעלות התיקון לפי קביעתו של מומחה ביהמ"ש.

ביחס לליקוי מס' 29 טוענת התובעת, באמצעות המהנדסת מטעמה, כי הפרט שהותקן בקצה יריעות האיטום אינו תקני. בחוות דעתו קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי הנתבעת 1 כקבלן מבצע היתה אמורה לבצע את העבודה בהתאם לתכנון ולא על פי התקנים, וכי בחומר שנשלח אליו לא מצא כי הנתבעת 1 נדרשה בכלל להתקין סרגלי הידוק בקצ ה היריעות. נוכח כך, קבע המומחה מטעם בית המשפט שלהבנתו אין מקום לחי וב הנתבעת 1 בהתקנת סרגלי הידוק תקניים. יחד עם זאת, מצא המומחה מטעם ביהמ"ש כי סרגלי ההידוק הלא תיקנים הנ"ל, מתפרקים בחלקם, וכי תיקון הסרגלים הוא באחריות הקבלן (קרי הנתבעת 1), וכי עלות התיקון הינה בסך 850 ₪. לעניין הזה שלחו הנתבעים שאלות הבהרה למומחה שבמסגרתן הם טענו כי ליקוי זה נגרם כתוצאה מביצוע עבודות גמר על ידי התובע בקומה א' וכ י בעניין הזה הומצאו לו ראיות. בתשובה לשאלה זו הכחיש המומחה מטעם ביהמ"ש כי ראה ראיות כלשהן המעידות כי מדובר בליקוי שנגרם ע"י התובעת, וכפועל יוצא מכך האחרון לא שינה מאומה בקביעתו הנ"ל . לאור ממצאיו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ומשלא הוצגו בפני המומחה מטעם ביהמ"ש, גם לא לפניי, ראיות כלשהן שיכולות להעיד כי ליקוי זה נגרם ע"י התובעת, מצאתי כי מדובר בליקוי ביצועי שהוא באחריות הנתבעת 1, ואני מחייבת אותה בעלות התיקון של ליקוי זה בסך של 850 ₪.

ליקויים 33-39 הם ליקויים נטענים בחלל גג פתוח עם כניסה מחדר כביסה 458.

ביחס לליקוי מס' 33 – שעניינו בטענת התובעת שלפיה דלת היציאה למשטח פתוח הינה ללא איטום כלל, מצא המומחה מטעם ביהמ"ש כי חסר גימור בין פתח הדלת ל בין הדלת עצמה , וכי יש להשלים את הזוויתנים החסרים בהיקף הדלתות ולתקן את הגימור בעלות של 700 ₪. ביחס לליקוי זה טענו הנתבעים בפני המומחה מטעם ביהמ"ש כי ייתכן ומדובר בדלת חדשה שהותקנה ע"י התובעת. במחלוקת זו, מצאתי כי הנתבעת לא הציגה לפניי ראיה כלשהי שיכולה ללמד כי מדובר בדלת חדשה שלא הותקנה על ידה, וכי יש לחייב אותה בגין ביצוע ליקוי זה, ולחייבה בגין עולת התיקון בסך של 700 ₪.

עניינו של ליקוי מס' 34 – הוא בטענת התובעת שלפיה התקנת חלונות בחלל כולל חיפוי אבן בלי איטום ובלי אף מים. לעניין הזה קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי בפרטי הבניה שנשלחו אליו ממשרד האדריכלים שתכנן את המבנה, נדרש היה לבצע חיפוי אבן בגליף עליון של החלונות, אך אין דרישה דומה ביחס לגליפים האנכיים. עוד מצא המומחה מטעם ביהמ"ש כי לא הותקן חיפ וי בגליף העליון וכי יש להשלים חוסר זה בעלות של 1,350 ₪.

ביחס לליקוי מס' 35 – שעניינו בתיקוני צבע וטיח בקירות החלל, ומשאין מחלוקת בין מומחי הצדדים לעניין קיומו של ליקוי זה, אני מחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות התיקון כפי קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בסך של 1,700 ₪.

ביחס לליקוי מס' 37 – שעניינו בטענת התובעת לליקוי בגימור הרובה בחיפוי קירות, טוען מהנדס הנתבעים כי לא מצא ליקוי כזה. המומחה מטעם ביהמ"ש מצא כי יש לבצע תיקונים מקומיים בכוחלה וכי עלות התיקון הינה בסך 250 ₪. משלא הועלתה טענה כלשהי בין הצדדים ביחס לשאלת האחריות בנוגע לליקוי זה, אני מחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות התיקון לליקוי זה לפי העלות שהעריך המומחה מטעם ביהמ"ש בסך של 250 ₪.

