הדפסה

בית משפט השלום בנצרת ת"א 39861-06-16

בפני כב' השופט הבכיר, יוסף סוהיל

תובעים

1.אריק בלקינד
2.אריק בלקינד ייעוץ וניהול פרויקטים בע"מ
3.אגודת המים בעמק הירדן אג"ש מס' 570025312
ע"י ב"כ עוה"ד וינר רזניק

נגד

נתבעים
1.כחלית ניהול פרויקטים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דודי לוי ושות'

2.עזבון המנוח אברהם יצחק הר שגיא ז"ל
באמצעות מנהל העזבון אריה הרשטיק

3.דפנה רחל פומרנץ
ע"י ב"כ עוה"ד דוד לוי ושות'

פסק דין

פתח דבר
זוהי תביעה כספית להשבת סך 744,304 ₪ (ללא מע"מ), שלטענת התובעים הם שילמו לנתבעים ביתר. בשלב מאוחר של ההליך, ולאחר תום שמיעת הראיות, עתרו התובעים לתיקון סכום התביעה, בכך שיתווסף רכיב המע"מ לסכום הנתבע, וסכום התביעה יועמד על סך 870,835 ₪ . בהחלטתי מיום 07/06/2020 נעתרתי לבקשה לתיקון הסכום הנתבע, כאמור.

הנתבעת 1 (להלן: "כחלית") הינה חברה בע"מ, העוסקת בניהול פרויקטים. הנתבע 2, אבי הר שגיא ז"ל (להלן: "המנוח"), היה בעת הרלוונטית בעל המניות והמנהל של 'כחלית'. עוד בעת הגשת התביעה המקורית המנוח כבר היה חסוי, והגנתו נוהלה באמצעות "הקרן לטיפול בחסויים", ובאמצעות עזבונו.
עם פטירתו, התמנה אחיו של המנוח, אריה הרשטיק, למנהל עזבון זמני, והיה לבעל המניות ומנהל 'כחלית' מאז 2016 ואילך (להלן: "אריה").
הנתבעת 3, בתו של המנוח, שימשה ומשמשת סגנית מנהל ובעלת מניות ב- 'כחלית' (להלן : "דפנה").

(ההדגשות אינן במקור, אלא אם צויין אחרת).

יצויין, כי הגנת הנתבעים כולם הוגשה תחת כתב הגנה אחד. עם זאת, בדיון מ-14/6/17 הופרד הייצוג באופן שאריה יצג נתבע 2, ומשרד עו"ד דוד לוי יצג את הנתבעות 1 ו-3. אלא שבשני דיוני ההוכחות, נרשם כי אריה מייצג את הנתבעים 1 ו-2, בעוד עו"ד לוי מייצג נתבעת 3 בלבד. בבקשות שונות שהוגשו מטעם הנתבעים נרשם כי עו"ד לוי מייצג כל הנתבעים. ובבוא העת להגשת סיכומים בכתב, סיכומי הנתבעת 1 הוגשו בנפרד מסיכומי הנתבעים 2 ו-3 (שהוגשו יחדיו). המעיין בסיכומי הנתבעים ייווכח כי עיקר הטענות פורטו בסיכומי הנתבעת 1.

רקע והשתלשלות העניינים
ביום 4/02/2010 התקשרה התובעת 3 (להלן: "אגודת המים") בהסכם עם התובעת 2 (להלן: "בלקינד"), לניהול, הקמה, ביצוע פיקוח ותכנון פרויקט, שיתואר להלן (ההסכם צורף כנספח ב' לת/4). בהתאם להסכם, 'בלקינד' זכאית לשיעור של 5% מהסכומים שישולמו על ידי המדינה ל 'אגודת המים' עבור הפרויקט (להלן: הסכם האגודה").

התובע 1, אריק בלקינד, היה בעת הרלוונטית מנהל פרויקטים מטעם 'בלקינד' (להלן: "אריק").
במאמר מסוגר יצויין, כי בכתב התביעה לא נטען כי התובע 1 היה בעל מניות ב- 'בלקינד' אך הוברר כי הוא זה שייצג את 'בלקינד' ופעל בשמה, וההתקשרות עם 'כחלית' הושפעה מההיכרות ויחסי האימון שהיו בינו לבין המנוח.

נטען בתביעה, כי 'בלקינד' ניהלה באמצעות אריק "פרויקט לניהול הקמת מפעל מים להשבת קולחי ביתניה, מפעל להתפלת מי המוביל המלוח, הקמה ושדרוג תחנות השאיבה, הנחת קווי מים והקמת מאגרים עבור אגודת המים בעמק הירדן" (להלן: "הפרויקט"), והכל בכפוף לאמור בהסכם שבין 'אגודת המים' לבין מדינת ישראל, אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת ת"א 1292/98 (להלן: " הסכם הפשרה") (ראה סעיף 12 לתביעה).

מכוח 'הסכם האגודה', התקשרה 'בלקינד' בהסכם מיום 4/3/2010 עם 'כחלית', באמצעות המנוח, לפיו תספק 'כחלית' שירותי ניהול הביצוע של הפרויקט, אשר אמור להיות במימון הרשות הממשלתית למים וביוב (להלן: "הסכם כחלית" ו-"רשות המים/המדינה" בהתאמה) ('הסכם כחלית' צורף כנספח ג' לת/4).
תמורת מתן שירותי הניהול, תשלם 'בלקינד' למנוח, באמצעות 'כחלית', שיעור של 54% מתוך חלק מוגדר מהסכומים שישולמו ל'בלקינד' על ידי 'אגודת המים', מהסכומים שיועברו לה ע"י המדינה (רשות המים) למימון הפרויקט.
במסגרת 'הסכם כחלית', התחייב המנוח לתת באופן אישי שירותי ניהול התכנון ופיקוח על הפרויקט.
ביום 4/03/2010 התקשרה 'בלקינד', בהסכם עם חברת מז-לט פרויקטים, ניהול וייעוץ בע"מ (להלן: "מז-לט"), במסגרתו התחייבה 'מז-לט' לספק שירותי ניהול התכנון של הפרויקט (להלן: "הסכם מז-לט"). תמורת מתן שירותי הניהול, ישולם ל'מז-לט', שיעור של 6% מתוך חלק מוגדר מהסכומים שישולמו ל'בלקינד' על ידי 'אגודת המים' (העתק מ'הסכם מז-לט' צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

בכתב התביעה נטען, כי הצדדים הסכימו, בעל פה, כי התמורה לה זכאית 'מז-לט', תשולם ל'כחלית'. קרי, ב'לקינד' תשלם ל'כחלית' תמורה בשיעור של 60% שהם חלקה שלה וחלקה של 'מז-לט', ובין 'כחלית' לבין 'מז-לט' " תתבצע התחשבנות והעברת כספים" (סעיף 19.2 לכתב התביעה).

עוד נטען בתביעה , כי בהתאם להוראות ההסכמים שנחתמו בין הצדדים בנוגע לפרויקט, 'אגודת המים' הינה צד שלישי להסכמים אלו ונחשבת כמוטב הזכאי, על פי דין ו/או על פי הסכם, לדרוש את קיום חיובי הצדדים לרבות לתבוע בגינם ומכוחם. מה גם, התמורה שמגיעה ל'כחלית' ו'מז-לט' בהתאם להסכמים נגזרת מהתשלומים שיושלמו על ידי 'אגודת המים' ל'בלקינד'. היינו, זכאותם של 'כחלית' והמנוח לקבל התמורה קמה רק לאחר ש'בלקינד' תקבל מתשלום מ'אגודת המים' (ראו סעיף 13.1 ל 'הסכם כחלית').

עוד נטען, כי בחודש 7/2015 הפסיקה 'בלקינד' להעביר את התשלומים השוטפים הקבועים ל'כחלית' מאחר ו'אגודת המים' והמדינה לא אישרו תקציבים נוספים עבור הפרויקט (סעיף 38 לכתב התביעה).

טענות התובעים
לטענת התובעים, בטרם תחילת הפרויקט, הוסכם בין הצדדים, כי התמורה בגין שירותי הניהול תשולם בתשלומי מקדמות חודשיים בסכומים קבועים, וכי בסוף הפרויקט תבוצע בין הצדדים התחשבנות סופית. היה וימצא, כי קיימת יתרת תשלום מ'אגודת המים' ל'בלקינד', יועבר ל'בלקינד' הסכום, והלה תעביר ל'כחלית' ו'מז-לט' (באמצעות 'כחלית') את חלקן על פי ההסכמים (סעיף 22 לכתב התביעה).
לטענת התובעים, ס"כ הסכומים ששולמו ע"י רשות המים ל'אגודת המים' עבור ה פרויקט עמד על – 193,038,208 ₪ (לפני מע"מ), וכמוסכם, 'כחלית' הייתה זכאית ל- 60% מתוך 5% מהסכום הנ"ל, היינו לסך 5,791,146 ₪ (לפני מע"מ) (ר' סעיפים 44 ו- 45 לכתב התביעה).
בעוד שבפועל שולם ל'כחלית' סכום מצטבר של 6,841,000 ₪ (עד חודש 08/2015); היינו שולמו לה תשלומי יתר בסך 1,049,854 ₪.