ביחס לליקוי מס' 66 שעניינו בטענת התובעת לקיום סדקים בפרוזדור השני, ומשאין מחלוקת בין מומחי הצדדים ביחס לקיומו של ליקוי זה, אני מקבלת את הערכתו של המומחה מטעם ביהמ"ש שלפיה יש לחייב את הנתבעת 1 בעלות התיקון בסך של 1,550 ₪.
ביחס לליקויים מס' 67 ו- 68 שעניינם בליקויים נטענים במרפסת קטנה מחדר האוכל, טוענת מהנדסת התובעת בסעיף 67 לחוות דעתה כי הקופינג מעל מעקב בטון אינו תקין. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי בחלק מלוחות הקופינג חסר אף מים, וכי ניתן לבצע אף מים ע"י התקנת זוויתן בתחתית הלוחית וכי עלות תיקון הליקוי הינה בסך של 250 ₪. משאין מחלוקת כי מדובר בליקוי ביצועי, הנני מחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות התיקון האמור בהתאם לקביעתו של מומחה ביהמ"ש.

ביחס לליקוי מס' 68 שעניינו בטענת התובעת כי סף היציאה למרפסת אינו תקין, ומאחר ומהנדס הנתבעים מודה בקיומו של ליקוי זה, ולאור קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש כי יש לבצע תיקון מרומי בריצוף ולהתקין את הסף מתחת לכנף הדלת וכי עלות התיקון הינה בסך של 750 ₪, אני מחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות התיקון.

עניינו של ליקוי מס' 73 הוא בטענת התובעת שלפיה לא בוצעו פתחים מסודרים לטיפול בצינורות ביוב בתוך חדרי שירותים בחדרי הדיור. לעניין הזה טוען מהנדס הנתבעים כי לא מצא ליקוי כלשהו. ואילו בדיקתו של המומחה מטעם ביהמ"ש מעלה כי פתחי הביקורת של הצינורות ממוקמים בתוך החיפוי וכי יש לאפשר פתיחה של פתחי ביקורת אלו, וכי עלות התיקון הינה 3,000 ₪. מאחר ואין בפי הנתבעים טענה כלשהי ביחס לשאלת האחריות בעניין ליקוי זה, לא בשאלות הבהרה ששגרו למומחה ולא בסיכומיהם, אני מקבלת את הערכתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ומחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות תיקון זה בסך של 3,000 ₪ .

ביחס לליקוי מס' 77 בפרוזדור של מרחב מוגן שעניינו בטענת התובעת לקיום סדק אנכי בצד שמאל, טוען מהנדס הנתבעים כי לא מצא בבדיקתו ליקוי כזה, ואילו המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי בבדיקה נמצא כי יש לתקן סדק בפרוזדור ליד חדר 210, וכי עלות התיקון הינה בסך 450 ₪. מאחר ולא נשמעה טענה בשאלת האחריות מפי הנתבעים לא בשאלות ההבהרה ששוגרו למומחה מטעם ביהמ"ש ולא בסיכומיהם, ולאור קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש לעניין קיומו של ליקוי זה, מצאתי לחייב את הנתבעת 1 בגין עלות התיקון לפי הערכתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בסך של 450 ₪.

ביחס לליקוי מס' 78 שעניינו בטענת התובעת לקיום 5 סדקים בקירות הפרוזדור השני, טוען מהנדס הנתבעים כי בבדיקתו מצא סדקים אלו וכי יש לתקנם בעלות של 1,000 ₪. ואילו המומחה מטעם ביהמ"ש העריך את עלות התיקון בסך של 2,050 ₪. לעניין ליקוי זה טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי התובעת לא הוכיחה איך נגרמו סדקים אלו, למה נגרמו ומתי נגרמו. ביחס לטענה זו של הנתבעים, ומאחר ובחוות דעתו של מהנדס הנתבעים יש הודאה בקיום הליקויים, ומאחר והשאלות איך נגרמו ומתי נגרמו הסדקים הינן שאלות שעליהן נתנו דעתם המומחים מטעם בית המשפט ומאחר ואין חולק כי באזור זה הבניה בוצעה ע"י הנתבעת 1 , ולעניין מועד הגילוי, וככל וליקוי זה לא התגלה בסיום שנת בדק ראשונה, עדיין הנתבעת 1 אחראית מכוח ההסכם לכל פגם שמתגלה במבנה למשך 5 שנים מתום שנת הבדק הראשונה (סעיף 56(2) לחוזה הסטנדרטי), הרי שעם גילוי פגמים אלו ע"י התובעת, לכל המאוחר עם הגשת חוות דעת הנדסית מטעמם, הרי שיש לחייב את הנתבעת 1 באחריות בגין ליקוי זה, ואני מקבלת את הערכתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ומחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות התיקון בסך של 2,050 ₪.