לטענת התובעים, במהלך שנת 2012 פנה המנוח ל'בלקינד' וביקש לקבל תשלום נוסף בהיקף של 1,220,000 ₪, וזאת ללא קשר לתשלומים השוטפים החודשיים (סעיף 27 לכתב התביעה, וסעיף 22 לסיכומי התובעים), באמתלה שהוא זקוק לסכום הכסף על מנת לסייע בהליך גירושיה של בתו דפנה, ולצורך רכישת חלקו של בעלה בבית המגורים. המנוח התחייב ל'בלקינד', כי התשלומים הללו יקוזזו ויופחתו מהסכומים להם יהיו הנתבעים זכאים מכוח ההסכם, במסגרת ההתחשבנות שתבוצע בעתיד (סעיף 28 לכתב התביעה, וסעיף 23 לסיכומי התובעים).
נוכח התחייבותו הנ"ל של המנוח, ויחסי האמון וההכרות רבת השנים אשר שררה בין הצדדים, הסכימה 'בלקינד' לשלם סכום נוסף ל'כחלית' בשלושה תשלומים חודשיים: 1/2012, 2/2012, 9/2012, בנוסף לתשלומים השוטפים החודשיים אשר שולמו לה (המהווים כזכור את חלקה של 'כחלית' וחלקה של 'מז-לט') (סעיפים 29, 30 לכתב התביעה, סעיף 24, 25 לסיכומי התובעים).

לטענת התובעים, גם כשהחל משנת 2013 חלה ירידה בהיקף ההשקעות הכספיות שאישרה רשות המים לפרויקט, ובהמשך, בשנת 2014 חלה ירידה דרסטית עוד יותר, ו עקב כך זכאותה של 'כחלית' לכספים הלכה ופחתה, הועברו ל'כחלית' תשלומים חודשיים באופן רציף, וזאת לבקשתה, ועל-מנת לשמור על יציבותה, תוך תקווה שהמשך הפרויקט יאושר בקרוב על-ידי רשות המים, וכשהיה ברור לצדדים כי מדובר בתשלומים על חשבון ולא בגין שירותים שכבר ניתנו ע"י 'כחלית' (סעיפים 34 עד 37 לתביעה). תשלומי המקדמות ל'כחלית' הופסקו כליל בחודש יולי 2015, כשהתברר כי רשות המים ו'אגודת המים' אינן מאשרות תקציבים נוספים לפרויקט ( סעיף 38 לתביעה, ראו גם סעיפים 28 עד 30 לסיכומי התובעים).

לטענת התובעים, מתשלומי היתר הנ"ל יש להפחית סך של 305,550 ₪, סכום המגיע ל 'כחלית' בהתאם ל'הסכם כחלית' נוכח זכאותה החלקית לדמי פיקוח, וזאת מתוך המקדמה ששולמה להבטחת האספקה ומחיר צנרת שתירכש בעתיד.
יוצא אפוא, לגרסת התובעים, כי חובם של הנתבעים, ש מקורו בתשלומים עודפים, הסתכם נכון לחודש 07/2015 בסך של 744,304 ₪ (לא כולל מע"מ) (סעיפים 39 ו- 40 לכתב התביעה, וסעיפים 33, 34, 35 לסיכומי התובעים).

במהלך חודש 9/2015 פנו התובעים בכתב למנוח ולדפנה על מנת להסדיר את תשלום החוב. בתשובתו מיום 8/10/2015 , המנוח לא התכחש לקיום החוב או לחובתו להשבת התשלומים העודפים. העניין אף נבדק על ידי המזכירה של 'כחלית', גב' אינה ורשקוב, ללא שהועלתה כל הסתייגות מדרישת התובעים (ראו העתק המכתבים צורפו נספחים ה', ו', ז', ח' לת/4). בחודש 11/2015 הפסיק המנוח באופן חד-צדדי פעילותו בפרויקט ללא הודעה מוקדמת. בעקבות זאת, התקיימה בין הצדדים פגישה במסגרתה נכחו המנוח ודפנה, אשר חזרו ואישרו את החוב הנטען, והצדדים אף דנו בפריסת החזר החוב (ראו סעיפים 45, 46, 47 ו48 לכתב התביעה).

המנוח ודפנה נהגו ב'כחלית' כעסק פרטי וכחברה משפחתית, ועירבו פעילות ונכסים בינם לבין 'כחלית'. לטענתם, אמנם הסכומים הנוספים שולמו ל'כחלית', אך בפועל היו מיועדים למנוח ולדפנה עבור רכישת מלוא הזכויות בדירת המגורים המשותפת של דפנה ובן זוגה עקב גירושיה. משכך, המנוח ודפנה התעשרו שלא כדין, מתשלומי היתר ששולמו ל'כחלית', וחייבים הם, אישית, יחד ולחוד עם 'כחלית' , בהחזר הסכומים הנוספים (סעיפים , 56 עד 61 לכתב התביעה, וסעיפים 117 ו 118 לסיכומי התובעים).

טענות הנתבעים

בניגוד לנטען בתביעה (סעיפים 22 עד 26 לתביעה), הוסכם כי התמורה תשולם בהתאם להתקדמות הפרויקט, אך התובעים כפו על 'כחלית' תשלומים חודשיים, שלא בהתאם להתקדמות הפרויקט (סעיפים 23 – 24 להגנה).

התשלומים החודשיים שהועברו ל'כחלית' בשנים 2013 עד שהופסקו בחודש יולי 2015, הועברו כדי לכסות חלק קטן מנזקי 'כחלית', עקב החריגה המשמעותית מלוח הזמנים המתוכנן של הפרויקט, ועצירת העבודות בניגוד להסכם (סעיף 27 לכתב ההגנה).
כבר בשלב זה אומר כי דין טענה זו להידחות. הנתבעת 1 חזרה על טענה זו בסיכומיה (סעיף 103), אם-כי בשני המקרים נטענה בעלמא וללא כל ביסוס בחומר הראיות.

עוד לטענת הנתבעים, לא שולמו ל'כחלית' תשלומים עודפים כלשהם, אדרבא כל התשלומים ששולמו ל'כחלית' שולמו כדין, להם היתה 'כחלית' זכאית במועד תשלומם. במועד ביצוע התשלומים הנוספים, (בסך 1,220,000 ₪ כנטען), הייתה זכאית 'כחלית' לקבל סכומים העולים בהרבה על הסכומים ששולמו לה. כך למשל, בתחילת שנת 2012 בטרם ביצוע התשלומים הנוספים היו התובעים חייבים ל'כחלית' כ- 800,000 ₪. גם בסוף שנת 2012 לאחר ביצוע התשלומים הנוספים נותרו התובעים חייבים ל'כחלית' סך נוסף של 600,000 ₪. לטענתם, לא היה מדובר בסכומים נוספים/"חריגים", אלא בסכומים להם הייתה זכאית 'כחלית' מכוח ההסכם. מה גם, התשלומים הנוספים שולמו בפיגור רב בניגוד לתנאי ההסכם שלפיהם מדי רבעון תועבר ל'כחלית' יתרת הזכות המצטברת המגיעה לה (סעיפים 24 ו- 25 לכתב ההגנה).

לטענתם, אין קשר בין התשלומים שבוצעו ל'כחלית' לבין גירושיה של דפנה. התשלומים ששולמו היו עבור העבודות שבוצעו על ידי 'כחלית' בפרויקט (סעיף 26 לכתב ההגנה).
הנתבעים מעולם לא נהגו ב'כחלית' כחברה משפחתית. התובעים לא העלו כל טענה המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות מעל 'כחלית' ויחוס חובותיה למנוח ודפנה באופן אישי (סעיף 41 לכתב ההגנה).

אריק ו'בלקינד' זכאים לדמי ניהול בגובה 5.4% (ולא 5%) מתשלומי המדינה לפרויקט, דבר המשפיע מן הסתם, על חלקה של 'כחלית' בתמורה המגיעה לה. המדובר בהפרש משמעותי משמדובר בפרויקט בשווי של כ- 300 – 400 מיליון ₪. לטענתם, התובעים רימו אותם לגבי גובה התשלומים שהעבירה המדינה לפרויקט, חשד שהתחזק במסגרת גילוי מאזני 'אגודת המים' בהם נרשמו תשלומי המדינה בסכומים שונים מהסכומים שעליהם הצהירו התובעים (סעיף 28 לכתב ההגנה).

המנוח ודפנה מעולם לא הודו בחוב הנטען, והמנוח אף לא היה במצב בריאותי לעשות כן. המנוח לא השיב למכתב ששלחה אליו 'בלקינד', ולא חתם על המכתב מיום 8/10/2015, שלטענת התובעים הודה בו בקיום החוב (סעיפים 30 ו- 32 לכתב ההגנה).

הנתבעים תוהים כיצד מצפים התובעים מ'כחלית' להמשיך לספק שירותים לפרויקט בחודש 11/2015, כאשר התשלומים הופסקו באופן חד-צדדי כבר בחודש 7/2015 (סעיף 31 לכתב ההגנה).

חוות דעת רואה החשבון וליד סלאמה - המומחה מטעם בית המשפט

בשלב ההליכים המקדמיים, התעוררה מחלוקת בין הצדדים, באשר לגילוי ועיון בכרטיסי הנהלת חשבונות של 'אגודת המים' שמספריהם 61203 ו- 40299 לשנים 2009 – 2015.
ביום 25/10/2018 ניתנה החלטה בעניין זה לפיה מונה רואה החשבון, וליד סלאמה, כמומחה מטעם בית המשפט לשם חקירה שמטרתה בדיקת כרטסת החשבונות הנ"ל. לרבות החלקים המושחרים, ואיתור הפרויקטים הנכללים בהסכם והרלוונטיים למחלוקת בין התובעים לבין 'כחלית'. כן, התבקש המומחה לאתר ולפרט כל סכומי השקעות (הפרשות) המדינה בפרויקטים אלה משנת 2009.

ביום 28/02/2019 הוגשה חוות דעת המומחה (סומנה ב/1). המומחה הגיע למסקנה כדלקמן:
"מצאנו, כי אכן הסעיפים או ההעברות שהושחרו אינם רלוונטיים לפרויקט הקמת מפעל "מים להשבת קולחי ביתניה" כיוון שהם שייכים לפרויקטים ונושאים אחרים בין רשות המים לבין אגודת המים בעמק הירדן [התובעת 3], ולכן אין להם שום השפעה על התביעה הניצבת בפנינו.
לכן עולה, כי ההשחרה ו/או ההסתרה מטרתה הייתה למנוע העברת מידע חסוי שאינו רלוונטי כלל וכלל לנתבעים 1 עד 3.
ולסיכום, אנו מסיקים, כך כי לא נפל כל פגם אשר משפיע כתוצאה מפעולת ההשחרה הנ"ל".

בהמשך חוות דעתו התייחס המומחה, בין היתר, למקדמות ששולמו ע"י המדינה כמצויין בכרטסת מספר 40299 הנ"ל, בזו הלשון:
" נעשתה ביקורת מעמיקה ומלאה על כרטסת הנהלת החשבונות בין אגודת המים בעמק הירדן לבין רשות המים. מהביקורת הזו עולה, כי מבחינה חשבונאית, הרישום בסעיף המקדמות הינו מהימן ומשקף באופן נאות את ההתחשבנות בין שני הגופים.
יש לציין כי בעת ההתחשבנות, חלק מהכסף מועבר באופן ממשי לחשבון הבנק וחלק השני מקוזז מיתרת התקבולים מהמדינה. בכרטסת, רישום זה הינו תקין ותואם את עקרונות החשבונאות המקובלים.
לגבי סוגיית ההשחרה, העיקרון המנחה הינו עיקרון שמירת הסודיות אשר דנו בו בהרחבה בבדיקת כרטיס הבנק (ראה סעיף א') ואינו משפיע על הסוגיה אשר עמדה בפנינו".

ועוד, בחוות דעתו התייחס המומחה לחלוקת הכספים בפרויקט בין 'בלקינד' לבין 'כחלית':
"1. נתגלתה התאמה מלאה בין כרטסות הנהלת החשבונות של חב' אריק בלקינד בע"מ לבין חב' כחלית ניהול פרוקיטים בע"מ.
2.נתגלתה התאמה במועדי העברת הכספים בין אגודת המים לבין חב' אריק בלקינד בע"מ וחב' כחלית ניהול הפרויקטים בע"מ.
3. בשנת 2012 בוצעו תשלומים חריגים מחב' אריק בלקינד בע"מ לחב' כחלית ניהול פרויקטים בע"מ וזאת בהתאם לפירוט הבא:

תאריך העברה
סכום העברה כולל מע"מ
1.1.2012
487,200 ₪
15.3.2012
348,000 ₪
9.10.2012
585,000 ₪
סה"כ
1,420,200 ₪

4. בהתאם להתפלגות התשלומים לחב' כחלית ניהול פרויקטים בע"מ ובמהלך השנים 2010-2015, החברה עומדת על יתרת חובה 1,049,854 ₪ במצטבר".

בסוף חוות דעתו המומחה סיכם ממצאיו ומסקנותיו, כהאי לישנא:
"1. החלקים המושחרים בכרטיס 61203 לשנים 2009 עד 2015, אינו רלוונטי לבירור המחלוקת בין הצדדים.

2. החלקים המושחרים בכרטיס 40299 לשנים 2009 עד 2015, אינו רלוונטי לבירור המחלוקת בין הצדדים.

3. סכומי השקעות (ההפרשות) המדינה בפרויקטים משנת 2010 עד 2015 הסתכמו כדלקמן:
בשנת המס 2010 סך של 14,184,316 ₪
בשנת המס 2011 סך של 63,163,104 ₪
בשנת המס 2012 סך של 65,432,130 ₪
בשנת המס 2013 סך של 29,538,129 ₪
בשנת המס 2014 סך של 15,832,644 ₪
בשנת המס 2015 סך של 4,887,885 ₪
ובסה"כ הסתכמו ההשקעות בסך של 193,038,208 ₪

אין כל השקעה (הפרשה) של המדינה בפרויקטים בשנת המס 2009, כיוון שההסכם בין אגודת המים בעמק הירדן- אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, לבין אריק בלקינד בע"מ ייעוץ וניהול פרויקטים בע"מ, נחתם ביום 04/02/2010".

ביום 28/03/2019 ניתנה החלטה המתירה הפניית שאלות הבהרה למומחה על ידי בא כוח הנתבעים, והמומחה נתן תשובותיו ביום 21/05/2019 .

יצוין, כי המומחה מטעם בית המשפט זומן ע"י הנתבעים לחקירה נגדית, ובישיבת ההוכחות מיום 13/02/2020 נחקר ארוכות על אודות חוות דעתו.

עדים וראיות

במסגרת שמיעת הראיות, העידו מטעם התובעים: דרור אדם, שמש כחשב 'אגודת המים' (להלן: " דרור") (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/1); התובע 1 (להלן: "אריק") שימש באמצעות 'בלקינד' כמנהל הקמת הפרויקט שהיה במימון הרשות הממשלתית למים וביוב (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/4).
מטעם הנתבעים העידו : הנתבעת 3 (להלן: " דפנה") (תצהיר עדותה הראשית סומן נ/1); שמעון יעקב, עובד ב'כחלית', מי שהתבקש לפנות המשרדים וארכיון התיקים מאתר הפרויקט בעמק הירדן (להלן: "יעקב") (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/2); אריה הרשטיק, (להלן: "אריה") אחיו של המנוח, בעל המניות ומנהל את 'כחלית' משנת 2016, ועתה משמש מנהל זמני לעיזבון המנוח (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/3).

דיון והכרעה
לאחר בחינת כלל הראיות וטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. אבאר.

כספים ששולמו ביתר, האמנם?
כבר אומר, כי השאלה אם התשלומים הנוספים (בסך 1,220,000 ₪) שולמו לנתבעים בנסיבות
כנטעם ע"י התובעים, או בנסיבות כנטען ע"י הנתבעים, העיקר הוא שמדובר בתשלומים ששולמו ע"י התובעים לנתבעים ע"ח התמורה המגיעה מכוח 'הסכם האגודה' ו'הסכם כחלית'; מה גם שאין חולק בין הצדדים באשר לס"כ התשלומים ששולמו ע"י התובעים לנתבעים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכום ששלמה 'בלקינד' ל'כחלית' עומד על סך 6,841,000 ₪ (לא כולל מע"מ) (ראו סעיף 47 לסיכומי הנתבעת 1, וסעיף 110 לסיכומי התובעים).
כן, אין חולק, כי מגיע ל'כחלית' זיכוי בסך 305,550 ₪, אשר יש להפחית ו מהסכום העודף ששולם לה (המהווה חלקה של 'כחלית' בדמי פיקוח מתוך המקדמה ששולמה להבטחת האספקה ומחיר צנרת לכשתירכש בעתיד) (סעיף 35 לסיכומי התובעים).