ביחס לליקוי מס' 81 , שעניינו בטענת התובעת לקיום סימני רטיבות בקירות חוץ הצמודים לקרקע ליד יציאה למשטח מרוצף ליד חדרים 417, 418 - טוען מהנדס הנתבעים כי לא נמצא על ידו ליקוי נטען זה. המומחה מטעם ביהמ"ש בדק את הטענה ובמעמד הביקור התובעת טענה כי התכוונה לסימני רטיבות ליד חדרים 217 ו- 218. המומחה מטעם ביהמ"ש לא מצא סימני רטיבות והתובעת טענה לפניו כי ביצעו תיקונים בעצמם. עוד קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי לא הוכח שפרט האיטום שבוצע באזור זה אינו תקין או שלא תואם את התכנון, יחד עם זאת, קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי השיפוע במשטח מרוצף זה אינו תקין והוא נעשה כלפי הבניין ולא כלפי חוץ, ועל כן יש לבצע תיקון של השיפועים בעלות של 1,950 ₪, וככל ויתברר כי שיפועים אלו לא נעשו בידי הנתבעת 1 יש להוריד את עלות האומדן מחוות הדעת. לעניין הזה לא נשמעה טענה כלשהי מפי הנתבעים, לא בשאלות ההבהרה ששוגרו למומחה מטעם ביהמ"ש ולא בסיכומיהם, ולכן אני מקבלת את קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש והערכתו ומחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות התיקון בסך של 1,950 ₪.

ביחס לליקוי מס' 90 שענייננו בטענת התובעת כי לא בוצעו פתחים מסודרים לטיפול בצינורות ביוב בתוך חדרי שירותים בחדרי הדיור שבקומת הכניסה, וכי המכסים 'מבוטנים' ואין אפשרות לפתוח אותם. לעניין הזה טוען מהנדס הנתבעים כי לא מצא ליקוי כלשהו וכי הפתחים מסודרים. בבדיקתו של המומחה מטעם ביהמ"ש נמצא כי בוצעו פתחים, אם כי יש לאפשר פתיחה של פתחי ביקורת אלו, וכי עלות התיקון הינה בסך 5,850 ₪. הנתבעים לא שיגרו למומחה מטעם ביהמ"ש שאלות כלשהן ביחס לליקוי זה, לא ביקשו לחקור אותו, ובסיכומיהם מעלים טענה כי בוצעו פתחים מסודרים ולא ברור להם מדוע נקבעה עלות תיקון בסך של 5,850 ₪. ביחס לליקוי זה, קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי התיקון הנדרש הינו לצורך פתיחת פתחי ביקורת אלו, ולכן אני מקבלת את הערכתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ומחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות תיקון זה בסך של 5,850 ₪.

ביחס לליקויים מס' 92 – 93 שעניינם בטענת התובעת לקיום סימני רטיבות בקירות של חלק מחדרי השירותים מצד הפרוזדורים בקומת הכניסה, טוען מהנדס הנתבעים כי מהנדסת התובעת לא רשמה היכן נמצא הליקוי בדיוק ולכן הוא לא התייחס לטענות לגופן. המומחה מטעם ביהמ"ש מצא סימני רטיבות בקירות המסדרון הגובלים עם חדרים 201, 202, 206, 207, 211, 217, 218, 107, 108, 109, 103, 104, 105, 111, 114, ו- 117. עוד קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי יש לבצע תיקוני איטום בחדרי הרחצה בחדרים אלו, עבודה הכוללת פירוק ריצוף ואיטום מחדש, וכי עלות התיקון הינה בסך של 41,600 ₪. משלא חלקו הנתבעים על קביעה זו, לא בסיכומיהם ולא בשאלות ההבהרה ששוגרו על ידם למומחה מטעם ביהמ"ש, ומאחר ובמועד הגשת התביעה תקופת אחריותה של הנתבעת 1 על ליקויי האיטום לא הסתיימה, מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת 1 באחריות בגין ליקוי זה, ולחייבה בעלות התיקון בסך של 41,600 ₪.