אין גם חולק, כי 'כחלית' זכאית לתשלום בשיעור 60% (כולל חלקה של 'מז-לט'). מתוך חלק מוגדר מהסכומים שישולמו ל'בלקינד' על ידי 'אגודת המים', מהשקעות רשות המים בפרויקט (סעיף 12.1 ל'הסכם כחלית').
זאת משום שהסכומים המגיעים ל'כחלית', נגזרים מהשקעות רשות המים בפרויקט, וליתר דיוק מהתקבולים שהעבירה רשות המים ל'אגודת המים'. בכתב התביעה נטען, כי סכום השקעות רשות המים בפרויקט עמד על סך 203,243,949 ₪ (נספח ז' לכתב התביעה, נספח ה' לת/4). הנתבעים הכחישו תשלומי היתר ואופן חישובם, ואף טענו כי ס"כ סכומי ההשקעה שהועברו לאגודת המים היו גבוהים יותר, ומשכך, היתה זכאית 'כחלית' לסכומים גבוהים יותר.

המומחה בחן ובדק את כל הנתונים, לרבות כרטסת הנהלת החשבונות של רשות המים וכרטסת החשבונות של אגודת המים, ומצא כי אכן השקעות רשות המים בפרויקט הסתכמו בסך של 193,038,208 ₪ (לא כולל מע"מ) כטענת התובעים. כן, כאמור, קבע המומחה כי החלקים המושחרים ב כרטסת החשבונות (שמספריהם 61203 ו- 40299) לשנים 2009 עד 2015, אינם רלוונטיים לפרויקט נשוא המחלוקת.

הלכה פסוקה היא, כי מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות בית המשפט. בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפניו, ורשאי הוא לדחות מסקנתו של המומחה או לבור חלקים מחוות דעתו – ע"א 974/91 עמידר חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ (5) 104 (1997); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח (2) 583 (2004); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים, פ"ד (3) מז 240, עמ' 262-263 (1993); ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אסעד קנג, פ"ד נ(1) 499, פיסקה 11 (1996).
עם זאת, ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט הזוכה למעמד מיוחד, בהיעדר טעות בולטת (ר' ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 936, 949 (2002)); אם-כי, שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט.
במסגרת שיקול דעתו רשאי בית-המשפט לסטות במקרים מסוימים, מחוות-דעת המומחה, באופן מלא או חלקי.

ולענייננו, התרשמתי כי חוות דעת המומחה נערכה באופן יסודי, מקצועי, מקיף ומעמיק. לא מצאתי לסטות מחוות דעת המומחה ואני רואה בקביעותיו ומסקנותיו נקודת מוצא באשר לקביעת גובה סכום השקעות רשות המים בפרויקט. המומחה קבע, כי רשות המים העבירה לאגודת המים סך 193,038,208 ₪ (לפני מע"מ) בגין הפרויקט. קביעה זו לא נסתרה ע"י הנתבעים.

המומחה קבע בחוות דעתו, כי יש התאמה מוחלטת בין כרטסות רשות המים לבין כרטסות אגודת המים, ראיה לאמינות ומהימנות הרישומים:
"נעשתה ביקורת מעמיקה ומלאה על כרטסת הנהלת החשבונות בין אגודת המים בעמק הירדן לבין רשות המים. מהביקורת הזו עולה, כי מבחינה חשבונאית, הרישום בסעיף המקדמות הינו מהימן ומשקף באופן נאות את ההתחשבנות בין שני הגופים".

בחקירתו הנגדית העיד המומחה כי ביסס קביעותיו באשר להשקעות רשות המים על כרטסת הנהלת החשבונות של רשות המים הנמצאת בספרי אגודת המים (נ/1 לחוות דעתו):
"לשאלת בית המשפט, איך הגעת לסכום 203,223,208 ₪ בנ/6
ת. אני לקחתי את הכרטיס והסתמכתי על הכרטסת של רשות המים בספרי אגודת המים, שם צוין שאני סיכמתי אותה אחד אחד, והגעתי לסכום הזה" (עמ' 81 ש' 5 עד ש' 7).

בהמשך, סיפק המומחה תשובות מניחות את הדעת לאי-ההתאמה בסכומים השונים המופיעים בנספחים השונים של חוות דעתו, וכך העיד:
"ש.אני מפנה לנספח נ/6 בעמוד האחרון, שם כתוב שהשקעות המדינה 203,223,208 ₪, אני מפנה אותך לנספח נ/3 אנו רואים שהשקעות המדינה הם 202,603,155 ₪? אני מפנה לחוו"ד שלך עמ' האחרון של חוות הדעת וכאן אתה אומר שהשקעות המדינה סה"כ השקעות 193,038,208 ₪
ת. נכון.
ש. תסביר מה אמת, רואים שלושה מספרים
ת. הסכום בנ/6 כולל את המקדמה בסך 10,185,000 ₪, אם נוריד את זה נגיע לסכום שבחוות דעתי שהוא 193,038,208 ₪. אם אתה רוצה שהשקעות המדינה 203 מיליון התובעת תסכים, זה עניין של המע"מ
ש. מה סכום השקעות המדינה
ת. 203,223,208 ₪ כולל המקדמה
ש. מהסכום הזה צריך לחשב
ת. כן. 193 ציינתי שיש עניין של מקדמות.
ש. איפה ציינת שזה לא כולל מקדמות?
ת. יש את הנספח שם רואים את הסכום עם המקדמות ובלי המקדמות" (עמ' 85 ש' 2 עד ש' 16).

כאמור, סכום ההשקעות של רשות המים בסך 193,038,208 ₪, כפי שקבע המומחה, אינו כולל את המקדמה משנת 2013 בסך 10,185,000 ₪ (ראו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שנסרקו תחת ב/1). משכך, סכום ההשקעות של רשות המים בפרויקט, כולל המקדמה, עומד על סך 203,223,208 ₪. מה גם, יתרת החוב אליה הגיע המומחה בחוות דעתו, בסך של 1,049,854 ₪, הוא סכום החוב לפני הפחתת הזיכוי המגיע ל'כחלית' בסך 305,550 ₪, שאם יופחת סכום זה יתקבל הסך של 744,304 ₪, הוא סכום התביעה לפני מע"מ. בחקירתו הנגדית היטיב המומחה לנמק את ההפרש (1,049,854 ₪) בין הסכום ששולם ל'כחלית' ביתר (סך 6,841,000 ₪) , ובין הסכום לו היתה זכאית 'כחלית' בפועל (5,791,146 ₪), בזו הלשון:
"ש. נא אשר שבעצם מתוך 12 מילש"ח האלה אם מחשבים 60% מגיעים לסכום 7,456,740 ₪? ראינו שמתוך הסכום מגיע לכחלית 7,456,740 ובנספח נ/6 ראינו שכחלית קיבלה 6,841,000 ₪ וההפרש הוא 615,741 ₪ לטובת כחלית, איך אתה מסביר את זה?
ת. סיכום התחשבנות בגדול, (נ/7) סה"כ השקעות של המדינה מופיע בעמודה הימנית בדף האחרון של נ/6 והוא 203,223,208 ₪ * 5% יוצא 10,161,160 ₪, מגיע לכחלית 60% מהסכום הזה, יוצא 6,096,696 ₪, שולם לכחלית לפי כרטסת כחלית ללא מע"מ 6,841,000 ₪, תשלום יתר יוצא 744,304 ₪. יש לי עוד דרך להגיע לאותו סכום, סה"כ הפרויקט ללא מקדמה להבטחת מחיר זה היה 193,038,208 ₪ נכפיל ב 5% יצא 9,651,910 ₪ לכחלית מגיע 60% זה יוצא 5,791,146 ₪ שולם 6,841,000 ₪, נגיע לתשלום יתר 1,049,854 ₪. מגיע להם את החלק מהמקדמה זה נושא שלא נסגר ביניהם, מפחיתים את המקדמה 305,550 ₪ מגיע לתשלום יתר 744,304 ₪ שזה אותו סכום שהגעתי אליו בשיטה הקודמת" (עמ' 79 ש' 13 עד 23).