ביחס לליקוי מס' 100 , המומחה מטעם ביהמ"ש הוריד את עלות התיקון במענה על שאלות הבהרה ששוגרו לו, ולכן אין לכלול את עלות התיקון בגין ליקוי זה.

ביחס לליקוי מס' 101 שעניינו בטענת התובעת כי משטחי האבן המשתלבת עם משקים רחבים ועמוקים וקיימת שקיעה חוזרת. לטענת מהנדס הנתבעים לא נמצאו שקעים באבני ם המשתלב ות, אם כי יש להשלים חול בין אבני המשתלבת ולהשלים בטון בין אבני הגן לאבני המשתלבת וכי עלות התיקון הינה בסך של 500 ₪. המומחה מטעם ביהמ"ש מצא בבדיקתו כי קיימת שקיעה של ריצוף האבן המשתלבת באזורים מקומיים, וכי יש לבצע תיקונים מקומיים בעלות של 8,400 ₪. משלא התעוררה מחלוקת בשאלת האחריות לליקוי זה, ומשלא העלו הנתבעים טענות כלשהן לא בשאלות הבהרה ולא בסיכומיהם, מצאתי לחייב את הנתבעת 1 באחריות בגין ליקוי זה, ואני מקבלת את ההערכה של המומחה מטעם ביהמ"ש ומחייבת את הנתבעת 1 בגין עלות התיקון בסך של 8,400 ₪.

לסיכום חלק זה, מצאתי כי הנתבעת 1 אחראית בגין תיקון הליקויים שבסעיף 22 לעיל, וכי בסה"כ עלות התיקונים הינה בסך של 95,250 ₪.

בנוסף לליקויים ולעלויות שנקבעו בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בגין ליקויים שהיא תיקנה בעצמה בעלות של 52,000 ₪ ושבגינם צירפה חשבוניות מס [נספח ה' לתצהיר של מר וולף]. לשיטת התובעת ליקויים אלו קיבלו התייחסות של המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו, ומאחר והיא נאלצה לתקן בעצמה יש לחייב את הנתבעים בגין עלויות אלו. ביחס לטענה זו, מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח קיומם של ליקויים שהם באחריות הנתבעת 1 או מי מטעמה, ושתוקנו כבר על ידה באופן עצמאי. בעניין זה לא די להפנות לחשבוניות שצורפו על ידי התובעת שכן מוטל על זו לפרט את הליקויים שלטע נתה תוקנו בהתאם לחשבונית, ולהפנות לסעיפי הליקויים הרלוונטיים בחוות דעתה, ולהצביע על התייחסותו של המומחה מטעם ביהמ"ש ביחס לכל ליקוי בנפרד. משלא עשתה כן התובעת , הרי שלא שוכנעתי כי יש מקום לחייב את הנתבעת 1 או מי מטעמה בגין ליקויים נטענים אלו.

פיצוי כספי או תיקון עצמי -

בין הצדדים הוסכם, בסעיף 55(2) לחוזה הסטנדרטי , מנגנון של תיקון ליקויים בידי הקבלן לאחר דרישה של מפקח התובעת, ו בנוסף, במסגרת סעיף 57 לחוזה הסטנדרטי, נקבעה החובה למתן הודעה מוקדמת לקבלן על הליקויים.

אם כן, הצדדים עיגנו את זכותה וחובתה של הנתבעת 1 לבצע תיקונים במבנה, כאשר במקביל עולה המגמה בהלכה הפסוקה ובחוק המכר, כי בתביעות לליקויי בניה, ככלל יש ליתן לקבלן את הזכות לבצע את תיקון הליקויים, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם יחסי האמון בין הצדדים נתונים במשבר, או באותם מקרים שבהם היה סירוב ו/או התחמקות מצד הקבלן לבצע את התיקונים, או באותם מקרים בהם שבעל הדירה מסרב לאפשר לקבלן לבצע את התיקונים.

לעניין הזה, ראו את הדברים שהובאו בפסק-דין שניתן זה מכבר - ע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 (2003), שם נפסק כי:
"הנה-כי-כן, השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים (או ליתר דיוק, מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה תשובה חד-משמעית. הכול תלוי בנסיבות המקרה. כך למשל נפסק שכאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על-פי עלות התיקון לקבלן [ע"א 7799/01 ברזילי נ' שרביב בע"מ [3]. המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי -ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בספרו "חוק המכר (דירות)", תשל"ג-1973" פירוש לחוקי החוזים [...]. ככלל, כך מציין המחבר, הקונה אינו חייב לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה, ולמוכר אין זכות לתקנה. על-פי רוב, בידי הקבלן יכולת לתקן את אי-ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שהוזמן במיוחד לביצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, ובידו להוזיל את התיקון על-ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות באותו אתר. תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. על-פי רוב, תיקון הפגמים בידי חברת הבנייה הוא גם פתרון עדיף לקונה, על-כן נקבע הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בטרם יזכה את הקונה בתרופות אחרות, ואולם על-אף השיקולים שבגללם תיקון אי-ההתאמה בידי מוכר הדירה הוא בדרך-כלל הפתרון ההוגן והיעיל לאי-ההתאמה, ישנם מקרים שבהם פתרון זה איננו בא בחשבון, או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צורכי הקונה [...]. לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי".

בנסיבות המקרה נשוא ענייננו, ממכלול הראיות שהוצגו לפניי, התרשמתי כי התובעת לא פנתה לנתבעים בהודעה מוקדמת כמתחייב, בנושא הליקו יים נשוא התביעה, ולא נתנה הזדמנות נאותה לנתבעת 1 לבצע את התיקונים בעצמה, שכן ממכלול הראיות, הוכח לפניי כי לאחר שהמבנה נמסר לתובעת ואוכלס בחודש 9/2012, ובתום שנת הבדק ראשונה, נערך סיור במבנה (ביום 29/8/2013) וכן נערך פרוטוקול בדק שבמסגרתו נסקרו הליקויים שגולו במבנה, כאשר כל הליקויים הקשורים לנתבעת 1 בוצעו ואושרו ע"י המפקח משה, ומאז ועד להגשת התביעה מעולם לא פנתה התובעת לנתבעת 1 ו/או למי מטעמה בטענה לגילויים של ליקויים אחרים. התובעת הצביעה על פניה אחת בכתב מיום 26/5/2013, אם כי פניה זו נעשתה עוד לפני הבדיקה של שנת הבדק, כך שלאחר ביצוע תיקוני שנת הבדק לא הוצגו ראיות כלשהן שיכולות ללמד על כך שהתובעת נתנה לנתבעת 1 או מי מטעמה הזדמנות נאותה ובכלל לתקן ו/או להתייחס לליקויים נשוא התביעה.

בנסיבות אלו, ומאחר ולא שוכנעתי כי התובעת נתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים, מחד גיסא, ומאידך גיסא לאור חלוף הזמן מאז מסירת המבנה לתובעת ומאז הגשת התביעה, סבורני כי אין מקום למתן צו המאפשר לנתבעת 1 או מי מטעמה לבצע את התיקונים בעצמם בשלב הזה, שכן אפשרות כזו תחייב את הצדדים לחדש את הקשר ביניהם לאחר שזה נותק וביניהם התגלע סכסוך משפטי כזה, והדבר עלול להביא לתביעות חדשות בין הצדדים. לכן, אני סבורה כי יהיה זה צודק וראוי כי במקום לאפשר לנתבעת 1 לבצע את תיקון הליקויים בעין, לחייב אותה במתן פיצוי כספי לתובעת המשקף את עלות התיקון לו היה נעשה על ידי הנתבעת 1 בעצמה, קרי עלות התיקונים עליה הצביע המומחה מטעם ביהמ"ש – המהנדס רפאל כפי שהובאה בסעיפים 22-23 לעיל, ללא תוספת מע"מ וללא תוספת של 30% (עלות התיקון ע"י קבלנים מזדמנים), קרי בסך של 95,250 ₪.

סוף דבר
לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי.

אני מחייבת את הנתבעת 1 ואת הנתבעים 2 ו- 3 בתוקף התחייבותם החוזית עליה עמדתי לעיל, , כולם ביחד וכל אחד לחוד, לפצות את התובעת כמפורט בסעיפים 22-23 לעיל , בסך של 95,250 ₪ .

בנוסף אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪, ובשכר טרחת בא כוחה בסכום כולל של 13,000 ₪.

על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הנ"ל תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק-דין זה לידיהם, אחרת - יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא עותק של פסק-הדין לידי הצדדים, באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, כ"ג טבת תש"פ, 20 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.