הסבריו של המומחה באשר לדרכים לפיהן ביצע את חישוב תשלומי היתר מניחים את הדעת, ומובילים לאותה תוצאה.

בחקירתו אישר המומחה כי כל הנתונים בכרטסות, לרבות של אגודת המים מבוקרים ומוגשים לרשויות המס, וכך העיד:
"ש. כרטסות הן בסיס לדוחות כספיים
ת. תמיד
ש. האם נבדקות באופן שותף (צ"ל: "שוטף") על ידי רו"ח
ת. לא תמיד שותף (צ"ל: "שוטף"), יש מנהל כספים בעסק ורו"ח, יש בד"כ הנהלת חשבונית מקומית וגם רואה חשבון, ובעסקים אלה זה מופרדים, עריכת ביקורת זה תפקיד של רו"ח, כל דבר שהוא חושב הוא מעמיד בבדיקה, כאשר רו"ח בודק מאזן מבוקר, יש אחריות לחתימה על המאזן
ש. את הדוחות הכספיים מגישים למס הכנסה
ת. בין היתר למס הכנסה, אבל גם לבעלי המניות, מנכלים, מוסדות כמו בנקים או מדען ראשי
...
ש. יש להגיש את הדוחות גם לרשם האגודות
ת. כן.
ש. יש להניח שכל הביקורת הזו נעשתה חוץ מהביקורת שלי
ת. אין כל קשר לבין הביקורת שלי, שם הביקורת היא חובה, ואני עשיתי ביקורת לפי מינוי בימ"ש" (עמ' 87 ש' 7 עד 21).

עדות זו של המומחה מלמדת, בין היתר, על אמינות הכרטסות המנוהלות ע"י 'אגודת המים'.

לא נעלם מעיני, כי מסקנותיו של המומחה באשר לסכום השקעות רשות המים אינן מתיישבות עם מספר מסמכים שצורפו לחוות דעתו, כגון, המסמך שכותרתו "חיובי 'בלקינד' להשבה" (נ/7 לחוות דעת המומחה), לפיו למדים כי 'בלקינד' קיבלה מהאגודה סך של 12,427,903 ₪ לא כולל מע"מ, כך שיוצא כי השקעות רשות המים בפרויקט עמדו על סך 230, 146,352 ₪ (ולא 203,223,208 ₪). אף בחקירתו הנגדית לא סיפק המומחה תשובה מניחה את הדעת לפער בסכומים שמופיעים בנספחים נ/6 ו- נ/7 לחוות דעתו, ואף הטיל ספק בנכונות נספח נ/7 (ראו עמ' 79 ש' 28 עד עמ' 81 ש' 14). מה גם, מסקנותיו של המומחה אינן מתיישבות עם כרטסת 'בלקינד' ב'אגודת המים'- נספחים נ/10, נ/2 ו- נ/8 לחוות דעתו.

בחקירתו הנגדית אישר אריק, כי 'בלקינד' קיבלה מהאגודה סך 12,427,903 ₪ המופיע בנספח נ/7 לחוות דעת המומחה (עמ' 58 ש' 9 עד ש' 13). ובהמשך חקירתו עומת אריק עם הפער בין הסכום המופיע בנספח נ/7 לחוות הדעת לבין הסכום המופיע בנספח נ/6 לחוות הדעת, וכך העיד:
"עו"ד הרשטיק : אני מפנה אותך לנספח ז' לתצהירך, אני מפנה אותך לשורה השניה מצד שמאל, כאן כתוב שסך הכל קיבלת בגין דמי ניהול 11,451,480 מיליון.
העד, מר בלקינד : תוריד מה-12.400 תוריד את ה – 0.4" (עמ' 58 ש' 14 עד ש' 16).

ועוד,
"העד, מר בלקינד : אנחנו הסברנו קודם שבמסגרת הסכם בלקינד אגודת המים דובר על 5.4 אחוז שהם כללו 0.4 אחוז בגין פעילויות שהן לא קשורות לניהול ביצוע ופיקוח, אותם הרכיבים שבהם עליהם נחתם ההסכם עם כחלית.
כב' הש' סוהיל : ההסכם עם כחלית היה על 5 אחוז?
העד, מר בלקינד : כן, על בסיס ה – 5 אחוז.
כב' הש' סוהיל : טוב.
העד, מר בלקינד : וזה ההפרש" (עמ' 58 ש' 26 עד ש' 32).

כאמור, העד אריק נימק את הפער בין הסכומים השונים, בטענה, כי הסכום 12,427,903 ₪ שמופיע בנספח נ/7 הינו 5.4% מסכום השקעות רשות המים, וכשמפחיתים 0.4%, מגיעים לסכום 11,507,318 ₪ המופיע בנפסח נ/6 שהינו 5% מהשקעות רשות המים.
אלא מאי? בחישוב ארתמטי פשוט, יוצא, כי התוצאה אינה מתיישבת עם הסבריו של אריק. עם זאת, מצאתי, כי גם אם לא הוברר עד תום פשר הסתירות בין הנספחים שצורפו לחוות הדעת, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לתשלום "היתר" ששילמה האגודה ל'בלקינד', אין בכך כדי להשליך על דרך חישוב התמורה המגיעה ל'כחלית', אשר נגזרת בסופו של דבר מהסכומים ששולמו על ידי רשות המים לאגודת המים בגין הפרויקט. קרי, על אף שעולה מהנספחים הנ"ל, כי 'בלקינד' קבלה לכאורה "תשלומי יתר" מאגודת המים, אין משמעות הדבר ש'כחלית' זכאית ליהנות מאותם "תשלומי יתר" ששולמו על ידי 'אגודת המים'.

עינינו הרואות, כי בעדותו לעיל, המומחה התבסס בקביעתו על סכום השקעות רשות המים בפרויקט על כרטסת רשות המים באגודת המים (נ/1 ו- נ/4 לחוות דעת המומחה). סבורני, כי הנספחים נ/2, נ/7, נ/8 ו- נ/10 מלמדים על העברות אגודת המים ל'בלקינד', ותו לא. אולם, אין בהם ללמד על סכום התקבולים שהעבירה רשות המים לאגודת המים בגין הפרויקט, שהם הבסיס לחישוב חלקה של 'כחלית' בהתאם להסכמים הנ"ל.

במצב דברים זה, שוכנעתי כי ההשקעות של רשות המים בפרויקט ואשר הועברו ל'אגודת המים' אכן עומדים על סך 193,038,208 ₪ (לא כולל מקדמה ולא כולל מע"מ), סכום אשר עולה בקנה אחד עם הרישומים המופיעים בכרטסות אגודת המים ורשות המים. הנתבעים לא הפריכו את סכום השקעות רשות המים, ואף לא הציגו תחשיב נגדי כלשהו שיש בו להטיל ספק בסכומים שהועברו מרשות המים ל'אגדות המים' בגין הפרויקט.

לא זו אף זו, אין בידי לקבל טענת הנתבעים שהמומחה לא איתר כל הפרויקטים הנכללים ב'הסכם כחלית', כאשר קבע כי הפרויקט כולל אך ורק "מפעל המים להשבת קולחי ביתניה", אשר עליו ביסס את חוות דעתו ומסקנותיו. בחקירתו הנגדית העיד המומחה מפורשות כי התייחס לכל הפרויקטים שבהסכם 'כחלית' כפרויקט אחד, בזו הלשון:
"ש. אני מפנה אותך לנספח נ/9 בחוו"ד, עמ' 52, חוזה ניהול ביצוע בין בלקנד לבין כחלית, אני מפנה להואיל הראשון, אני מראה לך שהפרויקט הרלוונטי לחוזה מורכב ממספר מפעלים, מפעל המים להשבת קולחי ביתניה, מפעל להתפלת מי המוביל המלוח, הקמת ושדרוג תחנות שאיבה, הנחת קווי מים והקמת מאגרים עבורה ועבור חבריה, נא אשר שמפעל ההשבה כולל רק מפעל המים להשבת קולחי ביתניה כולל מפעלים נוספים?
ב"כ התובעת: זה מטעה.
ת. אני חושב שהאדון מנסה... זה לא לעניין, בכרטסת זה נכתב בקיצור תחת "מפעל השבה" כאשר רשומים בכרטסת חובה וזכות , הכרטסות לא מתייחסות לכל פרויקט ופרויקט בנפרד.
ש. אני מפנה לאותו הואיל בסוף השורה, כתוב שם הכל כמפורט בנספח 4(3) להסכם הפשרה להלן הפרויקט, האם קיבלת מהתובעים את נספח 4(3) להסכם הפשרה?
ת. לדעתי לא החשבתי שזה נחוץ וחשוב לשם הכנת חוות הדעת אשר מתמקדת בשני סעיפים, סעיף ההשחרה וסעיף קביעת הסכומים שהועברו למדינה עבור מפעל ההשבה שמהם נגזרת כל ההתחשבנות בין שני הצדדים.
ש. אני מפנה אותך לנ/9 סעיף 2.6, בסעיף הזה מוגדר מה זה מפעל ההשבה, הפרויקט (מצטט), כתוב והמצורף כנספח 2.6 להסכם האם קיבלת את הנספח הזה
ת. חוזר על אותה תשובה, לקחתי את מפעל ההשבה כיחידה אחת על כל המשתמע" (עמ' 77 ש' 23 עד עמ' 78 ש' 11).

ובהמשך חקירתו העיד המומחה לשאלת בית המשפט, כי:
"ש. אמרת שנתנו שם כללי לכל הפרויקטים קראו להם השבה
ת. נכון
ש. לכן, ההשחרות לא שייכות
ת. בטוח
ש. האם מצאת בהשחרות שמות שמזכירים או דומים או קרובים לשמות של שאר הפרויקטים
ת. חד וחלק לא. אצלנו במשרד יותר מרו"ח אחד עובר על המסמכים" (עמ' 86 ש' 30 עד עמ' 87 ש' 4).
ועוד,
"ש. איך זה מעיד שהשחרות לא שייכות לפרויקט
ת. בדקתי את הדף הלא מושחר. בקשר להשחרות, חוזר ואומר כאשר קראתי שני הכרטיסים ראיתי שהמושחר לא משפיע
ש. לא בדקת פעולה פעולה, אם זה רלוונטי
ת. השחרה השחרה בדקתי, ועל איזה פרויקט היא מדברת אם זה שייך למפעל השבה" (עמ' 84 ש' 15 עד ש' 19).

דברים אלו מתיישבים עם עדותו של דרור, חשב 'אגודת המים', אשר העיד כי היו מתייחסים לכל הפרויקטים כפרויקט "מפעל המים להשבת קולחי ביתניה":
"ש: או קיי, נא אשר שההסכם בין האגודה לבלקינד וההסכם שבין בלקינד לכחלית כוללים פרויקטים נוספים פרט למפעל המים להשבת קולחי ביתניה.
ת : אני ממש לא יכול לאשר את זה, ההסכמים שקשורים לבלקינד ושקשורים לכחלית מתייחסים רק למפעל ההשבה ולהמרת קולחים.
ש: או קיי, נא פרט את כל הפרויקטים שכולל מפעל המים להשבת קולחי ביתניה.
ת : אתם מצפים שאני אענה על שאלה כזאת? אני יכול לתאר בכלליות את הפרויקטים, אני יכול לתאר בכלליות את ראשי הפרקים כי זה משהו שהוא עשרות עשרות פרויקטים, תתי פרויקטים אבל מפעל ההשבה כולל שלושה דברים מרכזיים, מפעל ההשבה כולל את הנושא של, קודם כל יש את נושא החידוש של כל תחנות השאיבה ותשתיות של אגודת המים בעמק הירדן, יש נושא של התפלת מים של המוביל המלוח לטובת שימוש במים של המוביל המלוח לחקלאות ויש נושא של טיפול בקליטה של מים שהם אמורים לעבור קודם כל טיפול במכון לטיהור שפכים שבו מטפלות המועצות טבריה ועמק הירדן ואנחנו אמורים לקלוט את המים האלה לטובת השימושים שלנו ולטפל בכל מה שקשור לתשתית שלמה שמתעסקת עם מי קולחים שהיא מופרדת מתשתית של מי שתיה, התשתית הזו מחייבת מאגרים נפרדים, צנרת נפרדת" (עמ' 18 ש' 1 עד 14).

ועוד,

"העד, מר אדם : מפעל ההשבה הוא דבר מאד מוגדר, העבודות בו מאד מוגדרות ולא נפרשות להרחבות תיאורטיות, יש התנהלות מול המדינה מפעל ההשבה בנפרד לכל תת פרויקט שהוא נכלל במפעל ההשבה ויש לזה תקציב כולל שהמדינה מתנהלת מולנו, אין בזה שום חריגות הצידה, כל דבר שהוא פעולות נוספות מול המדינה לא מוגדר כמפעל ההשבה והקולחים בהמרה אלא סל פרויקטים או פעילות נוספת של האגודה שנקראת ירמוכים או מי ירמוך, אלא שלושת הפעולות שיש לנו מול המדינה, הנושא של הדיון פה מאד מוגדר וסגור, אין בו גלישות" (עמ' 20 ש' 15 עד 20).

הנה-אם-כן, המומחה שלל כל אפשרות לסברה שמא היה במידע שהושחר רלוונטיות כלשהיא לצורך חישוב הסכומים שהושקעו בפרויקט מושא התביעה.
אין בידי לקבל טענות הנתבעת 1 שהועל ו בסעיפים 85 עד 89 לסיכומיה לפיהן הופרכה קביעת המומחה כי " מפעל המים להשבת קולחי ביתניה" הינו הפרויקט היחידי שרל וונטי להסכם 'כחלית'. הראיה שצורפה במסגרת נספח מ- 14 לתצהיר אריה (עמ' 95) (עמ' 33 לנספח 4.3 להסכם אגודת המים), אין ב ה כשלעצמה ללמד , כי יש פרויקטים אחרים הקשורים להסכם 'כחלית'. המדובר במסמך שצורף כנספח להסכם בין אגודת המים לבין המדינה. מה גם, המסמך נערך על ידי צפריר וינשטין מהנדסים ויועצים בע"מ, כאשר בדף הראשון נרשם מפורשות כי מדובר במסמך לפירוט המתקנים המתוכננים ואומדן עלות הביצוע של מפעל ההשבה במפעל השבת קולחים המרה . כך שאין ברישום שם ה פרויקט ע"י צפריר וינשטין בטבלת סיכום התקציב (עמ' 33 למסמך) כדי להעיד שהיה מדובר בפרויקט נוסף רלוונטי להסכם 'כחלית', אלא מדובר באותו פרויקט.

חלקה של 'כחלית' בפרויקט
אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתמורה למתן שירותי ניהול התכנון ופיקוח הפרויקט זכאית 'כחלית' לקבל 60% מתוך חלק מוגדר מהסכומים שישולמו ל'בלקינד' על ידי אגודת המים, מהשקעות רשות המים בפרויקט. והשאלה היא, מהו שיעור חלקה המוגדר של 'בלקינד' ממנו יש לגזור את חלקה של 'כחלית'.

לטענת הנתבעים, התובעים רימו אותם באשר לגובה התשלומים שהעבירה המדינה לפרויקט, כך ש'כחלית' זכאית ל- 60% מהשיעור של 5.4% (ולא 5%) מהסכומים שישולמו על ידי רשות המים ל'אגודת המים'.
מנגד, לטענת התובעים, 'כחלית' זכאית ל- 60% מהשיעור של 5% (ולא 5.4%) מהסכומים שישולמו על ידי רשות המים לאגודת המים. לטענתם, 'בלקינד' קיבלה תוספת בשיעור 0.4% 'מאגודת המים', עבור מטלות אחרות שאינן קשורות לניהול הפרויקט .

לא מצאתי, כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם כדי להוכיח כי התמורה של 'כחלית' נגזרת מ- 5% (ולא 5.4%) מהסכומים המועברים על ידי רשות המים. עיון בסעיף 12.1 ל'הסכם כחלית' מעלה כי הוסכם בין 'כחלית' לבין 'בלקינד', כי : "תמורת ביצוע העבודה נשוא הסכם זה בשלמותה, לשביעות רצון מנהל הפרויקט, ישלם מנהל הפרויקט לחברה שכר טרחה בשיעור 54% מהסכומים שישולמו לו על ידי האגודה לפי הסכם האגודה". ובסעיף 13.1 ל'הסכם האגודה' הוסכם בין 'בלקינד' לבין 'אגודת המים', כי: "תמורת ביצוע העבודה נשוא הסכם זה בשלמותה, לשביעות רצון האגודה, תשלם האגודה למנהל הפרויקט שכר טרחה בשיעור 5.4% מהעלות הממשית או העלות המבוצעת, כמשמען בהסכם המדינה, לפי הנמוך".
מלשון ההסכמים עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי חלקה של 'כחלית' נגזר משיעור 5.4% מתשלומי רשות המים ל'אגודת המים'. ההסכם אינו מתייחס באופן מפורש לשיעור החלק ממנו ייגזר חלקה של 'כחלית'.

זאת ועוד, אין מחלוקת כי במשך רוב תקופת העבודה בפרויקט (כ- 5 שנים) שולמו על ידי התובעים סכומים חודשיים קבועים ושוטפים (ולא תשלומים המחושבים לפי 5% מהשקעות רשות המים), כאשר הוסכם בין הצדדים כי בתום הפרויקט תבוצע בין הצדדים התחשבנות סופית (ראו סעיף 22 לכתב התביעה). היינו, לא ניתן ללמוד מגובה התשלומים על-חשבון באשר לשיעור חלקה של 'כחלית', אם נגזר הוא משיעור של 5% או 5.4% . למעשה, אין לא ב'הסכם כחלית' ולא ב'הסכם בלקינד' זכר לשיעור של 5%.

בחקירתו הנגדית העיד אריק מפורשות, כי ההסכמה על תשלום הנגזר משיעור 5% (ולא 5.4%) הייתה בעל-פה:
"ת : כתוב בהסכם האגודה שבלקינד מקבל 54 אחוז.
ש: 5.4 אתה מתכוון.
ת : 5.4 אחוז , אם לא אמרתי את זה אז טעיתי, 5.4 אחוז כשה- 0.4 אחוז אמרנו לך ממה הם נובעים.
ש: זה כתוב בהסכם ה – 0.4 אחוז?
ת : לא צריך, תקשיב, לא כל דבר צריך לכתוב בהסכם.
ש: אבל כשאבי הר שגיא בדק כמה מגיע לו.
ת : אבי הר שגיא קיבל ממני את הדברים האלה בשיחה בעל פה" (עמ' 61 ש' 24 עד 31).

בהמשך חקירתו העיד אריק, כי אין באמתחתו הסכם בכתב ו/או כל מסמך אחר שיש בו להעיד כי התמורה של 'כחלית' נגזרת משיעור 5% או מ- 5.4% מהסכומים שיועברו ל'בלקינד' בהשקעות רשות המים בפרויקט:
"עו"ד הרשטיק : אני שואל אותך האם אתה יכול להציג מסמך בכתב
העד, מר בלקינד : לא.
ש: האם אתה יכול להציג מסמך בכתב שהתמורה תוקנה אחר כך מ 5 ל- 5.4 אחוז עקב כך שהאגודה ביקשה ממך לטפל בנושאים נוספים שאינם קושרים למפעל ההשבה?
ת : כיוון שאינני מבין את השאלה אני לא יודע מה זה תוקנה.
ש: אתה טוען בסעיף 10 לתצהירך אתה טוען שבהתחלה זה היה 5 אחוז, אחר כך החלטתם להוסיף עוד 0.4 אחוז לעבודות אחרות, אני שואל אותך אם יש לך מסמכים בכתב על הדברים האלה.
ת : יכול להיות שאצל עורך הדין בגרסאות הראשונות של נוסח ההסכם כתוב 5.
ש: האם אתה יכול להציג מסמך בכתב שבוא סיכמת עם האגודה ששיעור דמי הניהול בגין הפרויקטים של כחלית הוא רק 5 אחוז ולא 5.4 אחוז?
ת : אין שום קשר בין מה שאני סיכמתי עם כחלית למה שאני מסכם עם האגודה.
ש: או קיי, האם אתה יכול להציג מסמך בכתב שכחלית אישרה ששיעור דמי הניהול הוא רק 5 אחוז?
ת : אני יכול רק,
ש: שכחלית אישרה.
ת : עוד פעם, אני לא צריך להציג את זה בפני כחלית.
ש: לך יש מסמך כזה?
ת : אין לי מסמך כזה.
ש: תודה רבה. האם אתה יכול להציג מסמך בכתב שכחלית מוותר על דמי ניהול של 0.4 אחוז?
ת : כחלית לא הוצג לה אף פעם שהיא זכאית ל- 0.4 אחוז.
ש: השאלה אם אתה יכול להציג.
ת : נאמר שכחלית תקבל 54 אחוז ממה שישולם לי.
ש: אבל אין לך מסמך כזה בכתב.
ת : לא" (עמ' 62 ש' 29 עד עמ' 63 ש' 20).

ועוד,
"עו"ד הרשטיק : האם אתה יכול להציג הסכם בכתב של בלקינד עם האגודה שבגין עניינים אחרים שאינם קשורים למפעל ההשבה ישולם לך 0.4 אחוז?
העד, מר בלקינד : כבר אמרו תשובה על כך עוד פעם אתה חוזר, לא.
ש: אין הסכם?
ת : לא. אין הסכם בנפרד".

כאמור, אריק לא הציג כל מסמך המפרט בגין איזה עבודות מגיע ל'בלקינד' 0.4% מאגודת המים, ובגין איזה עבודות מגיע לה 5%.

מאידך, דרור, מי ששימש חשב 'אגודת המים', העיד כי לא נוהלה בין הצדדים התחשבנות נפרדת, אלא האגודה הייתה משלמת ל'בלקינד' 5.4% כמכלול:
"עו"ד הרשטיק : כמה אחוזים אתם חייבתם את המדינה בגין דמי ניהול על העבודות של כחלית?
העד, מר אדם : אנחנו לא עשינו את ההפרדה, ההפרדה נעשתה בין כחלית לבין אריק בלקינד, כמכלול שילמנו 5.4 אחוז.
ש: בתקציב שלכם מול המדינה.
ת : 5.4 זה מה שהמדינה.
ש: 5.4 אחוז.
ת : כן.
ש: תודה רבה האם אתה יכול להציג מסמך בכתב שמאשר את כל מה שאתה אומר בסעיף 9 לתצהירך שהיו 5 אחוז, ואחר כך הוגדל ל- 5.4 אחוז ו- 0.4 אחוז זה למשהו אחר, ולהר שגיא מגיע רק 5 אחוז.
ת : המילה הוגדל היא מילה שאתה אמרת אני לא אמרתי הוגש ל- 5.4,
ש: אתה כותב התווספו זה הוגדל.
ת : התווספו זה ברמה שיש 5 ויש עוד 0.4 וזה החשבון הכולל.
ש: אתה יכול להראות לי מסמך בכתב שמציין.
כב' הש' סוהיל : חוץ מההסכם.
העד, מר אדם : לא" (עמ' 35 ש' 14 עד ש' 28) .

בהמשך חקירתו העיד דרור באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי היה על 'אגודת המים' לשלם ל'בלקינד' בהתאם להסכם 5.4%, ללא כל אבחנה בין שני מרכיבי התשלומים: ה-5% לבין ה-0.4%, וכך העיד:
"עו"ד הרשטיק : האם אתה יכול להציג מסמך בכתב שבו האגודה מסכימה עם בלקינד ששיעור דמי הניהול הוא רק 5 אחוז ולא 5.4 אחוז?
העד, מר אדם : האגודה לא יכולה להסכים עם משהו שהוא שונה מההסכם, ההסכם היה 5.4 עם פירוק למרכיבים בין בלקינד לכחלית.
ש: אבל הפירוק לא היה בהסכם.
ת : הפירוק לא היה בהסכם אבל אני ראיתי נירות עבודה לאורך השנים שיש את ההפרדות.
ש: האם אתה יכול להציג מסמך בכתב שכחלית הסכימה להפחתת דמי הניהול מ 5.4 ל- 5 אחוז בלבד?
ת : אני לא יכול להראות כי אני לא יודע אם כחלית הייתה אמורה (לא ברור)
(הדוברים מדברים יחדיו)
ש: בסדר, תודה, האם אתה יכול להציג מסמך בכתב שכחלית מוותר על דמי ניהול של 0.4 אחוז?
ת : לא.
ש: האם אתה יכול להציג מסמך הסכם בכתב בין האגודה לבלקינד שבגין עניינים אחרים שאינם קשורים למפעל ההשבה ישולם לו 0.4 אחוז?
ת : אין לי מסמכים שמתייחסים ל- 0.4 אחוז בוודאי לא אם יש דברים שהם תכתובות שנעשו לפני.
ש: אתה שילמת לבלקינד 0.4 אחוז יש לך הסכם על מה זה? הסכם על מה?
ת : לא שילמתי 0.4 שילמתי 5.4 ולאורך כל הדרך אני יודע שנעשו פיצולים של החמישה אחוז שרלוונטיים לניהול פיקוח כשה- 0.4 מתייחס לדברים אחרים, אני יכול להציג נירות עבודה שראיתי לא הסכם" (עמ' 36 ש' 1 עד 20).

שוב, לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי ללמד על אותם "דברים אחרים", שבגינם שולמו ה- 0.4%.

הנה אם כן, התובעים לא עמדו בנטל הבאת הראיה, ובוודאי שלא עמדו בנטל ההוכחה והשכנוע, בכל הקשור לטענתם בדבר שיעור חלקה של 'כחלית' מהתקבולים שמועברים מאגודת המים.
משכך, הנני קובע כי חלקה של 'כחלית' נגזר משיעור 5.4% מס "כ סכומי השקעות רשות המים ב פרויקט.

חישוב תשלומי היתר

לאור המסקנות והקביעות דלעיל, להלן חישוב תשלומי היתר:
203,223,208 ₪ (כולל המקדמות) X 5.4% X60% = 6,584,431.9 ₪ (הסכום שהגיע ל 'כחלית' בהתאם להשקעות רשות המים בפרויקט ).

אין חולק, כי 'כחלית' קבלה בפועל סך של 6,841,000 ₪.

יוצא איפוא, כי תשלומי היתר עומדים על סך 256,568.06 ₪ + מע"מ= 300,185 ₪ (כולל מע"מ), נכון למועד הגשת התביעה.

חיוב המנוח ודפנה (הנתבעים 2 ו- 3) בתשלומי היתר, האמנם?

בכתב התביעה טענו התובעים, כי המנוח ודפנה נהגו ב'כחלית' כעסק פרטי וכחברה משפחתית, ועירבו פעילות ונכסים בינם לבין 'כחלית'. לטענתם, אמנם הסכומים הנוספים שולמו ל'כחלית', אך בפועל היו מיועדים למנוח ולדפנה, עבור רכישת מלוא הזכויות בדירת המגורים המשותפת של דפנה (כזכור, עקב גירושיה). לטענתם, המנוח ודפנה התעשרו שלא כדין, מתשלומי היתר ששולמו ל'כחלית', ולפיכך הם חייבים בהחזר הסכומים הנוספים, יחד ולחוד עם 'כחלית'.
מנגד, בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי מעולם לא נהגו ב'כחלית' כחברה משפחתית. התובעים לא העלו כל טענה המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות מ'כחלית' ויחוס חובותיה למנוח ודפנה באופן אישי.

לא מצאתי, כי יש עילה כלשהיא לחיוב המנוח ודפנה בתשלומי היתר יחד ולחוד עם 'כחלית'. ראשית, שוכנעתי, כי לא מתקיימות העילות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים. הדין הישראלי בכללותו מכיר בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ראו סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). יוסף גרוס, "לשאלת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה" עיוני משפט א' 287 (1971)). ל'כחלית' אישיות משפטית נפרדת משל בעלי מניותיה. עוד נקבע בפסיקה, כי נטל השכנוע באשר לקיומן של אותן עובדות המצדיקות הרמת המסך מוטל על מי שמבקש הרמת מסך ההתאגדות, ב- ע"א (מחוזי-מרכז) 8713-01-13 שאול נ' מזרחי מעקות אלומניום בע"מ (16/8/2013) נקבע כי:

"בדרך כלל יש לעשות שימוש בצעד הקיצוני של הרמת מסך, רק לאחר ברור קפדני של העובדות ועל בסיסן ניתן להגיע למסקנה כי עובדות המקרה מתאימות לחריג בו מורם המסך.
הנטל לשכנע את בית המשפט בקיומן של אותן העובדות מוטל על כתפי מי שמבקש להרים את מסך ההתאגדות.
במקרה של ספק, פועל הספק לטובת הנתבע לגביו מתבקש הסעד של חיוב בחובות החברה לאחר הרמת המסך"

התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש ולא הוכיחו, כי נעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של 'כחלית' בעת ששולמו לה כספים. מה גם הטענה כי מדובר בחברה משפחתית לא הוכחה בפניי. העובדה שהמנוח נתן כספים לבתו דפנה לרכישת דירה, אין בה, כשלעצמה, משום ראיה לערבוביה בנכסי 'כחלית' עד כדי לבסס תשתית עובדתית המצדיקה הרמת מסך. ב ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (16/10/2005), בית המשפט העליון את מהותה של חברה משפחתית וקבע כי:
"החברה דנא היא חברה משפחתית. על פי הפסיקה, וגם על פי השכל הישר, יש בקעה רחבה יותר להרים לגבי חברה משפחתית את המסך, שהרי היא משמשת במידה רבה ככלי "פורמלי" לצורך נוחות בענייני מס. כבר נפסק: "החברה היתה חברת מעטים שבשליטת משפחה אחת... במקרה כזה יש לראות במעשה בעלי החברה את מעשה החברה עצמה. האורגן העושה כאן את המצג אינו לא מועצת מנהלים... אלא כלל בעלי המניות, שבגלל קרבתם וסמיכותם זהים עם החברה עצמה. לענין זה אין אישיותה המשפטית של חברה משמשת כמסך או כמחיצה בינה לבין חבריה"(ראו גם: ע"א 3031/09, קל קול בע"מ נ' בן יעקב (2009) ).

זאת ועוד, אין בידי לקבל טענת התובעים לפיה יש לחייב את המנוח ודפנה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. הלכה היא, כי על התובע להוכיח התקיימותם של שלושה יסודות בעילת עשיית עושר ולא במשפט: יסוד ההתעשרות; כי אותה התעשרות "באה" לזוכה מן המזכה; וכי ההתעשרות אינה על פי זכות שבדין (ראו, בהקשר זה, ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421, 444 (1997); דנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (17/7/11). ובלשון סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 :
" (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".

התקיימותם של שני היסודות הראשונים היא שאלה שבעובדה, שאותה יש להוכיח בכל מקרה לפי נסיבותיו (ע"א 563/11ADIDAS SALOMON A.G נ' יאסין (27/8/2012)). אשר ליסוד השלישי' כאשר ניתן להצביע על הוראת דין האוסרת על ביצוע הפעולה שהביאה להתעשרות, ניתן לקבוע, מטבע הדברים, כי ההתעשרות איננה כדין (רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 322 (1990)). השאלה בדבר התקיימותו של היסוד השלישי מתעוררת, אפוא, באותם מקרים שבהם אין בנמצא דין ספציפי הקובע את גדר זכויותיו של המתעשר, כשאז עשוי בית המשפט להידרש למבחנים של צדק:
"יסוד זה מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בפיתוח קטיגוריות לאיסור על התנהגויות פסולות בהן ההתעשרות היא בלתי צודקת (דויטש, 116), ובמסגרתו יש 'לאתר את הערכים והאינטרסים אשר השכלול ביניהם מבטא את 'תחושת הצדק' המזינה את חובת ההשבה' (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, 470 (1998))" (ראו, עניין בייזמן, פסקה 36).

ולענייננו, לא מצאתי כי מתקיימים התנאים להטלת החיוב על המנוח ודפנה מכוח עשיית עושר ולא במשפט. אמת, היסוד הראשון מתקיים בנידון דידן, שכן אין מחלוקת כי דפנה קבלה כספים מהמנוח בעת רכישת הדירה. אלא ש היסוד השני לא מתקיים, מאחר ואין חולק, כי דפנה קבלה את הכספים מאביה המנוח, ולא הוכח כי כספים אלו ספציפית שייכים ל'בלקינד'. דומני, גם היסוד השלישי לא מתקיים, שכן בהתאם להנחה שהוצגה לעיל, התעשרותה של דפנה אינה נובעת מהפרת חוק כלשהו. מה גם, לא שוכנעתי, כי התנהגותה של דפנה שקיבלה כספים במסגרת היחסים המשפחתיים עם אביה המנוח, מקימה עליה חובת השבה ל'בלקינד'.
בעוד המנוח קיבל את הכספים שקיבל, ביתר, בהיותו אורגן של 'כחלית' , ומשהגעתי למסקנה כי אין הצדקה להרמת מסך, אין מקום לחייבו אישית בתשלומי היתר.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין כל בסיס לטענת התובעים, לפיה יש לחייב את המנוח ודפנה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

סוף דבר

לאור המקובץ לעיל, דין התביעה כנגד 'כחלית' להתקבל בחלקה. בעוד התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 דינה להידחות.

הנני מחייב הנתבעת 1 לשלם לתובעים סך 300,185 ₪ כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (19/06/2016) עד היום , וסכום נוסף בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.
לא ראיתי לנכון לחייב, בנסיבות, את התובעים בגין הוצאות משפט ושכ"ט עקב דחיית תביעתם נגד הנתבעים 2 ו- 3, בין היתר בהתחשב בסכום הוצאות המשפט ושכ"ט המתון, יחסית, בו חוייבה הנתבעת 1.
הסכומים הנ"ל ישולמו לתובעים, באמצעות בא-כוחם, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

המזכירות תמציא לצדדים.